1. ביום 16.3.17 ניתן על ידי צו מניעה זמני האוסר חילוטה של ערבות בנקאית, כהגדרתה בסע' 3 להחלטה.

2. נימקתי החלטתי בהוראותיו של נספח 14 לתגובת המשיבה לבקשת המבקשת לצו מניעה זמני (להלן – "נספח 14") ביחס לערבויות בפרויקט, הוראות המבטאות את פגישת הצדדים מיום 14.12.16 ואת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרתה (ביחס לערבויות כאמור).

בהחלטתי מיום 16.3.17 קבעתי שהוסכם בין הצדדים כי הערבות הבנקאית לא תוחזר למבקשת "עד לדיון נוסף שיתקיים בנדון עם סיום הפרויקט והשלמת כל העבודות".

מכאן שהצדדים קבעו שני תנאים לעניין גורלה של הערבות הבנקאית: הראשון – סיום הפרויקט, השני – קיומו של דיון נוסף ביניהם.

3. הואיל ותוקפה של הערבות פג ביום 1.6.17, הוריתי ביום 22.5.17 (בק' מס' 13) על הארכתה עד ליום 1.6.18, ותוקפה אמנם הוארך כאמור.

4. אין חולק, כי נכון להיום הפרויקט הסתיים (הודעת המשיבה מיום 30.11.17 בבק' מס' 14). בכך התקיים התנאי הראשון שנקבע בנספח 14 הנ"ל.

5. בהחלטתי מיום 3.12.17 (בק' מס' 14) הוריתי לצדדים לקיים פגישה מסכמת, אך מהודעות שני הצדדים עולה כי שניהם סבורים שאין בכך טעם.

המסקנה העולה מהודעות הצדדים בעניין זה היא כי שני הצדדים מוותרים למעשה על התנאי השני שנקבע בנספח 14.

6. במקביל, מתנהל בין הצדדים הליך בבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעות הדדיות שהגישו הצדדים במסגרתן תידונה טענותיהם ביחס לעסקת היסוד; אלא שכפי שנקבע בהחלטתי מיום 16.3.17 – שאלות ביחס לעסקת היסוד אינן עילה לעיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית.

הסיבה היחידה בעטיה מצאתי, נכון ליום 16.3.17 ומאז ועד היום, להורות על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית הייתה הסכמה ספציפית בין הצדדים, אשר באה לידי ביטוי בנספח 14 הנ"ל.

אך משהתקיים התנאי הראשון לנספח, והואיל והצדדים אינם רואים טעם בקיומו של התנאי השני לו, אין עוד דבר המונע מימושה של הערבות הבנקאית.

7. על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מורה כי צו המניעה שניתן על ידי ביום 16.3.17 יבוטל, אך כדי לאפשר למבקש להיערך בהתאם, אני מורה כי הביטול יכנס לתוקף ביום 15.3.18. עד למועד זה תוכל המבקשת לנקוט בכל הליך משפטי מתאים.

8. אשר לשאלת ההוצאות: כאמור, מצאתי לתת צו מניעה זמני וביטולו ניתן כעת נוכח שינוי נסיבות והסכמה משותפת של הצדדים ביחס לאי ההסכמות שביניהם, כמו גם סברת שני הצדדים כי במחלוקת שביניהם לא יוכלו להגיע להבנות בינם לבין עצמם והם נזקקים להכרעה שיפוטית. במצב דברים זה, כאשר מקצת הסעד התקבל למשך זמן מה, ובוטל לאחר זמן מה, אני סבורה כי ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו, וכך אני מורה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים