רקע:

1. לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה ו/או לעיכוב ביצוע. המדובר בהחלטה מ- 26.4.18 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, לעכב ביצוע של פסק דין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה בת"א 24059-02-17.

בפסק הדין, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת ליתן צו מניעה האוסר חילוטה של ערבות בנקאית שמסרה המבקשת למשיבה.

המבקשת עתרה לבית קמא בבקשה לעכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהמבקשת התעתדה להגיש.

בהסתמך על טיעוני הצדדים, כפי שהוגשו בבקשה המקורית לעיכוב ביצוע, דחה בית משפט זה את הבקשה, מהטעם שהיה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא אשר התייחסה לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לה.

נוכח תוצאה זו, לא נדרש בית משפט זה לשאר חלקי הבקשה.

הבקשה לעיון חוזר:

2. המבקשת ממאנת להשלים עם ההחלטה ועותרת בבקשה כאמור.

בבקשה הנוכחית, בפעם הראשונה, מפנה המבקשת לאסמכתאות, אשר יש בהן, לשיטתה כדי לקיים דיון לגוף הבקשה. ייאמר כבר עתה, הילוכה של המבקשת אינו ראוי. טוב היה לו המבקשת היתה מתייחסת ומפנה לאסמכתאות התומכות בגישתה זו עוד בסיבוב הראשון. ויודגש – המשיבה, בתגובתה, בסיבוב הראשון, פירטה והפנתה מדוע ראוי לדחות את הבקשה מהטעם שהוגשה במסגרת הערעור ולא כבקשת רשות ערעור.

המבקשת, רק לאחר דחיית בקשתה, בתשובה לתגובה לבקשה לעיון חוזר, הפנתה לאסמכתאות חדשות. גם אם אין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, הדבר יילקח בחשבון בנושא ההוצאות.

3. דומה כי המקרה דנן נופל בגדרי בע"מ 6701/16 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין פלוני"). בעניין פלוני הוגשה בקשה לערכאה הדיונית, לעכב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור. בית המשפט בעניין פלוני הורה על עיכוב ביצוע למשך שבעה ימים.

עם הגשת הערעור הוגשה לערכאת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. הבקשה נדחתה. בית המשפט העליון, בעניין פלוני, קבע כי מאחר והערכאה המבררת לא נדרשה לשאלות מאזן הנוחות וסיכויי הערעור בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא הורתה על עיכוב ביצוע למשך שבעה ימים לצורך הגשת ערעור ולבקש עיכוב ביצוע בגדרו, על ערכאת הערעור לברר הבקשה לעיכוב ביצוע בגדרי הערעור על פסק הדין ולא במסגרת בקשת רשות ערעור.

4. משכך , מוחלט לעיין מחדש בבקשה לגופה.

הבקשה לעיכוב ביצוע:

5. לטענת המבקשת מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן עסקינן במימוש ערבות בסכום של 1,075,000 ₪, אשר עלול לגרום לקריסת המבקשת ולא ניתן יהיה, משכך, להשיב את המצב לקדמותו.

עוד טוענת המבקשת כי הגישה תביעה לבית משפט זה נגד המשיבה בעל סך מיליוני שקלים אשר לטענתה המשיבה חבה לה.

בנוסף טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים. המבקשת מפנה לכך שבהתאם להחלטת הביניים של בית משפט קמא על שני תנאים להתקיים לשם מימוש הערבות: הראשון- סיום פרויקט הבנייה, השני – מפגש בין הצדדים.

המבקשת מוסיפה ומפנה להחלטת הביניים לפיה, לטענתה, הדיון יתקיים בבית המשפט עם הגשת התביעה. ומכאן, משהגישה המבקשת תביעה לבית המשפט, היה מקום להורות על עיכוב מימוש הערבות.

לטענת המבקשת, סותר פסק הדין את החלטת הביניים שכן בית משפט קמא קבע כי משלא קיימו הצדדים מפגש, לאחר הגשת התביעות, מתבטל התנאי השני. אליבא המבקשת, הגשת התביעה נגד המשיבה מקיימת את התנאי השני, דהיינו – דיון בין הצדדים.

