1. תביעה זו ראשיתה בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך של 49,913 ₪ (קרן) שהגישה התובעת נגד נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, חברה לתיקון ומכירת צמיגים, היא התקשרה עם נתבעת מס' 2 (להלן: "חברת באראט" או "החברה"), חברת בנייה קבלנית, לשם אספקת סחורה. נטען, כי במהלך השנים 2013 - 2014 סיפקה התובעת לחברה סחורה והחברה שילמה לה את תמורתה, עד לשלב מסויים בו חדלה מלשלם עבור הסחורה. נטען, כי על פי כרטסת הנהלת החשבונות של חברת באראט אצל התובעת היא נותרה חייבת לה, נכון ליום 5.1.2015, סך של 49,895 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה לביצוע (23.12.15), סך של 49,913 ₪. נטען כי לאחר ששיק של חברת באראט שנמסר לתובעת חולל באי פרעון, התברר לה כי חשבון הבנק של חברת באראט הוגבל. בנוסף, ביחס לאלכס יאיר באראט, שהוא בנו של הנתבע וכן בעל המניות העיקרי של החברה, הוצא צו כינוס ביום 10.12.14.
2. נטען, כי ביום 25.8.13, עם תחילת ההתקשרות בין התובעת ובין חברת באראט, נחתם טופס התקשרות בין נציגת התובעת, ענבל כהן (להלן: "ענבל") ובין חברת באראט, באמצעות הנתבע. טופס ההתקשרות כולל את פרטי החברה ומנהליה ואת אנשי הקשר המוסמכים להזמין בשמה סחורה מהתובעת. כן כולל הטופס, לשיטתה של התובעת, התחייבות מצדו של הנתבע לערוב להתחייבויותיה של חברת באראט ולחובותיה.
3. לאור ערבות זו של הנתבע בטופס ההתקשרות, עותרת איפוא התובעת בתביעתה לחייב את הנתבע בגין חובות החברה על פי כרטסת הנהלת החשבונות שלה.
4. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה וכן בקשה להארכת מועד להגשתה. בהתנגדות נטען, כי הנתבע מעולם לא חתם על כתב ערבות, כי השטר שהוצג על ידי התובעת אינו נושא את חתימתו של הנתבע, השטר אינו שטר והחבות הנטענת איננה חבות.

בתצהיר התמיכה בהתנגדות (ששימש גם כתמיכה לבקשה להארכת המועד) טען הנתבע בקצרה, כי הוא מכחיש את אמיתות השטר שצורף לכתב התביעה, כי חתימתו שם איננה חתימתו, וכי אין איש בעולם כי יעיד אמת שהשטר הנטען נחתם בפניו.

1. לאחר דיון בהתנגדות, במהלכה נחקר הנתבע על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, ניתנה החלטת כב' הרשם שמעון רומי על הארכת המועד להגשת ההתנגדות וכן על מתן רשות להתגונן.
2. בהמשך, ובעקבות ישיבה מקדמית שהתקיימה בפני כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) קרן מרגולין-פלדמן, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הבהרת עילת התביעה כעילה חוזית ולא שטרית, וכן על ידי צירופה של חברת באראט כנתבעת נוספת. הבקשה התקבלה חרף התנגדות הנתבע לבקשה. בכתב התביעה המתוקן נטען במפורש, כי עילת התביעה הינה כספית-חוזית ולא שטרית, וכי הנתבע נדרש לשלם את חובותיה של חברת באראט מכח ערבותו האישית לכל התחייבויותיה.
3. בכתב ההגנה, שהוגש בשם הנתבע בלבד, נטען, כי טענת התובעת לפיה ערבותו של הנתבע היא מכח חוזה ולא מכח שטר הינה טענה כבושה שאין לקבלה בשלב זה של הדיון, וכי לא ניתן לפצל את שטר הערבות באופן מלאכותי; נטען, כי התנהלות התובעת מלמדת על הודאתה בכך שבכריתת ההסכם בין הצדדים נפלו פגמים השוללים אותו מן היסוד; נטען, כי הנתבע הינו "ערב יחיד" או "ערב מוגן", כמשמעותו בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן" "חוק הערבות"), וכי משלא ננקב בשטר סכום הערבות, הרי שהנתבע פטור מערבותו. כן נטען כי התובעת הפרה חובות אחרות המוטלות עליה על פי חוק הערבות בקשר ל"ערב יחיד" או "ערב מוגן".
4. באשר לעצם החוב עצמו ולגובהו, מעבר להכחשה כללית לא נמסרה בכתב ההגנה כל גרסה מפורשת, ונטען כי אין לנתבע כל ידיעה באשר לפרטי ההתקשרות בין התובעת ובין חברת באראט ובאשר להתחשבנות הכספית ביניהן.

