1. לפני תביעה כספית על סך 403,255 ₪ שהגישה התובעת, חברה העוסקת במתן אשראי וניכיון שיקים, נגד הנתבעת 1 מכוח העובדה שמשכה את השיקים ונגד בעלה, הנתבע 2, מכוח ערבותו לשיקים.

טענות התובעת

1. התביעה הוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, ובה נטען כי בין לקוחות התובעת, מצויה חברה בשם טראנס סחר בע"מ (להלן: "חב' טראנס סחר").
2. חב' טראנס סחר מסרה לתובעת, במסגרת עסקת ניכיון שיקים, 6 שיקים משוכים על ידי הנתבעת מס' 1 סיגלית יצחק (להלן: "הנתבעת"), על סך כולל של 400,000 ₪ (להלן: "השיקים").
3. השיקים הוצגו לפירעון ביום 10.4.16, שהיה מועד הפירעון המוסכם בין התובעת לבין הנתבעים, אולם חוללו על ידי הבנק הנמשך, בנק מזרחי בע"מ (להלן: "הבנק") לאחר שניתנה הוראה לביטול השיקים לגבי חלק מהשיקים, או בשל העדר כיסוי מספיק, לגבי חלקם האחר של השיקים.
4. לאחר שהשיקים חוללו, הבנק השיב לידי התובעת רק אחד השיקים, ואת יתר חמשת השיקים, איבד. בגין השיקים שאבדו, התחייב הבנק להוציא לנתבעת כתב שיפוי כנגד פירעון השיקים.
5. התובעת החזיקה בשיקים, והיא עדיין מחזיקה באחד מהם, במעמד של אוחזת כשורה.
6. העובדה שחלק מהשיקים אבדו, אין בה כדי לגרוע מהמעמד של התובעת, כאוחזת כשורה, ומהזכות של התובעת לקבל את תמורתם של השיקים. לאור התחייבות הבנק להוציא כתב שיפוי, אבדן השיקים אינו יכול לשמש טענת הגנה בפי הנתבעים.
7. הנתבע מ' 2 (להלן: "הנתבע") ערב אשית לפירעונם של השיקים והוא חייב בתשלומם, ביחד ולחוד, עם הנתבעת.
8. הנתבעים קיבלו מהתובעת, על פי בקשתם, אורכות חוזרות ונשנות לפירעון השיקים, כנגד תשלום ריבית, ואף כי שילמו את הריבית המוסכמת, לא פרעו את השיקים במועד הנדחה.
9. הנתבעים חייבים לתובעת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהמועד המוסכם שנקבע לפירעונם של השיקים (10.4.16) ועד התשלום המלא בפועל.

הפרשי ההצמדה והריבית עד יום 3.8.16 מסתכמים בסך של 3,255.34 ₪.

1. הנתבעת חייבת מכוח חתימתה על השיקים, והנתבע, מכוח ערבותו.

הגנת הנתבעים

1. טרם סקירת טענות ההגנה של הנתבעים אעיר כי הנתבעים העלו טענות הגנה מכל הבא ליד, ובנוסף, חלה התפתחות בטענותיהם בשלבים השונים של ניהול ההליכים.
2. תחילה הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן, נתמכת אך ורק בתצהירה של הנתבעת. לא כל העובדות הנטענות בבקשה, נטענו בתצהירה של הנתבעת. לאחר מכן, יום לפני הדיון בבקשת הרשות להתגונן, הוגשה בקשה לצירוף תצהיר תומך נוסף בבקשה, של הנתבע, בקשה שנדחתה. עם זאת, תצהיר זה (כפוף לחלק שנמחק ממנו) שימש כתצהיר עדות ראשית. יש לציין כי בתצהיר הנתבע נטענו טענות עובדתיות העומדות בסתירה לתצהירה של הנתבעת (כך הטענה כי אחת מחתימותיו של הנתבע זויפה בעוד שבתצהירה של הנתבעת נטען כי הנתבע אולץ לחתום, טענה שהועלתה בבקשה אך לא בתצהירה של הנתבעת).

טענות הנתבעים בבקשת הרשות להתגונן

1. קיים כישלון תמורה מלא בגין השיקים.
2. השיקים נגועים באי חוקיות, באשר הם הוצאו מהנתבעים תחת מעשה מרמה והונאה.
3. התובעת הייתה מודעת לכך שהשיקים הוצאו מהנתבעים במרמה. התובעת פעלה בקנוניה עם חב' טראנס סחר על מנת "לטהר" את השיקים מהפגם של מעשה המרמה וכישלון התמורה, וכדי לבצע מעשה העולה כדי הלבנת הון, ולשם כך פעלה התובעת בצוותא חדא עם חב' טראנס סחר.
4. התובעת לא יכולה להיחשב מחזיק כשורה.
5. ביום 23.12.15 "נלקח" הנתבע למשרדי התובעת, ותחת אווירה של סחיטה ואיומים הוחתם על צילום של השיקים (שני עמודים), ועליו נרשם כי כביכול: "אני אמנון יצחק מאשר שבגין השיקים הנ"ל ניתנה תמורה מלאה".
6. החתימה הנמצאת בעמוד הראשון של צילום השיקים היא חתימתו של הנתבע, ואילו החתימה על העמוד השני, אינה חתימתו, אלא מעשה זיוף שנעשה על ידי מי מעובדי התובעת.
7. הנתבעים לא קיבלו תמורה כלשהי מהתובעת.
8. למרות העובדה שהשיקים הם למוטב בלבד, ולמרות שהשיקים נמסרו לתובעת עוד ביום 23.12.15, התובעת, על מנת להתגבר על טענת העדר תמורה וכישלון עסקה מלא, הוציאה קבלה פיקטיבית לטובת חב' טראנס סחר, ביום 10.2.16.
9. מאחר והשיקים נמסרו לתובעת עוד ביום 23.12.15, ומאחר והתובעת החתימה את הנתבע כי קיבל כביכול את מלוא התמורה מהתובעת ולא יהיו לו טענות או דרישות כלפי התובעת, נדרשת התובעת להמציא לנתבעים את הקבלה שהיא הפיקה בגין קבלת השיקים עוד ביום 23.12.15.
10. הנתבעים מאשרים כי חתמו על נספח ג' לכתב התביעה (נספח ד' לתצהיר מטעם התובעת) (קבלה מס' 7284 מהתובעת להשקעות טראנס סחר בע"מ על ניכיון 6 השיקים שמשכה הנתבעת, עם פירוט קבלת שיקים לניכיון שעליהם נרשם בכתב יד "10.2.16 שיקים הנ"ל נדחו ל 60 יום השיקים יופקדו לפי התאריך נושא קבלה זו. ידוע לי שנתנה תמורה מלאה בגין השיקים הנ"ל").
11. הנתבעים הוחתמו על הקבלה (נספח ד' לתצהיר התובעת), שעה שלתובעת היה ידוע כי הנתבעים לא קיבלו כל תמורה בגין השיקים; כי השיקים הוצאו מהם במרמה; וכי החתמתם על השיקים נעשתה תחת איום ופחד מגורמים עבריינים בשוק האפור.
12. על התביעה חלות הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות"), חוק קוגנטי שהוראותיו נועדו להגן על לווים.
13. מדובר בתביעה לגביית חוב עפ"י שיקים המשורטטים למוטב בלבד, כאשר מושכת השיקים היא הנתבעת ואילו הנמחה על פי השיקים היא התובעת. הצדדים הם צדדים קרובים לשטר, ולכן כל הטענות העומדות בין צדדים קרובים, ובכלל זה טענות הנוגעות לתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, יכולות להיטען על ידי הנתבעים.
14. הלכה היא כי גם עסקת ניכיון שיקים מהווה הלוואה חוץ בנקאית, למעט חריגים, ובענייננו לא מתקיימים החריגים.
15. הנתבעים פנו לב"כ התובעת בדרישה לקבל את כל המסמכים הנוגעים לעסקת ניכיון השיקים שכביכול בוצעה במשרדי התובעת ביום 23.12.15. התובעת לא המציאה לנתבעים את המסמכים.
16. בסעיף 16 לבקשת הרשות להתגונן נכתב: "רצ"ב תצהירי המבקשים כתמיכה לבקשת הרשות להתגונן" אולם לבקשה צורף רק תצהירה של הנתבעת בתמיכה לה.

