1.        לפניי בקשת התובעת, (להלן:"הבקשה") להפניית שאלות הבהרה למומחה אשר מונה על ידי ביה"ד - ד"ר דבי דן  (להלן:"המומחה").

2.        בתאריך 20/1/19, הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה (להלן:"התגובה"), במסגרתה הבהיר כי הוא מסכים להפניית שאלה א', אך מתנגד להפניית שאר השאלות.

3.        בתאריך 28/1/19, פעלה התובעת בהתאם להחלטת ביה"ד, מיום 21/1/19, עת התייחסה לתגובת הנתבע (להלן:"ההתייחסות").

4.        רקע

א.       בבסיס הבקשה עומדת תביעתה של התובעת, כנגד החלטת הנתבע, מיום

9/1/17, לדחות את תביעתה להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית, דו צדדית, ממנה היא סובלת, לטענתה, כפגיעה בעבודה.

ב. בתאריך 22/5/18, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרה התובעת על תצהיר עדותה הראשית.

ג. בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעת ביום 24/6/18, סיכומי הנתבע ביום 16/7/18 וסיכומי התשובה של התובעת ביום 29/7/18), הבשיל התיק להכרעה.

ד. בתאריך 1/8/19, לאחר שביה"ד מצא כי התובעת הוכיחה קיומה של תשתית עובדתית בעילת המיקרוטרואמה, הוא מינה את המומחה.

ה. בתאריך 6/9/18 התקבלה חוות דעתו של המומחה והיא הועברה לצדדים.

ו.     בתאריך 25/10/18 הגיש הנתבע בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה ובתאריך 19/11/18, לאחר שהתובעת לא התייחסה להחלטה זו, חרף ההזדמנות שניתנה לה על ידי ביה"ד, נעתר ביה"ד לבקשה.

ז. בתאריך 27/12/18 התקבלו, בביה"ד, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה והן הועברו לצדדים.

ח. בתאריך 13/1/19, הגישה התובעת את הבקשה, נשוא החלטה זו.

5.         להלן העובדות הרלוונטיות, אשר הועברו למומחה:

א. התובעת, ילידת 1970, עובדת בחברת חשמל, בתפקיד פקידה, משנת 2004.

ב. התובעת עובדת חמישה ימים בשבוע (ימים א-ה) במשך 8.5 שעות כל יום, כשלעיתים היא עובדת שעות נוספות.

ג. במסגרת עבודתה עובדת התובעת מול מחשב ומקלידה נתונים, דו"חות, מכתבים ומיילים וכן משתמשת בעכבר.

ד. חלק מתפקידה של התובעת זה לקבל קהל (תפקיד אותו היא מבצעת, מידי יום, בין השעות 7:00 עד 14:30, בערך) כאשר גם בזמנים שהיא עושה כן, היא מממשיכה להשתמש במחשב, מקלידה נתונים מדברי הקהל הפונה אליה וכן משתמשת בעכבר.

ה. התובעת מקלידה בשיטה עיוורת ולשם כך משתמשת בשתי ידיה.

ו. במהלך יום עבודה לתובעת שתי הפסקות, בנות חצי שעה כל אחת, כאשר הראשונה בבוקר והשניה בצהרים.

ז. התובעת הגישה תביעה לנתבע, על מנת שיכיר בתסמונת התעלה הקרפלית, דו"צ, ממנה היא סובלת, לטענתה, בידיה, אך הנתבע דחה את תביעתה.

6.  הבקשה

           להלן טענות ב"כ התובעת בשלהן, הוא מבקש להפנות אל המומחה שאלות הבהרה:

א.       הנתבע הגיש ביום 25/10/2018, בקשה מטעמו להפניית שאלות הבהרה למומחה, הבהרה למומחה, במסגרתה טענה כי בהתאם להלכת סיטרוק, רק במידה וייקבע ע"י המומחה כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי הנטען, בסבירות העולה על 50%, רק אז, על המומחה להתייחס לשאלה האם לתנאי עבודתה השפעה משמעותית על

הופעת הליקוי (20% ומעלה בהתאם לפסיקה).

