לפני בקשה למתן צו זמני למניעת חילוטה של ערבות בנקאית.

1. בחודש מרץ 2015 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות, לפיו התחייבה המבקשת להקים עבור המשיבה בניין מגורים ברח' הברון הירש 7, פינת לאון בלום 14 בת"א (נספח ב' לבקשה, להלן – "ההסכם", ו-"הפרויקט" בהתאמה).

2. בהתאם להוראת סע' 6.1 להסכם –

"להבטחת מילוי כל התחייבויותיו על פי הסכם זה ימציא הקבלן [המבקשת - ר.ב.] למזמין [המשיבה – ר.ב.], במעמד חתימת הסכם זה, ערבות בנקאית אוטונומית להנחת דעתו של המזמין בנוסח שיקבע ע"י המזמין בגובה של 5% מהתמורה עפ"י הסכם זה (1,075,000 ₪)..."

(ההדגשה שלי – ר.ב.).

3. ביום 14.7.15 הוציא סניף חדרה של בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן – "הבנק"), ערבות בנקאית בסך של 1,075,000 ₪ מספרה 092-619000/97-30-0328-009/4 (להלן – "הערבות הבנקאית"). הערבות הבנקאית חודשה ביום 30.11.16 עד ליום 1.6.17.

4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 13.12.15 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים; הצדדים חלוקים באשר לנסיבות הפסקת ההתקשרות, כמו גם הגורם לכך.

5. ביום 7.2.17, קרוב לחודשיים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, קיבל הבנק דרישה מהמשיבה לחלט את הערבות.

6. על כן, ביום 12.2.17 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני יחד עם תביעתה לצו מניעה קבוע – למניעת חילוט הערבות הבנקאית.

7. טענות מקדמיות של המשיבה

7.1 אומר כבר בשלב זה, כי טענת ה"שיהוי" שטוענת המשיבה כנגד המבקשת - דינה דחייה; אם מי מהצדדים "השתהה", הרי שזו המשיבה, שלא ביקשה לחלט את הערבות הבנקאית אלא בחלוף כמעט חודשיים מסיום ההתקשרות בין הצדדים.

המבקשת, אשר פנתה לבית המשפט בתוך ימים ספורים לאחר שנודע לה כי הערבות עומדת להיות מחולטת, בוודאי שלא השתהתה.

בהקשר זה, אינני מקבלת את טענת המשיבה, כי היה על המבקשת לפנות לבית המשפט בצו מניעה כבר בדצמבר 2016. זאת מהטעם שלא התבקשה חילוטה של הערבות הבנקאית ע"י המשיבה בדצמבר 2016, והחילוט נדרש רק בפברואר 2017.

7.2 כן איני מקבלת את טענת המשיבה כי למעשה מדובר בצו עשה, הניתן באופן חריג ביותר כסעד זמני; כל עוד לא חולטה הערבות בפועל, הכספים לא הועברו למשיבה (ולא נטען כי הכספים הועברו כאמור, אף לא ע"י המשיבה עצמה) – התבקשה מניעת העברתם של הכספים (קרי: חילוט), ועל כן בדין נרשם בבקשה כי מדובר בצו מניעה. בכך בדיוק מדובר.

8. ביום 12.2.17, לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת לסעד זמני ובתביעתה ולאחר ששמעתי את ב"כ המבקשת לפניי, מצאתי לתת צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

נוכח ריבוי הפרטים, ולבקשת ב"כ המבקשת, למשיבה ניתנה האפשרות להגיש תשובה עד ליום 26.2.17, ונקבע דיון במעמד הצדדים ביום 28.2.17, כאשר נרשם בהחלטה במפורש כי ככל שהמשיבה מבקשת להקדים את הדיון, נמסרו לב"כ המבקשת אילוצי בית המשפט מבחינת היומן. המשיבה לא ביקשה להקדים את הדיון והוא התקיים כפי שנקבע.

9. ביום 26.2.17 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה.

במקביל באותו יום הגישה המבקשת חוות דעת מטעמה בדבר הנזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י המשיבה (שוב, לטענתה).

לעניין חוות הדעת, ומהטעמים שאפרט להלן, אינני סבורה שהיא מעלה או מורידה.