תצהיר הנתבעת התומך בבקשת הרשות להתגונן

1. בתצהירה של הנתבעת שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן נכתב בתחילתו "הנני עושה תצהיר זה, הן מטעמי והן מטעם בעלי אמנון יצחק נתבע מס' 2, בתמיכה לבקשה למתן רשות להגן כנגד התביעה שהוגשה נגדי ונגד בעלי אמנון יצחק...". כן נרשם כי "כל העובדות המפורטות בתצהיר זה הנן מידיעה אישית אלא אם כן נאמר אחרת". היינו תצהירה של הנתבעת היה התצהיר היחידי שהוגש בתמיכה לבקשה, והוא ניתן בשמה ובשם בעלה.

בתצהיר נטען:

1. השיקים נטלו מהנתבעת במעשה מרמה, כאשר מכלול הנסיבות מלמד על קשירת קשר לביצוע שיתוף פעולה מלא במעשה ההונאה והלבנת הון בין כלל השותפים.
2. לא רק שהוצאת השיקים מהנתבעת נעשתה תחת הונאה, אלא לאחר מכן, החתימו אותה ואת בעלה תחת סחיטה ואיומים על מתן הודאה והסכמה כי כביכול ניתנה תמורה וכי כביכול הם ערבים לפירעון השיקים.
3. בסעיף 3 לתצהיר נאמר: "אין בתצהיר זה להביא את מכלול העובדות למעשי העוקץ שנעשו נגדנו וכי, בשלב זה נביא את עיקרי הדברים מאחר ובכוונתנו במקביל להגיש ולמסור תלונה סדורה במשטרת ישראל כולל הראיות".
4. כן נטען כי: "לאחר שבוצע נגדנו שתי עסקאות ע"י משיח איל ודודו ואנונו שבה הוצאו מאיתנו כספים בנסיבות שלא כאן המקום לפרטן, ולאחר שדרשנו לקבל חזרה את כספנו, הגיע לביתנו דודו ואנונו והציע לנו כמעין הצעת פיצוי שנשקיע במניות חברת "מיי סייז" של חבר של שהחברה שלו נמצאת ליד שדה התעופה, חברה שפיתחה אפליקציה למדידת בגדים ואשר היא נכנסת כעת לבורסה בחו"ל. הן דודו ואנונו והן איל משיח לחצו עלי ועל בעלי להשקיע במניה "מיי סייז" סכום של מיליון ₪ ואשר תוך מספר חודשים כבטחתם התשואה על המניה תהיה כ- 50%. זאת ועוד דודו ואנונו אמר לנו שההשקעה המניה בטוחה וכי הוא יהיה מוכן לצורך הבטחת ההשקעה שלנו לשעבד לטובתנו דירות בפרויקט שהוא בונה בנהריה".
5. נטען כי גם שכנם של הנתבעים, איל משיח, לחץ עליהם ושכנע אותם להיכנס לעסקה של ההשקעה במניית מיי סייז, ואמר שאף הוא הולך להשקיע מיליון ₪ בדיון באותם תנאים של הנתבעים מול דודו ואנונו.
6. ביום 22.12.15 הלכו הנתבעים ואיל משיח למשרדו של עו"ד ניר הורוביץ, שהוא עורך דינו של דודו ואנונו, וכשהגיעו לשם, שלף עו"ד הורוביץ הסכם שהיה מוכן מראש, והחתים את הנתבעים על ההסכם.
7. כשראתה הנתבעת כי לפי ההסכם, הנתבעים נותנים לואנונו הלוואה, ואין כל אזכור להשקעה במניות מיי סייז, העירה על כך ושאלה מדוע לא רשומה ההשקעה במניות. כל הנוכחים בפגישה השתיקו את הנתבעת, והסבירו לה כי לא ניתן יהיה לשעבד את הדירות אם לא יהיה רשום שכביכול זו עסקת הלוואה. גם משיח אמר לנתבעת שלא תדאג וכי גם הוא חותם על הסכם דומה.
8. בישיבה האמורה, שנערכה בלחץ זמנים, לא ניתנה לנתבעים הזדמנות לחשוב או להתייעץ אלא הופעל עליהם לחץ לחתום על החוזה.
9. באותו מעמד חתם משיח על הסכם דומה שהכין עו"ד הורוביץ ונאמר שאף הוא נותן שיקים בסכום כולל של מיליון ₪, ואף הוא מקבל כבטחון שעבוד על דירות בפרויקט בנהריה.
10. באותו מעמד, ותחת הלחץ שהופעל על הנתבעים, מסרה הנתבעת לדודו ואנונו שיקים בסכום כולל של 1,000,000 ₪.
11. השיקים ניתנו במטרה אחת ויחידה, להשקיע את הכספים במניו חב' מיי סייז, ומעולם לא דובר כי הנתבעים נותנים כספים כלשהם לדודו ואנונו כהלוואה. הונו את הנתבעים בטענה שרק באמצעות חתימה על הסכם שכביכול מדובר בעסקת הלוואה, ניתן יהיה לרשום שיעבוד על זכויות לדירות לטובת הנתבעים כבטוחה להשקעה בחברת מיי סייז.
12. ההסכם הנטען, מיום 22.12.15, כשהוא חתום לכאורה על ידי "המלווה – סיגלית יצחק", על ידי "הלווה – דוד אואנונו" (כך במקור – ר.פ.) ועל ידי "החברה – מגדלי מאור בע"מ", צורף לבקשת הרשות להתגונן, יחד עם נספח להסכם המפרט 15 שיקים, על סך כולל של מיליון ₪ שהנתבעת מסרה לכאורה לדודו ואנונו.
13. למחרת בבקר התקשר משיח אל הנתבע ואמר לו שצריך לנסוע לתל אביב לפגוש את ואנונו. כפי שסיפר הנתבע לנתבעת, הנתבע נאלץ לחתום במשרדי התובעת על מסמך שכביכול הוא קיבל תמורה בגין השיקים וזאת תחת אימה ופחד שמא יפגעו בו אם לא יחתום (וכפי שמפורט בהרחבה בתצהירו של הנתבע).
14. כשהנתבע חזר הביתה וסיפר לנתבעת מה עבר עליו, והנתבעים הבינו ששוב נפלו קורבן למעשה עוקץ שנעשה נגדם.
15. אז גם הבינו הנתבעים שדודו ואנונו פיזר את כל השיקים של הנתבעים בכל מיני צ'יינג'ים.
16. הנתבעים פנו למשיח וביקשו ממנו שיעזור להם להיחלץ מהצרה. משיח אמר להם לא לדאוג שכן המניה של מיי סייז עולה, ועוד מעט ייכנס הרבה כסף מהפרויקט בנהריה. כמו כן שלחו לנתבעים הודעות שהמניה עולה כל יום, וכי הכל בסדר ואין להם מה לדאוג.
17. כשהחלו להיפרע השיקים התחוור לנתבעת שהשיקים נפדו אצל כל מיני גורמים וצ'יינג'ים. הנתבעת פנתה מיד לדודו ואנונו ולאיל משיח ושאלה מדוע השקים נפדים אצל כל מיני גורמים. משיח הרגיע את הנתבעת ואמר לה שאין לה מה לדאוג וכי מבחינתה מדובר בשיקים שהועברו לואנונו ומה שהוא עושה עם השיקים אינו מעניינה.
18. כשהתקרב מועד פירעון השיקים, פנתה הנתבעת לואנונו וביקשה שידאג להחזיר לה את השיקים, כי שיקים שנתן ואנונו לנתבעת בנוגע לעסקה אחרת, הנוגעת למכר קרקע ברמת השרון, שביצע עמה, ושגם בעסקה זו הבינה נפלה קורבן לעוקץ, החלו לחזור.
19. ואנונו אמר לנתבעת ללכת למשרדי התובעת ולבקש לדחות את מועד פירעון השיקים בחודשיים, ועד אז הוא יסדיר הכל מול התובעת ויחזיר לנתבעים את השיקים.
20. בעקבות זאת הלכו הנתבעים למשרדי התובעת, ונפגשו עם מנהל התובעת, סבה, הוא מר סבסטיאן וגמן, המצהיר מטעם התובעת (להלן: "וגמן"). בפגישה סיפרו הנתבעים לוגמן את כל סיפור המעשה ווגמן אמר לנתבעת כי דודו ואנונו 'עבד עליה' ושאל איך היא האמינה לו.
21. הנתבעת סיפרה לוגמן כי ואנונו הבטיח לה להסדיר החוב וביקשה מוגמן שידחה את הפקדת השיקים על מנת שואנונו יסדיר את החוב מולו והנתבעת תקבל בחזרה אתה השיקים שלה.
22. בהתאם לדרישתו של וגמן, מסרו לו הנתבעים, תשלום ריבית עבור חודשיים, ובאותה הזדמנות הוא החתים את הנתבעים על מסמך שכביכול הנתבעים ערבים לשיקים, ושוב כאילו הם מאשרים שניתנה תמורה.
23. מנהל התובעת ידע היטב כי הנתבעים לא קיבלו תמורה, ידע היטב כיצד הוציאו מהנתבעים את השיקים במרמה, ולמרות זאת החתים את הנתבעים על מסמך כוזב תוך ניצול העובדה שהיו נתונים תחת סחיטה ואיומים.

