19 דצמבר 2019

1. התובע מר יעקב זילברמן הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת עור BCC.

לטענת התובע, מחלתו נגרמה לו כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש במסגרת עבודתו כחוקר חוץ במוסד לביטוח לאומי.

2. תביעת התובע נדחתה ועל כך התביעה שבפנינו.

3. לאחר שמיעת ראיות הצדדים קבענו את עובדות המקרה ומצאנו כי יש למנות מומחה יועץ רפואי בתחום רפואת העור לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לשמש כפי שנקבע בעובדות, ומחלת ה- BCC לה טוען.

4. פרופ' אריה אינגבר התמנה על ידנו לשמש מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כפי שנקבעו על ידנו, ומחלת העור ממנה סובל.

5. בחוות דעת מיום 15.3.19 קבע המומחה קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע ומחלתו וכי תרומת העבודה להופעת הגידול בעור הינה למעלה מ-20%.

המומחה קבע כי כדי לקבוע קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% נדרשת חשיפה לשמש בעבודה במשך 10 שנים ולפחות במשך מחצית יום העבודה, וכי הגידול יופיע באזורים החשופים לשמש.

המומחה קבע כי התובע עומד בקריטריונים אלה, על אף שעבד בממוצע 3.5 שעות ליום בחשיפה לשמש, אך יש ללכת לקראתו במצב גבולי כזה.

6. הצדדים ביקשו להפנות למומחה שאלות הבהרה ובהחלטת 17.6.19 נקבעו השאלות שיופנו למומחה.

7. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה וקבע כי התובע עומד בקריטריונים להכרה בליקוי כנובע מעבודתו, לאור העובדה שעבד מעל 10 שנים בחשיפה לשמש, ובממוצע 3.5 שעות ביום, ולכן יש ללכת לקראתו ולהכיר בתביעה. המומחה גם השיב כי אינו יכול להצביע איזה נזק נגרם מ-3.5 שעות חשיפה לעומת 4 שעות חשיפה וגם מטעם זה הכיר בקשר הסיבתי, אך חשיפה פחותה מזו, על פי מחקרים, סביר שלא היתה גורמת להופעת הגידול.

המומחה קבע כי לא נמצאו אצל התובע נגעי עור סרטניים באזורים שאינם חשופים לשמש אלא ליקויים ונגעים שאינם קשורים לחשיפה לשמש בעבודה.

המומחה קבע עוד, כי רק אם יש עדות ברורה לחשיפה מסיבית של תובע לשמש מחוץ לשעות העבודה או שהוא נוטל תרופות המגבירות רגישות לשמש או שיש לו מחלות רקע בהן ישנה שכיחות יתר של גידולי עור סרטניים, רק אז נלקחים בחשבון גורמים מחוץ לעבודה, ואלו אינם קיימים במקרה דנן.

8. לטענת התובע, ועל יסוד חוו"ד המומחה, שהינה חדה, ברורה וחד משמעית, יש להכיר בתביעה, תוך שהוא מדגיש כי התובע נחשף לשמש במשך 25 שנים.

9. לטענת הנתבע, מלכתחילה לא הייתה קיימת תשתית עובדתית למינוי המומחה ומכל מקום, המומחה חרג מהתשתית העובדתית ומסמכותו עת קבע קביעה משפטית כי יש לבוא לקראת המבוטח.

המומחה קבע כי נדרשת חשיפה של 4 שעות ליום לשמש, בעוד שהתובע על פי קביעת בית הדין היה חשוף לשמש פחות מכך, 3.5 שעות בממוצע בלבד. חריגתו מהכלל לטובת התובע אינה בסמכות ואף עלולה לגרום להפליה בין מבוטחים שונים.

הנתבע מבקש על כן להורות על דחיית התביעה ולחילופין, למנות מומחה אחר.

הכרעה

10. קביעתו הרפואית של המומחה הינה עניין שבהערכה, על יסוד העובדות שנקבעו ע"י בית הדין וידיעותיו וניסיונו המקצועי של המומחה.

11. משך זמן החשיפה לשמש אינו עניין מתמטי מדויק, והוערך על ידנו ב: "כמחצית ממשך זמן החקירה, היינו, כ-3.5 שעות ביום עד שנת 2015...".

גם הערכה רפואית של קשר סיבתי אינה עניין מתמטי מדוייק, ועל המומחה להפעיל שיקול דעת, ידע וניסיון מקצועי לשם קביעת הקשר הסיבתי.

12. בפני המומחה עמדו כלל הנתונים, הן משך תקופת העבודה כחוקר חוץ- כ-25 שנה, והן זמן החשיפה המוערך שנקבע על ידנו כ-3.5 שעות ליום.

הואיל ומדובר בהערכה ובממוצע, כפי שהדגיש המומחה בתשובותיו, איננו מוצאים כי בקביעתו סטה המומחה מן העובדות ומאחר והתובע עומד גם בקריטריונים הנוספים - הן של משך שנות החשיפה והן של הופעת הגידול בעור החשוף לשמש (ולא באיזורים אחרים בגוף), מאמצים אנו את קביעתו.

13. אשר על כן, ועל יסוד חוות דעת המומחה, התביעה מתקבלת.

הגידול מסוג BCC בו לקה התובע יוכר כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

14. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום.

15. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תש"פ, (19 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.