10. ביום 28.2.17 התקיים דיון במעמד הצדדים; ב"כ ויתרו על חקירות העדים והוריתי על הגשת סיכומים.

סיכומי המבקשת הוגשו ביום 6.3.17. סיכומי המשיבה הוגשו ביום 12.3.17. לבקשת המבקשת, התרתי לה להגיש סיכומי תשובה קצרים ביותר, ואלה הוגשו ביום 15.3.17.

בהקשר זה של המועדים, אבקש לציין בחיוב רב את ב"כ שני הצדדים אשר עמדו באופן מלא ומדויק במועדים הקצרים יחסית שניתנו להם, ובכך הקלו ביותר על מלאכתו של בית המשפט, אף זרזו מתן החלטה בבקשה.

11. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיבה על נספחיה ובסיכומי שני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לעת הזו יש מקום לתת את הסעד המבוקש. ואסביר.

12. אמנם, הלכה פסוקה וידועה היא כי –

"סעד כזה [צו מניעה לחילוט ערבות בנקאית – ר.ב.] כרוך בהתערבות גסה בעיקרון האוטונומיה של הערבות בנקאית. המסגרת הנורמטיבית הובהרה פעמים אין ספור בפסיקתו של בית משפט זה, כאשר המגמה הברורה היא שהערבות הבנקאית האוטונומית, בבחינת התחייבות לשיפוי על פי סע' 16 לחוק הערבות..., היא בטוחה עצמאית שנועדה לספק ודאות ויציבות ללא צורך בניהול הליכים משפטיים סבוכים. על מנת לשמור על כוחו ויעילותו של כלי מסחרי זה, הפסיקה צמצמה עד מאד את מתחם ההתערבות השיפוטית בעצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית. הכלל הוא כי רק תרמית חמורה או "נסיבות מיוחדות" יצדיקו התערבות מעין זו, כשהחלופה של "נסיבות מיוחדות" מפורשת באופן צר"

(ראו: רע"א 137/16 רדוויל בע"מ ואח' נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות, פורסם בנבו, פסקה 4, וראו פסקי הדין המאוזכרים שם; ההדגשות שלי – ר.ב.).

13. עוד נקבע בפסיקה, כי –

"אשר לטענות חוזיות, הכלל הוא, ש"כדי להיכנס לגדרן [של הנסיבות המיוחדות] אין די בקיום מחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד"... לצורך כך נדרשת, כאמור, אי הגינות בולטת בקיום החוזה, כמו: מקרה שבו המוטב דורש מימוש ערבויות ביצוע שניתנו בהקשר לעסקת יסוד מקום שאישר בכתב לצד האחר את דבר סיום ביצוע העבודות, או כאשר דורש הוא את מימוש הערבויות כאשר חוסר תקפותה של עסקת היסוד אינו מוטל בספק"

(ראו: ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, עמ' 12 לפסק הדין וראו פסקי הדין המאוזכרים שם; ההדגשה שלי – ר.ב.).

14. במקרה שלפניי, המבקשת אינה טוענת לתרמית מצידה של המשיבה, והיא מבקשת לבסס טענותיה על קיומן של נסיבות מיוחדות.

15. עסקת היסוד

15.1 למקרא תצהירי הצדדים עולה כי הצדדים נדרשו, בעיקר, להעלאת טענות האחד כנגד משנהו בגין "עסקת היסוד". מהתצהירים ומהמסמכים שצורפו עולה, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עסקית-כספית רגילה לחלוטין, כאשר כל צד טוען כי משנהו אחראי לסיום ההתקשרות, ועל כן משנהו הוא גם "גורם הנזק", וכל צד טוען לנזקים בסכומים של מיליוני שקלים.

15.2 אלא ש"קיומה של מחלוקת לגבי עסקת היסוד אינו מהווה עילה להתערבות באוטונומיה של הערבות הבנקאית" (רע"א 137/16 הנ"ל ופסק הדין המובא שם).