ב.        ביום 27/12/2018, הוגשו לתיק בית הדין, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה.

ג.         המומחה קבע כי התובעת סובלת מהליקויים הבאים - תסמונת תעלה קרפאלית והקרנה מעמוד השדרה הצווארי.

            ד. לגבי תסמונת תעלה קרפאלית מציין המומחה כי אחד הגורמים למחלה

יכול להיות השמנת יותר ממנה סובלת התובעת, זאת בהסתמך על מסמך רפואי אחד בלבד מיום 16/05/2016.

ה. כאשר התובעת תדגיש לביה"ד הנכבד, כי עסקינן במסמך רפואי של סיכום ביקור בו פנתה ובדקה אפשרות לעבור קיצור קיבה מרצונה בלבד, כשבסופו של יום לא עברה ניתוח שכזה, מאחר ולא עמדה ואינה עומדת בקריטריונים של קיצור קיבה. כשלמעשה, אין כל אסמכתא רפואית לכך שהיא אכן סובלת מהשמנת יתר.

ו. לגבי הקרנה מעמוד השדרה הצווארי- מציין המומחה כי אחד הגורמים למחלה הינו גורמים תעסוקתיים, עבודה הכרוכה בתנועות צוואר, ישיבה רכונה.

ז. לבסוף קובע המומחה כי מצבה נובע-

* מתחלואה טבעית הנובעת מהשמנת יתר ממנה הינה סובלת, זאת בהסתמך על מסמך רפואי אחד בלבד 16/05/2016.

* הקרנה מעמוד שדרה צווארי.

* ומהתפתחות תסמונת תעלה קרפאלית אשר יכולה להיות מוחמרת חלקית מתנאי עבודתה.

ח. מחד קובע המומחה כי תרומת תנאי עבודת התובעת כמפורט ע"י כבוד ביה"ד אינם עולים על 50%. ומאידך קובע כי מידת התרומה על תנאי עבודתה עלה על 20%, וכן, בסיכום חוות הדעת קובע כדלהלן, " יש בתנאי עבודתה של התובעת בחברת החשמל על- מנת לגרום ללחץ ממושך על עצבים פריפריים".

ואלו שאלות ההבהרה אותן מבקש ב"כ התובעת להפנות אל המומחה:

א. בחוות דעתך קבעת כי מצבה של התובעת נובע בין היתר, מתחלואה טבעית מהשמנת היתר ממנה סובלת התובעת.

בקביעתך זו, הסתמכת על מסמך רפואי אחד בלבד, סיכום ביקור מיום

16/05/2016, ובו צוין כי התובעת מעוניינת בניתוח קיצור קיבה.

לצורך הבהרת הנושא הנ"ל, רצ"ב אישור רפואי מיום 09/01/2019, לפיו

מובהר כי התובעת בדקה אפשרות בעבר לעבור קיצור קיבה מרצונה בלבד, כאשר, היא לא עמדה ואינה עומדת בקריטריונים של קיצור קיבה ומשכך אינה סובלת מהשמנת יתר.

לנוכח קיומו של מסמך רפואי זה, האם הינך עומד על טענתך בחוות הדעת לעניין זה? או שמא לנוכח קיומו של מסמך זה, הרי שהתובעת אינה סובלת מהשמנת יתר, וניתן לקבוע באופן חד משמעי כי ישנה סבירות של מעל 50%, לקשר סיבתי בין עבודתה, לליקוי ממנו היא סובלת?

ב. בחוות דעתך, קבעת כי הליקויים מהם סובלת התובעת הינם תסמונת תעלה קרפאלת והקרנה מעמוד השדרה הצווארי. עוד ציינת כי אחד הגורמים להקרנה מעמוד השדרה הצווארי, הינו גורם תעסוקתי כגון ישיבה רכונה. כאשר התעלמת מהעובדה כי עבודתה של התובעת כרוכה בישיבה רכונה.

