לפניי בקשה כי אפסול את עצמי מהמשך הישיבה בדין, בתביעות שבכותרת.

1. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגישו המבקשים לאכיפה של הסכם מכר דירה באשדוד, שנכרת בינם לבין המשיב ביום 4.2.2016.

התביעה, שהוגשה ביום 21.2.2016, מושתתת על הטענה כי נכרת הסכם מחייב בין הצדדים ביום 4.2.2016 – באמצעות עו"ד מרק גלר שייצג את שני הצדדים להסכם – ולפיו רוכשים המבקשים את הדירה תמורת 700,000 ₪. כן מושתתת התביעה על זיכרון דברים שנערך ביום 21.1.2016, שלאחריו נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים, והוכנה חוו"ד שמאי לבקשת המבקשים, לפיה שווי הדירה "1,050,000 ₪ (תשע מאות וחמישים אלף ₪)" [כך במקור – ג.ל.]. (נספח ד' לכתב התביעה).

התביעה הוגשה על רקע הודעת ביטול שנשלחה מטעם המשיב ביום 8.2.2016, ובה נטען כי המשיב סובל מליקויים נפשיים וקוגניטיביים, שליטתו בעברית פחותה והוא חתם על ההסכם מבלי להבין את תוכנו, כשההסכם נערך באופן לקוי וחד צדדי.

2. תביעה זו מתבררת ביחד עם המרצת פתיחה שהגיש המשיב (ביום 10.3.2016) למתן פס"ד הצהרתי בדבר ביטול הסכם המכר שנחתם ביום 4.2.2016, וביטול זיכרון הדברים שנכרת ביום 21.1.2016. המרצת הפתיחה הופנתה הן כנגד המבקשים, הן כנגד עו"ד לוני ברזובסקי שערך את זיכרון הדברים וייצג את שני הצדדים, והן כנגד עו"ד מרק גלר, שכאמור ערך את הסכם המכר וייצג את שני הצדדים.

3. בדיון לפניי ביום 8.5.2016 מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. המומחה מונה לבקשת ב"כ המשיב, תוך שב"כ המבקשים השאירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט. המומחה, ד"ר איגור ברש, ס. מנהל בית חולים "איתנים" מרכז לבריאות הנפש ירושלים, הגיש (ביום 25.5.2016) חוות דעת, ולפיה המשיב מתפקד ברמת אינטליגנציה גבולית, התנהגותו בעסקה התאפיינה בתמימות ובשיקול דעת פגום, וקיים אצלו קושי בקבלת החלטות שקולות במצבים מורכבים. המומחה חיווה דעתו כי המשיב לא היה כשיר לבצע את העסקה לבדו, היה זקוק לתמיכה, הכוונה ועזרה של אדם אחר.

בהמשך השיב המומחה לשאלות הבהרה.

ביום 29.6.2016 הגישו המבקשים בקשה לביטול חוות דעת המומחה. בהחלטה מיום 11.7.2016 קבעתי כי אין יסוד לקבוע כי נפל פגם בהתנהלות המומחה המעלה חשש לחוסר תום לב, לפגיעה באובייקטיביות או למשוא פנים מצדו, כטענת המבקשים. הבהרתי כי חוות הדעת אינה סותמת את הגולל על טענות המבקשים, המומחה טרם נחקר ומכל מקום בית המשפט אינו כבול למסקנות חוות הדעת.

ביום 20.12.2016 נחקר המומחה על חוות דעתו.

לאחר חקירת המומחה הוחלפו דברים מחוץ לפרוטוקול, שלאחריהם הודיעו ב"כ הצדדים כי הם "שוקלים את האפשרות לפתור את המחלוקות, בדרך שבה עסקת המכר תקוים על פי הערכת שמאי מוסכם שיקבע את מחיר השוק של הדירה, במועד עריכת העסקה, דהיינו בינואר 2016". הוסכם כי הצדדים יבואו בדברים למחרת ואם תהיה הסכמה יפנו לשמאי מוסכם בימים הקרובים (עמ' 26 לפרוט' מיום 20.12.2016).

4. ביום 2.1.2017 התקיים דיון הוכחות נוסף. בדיון זה נחקר המבקש ולאחריו נחקר עו"ד מרק גלר, שהגיש תצהיר עדות ראשית במסגרת המרצת הפתיחה, לה הוא משיב כאמור.

במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד גלר ביקשה ב"כ המבקשים להפסיק את החקירה על מנת שיתאפשר לה להגיש הודעת פסילה. חרף התנגדות ב"כ המשיב, נעתרתי לבקשה לעצור את הדיון על מנת לאפשר הגשת בקשת פסלות. יצוין כי עו"ד גלר אמר כי אין לו בעיה להמשיך את החקירה, אבל לדבריו "החקירה מיותרת ובית המשפט אמר את דעתו".

5. ביום 9.1.2017 הוגשה בקשת פסילה מטעם המבקשים, לפסילתי מלשבת בדין. נטען בבקשה כי דעתי בתיק אינה אובייקטיבית, דעתי מגובשת ונעולה כנגד המבקשים, וזאת עוד בשלבים מקדמיים להליך, בטרם סיום דיון ההוכחות בתיק. נטען כי במהלך הדיונים, נהגתי במשוא פנים, חוסר אובייקטיביות והתבטאויות חמורות ביותר אשר סוננו לעתים מפרוטוקול הדיון. נטען כי בין היתר, במסגרת התנהלות זו, קיבלתי חוות דעת מומחה שניתנה תוך עיון המומחה רק במסמכי המשיב ורק על סמך דבריו של המשיב, וכאשר חוות הדעת כולה הופרכה בשאלות ההבהרה ובחקירת המומחה.

עוד נטען כי בדיון ביום 2.1.2017, אמרתי בקול רם לב"כ המשיבים את הדברים הבאים: "עליכם להסתדר עם הנתבע, אם לא תסתדרו איתו, הלקוחות שלך יוותרו ללא דירה, ללא הכסף שהפקידו בקופת בית המשפט ועם הוצאות של בית משפט מחוזי". נטען גם כי באותו דיון צעקתי על עו"ד מרק גלר במהלך עדותו, והטחתי בו כי אם לא ישנה את גרסת עדותו יפגע בו הדבר משמעותית כעו"ד צעיר, מאחר והכל ייכתב בפסק הדין שיינתן כנגד המבקשים.

6. הבקשה לפסלות כוללת גם טענות רבות בדבר חוסר מקצועיות ומשוא פנים של המומחה. נטען כי ניתן להיווכח בדבר משוא פנים והעדר אובייקטיביות של בית המשפט, בכך שהותיר את חוות הדעת על כנה.

נטען כי ביום 20.12.2016, לאחר שנחקר המומחה, היה על בית המשפט למנות מומחה אחר ולבטל את חוות הדעת.

נטען כי לאחר עדות המומחה, אמרתי שלא לפרוטוקול את הדברים הבאים: "אין להתייחס לחוות דעת המומחה, וכי יש לשים חוות הדעת המומחה ועדותו בצד".

7. בנוסף נטען בבקשה כי בית המשפט מדבר בזלזול אל ב"כ המבקשים, ומנגד, נותן במה חופשית לב"כ המשיב. ב"כ המבקשים מלינה על כך שהמבקש נחקר 4.5 שעות רצופות ללא הפסקה, כאשר החקירה החל מהשעה 09:20 ועד השעה 12:20, מלווה בשאלות מיותרות וללא הגבלת ב"כ המשיב. נטען כי במהלך העדות של מר גלר, צעקתי על העד למרות שהוא עד ניטרלי לחלוטין. כל אלה מוכיחים, כך נטען, כי בית המשפט נתן למעשה החלטה לטובת המשיב, טרם הסתיים ההליך, תוך התערבות בחקירת עו"ד גלר בניסיון לגרום לו לשנות את עדותו.

8. ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. נטען כי המבקשים עושים שימוש פסול וחסר תום לב בהליכי משפט, במטרה לסרבל ולהאריך את ההליכים. נטען כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה, והיא מבוססת על אמירות בית המשפט מחוץ לפרוטוקול שהוצאו מהקשרם תוך ציטוט סלקטיבי. כלל הטענות שמועלות בבקשה מהוות חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מבוסס על ראיות ממשיות.

העלאת הבקשה לפסלות בסוף דיון ההוכחות השני נועדה, כך נטען, לדחות את ההכרעה בתיק ולגרום למשיב נזקים כלכליים נוספים.

8. נטען כי ככל שהבקשה מבוססת על ההחלטה בבקשה לפסילת המומחה, הרי שההחלטה ניתנה ביום 11.7.2016, מאז עברו 6 חודשים והתקיימו שלושה דיונים, ולא הועלתה כל טענה בדבר משוא פנים של בית המשפט.

