06 אפריל 2022

1. מר יעקב קובי חנניה (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בתאונת דרכים מיום 10.5.2015 במסגרתה נפגע מאוטובוס (להלן - האירוע) כתאונת עבודה.
2. הנתבע קיבל את התביעה, והכיר בחבלת ראש, שבר בעצם הבריח משמאל, שבר בבוהן יד ימין, שפשוף מעל הבטן ובכאבי צוואר כפגיעות בעבודה. יחד עם זאת, בכל הנוגע לטענה לנזק הנפשי, ירידה בשמיעה וטנטון, בעיות גב ופגיעה בראיה, דחה הנתבע את התביעה וקבע כי הם אינם תוצאה של האירוע.

העובדות הרלוונטיות

1. התובע, יליד 1955, נקלע ביום 10.5.2015 לתאונת דרכים, עת נפגע כהולך רגל מאוטובוס. כתוצאה מכך, נגרמו לתובע חבלות שונות, לרבות בראשו, ידיו וכתפיו והוא פונה על ידי צוות מד"א (להלן – האירוע).

עיקרי ההליך:

1. הצדדים הסכימו במסגרת הדיון מיום 16.01.2018 על רשימת עובדות מוסכמות. משסרב הנתבע להעביר את עניינו של התובע ישירות לוועדה הרפואית מטעמו לצורך קביעת קשר סיבתי – רפואי בין הפגיעות להן טוען התובע לבין האירוע, מונו מומחים מטעם בית הדין כדלקמן: פרופ' מלמד בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר פלוטקין יעקב מומחה א.א.ג., ד"ר כרמון גבריאל רופא עיניים, ד"ר פרידמן בצלאל מומחה לכירורגיה אורתופדית ופרופ' ויויאן דרורי, מומחית לנוירולוגיה.
2. בפסק דין חלקי מיום 06.05.2020 נדחו התביעות בדבר פגיעות נוירולוגיות, פגיעה בראייה ופגיעה אורתופדית בגב, וזאת לאור חוות דעת המומחים שהוגשו. כמו כן נקבע, כי ימונה מומחה נוסף בתחום א.א.ג ונשלחו שאלות הבהרה לפרופ' מלמד, מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

חוות דעתו של ד"ר ביזר מיכאל – מומחה א.א.ג

1. ביום 05.05.2020 מונה ד"ר מיכאל ביזר, מומחה א.א.ג. בחוות דעתו מיום 24.05.2020 קבע ד"ר ביזר, כי חרף האזכורים הרבים לטנטון, סחרחורות וירידה בשמיעה, לא צורפה בדיקת שמיעה עדכנית. המומחה ביקש כי תשלח אליו בדיקת השמיעה מיום 06.10.2015, בדיקת שמיעה עדכנית ובדיקת אפיון טנטון.
2. ביום 03.02.2021 הועברו לעיונו של ד"ר ביזר בדיקת שמיעה מיום 10.11.2020 ומיום 06.10.2015. המומחה קבע בחוות דעתו מיום 18.03.2021 כדקלמן:

"א. משתי בדיקות השמיעה ששוגרו אלי לפני כחודש, המוקדמת יותר (מתאריך 6.10.2015) מלווה בהערת קלינאית התקשורת כי אין התאמה בין SRT לבין PURE TONE והיא מוסיפה כי קיים חשד לליקוי פונקציונאלי הווה אומר מסימני האגרבציה.

הבדיקה המאוחרת יותר מתאריך 10.11.2020 אינה מלוות בהערות המסתייגות ממהימנותה (מאותו מכון שמיעה ואותה קלינאית תקשורת). עקום השמיעה יכול להתאים לנזק שמיעתי מושרה רעש וייתכן גם לנזק שמיעתי עקב תאונת הדרכים, אם כי בתאונה בין הולך רגל ומכונית, לטעמי, האודיוגרמה סימטרית יותר מידי. יש כמובן לשקלל את ירידת השמיעה עקב הגיל, העדר ה- NOTCH בתדירויות הגבוהות, המצופה להופיע בנזק שמיעתי מושרה רעש, יכול להיות מוסבר היטב ע"י הגיל.

בנוסף לירידת השמיעה, מופיעות תלונות על הפרעת שיווי משקל החל מן ה- 11.5.2015תוך כדי האישפוז במרכז הרפואי ע"ש וולפסון (סיכום ייעוץ נוירולוגי), ב- 10.7.2015 דר' נינה ויצמן מדווחת על סחרחורת בשינוי תנוחה, חוסר שיווי משקל בעמידה וממליצה על פניה למרפאת סחרחורת וכדורי אגיסרק. ב- 1.8.2015 אותה רופאה מדוחת על: "סחרחורת ממקור וסטיבולרי". ד"ר נאום לב, מומחה א.א.ג, מדווח על סחרחורת ללא ניסטגמוס ב- 2.5.2016 וממליץ על פיזיוטרפיה וסטיבולרית חוזרת.

טנטון מופיע לראשונה ב- 8.9.2015 בדווח דר' יוליה טמין, מומחית א.א.ג קיימים איזכורים נוספים לטינטון ב- 26.4.2016 וב- 2.5.2016.