ראיות הצדדים וההתייצבות לדיון ההוכחות

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית של ענבל כהן, בו היא מצהירה, נכון לחודש אפריל 2017, כי מזה שש שנים היא מנהלת פנצ'ריה בראש פינה. לפי הצהרתה, היא מכירה אישית את הנתבע היטב, וכן הכירה אותו במסגרת עבודתה האמורה. לפי הצהרתה, הנתבע הוא זה שחתם פניה על הערבות ועל שטר החוב שבטופס ההתקשרות, הוא הבין על מה הוא חותם וידע כי הוא ערב לחובות החברה. כן נטען, כי החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה נחתמו על ידי הנתבע בפניה. עוד הצהירה ענבל, כי בניגוד לטענות הנתבע, כאילו היה נהג בחברה ותו לא, הרי שבמועדים הרלוונטים לתביעה, הוא היה, ביחד עם בנו, הרוח החיה של החברה; ובכל הקשור לניהול צי הרכבים של החברה מול חברת רדימיקס, היה הנתבע האחראי הישיר היחיד.
2. הנתבעים לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם והסתפקו בתצהיר התמיכה של הנתבע בכתב ההגנה. זאת ועוד, הנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבע בתיק, לאחר שזו נדחתה מספר פעמים, פעמיים מטעמים הנעוצים בנתבע ו/או בבא כוחו, ופעם אחת מטעמים הנעוצים בב"כ התובעת.
3. אי התייצבות הנתבע לישיבת ההוכחות באה לאחר שהגיש, סמוך מאוד למועד הישיבה, בקשה לעיכוב הליכים עקב מצב רפואי מנטלי ופיזי, בעקבות אירועים מוחיים. נקבע, כי הבקשה תידון בישיבת ההוכחות הקבועה; יום לפני מועד ההוכחות (6.10.19) הגיש הנתבע בקשת דחייה בשל אשפוז לצורך ביצוע בדיקה רפואית. הבקשה נדחתה בו ביום בהחלטה מפורטת ואין צורך לשוב עליה כאן. בקליפת אגוז ייאמר, כי אין בתיעוד הרפואי שצורף לבקשות כל עדות לנבצרות פיזית ו/או מנטלית המונעת מהנתבע להתייצב לעדות בבית המשפט, אין כל עדות לאירועים מוחיים אותם עבר, כנטען (אלא רק דימום תוך גולגלתי בחודש אוגוסט 2014, למעלה משנה לפני הגשת התביעה ללשכת ההוצאה לפועל); ובאשר לבדיקה הרפואית, מועדה נקבע כחדשיים קודם למועד ההוכחות, ועל פניה אין מדובר בבדיקה דחופה שלא ניתן היה לדחות.
4. בנסיבות אלו, אינני רואה הצדקה להעדרותו של הנתבע מדיון ההוכחות. לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984, ובשים לב לכך שנטל ההוכחה מוטל על התובעת, היא רשאית להוכיח את תביעתה, וככל שתעשה כן, תזכה בסעד אותו תבעה.

דיון ומסקנות

1. ראש וראשון, יש לבחון את טופס ההתקשרות ואת סוגי הערבות שהוא כולל.

א. טופס ההתקשרות והחתימות על גביו

1. כאמור, בחלקו העליון של הטופס מפורטים פרטי הלקוח - חברת באראט (מס' ח"פ, כתובת, טלפון ותחום הפעילות). בהמשך מפורטים שני מנהלי החברה, אלכס וסיגל (שניהם ילדיו של הנתבע). לאחר מכן מפורטים שמות האנשים הרשאים לבצע הזמנות בשם החברה, והם הנתבע ואדם בשם עופר ששי.
2. במרכז הטופס מופיע כיתוב המוקף מלבן, ובו נכתב, כי החותם ערב אישית לחיובי הלקוח (קרי, חברת באראט), וכי ידוע לו והוא מסכים לכך שיישא באחריות לתשלום כל סכום בגין כל הזמנה שתבוצע על ידי הלקוח, בלי קשר למי שמבצע את ההזמנה בפועל.

מתחת למלבן מצויין שם החברה/הלקוח - חברת באראט; לאחר מכן מקום המיועד לחתימה וחותמת של המבקש, שהותר ריק, אך מתחתיו מופיעה חתימה, אשר לטענת התובעת היא חתימת הנתבע. לאחר מכן, במקום המיועד לחותמת הערב (ללא חותמת החברה), מופיעה חתימה נוספת, אף היא, לטענת התובעת, חתימתו של הנתבע. כן מופיע תאריך החתימה - 25.8.13.

כל החלק המתואר לעיל של טופס ההתקשרות יכונה להלן: "הערבות האישית".

1. מתחת ל"ערבות האישית" מופיע חלק שכותרתו "שטר חוב". בחלק זה נכתב, כי לפי שטר חוב מס' (ללא ציון המספר), אשר נחתם אצל התובעת ביום 25.8.13, מתחייב החותם לשלם לתובעת סך של (ללא ציון הסכום), צמוד למדד המחירים לצרכן, כאשר התמורה היא בסחורה. במקום המיועד לשם עושה השטר נכתב "באראט נכסים בע"מ", ובהמשך, במקום המיועד למס' הח"פ של החברה וכן במקום המיוחד לחתימה וחותמת של הלקוח, מופיעות שתי חתימות נוספות, אף הן, לטענת התובעת, חתימותיו של הנתבע.

