לפני: כב' השופט יוחנן כהן

נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן

החלטה

1. עסקינן בתביעה שעניינה הכרה בפגיעותיו ונזקיו של התובע בצוואר, בכתף ימין, במרפק ובאצבע יד ימין, כפגיעה בעבודה, עקב תאונת עבודה מיום 5.8.2015.

2. הנתבע הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אך קבע, כי הפגימה אשר הוכרה כתוצאה מהתאונה, הינה חבלה בברך שמאל בלבד, בעוד שהפגיעות הקשורות ליד ימין וכאבי צוואר, לא הוכרו כקשורות לתאונה, וזאת כמפורט במכתב הדחיה מיום 21.2.2016.

3. כנגד דחיה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

4. במסגרת ישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 15.1.2018, העיד התובע בלבד.

רקע עובדתי

5. התובע יליד 1954, בתקופה הרלוונטית היה בעלים של חברת "ארקליס מוצרי מתכת בע"מ", חברה העוסקת בעבודות מסגרות, המתמחה בייצור מיכלים, המורכבים על עמודי חשמל, או בסמוך לתחנות כוח, במשקל משתנה בין 100 ק"ג ועד 30 טון.

6. ביום 5.8.2015, בזמן העמסת מיכל, במשקל של כ- 15 טון, לארגז משאית, החליק ונפגע.

7. את המיכל שינע משטח הייצור, לארגז המשאית, באמצעות מנוף הגשר, כאשר הוא אוחז בידית הפעלת המנוף בידו הימנית.

8. לטענת התובע, בזמן העמסת המיכל, החליק, כאשר הוא אוחז בחוזקה ולופת את פקד ההפעלה, זרועו הימנית נמתחה בחוזקה, כאשר הוא נחבט ברצפה ומנסה לבלום את הנפילה באמצעות ברך שמאל. בנוסף, זרוע ימין כאבה לו כתוצאה מהמתיחה בשל האחיזה בשלט והוא הרגיש כאב חד, הן בברך שנפגעה בפצע חיצוני וכמו כן, נפגע בצוואר, בכתף ימין ובמרפק כאשר האצבע שהיתה מלופפת סביב שלט ההפעלה, כאבה והתנפחה.

9. יום למחרת פנה התובע לרופאת המשפחה וביקש בדיקה לפצע בברך שמאל, שבינתיים הפסיק בו הדימום.

10. ביום 19.8.2015 נבדק התובע בבדיקת EMG עקב תלונותיו על ירידה בתחושה בצוואר ונימול לאורך הזרועות והכתפיים, ובבדיקה זו נמצאה פגיעה בחוליות הצוואר בגובה 7C- 1T.

11. ביום 23.8.2015 נערכה לתובע בדיקת אולטראסאונד שמצאה התעבות באצבע הרביעית בכף יד ימין.

12. ביום 4.9.2015 בבדיקת אולטראסאונד שעבר התובע, נמצא קרע בגיד מרפק ימין באורך של כ- 0.4 ס"מ.

13. ביום 9.9.2015 נתגלה בבדיקת CT פריצת דיסק בין חוליות הצוואר.

14. התובע הגיש חוות דעת של נוירולוג – ד"ר קונסטנטין מיום 31.1.2016, אשר קבע על פי הממצאים ואופן הפגיעה, כי הנזק בעמוד שדרה צווארי, מתאים לנזק הנגרם מצליפת שוט בעת נפילה עם משיכת יד ימין לצד אחד, ומצא קשר סיבתי בין תאונת העבודה לנזקים בצוואר (נספח ט"ו לכתב התביעה).

טענות הצדדים

15. לטענת התובע, בתאריך 5.8.2015, הוא מעד לכיוון לפנים עם נטיה שמאלה, תוך שהוא מחזיק בשלט המנוף ולא מרפה ממנו, ולפיכך נוצרה תנועת משיכה שיכולה גם להסביר את מנגנון צליפת השוט, כעולה מחוות דעת הנוירולוג – ד"ר קונסטנטין. במנגנון פגיעה שכזה, נפגעו הכתפיים והצוואר שנמשך לכיוון השני.

16. התובע אינו מכחיש שהיו פגיעות במרפק בעבר וגם בצוואר, אולם כאשר משווים את הבדיקות שנעשו בעבר לעומת הפגיעה הנוכחית, רואים שישנה החמרה של פריצות דיסק בצוואר, בעוד שבעבר הבדיקות הצביעו על שינויים ניווניים בלבד, הרי שהבדיקות הנוכחיות מצביעות על בלטי דיסק וגם בקע דיסק בצוואר, שלא היו קיימים קודם לכן.

