06 מאי 2020

1. מר יעקב קובי חנניה (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בתאונת דרכים מיום 10.5.2015 במסגרתה נפגע מאוטובוס (להלן - האירוע) כתאונת עבודה.
2. הנתבע קיבל את התביעה, והכיר בחבלת ראש, שבר בעצם הבריח משמאל, שבר בבוהן יד ימין, שפשוף מעל הבטן ובכאבי צוואר כפגיעות בעבודה. יחד עם זאת, בכל הנוגע לטענה לנזק הנפשי, ירידה בשמיעה וטנטון, בעיות גב ופגיעה בראיה, דחה הנתבע את התביעה וקבע כי הם אינם תוצאה של האירוע. מכאן התביעה שבפניי.

העובדות הרלוונטיות:

1. התובע, יליד 1955, נקלע ביום 10.5.2015 לתאונת דרכים, עת נפגע כהולך רגל מאוטובוס.
2. עקב תאונת הדרכים נגרמו לתובע חבלות שונות, לרבות בראשו, ידיו וכתפיו והוא פונה על ידי צוות מד"א (להלן – האירוע).

עיקרי ההליך:

1. הצדדים הסכימו במסגרת הדיון ביום 16.1.2018 על רשימת עובדות מוסכמות. משסרב הנתבע להעביר את עניינו של התובע ישירות לוועדה הרפואית מטעמו לצורך קביעת קשר סיבתי-רפואי בין הפגיעות להן טוען התובע לבין האירוע, מונו מומחים מטעם בית הדין כדלקמן: פרופ' מלמד בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר פלוטקין יעקב מומחה א.א.ג, ד"ר כרמון גבריאל רופא עיניים, ד"ר פרידמן בצלאל מומחה לכירורגיה אורטופדית ופרופ' ויויאן דרורי מומחית לנוירולוגיה.
2. המומחים קבעו בחוות הדעת שהוגשו ומטענן כדלקמן -
   1. ד"ר פלוטקין קבע בחוות דעתו מיום 8.6.2018 כי סביר להניח כי ישנו קשר סיבתי בין האירוע לבין הירידה בשמיעה והטנטון.
   2. ד"ר כרמון גבריאל שלל בחוות דעתו מיום 12.6.2018 קשר בין האירוע לבין התלונה לעניין ראיה כפולה חולפת. יחד עם זאת המליץ על מינוי של נוירולוג אשר אכן מונה בהתאם להמלצה.
   3. ד"ר פרידמן שלל קשר סיבתי רפואי בין האירוע לבין הפגיעה בגבו של התובע.
   4. פרופ' מלמד שלל קשר בין בעיותיו הנפשיות של התובע לבין האירוע. יחד עם זאת, ציין כי ניתן לייחס את הפרעות הקשב והריכוז לאירוע אולם ההכרעה בכך מסורה לנוירולוג. אל המומחה גם הופנו שאלות הבהרה מטעם התובע, עליהן השיב.
   5. פרופ' ויויאן דרורי שללה בחוות דעתה קשר בין טשטוש הראייה לתאונה וכן בין התאונה להפרעות הקשב מהן סובל התובע. אל המומחית הועברו שאלות הבהרה וכן שאלות הבהרה נוספות מטעם התובע, עליהן היא השיבה.
3. הצדדים סיכומו טענותיהן בכתב.

טענות הצדדים בתמצית:

1. בסיכומיו טען התובע אשר לירידה בשמיעה והטנטון כי יש לקבל את עמדת המומחה ולהכיר בפגימות כנובעות מהתאונה. באשר לפגיעה בראייה טוען התובע כי ניתן להכיר גם בנכות זמנית. יתרה מזאת, עצם העובדה שהתובע חדל מלהתלונן על הפגיעה בראיה אינו אומר שהפגיעה חלפה. המומחה גם מפנה אל תאונה קודמת, כאשר על הוועדה לקבוע ולהפחית מצב קודם. באשר לחוות הדעת האורתופדית טוען התובע כי קביעת המומחה חורגת מההנחיות שכן קובעת כי אין פגיעה בגב זאת בעוד שבתעודת המיון מצוין מפורשות כי התובע נפגע בגב. כך, קביעת האורתופד הייתה צריכה להתייחס גם לנזק עצבי ולא רק לשברים. באשר לחוות הדעת הפסיכיאטרית טוען התובע כי היה המקום להחליף את המומחה שכן קבע עובדות שגויות לפיהן התובע לא קיבל טיפול רפואי. כך, לטענת התובע המומחה לא בחן את החומר הרפואי של התובע בטרם כתיבת חוות הדעת. לבסוף, טוען התובע כי הוא לא נבדק על ידי אף אחד מהמומחים להוציא הפסיכיאטר.
2. לטענת הנתבע, יש לאמץ את מסקנות המומחים ולדחות את התביעה. כך, לטענת הנתבע המומחה לאורתופדיה ד"ר פרידמן שולל קשר סיבתי בחוות דעתו, המומחה למחלות עיניים ד"ר כרמון שולל קשר סיבתי, המומחה לפסיכיאטריה, פרופ' מלמד שולל קשר סיבתי וכך גם המומחית לנוירולוגיה פרופ' דרורי. עוד טוען הנתבע כי חוות דעת רפואית תשמש את בית הדין בהחלטתו, כל עוד לא הוכח כי הושתתה על הנחה משפטית מוטעית, והדבר כאמור לא נעשה בענייננו. באשר לחוות דעתו של ד"ר פלוטקין, המומחה ל-א.א.ג, טוען הנתבע כי מדובר בחוות דעת בעייתית שכן אינה קובעת באופן חד משמעי האם ישנו קשר סיבתי בין הטנטון והירידה בשמיעה לבין האירוע. על כן, לדידו של הנתבע יש למנות מומחה אחר תחת ד"ר פלוטקין.