כל החלק המתואר לעיל של טופס ההתקשרות יכונה להלן: "שטר החוב".

1. בחלקו התחתון של טופס ההתקשרות מופיעה חלק נוסף, שכותרות "ערבות אוואל". בחלק זה נכתב, כי הנתבע, שמספר הזהות שלו וכתובתו פורטו בהמשך, ערב ביחד ולחוד עם עושי השטר וביחד ולחוד עם כל אחד מהערבים בערבות אוואל לפרעון השטר. בסופו של חלק זה מופיעה חתימה, אשר לטענת התובעת אף היא חתימתו של הנתבע.

החלק המתואר לעיל של טופס ההתקשרות יכונה להלן: "ערבות אוואל".

1. בשוליו התחתונים של טופס ההתקשרות מופיעים פרטיה של ענבל, המאשרת בחתימתה כי עושה השטר והערבים לו חתמו בפניה על גבי השטר, בצירוף חתימתה.
2. לטענת התובעת, כל חמש החתימות שבטופס ההתקשרות (למעט הששית - זו של ענבל), קרי, שתי חתימות על הערבות האישית; שתי חתימות על שטר החוב; וחתימה אחת על ערבות האוואל, הן כולן חתימותיו של הנתבע ונחתמו בפני ענבל במעמד מילוי טופס ההתקשרות. הנתבע כופר בכך וטוען כי אף אחת מחמש החתימות המדוברות איננה חתימתו.

ב. סוגי הערבויות

1. כמפורט לעיל, במסגרת בקשתה לתיקון התביעה ובכתב התביעה המתוקן (וכן במסגרת תשובתה לבקשת הנתבע לביטול עיקולים) הבהירה התובעת, כי אינה מתבססת בתביעתה על שטר החוב ועל ערבות האוואל המצורפת אליו, ומטעם זה לא הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר, אלא תובענה על סכום קצוב. נטען, כי בשטר החוב חסרה חתימת הלקוח, קרי, חברת באראט, וכן חסרים בו סכום החוב ומועד פרעונו, עניינים שיש בהם כדי להוות פגם בערבות מכח שטר החוב וערבות האוואל. מטעם זה, טוענת התובעת, מתבססת התביעה על הערבות האישית שבטופס ההתקשרות, שדינה כדין ערבות חוזית רגילה על פי חוק הערבות. עם זאת, לטענת התובעת, העובדה כי הנתבע חתם גם על שטר החוב וגם על ערבות האוואל בהמשך טופס ההתקשרות, יש בה כדי ללמד על כוונתו לערוב לחובות החברה. כן יש בחתימות אלו כדי להוות חיזוק לטענת התובעת, כי כל חמש החתימות שעל גבי הטופס הן חתימותיו של הנתבע.
2. אין ממש בטענות הנתבע בכתב ההגנה, כאילו מבקשת התובעת לפצל את שטר הערבות באופן מלאכותי וכי דין טענה זו להידחות בהיותה טענה כבושה, חורגת מחזית הטענות, אינה נתמכת בתצהיר ועומדת בסתירה להחלטתו של כב' הרשם רומי. כאמור, מלכתחילה הוגשה התביעה כתביעה על סכום קצוב, ולא כתביעה שטרית, המתבססת על טופס ההתקשרות, מכוחו ערב הנתבע אישית, לשיטתה של התובעת, לחובותיה של חברת באראט. כתב התביעה המקורי אינו מפרט באופן ספציפי על איזו מהערבויות שבטופס מבססת התובעת את תביעתה, אלא מתבסס על טופס ההתקשרות באופן כללי. כפועל יוצא, ההבהרה כי התביעה מתבססת בעיקרה על הערבות האישית בטופס, איננה אלא הבהרה בלבד שמטרתה לחדד את המחלוקת האמיתית שבין הצדדים. אין מדובר בטענה כבושה או בהרחבת חזית אסורה, ואין ההבהרה טעונה תצהיר, שכן מדובר בטענה משפטית. זאת ועוד, התובעת מלכתחילה הגישה תביעתה נגד הנתבע כערב ולא כחייב עיקרי, ולא היה בבקשה לתיקון כתב התביעה משום הצגת גרסה עובדתית חדשה שלא נטענה בכתב התביעה המקורי. בהתאם נעתרה כב' השופטת מרגולין-פלדמן ביום 26.5.17 לבקשה לתיקון התביעה מטעם זה.
3. אשר לטענת הפיצול המלאכותי של טופס ההתקשרות, לטעמי אין לכך כל מניעה. רשאית התובעת להסתמך על כל אחת מהערבויות שהטופס ואין האחת מוציאה את השניה. קיומו של פגם, ככל שנפל כזה, בחתימת אחת הערבויות, מה שיש בו כדי לשלול את תוקפה, אין פרושו בהכרח שלילת תוקפה של הערבות האחרת (השווה סעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, המתיר ביטול חלק של החוזה, הניתן להפרדה לחלקים, וקיום שאר חלקיו).
4. בהתעלם מטענת הנתבע כי אינו חתום על טופס ההתקשרות, הערבות האישית חתומה, לכאורה, בחתימתו של הנתבע; ערבות אינה מותנית בהסכמת החייב או בחתימתו, ומכאן, שהעדר חתימה של חברת באראט על טופס ההתקשרות אין בו כדי לשלול את תוקפה של הערבות האישית עליה חתם (לשיטת התובעת) הנתבע.
5. עולה מכך, כי התובעת זכאית להסתמך על הערבות האישית של הנתבע שבטופס ההתקשרות, בכפוף לטענת הנתבע כי החתימה על ערבות זו איננה חתימתו.

