05 יוני 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור מעסיקים מר עמוס הראלי

החלטה

1. לפנינו תביעת הנתבעת להכרה בשתי פגיעות כתאונת עבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק): האחת פגיעה ביד בשל תסמונת התעלה הקרפלית (CTS), אצבע הדק ודלקת באצבעות, והשניה טנטון ופגיעה בשמיעה אשר נגרמו לתובעת בשל תאונה ספציפית שאירעה במהלך עבודתה ביום 27.2.2012.
2. ביום 17.12.2014 דחה הנתבע את התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הפגימות בכפות הידיים. באותו יום שלח הנתבע הודעה נוספת לתובעת לפיה תביעתה לתשלום דמי פגיעה בגין הירידה בשמיעה נדחתה, וזאת בהתאם לסעיף 84א לחוק.
3. בגין החלטות אלו הוגשה התביעה דנן.

תמצית הרקע העובדתי

1. התובעת עבדה 28 שנים כמורה לריתמוסיקה במשרה חלקית שהיקפה עלה עם השנים. התובעת עבדה שלושה ימים בשבוע בין השעות 8:00 - 13:30. החל משנת 2002 עבדה התובעת לפחות ב- 10 כיתות, ובין השנים 2007-2017 עבדה ב- 12 כיתות.
2. במהלך עבודתה, השתמשה התובעת בכלי נגינה, דרבוקות, כלי הקשה, אקורדיון (בין השנים 1990-2000), רעשנים ופעמונים, כאשר חלק ניכר מהפעילות נעשה עם דרבוקות.
3. בנוסף לעבודתה בגנים, קיימה התובעת מעגלי מתופפים בהם הייתה מדריכה קבוצות לתיפוף בדרבוקה במשך כשעה. כן קיימה התובעת, ערבי שירה בציבור אשר ארכו כשעה ואותם ליוותה התובעת בנגינה באקורדיון.
4. ביום 27.2.2012, במהלך עבודתה בגן ילדים, נפלה התובעת, ונפילתה זו הוכרה כתאונת עבודה, בהתייחס לגב תחתון, צוואר, יד וכתף ימין.

ההליך שהתנהל בבית הדין

1. ביום 25.1.2017 התקיים דיון מקדמי, במסגרתו נקבעו השאלות שבמחלוקת:
   1. האם קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה במסגרת עבודת התובעת כמורה למוזיקה, נגינה על אקורדיון ותיפוף על תופים ודרבוקות.
   2. קשר סיבתי בין מחלת התובעת תסמונת התעלה הקרפלית, אצבע הדק אצבע 1 ביד ימין ודלקת באצבעות לבין תנאי עבודתה ומאזן השפעות.
   3. האם מתקיים אצל התובעת התנאי של ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בממוצע בתדירויות של הדיבור בכל אוזן לצורך הכרת ליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.
2. באותו דיון חזר בו הנתבע מטענת ההתיישנות (עמ' 2, ש' 7-8).
3. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ונחקרה בחקירה נגדית בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 14.5.2018.
4. ביום 16.5.2018 ניתן צו למעסיקת התובעת, מועצה מקומית גן יבנה (להלן- המועצה), להגיש מסמך המפרט את היקפי העסקתה של התובעת, לרבות מספר גני הילדים בהם עבדה בכל שנה משנות עבודתה. ביום 15.6.2018 הגישה המועצה מכתב מאת גזבר המועצה בו מפורטים נתוני העסקתה של התובעת.
5. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים – כף יד

