לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

נציגת ציבור (עובדים): גב' פביאן ליטל כהן לוגסי

נציגת ציבור (מעסיקים): גב' אורנה כבירי

החלטה

1. תביעתה של התובעת להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית, דו צדדית, ממנה היא סובלת, לטענתה, כפגיעה בעבודה, נדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיום 9/1/17.

כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. מהלך הדיון

בתאריך 22/5/18, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרה התובעת על תצהיר עדותה הראשית.

בסיום ישיבת ההוכחות, קצבנו לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעת ביום 24/6/18, סיכומי הנתבע ביום 16/7/18 וסיכומי התשובה של התובעת ביום 29/7/18), הבשיל התיק להכרעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות:

א. התובעת, ילידת 1970, עובדת בחברת חשמל, בתפקיד פקידה, משנת 2004.

ב. התובעת עובדת חמישה ימים בשבוע (ימים א-ה) במשך 8.5 שעות כל יום, כשלעיתים היא עובדת שעות נוספות.

ג. במסגרת עבודתה עובדת התובעת מול מחשב ומקלידה נתונים, דו"חות, מכתבים ומיילים וכן משתמשת בעכבר.

ד. חלק מתפקידה של התובעת זה לקבל קהל (תפקיד אותו היא מבצעת, מידי יום, בין השעות 7:00 עד 14:30, בערך) כאשר גם בזמנים שהיא עושה כן, היא מממשיכה להשתמש במחשב, מקלידה נתונים מדברי הקהל הפונה אליה וכן משתמשת בעכבר.

ה. התובעת מקלידה בשיטה עיוורת ולשם כך משתמשת בשתי ידיה.

ו. במהלך יום עבודה לתובעת שתי הפסקות, בנות חצי שעה כל אחת, כאשר הראשונה בבוקר והשניה בצהריים

ז. התובעת הגישה תביעה לנתבע, על מנת שיכיר בתסמונת התעלה הקרפלית, דו"צ, ממנה היא סובלת, לטענתה, בידיה, אך הנתבע דחה את תביעתה.

4. דיון והכרעה

על מהותה של תורת המיקרוטראומה, והתנאים לקיומה של תשתית עובדתית לביסוסה של עילת מיקרוטראומה נפסק לא מכבר בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נוח מיום 22.12.14 - (להלן:"ענין אסתר נוח"), כך:

"תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד - אינה מחלת מקצוע ומאידך - אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים^.

על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".

וכפי שנקבע בעניין אסתר נוח, על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, ואלו הכללים שנקבעו בפסיקה:

א. אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב פד"ע לה 529).

ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו . אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי מיום 20.12.07).

ג. אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...". (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538).

מן הכלל אל הפרט -

נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את עדותה של התובעת, בחנו את חומר הראיות - לרבות טופס התביעה אותו הגישה התובעת בטרם היתה מיוצגת ולרבות ההודעה (נ/1) שגבה ממנה חוקר הנתבע (גם בטרם היתה מיוצגת) ולרבות ההודעה (נ/2) שגבה חוקר הנתבע מגב' אביטן לימור ולאחר שנתנו דעתנו גם לסיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת השכילה להרים את נטל ההוכחה הנדרש ולהוכיח כי התקיימה, בעניינה, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות של הקלדה, במשך רוב יום עבודתה וזאת מאז שנת 2004, השנה בה התחילה לעבוד בחברת חשמל.

להלן הטעמים שהובילו אותנו למסקנתנו זו:

א. הרושם המהימן מאוד שהותירה עלינו התובעת.

ב. העובדה שהגרסאות אותן מסרה התובעת, עוד בטרם היתה מיוצגת, באשר לאופי עבודתה, היו תואמות ועקביות, כפי שיובהר:

תיאור עבודתה, כפי שמצא ביטוי במסמך (נושא תאריך 26/6/16) אותו צירפה לטופס תביעתה לנתבע (תביעה אותה הגישה כמעט שנה בטרם הפכה מיוצגת):"במסגרת עבודתי אני כל היום עובדת על המחשב, מקלידה נתונים, מכתבי, מיילים.."