עוד טוענת המבקשת כי המשיבה היא שסיכלה את קיום המפגש בכך שמומחה מטעמה בדק את אתר הבנייה, ללא מתן אפשרות למבקשת לבחון את הליקויים הנטענים.

לא זו אף זו, טוענת המבקשת כי הפרויקט לא הגיע לידי סיום, שכן תקופת הבדק טרם הסתיימה.

יתרה מזו, לטענת המבקשת מתקיימים החריגים לאי מימשו הערבות שכן המשיבה נוהגת בשרירות ובחוסר תום לב.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לכך שהמבקשת אמורה הייתה להקים עבורה בניין במחיר פאושלי של 21,800,000 ₪. לשם הבטחת קיום ההתחייבויות על ידי המבקשת, נמסרה הערבות נשוא הבקשה. מאחר וההסכם הופר, הוא בוטל על ידי המשיבה אשר השלימה את הבנייה ונוכח הנזקים הוגשה הערבות למימוש.

טוענת המשיבה כי באוקטובר 2017 ניתן היתר איכלוס לבניין. כלומר, התנאי הראשון – הושלם.

אשר לגוף הבקשה טוענת המשיבה כי משעסקינן בחיוב כספי נוטה הכף לעבר דחיית הבקשה.

לא זו אף זו, טוענת המשיבה כי המבקשת לא הוכיחה כי מימוש הערבות יביא לקריסתה.

עוד טוענת המשיבה כי הטענות לפיהן, ככל שהערעור יתקבל והבקשה תדחה, לא תוכל המשיבה להשיב המצב לקדמותו אף הן הועלו בעלמא.

באשר לסיכויי הערעור טוענת המשיבה כי המדובר בערבות אוטונומית ועל כן, רק במקרים נדירים, יעוכב מימושה.

המשיבה אף מבקשת לדחות את טענות המבקשת לפיהן לא נדרש בית משפט קמא למלוא טענותיה. מסבירה המשיבה כי טענותיה העובדתיות של המבקשת לא הוכחו שכן הצדדים ויתרו, בהסכמה, על חקירת עדים ופסק הדין ניתן על סמך כתבי בי דין.

7. המבקשת, בתשובתה, טוענת כי שיקולי מאזן הנוחות, שעה שעסקינן בעיכוב ביצוע של ערבות בנקאית, מקומן בפסק הדין ולא במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע. עוד טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט קמא סותר את החלטת הביניים.

ההלכה:

8. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי ככלל פסק דין יש לבצע עם הינתנו ואין בהגשת ערעור, כלשעצמו, כדי לעכב ביצוע פסק דין. על מנת להיכנס בגדרי החריג על שני תנאים מצטברים להתקיים: הראשון – סיכויי הערעור טובים, השני- מאזן הנוחות, במובן שאם הבקשה תדחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, נוטה לטובת המבקשת. המבחן ידוע כמבחן מקבילית הכוחות, כלומר, כאשר משקלו של תנאי אחד גובר, פוחת הצורך במשקל מכריע לתנאי השני. אולם, ככלל, נתנה ההלכה הפסוקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לדוגמא ע"א 9890/17 ויסולי נ' אלרן (פורסם במאגרים), ע"א 8053/17 מלמד נ' ליבוביץ (פורסם במאגרים) ועע"מ 8415/17 עיריית גבעתיים נ' יעקובי (פורסם במאגרים).

ככלל, על הטוען כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא תיעתר הבקשה, במובן של קריסה כלכלית או מכר רכוש כגון דירת מגורים, עליו נטל ההוכחה. ראו ע"א 8721/16 אס.פי.ג'י וקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים).

עוד נקבע בעא 952/15 מקס נ' דינר (פורסם במאגרים), כי שעה שהחיוב בפסק הדין הינו כספי הנטייה תהא שלא לעכב ביצוע של פסק דין, שכן, נזקים מעין אלה ניתנים, בדרך כלל, לפיצויי.

