1. לפני בקשת הנתבעת להורות על הארכת תוקפה של הערבות הבנקאית, אשר חילוטה עוכב בהחלטותיי מיום 12.2.17 (במעמד צד אחד) ומיום 16.3.17 (לאחר קבלת תגובה וקיום דיון במעמד שני הצדדים). תוקפה של הערבות יפוג ביום 1.6.17.

2. התובעת מתנגדת למבוקש וסבורה כי זהו סעד שבית משפט זה אינו יכול לתת במסגרתו של הליך זה, וכי על הנתבעת לפנות בהליך נפרד לצורך זה.

3. אין דעתי כדעת התובעת; הליך זה עניינו הערבות הבנקאית, ובמסגרתו יש להגיש את כל הבקשות הנוגעות לאותה ערבות. נקיטתו של הליך נפרד עלולה להביא לתוצאות משפטיות סותרות, ואין להסכים עם מצב משפטי מעין זה.

4. בהחלטתי מיום 16.3.17, אשר איש מהצדדים לא ביקש לערער עליה, ציינתי את מועד תום התוקף של הערבות, וביקשתי מהצדדים לעדכן עד חודש קודם לכן האם הפרויקט הסתיים והאם הוגשו תביעות הדדיות.

מהעדכונים שהוגשו הסתבר כי הפרויקט טרם הסתיים, אף טרם הוגשו תביעות כספיות בין הצדדים.

5. על כן, הרציונל העומד בבסיסה של החלטתי מיום 16.3.17 נותר בעינו: כל עוד הפרויקט מתנהל וכל עוד אין תביעות כספיות מבוררות בין הצדדים, יש להורות על עיכוב חילוטה של הערבות הבנקאית. עיכוב חילוט – לא כל הוראה אחרת, בפרט לא הוראה שמשמעה איון הערבות הבנקאית.

ההחלטה מיום 16.3.17 נועדה להשאיר את המצב כמות שהוא; לא לתת יתרון כלשהו, דיוני או מהותי, לתובעת, אשר מאז פתחה בהליך זה לפני שלושה חודשים וחצי כמעט, לא טרחה להגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת מצד אחד, ולא לגרום לה לנזק כספי כבד (לטענתה) מצד שני.

6. בידי התובעת הברירה: לפעול להארכת את תוקף הערבות הבנקאית בשנה נוספת (עד ליום 1.6.18) או להסכים לחילוטה כבר כעת. אין תכליתו של צו המניעה הזמני שניתן לגרום לאיונה של הערבות הבנקאית, שזו התוצאה הנובעת מדחיית בקשתה המוצדקת של הנתבעת.

7. נוכח חג השבועות החל ב-30-31 לחודש זה, והעובדה כי הבנק יהיה כנראה סגור במועדים אלה, אני מורה לתובעת לצרף עד ליום 28.5.17 אסמכתא להארכת תוקפה של הערבות הבנקאית כמפורט לעיל, שאם לא כן – יבוטל צו המניעה הזמני והערבות הבנקאית תחולט ביום 29.5.17.

8. שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך, בפסק הדין.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ז, 22 מאי 2017, בהעדר הצדדים.