דיון הכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה רפואי מטעמו, זאת הן מן הטעם כי מדובר במומחה אובייקטיבי והן לאור מומחיותו בתחום הרפואי. אי לכך, נקודת המוצא היא כי בית הדין יסמוך ידו על חוות הדעת אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).

ומן הכלל אל הפרט

1. באשר לחוות הדעת בתחום א.א.ג המתייחסת לירידה בשמיעה ולטנטון, הגעתי לכלל מסכנה כי אכן יש מקום למנות מומחה חלופי. להלן נימוקיי:
   1. את חוות דעתו מתחיל המומחה במילים כי "סביר מאוד כי קיים קשר סיבתי בין תלונות התובע לתאונת הדברים מ10.5.15". דא עקא, בהמשך חוות דעתו של המומחה, במקום לתמוך במסקנה דנן עם ביסוס מהאישורים הרפואיים של התובע ולבהיר כיצד הגיע למסקנה כי ישנו קשר סיבתי, ממשיך המומחה עם פירוט המתאים יותר לחוות דעת השוללת קשר סיבתי וכדלקמן: "עפ"י התיעוד הרפואי הרב שהועמד לעיוני עולה, כי מר קובי הופנה לבדיקת שמיעה (בעקבות התאונה הנ"ל) אך לא נמצא כל אודיוגרם בין שפע המסמכים. ידוע כי בוצעה בדיקת שמיעה ב 6.10.15, רשומים ערכי סף השמיעה לדיבור...אך על סמך אלה ובהעדר עקום שמיעה לא ניתן להסיק מה אופי ליקוי השמיעה?

בשום מסמך לא מוזכרת בדיקת מאפייני הטינטון (אם בוצעה בכלל?) .

כמו כן, רשום כי מר קובי הופנה למרפאת סחרחורת (בעקבות התאונה 10.5.15 אך אין שום תיעוד כי אומנם בוצע אצלו בירור שכזה, קרי בירור אוטונוירולוגי: לא מצאתי תוצאות בדיקת ENG ... או תוצאות אחרות של בירור אוטונוירולוגי.

מהמסמכים ניתן רק ללמוד שמר קובי הופנה לפיזיותרפיה וסטיבולרית, קרי לפיזיותרפיה המתבצעת כאשר מתעוררת סחרחורת תנוחתית (מחמת תחלואה או חבלה) וכי הגיב טוב לטיפול הזה.

במהלך השנים היה מר קובי מעורב במספר תאונות עבודה ודרכים אך בשום מקום לא רשום כי קיימת החמרה של תלונות הקשורות לאוזניות ותאונות קודמות".

• 1. צא ולמד, כי לאור גוף חוות הדעת לא ברור על בסיס מה הגיע המומחה למסקנה כי אכן ישנו קשר סיבתי. יתרה מכך, נראה כי חוות הדעת מתייחסת לכך שאין בנמצא תוצאות של בדיקות הכרחיות לצורך אבחון ירידה בשמיעה וטנטון כך שהיא מחייבת מסקנה הפוכה מזו אליה הגיע המומחה או לכל הפחות דרישה לקבלת מסמכים נוספים בטרם הגעה להחלטה.
  2. עוד יאמר כי זה בדיוק המקרה בו היה על הצדדים להגיש שאלות הבהרה למומחה שכן חוות דעתו אינה ברורה. הנתבע לא פעל כאמור ותחת זאת מבקש בשלב הסיכומים מינוי של מומחה אחר תחת המומחה הקיים. לא נותר אלא להצר על כך שהנתבע בחר בשיטת פעולה זו העולה למשלם המיסים כספים נוספים. יחד עם זאת, מקום בו התובע עצמו לא הגיש בקשה לשאלות הבהרה והסתפק בכך שהשורה התחתונה מתאימה לעניינו הגם שחוות הדעת אינה ברורה, אין מנוס אלא למנות מומחה אחר תחת ד"ר פלוטקין.

