1. לפני בקשה של הנתבעים להורות לתובעת למסור לידיו הנאמנות של ב"כ המבקשים את המסמך המקורי, נספח א' לכתב התביעה (להלן: "המסמך"), לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעים, לשם עריכת חוות דעת באשר לאמיתות חתימתו של המבקש 2, הוא הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") על גבי המסמך.
2. המסמך הוא צילום של השיקים נשוא התביעה, על שני עמודים, שבתחתית כל אחד מהם נרשם: "אני אמנון יצחק מאשר שבגין השיקים הנ"ל ניתנה תמורה מלאה. ידוע לי שחב' אייאיי איתמר השקעות בע"מ נתנה את התמורה ולא יהיה לי שום טענה או דרישה בגין התמורה הנ"ל". בתחתית כל כיתוב כזה, חתם הנתבע את חתימתו.
3. התובעת, שעיסוקה במתן אשראי ובניכיון שיקים, שעל לקוחותיה נמנית חב' השקעות טראנס סחר בע"מ (להלן: "חב' טראנס") הגישה תביעה נגד הנתבעים, בה היא טוענת כי חב' טראנס מסרה לה בעסקת ניכיון 6 שיקים, בסך כולל של 400,000 ₪, כי השיקים הוצגו לפירעון ביום 10.4.16, שהיה מועד הפירעון המוסכם בין התובעת לבין הנתבעים, אולם השיקים חוללו, חלקם בגין הוראת ביטול וחלקם בשל היעדר כיסוי מספיק. חלק מהשיקים אבדו, אולם, לטענת התובעת, אין בכך כדי לגרוע ממעמדה של התובעת כאוחזת כשורה ומהזכות של התובעת לקבל את תמורת השיקים, ולאור התחייבות הבנק הנמשך להוציא כתב שיפוי, אבדן השיקים אינו יכול לשמש טענה בפי הנתבעים. לטענתה, ערב הנתבע לפירעון השיקים והוא חייב בתשלומם ביחד ולחוד עם הנתבעת מס' 1, היא המבקשת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעים הגישו בקשה לאורכות חוזרות ונשנות לפירעון השיקים כנגד תשלום ריבית, שילמו את הריבית המוסכמת אך לא פרעו את השיקים במועד הנדחה, ולפיכך הוגשה נגדם תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 403,255 ₪.
4. בבקשת הרשות להתגונן, שהוגשה כשהיא נתמכת בתצהירה של הנתבעת, ואשר היה לכתב הגנה, טוענים הנתבעים כי השיקים נטלו מהם במעשה הונאה ומרמה, תוך הלבנת הון, וכי לאחר שהוצאו השיקים, החתימו את הנתבעים תחת סחיטה ואיומים על הודאה והסכמה כאילו ניתנה תמורה וכי הם ערבים לכאורה לפירעון השיקים. לטענתם, נעשה כלפיהם מעשה עוקץ ובכוונתם להגיש בגין כך תלונה למשטרה ולמסור למשטרה ראיות. עוד לטענתם, לאחר שבוצעו מולם שתי עסקאות על ידי איל משיח, שכן של הנתבעים, ודודו ואנונו, שבהן הוצאו מהנתבעים כספים "בנסיבות שלא כאן המקום לפרטן", ולאחר שדרשו לקבל חזרה את כספם, הגיע לביתם דודו ואנונו והציע לנתבעים כמעין הצעת פיצוי, שהנתבעים ישקיעו במניות חברת "מיי סייז" של חבר שלו, שפיתחה אפליקציה למדידת בגדים ואשר "נכנסת כעת לבורסה בחו"ל". ואנונו ומשיח לחצו על הנתבעים להשקיע במניית "מיי סייז" סך של מיליון ₪, והבטיחו כי התשואה על המניה תהיה כ- 50%. כמו כן אמר ואנונו כי ההשקעה במניה בטוחה וכי הוא יהיה מוכן, לצורך הבטחת ההשקעה של הנתבעים, לשעבד לטובתם דירות בפרויקט שהוא בונה בנהריה. גם משיח שכנע את הנתבעים להיכנס לעסקה ואמר שגם הוא הולך להשקיע מיליון ₪ בדיוק באותם תנאים מול ואנונו. כשהנתבעת ראתה כי ההסכם מדבר על כך שכאילו הנתבעים נותנים הלוואה לדודו ואנונו