1. ביום 14.1.2018 ניתן פסק דין הדוחה את התובענה העיקרית אשר הוגשה על ידי ניצנים בניין והשקעות בע"מ ("ניצנים"). פסק הדין ניתן לבקשת הנתבעת, בוטיק שימור מבנים בע"מ ("בוטיק"), ומכוח תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות"). קדמה לפסק הדין החלטה מיום 17.12.2017 אשר במסגרתה חוייבה ניצנים להפקיד ערובה להוצאותיה של בוטיק, וזאת בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות בצירוף הוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("החלטת ההפקדה").
2. על פי החלטת ההפקדה, נדרשה ניצנים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להוצאות בסך 55,000 ש"ח תוך 14 ימים מיום מתן ההחלטה, דהיינו עד ליום 31.12.2017. נאמר כי הפקדת הערובה "היא תנאי להמשך שמיעת התביעה שהוגשה על ידי ניצנים" (סעיף 15 להחלטת ההפקדה). יש לציין כי על פי המידע המופיע במערכת נט המשפט, משרדו של ב"כ ניצנים צפה בהחלטת ההפקדה כבר ביום נתינתה.
3. התאריך 31.12.2017 חלף מבלי שהופקדה הערובה כנדרש ואף מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד מטעם ניצנים.
4. ביום 11.1.2018 הוגשה על ידי בוטיק בקשה "לדחייתה של תביעת ניצנים הן מחמת חוסר מעש והן מחמת אי הפקדת ערובה". בקשה זו נשענה על הוראות תקנה 519(ב) לתקנות, והיא הצביעה על שני מחדלים עיקריים מצדה של ניצנים כמצדיקים דחיית התביעה שהוגשה על ידיה: הימנעות מהפקדת ערובה להוצאות כאמור וכן אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד.

בעניין האחרון יוסבר כי על פי החלטת בית המשפט מיום 10.9.2017 אשר ניתנה במעמד ב"כ שני הצדדים, נקבע כי ניצנים תגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 31.12.2017, דהיינו ניתן לה לשם כך פרק זמן של למעלה משלושה וחצי חודשים. והנה גם המועד האחרון להגשת התצהירים חלף מבלי שהתצהירים הוגשו ומבלי שהוגשה מטעם ניצנים בקשה להארכת מועד.

1. רק מתוכן בקשתה של בוטיק מיום 11.1.2018 ניתן היה להבין כי ניצנים פנתה לבוטיק (אך לא לבית המשפט) וביקשה את הסכמתה של בוטיק לכך כי יוארך המועד, הן להפקדת הערובה להוצאות והן לעניין הגשת התצהירים, עד ליום 10.1.2018.
2. גם המועד הנדחה – שנקבע כאמור לפי הסכמת הצדדים בינם לבין עצמם ולא קיבל את אישורו של בית המשפט – חלף ועדיין ניצנים לא קיימה את המוטל עליה.

בעקבות כך, למחרת היום, בתאריך 11.1.2018, פנתה בוטיק בבקשתה לדחיית התביעה.

1. בקשתה של בוטיק התקבלה בהתאם להוראות תקנה 519(ב) לתקנות וביום 14.1.2018 ניתן, כמפורט לעיל, פסק דין הדוחה את תביעת ניצנים. הובהר בפסק הדין כי התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי בוטיק בחודש אפריל 2017 תמשיך להתנהל. פסק הדין נצפה במשרד ב"כ ניצנים ביום נתינתו.
2. ביום 14.2.2018, חודש ימים לאחר מתן פסק הדין, ניצנים הגישה "בקשה דחופה בכתב לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד והארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית".

בקשה זו היא מושא ההחלטה הנוכחית ("בקשת הביטול"). למותר לומר כי לא היה מקום להכתיר בקשה המוגשת חודש שלם לאחר מתן פסק דין (שמקורו באי עמידה במועדים על ידי ניצנים) במילים "בקשה דחופה". בגוף הבקשה (סעיף 3) נכתב כי החלטת ההפקדה ניתנה ביום 27.12.2017 – אמירה בלתי מדוייקת, היות וההחלטה האמורה ניתנה כאמור ביום 17.12.2017 וב"כ ניצנים היה מודע לכך.