ג. ערבותו האישית של הנתבע

1. ראשית יובהר, כי כל טענות הנתבע בכתב ההגנה, לפיהן הוא פטור מערבותו בשל אי התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיפים 19 - 27 לחוק הערבות, בהיותו "ערב יחיד" או "ערב מוגן" דינן להידחות, משאין הן רלוונטיות להליך דנא. סעיפים אלו כלולים בפרק ב' לחוק הערבות, שעניינו ערבותו של ערב יחיד, והוראותיו חלות על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה. "נושה" מוגדר בפרק זה כמי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי; הכוונה הינה בעיקר למוסדות פיננסיים כגון בנקים. התובעת אינה נותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגיל, ומכאן שאיננה "נושה"; כפועל יוצא, כל פרק ב' לחוק הערבות אינו רלוונטי לא לגביה ולא לגבי הנתבע, ומכאן שדין טענות הנתבע בעניין זה להידחות.
2. טענה נוספת בפי הנתבע היא, כי כיוון שהחייב העיקרי, קרי, חברת באראט, מצויה בהליכי פירוק, וניתן לגביה צו הקפאת הליכים בשנת 2014, היה על התובעת להגיש לנאמן תביעת חוב, וזאת בתוך ששה חדשים ממתן צו הקפאת ההליכים; משלא עשתה כן התובעת, הרי שתביעתה נגד החברה התיישנה, ועמה גם התביעה נגד הנתבע.
3. הטענה לא נטענה בשלב ההתנגדות או בכתב ההגנה, אלא עלתה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית של ענבל, כאשר זו נשאלה האם התובעת הגישה תביעת חוב נגד חברת באראט, ובאת כוחה התנגדה לשאלה; אלא שמעבר לכך שדין הטענה, בנסיבות אלו, להידחות על הסף בהיותה בגדר הרחבת חזית אסורה, הרי שאין בה ממש גם לגופה, וזאת לאור סעיף 8 לחוק הערבות, הקובע כי -

"הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:

... (2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק."

1. במילים אחרות, על הנושה לפנות ראשית אל החייב, בטרם יפנה אל הערב, אלא אם כן ניתן נגד החייב צו פירוק; זהו אחד המקרים, בהם אין חפיפה מלאה או זהות מוחלטת בין החייב העיקרי ובין הערב, אלא הערב חייב בעוד החייב העיקרי פטור (ראה רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' שקד [21.7.13], פסקה 16 לפסק הדין; ע"א 3496/16 כהן נ' עו"ד ישראל בכר, בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר הנושים ואח' [7.8.19], פסקאות 11-10 לפסק הדין).
2. כיוון שבמקרה דנא ניתן נגד חברת באראט צו הקפאת הליכים, שדינו, לצורך העניין, כדין צו פירוק, הרי שאין התובעת חייבת לפנות ראשית אל חברת באראט בטרם תפנה אל הנתבע למילוי ערבותו, ועצם העובדה שהתובעת לא פנתה אל חברת באראט בתביעת חוב, מטעמיה שלה, אינו מאיין את זכותה לפנות לנתבע כערב לקיום החוב.
3. בנוסף, עצם העובדה שהתובעת לא הגישה תביעת חוב לנאמן בפירוק של חברת באראט אינו מאיין את החוב ואינו מוחק אותו, באופן שניתן לטעון כי אין עוד לתובעת זכות תביעה נגד הנתבע כערב לחוב זה. טענה זו אין לה כל עיגון בחוק או בדין; אדרבא: בדיוק לשם כך נועד מוסד הערבות, כאשר סעיף 8(2) לחוק הערבות מלמד במפורש, כי עצם מתן צו הפירוק אינו מאיין את חובו של החייב העיקרי, אלא רק מהווה מחסום בפני תביעתו בדרך הרגילה, ומכל מקום אינו מאיין את חובו של הערב מכח ערבותו לחובו של החייב העיקרי.