ואין כל אזכור לנושא של ההשקעה במני "מיי סייז" העירה ושאלה למה הנושא לא רשום, וכולם השתיקו אותה והסבירו לה שלא ניתן יהיה לשעבד את הדירות אם לא יהיה רשום שכביכול זו עסקת הלוואה, ומשיח אמר לה ""מה את דואגת" גם אני חותם על הסכם דומה". כן נטען כי באותה ישיבה שנעשתה תחת לחץ זמנים לא ניתן היה לנתבעים לחשוב או להתייעץ והופעל עליהם לחץ לחתום על חוזה. באותו מעמד חתם איל משיח על הסכם דומה שהכין עו"ד ניר הורוביץ ונאמר שגם הוא נותן שיקים במיליון ₪ ואף הוא מקבל כבטחון שעבוד על דירות בפרויקט בנהריה. באותו מעמד מסרה הנתבעת לדודו ואנונו שיקים בסכום כולל של מיליון ₪. השיקים ניתנו במטרה אחת ויחידה להשקיע את הכספים במניות חברת "מיי סייז" ומעולם לא דובר כי הנתבעים נותנים כספים כלשהם לדודו כהלוואה. את הנתבעים הטעו לחשוב כי רק באמצעות חתימה על הסכם שכביכול מדובר בעסקת הלוואה, ניתן יהיה לרשום שיעבוד על זכויות לדירות לטובתם כבטוחה להשקעה במניות חברת "מיי סייז". למחרת בבקר התקשר איל משיח לנתבע ואמר לו שצריך לנסוע לתל אביב לפגוש את דודו ואנונו. הנתבע נאלץ לחתום במשרדי החברה על מסמך שכביכול הוא קיבל תמורה בגין השיקים וזאת תחת לחץ וחשש שמא יפגעו בו אם לא יחתום. כשהנתבע חזר הביתה וסיפר לנתבעת את שעבר עליו הבינו ששוב נפלו למעשה עוקץ שנעשה כלפיהם ואז גם הבינו שדודו ואנונו פיזר את כל השיקים שנתנו לו בכל מיני צ'יינג'ים. הנתבעים פנו למשיח וביקשו ממנו שיעזור להם להיחלץ מהצרה. משיח אמר להם שלא לדאוג, שהמניה עולה ועוד מעט ייכנס הרבה כסף מהפרויקט בנהריה. כמו כן שלחו לנתבעים הודעות שהמניה עולה כל יום ושלא ידאגו. כשהחלו להיפרע השיקים התברר לנתבעת כי השיקים נפדו אצל כל מיני גורמים וצ'יינג'ים. הנתבעת פנתה מיד לואנונו ולמשיח ושאלה מדוע השיקים נפדים אצל כל מיני גורמים. משיח אמר לה 'מה את דואגת, מבחינתך מדובר ביקים שהועברו לואנונו ומה שהוא עושה עם השיקים זה לא עניינך'. למחרת הגיע ואנונו לבית הנתבעים ולקח את הנתבע למשרדי התובעת. משקרב מועד פירעון השיקים הנתבעת פנתה לדודו ואנונו וביקשה שידאג להחזיר לה את השיקים כי השיקים שנתן לה דודו ואנונו בנוגע לעסקה אחרת הנוגעת למכר קרקע ברמת השרון שביצע עימה ושגם בעסקה זו הבינה שנפלה למעשה עוקץ, החלו לחזור. ואנונו אמר לנתבעת ללכת למשרדי התובעת ולבקש לדחות את מועד השיקים בחודשיים, ועד אז הוא יסדיר את הכל מול התובעת ויחזיר לנתבעים את השיקים. לכן הלכו הנתבעים למשרדי התובעת ונפגשו עם מנהל התובעת, מר סבה שאמר לנתבעת שואנונו 'עבד עליה'. הנתבעת סיפרה לסבה כי ואנונו הבטיח לה להסדיר את החוב וביקשה ממנו שידחה את הפקדת השיקים על מנת שואנונו יסדיר את העניין והחוב מולו והיא תקבל את השיקים שלה בחזרה. בהתאם לדרישתו של מנהל התובעת, מסרו לו הנתבעים תשלום עבור הריבית של החודשיים, ובאותה הזדמנות הוא החתים את הנתבעים על מסמך שכביכול הם ערבים לשיקים ושוב כאילו הם מאשרים שניתנה תמורה, מנהל התובעת ידע היטב שהנתבעים לא קיבלו תמורה, ידע היטב כיצד הוציא מהם את השיקים במרמה, וחרף זאת, החתים אותם על מסמך כוזב תוך ניצול העובדה שהיו נתונים תחת סחיטה ואיומים.