15.3 מכאן, שאין מקום להידרש לעסקת היסוד, מה גם שנוכח הסכומים בהם עוסקים שני הצדדים – המחלוקת הכספית כלל אינה בגדר סמכותו של בית משפט זה, וכל תביעה של מי מהצדדים כנגד משנהו, כנראה תידון בבית המשפט המחוזי (וראו הצהרת ב"כ המבקשים בדיון מיום 12.2.17 בעמ' 1 ש' 9).

משני טעמים אלה, לא מצאתי להביע עמדה לגבי המחלוקת בין הצדדים בנוגע לעסקת היסוד.

15.4 נוכח מסקנתי זו, איני מוצאת טעם להידרש לשאלה האם היה על המבקשת לצרף את חוות הדעת מלכתחילה או מה משמעות הגשתה במועד בו הוגשה או לשאלת אי הגשת חוות דעת ע"י המשיבה לעניין נזקיה; גם לו הייתה חוות הדעת מוגשת מלכתחילה, וגם לו הייתה מוגשת חוות דעת נגדית מטעם המשיבה - ממילא לא היה מקום שאדרש לעסקת היסוד לצורך הכרעה בבקשה זו.

16. נספח 14 לתגובת המשיבה

16.1 המשיבה מרחיבה בתגובתה ובסיכומיה בדבר חוסר תום הלב וחוסר ניקיון הכפיים של המבקשת, אשר לטענתה (של המשיבה) לא הגישה לתיק בית המשפט את המסמכים שהוחלפו בין הצדדים, בהם פרוטוקולים של ישיבות משותפות שהתקיימו מעת לעת.

16.2 הפרוטוקולים האמורים צורפו כנספחים 6 עד 14 (כולל) לתגובת המשיבה.

16.3 בדיון שקיימתי ביום 12.2.17, עובר למתן הצו הזמני, הצהיר ב"כ המבקשת לפניי כי לא נערכו מסמכים בכתב בנוגע להפסקת ההתקשרות. מדבריו הבנתי, ואני עדיין מבינה, כי הפרוטוקולים של הישיבות (נספח 6-14 הנ"ל) ככל הנראה לא נמסרו למבקשת והיא ראתה אותם לראשונה עם הגשת תגובת המשיבה.

אין בדעתי להכריע, בשלב זה, בשאלה זו, שהינה לטעמי שולית לעניין המרכזי העומד לדיון; אמנם, המבקש צו מניעה חייב לבוא לבית המשפט נקי כפיים ובתום לב, אך נוכח המפורט בפרוטוקולים, בפרט בנספח 14 לתגובת המשיבה, אני סבורה, כי לו היה המסמך בידיה של המבקשת, היא כנראה הייתה מצרפת אותו לבקשתה ומבקשת להסתמך על חלק מהדברים האמורים בו, כפי שעשתה בסיכומיה (באופן חלקי), וכפי שאפרט להלן.

16.4 נספח 14 לתגובת המשיבה הוא פרוטוקול ישיבה שנערכה בין נציגי הצדדים ביום 14.12.16, יום אחד לאחר שהמשיבה ביקשה מהמבקשת להפסיק את העבודות בפרויקט.

המבקשת טוענת מצד אחד כי המסמך מפוברק, אך מצד שני מבקשת להסתמך על הכתוב בו בכל הנוגע לערבות הבנקאית.

אכן, לכאורה מתעוררת השאלה (אותה העלתה המשיבה בסיכומיה) כיצד יכולות שתי טענות אלה לדור בכפיפה אחת, אך לטעמי התשובה לכך פשוטה: הפרוטוקול כולל מספר סעיפים, כאשר לגבי חלק מהם המבקשת טוענת כי כך נאמר וסוכם, ולגבי חלק אחר – שלא כך היה.

16.5 בעמוד השני של הפרוטוקול האמור נרשמו ביחס לנושא ה"ערבויות" הדברים כדלקמן –

"בשלב זה הערבויות לא יוחזרו ליורם ברנע [נציג המבקשת – ר.ב.] עד לדיון נוסף שיתקיים בנדון עם סיום הפרויקט והשלמת כל העבודות".

עוד נרשם כי תאריך היעד למשימה זו הוא "סיום הפרויקט".