ד. החתימות בטופס ההתקשרות

1. טענתו העיקרית והמרכזית של הנתבע היא, כי לא הוא חתום על גבי טופס ההתקשרות, באף לא אחת מחמש הפעמים בה מופיעה, לכאורה, חתימתו.
2. הכלל הוא, כי כאשר כופר נתבע בחתימתו על מסמך, נטל ההוכחה על התובע להוכיח, כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימת הנתבע (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורביץ ז"ל [1.2.9]).

שלוש דרכים עיקריות בידיו של תובע להוכחת עובדה זו: האחת, באמצעות עדות ישירה, ובכלל זה, עדותו של הנתבע עצמו או עדותו של מי שהיה עד לחתימה; השנייה, בדרך של השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימתו של הנתבע הידועה כאמיתית, על פי רוב באמצעות מומחה להשוואת כתבי יד; והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את חתימתו של הנתבע ומעיד על התאמתה לחתימה השנויה במחלוקת (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פד מז(3), 240, 315 [1993]).

המשותף לשלוש דרכי ההוכחה האמורות הוא, כי נדרשת ראיה חיצונית למסמך להוכחת אמיתותה של החתימה ואין די במסמך לבדו כדי ללמד מיהו החתום עליו.

1. במקרה שלפנינו, העידה ענבל, כי הנתבע חתם בפניה על גבי טופס ההתקשרות במשרדי התובעת בראש פינה, על חמש החתימות המתנוססות עליו, וזאת במעמד ההתקשרות בין התובעת ובינו, כנציג חברת באראט.
2. בישיבה המקדמית בפני כב' השופטת מרגולין-פלדמן מיום 27.4.17 העידה ענבל, בתשובה לשאלות בית המשפט על נסיבות מילויו וחתימתו של טופס ההתקשרות:

"ש: במסמך המקורי יש מספר חתימות ויש פרטים שצוינו. מי כתב את הפרטים?

ת: את הפרטים אני כתבתי, כל הפרטים, שמות ותעודות זהות. לאחר ששאלתי את מר פינקו את השאלות והוא חתם במקומות המצוינים על התקשרות, על חוזה המעיד על התקשרות בין שני הצדדים, כאשר הוא מתחייב לכל תשלום העבודות המתנהלות בינינו.

ש: ביהמ"ש מצביע על החתימה התחתונה על גבי המסמך ושואל מי חתום?

ת: אני.

ש: ביהמ"ש מצביע על החתימה העליונה בדף ושואל מי חתם את החתימה?

ת: מר פינקו.

ש: היכן נערכה הפגישה?

ת: אצלי במשרד בראש פינה, באזור התעשיה.

ש: מי נכח בפגישה?

ת מר פינקו. מר פינקו הגיע אלי וביקש לתקשר מולנו כדי לקבל את השרותים שלנו. הוא היה קבלן משנה של רדמיקס. היו לו מערבלי בטון שאותם הוא היה מתפעל, ורצה לרכוש מאיתנו צמיגים. כשהוא הגיע אז הוא חתם על תעודות משלוח וכשהוא לא הגיע אז נהג אחר חתם.

ש: לשיטתך, הפגישה נערכה אצלך במשרד ומי שנכח זה רק את והנתבע?

ת: כן. בדיוק.

ש: ביקשת לראות מסמכים של התאגיד?

ת: לא. את הנתבע אני מכירה מהעיר שבה אני גרה. הבן שלו מנהל חברה קבלנית, אבל למעשה עם הבן שלו לא היה לי שום עניין ודברים כי הבן שלו מתעסק עם טרקטורים ורכבים.

ש: כשהחתמת את הנתבע על המסכמים, מי אמר ששם החברה יהיה באראט נכסים והשקעות בע"מ?

ת: הנתבע הוא זה שמסר לי את השם.

ש: למה לא ביקשת ממנו לראות מסמכים של התאגיד?

ת: לא אשקר ואומר שמאף לקוח אני לא מבקשת את זה. כשלקוח מבקש להיות בקשר בין שני הצדדים, הוא חותם שהוא ערב אישית, וזה שטר החוב שמופיע למטה.

ש: בשטר החוב לא צוין שמי שעושה את השטר זה הנתבע אלא באראט נכסים, למה?

ת: כך בנוי המסמך. בחלק העליון איפה שמופיעים הפרטי בתוך המשבצת, כן מופיע שהנתבע ערב לכל התשלומים שישולמו ע"י החברה.

ש: איפה כתוב שמי שחתם זה הנתבע בעצמו באופן אישי, ולא החברה כפי שכתוב בתור זהות החותם?

ת: אין לי חותמת. זאת אומרת שזו לא חותמת של החברה. מי שחתם באופן פרטי זה הלקוח שהגיע אלי וביקש ליצור תקשורת בינינו לעבודה, אבל שוב אני אומרת מבחינתי המסמך הזה ייצג התקשרות בין שני צדדים, אני והנתבע.