1. באשר לפגיעה בראיית התובע, הריני סבור כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר כרמון ולדחות את התביעה בהיעדר קשר סיבתי-רפואי. להלן נימוקיי-
   1. בחוות דעתו של ד"ר כרמון מצוין כי "בכל הבדיקות שמיינתי הן המקטע הקדמי והן קרקעית העיניים נמצאו תקינים לחלוטין עם חדות ראיה – עם תיקון – של 6/6 בשתי עיניו. לא מתוארת שום הפרעה בתנועתיות של העיניים או בתגובות האישונים. לא מתוארת שום הפרעה לאיזון בית העיניים במובן של פזילה אפשרית".
   2. המומחה ממשיך ומבהיר ביחס לקשר הסיבתי בין ההפרעה הזמנית בראייה לבין התאונה כי: "מבחינת ממצא אובייקטיבי של העיניים אין כל בין התלונה של הראיה הכפולה החולפת והתאונה. יחד עם זאת לעניות דעתי מבחינה נוירולוגית יש לחפש את הקשר הזה וצריך לקחת בחשבון השפעת התאונה הקודמת עם צליפת השוט וההגבלה הקבועה הקודמת בתנועות הצוואר במיולד כאשר מדובר בראיה כפולה".
   3. כפי שניתן לראות המומחה תמך את חוות דעתו בממצאים רפואיים וחוות הדעת נהירה וברורה כך שאין כל עילה משפטית להתערב בה. התובע אף לא ביקש להפנות שאלות הבהרה אל המומחה.
   4. באשר לטענת התובע כי הוא לא נבדק בדיקה קלינית על ידי אף לא אחד מהמומחים להוציא הפסיכיאטר, הרי שהלכה פסוקה היא כי דרך המלך היא שהמומחים יחוו דעתם על בסיס התיעוד הרפואי אלא אם ימצאו לנכון לבקש לערוך בדיקה קלינית. על כן, אין המדובר בפגם החוות הדעת.
2. באשר לחוות הדעת בתחום האורתופדי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה וכדלקמן:
   1. ד"ר פרידמן בחן את נתוניו הרפואיים של התובע כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו ולאחר פירוט מעמיק של תסמיני התובע והרישומים הרפואיים והגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בגב לבין התאונה.
   2. באשר לטענת התובע כי היה על ד"ר פרידמן להתייחס לנושא העצבי ולא רק לשברים הרי שדין הטענה להידחות. תחילה ייאמר כי המומחה פירט כמיטב הבנתו את מצבו הרפואי של התובע ואין מקום להתערב בקביעות רפואיות טהורות. יתרה מזאת, התובע יכול היה להפנות אל המומחה שאלות הבהרה המתייחסות לנושא העצבי אולם התובע נמנע מלפעול כאמור, ושיקוליו עמו.
   3. לאור האמור לעיל ומקום בו גם התובע עצמו לא הצביע על פגם שנפל בחוות דעתו של ד"ר פרידמן ואף לא ביקש להפנות אל האחרון שאלות הבהרה, הרי לא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר פרידמן כלשונה. קרי, אין בחוות הדעת פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, כך שאין בסיס לפסילתה.
3. באשר לחוות הדעת בתחום הפסיכיאטרי, אשר הוגשה מטעם פרופ' מלמד, לא ניתן כעת להכריע בסוגיה ויש לחזור ולהפנות את המומחה שאלות הבהרה; וכדלקמן-
   1. המומחה ערך לתובע בדיקה קלינית. במסגרת חוות הדעת מתאר המומחה כי התובע "מתאר את עיקר הקושי שלו בנושא סבלנות וריכוז. לדבריו הוא מתקשה כיום בחשבון ולכן אינו עוסק בתחום הכספי של העסק אלא בניו. עובד במשך כל יום שעות רבות, לדבריו רוב הזמן מסתובב ולא עושה כלום. חש מנותק, מעורפל. מאשר שמטופל בקונצרטה חש שהטיפול משפר מאוד את מצבו למשך 12 שעות ביום, ואז פגה השפעת התרופה" .המומחה קבע על בסיס האמור כי ההפרעות מהן סובל התובע הן קשיי ריכוז וקשיי שינה, כאשר לגבי הקשר הסיבתי קבע כי "מבחינה נפשית איני מאבחן כאן הפרעה הקשורה לתאונה. ההפרעות בשינה אינן ספציפיות. לגבי ההפרעה בריכוז והטיפול ע"י קונצרטה – אם אכן מדובר בהפרעה קלינית מאובחנת, ייתכן וזו תוצאה של חבלת ראש, אך זאת על נוירולוג לקבוע".
