1. לפני בקשה לעכב ביצוע של פסק דין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה בת"א 24059-02-17.

עניינו של פסק הדין הוא דחיית בקשת המבקשת, ליתן צו מניעה האוסר חילוטה של ערבות בנקאית שנמסרה על ידי המבקשת למשיבה.

2. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף מהטעם שהמבקשת עתרה לבית משפט קמא, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, ובית משפט קמא, ביום 06.03.18, דחה הבקשה.

מוסיפה וטוענת המשיבה, כי הלכה היא שכאשר בעל דין פונה לבית המשפט אשר הוציא מלפניו את פסק הדין, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אין המבקש רשאי להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין והתרופה הקנויה לו היא הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקשת, בתשובתה, טוענת כי הנחת המשיבה לפיה בית משפט קמא דחה את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין שגויה ומשכך למבקשת הזכות לעתור לעיכוב ביצוע בבית משפט זה. לחיזוק מפנה המבקשת להחלטת בית משפט קמא מיום 06.03.18 ממנה עולה, לשיטת המבקשת, כי הבקשה לעיכוב ביצוע לא נדחתה אלא בית המשפט הפנה לפסק דינו מיום 28.01.18 במסגרתו עיכב את ביצוע פסק דינו עד להגשת הערעור.

3. תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת :

"(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשה רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט של הערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו."

בית המשפט העליון נדרש לנושאים אלו בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין מסארוה") ובע"א 3343/17 יקבי ירושלים- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן:" עניין יקבי ירושלים").

כעולה מעניין מסארוה ומעניין יקבי ירושלים הלכה היא "כי כאשר מוגשת לערכאה המבררת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה עד להכרעה בערעור, להבדיל מדחיית בקשת עיכוב ביצוע קצרה עד להגשת הערעור, ובקשה זו נדחית- הדרך היחידה הפתוחה בפניו של המבקש היא הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ולא הגשה של בקשה מקורית חדשה לעיכוב ביצוע פסק הדין".

4. בעניינו, הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין "עד למועד מתן פסק דינה של ערכאת הערעור בערעור, אשר יוגש על ידי המבקשת לבית המשפט המחוזי".

בית משפט קמא קבע :

"המועד שננקב בפסק הדין ואשר במסגרתו עוכב ביצועו חלוף מס' ימים לאחר המועד האחרון להגשת ערעור, וזאת בכוונת מכוון. מכאן, שכבר ניתן עיכוב ביצוע על ידי בית משפט זה, וככל שהמבקשת סבורה כי יש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור- תגיש ערעור ותבקש מבית המשפט המחוזי לעכב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור".

עינינו הרואות, המבקשת הגישה לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו עד להכרעה בערעור שיוגש. ודוק, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע זמני עד להגשת ערעור. לא זו אף זו, בקשה המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור נדחתה על ידי בית משפט קמא.

5. משכך, בהתאם להלכה הפסוקה שהובאה לעיל, דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות וכך מוחלט. אין בכך כדי למנוע מהמבקשת להגיש בקשת רשות ערעור וברי שאין בכך כדי לקבוע מסמרות לעניין סיכויה של זו, ככל שתוגש.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ח, 26 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.