1. בדיון ההוכחות שנקבע בפניי ליום 9.10.18 ואשר לא התקיים בסופו של דבר עקב אי התייצבותו של ב"כ הנתבע, אמרה ענבל:

"הטרחתי את עצמי להגיע לכאן על מנת לסיים עם כל התיק הזה. לי אין שום עניין לנסות להוציא כספים שהם לא ראויים או לא מגיעים לנו. אין לי שום עניין בחברה התובעת, אני רק מנהלת את העסק. אני מציבה בפניכם את העובדות הקיימות.

לגבי מר פינטו [צ"ל פינקו - ט.מ.] שהתנהל מולי, הצגנו בפניכם חתימות ואני מעוניינת לסיים עם התיק הזה."

1. בישיבת ההוכחות מיום 7.10.19 העידה ענבל (עמ' 14, ש' 21 ואילך - עמ' 15, ש' 3):

"מר פינקו ערב לחברה, לכל החברה ולכל החשבוניות שמונפקות לבאראט נכסים. הוא ישב מולי במשרד וביקש את ההתקשרות הזו, כאביו של אלכס, וכמנהל בעצם את הצי של המערבלים של רדימיקס. טענתי בפניו שהוא לא בעל החברה והוא אמר אני ערב לחברה ואני חותם פה בערבות אישית. זה כשהמצב היה טוב והתשלומים עברו וזרמו כמו שצריך.

ש. כל הסיפור הזה רק תאשרי לפרוטוקול שלא מופיע בתצהיר שלך?

ת. איזה סיפור?

ש. מה שעכשיו אמרת?

ת. בוודאי שמופיע. אני מפנה לתצהיר עדות ראשית סעיף 5 (מקריאה). גם סעיף 6. בתחילה הנתבע טען שזו לא החתימה שלו ולכן צירפנו את התעודות החתומות ע"י מר פינקו, כדי לאמת את חתימתו ולא כדי בעצם להגיד שזה כלל החוב של החברה.

ש. היה פה דיון בתיק הזה שנקרא דיון בהתנגדות, שם נחקר מר פינקו ע"י עוה"ד שלכם וקרו שם שני דברים. הוא טען בפרוטוקול מיום 14.8.16 שזו לא חתימה שלו. כך זה גם הופיע בתצהירו.

ת. מולי הוא לא טען את זה. הוא טען זאת בפניכם."

1. התרשמתי לחיוב מעדותה של ענבל, הן לעניין נסיבות עריכת טופס ההתקשרות, הן כי הנתבע חתם עליו בפניה, והן בכלל, ואני מוצאת כי היא משקפת נאמנה את השתלשלות העניינים הרלוונטית. עדותה היתה עקבית ונחרצת, והיא חזרה עליה בכל הזדמנות, הן בפני כב' השופטת מרגולין-פלדמן, כפי שתועד בפרוטוקול הדיון מיום 27.2.17, והן פעמיים בפניי. לא ניתן היה שלא להתרשם מאמיתות דבריה; היא ענתה בצורה ברורה על שאלות בעניין נהלי העבודה בתובעת מבחינת אספקת סחורה והוצאת תעודות משלוח וחשבוניות, באופן שהבהיר את בקיאותה בנושא, וגרסתה לא קרסה בחקירה הנגדית.
2. כפועל יוצא, אני מקבלת את עדותה באשר לחתימות הנתבע על טופס ההתקשרות כעדות ישירה למעמד החתימה.
3. הנתבע, מנגד, ניסה להרחיק עצמו מכל חתימה שהיא במסגרת עבודתו בחברת באראט. בדיון בהתנגדות שהתקיים בפני כב' הרשם רומי טען הנתבע, כי בשנתיים-שלוש האחרונות הוא עבד אצל חברת באראט כנהג משאית, זאת עד אשר עבר ניתוח בגב, ואם חתם על מסמכים כלשהם, היו אלא מסמכים על תיקון פנצ'רים (פרוט' מיום 14.8.16, עמ' 2, ש' 19, עמ' 3, ש' 5, 7, 9). לטענתו, הוא לא היה מוסמך לבצע הזמנות (שם, עמ' 5, ש' 31).
4. עם זאת, בישיבה המקדמית מיום 27.4.17 אישר הנתבע, כי החתימות על גבי תעודות משלוח מס' 4309, 2137, 4027 ו - 3861 הן כולן שלו. כן אישר את חתימתו על גבי חשבוניות מס' 2011446, 2010748 ו - 2011465. הנה כי כן, חרף הכחשתו הגורפת בדיון בהתנגדות, כי לא חתם אלא על מסמכי תיקון פנצ'רים, הרי שבהמשך הודה הנתבע כי חתם על תעודות משלוח ועל חשבוניות, מה שיש בו כדי לערער את נחרצות כפירתו בחתימותיו; כן יש בכך כדי לחזק את עדותה הישירה של ענבל ביחס למעמד החתימה על טופס ההתקשרות.
5. זאת ועוד, עיון מדוקדק בחתימותיו של הנתבע על גבי שבעת המסמכים האמורים, אותן אישר כאמור, מלמד, ראשית, כי אף חתימה אינה זהה לרעותה, אולם כולן דומות זו לזו באופן כללי. שנית, חרף טענתו בדיון בהתנגדות (פרוט' מיום 14.8.16, עמ' 5, ש' 21 ואילך), כי חתימותיו כוללות תמיד את האותיות ב' ו - פ' (ראשי התיבות של שמו) - כפי שהקפיד לחתום בחמש דוגמאות החתימה שמסר באותו דיון (מש/2) - הרי ששבע חתימותיו על גבי תעודות המשלוח והחשבוניות, אותן אישר כחתימותיו, אינן נושאות אותיות אלו, למעט חתימה אחת, על גבי חשבונית מס' 2011446, הנושאת את האות פ'. למעשה, שבע החתימות על גבי תעודות המשלוח והחשבוניות דומות הרבה יותר לחמש החתימות על גבי טופס ההתקשרות, מאשר לחמש דוגמאות החתימה שמסר ב - מש/2. כאמור, אין הכרח כי השוואת החתימות תעשה על ידי מומחה לכתבי יד, ויכול בית המשפט להסתמך בעניין זה על מראה עיניו (ע"א 8752/07 הנ"ל). אעיר, כי היו בפניי המסמכים המקוריים - הן טופס ההתקשרות, הן החשבוניות והן תעודות המשלוח.
6. מצאתי לנכון לתת אמון מלא בעדותה של ענבל גם ביחס לכך, שהנתבע היה הרוח החיה מאחורי החברה, זאת חרף נסיונו של הנתבע לגמד את חלקו בה לנהג משאית בלבד. ראשית דבר, הנתבע הוא אביו של בעל המניות בחברה ואחד ממנהליה, כשהמנהלת השניה היא בתו. שנית, אני מקבלת במלואה את עדותה לפיה (עמ' 14, ש' 24-22) -