התצהיר הנוסף (תצהירו של הנתבע)

1. יום לפני מועד הדיון שנקבע בבקשת הרשות להתגונן (היינו חקירת הנתבעת – המצהירה), הגישו הנתבעים "הודעה על צרוף תצהיר של מבקש מס' 2 לבקשה למתן רשות להגן". התצהיר נחתם על ידי הנתבע ביום 30.1.17, היינו, לא מדובר בתצהיר שנחתם במועד, על מנת להגישו בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, אלא בתצהיר שנערך ונחתם יום לפני הדיון בבקשת הרשות להתגונן.
2. בהחלטה בפרוטוקול הדיון למחרת, נדחתה הבקשה לצרף את התצהיר לבקשת הרשות להתגונן.
3. מאחר ותצהירו של הנתבע צורף כתצהיר עדות ראשית (יחד עם תצהירה של הנתבעת, ולאחר שנמחקה ממנו אחת הטענות), יפורטו להלן טענותיו של הנתבע בתצהיר זה.
4. בראשית התצהיר נכתב: "הנני עושה תצהיר זה, למען הסר ספק ובנוסף לתצהיר שניתן ע"י רעייתי... בבקשה למתן רשות להגן...".
5. רוב רובו של תצהיר הנתבע היה חזרה, מילה במילה או בדומה מאוד, לתצהירה של הנתבעת. בתצהיר מוסיף הנתבע כי הנתבעים הגישו תלונה במשטרה וכי ידוע להם שהתלונה נמצאת בחקירה במפלג הונאה של המשטרה.
6. כן מוסיף הנתבע, ביחס לנסיעתו עם אייל משיח לפגישה עם דוד ואנונו בתל אביב, כי הנתבע ומשיח פגשו את ואנונו בלובי בבית טויוטה בתל אביב, כי עלו אתו למשרד שנמצא בבניין. כשנכנסו הבין הנתבע שואנונו מנסה לתת "להם" (שלא פורש מי הם) את השיקים של הנתבעים בגין חוב שהיה לו "במשרד הזה" (סעיף 9 לתצהיר). אז החלה מהומה גדולה, צעקות, קללות איומים לפגוע בדודו ואנונו באופן מפחיד ביותר, כך שהנתבע חשש שירביצו לדוד ואנונו ולנתבע, שהגיע עמו. כן מצהיר הנתבע כי מעולם קודם לכן לא היה באותו משרד ומעולם לא פגש את "האנשים האלה" אך אין הוא מציין מי הם אותם אנשים. הנתבע וואנונו ירדו לאוטו ונסעו משם ואחרי כמה דקות ואנונו התקשר אל אותם אנשים והתחנן שייקחו את השיקים של הנתבעים. הנתבע ראה שואנונו חוזר לכיוון המשרד ואמר לו שהוא לא רוצה לעלות למשרד אבל ואנונו ואייל משיח אמרו לו שלא ידאג. כשנכנסו ללובי של הבניין עמדו כעשרה גברים ששוב התנפלו על ואנונו והחלה מהומה קללות וויכוחים עם ואנונו לגבי כספים שהוא חייב. באמצע המהומה בא מישהו אל הנתבע ושאל אותו אם השיקים שלו (היינו של הנתבע) והנתבע השיב בחיוב, ואז אותו אחד אמר לנתבע שיחתום על המסמך של צילום השיקים. משיח אמר לנתבע ש"זה בסדר", שיחתום ושלא ידאג, והנתבע, בשל הנסיבות, הלחץ והפחד, חתם, ובלבד שיצא משם ללא פגע. מאוחר יותר הבין שמי שהחתים אותו היה מאיר עמיר מהשוק האפור. כן כותב הנתבע כי כתב היד עליו החתימו אותו אינו כתב ידו וכי רק על עמוד אחד הוא חתום ואילו החתימה על העמוד השני היא זיוף.
7. כשחזר הנתבע הביתה סיפר לנתבעת על שאירע, והנתבעים הבינו ששוב נפלו למעשה עוקץ וכי ואנונו פיזר את כל השיקים של הנתבעים בכל מיני צ'יינג'ים.
8. בדיון בבקשת הרשות להתגונן ביום 31.1.17, נדחתה, כאמור, בקשת הנתבעים לצרף את תצהירו של הנתבע בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, והנתבעת נחקרה על תצהירה.

דיון והכרעה

1. התביעה הוגשה בגין 6 שיקים שחוללו ואשר אין חולק כי נמשכו על ידי הנתבעת. שלושה מהשיקים חוללו בשל מתן הודעת ביטול השיקים על ידי הנתבעים לבנק, ושלושה - בגין היעדר כיסוי מספיק לתשלומם.
2. בגין השיקים הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר.
3. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירה של הנתבעת, ניתנה רשות להתגונן ותצהירה של הנתבעת היה לכתב הגנה.
4. מטעם התובעת העיד מנהל התובעת, מר סבסטיאן וגמן, ומטעם הנתבעים העידו הם עצמם.

חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

1. טענתם הראשונה של הנתבעים היא כי תחילה היה צורך לבחון את טענת הנתבעים לפיה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות חל על נסיבות התובענה. אולם, הנתבעים בענייננו, גם לשיטתם, לא קיבלו הלוואה כלשהי, אלא, לפי גרסת הנתבעים הם שילמו לואנונו מיליון ₪ (ובתוכו את השיקים נשוא התביעה) בתמורה למניות חברת מיי סייז. לפי גרסה אחרת, העולה מההסכם שנחתם על ידי הנתבעים וואנונו, אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן, הנתבעים הילוו את הסך של מיליון ₪ לואנונו. כך או כך, הנתבעים לא קיבלו מאף אחד, לפי כל אחת מהגרסאות שלעיל, הלוואה.
2. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות בא להגן על לווים שהם אישיות משפטית טבעית, אשר קיבלו הלוואה ממלווה שאינו תאגיד בנקאי, וקובע שורת הוראות לשם כך.
3. הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות מגינות על "לווה" כהגדרתו בחוק.
4. מאחר והנתבעים, גם לפי גרסתם, לא לוו כספים בכלל, ומהתובעת, בפרט, לא חל על התביעה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

אחיזה כשורה

1. התובעת טוענת כי היא אוחזת כשורה בשטר, ואילו הנתבעים טוענים כי היא אינה כזו.
2. אין מחלוקת כי לעניין עסקת היסוד, התובעת והנתבעים הם צדדים רחוקים.
3. במעמדו כצד רחוק, רשאי נתבע להעלות כנגד תובע, טענות הגנה שהוא יכול לטעון כלפי הצד הקרוב לעסקת היסוד, אולם הוא אינו יכול לעורר טענות הגנה חוזיות, אם מעמדו של התובע הוא של אוחז כשורה.
4. לאור זאת, ישנה חשיבות לשאלה אם התובעת היא אוחזת כשורה, אם לאו.
5. סעיף 37(2) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") קובע:

"היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;".

