לפני: כב' השופט יוחנן כהן – אב"ד

החלטה

1. לפני בית הדין בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, ותגובת התובע המתנגד לה.
2. בעיקרי הדברים, טוענת הנתבעת כי התביעה היא לסעד הצהרתי גרידא - להצהרה על קיום יחסי עובד ומעסיק – וזו הוגשה ללא כימות הסכומים הכספיים הנובעים מהסעד המבוקש. על כן לדידה, דין התביעה להידחות. לחלופין, טוענת הנתבעת יש להורות לתובע לכמת את תביעתו.
3. התובע טוען כי יש לאפשר את פיצול התביעה כך שתחילה תנוהל התביעה בשאלת יחסי עובד ומעסיק.לאחר מכן, ככל שייקבע כי קיימים יחסי עובד ומעסיק וככל שיהא צורך, תוגש תביעה מכומתת של הזכויות מכוח יחסי עובד ומעסיק.
4. התובע גורס כי ראוי לאפשר פיצול זה מהטעם שהוא סמוך ובטוח כי לאחר קבלת הסעד ההצהרתי יתאפשר לצדדים לגבש הסכמות בעניין מימוש זכויותיו של התובע מבלי להידרש להתדיינות ולהכרעה נוספת של בית הדין בעניין.
5. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת ותגובת התובע ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין להעתר לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים להלן.
6. הלכה היא כי סעד זה של דחייה או מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר (ראה: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671; דב"ע מז/1- 3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63; דב"ע מז/ 15-3 יצחק אפנר - מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כ(2) 242; דב"ע נא/195-3 תוכנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, פד"ע כג 275; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ - אברהם חלפון, פד"ע כב 518).
7. דחיית תובענה או מחיקתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף (ראה בר"ע 1202/02 דניאלה אייזנברג נ' אור קוואל עבודה ארצי, כרך לג (73), 32).
8. עוד נפסק כי בבית הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ועדיף בירור לגופו של עניין (דב"ע מד/129-3 פרחיה אשר נ' מדינת ישראל פד"ע טז 375). מחיקה על הסף הוא צעד קיצוני, ולכן "בית המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג איפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף" ( ע"א 3510/99 ראובן ולעס נ' אגד פ"ד נה (5), 826; ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). וכל שכן לגבי דחייה על הסף.
9. נוכח הפסיקה המובאת לעיל ומשחקר האמת הוא נר לרגלי בית הדין, מצאנו כי יש לברר ללבן ולהכריע במחלוקת בין הצדדים לגופא ועל כן אין לדחות את התביעה על הסף.
10. יחד עם זאת, בית הדין מוצא לנכון לקבל את הטענה והבקשה של הנתבעת להורות על כימות תביעתות. אכןן אין מקום לדון במסגרת ההליך בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק גרידא, מקום בו ניתן לשמוע ולדון בהליך כולו כמקשה אחת גם בסעדים הנובעים מכך. זאת בהסתמך על ההלכה הפסוקה וכאמור בפסק הדין של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי), מרים רפפורט ואח' – רשות שדות התעופה (30.1.06) (שאף הוזכר על ידי הצדדים), כלהלן:

" נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי ובין סעד כספי היא, שככלל, לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי. הלכה זו שנפסקה על ידי בית המשפט העליון, אומצה ברבות השנים אף בבתי הדין לעבודה.

...

ההיגיון העומד ביסוד ההלכה בדבר אי היענות לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי, הינה במגמה למנוע מצב בו יהפכו בתי המשפט אכסניה לבירור דיונים עקרים, שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום.

...

במקרים רבים בהם לא נדרש התובע לכמת את תביעתו מתקשה הנתבע לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין את הגנתו. זאת ועוד, כל נתבע זכאי לכך שההליך נגדו יתנהל במסגרת דיונית התוחמת ומגדירה מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו.

....

ככלל, על התובע להגיש את מלוא תביעתו הכספית כאשר היא מכומתת. על הנתבע להגיש את מלוא הגנתו, ועל בית הדין לשמוע את ההליך במלואו. ביסוד הכלל האמור ניצב השיקול של היעילות הצומחת מקיום דיון בהליך כולו ללא פיצול. טעמים נוספים לכימות התביעות, גם אם אינם המכריעים, הם תשלום אגרות בית הדין, ומניעת הגשת עתירות לפסק דין הצהרתי במטרה להתחמק מתשלום אגרה. כמו כן, כימות התובענה מאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום, לעומת סיומם בפשרה."

1. נוכח הפסיקה האמורה, מצאנו כי בנסיבות דנן יש מקום לדון כמקשה אחת בסעד ההצהרתי ובכל הסעדים הנובעים ממנו. לכך יש להוסיף דברים גם בנוגע להכרעה נוספת בעניין רפפורט לפיה "בכוחו של התובע המבקש סעד הצהרתי להתגבר על הכלל האמור רק במידה שיצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר, כבד-משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד". בעניינו, הטעם עליו הצביע התובע הוא כי הוא סמוך ובטוח שלאחר קבלת הסעד ההצהרתי יגיעו הצדדים להסכמות בדבר מימוש זכויות התובע. דבר שלכאורה ייתר ויחסוך מבית הדין את ההתדיינות בתביעה הנוספת לסעדים מכומתים. בית הדין סבור כי אין די בטעם זה אף אם מדובר באינטרס ההתייעלות וחסכון דיוני שספק אם אכן יתממש. שכן אם תתקבל התביעה לקיום יחסי עובד מעסיק הרי לא בהכרח שהצדדים יגיעו להסכמות. ובמצב כזה, התובע יצטרך להגיש תביעה נוספת והתוצאה אינה התייעלות אלא אף סרבול ההליך לשווא.
2. על כן "מקום בו ניתן להכריע במחלוקת בכללותה מעשה מקשה אחת, אין לקיים דיון בשלבים. רוצה לומר, ככלל, אין להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד ורק לאחר שתביעה זו הוכרעה לדון בשאלת זכאותו של העובד לסעדים כספיים. מקום בו התגבשה הזכות וניתן לכמת את התביעה מראשית דרכה, יש לקבוע את שוויה עם הגשת התובענה כדרישת תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה." (ע"ע 74/06, רשות השידור נ' משה אסולין ואח' (20.9.06).
3. לא מצאנו כי בנסיבות דנן יש מניעה לכך שהתובע יכמת תביעתו לסעדים כספים בשלב זה. על כן ולנוכח כל האמור, בית הדין מוצא לנכון כי על פי ההלכה הפסוקה על התובע להגיש תביעה מתוקנת הכוללת את כל הסעדים הנתבעים על ידו תוך כימות התביעה ותשלום האגרה בגינם.
4. התובע יגיש כתב התביעה המתוקן, תוך 30 יום.
5. הנתבעת תגיש כתב הגנה, תוך 30 יום לאחר קבלת כתב ההגנה לידיה.
6. הבקשה מתקבלת בחלקה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ו, (21 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.