"הוא ישב מולי במשרד וביקש את ההתקשרות הזו, כאביו של אלכס, וכמנהל בעצם את הצי של המערבלים של רדימיקס. טענתי בפניו שהוא לא בעל החברה והוא אמר אני ערב לחברה ואני חותם פה בערבות אישית."

1. עדותה זו של ענבל לא נסתרה על ידי הנתבע; כאמור, הוא עצמו לא התייצב לדיון ההוכחות; אולם מעבר לכך, בולטת בהעדרה עדותו של בנו אלכס, הגם שזה נכח בכל הדיונים המהותיים. אין ספק, כי מדובר בעד מרכזי ורלוונטי, שהיה ביכולתו לשפוך אור על מערך היחסים בתוך חברת באראט, על תפקידו של אביו-הנתבע בה, האם הסתכם בהיותו נהג משאית או שמא היה מעבר לכך; כן היה ביכולתו להעיד על נסיבות התקשרותה של החברה עם התובעת, מי מטעמה חתם עמה על מסמכי ההתקשרות, מי מסר את פרטי הגורמים הרלוונטים בה, מי קבע את תנאי ההתקשרות, את תנאי התשלום וכדומה, עניינים שהם בלב המחלוקת שבין הצדדים. על רקע זה, ברי לחלוטין, כי עדותו של אלכס הינה עדות רלוונטית מאין כמוה; על אף כל אלו, הנתבעים לא מצאו לנכון להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אלכס ולהביאו לעדות בבית המשפט.

בנסיבות אלו פועל העקרון לפיו במקרה של הימנעות מהבאת עדות רלוונטית, חזקה כי לו היתה עדות זו מובאת, היא היתה פועלת לחובת הנתבעים (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(11), 736, 760 [1980]; רע"א 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר [1.3.2015].

1. בשולי הדברים אציין, כי נסיונו של הנתבע לגמד את מעורבותו בפעילותה של החברה להיותו נהג משאית ומתקן פנצ'רים בלבד אינו מתיישב עם התיעוד הרפואי שהציג במסגרת בקשותיו לעיכוב הליכים ולדחיית מועד ההוכחות: לפי תיעוד זה סובל הנתבע מבעיות חמורות ביותר לכל אורך עמוד השדרה שלו כבר משנת 2008, לרבות מספר רב של ניתוחים בעמוד השדרה הצווארי והמתני (כריתת דיסקים בין-חולייתיים, איחוי חוליות וכדומה), קרע בשרירי שתי הכתפיים ועוד; על רקע מצב רפואי זה, הטענה לפיה נהג הנתבע להחליף גלגלים תקורים במערבלי בטון נראית בלתי סבירה לחלוטין. עדותה של ענבל, לפיה הנתבע היה מעורב בצורה פעילה ואינטנסיבית בפעילותה של חברת באראט, והוא זה שביצע בפועל את ההתקשרות בינה ובין התובעת, מסתברת הרבה יותר.
2. סיכומו של פרק זה: מצאתי כמהימנה ומשכנעת את עדותה הישירה של ענבל לגבי כל חמש חתימותיו של הנתבע על טופס ההתקשרות; עדותה זו לא הופרכה בעדותו של הנתבע עצמו או בעדותו, הרלוונטית והמתבקשת, של בנו אלכס, בעל המניות בחברה; ולבסוף, מתוך מראה עיניי הגעתי למסקנה, כי החתימות שעל טופס ההתקשרות דומות עד מאוד לחתימותיו של הנתבע על גבי שבעת המסמכים שעליהם אישר כי חתם.
3. לאור כל אלו אני קובעת, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע הוא זה שחתם את כל חמש החתימות על גבי טופס ההתקשרות עמה, לרבות על גבי הערבות האישית, ומכאן שהינו ערב לחובותיה של חברת באראט כלפיה התובעת.