1. מכאן, שהיתרון העומד לרשות אוחז כשורה הוא רב תועלת, ומעמדו השטרי מעניק לו יכולת לגבור על רוב רובן של הטענות שמושך השטר יכול לטעון.
2. מי הוא אוחז כשורה? סעיף 28 לפקודה קובע תנאים מצטברים לאחיזה כשורה כדלקמן:
   1. אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
      1. נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
      2. נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".
3. מכאן שהתנאי הראשון לאחיזה כשורה בשטר הוא נטילה של השטר כאשר השטר שלם ותקין לפי מראהו.
4. סעיף 3(א) לפקודה מגדיר שטר חליפין כפקודה מאת אדם אל חברו, אשר צריכה לכלול את כל היסודות החיוניים המפורטים באותו סעיף. שטר שחסר בו שם הנפרע, הוא שטר שאין בו את אחד היסודות החיוניים.
5. סעיף 19 לפקודה קובע:
   1. היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
   2. מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפי ההשלמה: זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואלם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה".
6. היינו, בהתאם לסעיף 19 לפקודה ניתן להשלים יסוד חיוני החסר בשטר, אולם, פעולת ההשלמה, הנעשית לאחר הנטילה של השטר כאמור בסעיף 28(א) לפקודה, אין בה כדי לרפא את הדרישה לשלמותו של השטר בעת נטילתו, ולאחר ההשלמה של היסוד החיוני החסר, הנפרע אינו הופך לאוחז כשורה.
7. ד"ר יואל זוסמן מסביר סוגיה זו בספרו "דיני שטרות":

"היסודות המנויים בסעיף 28(א) לפקודה, אשר על פיהם יכול אדם לזכות למעמד של אוחז כשורה, נוגעים מקצתם למצב השטר עצמו והם אובייקטיביים, ומקצתם להתנהגותו של אדם והם סובייקטיביים. התנאים האובייקטיביים באים להרתיע אדם מליטול שטר אשר צורתו החיצונית או דבר הכתוב במסמך עצמו, מוציאים את המסמך ממסגרת המסמכים הראויים במחזור ולעבור לסוחר" (ראו ד"ר יואל זוסמן, "דיני שטרות", ירושלים, תשמ"ג – 1983, מהדרה שישית (להלן: "ד"ר זוסמן"), פסקה ראשונה בפסקה 212, בעמ' 265.

1. וכן:

".. שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם – יוצא דופן מבחינת תכנו, ומסמך שאינו תקין – מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים "דרשני". אם נתגלה פגם בזכות הקנין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש" (ראו: ד"ר זוסמן, בעמ' 265 פסקה שלישית בפסקה 212).

1. אמנם סעיף 29(ב) לפקודה קובע חזקה לפיה: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה" אולם החזקה ניתנת לסתירה, ואינה יכולה להתגבר על חוסר של פרט חיוני בשטר שנמסר כשאינו שלם.
2. מי שאינו אוחז כשורה, יכול להיות אוחז בעד ערך, היינו אוחז שנתן תמורה עבור השטר, כמפורט בסעיף 26 לפקודה, אולם אוחז בעד ערך אינו נהנה מהיתרונות העומדים לרשות אוחז כשורה, כאמור לעיל, והוא נדרש להתגבר על טענות הגנה שמעלה המושך, בין היתר, ביחס לעסקת היסוד.
3. זאת ועוד, בעוד שבעבר, בהתאם להלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר פ"ד טז 595 (11.3.1962), יכול היה אוחז בעד ערך, להתגבר על טענת כשלון תמורה בעסקת היסוד בהתקיים תנאים מסוימים, כך, שכאשר התקיימו התנאים, מעמדו של האוחז בעד ערך, דמה, הלכה למעשה, למעמדו של אוחז כשורה, הרי מעת שהתקבלה הלכת טל טריידינג [רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי (24.1.2015); דנ"א 8447/15 בנק לאומי נ' טל טריידינג קורפ (11.9.2017)], השתנה מעמדו זה.
4. לאור האמור לעיל, וככל שיש בידי הנתבעים טענות הגנה טובות כנגד עסקת היסוד, קיימת משמעות של ממש לשאלה האם התובעת הנה אוחזת כשורה.
5. העסקת היסוד הנטענת בענייננו על ידי הנתבעים, נעשתה בינם לבין דודו ואנונו, כאשר תמורת השיקים, הנתבעים היו אמורים לקבל מניות מיי סייז, חברה, שלטענתם, נמצאת בבעלות חבר של ואנונו.
6. השיקים נמסרו ע"י הנתבעים לואנונו, שהוא, או חברה בשליטתו, העביר אותם לחב' טראנס סחר, וזו העבירה אותם לתובעת.
7. הנתבעים, טוענים, ביחס לעסקה, כשלון תמורה מלא; וכן מרמה וכפייה באלימות ופחד.
8. ביחס לטענת כשלון תמורה בעסקת היסוד, קובע סעיף 29(א) לפקודה:

"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

1. כמו כן קובע סעיף 29(ב) ביחס למרמה או אלימות ופחד:

"אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

1. עם זאת נקבע לעניין טענת מרמה:

"מהאמור בסעיף קטן (ב) הנ"ל עולה ברורות שכדי שחובת הראיה תוחלף מההכרח שתהיה קימת הודה או הוכחה שזכות הקנין של האוחז בשטר פגומה בגלל אחת הסיבות המנויות בסעיף קטן זה או בגלל פגמים אחרים בזכות הקנין... ומה הוא פגם בזכות הקנין? ניתן לומר כי כל טענה שהייתה עשויה לשמש הגנה לנתבע מפני תביעתו של האוחז המעביר פוגמת בקנינו של זה... " (ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ (31.1.1979), עמ' 307).