5. בבקשת הרשות להתגונן צוין כאילו לבקשה מצורפים תצהירים מאת כל אחד מהנתבעים ובפועל צורך אליה תצהירה של הנתבעת בלבד (שגם בו הוצהר כי את שאירע לנתבע יפרט בתצהירו, אולם, כאמור, זה לא צורף), ולפיכך, וכאמור בהחלטה שניתנה בדיון ביום 31.1.17, תצהירה של הנתבעת בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן בלבד היה לכתב הגנה.
6. כן ניתנה החלטה באותו דיון כי תוך 30 ימים ימסרו הצדדים האחד למשנהו תצהיר גילוי מסמכים ותוך 7 ימים נוספים יאפשרו עיון במסמכים, ככל שזה יידרש, ותוך 7 ימים נוספים יגישו, במידת הצורך, בקשה לגילוי מסמכים ספציפי. בנוסף נקבע כי תוך 45 יום לאחר מכן יגישו הנתבעים תצהירי עדות ראשית.
7. ביום 25.4.17 הגישו הנתבעים בקשה להורות לתובעת להמציא את המסמך המקורי לשם עריכת חוות דעת, היא הבקשה שלפני. לטענתם, טענתם בדבר זיוף החתימה היא טענה מהותית והמסמך מהווה ראייה חיונית. לטענתם, ביום 18.4.17 פנה בא כוחם לב"כ התובעת וביקש לקבל בנאמנות את המסמך המקורי לצורך עריכת הבדיקה על ידי מומחה, אך הפנייה נותרה ללא מענה. ביום 20.4.17 פנה ב"כ הנתבעים פעם נוספת בעניין זה, וגם מכתב זה לא זכה להתייחסות. לפיכך הגישו את הבקשה שלפני.
8. התובעת טוענת כי הבקשה הוגשה טרם זמנה. לטענתה, גם לשיטת הנתבעים הם פנו לתובעת רק ביום 18.4.17 והגישו את הבקשה לאור היעדר התגובה מאת התובעת. לטענתה, הנתבעים לא היו רשאים לעתור בבקשה לבית המשפט, אלא רק בחלוף 30 ימים ממועד הפנייה לתובעת ובאין מענה לפנייתם וזאת בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").
9. לטענתה, טענת הנתבעים לפיה לא זכו למענה, מטעה, באשר התובעת טרם ענתה בהסתמכה על התקנות המתירות לה להשיב תוך 30 ימים. התובעת התכוונה להשיב לפנייה וטרם היה בידה לעשות כן. לפיכך טוענת התובעת כי דין הבקשה להידחות על הסף.
10. לפיכך גם טוענת התובעת כי עתירת הנתבעים להשית על התובע הוצאות, מהווה עזות מצח.
11. לגופה של הבקשה טוענת התובעת כי לנתבעים ניתנה רשות להתגונן על יסוד תצהיר הנתבעת, וכי ניסיון הנתבעים להגיש ערב הדיון תצהיר נוסף בחתימת הנתבע, ובו טענות הסותרות את אלו שבתצהיר הנתבעת, נדחתה על ידי בית המשפט. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעים חתמו תחת אילוץ ולא נטען כי חתימת הנתבעים זויפה, אלא, כאמור, נהפוך הוא, הנתבעים מודים בחתימות אך טוענים לבטלותן בעילות חוזיות. בנסיבות אלה לא ברור מדוע נדרשת חו"ד של מומחה באשר לאמיתות החתימות, ובבקשה אין אלא כדי לסרבל את הדיון שלא לצורך ולהכביד עליו. העלאת הטענה בדבר זיוף החתימות תהווה הרחבת חזית אסורה, ולפיכך הנתבעים אינם רשאים להעלות טענה זו. לפיכך טוענת התובעת כי יש לדחות את הבקשה. בנוסף, טוענת התובעת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדרישת הדין, וכי טענת ב"כ הנתבעים בבקשה כי היא לא נתמכת בתצהיר בשל כך שהעובדות עולות מהמסמכים המצורפים לה, לא יכולה להתקבל שכן הבקשה רצופה טענות עובדתיות (בדבר זיוף החתימות ובדבר זהותו של המזייף), שאינן נתמכות בתצהיר. גם מטעם זה, טוענת התובעת, היה מקום לסלק את הבקשה עלה סף. לפיכך עותרת התובעת לדחיית הבקשה וחיוב הנתבעים בהוצאות בשיעור שייתן ביטוי הולם למורת הרוח המתבקשת מהתנהלות הנתבעים.