טענות התובעת

1. פגיעותיה של התובעת, אצבע הדק ו-CTS, אירעו לתובעת במהלך ועקב עבודתה במסגרת העירייה, כמורה לריתמוסיקה במשך 28 שנה, כשכירה ועצמאית.
2. דו"ח המועצה תומך בזמנים ובהיקפי העבודה של התובעת טרם פרוץ פגיעתה, כפי שהעידה התובעת בחקירתה ובתצהירה. על פי הדו"ח, משנת 2000 ועד 2.2002 קיימת הגדלה מהותית של היקפי עבודת התובעת: בתחילת עבודתה בשנת 1990 עבדה התובעת ב-5 גנים, משנת 2000 עלה מספר הגנים ל-8, בשנת 2001 ל-9 גנים וב-1.2002 עבדה התובעת ב- 11 גנים.
3. בין השנים 2002-2007 עבדה התובעת בכ- 10-12 גנים. התובעת העידה כי עבדה ב-4 גנים ביום, בין השעות 8:15-8:00 עד השעה 13:30, כאשר כל שיעור מתחלק לשניים, לכן מדובר ב-8 שיעורים למשך חצי שעה כל אחד.
4. תלונת התובעת לראשונה על CTS הינה מיום 3.2002, מועד המבטא את השיא של התובעת מבחינת חזרה על אותן פעולות. כאבים אלו החמירו עם השנים, בפרט לאור עומס עבודה רב בתחום הריתמוסיקה, ועלו לכדי אבחנה של תסמונת CTS. התובעת דיווחה על כאבים בידיה לאורך השנים.
5. התובעת נדרשה באופן קבוע לסחוב עימה את ציוד הלימוד שהינו מסורבל לאחיזה וכבד מכדי לשמש משא לאורך זמן.
6. התובעת סבלה מפגיעה באצבעות: אגודל, אצבע, אמה וקמיצה של יד ימין ועקב כך עברה מספר ניתוחים וטיפולים במהלך השנים. הצטברות נזקים זעירים אלו הביאו בסיכומם הכולל לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתה של התובעת.
7. התובעת העידה על שימוש יומיומי ואינטנסיבי באקורדיון ובדרבוקות. פעולת תיפוף על דרבוקה מחייב מאות ואלפי טפיחות יד על הדרבוקה במהלך פרקי זמן קצרים. על פי הפסיקה אין צורך להוכיח זהות מוחלטת בין התנועות ודי כי הפעולות דומות זו לזו, כמו במקרה של תיפוף. עדותה של התובעת חיזקה את תמונת אופי עבודתה הקשה, שביטא ללא הרף את תורת המיקרוטראומה על יסוד ביצוען של פעולות חוזרות ונשנות משך כל שעות העבודה.
8. בשל נפילת התובעת בגן הילדים (תאונת העבודה מיום 27.2.2012 שתפורט בהמשך) נמחץ הסד שהיה על פרק ידה הימנית אל תוך כף היד לאזור בו נותחה וגרם לה לכאבים עזים, דבר העולה לכדי שילוב מיקרוטראומה ותאונה.
9. התובעת התייחסה בחקירתה למהות עבודתה בערבי שירה, אשר לוו באקורדיון או בדרבוקה.
10. לא הונחה ראיה הסותרת את עדות התובעת בתצהירה ובעדותה.
11. לאור זאת, מבוקש להכיר בתובעת כנפגעת מיקרוטראומה בנוגע לתחלואת CTS וכן בנוגע לאצבע הדק.