17. באשר לפגיעות במרפק, נטען כי בבדיקות אחרונות ישנן פגיעות שלא היו קיימות בעבר.

18. באשר ל"טריגר פינגר", התובע מדגיש כי תלונותיו היו באותו יום, למחרת התאונה (6.8.2015), התובע טוען כי התלונן בפני הרופאה וסבר שמדובר בטעות סופר של הרופאה והוא לא דאג לערוך שינוי במסמכים על מנת שיותאמו לתאונה. בשונה מתאונות קודמות שאירעו לתובע בעבודתו, הוא חדל כליל לעבוד ונאלץ לסגור את המפעל כאשר בתאונות קודמות הוא המשיך לעבוד אחרי תקופה קצרה של מנוחה.

19. לטענת הנתבע, לא הרים התובע את הנטל להוכיח את הקשר בין פגיעותיו בצוואר, בכתף ובאצבע לאירוע מיום 5.8.2015. לדברי הנתבע, נפלו סתירות בגרסאות התובע וטענותיו אינן נתמכות במסמכים רפואיים. התובע לא סיפק הסבר מדוע בטופס התביעה שהגיש חודשים לאחר האירוע, לא טען לפגימה בצוואר.

20. התובע לא סיפק הסבר מדוע בתיאור המנגנון כפי שתואר בפני המומחה אליו פנה, נכתב שהוא נחבל בפניו, במנגנון צליפת שוט. התובע טען בעדותו טענות חדשות, אותן לא תמך בתצהירו, בעדים או בראיות.

המסגרת הנורמטיבית

21. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו

אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

22. בפגיעה בגב שהיא תוצאה של גורמים חיצונים הנראים לעין (כגון מקרה שאדם תופס אופן כבד הנשמט מידיו) או כאלה שאינם נראים לעין (כגון מקרה שאדם עושה תנועה לא נכונה ו"נתפס" לו הגב), ראשית הראיה, בשני המקרים, צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה בעבודה (דב"ע לח/0-112 ארמון כץ - המוסד, לקט פסקי דין 22.13).

עוד נקבע בפסיקת בתי דין לעבודה כי:

"הכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו "נתפס" גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (דב"ע מה/0-24 אברהם אזולאי - המוסד, לקט 33.46).

וכן:

"על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמה משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה" (עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה, פד"ע לו 213, 230).

ועוד נקבע:

"הגדרת מושג "ארוע תאונתי" הקשור למחלות גב, חייב המבוטח להוכיח ארוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה" (דב"ע נה/0-181 המוסד - נפתלי לפידות, לא פורסם).

(ראו לעניין זה גם דב"ע מח/0-167 נסראללה בשארה - המוסד, פד"ע כ 132;דב"ע שם/0-110 המוסד - דוד לוי פד"ע יב 215, 218).

דיון והכרעה

23. הנתבע טען כי יש קושי ליתן אמון בגרסת התובע, היות ולא הלין בפני המוסדות הרפואיים אודות הפגימות בצוואר וביד לאחר האירוע, ואלו צמחו לפתע בחומר הרפואי מבלי כל קשר לתאונת העבודה.

אין לקבל טענה זו. ראשית, אין חולקין על קיומו של האירוע מיום 5.8.2015. שנית, עדותו של התובע היתה מהימנה עלינו, ואנו מקבלים את גרסתו באשר לעצם התרחשות האירוע וכן בכל הנוגע למנגנון התאונה / הנפילה, וכן באשר להשתלשלות העניינים כפי שתוארו בתצהירו ובעדותו בפנינו.

24. התובע תיאר בעדותו אירוע שהתרחש ביום 5.8.2015, כאשר בזמן העמסת מיכל במשקל גבוה מאוד לארגז משאית, החליק ונפגע, עת שינע משטח הייצור באמצעות מנוף הגשר, כאשר הוא אוחז בידית הפעלת המנוף בידו הימנית. בזמן העמסת המיכל, החליק, כאשר הוא אוחז בחוזקה ולופת את פקד ההפעלה. זרועו הימנית נמתחה בחוזקה, כאשר הוא נחבט ברצפה וניסה לבלום את הנפילה באמצעות ברך שמאל. זרוע יד ימין נמתחה מאחר ולא הרפה מהאחיזה בשלט.