1. היה והנתבע עמד בנטל המוטל עליו, עובר הנטל אל אוחז השטר להוכיח תום לב ומתן ערך בעת קבלת השטר. מובן כי ידיעה של מקבל השטר על טענות הגנה שיש למושך השטר כמו למשל במקרה שבו השטר סוחר לפני קיום אחד התנאים שנקבעו בעסקת היסוד, יכולה לשלול את תום ליבו. אולם, מדובר בידיעה ממש, ואין די באפשרות לדעת, ואין די בחובה לדעת (ד"נ 15/70 קוד בע"מ נ' תל חנן חברה לאחסנה ומסחר בע"מ פ"ד כו(1) 36 (6.12.1971).
2. כמו כן, באשר להוכחת מתן הערך עומדות לזכות האוחז, החזקות שלעיל.
3. לפיכך, הנתבע הטוען לפגם בעסקת היסוד, עליו מוטל הנטל להוכיח את הפגם הנטען. היה והנתבע מוכיח את הפגם הנטען בזכות הקניין, יעבור הנטל אל התובע להוכיח שנתן ערך בתום לב כנגד השיקים בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודה. היה והנתבע לא עמד בנטל להוכיח את הפגם בעסקת היסוד, זכאי התובע להיפרע מכוח אחיזתו בשטר, יהיה סוג האחיזה אשר יהיה.
4. התובעת טוענת כי היא אוחזת בשיקים אחיזה כשורה, בעוד שהנתבעים טוענים כי לא כך הדבר.
5. הנתבעים טוענים כי התובעת אינה יכולה להיחשב אוחזת כשורה שכן השיקים שנמסרו לה הינם שיקים המשורטטים "למוטב בלבד" והם היו משוכים על החלק, כאשר שם הנפרע לא היה רשום על גבי השטרות (סעיף 21 לסיכומי הנתבעים).
6. התובעת טוענת כי בכתב ההגנה לא טענו הנתבעים כי התובעת איננה אוחזת כשורה, וכי לכן, טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה (סעיפים 4, 5 לסיכומי התובעת). כן טוענת התובעת כי כאשר מועלית טענה לראשונה בסיכומים, הרי שלא הובאה, ולא יכולה הייתה להיות מובאת, ראיה כלשהי בתמיכה לה (סעיף 6 לסיכומי התובעת).
7. בנוסף טוענת התובעת כי היא צד שלישי האוחז בשיקים שנמסרו לידיה במסגרת עסקת ניכיון שיקים. כן מפנה התובעת לסעיף 29 לפקודה ולפיו כל אחז בשיק, חזקה שהוא אוחז כשורה. עוד, לטענתה אין מחלוקת (או שהוכח) כי היא נתנה תמורה מלאה בעד השיקים וכי קיבלה את השיקים בתום לב (סעיפים 26 – 28 לסיכומי התובעת).
8. התובעת טוענת כי אין בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן טענה אחת ביחס לאופן בו נמסרו השיקים, וכי עיון בהעתקי השיקים (נספח א' לתצהירו של וגמן) מלמד כי הם שלמים ותקינים על פי מראם ואין בהם דבר שיכול לעורר חשד של סוחר (סעיף 38 לסיכומי התובעת).
9. לנוכח חומר הראיות שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת איננה אוחזת כשורה.
10. בסעיף 5 לכתב התביעה, טוענת התובעת, כי היא אוחזת כשורה בשיקים.
11. בסעיף 1 לתצהיר הנתבעת התומך בבקשת הרשות להתגונן ואשר מהווה כתב הגנה נטען כי מכלול הנסיבות מלמד על קשירת קשר לביצוע שיתוף פעולה במעשה הונאה והלבנת הון של "כלל השותפים", היינו גם של התובעת, ובסעיף 16 לאותו תצהיר נטען כי מנהל התובעת ידע היטב שהנתבעים לא קיבלו תמורה וכי הוא ידע היטב כי הוציאו מהנתבעים את השיקים במרמה. בבקשה למתן רשות להתגונן נטען כי התובעת הייתה מודעת היטב לעובדה שהשיקים הוצאו מהנתבעים במרמה ובמעשה העולה לכדי קנוניה כדי לטהר את השיקים מהפגם של מעשה המרמה וכישלון התמורה, וכדי לבצע הלבנת הון, וכי בעניין זה פעלה התובעת בצוותא חדא עם חב' טראנס סחר בע"מ כדי להלבין הון (סעיף 3 לבקשה).
12. לפיכך הטענה שהתובעת איננה אוחזת כשורה בשיקים אינה הרחבת חזית, שהרי טענות הנתבעים שלעיל, אילו הוכחו, היו שוללות אפשרות להיותה של התובעת אוחזת כשורה בשיקים.
13. מחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים, לרבות השיקים עצמם, עולה בצורה ברורה, כי התובעת איננה אוחזת כשורה בשיקים.
14. אין חולק כי השיקים נמסרו במקורם, על ידי התובע, לואנונו (ולא לתובעת). כמו כן על השיקים מופיע, במקום בו שם הנפרע, שמה של התובעת המוטבע בחותמת של התובעת. מכאן שלא יכול להיות חולק כי השיקים הוצאו כאשר שם הנפרע בהם "פתוח" היינו חסר, למרות שמדובר בשיקים למוטב בלבד. כמו כן לא יכול להיות חולק כי התובעת קיבלה את השיקים כאשר הם במצבם זה, היינו, שמה של התובעת לא הוסף כנפרע לפני שהשיק סוחר אליה (כמו למשל במקרה בו ואנונו היה ממלא בשיק את שמה של התובעת, או שחב' טראנס סחר הייתה ממלאת בו את שם התובעת כנפרע לפני שסחרה את השיק לתובעת).
15. לפיכך אין חולק כי בשיקים שנמסרו לתובעת לא מולא שם הנפרע לפני שאלה סוחרו אליה, וממילא השיקים לא היו שלמים ותקינים על פי מראם. אוסיף ואציין כי ככל הנראה, מהעובדה שהתובעת עצמה טוענת כי השיקים הופקדו לפירעון במועד פירעון מוסכם נדחה, ומתאריך הפירעון הרשום על השיקים עולה לכאורה כי גם תאריך הפירעון לא היה רשום בשיקים, והוא נרשם מאוחר יותר על ידי התובעת, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה על מועד פירעון נדחה, לאחר שהנתבעים או מי מטעמם שילמו לתובעת ריבית בגין תקופה של חודשיים, ולאחר שכעבור זמן זה לא שולם סכום השיק ואף לא שולמה ריבית בגין תקופת הארכה נוספת של השיקים). זאת למרות שבחקירתה הנגדית של הנתבעת העידה הנתבעת כי מלאה בשיקים תאריך פירעון עתידי.
16. מנהל התובעת, וגמן, העיד כי אינו מכיר את אייל משיח, או את עו"ד ניר הורביץ או חברה בשם מיי סייז, ומעולם לא היו לתובעת עסקים עם מי מהם. כן העיד כי את ואנונו הכיר כלקוח לשעבר של התובעת, אולם, במועדים הרלבנטיים לתביעה, לא היו לתובעת עסקים כלשהם עמו, ואין למנהל התובעת קשר עמו. בנוסף העיד כי אין לו שום ידיעה על תנאי עסקת היסוד שבמסגרתה נמסרו השיקים, וכי התובעת קיבלה את השיקים מחב' טראנס סחר, שבעצמה היא צד שלישי, שאינו קשור בעסקת היסוד, ומבלי שנמסר לה דבר על עסקת היסוד.
17. בנוסף, העיד מנהל התובעת בעניין אופן קבלת השיקים בסעיף 12(ו) לתצהירו, כי פגש את הנתבע ביום 23.12.15 (היינו יום לאחר העסקה הנטענת בין הנתבעים לבין ואנונו), כאשר הנתבע הגיעו למשרדי התובעת, יחד עם מאיר עמור, בעליה של חב' טראנס סחר, על מנת לשכנע אותו לקבל את השיקים שלו לנכיון מאת חב' טראנס סחר. בהתאם לתצהיר, נפגש וגמן עם הנתבע לבד (אמיר עמור נשאר בחוץ) והנתבע ניסה לשכנע את וגמן לקבל את השיקים שלו, ופרט בפניו את חוסנו הכלכלי. התובעת קיבלה לנכיון מיד את אחד השיקים, ואת יתר השיקים לקחה לצורך בדיקה, וכעבור מספר ימים, לאחר שבדקה ומצאה כי דבריו של הנתבע בדבר חוסנו הכלכלי, נכונים, החליטה לקבל גם אותם לניכיון. באותה פגישה הנתבע חתם בפני וגמן על אישור שידוע לו כי התובעת נתנה תמורה מלאה עבור השיקים וכי לא יהיו לו טענות או דרישות בעניין זה.
18. עוד העיד וגמן, בסעיף 12(ח) לתצהירו כי הפגישה הבאה שלו הייתה עם שני הנתבעים, ביום 10.2.16, כאשר הגיעו לבקש שהתובעת תדחה את מועד ההצגה לפירעון של השיקים. התובעת נענתה לבקשה תמורת ריבית. גם בפגישה זו נפגש וגמן עם הנתבעים בלבד, ואיש מלבד שלושתם לא נכח בחדר. אז שמע לראשונה את טענתם של הנתבעים לפיה הם נפלו קורבן למרמה מצד ואנונו, וכי ואנונו הוא שאמור לשלם את החוב, אולם גם אז לא פרטו דבר בנושא עסקת היסוד. וגמן הסביר לנתבעים כי התובעת היא אוחזת כשורה בשיקים וכי היא קיבלה אותם זה מכבר מבלי שידעה על פגם כלשהו בעסקת היסוד, ככל שקיים, וכי עליהם לשלם לתובעת את תמורת השיקים. הנתבעים אישרו שהם מבינים שעליהם לשלם לתובעת את תמורת השיקים והתחייבו לעשות כן, ואף חתמו על ערבות לפירעון השיקים.
19. כמו כן הכחיש מנהל התובעת מכל וכל כאילו הופעל על הנתבעים לחץ, או כי הם היו נתונים לסחיטה ואיומים. לראיה הגישה התובעת, בין היתר, הקלטה של השיחות של וגמן עם הנתבע, אשר תומללו על ידי מומחה, אשר חוות דעתו, יחד עם התמלול, צורפה לתצהירו של מנהל התובעת.
20. בחקירתו הנגדית העיד וגמן כי הוא אינו זוכר אם מנהל חב' טראנס סחר, מר מאיר עמור הגיע אליו עם השיקים של התובעים כשהם "פתוחים" היינו ללא שם הנפרע, אך כי קיימת אפשרות שכך נעשה (עמ' 14 ש' 25-26 לפרוטוקול). משהוצגו לו השיקים, העיד כי יכול להיות שהעובד במשרד התובעת, הוא ששם את החותמת עם שמה של התובעת כנפרעת על השיקים.
21. לא יכול להיות ספק, ולא נטען אחרת, שהגורם היחידי שיכול היה להטביע את שם התובעת כנפרע באמצעות החותמת שלה הוא מישהו מטעם התובעת, ומכיוון שהתובעת לא הייתה הצד הקרוב לעסקת היסוד, עולה מהאמור, שהיא קיבלה את השיקים כשהם ללא שם נפרע.
22. ככלל, הנפרע על פי השטר, יכול להיות אוחז כשורה, אם נטל את השטר מידי אדם אחר, שאיננו המושך או העושה של השטר [מאמרה של ד"ר סמדר אוטולנגי, "היכול נפרע להיות אוחז כשורה בשטר?" עיוני משפט א' 313 (1971); ת.א. (שלום חיפה) 39410-05-15 נסראללה נ' נסר אל דין מפי כב' השופטת סיגלית מצא;].
23. עם זאת, אוחז בשטר לא יכול לקבל מעמד של אוחז כשורה כאשר קיבל שטר למוטב בלבד כאשר שם הנפרע חסר, ולאחר שקיבל את השטר, השלים את שם הנפרע, כפי שהדבר בענייננו. במצב דברים זה, בהיעדר שם הנפרע, השיק אינו תקים ושלם על פי מראהו [ ת.א. (מרכז) 53873-10-13 כהן נ' משתלת הכפר הירוק בע"מ (28.4.16); ע.א. (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן (1.2.06); (תא"מ (בי"ש) 35835-10-16 נימני עסקים שירותים פיננסיים בע"מ נ' רוזנברג (18.12.17)].
24. לאור כל האמור לעיל, התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים.