טענות הנתבע

1. התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, ועל כן דין התביעה להידחות.
2. עבודת התובעת כמורה לריתמוסיקה ומפעילה באירועים הינה עבודה מגוונת שאינה כרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות ברציפות דומות במהותן, הפועלת דווקא על הידיים, ולכן אין מדובר בפעולות חוזרות ונשנות כדרישת הפסיקה להנחת התשתית העובדתית למיקרוטראומה.
3. התובעת אישרה בעדותה בבית הדין כי במהלך השיעורים בגנים היא משתמשת בכלי נגינה שונים שנמצאים בגן, וכן העידה כי מהלך השיעורים הוא תלוי נושא. בעדותה ניסתה התובעת להאדיר את השימוש בכלי הנגינה ולהמעיט מחלקיו האחרים של שיעורי הריתמוסיקה.
4. התובעת העידה כי העבודה בגנים הנה 3 פעמים בשבוע החל מהשעה 8:00 ועד השעה 13:30, בכל יום עבודה היא נדרשה להגיע ל-4 גנים שונים. עם זאת, מעיון באישור המועצה עולה כי התובעת עבדה בגנים לאורך השנים באופן מדורג ומשתנה, כאשר בתקופה שמחודש ינואר 2007 ועד ליוני 2017 עבדה ב-12 גנים סה"כ בחודש עבודה.
5. קיים פער בין גרסת התובעת (לפעמים מתחלקים הילדים לשתי קבוצות) כפי שמסרה לחוקר לבין גרסתה בבית הדין (בכל גן יש שתי קבוצות), ובהתאם לפסיקה, יש להעדיף את הגרסה שנמסרה לחוקר. התובעת בחרה שלא לתמוך את תביעתה על ידי עדות חבריה לעבודה, לרבות גננות ו/או סייעות אשר נכחו בשיעור הריתמוסיקה, ועדותה נותרה כעדות יחידה, על כך המשתמע מכך.
6. טענת התובעת לפיה היתה הנחיה של משרד החינוך להגיע לכל שיעור ושיעור עם אקורדיון לא נתמכה בכל אסמכתא.
7. התובעת בחרה להאדיר את עבודתה כעצמאית, כאשר העידה כי עלות הפעלה של מעגל מתופפים ו/או ערבי שירה הינו בסך 1,200 ₪, וכי נהגה לעשות זאת 2-8 פעמים בחודש. עם זאת, מעיון בדו"ח ההכנסות של התובעת עולה כי לתובעת לא היו הכנסות מעבודתה כעצמאית בשנים 2007, 2009-2010, 2012-2015, וכי עסקה בהפעלות אלו לכל היותר פעמיים בחודש. לפיכך, אין מדובר בתנועה או בסדרת תנועות חד גוניות, זהות או זהות במהותן החוזרות על עצמן על פני רצף הזמן, ולא מבחינת סדר ביצוען, ומשכך לא הניחה התובעת תשתית עובדתית להפעלת תורת המיקרוטראומה.
8. אין די בכך שעבודת התובעת כרוכה בשימוש בידיה על מנת שתיבחן שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין מצבה הרפואי, אלא נדרשת תשתית עובדתית הולמת את עילת המיקרוטראומה.
9. לאור זאת, לא הוכחה התשתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות שכל אחת הסבה נזק לידיה של התובעת, ולפיכך דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי (28.7.2002), והאסמכתאות שם).
2. התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (עב"ל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי – עובדיה יוסף, פ"ד לו, 213 (2000)).

מן הכלל אל הפרט

1. לטעמנו עלה בידי התובעת להעמיד תשתית ראייתית המאפשרת קיומן של פגיעות זעירות בכפות ידיה.
2. בתצהירה (סעיפים 4-9) ובעדותה תיארה התובעת את שיגרת יום עבודתה (עמ' 6 ש' 4-7):

"אני עובדת 4 גנים ביום, אני מתחילה בסביבות 8:00-8:15 עד 13:30. השיעור בכל גן מתחלק לשניים, אני עובדת עם הילדים בקבוצות, עם כל קבוצה עושה אותו דבר. בכל גן שתי קבוצות, לכן מדובר ב-8 שיעורים של חצי שעה, כל אחד".

ובהמשך הוסיפה (עמ' 6, ש' 19-23):

"אני עובדת מולם, אני יושבת מול קבוצה, הם יושבים על מחצלת, אני מחזיקה את הדרבוקה בין הרגליים, ואופי העבודה הוא כזה שאני מדגימה בשלב ראשון את התפוף והמקצבים, והילדים מצטרפים אלי ואנחנו עושים את זה עוד הרבה פעמים. כאשר קבוצה כזאת מסיימת, מגיעה הקבוצה השניה".

כן אמרה (עמ' 7, ש' 7-15)-

"... אני לוקחת את הכלי, יש לי חצי שעה ואני צריכה להספיק. הילדים תמיד לומדים מהחזרות, אז אני לוקחת את הכלי ומנגנת ומסבירה, ותוך כדי אני מסבירה, והילדים מצטרפים אלי, עד שאני מגיעה למצב שכולם מנגנים איתי את המקצב.

ש. איך את מתקנת אותם?