התובע תיאר בפנינו את קרות האירוע כדלקמן:

"... היתה פעולה של איבוד שיווי משקל... כשנפלתי, אז הנפילה היתה קדימה וטיפה שמאלה. אני מחזיק ביד ימין את ידית ההפעלה של המנוף שהיא בגובה של אדם, וכשהנפילה שלי היא שמאלה, נפלתי וקיבלתי מכה בברך שמאל, ואני חושב שאינסטינקטיבית עשיתי את הפעולה של האחיזה של ידית ההפעלה בכדי למנוע את הנפילה ולעשות איזושהיא פעולה של בלימה. מה שקרה, שהגוף שלי קיבל איזשהו פיתול. זה נתפס בצורה הזאת. כל הפעולה היא אינסטינקטיבית. אני לא מודע למה שעשיתי אבל זה מה שקרה". (פרוטוקול מיום 15.1.2018, עמ' 7, ש' 26-32).

25. בהמשך עדותו נשאל התובע האם הוא נפל על פניו, וזאת לאור האמור בחוות דעת ד"ר קונסטנטין, וכך השיב:

"אולי הוא התכוון לפנים. אני לא נפלתי על הפנים. יכול להיות שבעברית שלו הוא התכוון לנפילה לפנים ולא על הפנים" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 11-12).

26. בהמשך עדותו, כאשר נדרש התובע להסביר כיצד קשור מנגנון הנפילה ל"צליפת שוט", כפי שקבע ד"ר קונסטנטין, השיב:

"מחזיקים משהו ביד שקשור עם כבל פלדה למעלה, והכבל גורם לו להיות קשיח. הוא לא יכול להיקרע. מחזיקים ונופלים והיד נמתחת כי אתה יורד בגובה... אני לא רופא. זה מה שהרופאים כתבו. כנראה שהגוף התפתל בזמן שנפלתי... התפתלות ומתיחה. בגלל שאני לא רופא ולא יכול להיות אחראי על מה שהוא כתב... אני יכול להסביר רק מה שכואב לי. אני לא יכול להסביר את מה שהרופא כתב... כשנופלים ומחזיקים ונופלים לפה ומסתכלים שלא יקרה שום דבר, הכל אינסטינקטיבית... להערכתי, סביר שנפלתי רציתי לראות שלא קורה שום דבר עם המיכל והוא לא פוגע באף אחד" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 15-25).

27. עדותו של התובע היתה מהימנה עלינו. הוא תיאר כי הוא מעד לכיוון לפנים (ולא על הפנים), עם נטיה שמאלה תוך שהוא מחזיק בשלט המנוף ולא מרפה ממנו, ולפיכך נוצרה תנועה משיכה שיכולה גם להסביר את מנגנון צליפת השוט, וכפי שתיאר התובע, גופו התפתל בזמן הנפילה וידו וצווארו נמתחו כתוצאה מאחיזתו בכבל הפלדה.

28. אין חולק כי בביקורו הראשון, לא סיפר התובע באופן ספציפי על החבלה בצוואר וביד ימין, ואמת כי הלכה פסוקה היא, כי בית הדין בבואו לקבוע את עצם קיומו של האירוע, ייתן משקל יתר לאנמנזה כפי שנרשמה ע"י הרופאים. בסמוך לאירוע, כמפורט בהלכת הירשהורן (דב"ע מט/0-23 המל"ל – שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).

29. יחד עם זאת, מעיון בחומר הרפואי שצירף התובע לתצהירו, ניתן להיווכח כי בסמוך לאירוע נבדק בבדיקת הולכת עצבית, מיום 19.8.2015 (14 יום לאחר התאונה), וכן נבדק ביום 23.8.2015 בבדיקת אולטראסאונד בכף יד ימין, ובנוסף נבדק בבדיקת אולטראסאונד במרפק ימין ביום 4.9.2015 וכן בבדיקת סיטי עמוד שדרה צווארי ביום 9.9.2015.

רצף הבדיקות הנ"ל מצביע על כך שהתובע אכן התלונן על פגיעה בצווארו, ביד ימין ובאצבע כף ידו הימנית.

30. לא מצאנו כי גרסת התובע בנוגע למנגנון הפגיעה בצווארו, בכתף ימין, במרפק ובאצבע ימין, נסתרה, והיא מהווה ראשית ראיה. יודגש כי ככלל, עשתה עדות התובע רושם מהימן ולא התרשמנו כי ביקש להעצים את הדברים מעבר לאירוע שהתרחש.

31. משגרסת התובע לגבי עצם קרות האירוע, היתה מהימנה עלינו ואף נתמכה במסמכים רפואיים הסמוכים לאירוע, מצאנו כי יש לקבל את גרסתו באשר להתרחשות האירוע התאונתי.

32. לאור כל האמור, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את מנגנון הפגיעה, ויש מקום למינוי מומחה רפואי, אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הפגיעה בצוואר, כתף ימין, מרפק יד ימין ואצבע יד ימין.

33. החלטה על מינוי המומחה תישלח בנפרד לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, (23 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.