בוטיק מתנגדת לבקשת הביטול וטוענת כי יש להותיר את פסק הדין על כנו כך שרק התביעה שכנגד תידון בהמשך.

1. יצויין כי לבקשת הביטול צורפו תצהירי עדות ראשית מטעם ניצנים, ללא נספחים. ניצנים מבקשת כי אם בית המשפט ייעתר לבקשתה ויבטל את פסק הדין, אזי תינתן ארכה של 24 שעות לשם הגשת התצהירים בגרסתם המלאה, לרבות נספחים.
2. עוד יצויין כי ביום 19.2.2018 – דהיינו חמישה ימים לאחר הגשת בקשת הביטול וכשבעה שבועות לאחר המועד שנקבע לכך על ידי בית המשפט - הופקד בקופת בית המשפט סכום הערובה (55,000 ש"ח), וזאת מבלי שניטלה רשות מבית המשפט לעשות כן.
3. לפי חלקה השני של תקנה 519(ב) לתקנות, "נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות". דהיינו, מצופה מתובע המבקש ביטול להראות סיבה לאי הפקדת הערובה במועד שנקבע לכך, ועל בית המשפט להיווכח כי הסיבה הניתנת היא "מספקת".
4. מרביתה של בקשת הביטול דנן מוקדשת למתן הסבר לאי הגשת התצהירים במועד (ראו סעיפים 1, 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לבקשה). ודוקו, העילה המרכזית למתן פסק הדין ביום 14.1.2018 על פי בקשתה של בוטיק הייתה אי הפקדת הערובה להוצאות, כי הרי פסק הדין נסמך על תקנה 519 לתקנות אשר דנה רק בנושא הערובה, אם כי פסק הדין מזכיר (בסעיף 2) גם את עניין אי הגשת התצהירים כחלק מנסיבות העניין (אי הגשת תצהירים כנדרש עלולה להוביל למחיקת תובענה מחמת חוסר מעש בהתאם לתקנה 156 לתקנות ובכפוף לקיום התנאים המנויים בתקנה זו).
5. למעשה ההסבר היחיד הניתן בבקשת הביטול לאי הפקדת הערובה מצוי בסעיף 10, שם נאמר כי "הנסיבות בהם ניתן פסק הדין כנגד המבקשת נבעו בשל עומס העבודה החריג במשרדם של הח"מ והמבקשת...".

קשה למצוא באמירה סתמית זו "סיבה מספקת" לאי הפקדת הערובה ולא נהיר מהו הקשר בין עומס עבודה לבין מעשה הפקדת סכום הערובה בקופת בית המשפט, דבר הכרוך בטרחה מועטה (בניגוד אמנם להכנת תצהירי עדות ראשית, שאכן כרוכה בעבודה רבה).

1. יתרה מזאת, עומס עבודה במשרד ב"כ ניצנים או במשרדי ניצנים עצמה איננו מסביר מדוע הם נמנעו מהגשת בקשה להארכת מועד; במקום זאת, ניצנים נתנה למועדים לחלוף תוך התעלמות מדרישות בית המשפט.
2. התנהלות זו של ניצנים בחודש דצמבר 2017 וחודש ינואר 2018 מצטרפת למחדלים מוקדמים יותר מצדה. בשל אי הגשת כתב הגנה שכנגד ואי מסירת תצהיר גילוי מסמכים, הגישה בוטיק ביום 12.7.2017 בקשות למתן פסק דין בתביעה שכנגד ולמחיקת תביעתה של ניצנים מחמת חוסר מעש. בקשות אלו נדונו בדיון אשר התקיים ביום 10.9.2017 (בין לבין כתב הגנה שכנגד הוגש באיחור ביולי 2017, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד קודם לכן). בדיון זה הביע בית המשפט את מורת רוחו מאי קיום המועדים כנדרש ומן השיבושים הנגרמים כתוצאה מכך (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון, שורה 29 עד שורה 32; עמוד 6, שורה 2 עד שורה 4; עמוד 6, שורות 8-7; עמוד 6, שורות 31-30).