ת. אני מראה לילד שלא מבין על הדרבוקה שלי, לי יש תמיד דרבוקה אישית גדולה, ועליה אני מסבירה"

1. התובעת העידה כי ישנם כלים נוספים בהם מנגנים בשיעורים (כלי הקשה, תוף מרים ואקורדיון- עמ' 6, ש' 12-14; עמ' 7, ש' 18-19, ש' 30-31), אולם הבהירה כי באחוז גבוה מהשיעורים מנגנים בדרבוקה (עמ' 7, ש' 21-24), על בסיס יום יומי (עמ' 10 להודעת התובעת לחוקר הנתבע, נ/3, עמ' 10, ש' 4-7), וכי "אם יש יום שאין בו דרבוקות, אז יהיו בו כלי הקשה" (עמ' 7, ש' 24).
2. אשר למשך זמן הנגינה, התובעת העידה כי בחלק מהשיעורים ישנם חלקים של תנועה, ויש שיעורים שלמים שהם רק נגינה (עמ' 7, ש' 1-2).עוד ציינה התובעת כי "אם יש יום שאין בו דרבוקות, אז יהיו בו כלי הקשה" (עמ' 7, ש' 24). דהיינו, נגינה קיימת בכל יום מעבודתה של התובעת. בחקירתה בנתבע הוסיפה (נ/3, עמ' 10, ש' 8-11)-

"זה יכל להיות במשך יום שלם כשיש פרויקט של מופע במשך חודשים ברצף אח"כ זה פה שיעור שם שיעור".

