בפני בקשה לחידוש ההליכים בתובענה, לאחר שעוכבו על ידי ביום 7.11.17, על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

לטענת התובע, פנה ביום 30.11.17 הן אל הנתבעת והן אל המינהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות הלאומיות (להלן: "המילת"ב"), בבקשה למינוי בורר, אך לא קיבל כל תשובה ובורר לא מונה. התובע מצרף מכתב ואישורי דואר רשום של המכתבים שנשלחו. לפיכך, טוען התובע כי הנתבעת אינה זכאית להסתמך עוד על הסכם הבוררות, ויש להחזיר את ההליכים לבית המשפט.

הנתבעת בתגובתה טוענת, כי השיבה למכתב התובע ביום 14.12.17, וציינה כי הינה מסכימה להליכי בוררות, אך כי מעבר לכך אין עליה חובה ליזום את הליכי הבוררות. יצוין, כי התובע מכחיש את קבלת המכתב האמור, אשר כמצוין בו נשלח בפקסימיליה, אך לא צורף לו אישור על משלוחו בפקסימיליה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה ולחדש את הליכי התביעה בבית המשפט. להלן נימוקי.

סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כך:

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

החלטת עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט, לחדש את ההליכים בפניו, ככל ומשתכנע על פי שיקול דעתו, כי מהשתלשלות העניינים לאחר החלטתו, אין הצדקה עוד לקיומו של עיכוב הליכים לצורך הליך הבוררות (ראה: ע"א 638/76 סלח נ' דגן, פ"ד לא (1) 656 (1976)).

ככל ובית המשפט משתכנע כי הנתבע, אשר ביקש את עיכוב ההליכים, מתחמק מקיום הליכי הבוררות, ניתן על כן לשוב לבית המשפט ולבקש את חידוש הליכי התובענה (ראה: אורי שטרוזמן הבוררות 84 (התשס"א) והשווה במשפט המשווה: J. Brian Casey, ARBITRATION LAW OF CANADA: PRACTICE AND PROCEDURE 296 (2^nd ed. 2012)).

לעניין זה יש לזכור את העובדות הבאות: המבקש עיכוב הליכים אינו יכול להסתפק בטענה כי לא התנגד לקיומה של בוררות. עליו להראות ראיות פוזיטיביות לרצונו בבוררות, ופעולה אקטיבית מצידו (ראה: רע"א 4464/12 Minter Properties Ltd. נ' הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים [ניתן ביום 25.11.2012]; סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ראשון, עמ' 270 (מהדורה רביעית, 2005)).

זאת ועוד, מטרת קיומם של הליכי בוררות הינה קיומו של הליך מהיר, בלא עיכובים. השתהות צד להסכם בפתיחת הליכי הבוררות, כמוה כזניחת הבוררות, גם אם ההסכמה על בוררות, קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט (ראה: ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, פ"ד נט (1) 828 (2004)). גם אי הענות הבורר עצמו לבקשה לפתיחת הליכי הבוררות, למשך תקופה ארוכה, גם היא עילה לביטול עיכוב ההליכים לצורך בוררות, מאחר ומשמעותה הינה פגיעה בזכותו החוקתית של התובע לערכאות, בלא שמתאפשרת לו הדרך לבירור תביעתו בפני הבורר (ראה: רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון, פ"ד נו (5) 769 (2001) (להלן: "הלכת אוריאלי").

יישום ההלכות האמורות על ענייננו, מביא למסקנות הבאות: מאז החלטתי על עיכוב ההליכים, חלפה למעלה מחצי שנה. בדומה להלכת אוריאלי, הגוף הממשלתי שאמור למנות את הבורר, לא עשה כן למרות הפניה אליו. הנתבעת, לעומת זאת, בחרה "בשב ואל תעשה", מאחר והמצב הנוכחי הוא הנוח לה ביותר, היינו, אין הליך משפטי ואין הליך בוררות. אינני מקבל את טענתה כי על התובע בלבד לפעול למינוי הבורר לאחר החלטת בית המשפט. על הנתבעת היה, בדומה לתובע, לפנות למילת"ב ולהאיץ בו למנות בורר.

אציין עוד, כי גם אין בפני כל הוכחה כי מכתבה הנטען של הנתבעת מיום 14.12.17 בכלל נשלח לתובע ולמילת"ב. לתגובת הנתבעת לא צורף תצהיר, וגם לא אישורי פקסימיליה כלשהם, ועל הנתבעת היה להוכיח כי פעלה לקידום הבוררות (השווה: רע"א 11166/97 כהן הברון ניסן נ' מינהל מקרקעי ישראל [ניתן ביום 5.3.2009]).

כך או כך, גם אילו היתה הנתבעת מוכיחה כי שלחה את המכתב הנטען, והיא לא עשתה כן, אינני מקבל את טענתה כי די בכך, בלא כל יוזמה מצידה. אכן, נתבע אינו חייב ליזום הליכי תביעה נגדו, אך במה דברים אמורים, בטרם החל הליך משפטי. לעומת זאת, כאשר החל הליך משפטי, אשר עוכב לבקשתו של הנתבע בשל טענתו כי הינו מעוניין כי הסכסוך יתברר בבוררות, אי נסיון מינימלי לקדם את הליך הבוררות הינו חוסר תום לב דיוני.

ועל כל אלה מתווספת העובדה העיקרית, גם אילו הנתבעת היתה פועלת לקידום הבוררות כנדרש, בפועל המילת"ב לא עשה דבר למינוי בורר. בנסיבות אלה, אין זה מתקבל על הדעת להשאיר את התובע ללא סעד משפטי. הליך בוררות אמור להיות הליך מהיר, ובענייננו, אף קובע סעיף 2.78 לפרק יג' לכרך א' בעניין ביצוע עבודות ביוב ברשויות המקומיות – הוא הסכם הבוררות עליו מסתמכת הנתבעת, כי ההחלטה תינתן בתוך 30 יום. והנה, עברה לה מעל חצי שנה, ובורר לא מונה, ולא ניתנה כל תגובה של המילת"ב. נסיבות אלה, כשלעצמן, בלא קשר להתנהלות הנתבעת, שהינה כאמור פסולה בעיני, מצדיקות השבת ההליכים לבית המשפט.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המזכירות תחדש את ההליכים בתיק, ותחזיר את התיק לטיפולו של הרשם הבכיר מורני, הדן בתביעה בסדר דין מקוצר.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

על הנתבעת להגיש בקשת רשות להתגונן מפני התביעה במועד הקבוע בהחלטת כב' הרשם הבכיר מורני מיום 27.9.17, כאשר המועדים ייספרו ממועד קבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ח, 22 מאי 2018, בהעדר הצדדים.