דר' הייצין אלברטו מצטט את התובע: "מתלונן על טיניטוס ירידה בשמיעה. לדבריו תלונותיו היתחילו לאחר התאונה". ואכן אין איזכור לירידת השמיעה הפרעת שיווי המשקל והטינטון באסופה הרפואית המרשימה מן התקופה שקדמה תאונה שהיא נושא תביעה זאת.

ב. לדעתי יש קשר סיבתי בין הפרעת שיווי המשקל והטינטון לבין התאונה. הקשר בין ירידת השמיעה והתאונה הוא, לדעתי, חלקי ואולי אפילו על דרך של החמרה."

1. ביום 26.04.2021 הגיש הנתבע בקשה למשלוח שאלות הבהרה לד"ר ביזר וביום 28.06.2021 הועברו אליו השאלות שלהלן:

"א.האם תסכים שאמינות בדיקת השמיעה מיום 10.11.2020 ממכון שמיעה "אודיוקום" נמוכה עקב פער משמעותי בין תוצאת ספי שמיעה בתדירויות דיבור בצלילים הטהורים (43 דציבל מימין, 40 דציבל משמאל) לבין סף השמיעה לדיבור SRT (55 דציבל מימין, 40 דציבל משמאל)?

ב. ידוע שליקוי שמיעה כתוצאה מחבלה אקוסטית, פוגע בתדירויות גבוהות מעל 200 הרץ. האם תסכים שליקוי שמיעה אצל התובע פוגע גם בתדירויות נמוכות ותדירויות דיבור ( מ- 30 עד 50 דציבל ד"צ)?

ג.האם תסכים שחבלה אקוסטית גורמת בדרך כלל ליקוי שמיעה אסימטרי בניגוד לליקוי שמיעה סימטרי אצל התובע?

ד.האם תסכים שאין שום עדות אובייקטיבית לפגיעה באיבר שיווי משקל באוזן פנימית, אלא רק תלונותיו של התובע על סחרחורות (לא צוין ניסטגמוס האופייני, אין סימנים של חולשה במבוך באוזן הפנימית בבדיקות אובייקטיביות כמו ENG או V-HIT?

ה.האם תסכים שגורמי סיכון אחרים כמו גיל, מחלות רקע תומכות בסוג עקומת השמיעה הקיימת אצל התובע (צורת מדרון יורד כבר מתדירויות נמוכות עם ירידה סימטרית בשמיעה בין הצדדים)?"

1. ביום 13.07.2021 השיב ד"ר ביזר כדלקמן:

"1. אינני מסכים שאמינות בדיקת השמיעה ממכון שמיעה אודיוקום מתאריך 10.11.2020 היא בדיקה בעלת אמינות נמוכה. סף השמיעה לדיבור הוא 55 דציבל מימין ו- 50 משמאל.

אם נחשב את סף השמיעה לצליל טהור הרי הוא מימין (45 דציבל בתדירות 500 הרץ, 55 דציבל בתדירויות 1000 ו- 2000 הרץ לגבי אוזן ימין. לגבי אוזן שמאל סיפי השמיעה הם 45, 50 ו- 50 דציבל בהתאמה) 52 דציבל ומשמאל 48 דציבל.

2. למען הדיוק, ידוע כי נזק שמיעתי מושרה רעש מגיע למקסימום של 40 דציבל בתדירויות הדיבור ו- 75 דציבל בתדירויות גבוהות. ההבדל הקטן בתדירויות הדיבור יכול שנגרם עקב השפעת הגיל – 65 שנים.

3. אינני מסכים כי חבלה אקוסטית גורמת בדרך כלל לליקוי שמיעה א- סימטרי. תלוי באיזה שדה רעש נמצא הנפגע.

4. מסכים. יחד עם זאת אין בחומר מעברו תלונות על סחרחורת, אלה הופיעו רק לאחר התאונה. כך מציין התובע וכך מציינים חלק מרופאיו. דר' מולוצ'ניקוב, נוירולוג, ב- 23.3.2017, מציין באבחנות בפירוש VERTIGO. דר' נאום לב, מומחה א.א.ג. מונה ב- 26.4.2016, באבחנות לאחר בדיקת התובע, VERTIGO, ולא רק בביקור יחיד. עקב תלונות חוזרות על סחרחורת נבדק ב- 10.7.2015 אצל דר' ויצמן נינה, נוירולוגית, ואף היא מאבחנת VERTIGO. היא עוד מגדילה עשה וממליצה טיפול בכדורי אגיסרק ופיזיוטרפיה לסחרחורת. לדעתה האבחנה היא VERTIGO "ממקור ווסטיבולוקבלארי פריפרי". צוטטו כאן רופאים מומחים (נוירולוגיה וא.א.ג). האם כולם טועים?

5. מובן שגורם הגיל "תומך" בעקומת השמיעה המיוחסת. מחלות רקע נוספות – תלוי איזה."