1. התובעת תיארה את התנועות שהיא מבצעת: "...בתיפוף כפי שהסברתי אני נותנת מכה בו זמנית עם שתי הידיים על תוף כאשר המכה על שורש כף היד וכף היד" (שם, ש' 13-15), כאשר השימוש נעשה בשתי הידיים בו זמנית (שם, עמ' 11, ש' 5).
2. זאת ועוד, התובעת תיארה כי עד לשנת 2000 הייתה מנגנת רבות באקורדיון, אשר גם פעולת הנגינה בו מכופפת את הידיים (עמ' 9, ש' 16-17, עמ' 10, ש' 25-27; וכן נ/3, עמ' 10, ש' 15-16)
3. התובעת העידה כי אחוז משרתה הלך ועלה עם השנים (עמ' 5, ש' 19). הדבר מתיישב עם המסמך שהגישה מועצת גן יבנה, המראה כי מספר הכיתות בהן לימדה התובעת עלה בהדרגה עם השנים. החל מינואר 2002 לא פחת מספר הכיתות בהן לימדה מ-10 כיתות ביום, ומינואר 2007 עד לחודש יוני 2017 נותר באופן קבוע על 12 כיתות.
4. כאמור לעיל, על מנת לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה יש להוכיח ביצוען של תנועות חוזרות ונשנות הפועלות על האיבר, בענייננו – כף יד. פעולות אילו אינן צריכות להיות זהות באופן מוחלט אלא די להוכיח כי הן מהותית דומות זו לזו.
5. מעדותה של התובעת בבית הדין, מתצהירה ומהודעתה בנתבע, עולה כי התובעת הפעילה את ידיה מדי יום בעבודה, בתנועות ידיים חוזרות ונשנות, כאשר ניגנה בדרבוקה ובאקורדיון. כל תנועה מזערית של כפות הידיים עשויה לגרום לנזק זעיר ומצטבר.
6. פעולות אלו בוצעו בכל יום מימי עבודתה של התובעת בהיקף משתנה, אולם לאור העובדה כי בעשר השנים האחרונות לעבודתה עבדה התובעת ב-12 כיתות; 4 כיתות ביום אשר התחלקו לשתי קבוצות בכל כיתה, ומשך כל שיעור היה כחצי שעה; הרי שניתן לקבוע כי פעולת התיפוף והנגינה בידיים התבצעה לכל הפחות שעתיים ביום, שלושה ימים בשבוע (עמ' 5, ש' 21-25).
7. באשר לטענת הנתבע כי קיים פער בין גרסת התובעת בחקירתה בבית הדין לבין חקירתה בנתבע לגבי משך השיעורים המועברים על ידה (60 דקות לעומת 30 דקות), התובעת הסבירה כי קבוצה של "35 ילדים שלפעמים מחלקים לשתי קבוצות" (עמ' 5) וחזרה על כך גם בעדותה בבית הדין – "השיעור בכל גן מתחלק לשניים, אני עובדת עם הילדים בקבוצות, עם כל קבוצה עושה אותו דבר. בכל גן שתי קבוצות, לכם מדובר ב-8 שיעורים של חצי שעה כל אחד" (עמ' 6, ש' 5-7). הסבר זה מניח את הדעת ומיישב את הסתירה לכאורה בין גרסאות התובעת.
8. כן לא מצאנו ממש בטענת הנתבע כי טענת התובעת לפיה היא לא עברה בין הילדים על מנת להדגים ו/או לתקן את הילדים במהלך השיעורים איננה מתיישבת עם טופסי התביעה בנוגע לאירוע התאונתי (שיפורט בהמשך), שם הצהירה התובעת כי ניגשה לילדה כדי לתקן לה את האחיזה בשליש. אין במקרה מסוים כדי לסתור דפוס שיעור קבוע, שייתכן שיהיו בו יוצאים מן הכלל.
9. אשר למעגלי המתופפים ולערבי השירה אותם ביצעה התובעת באופן עצמאי, התובעת לא הציגה ראיות המוכיחות באיזו תדירות עבדה כך ולמשך כמה זמן. מדו"ח מס הכנסה שהוגש (נ/5) נראה כי לתובעת לא היו הכנסות מעבודתה כעצמאית בשנים 2013-2015 ובשנת 2016 הכנסותיה היו זעומות. התובעת לא צירפה ראיות אחרות המוכיחות כי עבדה בשנים שלפני כן, ועל כן אין אנו יכולים לקבוע כי הוכחה תשתית עובדתית הולמת לעבודתה זו.
10. לאור זאת, אנו קובעים ל כי הוכחה התשתית העובדתית לקיומה של פגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, במסגרת עבודתה של התובעת בגנים בלבד.
11. אשר על כן, אנו מורים על מינויו של מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין פגיעת הנתבעת בכפות ידיה לבין תנאי עבודתה. העובדות שתוצגנה בפני המומחה הן כדלהלן:
12. התובעת ילידת שנת 1964.
13. התובעת עבדה 28 שנים כמורה לריתמוסיקה, במשרה חלקית שהלכה וגדלה עם השנים.
14. החל משנת 2002, עבדה התובעת לפחות ב- 10 כיתות, ובין השנים 2007-2017 עבדה ב- 12 כיתות. התובעת עבדה שלושה ימים בשבוע בין השעות 8:00- 13:30, ב-4 גנים אשר כל אחד מהם התחלק לשתי קבוצות, ובסך הכל 8 שיעורים בני חצי שעה בכל יום.
15. במהלך עבודתה, השתמשה התובעת בכלי נגינה, דרבוקות, כלי הקשה, אקורדיון (בין השנים 1990-2000), רעשנים ופעמונים, כאשר אחוז ניכר מהפעילות נעשה עם דרבוקות.
16. החל מחודש 3/2002 החלה התובעת להתלונן על כאבים בידיה.
17. החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן בנפרד.

אירוע תאונתי מיום 27.2.2012 - שמיעה

טענות התובעת

1. התובעת נפגעה בשמיעתה באוזן שמאל וכן סובלת מטנטון משמאל עקב פגיעתה בתאונה שהוכרה מיום 27.2.2012 בעורפה ובראשה.
2. לאחר התאונה דיווחה התובעת לרופא על הטנטון ונבדקה במכון קולן. תוצאות הבדיקה העלו כי "שמאל ירידה קלה בתדרים 6000-8000 הרץ".
3. לא יכולה להיות מחלוקת כי פגיעה בראש מבחינת האסכולה הרפואית, עשויה להסב נזק של פגיעה בשמיעה וצפצופים תמידיים באוזניים (טנטון).
4. העובדה כי בעבר היתה לתובעת בעיה מסוג זה וכי הנתבע לא מציג כל תשתית ראייתית בנושא מצביעה לבדה כי הנתבע דחה את התביעה על יסוד מהלך שרירותי.
5. דחיית התביעה שעה שמדובר בחבלת ראש ישירה הינה ניסיון של פקיד התביעות לשים עצמו בנעלי הועדה ובכלל זה הוא מבטא חוסר אמון בוועדה. במקרים מסוג זה, כאשר יש קשר עובדתי ברור בין מנגנון התאונה לבין הפגימה הנטענת, חייב פקיד התביעות להביא הדברים במסגרת ההכרה לשם בחינת הועדה, שהיא הסמכות הראויה לקבוע היעדר או קיומו של קשר סיבתי.