משכך, עולה השאלה האם ניתן לקבוע כי הסיבה להקרנה מעמוד השדרה הצווארי במקרה של התובעת, נובעת ו/או הוחמרה בשל תנאי עבודתה?

ג. ככל ותשובה זו חיובית, וההקרנה מעמוד השדרה הצווארי ממנה סובלת התובעת יכול להיות שנגרמה ו/או הוחמרה מתנאי עבודתה, ובהתאם לקביעתך כי תסמונת התעלה הקרפאלית ממנה סובלת התובעת יכולה להיות מוחמרת חלקית מתנאי עבודתה, האם מכאן ניתן לקבוע כי תרומת תנאי עבודתה עולה על 50%?

ד. בסעיף ו, לחוות דעתך קבעת כי "יש בתנאי עבודתה של התובעת בחברת החשמל על מנת לגרום ללחץ ממושך על עצבים פריפריים"

האם עצם קביעה זו לעיל, יחד עם קביעתך כי תסמונת התעלה הקרפאלית ממנה סובלת התובעת הוחמרה חלקית מתנאי עבודתה, אין בהן יחד, כדי לקבוע סבירות של מעל 50% לקשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו הינה סובלת?

7.        התגובה

ב"כ הנתבע, כאמור לעיל, הסכים להפניית שאלת הבהרה א, אך התנגד להפניית שאלות ב-ד, המתייחסות לעמ"ש צווארי, מהטעם שהתובעת מעולם לא הגישה לנתבע תביעה להכרה בצוואר כפגיעה בעבודה וזאת מעבר לעובדה שלגישתו, לא מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ביחס לצוואר, כאשר "ישיבה רכונה" אינה מקימה תשתית שכזאת.

8.  ההתייחסות

להלן התייחסות ב"כ התובעת לתגובה:

א. שאלות ההבהרה בעניין הצוואר לא מבקשות להכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה, במסגרת תביעה זו, כפי שטען הנתבע בתגובתו, אלא שאלות אלה נועדו להבהיר את ההשפעה של הפגיעה בצוואר על התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית, ובכלל באם הליקוי בצוואר נובע מגורם תעסוקתי, כגון הקלדות באופן חוזר ונשנה, כפי במקרה דנן, שאז אין להפריד את הליקוי בצוואר מתסמונת התעלה הקרפאלית.

במילים אחרות: אם תסמונת התעלה הקרפאלית יחד עם הלחץ על העצב המדיאני, הם שניהם כתוצאה מפעולת ההקלדה ומתנאי העבודה, אזי לא צריך להפריד בין השניים לצורך הכרה בתסמונת התעלה הקרפאלית.

ב. המומחה קובע (בעמי 6 לחוות דעתו) כי, ניתן לקבוע כי הליקוי ממנו סובלת התובעת בידיה הינו תוצאה של לחץ עצבי היכול לנבוע על העצב המדיאני בעת מעברו בתעלה הקרפאלית או מלחץ על שורש C6 בעמוד השדרה הצווארי. וייתכן כמובן שילוב של השניים.

ג. אין ספק שהתובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפאלית, והשאלה המרכזית השנויה במחלוקת הינה האם ליקוי זה נובע כתוצאה מתנאי עבודתה.

ד. ייתכן והקרנה מעמוד השדרה הצווארי, הנובעת כתוצאה מעבודתה,

משפיעה על הליקוי הנטען –תסמונת התעלה הקרפאלית-וכי אין להפריד בין השניים.

ה. התובעת לא טענה במסגרת תביעה זו להכרה בליקוי בעמוד השדרה הצווארי, אלא טוענת כי אין להפריד את הליקוי בעמוד השדרה הצווארי מהליקוי בתסמונת התעלה הקרפאלית, ומכאן הכרחי לשאול שאלות הבהרה בעניין הליקוי בצוואר כתוצאה מעבודתה.

