לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

החלטה

התובעת עובדת כפיזיותרפיסטית במשך 45 שנים. האם מחלת התובעת בכתפיה נגרמה לה עקב עבודתה כפיזיותרפיסטית – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת עובדת כפיזיותרפיסטית משנת 1973 ועד היום.

2. התובעת עובדת 5 ימים בשבוע בממוצע.

3. מדי יום עובדת התובעת כיום כ-6 שעות, ב- 10 שנים הראשונות עבדה 4 שעות.

4. כעולה מהחומר הרפואי, התובעת עברה תאונת דרכים בשנת 2005 וכן נפגעה התובעת בפעולת איבה בשנת 2014.

הצדדים חלוקים אם הונחה תשתית עובדתית על פי תיאוריית המיקרוטראומה.

הכרעה:

1. לאחר ששמעתי את עדות התובעת, עיינתי במסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובעת לתנאי עבודתה.
2. התובעת הציגה גירסה אחידה ונתמכה בתלושי שכר התומכים בגרסתה.
3. בעדותה בפני ביה"ד ובפני חוקר המל"ל, עלה כי התובעת מטפלת בכ-15 מטופלים ביום, בכל אחד מהם במשך בין 30-20 דקות (עמ' 3 להודעה לחוקר שורות 62-61) ולעתים מטפלת התובעת במקביל במספר מטופלים (עמ' 5 לפ' שורה 11).
4. במהלך הטיפול התובעת מרימה את ידיהם של המטופלים או רגליהם של המטופלים (האבר הפגוע). תחילה מדגימה התובעת למטופל את הפעולה ולאחר מכן מבצע המטופל את הפעולה בעצמו. עם חלק מהמטופלים התובעת עובדת עם ציוד כדי ליצור התנגדות וחיזוק של השרירים. חלק ממטופליה אינם יכולים לבצע את התנועה בעצמם ולכן התובעת נדרשת להרים ולדחוף את האיבר הפגוע תוך הפעלת לחץ (ס' 7 לתצהיר התובעת).
5. פעולותיה של התובעת כללו הרמת הידיים מעל גובה הכתפיים:

"וגם בעבודה היום יומית שלי אני מבצעת הרבה פעילות שאני צריכה להרים את הידיים מעל לכתפיים, למשל כשאני מרימה את הזרוע או הרגל של המטופל אז אני מרימה את הידיים מעל לכתפיים."

(עמ' 3 להודעה לחוקר שורות 86-85).

1. בנוסף על כך, משנת 1982 עד לשנת 2011 ביצעה התובעת ביקורי בית בין פעם לפעמיים בשבוע וטיפלה בין מטופל אחד עד 5 מטופלים:

"ש. כשאת מבקרת אצל קשישים כמה קשישים, אני מניח שלא 15

ת. לא. בממוצע שעשיתי בין 1 ל-5 בשבוע. כל העבודה שלי מתנהלת בקופ"ח ומתחלקת: עבודה במכון, עבודה בביקורי בית ובהמשך עשיתי קבוצות. מהות העבודה חוזרנית אם זה הרמה והורדה, עם משקל ונגד משקל, עבודה על עמוד שדרה, עיסויים, לחיצות.

ש. אם החולה לא מגיע לזווית.

ת. זו המטרה שלי, לשפר.

השיעורים מ-97' העברתי בין 8-9 קבוצות בשבוע, בשלב מסוים הפסקתי ביקורי בית והמשכתי רק עם הקבוצות והמשרה שלי. את השיעורים העברתי בקופ"ח באולם. היה לי כל הציוד."

(עמ' 4 לפ' שורות 31-27 ועמ' 5 שורות 3-1).

1. כמו כן, התובעת העבירה שיעורי התעמלות למניעת בריחת סידן, משנת 1997 עד שנת 2014, 8 – 9 מפגשים בשבוע, כל מפגש כ-45 דקות. בתקופה זו צמצמה התובעת משמעותית את ביקורי הבית בכ-75%, קרי בין 2 – 3 ביקורי בית בשבוע. בשיעורי ההתעמלות הדגימה התובעת למטופלות את דרך ביצוע התרגיל וליוותה את המטופלות בתרגילים. במהלך הפעילות התובעת הרימה את ידיה בגבהים שונים וגם מעל גובה הכתף ותוך הפעלת כוח באמצעות גומיות ומשקולות.

"כשאנחנו עושים חזרות למשל בקבוצות אני עושה 30 חזרות של מתיחת גומי מעל לכתפיים, ופעולה זו חוזרת שוב ושוב על עצמה."

(עמ' 3 להודעה לחוקר שורה 89 וכן עמ' 4 שורה 90)

1. הנני קובעת כי התובעת ביצעה פעולות חוזרות ונשנות באמצעות ידיה, תוך הפעלת כוח ואימוץ הכתפיים.
2. סע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מגדיר "פגיעה בעבודה" כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע", ומגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."
3. סוג נוסף של תאונת עבודה, יציר הפסיקה, הוא פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה: "רצף של אירועים זעירים ומבודדים בזמן, אשר כל אחד מהם הוא תאונה זעירה" (ר' בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', נג (2) 529, ניתן ביום 25.3.1999, פורסם במאגרים האלקטרוניים). וכן:

"... קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה 529, 532)

1. נפסק כי אין לשלול אפשרות לקיומה של תשתית עובדתית בתביעת מיקרוטראומה, רק בשל העובדה שעבודתו של המבוטח הייתה מגוונת וכללה פעולות שונות באופן שגרתי. ניתן לבסס תשתית עובדתית מספיקה אם ניתן לבודד בתוך מגוון התנועות רצף או רצפים של תנועות דומות במהותן, הפועלות על אזור מוגדר בגוף, וכאשר אותו רצף משתרע על פני פרקי זמן משמעותיים (עב"ל נירה צבי –המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.8.2015, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
2. לא נעלם מעיניי כי התובעת ביצעה פעולות נוספות אולם ניתן לבודד מתוך כלל פעולותיה, כפי שצוין לעיל, את עבודת הידיים שאותה ביצעה.
3. החלטה על מינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"ח (‏20 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.