טענות הנתבע

1. בגין אירוע התאונה ולאחר שהתובעת נשלחה לבדיקת רופא א.א.ג, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון ביום 1.2.2015 כי אין קשר סיבתי בין התלונות בתחום הא.א.ג לתאונה הנדונה. משכך הרי שדין התביעה להידחות.
2. החלטה זו הינה החלטה חלוטה וממילא שחלה עליה התיישנות.
3. מסגרת הסמכות של הוועדה הרפואית קבועה בהוראות סעיף 118 לחוק. הוועדה הרפואית היא המוסמכת לקבוע את דרגת נכותה הרפואית של התובעת, אם היא נובעת מפגיעה בעבודה, ובאיזו מידה. מובן כי הסמכות לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין אירוע שהוכר כתאונה בעבודה לבין ליקויים רפואיים שהופיעו בשלבים מאוחרים יותר נתונה לוועדה הרפואית.
4. משנמצא כי הוועדה הרפואית קבעה כי אין כל קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה והטינטון, הרי שדין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

1. בראשית הדברים נבהיר: התובעת הגישה תביעה זו לאחר החלטה שנתקבלה בב"ל 37405-09-15 מיום 15.2.2016 על ידי הרשמת מרב חבקין, המפרידה בין הערעור על החלטת הוועדה, שנדונה באותו תיק, לבין החלטות פקיד התביעות – עליהן משיגה התובעת בתביעה זו.
2. בדיון מיום 14.5.2018 אף הבהיר ב"כ התובעת כי הטנטון והירידה בשמיעה הינם כתוצאה מחבטה בראש, דהיינו מהתאונה לה טוענת התובעת, ולא עקב חשיפה לרעש מזיק (עמ' 11, ש' 28-30, עמ' 12 ש' 1-2).
3. משכך, כל טענות בנוגע להחלטת הוועדה, לרבות פגם בשיקול דעתה, התייחסות או אי התייחסות למסמכים, אי הפעלת תקנה 15, היעדר דיון בתקופת אי כושר התובעת - אינן רלוונטיות לתיק זה ולא נדרש אליהן.

במסגרת תביעה זו, עלינו לבדוק האם הונחה תשתית עובדתית לקיומו של אירוע תאונתי בו נפגעה התובעת בראשה.

1. בכתב התביעה שהוגש לנתבע כתבה התובעת ב"תיאור הפגיעה" (נ/2, עמ' 2, ההדגשות אינן במקור - מ.נ.ד):

"הפגיעה קרתה במהלך שיעור מוסיקה בגן אדמונית בגן יבנה. ילד רכן על הרצפה מאחורי כאשר הייתי עם הגב לכיוון שלו ולא ראיתי אותו נתקלתי ברגליים בילד ועפתי מעליו באוויר הרגליים התנתקו מהרצפה ונפלתי על כל הגב מהאגן לאורך הגב על הצוואר וקיבלתי מכה בראש מאחורנית ניסיתי לבלום עם יד ימין ראשונה, שהיתה אחרי ניתוח של תעלה קרפלית ונפגעתי גם בכף היד הימנית. הרגשתי כאב חד מאוד בג(ב?) במהלך הנפילה, בלמתי גם ביד שמאל"

1. בחקירתה בנתבע סיפרה התובעת (נ/3, עמ' 1, ש' 15-17. ההדגשות אינן במקור- מ.נ.ד)

"..כמו כן אני רוצה לציין שבעבר שם 2/12 עברתי תאונת עבודה בגן ילדים כאשר נפלתי לאחור כאשר אני עפה אחרונה (מילה לא ברורה) הצואר נזרק לאחור, נפגעתי בצוואר ובגב."