כמו כן, נקבע לא אחת כי על המבקש להוכיח הטענה שאם יתקבל הערעור, לא תוכל המשיבה להשיב הכספים שקיבלה ולא די בטענות בעלמא בעניין זה.

הכרעה:

9. עיון בבקשה ובתצהיר מעלה כי הטענות אודות נזק כלכלי שיכול להיגרם למבקשת, אם תידחה הבקשה, הועלו על דרך הסתם, ללא ראשית ראייה ובעלמא. לא די בטענה סתמית ללא שמץ של הוכחה.

כך גם חששה של המבקשת כי המשיבה לא תשיב לה כספים ששילמה, אם הבקשה תידחה, הועלו על דרך הסתם, ללא שמץ של עיגון ראייתי. כפי שנטען על ידי המבקשת, למשיבה נכסים רבים ומכאן שזו תוכל להשיב המצב לקדמותו. טענה כי לא ייגרם למשיבה נזק, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, אינה נכנסת בגדרי החריג המתיר עיכוב ביצוע של פסק דין.

9. אין מקום לטענת המבקשת כי פסק הדין אינו כספי. דחיית התביעה לעיכוב מימוש ערבות בנקאית היא במהותה בפסק דין כספי. ודוק, המבקשת עצמה טוענת כי דחיית הבקשה תביא לקריסתה הכלכלית – טענה שכאמור נדחתה.

10. כלומר, המבקשת נכשלה בהוכחת התנאי לפיו מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מאחר וכאמור, הבכורה ניתנת לשיקול מאזן הנוחות, על פניו די בכך על מנת לדחות הבקשה.

11. בבחינת למעלה מהצורך, לעניין סיכויי הערעור - בית משפט קמא קבע הפנייה לעסקת היסוד, כאשר נדרש עיכוב ביצוע של ערבות בנקאית, ייכלל במסגרת השיקולים במקרים חריגים.

כאמור הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים ובית משפט קמא מצא כי המחלוקת העסקית שבין הצדדים היא מחלוקת רגילה. משכך, בית משפט קמא לא נדרש, במסגרת ההליך שלפניו, לעסקת היסוד.

12. לאחר בחינת טיעוני הצדדים נקבע בהחלטת הביניים כי לשם מימוש הערבות על שני תנאים להתקיים: הראשון – סיום הפרויקט, השני – קיום דיון.

בפסק הדין נקבע כי הפרוייקט הסתיים ובכך התקיים התנאי הראשון.

אשר לתנאי השני – קבע בית המשפט כי הורה על פגישה כזו, אולם שני הצדדים הודיעו שאין בכך טעם. משכך, הקביעה הייתה ששני הצדדים מוותרים עליו.

אשר על כן, נדחתה התביעה לצו האוסר את מימוש הערבות הבנקאית.

13. לאחר עיון בטענות הצדדים, בכל הזהירות הנדרשת ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכוייו של זה אינם מובהקים.

על מהות ואופי ערבות בנקאית אוטונומית ראו לדוגמא המ' 21765/91 א.ד.ש. עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' קרדנל יהודה פ"מ כרך תשנ"א (3)255 והאסמכתאות שם(להלן: "עניין קרדנל"). סיכום ההלכות שהובאו בעניין קרדנל מלמד כי חובת הבנק, הערב, לשלם עם דרישה ראשונה והבנקים אינם רשאים לסרב אפילו אם לטעמם לא קם החיוב בין הצדדים הישירים.

14. הצדדים מנהלים הליך משפטי בנוגע לעסקת היסוד וככל שיקום הצורך, תוכל המשיבה להשיב למבקשת כספים ולשפותה בגין נזקים שנגרמו לה.

14. אשר על כן, הבקשה נדחית.

עיכוב ביצוע עד ליום 15.5.18 על מנת שהמבקשת תוכל לשקול צעדיה.

נוכח דרך הילוכה של המבקשת, זו תשלם למשיבה הוצאות בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, 07 מאי 2018, בהעדר הצדדים.