בסופו של דבר בקשותיה של בוטיק לא נתקבלו מפני שבית המשפט השתכנע כי ניצנים לא התכוונה לנטוש את ההליך שהיא עצמה יזמה. נקבע מועד למסירת תצהיר גילוי מסמכים וניצנים עמדה בו.

1. בגין השתלשלות הדברים המתוארת בסעיף 15 לעיל, הוטל על ניצנים סכום הוצאות מתון בסך 2,500 ש"ח לטובת בוטיק, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.12.2017 (סעיף 16). ניתן לניצנים פרק זמן של 30 ימים לתשלום ההוצאות וזאת כ"תנאי להמשך שמיעת התביעה שהוגשה על ידי ניצנים".

גם בדרישה זו לא הקפידה ניצנים וככל הנראה רק ביום 21.2.2018 היא ניסתה לראשונה להעביר את סכום ההוצאות לידיה של בוטיק.

1. בעניין אופן יישומה של סמכות בית המשפט לבטל דחיית תובענה כאמור בתקנה 519(ב) נקבע כי:

"פרשנות המונח 'סיבה מספקת' והבחינה האם הסיבה לה טוען התובע היא סיבה מספקת אם לאו, מצריכות איזון אינטרסים שמביא בכלל חשבון את האינטרסים של התובע ובמרכזם האינטרס של זכות הגישה לערכאות ואת האינטרסים של הנתבע, ובהם אינטרס ההסתמכות על סופיות ההליך והאינטרס של מניעת התמשכותם של הליכים בעניינו. כמו-כן יש להביא בכלל חשבון אף אינטרסים ציבוריים רחבים, ובהם האינטרסים של ניהול יעיל של מערכת המשפט וחסכון בזמן שיפוטי."

(רע"א 7216/10 מוחמד אסמעיל ברברך נ' מ"י – משרד הבטחון, ניתן ביום 13.6.2011 על ידי כבוד השופט דנציגר).

כמו כן ראו רע"א 846/14 ישראל היום נ' לנדקו ישראל ואח', ניתן ביום 2.4.2014 ניתן על ידי כבוד השופט עמית:

"בעניין נאות אואזיס עמד השופט גרוניס על השיקולים והעקרונות שבית המשפט צריך לקחת בחשבון בעת בחינת בקשה לביטול החלטה על דחיית תובענה, אשר משתלבים בשתי מערכות של איזונים: האחת – איזון בין אינטרס התובע לאינטרס הנתבע, והשניה – איזון בין אינטרס התובע לאינטרס הציבור. בפרטו את השיקולים מנה השופט גרוניס את הנתונים הבאים: ציפיית הנתבע כי לא ישוב ויוטרד בעניין שלגביו נדחתה התובענה; אינטרס הנתבע אשר ילך ויגבר ככל שהחייאת התובענה תגרום לו לפגיעה מעבר לעוגמת הנפש המובנת מאליה הנובעת מעצם חידוש ההליך; הסיבה בגינה לא הופקדה הערובה במועד; הנזק העלול להיגרם לנתבע; ופרק הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה הדוחה את התובענה ועד למועד הגשת הבקשה לביטולה. באשר לאיזון בין אינטרס הציבור לאינטרס היחיד, העמיד השופט גרוניס את האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט, אל מול זכות הגישה לערכאות של התובע."