תיאור עבודתה, כפי שמצא ביטוי בהודעה שגבה ממנה, ביום 6/11/16 (כחצי שנה בטרם הפכה מיוצגת) חוקר הנתבע (נ/1):"..עובדת בחברת חשמל כקופאית וקבלת קהל. עובדת יום יום משעה שמונה עד שעה חמש, חמישה ימים בשבוע. קבלת קהל בימים א-ה משעה שבע עד שעה שתיים וחצי..אך העבודה נמשכת אחרי הקהל. תפקידי בעיקר קבלת קהל, תשלומים חוזרים, הזמנות ..וכמובן המון עבודה מול מחשב ומול קופה מול צ'קים..עבודתי בעיקר הקלדה על מחשב...";"אני כל היום עובדת על מחשב, מקלידה המון הקלדה בשיטה עיוורת, שתי ידיי על המקלדת.." (עמ' 1 שורות 2-13 לנ/1).

ג. עקביות גרסתה של התובעת, כפי שמצאה ביטוי גם בתשובה נוספת שנתנה לחוקר, עת נשאלה:"כמה שעות את מקלידה ביום?" השיבה התובעת:"יש לי הפסקות בשעות הצהריים חצי שעה, בוקר חצי שעה, כל השאר ממש מקלידה רצוף, כל הזמן, בקבלת קהל, אחרי קבלת קהל מקלידה. חוזים, טיפול בפניות, מענה..הכל בהקלדה" (עמ' 2 שורות 1-5 לנ/1).

ד. העובדה שגרסתה של התובעת באשר לאופי עבודתה ולכך שאת מרבית שעות עבודתה היא מעבירה בהקלדה, זכתה לחיזוק בדברים שמסרה הממונה עליה - גב' אביטן לימור, מסגרת ההודעה שנגבתה, ממנה ביום, ביום 6/11/16:"כל עבודתה קשורה לעבודת מחשב, הקלדות מרובות, מקלידה נתונים של..תשלומים, מונים, דואר, מיילים, מיציאות עובדים לשטח, דווחי נזקים, תקלות , הכל מול מחשב ומול קופת תשלומים שזה גם מחשב" (עמ' 1 שורות 8-10 לנ/2).

ה. העובדה שגם במענה לשאלה נוספת שהפנה החוקר לגב' אביטן, היא נתנה תשובה המחזקת את טענות התובעת , וכך נשאלה:"כמה שעות בממוצע ביום עובדת על מחשב?"ותשובתה:"זה ממש יום יום, ממש לא קמים. יש חצי שעה הפסקה בוקר או צהריים. כל שאר העבודה מול מחשב. תמיד יש מה לעשות" (עמ' 1 שורות 11-14 לנ/2).

ו. תיאור עבודתה של התובעת כפי שמצא ביטוי בעדותה לפנינו, תיאור ממנו למדנו שגם עת היא מדברת עם לקוחות, היא ממשיכה להשתמש במקלדת ובעכבר, כדי לחפש נתונים, להקליד מידע , לבצע עסקאות בשיקים, לתעד תלונות , להקליד מספרי חוזים, להקליד סכומים, לרשום הערות במערכת (באורך של 10 שורות) (עמ' 3 לפרוטוקול).

ז. העובדה שלמרות משימות נוספות שמבצעת התובעת, במהלך ו/או בסוף יום עבודתה (ספירת כסף (בסוף יום עבודה), סריקה או צילום של מסמכים, קבלת, לעיתים של אישורי מנהל על תשלומים וכדו') הרי שאין בכך כדי לגרוע מהעובדה שבמשך זמנים רצופים וארוכים היא עוסקת בהקלדה רצופה.

ח. העובדה שגם בחלק היום בו לא מקבלת התובעת קהל, היא מבצעת עבודות שונות המחייבות הקדה רצופה, כמו זימוני לקוחות דרך האתר, כתיבה ומתן תשובות במיילים, פתיחת הזמנות, תאום בדיקות, פתיחת נזקים (עמ' 5 לפרוטוקול).

ט. העובדה כי בניגוד לטענות הנתבע ובניגוד לפסיקה אותה איזכר, השתכנענו כי בעניינה הספציפי של התובעת, היא כן עובדת, מידי יום, ברוב שעות עבודתה, בהקלדה.

5. סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי התובעת וכן תגובתה לסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומיו של האחרון, הרינו קובעות כי התובעת הניחה תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות של הקלדה, במשך רוב יום עבודתה וזאת מאז שנת 2004, השנה בה התחילה לעבוד בחברת חשמל ולכן הרינו קובעות כי יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי בכפות ידיה.

6. החלטה בדבר מינוי המומחה, תינתן בנפרד.

ניתנה היום,כ' באב תשע"ח, (1 באוגוסט 2018), בהעדר הצדדים.