לגבי הטענה כי יש לפסול את חוות דעת המומחה מאחר שקיים בדיקה בנוכחות ב"כ המשיב, נטען כי הבקשה מועלית כעת לראשונה. מדובר בבקשת סרק מופרכת מאליה, בלתי מבוססת וחסרת ראיות, שנטענת לאחר שמתוך החקירה של ד"ר ברש ברור שעד דיון ההוכחות, המומחה מעולם לא פגש את ב"כ המשיב. הטענה, כך נטען, מהווה הכפשה ותו לא.

ב"כ המשיב מתייחס בתשובתו גם לגוף הטענות נגד חוות דעת המומחה, מקצועיותו והניטרליות שלו.

בנוסף הוא טוען כי החלטות דיוניות אינן מקימות עילת פסלות, והדרך להשיג עליהן היא בערעור. הוא מוסיף כי ההליכים בין הצדדים רצופים בקשות, בקשות שכנגד והחלטות הדוחות את מקצתן ומקבלות את יתרתן.

9. לגבי חקירת המבקש, מציין ב"כ המשיב כי במהלך החקירה לא הועלתה כל טענה מצד ב"כ המבקשים לגבי אורך החקירה, ובית המשפט התיר למבקש לצאת להפסקות קצרות לבקשתו.

לגבי הדברים שנאמרו מחוץ לפרוטוקול, מציין ב"כ המשיב כי בתום הדיון ביום 20.12.2016 הציע בית המשפט הצעת פשרה, ובדיון הבא נשאלו הצדדים אם בוצע ניסיון ליישב את הסכסוך. נטען כי העלאת הצעת פשרה אינה מבססת עילת פסלות, מה גם שההצעה שהועלתה נועדה לקדם ולייעל את ההליך ולא היה בה כדי ליצור כל חשש למשוא פנים.

10. לגבי חקירת עו"ד גלר, ראשית המשיב קובל על כך שב"כ המבקשים מעלה טענות בשמו, הגם שמדובר בבעל דין נפרד, וככל שהוא סבר שיש מקום לפסילה, היה עליו להגיש בקשה עצמאית.

ב"כ המשיב הביע סברה שעו"ד גלר משתף פעולה עם ב"כ המבקשים, דבר שעולה לטענתו בבירור מהעדות, ומהתערבות ב"כ המבקשים במהלך החקירה הנגדית שלו. הוא הוסיף כי המבקשים מזלזלים באופן עקבי בסדרי הדין, והחובות כלפי בית המשפט והצד שכנגד, ובמהלך הפסקה בדיון ביום 2.1.2017, ב"כ המבקשים שוחחה עם המבקשים, בנוכחות עו"ד גלר, בעניין הדברים שהעיד המבקש.

11. אומר מיד כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הפסלות.

על פי סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

הבקשה לפסול אותי מליישב בדין מבוססת על טענות שונות, חלקן מתייחסות להתנהלות דיונית והחלטות שיפוטיות מתחילת ההליך ובמהלכו, ובעיקר סביב המומחה, וחלקן מתייחסות לדיון ההוכחות מיום 2.1.2017.

לטעמי, אף אחת מהטענות, וגם לא הצטברותן יחד, אינן מקימות חשש למשוא פנים בניהול המשפט. בפתח דבריי אבהיר כי אין לי כל היכרות עם מי מהצדדים או באי כוחם, ואין לי כל עניין אישי בתוצאות ההליך, אני פתוחה להשתכנע מהטענות והראיות של הצדדים, ודעתי אינה "נעולה".

12. ככל שבקשת הפסלות מתייחסת להתנהלות שהתרחשה לפני הדיון ביום 2.1.2017, דומה כי היה על המבקשים להעלותה במועד מוקדם יותר, מיד כשנודעה להם עילת הפסלות, ולפני כל טענה אחרת (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984; ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 23.8.2006)). הלכה מושרשת היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד עם היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (ניתן ביום 13.1.1998)).

בנוסף, ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות שניתנו ביחס למומחה מטעם בית המשפט, השגות על החלטות אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות. ככל שיש למבקשים טענות כנגד החלטות דיוניות ושיפוטיות שניתנו במסגרת ההליכים, הדרך לתקיפתן היא בבקשת רשות ערעור או ערעור, לא באמצעות בקשת פסלות (ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 23.8.2006)).