כשלון תמורה, מרמה ואיומים, ואי חוקיות

1. לאור הקביעה לעיל כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשטר, הרי שהנתבעים רשאים להעלות כנגד התובעת טענות בקשר עם עסקת היסוד, כפי שהיו רשאים לעשות כנגד הצד הקרוב לעסקה.
2. בענייננו טוענים הנתבעים כי העסקה נגועה בכישלון תמורה מלא וכן כי השיקים נגועים באי חוקיות באשר הם הוצאו מהנתבעים במרמה ותחת איומים ועל מנת לטהר את השיקים מהפגם של מעשה המרמה וכישלון התמורה, וכדי לבצע מעשה העולה כדי הלבנת הון.
3. הטענות בדבר רמאות, כפיה, אלימות ופחד או אי חוקיות, כפופות לאמור לעיל הקבוע בסעיף 29(ב) לפקודה ופסק הדין בע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ שלעיל. בענייננו, טענות הנתבעים הועלו במעורפל, באופן שאינו כנדרש מטענה המועלית בכתב הגנה בכלל, בבקשת רשות להתגונן בפרט, וטענות של מרמה או כפייה, על אחת כמה וכמה. הנתבעים לא טענו באופן מפורש, בשום שלב, כי התובעת או מי מטעמה הם שהטילו עליה מורא. הנתבעים טענו באופן כללי כי הייתה קנוניה בין התובעת לבין מאן דהו בקשר עם השיקים, בין אם מדובר במי מטעמה של חב' טראנס סחר, ובין אם ביחס לואנונו או מי מטעמו, זאת הנתבעים לא פירשו. יתר על כן, לא הובאה על ידי הנתבעים ראייה כלשהי, למעט עדותם שלהם, שגם היא לא ייחסה אלימות או איום לתובעת או למי מטעמה, לאלימות ולכפייה הנטענות. לגבי הרמאות, שהנתבעים טוענים לה, אין כל ספק, ודבר זה עולה גם מעדותה של הנתבעת, שזו לא ארעה או התחוורה לנתבעים (וכל שכן לתובעת), וזאת אף אילו היו (והללו לא הוכחו) בעת שבאו אל משרדי התובעת ונפגשו עם וגמן, על מנת שהתובעת תקבל את השיקים שלהם לנכיון מאת חב' טראנס סחר, יום לאחר העסקה שהנתבעים עשו עם ואנונו.
4. הנתבעים, כאמור, לא טענו ישירות כי מי מטעם התובעת, איים עליהם, כל שכן לא הביאו ראייה כלשהי לאיומים, שהופעלו עליהם, בין מטעם התובעת, ובין מטעם ואנונו או מאן דהו אחר.
5. מנהל התובעת הכחיש מכל וכל איומים כלשהם שהופנו מטעם התובעת על הנתבעים או מי מהם, וכן הכחיש ידיעה כלשהי על מאן דהו אחר שהפעיל כלפי הנתבעים איומים. זאת ועוד, כפי שהעיד מנהל התובעת, שיחותיו עם הנתבע הוקלטו ותומללו וצורפו לתצהיר (נספחים ה1, ה2 לתצהיר). בשיחות אלה, לא מעלה הנתבע, טענה או חצי טענה, בדבר איומים או לחצים, שהוא נתון בהם, בין מהתובעת, ובין ממישהו אחר. נהפוך הוא, במהלך השיחה השנייה, מתנצל הנתבע על כך שהוא מעכב את התשלום לתובעת ואומר:

"אני בחיים שלי לא קרה לי שאני אתן לבן אדם מילה, ואני לא אעמוד בה, בחיים שלי, בחיים, זה פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה... פשוט מאוד אני נתקעת בלי כסף, לא היה לי כסף ביד, ואני צריך לקבל, קצת יותר מאוחר, ואני רץ ורץ ורץ... תגיד לדוד (ארביב – ר.פ.) שהוא לא, שהוא לא ישפוט אותי, אני אוהב אותו, הוא אחלה בן אדם, שאלוהים ייתן לו כל טוב שבעולם. אני פשוט מאוד אתמול, גם עכשיו, אני מתבייש לדבר איתו, ממש מתבייש תדע, כי הוא, הוא עשה טובה... ותאמין לי זה מתעכב עוד יום, עוד יומיים, הכסף יגיע אליך...".