   2. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה כאשר כתוצאה מהן התובע ביקש למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, שכן המומחה ציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי התובע אינו נוטל תרופה מסוג ציפרלקס. היות והמומחה ציין בחוות דעתו כי התובע נטל ציפרלקס אולם הפסיק לאור תגובות שליליות ואילו בשאלות ההבהרה ציין כי לא נטל ציפרלקס כלל, צוין בהחלטה מיום 8.1.2019 כי הגם שאין מקום למינוי מומחה אחר תחת פרופ' מלמד, ניתן להפנות אליו שאלות הבהרה בנושא. הצדדים לא פעלו כאמור.
   3. על כן, מקום בו ישנה סתירה בחוות הדעת ואף לא נתן לקבוע את חשיבותה שכן מדובר בנושא רפואי, לא ניתן בשלב זה להכריע בסוגיה זו מבלי להפנות את המומחה שאלת הבהרה. על כן, יש להפנות את המומחה שאלה הבהרה בזו לשון: "בחוות דעתך ציינה כי התובע טופל על ידי ציפרלקס אולם משדיווח על תגובה לא טובה לתרופה עבר לטיפול ב-1 מ"ג קלונקס לשינה. לעומת זאת, בתשובותיך לשאלות ההבהרה ציינת כי התובע לא היה מטופל בציפרלקס כלל. אנא יישב את הסתרה דנן. במידה והתובע הי המטופל בצירפלקס גם לתקופה קצרה, האם אין בכך בכדי לשנות את תוצאת חוות דעתך, כולה או חלקה?".
5. לבסוף, באשר לחוות הדעת בתחום הנוירולוגי מטעם פרופ' דרורי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחית ולדחות את התביעה; וכדלקמן:
   1. פרופ' דרורי בדקה בחן את נתוניו הרפואיים של התובע כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונה לרבות בדיקות דימות ובדיקות נוירולוגיות שבוצעו לתובע ונמצאו תקינות, פירטה את הסימפטומים עליהם הלין והגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי בין טשטוש הראייה וקשיי הריכוז לבין התאונה.
   2. המומחית מפרטת כי לתובע לא היו סימנים קליניים לזעזוע מוח תוך שהבדיקות הנוירולוגיות וההדמיות נמצאו תקינות. כך, שתלונות התובע אינן מוסברות על ידי התאונה. כך, המומחית מבהירה כי בחבלת ראש קלה ללא זעזוע מוח לא צפויות להיות הפרעות קוגניטיביות דוגמת קשיי קשב וריכוז. העובדה כי התובע לא סבל מזעזוע מוח כי קביעה רפואית טהורה שאין להתערב בה.
   3. המומחית אכן ציינה כי יש מקום לבדיקה פסיכיאטרית, אשר עלולה להסביר את הממצאים לגביו. התובע אכן הופנה לבדיקה כאמור אשר תוצאותיה תוארו לעיל. ודוק, אין בכך בכדי להוות מסקנות סותרות כפי שנטען על ידי התובע. כך, עצם ההפניה של הנוירולוג חזרה לפסיכיאטר (ולהפך) רק מצביעה כי נדרשת כאן התמחות בשני תחומים נפרדים. עם זאת, שעצם ההפניה לחוות דעת בתחום שונה אינה מהווה מסקנה כי בתחום דנן יש קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, אלא רק הפנייה לבדיקת הנושא, כפי שאכן נעשה.
   4. לאור האמור לעיל ומקום בו גם התובע עצמו לא הצביע על פגם שנפל בחוות דעתה של פרופ' דרורי, לא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתה כלשונה. קרי, אין בחוות הדעת פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, כך שאין בסיס לפסילתה. המומחית אף השיבה בהרחבה לשני סבבים של שאלות ההבהרה וחוות דעתה נותרה איתנה.

אחרית דבר

1. לאור כל האמור לעיל, התביעות בדבר פגיעה נוירולוגית, פגיעה בראייה ופגיעה אורטופדית בגב - נידחות.
2. ימונה מומחה אחר בתחום א.א.ג בהחלטה נפרדת.
3. למומחה בתחום הפסיכיאטריה יישלחו שאלות הבהרה.
4. לעיוני – 15.6.2020
5. 54678313אין צו להוצאות בשלב זה.

ניתן היום, י"ב אייר תש"פ, (06 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.