13. לגופם של דברים, אציין כי מאז החלו להתברר התביעות לפניי, ניסיתי לקדם פתרון למחלוקות, הן בדרך של הכרעה שיפוטית והן במציאת הסדר מוסכם. כנהוג, הועלו הצעות שונות למציאת מתווה מוסכם, וחלקן נרשמו בפרוטוקול. כך למשל, בתום הדיון ביום 20.12.2016, הוצע לצדדים לפנות לשמאי מקרקעין המוסכם על שני הצדדים, כדי לקבל שומה של שווי הדירה שעשויה להוות בסיס למתווה מוסכם לסיום המחלוקת. הצעה זו באה, בין היתר, על רקע דברי ב"כ המבקשים, כי שווי הדירה נמוך מהמחיר החוזי (הגם שחוות הדעת השמאית על כך שהשווי גבוה ב-50%-35% מהמחיר החוזי הוגשה על ידי המבקשים עצמם ולא הוגשה כל חוות דעת אחרת). ב"כ הצדדים הביעו נכונות ביום 20.12.2016 לשקול את המתווה המוצע. יוער כי בעת העלאת ההצעה ציינתי בפני הצדדים כי גם אם נשים את חוות דעת המומחה ועדותו בצד, יש מקום למתווה פשרה בתיק. לא נאמר בשום שלב כי חוות הדעת חסרת משמעות והציטוט שמובא בבקשה הוא משובש לחלוטין.

על רקע זה, בדיון הבא ביום 2.1.2017 נשאלו ב"כ הצדדים האם קידמו את המתווה המוצע והשיבו בשלילה. בהקשר זה ציינתי כי ככל הנראה המבקשים מעריכים כי שוויה של הדירה גבוה מהמחיר החוזי, שכן עמידתם על התביעה לקיים את החוזה מלמדת כי מבחינתם הפער בין המחיר החוזי לשווי השוק עולה על התוחלת של הסיכון שהתביעה תידחה, ההסכם לא יצא לפועל והם יישאו בהוצאות.

אמירה זו הובאה על ידי ב"כ המבקשים בבקשת הפסלות באופן קטוע ומשובש. יודגש כי לא נאמר דבר בקשר לכספים הנמצאים בקופת בית המשפט, שהם חלק מהתמורה עבור הדירה, וברי כי ככל שההסכם מבוטל – דינם השבה.

באמירה המדויקת, כפי שהובהר, לא היה אלא שיקוף המסקנות הלוגיות המתבקשות מעצם עמידת המבקשים על קיום ההסכם, ובשים לב לתשתית הראייתית בעניין השמאות שקיימת בתיק, שהובאה על ידי המבקשים עצמם.

אין בדברים אלה משום משוא פנים כלפי המשיב, אין בהם משום דעה קדומה ואין ללמוד מהם כי דעתי מגובשת וגמורה.

לטעמי, רשאי בית המשפט לשקף לצדדים את המסקנות הלוגיות המשתמעות לכאורה מהתנהלותם. הבהרת הדברים ושיח עם הצדדים ובאי כוחם מסייעים לבית המשפט למלא את תפקידו להכריע בסכסוך באופן טוב ויעיל (ר' יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (התשס"ו-2006) 182).

14. באשר לטענה ביחס למשך החקירה של המבקש, חקירתו של המבקש אכן ארכה כמה שעות. במהלך החקירה לא הועלתה כל טענה בדבר משך החקירה או הרלוונטיות של השאלות. לא ראיתי לנכון להגביל מיוזמתי את השאלות או את משך החקירה, שעל פניו נראתה עניינית ורלוונטית להכרעה במחלוקות. בדומה, לא מצאתי להגביל את ב"כ המבקשים עת שחקרה את המומחה על חוות דעתו. כך גם האזנתי בקשב לטענות שני הצדדים בקדמי המשפט ולבקשות שהעלו בפניי.

בנוסף, יש לזכור כי המבקש הוא העד המרכזי מטעם המבקשים, ומלבד תצהיר עדות ראשית הוא נחקר גם על תצהיר ותמלילי הקלטות שהגיש ביום 29.12.2016, בערבו של דיון ההוכחות השני, במסגרת "בקשה בהולה להוספת מסמכים". אציין כי למרות התזמון והאופן בו הוגשו התמלילים, הותרתי אותם בתיק. מטבע הדברים, איפשרתי לב"כ המשיב לחקור את המבקש גם על התמלילים.