1. משתי השיחות המוקלטות בין הנתבע לבין מנהלת התובעת, לא עולה תחושה כלשהי, או בדל ראייה כלשהו, או טענה כלשהי, בדבר לחץ, כפייה או איומים מצד מישהו כלפי הנתבעים.
2. אשר לטענה בדבר כישלון תמורה, הנתבעים, שנטל הוכחת טענה זו מוטל עליהם, הותירו עניין זה לוט בערפל, והסתפקו ובהעלאת טענות, שלגביהן לא הביאו ראייה כלשהי, למעט עדותם שלהם, וזאת שעה שגם עדויות הנתבעים עצמן, אינן עולות בקנה אחד עם מסמכים שהם חתמו עליהם (החוזה בינם לבין ואנונו), ובנוסף, עדויות שכשלעצמן, הינן בלתי סבירות בנסיבות שהם טוענים להן. דומה כי לאחר שמיעת עדויות הנתבעים, לא ניתן לשלול כי הנתבעים לא קיבלו תמורה בגין השיקים, אולם, ניתן להגיע בביטחון מספיק למסקנה כי הגרסה שהנתבעים העלו ביחס לעסקה, ולתמורה שהיו אמורים לקבל, אינה סבירה, ולמצער, לא הוכחה, וכך, גם לא הוכח כשלון התמורה ביחס אליה.
3. כאמור, גרסתם של הנתבעים היא כי הם מסרו לואנונו שיקים בסך כולל של מיליון ₪ (וביניהם השיקים נשוא תביעה זו, על סך 400,000 ₪), תמורת מניות בחברת "מיי סייז". לגרסה זו לא הייתה תמיכה כלשהי, והיא גרסה בלתי מסתברת בנסיבות. מכל מקום לא הובאה לה שום ראייה, למעט עדותם של הנתבעים שנחזית כבלתי מהימנה.
4. הנתבעים העידו בחקירתם הנגדית כי לא בדקו פרטים כלשהם אודות "מיי סייז".
5. הנתבעת נשאלה בחקירתה בבקשת הרשות להתגונן, ושוב בחקירה בשלב ההוכחות, מתי ביטלה את השיקים שביטלה, ומדוע לא ביטלה את כל השיקים. כעולה מעדותה שיקים נוספים שהגיעו לצ'יינג'ים אחרים, נפרעו, וכאמור 3 שיקים נשוא התביעה בוטלו ו- 3 חוללו בהיעדר כיסוי. ניתן היה לצפות כי ככל שמדובר בכישלון תמורה, יתברר לנתבעים בנקודת זמן כלשהי, כי הולכו שולל, כטענתם, על ידי ואנונו. כן ניתן לצפות כי נקודת הזמן שבה התברר לנתבעים כי הולכו שולל על ידי ואנונו תהיה ברורה ונהירה להם, ואף תישאר חקוקה בזיכרונם שכן אחרי הכל, מדובר בשיקים בסך כולל של מיליון ₪ (כולל השיקים נשוא תביעה זו, על סך 400,000 ₪). למרות זאת מסרה הנתבעת עדות מעורפלת בשאלות אלה, הן בדיון בבקשת הרשות להתגונן והן בדיון ההוכחות.
6. הנתבעים חתמו על הסכם עם ואנונו, לפיו הם מלווים לו כסף. מהתנאים שנקבעו בהסכם לקבלת שיעבוד, עולה כי למעשה, עד שלא יתקיימו תנאים שאינם מתקיימים במהירות, וודאי שלא בתקופה של הסכם הלוואה ל- 6 חודשים, לא יקבלו הנתבעים שיעבוד. משמעות הדבר היא שלמעשה ידעו הנתבעים שלא יקבלו בפועל שיעבוד על נכסי המקרקעין, ובכך גם נשמט היסוד לגרסת הנתבעת בשאלה מדוע נחתם הסכם הלוואה, ולא הסכם השקעה במניות חברת "מיי סייז". כמו כן נכתב בהסכם במפורש (סעיף 4 להסכם) כי התב"ע המתוכננת טרם אושרה וכי על זכויותיה של החברה במקרקעין הוטל צו עיקול מטעם המדינה וכי שעבוד הקרקע נעשה בכפוף לצו העיקול. עוד נקבע בסעיף 5 להסכם כי המלווה אינו רשאי לרשום הערת אזהרה בגין ההסכם עד עבור 6 חודשים ממועד העמדת ההלוואה. מהאמור לעיל עולה כי מדובר בהסכם חריג, ובלתי סביר למקרה שבו מלווה מבטיח את פירעון ההלוואה על ידי שעבוד קרקע.
7. הנתבעים טוענים כי הם שילמו לואנונו תמורת מניות חברת "מיי סייז", אולם, גם לגרסתם, ואנונו אינו בעל המניות בחברת "מיי סייז" ואינו מנהל בה, אלא הוא חבר של בעל החברה. מדוע אם כן, ישלמו הנתבעים מיליון ₪ לואנונו, במקום לבעלי המניות בחברת "מיי סייז"? הנתבעים גם העידו כי לא עשו בירורים כלשהם ביחס לחברת "מיי סייז", בעלי מניותיה, מצבה הכספי, מצב פיתוח האפליקציה הנטענת שלה, או כל בירור אחר. אין זה סביר כי אדם ישקיע מיליון ₪ בחברה, מבלי שעשה בדיקה כלשהי ביחס אליה, ביחס לפיתוחים שלה, ומבלי לפגוש מישהו מבעלי המניות או המנהלים בחברה, כפי שטוענים הנתבעים. לפיכך גם גרסה זו בלתי סבירה בעליל, וגם לגרסה זו לא הוצגה ראייה כלשהי, למעט עדות הנתבעים.
8. גרסאות אלה הינן בלתי סבירות ביתר שאת בהתחשב בכך שהנתבעים טוענים כי ואנונו כבר "עקץ" אותם בשתי עסקאות קודמות, וכי למעשה, העסקה נשוא התובענה, נעשתה על מנת לפצות אותם בגין עוקץ קודם שהוא ביצע כלפיהם.
9. אמנם בשיחה המוקלטת בין מנהל התובעת לבין הנתבע אומר הנתבע כי הוא אמור היה לקבל שיקים או כספים מואנונו, ותשלום זה מתעכב, אולם, ראשית, לא ברור אם מדובר בתמורה בגין השיקים או בתשלומים אחרים, וכפי שהנתבע אומר בעצמו באותה שיחה, הנתבע נקלע לקושי כלכלי או תזרימי. שנית, הנתבע עצמו אינו מציין בשיחה כי לא קיבל תמורה בגין השיקים שמסר לואנונו, למעט דבריו בשיחה השנייה, בה הוא אומר בתחתית העמוד הראשון "... אני לא מאשים אותם לא כלום, גמרנו פה, נפלנו בה בעקיצה של אדון אייל ואדון דודו אבל, אבל עוד פעם, אני היום כבר משעה שבע וחצי, שמונה, הייתי אצלו בבית של דודו, וזה צריך להיסגר היום...". מדובר באמירה קצרצרה בשיחה די ארוכה, באמירה בעלמא, וללא כל ראייה על "עקיצה שעקץ" אותו דוד ואנונו, ושעה שלגרסת הנתבעים בתובענה ואנונו עקץ אותם פעמיים נוספות, לפני האירועים הקשורים בשיקים נשוא תובענה זו.
10. הנתבעים לא הגישו ראייה כלשהי לגרסתם בדבר התמורה המיועדת לשיקים, ולא זימנו עד אחד לעדות, מכל אותם אנשים שאותם ציינו כמעורבים בשלב כזה או אחר של הדברים.
11. הנתבעים שבסופו של דבר מסרו עדות במשטרה, וככל הנראה הגישו תלונה, לא הגישו תלונה במשטרה בשום זמן סביר שלאחר מתן השיקים, שניתנו, לגרסתם, תחת כפייה ואיומים.
12. מהאמור לעיל עולה, כי גם אם קיים חשש שהנתבעים לא קיבלו תמורה בגין השיקים, הרי שעובדה זו לא הוכחה על ידם במידת ההוכחה הנדרשת לשם כך, ואף לא קרוב למידה הנדרשת.
13. לאחר הגשת הסיכומים, הגישו הנתבעים בקשה להוספת טיעון עובדתי כי החוב הנטען והנתבע, נפרע בחלקו (ע"י דודו ואנונו), ולגבי יתר החוב הנטען, קיים הסדר בין התובעת לבין דודו ואנונו, לפירעון החוב. לטענת הנתבעים, בעקבות תלונה שהגישו על מעשה ההונאה שבוצע נגדם, נעצר בימים האחרונים ואנונו, יחד עם אחרים, לאחר ששלב החקירה הסמויה של המשטרה הפך לחקירה גלויה. לטענתם זומנו הנתבעים לתחנת המשטרה לשם עריכת עימות מול ואנונו, ושם הצהיר ואנונו כי שילם לתובעת, על חשבון החוב, סך של 110,000 ₪. כן הצהיר ואנונו, לגרסת הנתבעים, כי הוא נמצא מול התובעת בהסדר לפיו הוא אחראי (היינו למעשה, ערב, לטענת הנתבעים), לחוב, ופורע אותו לתובעת.
14. לכן עתרו הנתבעים להורות לתובעת לעדכן את בית המשפט בצירוף תצהיר, האם קיבלה כספים כלשהם מואנונו על חשבון החוב הנתבע, והאם קיים הסדר, בין התובעת לבין ואנונו, בנוגע לפירעון חובה השיקים הנתבע.
15. התובעת הגישה תשובה לבקשה, בה התנגדה לה, ובין היתר טענה שמדובר בהרחבת חזית.
16. בתגובה לתשובה לבקשה, טוענים הנתבעים כי לאחר הגשת הבקשה, ולאחר הגשת תשובת התובעת, הוגש כתב אישום נגד דוד ואנונו, אייל משיח ועו"ד רונן אורן, על ביצוע מעשה הונאה כנגד הנתבעים. לתגובה צירפו הנתבעים קטעי עיתונות.
17. הבקשה להוספת טיעון נדחתה, בין היתר בשל כך שהטענה כי דוד ואנונו הסדיר את החוב מול התובעת או שילם על חשבון החוב, לא נכללה בבקשת הרשות להתגונן, ואף לא בתצהיר הנוסף של הנתבע. כמו כן בפועל הנתבעת הגישה תצהיר נוסף, בעקבות הבקשה, ובו הצהיר וגמן, כי אין שחר לטענה כאילו קיבלה התובעת סך של 110,000 ₪ או סכום אחר על חשבון החוב של הנתבעים נשוא התביעה.
18. גם בבקשה זו לא התייחסו הנתבעים לתמורה שקיבלו או לא קיבלו תמורת השיקים, אלא טענו לפירעון מאוחר יותר, של חלק מהחוב, ע"י ואנונו, והתחייבות של ואנונו כלפי התובעת, להסדיר את החוב. מדובר למעשה בטענה לפירעון ולא בטענה לעניין החבות בגין החוב.
19. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי לא קיבלו תמורה כנגד השיקים, וכיוון שהנטל בעניין זה מוטל עליהם, נשמט היסוד לטענה.