ו. הפסיקה קובעת [עב"ל (ארצי) 21219-12-15,חנן ברונזברג - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו, 7.12.2017)] כי, על מנת להכיר בפגיעה בעבודה מכוח עילת מיקרוטראומה, לאחר שהונחה תשתית עובדתית מספקת, יש לבדוק שלושה נושאים: קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; האם הפגיעה נעשתה במנגנון המיקרוטראומה; מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.

לעניין קשר הסיבתי, חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% . רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי, מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה, שהינה בשיעור של 20% לפחות על תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.

ז. "הן תקשר הסיבתי והן מאזן ההשפעות נבחנים אך ורק ביחס לעניינו הספציפי של המבוטח ובהתאם לנתוניו האישיים. השוני בין המבחנים הוא כי בשלב ראשון על המבוטח להוכיח, ברמת הסתברות העולה על 50%, כי יש קשר סיבתי (כלשהו) בין תנאי עבודתו לבין הליקוי, היינו כי סביר יותר לקבוע שתנאי העבודה היו אחד הגורמים - גם אם גורם שולי וזניח - לליקוי מושא הבדיקה. ככל שמוכח השלב הראשון עוברים לשלב השני במסגרתו יש לבדוק האם תנאי העבודה היוו גורם משמעותי מבין גורמיו השונים של הליקוי, כאשר המבחן בשלב זה הוא האם לתנאי העבודה הייתה השפעה משמעותית (בת 20% ומעלה) על הליקוי" (שם בעמ' 2).

ח. בענייננו, המומחה חיווה את דעתו כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין תסמונת התעלה הקרפאלית, ובמקביל ציין כי התסמונת יכולה לנבוע גם מהקרנה מעמוד שדרה צווארי - ליקוי שגם סביר מאוד שנובע מגורם תעסוקתי כגון: ישיבה רכונה, פעולה הנדרשת להקלדת.

ט. לפיכך, אין להפריד את הליקוי בעמוד השדרה הצווארי מתסמונת התעלה הקרפאלית- הרי שני ליקויים אלה כרוכים אחד בשני, ושאלות ההבהרה מטעם התובעת נועדו להמחיש כי כתוצאה מתנאי עבודתה, היא לקתה תסמונת התעלה הקרפאלית.

9.      הכרעה

ההלכה הפסוקה קבעה מדיניות ליברלית בכל הנוגע להצגת שאלות הבהרה למומחה (בר"ע 7210-02-16 צוק - המוסד לביטוח לאומי, 18.4.16; עב"ל 60775-12-12 קושניר - המוסד לביטוח לאומי, 17.9.13). 

על פי הדין, שאלות הבהרה מחליפות את החקירה הנגדית, ומסיבה זו, ככלל יש לאפשר לצדדים להציג למומחה שאלות הבהרה, מאחר שזו הדרך היחידה העומדת לצדדים להפריך את האמור בחוות הדעת (בר"ע (ארצי) 19575-03-11 בן חמו - המוסד לביטוח לאומי, 2.6.11).

במקרה שלפניי, חרף המדיניות הליברלית שנקבעה בפסיקה, בנוגע להפניית שאלות הבהרה למומחה, לא מצאתי שיש מקום להפנות אל המומחה את שאלות ההבהרה ב- ד וזאת מהטעם שכל סוגיית הליקוי בעמ"ש צווארי, כלל לא הונחה לפתחו של הנתבע, בטרם הגשת תביעה זו, אשר גם במסגרתה לא טענה התובעת (ובוודאי שבשלב זה גם לא הוכיחה) קיומה של תשתית עובדתית של מיקרוטראומה בקשר לאיבר זה.

בהתאם לכך ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות, הגעתי למסקנה כי הנכון יהיה להפנות אל המומחה את שאלת הבהרה א, בלבד וזאת ייעשה במסגרת החלטה שתינתן בנפרד.

ניתנה היום,כ"ט בשבט תשע"ט, 4 בפברואר 2019, בהעדר הצדדים.