ה. סכום החוב

1. אין ממש בטענת הנתבע, כאילו הינו ערב אך ורק לסכומי החשבוניות עליהן אישר כי הוא חתום.
2. ראשית דבר, מדובר בטענה שלא נטענה בשלב ההתנגדות או בכתב ההגנה, אלא עלתה לראשונה במהלך דיון ההוכחות.
3. שנית, אין בטענה זו ממש גם לגופו של עניין. ענבל העידה, ואני מקבל את עדותה גם בעניין זה במלואה, כי החשבוניות שהוצגו הן אך ורק אלו עליהן חתום הנתבע, זאת על מנת להוכיח את חתימתו ולא על מנת לטעון כי בסכומי חשבוניות אלו מסתכם חובה של החברה לתובעת (עמ' 14, ש' 31-30). זאת ועוד, ענבל אף העידה, כי ישנן חשבוניות נוספות החתומות על ידי נהגים אחרים (שם, ש' 1).
4. לשונו של פרק הערבות האישית שבטופס ההתקשרות ברורה, ואינה טעונה פרשנות: הערבות הינה לחיובי הלקוח, קרי, כל חיובי הלקוח. הפרשנות אותה מבקש הנתבע לייחס לאמור בטופס אינה מעוגנת בלשונו, אינה יכולה לנבוע ממנה, והיא אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם ההגיון.
5. אשר לגובה החוב: התובעת הציגה את כרטסת הנהלת החשבונות של חברת באראט אצלה, כהוכחה לסכום החוב שלה. מדובר ברשומה מוסדית, כמשמעה בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, ומכאן משקלה הראייתי הגבוה. הנתבעים מנגד לא הביאו כל ראיה לסתור את הכרטסת: לא על ידי הצגת כרטסת הנהלת חשבונות של החברה עצמה, לא על ידי טענה לאי התאמה בין תעודות המשלוח ו/או החשבוניות ובין הנתונים שבכרטסת שהציגה התובעת ולא בכל דרך אחרת. כאמור, הכחשתה בעניין החוב היתה כללית וסתמית.
6. אעיר, כי טענת הנתבע, כאילו המסמכים נמצאים בידי מפרק החברה ועל כן אין ביד הנתבע להציגם, אין בה ממש, כן באפשרות הנתבע ו/או בא כוחו לפנות למפרק לקבלת העתק המסמכים, אלא שהדבר לא נעשה, ומכל מקום, לא הוצגה פנייה כלשהי למפרק בעניין, לא כל שכן פנייה שסורבה על ידיו. מובהר, כי כיוון שהנטל לסתור את הכרטסת מוטל על הטוען לכך, הרי שחובת הפנייה אל המפרק היתה מוטלת על הנתבעים ולא על התובעת.
7. בנסיבות אלו יש לראות בכרטסת משום ראיה חלוטה לחובותיה של חברת באראט כלפי התובעת. בהצגתה עמדה התובעת בנטל להוכחת גובה חובם של הנתבעים כלפיה.

סוף דבר

1. אשר על כן, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכחת תביעתה על כל מרכיביה. התוצאה היא, כי דין התביעה נגד הנתבע להתקבל במלואה. אני מורה, איפוא, על קבלת התביעה ועל חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.
2. התביעה נגד נתבעת מס' 2, חברת באראט בע"מ, נדחית בהיותה בהליכי פירוק ולאור מתן צו הקפאת הליכים ביום 7.10.14 (תיק פר"ק 7056-10-14 בבית המשפט המחוזי בנצרת).
3. הנתבע יישא בהוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעת בסך של 12,000 ₪. למען הסר ספק, סכום זה הינו מעבר להוצאות שנפסקו בהחלטות קודמות במסגרת הליכים אלו, ככל שאלו לא שולמו. סכום ההוצאות שנפסק לעיל יתווסף לסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

המסמכים המקוריים שנמסרו על ידי התובעת בדיון ההוכחות יוחזרו לה באמצעות באת כוחה על ידי המזכירות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.