תום לב ותמורה

1. התובעת אשר טוענת כי היא אוחזת כשורה (טענה שנדחתה לעיל), טענה גם כי היא נטלה את השטר בתום לב ובעד ערך. לטענתה היא נתנה תמורה מלאה תמורת השיקים במסגרת עסקת ניכיון השיקים שביצעה עם הלקוחה שלה, חברת טראנס סחר.
2. הנתבעים טוענים כי התובעת הייתה מודעת למרמה שננקטה כלפי הנתבעים ואף טוענים כי היא הייתה שותפה לקנוניה, לא ברור עם מי, האם עם ואנונו או עם חב' טראנס סחר. מכל מקום, טוענים הנתבעים, כי התובעת לא נתנה תמורה בפועל בגין השיקים.
3. כמו כן טוענים הנתבעים כי טענת התובעת לפיה נתנה תמורה בגין השיקים, אשר הנתבעים צפו כי תועלה בסיכומים, מהווה הרחבת חזית, שכן בכתב התביעה, לא טענה התובעת, כי שילמה תמורה כלשהי לחברת טראנס סחר בגין השיקים, ולא פירטה את התשלומים ששילמה. כן לטענתם, התובעת לא זימנה עד מטעם חב' טראנס סחר על מנת שיעיד ויציג מסמכים על ביצוע ניכיון השיקים.
4. כאמור לעיל, טענות הנתבעים בדבר שותפות של התובעת למרמה כלשהי, נדחתה על ידי, באשר לא הוכחה, ולא הובאה לה ראשית ראייה, אלא הועלו בעניין זה טענות בעלמא על ידי הנתבעים. כמו כן לא נמצאה כל ראייה התומכת בטענות הנתבעים בדבר ידיעה של מנהל התובעת על מרמה כלשהי שנעשתה על ידי אחרים כלפי הנתבעים, ואף לא הוכחה אותה מרמה נטענת.
5. אינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה טענת התובעת בדבר מתן תמורה לשיקים מהווה הרחבת חזית. התובעת טענה בסעיף 2 לכתב התביעה כי ביצעה ניכיון שיקים ל- 6 שיקים של לקוחה שלה, חב' טראנס סחר. טענה לביצוע עסקת ניכיון שיקים, טומנת בחובה את הטענה למתן תמורה. בנוסף, התובעת טענה בסעיף 5 לכתב התביעה כי היא אוחזת כשורה, וגם טענה זו טומנת בחובה את הטענה בדבר מתן ערך לשיקים.
6. לפיכך הטענה כי התובעת נתנה תמורה מלאה בגין השיקים, אינה מהווה הרחבת חזית.
7. בחקירתו הנגדית העיד מנהל התובעת כי התובעת נתנה תמורה בגין השיקים, סך של 400,000 ₪ (סכום השיקים), בקיזוז העמלות (עמ' 13 לפרוטוקול ועמ' 14 ש' 1 לפרוטוקול). כן העיד כי התמורה ניתנה בכסף, או בהעברה לחשבון חב' טראנס או בשיק לפקודת חב' טראנס סחר (עמ' 14 ש' 7 לפרוטוקול). בנוסף, בסעיף 12ז לתצהירו העיד וגמן, שהנתבעים אישרו בכתב שידוע להם שהתובעת נתנה תמורה בגין השיקים. מנהל הנתבעת העיד כי לא הציג אסמכתאות על ביצוע בפועל של העברת כספים כנגד השיקים לחב' טראנס סחר לפי ייעוץ ב"כ התובעת (עמ' 13 לפרוטוקול).
8. בסיכומיה טוענת התובעת כי בקצרה (סעיף 27 לסיכומים) כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נתנה תמורה מלאה בעד השיקים, ומכאן שהחזקה בדבר מתן ערך אינה נסתרת. כן לטענתה, למען הזהירות תוסיף כי עפ"י ההלכה הפסוקה מסירת שיקים במסגרת עסקת ניכיון מהווה תמורה מלאה בעבורם (תוך הפנייה לע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס פ"ד לג(1) 683.
9. בסיכומי תשובה טוענים הנתבעים, בין היתר, כי אין יסוד לטענת התובעת כי אין מחלוקת שהתובעת נתנה תמורה מלאה בעד השיקים, וכי הוכח שלא נתנה בגינם תמורה כלשהי. כן לטענתה, הקבלות שהגישה התובעת מוכיחות כי היו העברות בין התובעת לבין חברה אחרת שמנוהלת על ידי אביו של וגמן, וכי בקבלות השונות והמשונות אין כל אסמכתא לתשלום.
10. מחומר הראיות שהוגש עולה כי התובעת נתנה ערך תמורת השיקים. השיקים נמסרו לתובעת לשם ניכיון שיקים, דבר שהוא מעיסוקה של התובעת. התובעת הגישה קבלות ביחס לשיקים שקיבלה והתמורה שהיא תיתן תמורתם בדמות סכום השיקים בניכוי העמלות. ההסדרים החשבונאיים שבין שתי חברות שהן בבעלות של אביו של מנהל התובעת, אינם רלוונטיים לענייננו. בענייננו קיימים חזקה כי נתנה תמורה בגין השיקים מכוח הפקודה. בנוסף, קיימת העובדה שכך נמסר לנתבעים, יום לאחר העסקה שלהם עם ואנונו, וחתימתם כי ידוע להם שניתנה תמורה, עדותו של מנהל התובעת בדבר מתן התמורה בגין השיקים, והקבלות שהוצאו. כל אלה תומכים במסקנה זו, ולאור פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 345/78 בנק הפועלים נ' מאיר סרדס פ"ד לג(1) 783 בדבר מתן התמורה מלאה עבור שיקים במסגרת עסקת ניכיון שיקים.
11. הנתבעים טוענים כי התובעת לא גילתה מסמכים שהם דרשו ממנה לגלות במסגרת בקשה לגילוי מסמכים בתובענה, אולם הבקשה של הנתבעים, נשלחה לתובעת לפני שניתנה רשות להתגונן בתביעה, לפני שמתקיים הליך של גילוי מסמכים. במסגרת בקשת לרשות להתגונן, לא חלה על התובע חובת גילוי מסמכים כללית. לאחר שניתנה רשות להתגונן, וניתן היה לבצע הליכים מקדמיים, לא הגישו הנתבעים בקשה לגילוי מסמכים בכלל, או ביחס לתמורה ששולמה על ידי התובעת לחב' טראנס סחר, בפרט.
12. כן אינני מקבלת את טענת הנתבעים בדבר חוסר תום לב מצד התובעת. לטענה זו לא הובאו ראיות כלשהן. כאמור, טענות הנתבעים בדבר מרמה וקשירת קשר, בכל הנוגע לתובע, הועלו באופן כללי, בלי לנקוב בפרטי העבודות כנדרש, ולמעלה מכך, מבלי שהובאה להם ולו ראשית ראייה, למרות שטענות מעין אלו יש להוכיח ברמת וודאות יתרה (אך לפחות כזו הנדרשת במשפט אזרחי). הנתבעת עצמה העידה כי בפגישה השנייה, גוללה את פרטי סיפור המעשה בפני מנהל התובעת, ושטחה כאבי ליבה על מעשיו הנטענים של ואנונו. נשאלת השאלה, אם הייתה קנוניה כלשהי בין התובעת לבין ואנונו, הרי שהנתבעת לא הייתה מגוללת את הסיפור בפני וגמן. הנתבעת נשאלה בעניין זה בחקירתה הנגדית והתחמקה מלתת תשובה כלשהי. מהקלטות השיחות שבין מנהל התובעת לבין הנתבע לא עולה ולו ברמז טענה כלשהי מצד הנתבע כלפי התובעת או מנהלה. ההיפך הוא הנכון, הנתבע התנצל בפני מנהל התובעת על העיכוב בתשלום הכספים והכיר לו תודה.

פסיקתא

1. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה במלואה, נגד הנתבעים, נגד הנתבעת - מכוח היותה מושכת השיקים, ונגד הנתבע - מכוח היותו ערב לשיקים.
2. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 403,255 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (3.8.16) ועד למועד התשלום בפועל.
3. בנוסף, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.