12. בתשובה טוענים הנתבעים כי תגובת התובעת תמוהה, שכן לאור ההחלטה כי עליהם להגיש תצהירים לפני התובעת, ביקשו לוודא את האותנטיות של המסמך. לטענתם, הטענה בדבר הגשת מסמך לבית המשפט כאשר החתימה על גביו זויפה, מעבר לטענות המהותיות, הרי שיש עילה ראויה ונכבדה לבצע בדיקה שכזו ואשר יש בה כדי להשליך באופן ישיר על מהימנות בעל הדין. ככל שיתברר כי התובעת או מי מטעמה זייף את המסמך והגיש אותו לתיק, מעבר לכך שמדובר בעבירה פלילית חמורה, הרי שיהיה לכך משקל עצום לגבי מהימנות בעלי הדין או העדים. בנוסף טוענים הנתבעים כי טענת התובעת לפיה מודים הנתבעים בחתימתם על נספח א' לכתב התביעה (סעיף 8ד תגובה), אינה נכונה. במסגרת הבקשה להוספת תצהירו של הנתבע לתיק ביהמ"ש, הצהיר הנתבע בסעיף 9: "ברצוני לציין כי כתב היד עליו החתימו אותי אינו כתב ידי וכי רק על עמוד אחד אני חתום. החתימה על העמוד השני זה זיוף של חתימתי". כן טוענים הנתבעים כי תמוהה טענת התובעת לפיה הם לא ציינו מי זייף את המסמך ולא הגישו על כך תצהיר שכן הם אינם יודעים ואינם יכולים לדעת דבר זה, וכי המסמך היה בחזקת התובעת והנטל להוכיח מי זייף את המסמך ככל שיימצא שחתימת הנתבעת זויפה, יהיה על התובעת.
13. גם לתשובה לא צורף תצהיר ונטען כי "לבקשה לא צורף תצהיר כי הוא נסמך על תכתובת ומכתבי דרישה שנשלחו ע"י הח"מ, וכן על טענות משפטיות".
14. הטענה הראשונה שתידון היא טענת התובעת לפיה היא לא השיבה דבר למכתביהם של הנתבעים הדורשים ממנה לקבל לידיו הנאמנות של בא-כוחם את המסמך על מנת שיוכלו לערוך חו"ד לגבי האותנטיות של החתימה של הנתבע, בשל כך שטרם חלפו 30 ימים מהפנייה.
15. התובעת הפנתה לתקנה 119 לתקנות.
16. הנתבעים לא התייחסו לטענה זו בתשובה לתגובה שהגישו.
17. למרות זאת אציין כי אין ממש בטענת התובעת. לא מדובר בבקשה למתן צו למסירת שאלון או לעיון במסמכים, ולפיכך לא חלות בעניין זה תקנות 119, 120 לתקנות. מדובר בבקשה אחרת, שלגביה על בעל הדין, מטעמים של התנהלות דיונית ראויה, לפנות לצד שכנגד קודם שהוא מגיש בקשה בעניין זה לבית המשפט, ובעניינים אלו על הצד שכנגד להשיב לפנייה תוך זמן סביר. יש להניח כי כאשר חלף שבוע מפנייתם הראשונה של הנתבעים אל הנתבעת מבלי שזו ענתה להם דבר, סברו כי לא ייענו כלל או שיענו באיחור, ובהתחשב בכך שהתובענה קבועה להוכחות ועל הנתבעים להקדים ולהגיש תצהירים לפני הגשת התצהירים על ידי התובעת.
18. לגופו של עניין, הצדק הוא עם התובעת. בתצהיר המשמש כתב הגנה נטען על ידי הנתבעים כי הם אולצו לחתום על המסמך (נספח א' לכתב התביעה), וטענה זו עומדת בסתירה חזיתית לטענה כי החתימה זויפה.
19. ערב הדיון בבקשת הרשות להתגונן הגישו הנתבעים בקשה להוספת תצהיר מטעם הנתבע, ובקשה זו נדחתה בדיון שנערך למחרת.
20. הטענה בדבר זיוף חתימת הנתבעת על המסמך שעליו מתבססת, בין היתר, התביעה, היא טענה מהותית שיש להעלות במפורש בכתבי טענות.
21. התוצאה היא שכיום, שהטענה של זיוף חתימתו של הנתבע על המסמך, אינה מונחת לפני, והעלאתה מהווה הרחבת חזית אסורה. החתימה על המסמך אינה במחלוקת ואינה בין הפלוגתאות נשוא תובענה זו, משכך נשמט היסוד לבקשה.
22. לפיכך נדחית הבקשה.
23. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.