תשובותיו של פרופ' מלמד, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, לשאלת ההבהרה:

1. לפרופ' מלמד נשלחה ביום 05.05.2020 שאלת ההבהרה הבאה:

"בחוות דעתך ציינת כי התובע טופל על ידי ציפרלקס אולם משדיווח על תגובה לא טובה לתרופה עבר לטיפול ב-1 מ"ג קלונקס לשינה. לעומת זאת, בתשובותיך לשאלות ההבהרה, ציינת כי התובע לא היה מטופל בציפרלקס כלל. אנא יישב סתירה זו. במידה והתובע היה מטופל בצירפלקס גם לתקופה קצרה, האם אין בכך בכדי לשנות את תוצאת חוות דעתך, כולה או חלקה?"

1. וכך השיב פרופ' מלמד:

"על פי מה שהבנתי מהרישום הרפואי, וכן על פי הדיווח שלו בעת הבדיקה, רופא המשפחה רשם לו ציפרלקס אך קובי הפסיק את הטיפול הזה כי חש שטיפול זה לא עושה לו טוב.

לכך התכוונתי בכך שלא היה מטופל ע"י ציפרלקס.

בבואנו לשקול האם קיים ליקוי נפשי אצל אדם יש לשקול את המצב הקליני לאורך זמן, כולל קיום טיפול וצורך בטיפול תרופתי.

איני סבור כי עצם מתן המרשם, ע"י רופא המשפחה, אשר רשם לו טיפול מסוים, שקובי הפסיק עקב תופעות לוואי, יש בכך להעיד על הפרעה קלינית.

באבחנה קלינית יש לקחת בחשבון את המצב לאורך זמן, כולל טיפול לאורך זמן, ואין זה המקרה שלפנינו.

ולכן לא סברתי שיש בכך עדות לקיום הפרעה נפשית."

טענות הצדדים בתמצית:

1. לטענת התובע, מומחה א.א.ג. קבע על בסיס המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקויים מהם הוא סובל. על כן, יש לקבל את לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ביזר.
2. מנגד טוען הנתבע, כי ד"ר ביזר סתר בתשובותיו לשאלות ההבהרה את דבריו. עוד הוסיף הנתבע, כי ד"ר ביזר הבהיר בחוות דעתו כי אין כל עדות לפגיעה בשיווי משקל של האוזן הפנימית, למעט תלונותיו על סחרחורות. בנוסף נטען, כי קביעות המומחה אינן עולות בקנה אחד עם מסמכיו הרפואיים של התובע בהם אין תיעוד אובייקטיבי לפגיעה בשמיעה. יתרה מכך טען הנתבע, כי התעלם המומחה הרפואי ד"ר ביזר ממחלות הרקע של התובע וגורמי הסיכון שלו.
3. לנוכח האמור, לדעת הנתבע, סטה המומחה מהנתונים האובייקטיבים המופיעים בתיקו הרפואי של התובע בעת מתן חוות דעתו. לפיכך, יש לדחות את תביעתו.
4. בכל הנוגע לחוות הדעת הפסיכיאטרית, טען הנתבע, כי לאור ההחלטה מיום 28.06.2021 הדוחה את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, אין כל מחלוקת כי יש לקבל את חוות דעתו של פרופ' מלמד.

דיון והכרעה:

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה רפואי מטעמו, זאת הן מן הטעם כי מדובר במומחה אובייקטיבי והן לאור מומחיותו בתחום הרפואי. אי לכך, נקודת המוצא היא כי בית הדין יסמוך ידו על חוות הדעת אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).
2. אף על פי שהמומחה מפרט את ביקוריו של התובע אצל הרופאים השונים, רק אחרי התאונה, הרי שרופאים אלה, נוירולוגים ומומחי א.א.ג., אבחנו כי התובע סובל מ- VERTIGO. המומחה אף מציין ברחל ביתך הקטנה, כי אין בתיקו הרפואי של התובע תלונות על סחרחורות לפני התאונה. על כן, קובע ד"ר ביזר, כי לדעתו ישנו קשר סיבתי בין הפרעת שיווי המשקל והטנטון לבין התאונה.
3. לפיכך, מקום בו בחוות הדעת לא נפלו פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעת המומחה אינה מפורטת או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה, שכן הן חוות הדעת והן התשובות לשאלות ההבהרה היו מפורטות ומנומקות. מכאן, שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר ביזר כלשונה.
4. האמור נכון גם לחוות דעתו של פרופ' מלמד. לא הובאה בפנינו כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו כלשונה, שכן אין בה פגמים גלויים לעין ואין היא בלתי סבירה כך שאין בסיס לפסילתה.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, תביעת התובע מתקבלת ביחס לליקוי השמיעה, הפרעת שיווי המשקל, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר ביזר.
2. תביעתו של התובע להכרה בליקוי הנפשי ממנו הוא סובל נדחית, בהתאם לאמור בחוות דעתו של פרופ' מלמד.
3. מאחר שתביעת התובע התקבלה באופן חלקי בלבד, ובשים לב לבקשות הרבות שהוגשו ע"י התובע, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' ניסן תשפ"ב' ניסן, (06 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.