16.6 מכאן, שאליבא דמשיבה, על יסוד הדברים שהיא רשמה בעצמה על נייר הפירמה שלה, לטענתה יום לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, כל עוד לא הסתיים הפרויקט, לא הושלמו כל העבודות ולא התקיים דיון בנדון – לא היה מקום לדרוש חילוט הערבות הבנקאית.

לא בכדי המבקשת פותחת סיכומיה בעניין זה ומציינת כי בכך למעשה יכלה לסיים טיעוניה. ואמנם, להבנתי את הדברים, בכך באמת מסתיים העניין בשלב זה.

16.7 בדיון שהתקיים בפניי ביום 28.2.17, ומשטען ב"כ המבקשת בנוגע לנספח 14 האמור, תגובתו של ב"כ המשיבה הייתה –

"... לא התחייבנו שלא נחלט את הערבויות. הסיכום היה שהנושא ייבדק בכפוף לנזקים שנגרמו למשיבה. בהתאם לבדיקה שנעשתה נכון להיום נזקי המשיבה כתוצאה מהתנהלות המבקשת בפרויקט עלו על סכום הערבות לכן נושא השבת הערבות כבר לא רלוונטי"

(עמ' 3 ש' 21-24).

אני סבורה כי תשובה זו אינה מספקת; ראשית, כפי שכבר ציינתי לעיל, טענות שני הצדדים בנוגע לעסקת היסוד אינן יכולות להידון בנוגע לחילוט הערבות בנקאית (מהנימוקים שהובאו לעיל). ועל כן, ניסיון המשיבה לטעון בעניין נזקיה בגין עסקת היסוד לא יוכל לסייע למשיבה, כשם שניסיון המבקשת לטעון בעניין זה לא יוכל לסייע למבקשת.

שנית, הדברים הרשומים בפרוטוקול הפגישה (נספח 14) ושהובאו לעיל במלואם ברורים ביותר.

הטענה כי "לא התחייבנו שלא נחלט את הערבויות" היא מעט מוזרה, נוכח ההתחייבות העולה מנספח 14 ולפיה לא רק שברור שהערבות לא תחולט – אלא שדובר על השבתה למבקשת, והוסכם כי עניין זה ידון בסיום הפרויקט. אם דובר בפגישה על החזרתה של הערבות למבקשת ונקבע כי הנושא ידון בהמשך - קל וחומר שלא הוסכם שהערבות תחולט!

שלישית, ולעניין הנזקים הנטענים – בפרוטוקול לא נרשם דבר לגבי בדיקות שתעשה המשיבה בנוגע לנזקים שנגרמו לה. אלו דברים שהוספו כעת בדיעבד, והם אינם עולים מהסיכום בפרוטוקול.

16.7 במילים אחרות, הסיכום בין הצדדים מיום 14.12.16, יום לאחר שמבקשת נדרשה ע"י המשיבה לעזוב את הפרויקט, היה כי כל עוד לא הסתיים הפרויקט ולא התקיים דיון נוסף בנדון, אין מקום לחילוט הערבות.

17. אין חולק, כי בפברואר 2017 טרם הסתיים הפרויקט. בשלב זה, לא ברור עדיין מתי הוא יסתיים, אך די ברור כי בדעת הצדדים לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך תביעת נזקיהם. נדמה לי כי "הדיון הנוסף בנדון" (המילים הרשומות בנספח 14 ביחס לערבות הבנקאית) יתקיים בבית המשפט בתביעות העיקריות, ככל שיוגשו, אך בשלב זה אני סבורה כי די בכך שצו המניעה יעמוד בתוקף עד לסיום הפרויקט והשלמת כל העבודות, בדיוק כפי שנרשם ע"י המשיבה בפרוטוקול הפגישה מיום 14.12.16, נספח 14 לתגובתה.

18. אני מורה על כן, כי בשלב זה, הצו הזמני שניתן ביום 12.2.17 יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת.

נוכח מועד פקיעת הערבות (1.6.17), ב"כ הצדדים יעדכנו עד ליום 1.5.17 האם הפרויקט הסתיים והעבודות הסתיימו, והאם הוגשו תביעות בגין עסקת היסוד.

בשלב זה, אני סבורה כי אין מקום לפסיקת הוצאות, ושאלת ההוצאות בגין ההליך תידון, במידת הצורך, בפסק הדין.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.