15. אשר לטענות ביחס לחקירת עו"ד גלר, בעת שנחקר נגדית ע"י ב"כ המשיב, אכן הפניתי אליו מספר שאלות (ר' עמ' 66 לפרוט' מיום 2.1.2017). שאלות אלה נועדו לסייע לי להתחקות אחר האמת ולהגיע בסופו של יום להכרעה מושכלת בתובענות, שנסבות על עילת העושק. עו"ד גלר, כמי שערך את ההסכם בין הצדדים, שוחח עימם עובר להסכם וקיבל על עצמו לייצג כל אחד מהצדדים, הוא עד מרכזי שיכול לשפוך אור על האינטרסים של כל אחד מהצדדים בהתקשרות בעסקה, הנסיבות שלהם, על האופן בו עוצבה העסקה (בשים לב לנסיבות ולאינטרסים) ועל השאלה האם, כטענת המשיב, תנאי החוזה "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" (סעיף 18 לחוק החוזים). על פי השקפתי, הגם שניהול החקירה מסור בידי עורכי הדין, מעורבות מידתית של השופט, הכוללת הפניית שאלות שנועדו להבהיר דברים שנותרו בלתי ברורים וחידוד שאלות בנושאים מרכזיים הטעונים הכרעה, אינה חוטאת לאובייקטיביות השיפוטית. אובייקטיביות אינה מחייבת פאסיביות מוחלטת. מעורבות שנועדה להתחקות אחר האמת אינה מקימה עילת פסלות (ע"פ 9430/02 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.12.2002)). נוכח השקפה זו, הפניתי מספר שאלות לעו"ד גלר, מהם אמנם ניתן היה להתרשם כי להשקפתי לא ניתן לבטל כלאחר יד את טענות המשיב כי היה בסיס לביטול ההסכם והטענות לגבי עושק הן טענות רציניות שיש לברר. גם אם הדבר אינו לרוחם של המבקשים, הוא אינו מקים על פי הבנתי עילת פסלות.

כמו כן, ציינתי בפני עו"ד גלר כי בהסכם מכר בנסיבות כפי שהעיד עליהן וכפי שהן עולות מיתר הראיות שלפניי, מוטב ככלל להימנע מייצוג שני הצדדים וכך המלצתי לו לנהוג לעתיד לבוא. ההערה נאמרה, בין היתר, על רקע דבריו של עו"ד גלר כי הוסמך לעריכת דין לפני זמן לא רב (עמ' 62, שר' 20 לפרוט'). ככל שהדברים פורשו ע"י ב"כ המבקשים כאיום על עו"ד גלר שאם לא ישנה את גרסת עדותו יפגע בו הדבר משמעותית, אין לי אלא לתמוה על פרשנות זו שאין לה כל קשר לתוכן ההערה.

16. יובהר כי אין להבין את הדברים שנאמרו בדיון כגיבוש עמדה בתביעות. לטעמי, בית המשפט רשאי להפנות תשומת לב הצדדים לקשיים שמעוררים טיעוניו המשפטיים של צד זה או אחר ואין לראות בכך משום חריצת דעה סופית (ע"א 879/13 נתן ברון נ' נבט סימון (ניתן ביום 8.4.2013)). כפי שנפסק לא פעם, "ההליך השיפוטי מחייב הנחות כלשהן בדבר סבירותן של טענות משפטיות", הנחות אותן בית המשפט שב ובוחן במהלך הדיון המשפטי וגיבוש המסקנה (ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרוייקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (ניתן ביום 21.2.2001); ע"א 3686/07 פלונית נ' פלונית (ניתן יום 8.7.2007); ע"א 9658/06 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 14.12.2006)). כן נפסק כי חקירת הצדדים כדי לברר את מהות המחלוקת, כמו גם העלאת הצעת פשרה על יסוד הדברים שבית המשפט קרא ושמע, אינה מצביעה על נעילת דעתו של בית המשפט (ע"א 5198/10 משה גרנס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (ניתן ביום 16.8.2010)).

לסיכום אשוב ואבהיר כי אין להבין את דבריי כגיבוש עמדה, העדפה או דעה קדומה לגבי המחלוקת הנטושה בין הצדדים. בפני כל אחד מהצדדים פתוחה הדרך לנסות ולשכנע בצדקת טענותיו. אין לי אלא להצטער אם בראייתם של המבקשים נוצר חשש כי קיים משוא פנים כלפיהם, אך הדברים אינם יוצאים מכלל תחושה סובייקטיבית גרידא, ועל פי הבנתי את הדין, אין בנסיבות אלה עילת פסלות ומחובתי להמשיך ולשבת בדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נקבע להמשך הוכחות ליום 26.2.2017 החל משעה 10:00.

המזכירות תודיע ותזמן את כל בעלי הדין בשתי התובענות.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.