1. בתצהירה, סיפרה התובעת על התאונה שאירעה לה (סעיף 24, ההדגשות אינן במקור - מ.נ.ד):

"במועד תאונת העבודה מ-27.2.12 הייתי מספר ימים לאחר ניתוח תעלה קרפלית מימין, נפלתי בגן מעל ילד ובלמתי, בין השאר עם יד ימין, והסד הקשיח שהיה על פאר ידי הימני כתוצאה מהניתוח של התעלה הקרפלית מימין (הייתי פגועה אחר הניתוח) הסד נמחץ לתוך כף היד על אזור הנימוח וגרם לכאב עז"

1. בחקירתה בבית הדין ענתה התובעת לשאלה מדוע הגישה את התביעה רק בשנת 2014 (עמ' 11, ש' 16-18)-

"כי הייתה החמרה אחרי שנפלתי, עשיתי ניתוח בתעלה הקרפלית. הניתוח היה בשנת 2012 ולאחר נפלתי על היד.."

עוד העידה התובעת (עמ' 12, ש' 25-27)-

"אני לא זוכרת שהיו לי אירועים חוזרים של טנטון, זה היה אירוע חד פעמי.

לשאלת בית הדין האם הייתה לי נפילה על העורף לפני האירוע התאונתי מחודש פברואר 2012 – אני משיבה שלא. אולי הוא התייחס לתאונה עצמה"

1. דהיינו, התובעת ציינה פגיעה בראש רק בטופס התביעה שהגישה לנתבע, ולא בחקירה בנתבע, בתצהירה או בחקירתה בבית הדין.
2. זאת ועוד, התובעת ציינה בטופס התביעה כי היו שתי עדות אשר נכחו בעת נפילה (מיכל גוטמן ואיריס לוגסי- נ/2, עמ' 2, סעיף 3) אולם בחרה שלא לזמנן לעדות. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שהוצאה ביום 28.2.2012 צוין כי האיברים שנפגעו הינם "יד ימין, גב, צואר", אולם לא צוין הראש.
3. בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי גרסתה של התובעת לא נתמכה בעדות נוספת, שהייתה יכולה להביא, ובשים לב לעובדה שלא חזרה בגרסאותיה השונות על הטענה לפגיעה בראש – אין בפנינו די בכדי לקבוע כי התובעת נפגעה בראשה.
4. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי נפילתה של התובעת הוכרה כתאונת עבודה בהתייחס לגב תחתון, צוואר, יד וכתף ימין. בנוסף, מן התיעוד הרפואי שהגישה התובעת עולה כי לאחר התאונה התלוננה התובעת על "תחושות אטימות באוזניים ואי יציבות שהחמירה מאז תאונת עבודה כשנפלה על הגב בעבודה" (תיעוד מיום 18.7.2012).
5. אין בידינו לקבוע, הגם שלא היתה פגיעת ראש, האם הנפילה השפיעה על שמיעתה של התובעת כפי שתיארה התובעת בחקירתה אצל הנתבע (נ/3, עמ' 2, ש' 7-14; עמ' 3, ש' 2-5). בנסיבות עניין זה, ימונה מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין נפילת התובעת לירידה בשמיעה, על פי העובדות הבאות:
6. התובעת ילידת שנת 1964.
7. התובעת עבדה 28 שנים כמורה לריתמוסיקה בגני ילדים.
8. ביום 27.2.2012, במהלך עבודתה, נפלה התובעת. אירוע זה הוכר כתאונת עבודה בהתייחס לגב תחתון, צוואר, יד וכתף ימין.

סוף דבר

1. אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנה זו ימונה מומחה אורתופד בעל מומחיות בתחום לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובעת לבין הפגיעות בידיה.
2. אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית לאירוע נפילה של התובעת ועל יסוד מסקנה זו ימונה מומחה אף אוזן גרון, לבדיקת הקשר הסיבתי בין נפילת התובעת לבין ירידה בשמיעה וטנטון.
3. החלטות בדבר מינוי מומחים תינתנה בנפרד.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ט, (05 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.