1. התלבטתי במקרה זה, בייחוד לנוכח סדרת המחדלים והאיחורים מצדה של ניצנים, ובפרט לנוכח התעקשותה שלא לפנות לבית המשפט מבעוד מועד לבקש הארכת מועדים אם נסיבות אובייקטיביות אמתיות מקשות עליה לעמוד בלוחות הזמנים הנקבעים בהליך. היא זו שבחרה להגיש את התביעה העיקרית אולם מהתנהגותה ניתן היה לקבל את הרושם כי היא זו שנגררת לבית המשפט, כאילו ההליך נכפה עליה (דוגמא נוספת לכך אירעה במהלך שנת 2016: בתום דיון בבקשה לסעד זמני שהתקיים ביום 21.6.2016, ובעקבות מחיקת הבקשה, הוסכם כי ניצנים תתקן את כתב התביעה ותגדיל את סכום התביעה הנקוב בו לאור מימוש הערבות הצפוי. הדבר לא נעשה בסמוך לאחר מכן ובית המשפט נדרש "לתזכר" את הצדדים בהחלטה שניתנה ביום 13.10.2016, ורק בעקבות זאת הוגש כתב התביעה המתוקן ביום 27.10.2016).
2. אולם בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי מן הצדק לאפשר לניצנים להמשיך בתביעתה ולשטוח בפני בית המשפט את גרסתה לאירועים.

דומה כי הפגיעה באינטרסים של בוטיק ושל ציבור המתדיינים בכלל יכולה במקרה זה למצוא את תרופתה בפסיקת סכום הוצאות התואם את משקל מחדליה של ניצנים, ואשר תשלומו המידי יהווה תנאי להמשך שמיעת תביעתה.

1. הסיבות העיקריות אשר הביאו אותי לקבל את בקשת הביטול הן:

(א) סכום הערובה בסופו של דבר הופקד – באיחור של חמישים ימים. אמנם לאיחור לא ניתן הסבר של ממש וייתכן שהוא נבע מקושי מימוני ותזרימי זמני. אם כך היה הדבר, יכלה ניצנים לפנות בבקשה לקבלת ארכה. היא לא עשתה זאת. אולם מנגד קשה לומר כי העיכוב בהפקדת הערובה הסב נזק מהותי לבוטיק.

(ב) ככלל, ההליכים בתיק התנהלו עד כה לפי לוחות זמנים סבירים. חרף מחדליה השונים של ניצנים, לא ניכרת התמשכות יתרה בקידום ההליך (אם כי קבלת הבקשה הנוכחית עלולה לגרום לדחייה של מועדי ההוכחות, ועניין זה יהיה חייב לבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות, כמפורט בהמשך).

(ג) בוטיק הסכימה לארכה הן לעניין הפקדת הערובה והן לעניין הגשת התצהירים עד ליום 10.1.2018. כבר למחרת היום בוטיק פנתה בבקשה לדחייתה של תביעת ניצנים. אמנם זו הייתה זכותה של בוטיק לעשות כן, ובקשתה אף נתקבלה, אך נזק של ממש טרם נגרם לה. בקשת הביטול הוגשה כאמור כעבור חודש ימים. בפרק זמן זה לא יכול היה להיווצר אינטרס הסתמכות של ממש אצל בוטיק.

(ד) יש לשוב ולהזכיר כי התנהלותה של בוטיק לא הייתה חפה מהשתהות. כתב התביעה המתוקן הוגש על ידי ניצנים ביום 27.10.2016. על פי הרשום בנט המשפט באי הכוח הקודמים של בוטיק צפו בהגשה זו באותו יום.

והנה ביום 15.2.2017, כעבור כשלושה וחצי חודשים, פנו באי הכוח של בוטיק בבקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת כתב הגנה תוך ציון כי כתב התביעה המתוקן הומצא לידיהם באותו יום בלבד (15.2.2017) וכי על פי המוסכם עם ניצנים, המועד להגשת כתב הגנה יימנה אך ממועד ההמצאה. ייתכן כי ההמתנה מצדה של בוטיק הייתה מוצדקת מבחינה פורמלית לאור הסכמות הצדדים. אולם אי נקיטת כל פעולה במשך תקופה ארוכה, לאחר שבוטיק צפתה בכתב התביעה המתוקן ביום העלאתו למערכת נט המשפט, איננה מעידה על נחרצות מיוחדת מצדה של בוטיק בקידום ההליך (יצויין כי כחודש לאחר הגשת בקשת הארכה להגשת כתב הגנה, הוחלפו מייצגי בוטיק בתיק).

(ה) למותר לציין כי משמעות אי ביטול דחיית התובענה תהיה סתימת הגולל על ההזדמנות שניתנה לניצנים לתבוע את נזקיה הנטענים. זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת ובמקרה זה ניצנים כבר משכה עד הקצה את חבל הסובלנות לאיחורים, לעיכובים ולהתעלמות מהחלטות בית המשפט. אולם כאמור קשה להצביע על נזק ממשי שנגרם בינתיים לבוטיק שאיננו ניתן לפיצוי כספי מבלי לשלול כליל מניצנים את "יומה בבית משפט".

1. אף אם ביטול דחיית תובענתה של ניצנים מוצדק (בדוחק) במאזן האינטרסים השונים, יש בהחלט מקום להטיל על ניצנים סכום הוצאות ריאלי בשל התנהלותה עד כה , ולהתנות את ביטול הדחייה בתשלום ההוצאות בפועל.

בין היתר, יש להביא בחשבון את הטרחה שנגרמה לבוטיק לאורך הדרך, ההימנעות מהגשת בקשות ארכה מבעוד מועד כנדרש על פי הדין ואף על פי הנימוס, וכן הדחייה שעלולה להיגרם בשמיעת העדים כתוצאה מהתנהגותה של ניצנים.

אשר על כן, ביטול דחיית התובענה, כאמור בתקנה 519(ב) לתקנות, יותנה בתשלום הוצאות משפט לידי בוטיק בסכום כולל של 22,500 ש"ח וזאת עד ליום 7.3.2018 בשעה 13:00. אסמכתא על ביצוע תשלום ההוצאות תומצא לבית המשפט עד למועד האמור. מובהר כי סכום הוצאות זה נפסק ללא קשר לתוצאות התובענות.

לא שולם סכום ההוצאות כאמור ובמועד, דחיית התובענה תישאר על כנה.

1. היה וסכום ההוצאות ישולם כנדרש בסעיף 21 לעיל, יחול ההסדר הדיוני הבא:

(א) תצהירי עדות ראשית מטעם ניצנים בגרסתם הסופית והכוללת את מלוא הנספחים, יוגשו עד ליום 8.3.2018 בשעה 17:00 ועותק מהם יימסר לידי ב"כ בוטיק עד לאותו מועד.

(ב) לבוטיק תינתן זכות הבחירה בין שתי חלופות אלו:

(1) להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 8.4.2018 ולקיים כסדרם את מועדי ההוכחות שנקבעו לתאריכים 22.4.18, 23.4.18, 25.4.18 ו-26.4.18; או

(2) להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 31.5.2018, ולקיים את דיון ההוכחות בתאריכים: 4.7.18, 5.7.18, 8.7.18 ו-9.7.18, כל יום החל מהשעה 09:00. בהקשר זה ייאמר כי דבר לא מנע מבוטיק להתחיל מכבר את מלאכת הכנת תצהיריה; הרי עיקר תוכן התצהירים הוא סיפור המעשה מנקודת מבטה של בוטיק ולא רק מענה ותגובה לאמור בתצהירי ניצנים.

(ג) בוטיק תודיע על בחירתה לפי סעיף קטן (ב) עד ליום 8.3.2018.

(ד) בוטיק תגיב ל"בקשה בכתב לזימון עד" אשר צורפה כנספח לבקשת הביטול, וזאת עד ליום 15.3.2018.

1. אם סכום ההוצאות הקבוע בסעיף 21 לעיל לא ישולם כנדרש, ותיוותר התביעה שכנגד לבדה, תינתן החלטה נפרדת בה ייקבעו סדרי דיון אחרים המביאים בחשבון את השינויים המחוייבים בסדר הבאת הראיות.
2. בית המשפט יתייחס בהחלטה נפרדת ל"בקשה למתן צו לרשות המסים" אשר אף היא צורפה כנספח לבקשת הביטול.
3. מזכירות בית המשפט תמציא החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ח, 27 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.