לפני:

כב' השופטת רויטל טרנר

נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד אביבי

החלטה

1. תיק זה עניינו בטענת התובע כי נחשף לחומרים מזיקים בעבודתו בחברת סולתם בע"מ, אשר נרכשה על ידי חברת אלביט בע"מ, וכי חשיפה זו גרמה למחלת ריאות.
2. לאחר ישיבת הוכחות ושמיעת עדותו של התובע ועד מטעמו, ובהתאם להסכמת הצדדים, מונה גהותן, מר אלכס טקצ'מן (להלן: המומחה או הגהותן), כדי לבחון האם התובע נחשף לחומרים הבאים: חלקיקי מתכת (לרבות אלומיניום, טיטניום וכרום); עשן מעיבוד המתכות; נוזל קירור לעבודה במתכת חמה; אלומיניום (לרבות השחזתו – אבק/שבבי אלומיניום); חומרי נפץ; נירוסטה; פליז; שרלק; טריכלור (ממיס שומנים); ג'נקלין (ממיס שומנים); שמנים (בעיקר "שמן 10"); מדללי צבע; לכה; ברניש; ו- RTV.
3. הגהותן התבקש להתייחס בחוות הדעת למינון החומרים, מיקום עמדות העבודה של התובע בשטח המפעל, וכן אמצעי הסינון, האוורור והמיזוג שפעלו בעמדות העבודה של התובע. בפני הגהותן הוצגה התשתית העובדתית הבאה שנקבעה על ידי בית הדין לאחר שמיעת העדויות:
4. התובע יליד 1953.
5. בשנת 1969 החל התובע לעבוד בסולתם, אשר שינתה את שמה לאלביט מערכות (להלן: המפעל).
6. בשנים 1969-1972 עבד התובע במחלקת מסגרות, שם ביצע עבודה של ריתוך והשחזה של חלקי מתכת. בתקופה זו העבודה התבצעה בתוך טנק וגם מחוץ לטנק. העבודה התבצעה באולם שבו היו 10-15 טנקים, כאשר לאולם היו דלתות הזזה.
7. בשנים 1972-1975 היה התובע בשירות צבאי.
8. בשנת 1975 חזר התובע לעבודה במפעל, למחלקת פנאומטיקה שם ביצע עבודה של הרכבת שסתומים וצילינדרים. מחלקה זו נעשתה באולם שגודלו 40 מ"ר לערך. העבודה התבצעה בישיבה ליד שולחן.
9. בשנת 1976 עבר התובע לעבוד במחלקת מרעום – מילוי חומר נפץ. גם מחלקה זו היתה באולם שגודלו 40 מ"ר לערך.
10. בשנים 1977-1980 עבד התובע במחלקת שכפול בהרכבה של מכונות שכפול וכן בהרכבה של צילינדרים ושסתומים. העבודה התבצעה בהאנגר/מוסך עם דלתות הזזה גדולות.
11. בשנים 1981-2000 עבד התובע לסירוגין במחלקת פנאומטיקה המוזכרת בסעיף ה' לעיל, וכן במחלקת הידראוליקה, שם ביצע התובע עבודה על פגושים של טנקים (מילוי הפגוש בשמן). מחלקת הידראוליקה היתה בחלל גדול בו בוצעה עבודה של הרכבות והשחזות.
12. משנת 2000 עבד התובע לסירוגין בשלוש מחלקות – מחלקת מילוי, מחלקת מרעום ומחלקת תח"ל, כאשר משנת 2006 עבד התובע מרבית הזמן במחלקת תח"ל.
13. במחלקת המילוי, עבד התובע בעמדת שרלק (מילוי חומר נפץ) וכן בעמדה שנקראה 'עמדת תוספות' ועמדת 'גמר1' בו בוצעה הלחמה. כמו כן, במחלקת מילוי היתה עמדת מרעום בגודל 40 מ"ר.
14. מחלקת תח"ל היתה בגודל 80 מ"ר לערך, כאשר הדלתות והחלונות נותרו סגורים במהלך העבודה. במחלקה היה מזגן. במחלקה זו עבד התובע בעמדות שונות.
15. בסמוך לשנת 2008 קודם התובע לתפקיד אחראי מחלקה. במסגרת תפקיד זה, היה התובע נמצא כשעה ביום בחדר נפרד שכונה על ידו 'בונקר אטום', ובשאר הזמן היה במחלק תח"ל בהשגחה על העמדות השונות.
16. בנוסף, עבד התובע בתחנה של מריחת לקה אקרילית.
17. התובע סיים את עבודתו בחודש דצמבר 2016.
18. המומחה קיבל לידיו מסמכים שהגישה המעסיקה וכן ערך סיור במפעל בנוכחות התובע, נציג המעסיקה ובאי כוח הצדדים. לאחר מכן הגיש הגהותן חוות דעת בה קבע כי התובע היה חשוף למתכות כרום, ניקל, ברזל ומנגן בעת עבודתו בחללים סגורים, אך לא ניתן להגדיר את רמת החשיפה באופן כמותי. עוד קבע הגהותן כי התובע לא עסק בריתוך מתכת, וכי לא היה במגע יומיומי עם שמנים, מדללי צבע וחומר בשם טריכלור. כמו כן נקבע כי במחלקת תח"לים בה עבד התובע משנת 2000, היה חשוף לשבבי אלומיניום בגודל עד 0.1-2 מילימטרים, אולם מדובר בחשיפה זניחה.
19. בשלב הבא, הוצגו למומחה שאלות הבהרה מטעם התובע, והגהותן הגיש תשובות משלימות במסגרתן חזר על קביעותיו בחוות הדעת, כפי שנפרט בהמשך. לאחר מכן, עבר התיק למתן החלטה האם קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי על בסיס התיעוד הרפואי, ממנו עולה כי בריאותיו של התובע נמצאו חלקיקי אלומיניום, הרי שניתן כבר בשלב זה לקבל את התביעה ללא צורך במינוי מומחה. לחילופין, טוען התובע כי על יסוד העובדות בתצהירו ובישיבת ההוכחות וכן על בסיס קביעות הגהותן, יש למנות מומחה רפואי, שכן עולה מחוות הדעת כי התובע היה חשוף לשבבי אלומיניום כמו גם למתכות אחרות. עוד טוען התובע כי אף אם קיימות סתירות בין גרסתו לבין קביעות הגהותן, יש להכריע לטובתו שכן הגהותן נסמך על נתונים חסרים ועל מידע שמסר נציג המעסיקה בזמן הסיור במפעל, שהינו בעל אינטרס מובהק לצמצם את ממצאי החשיפה.
2. הנתבע טוען כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת, שכן עולה מחוות הדעת כי קיים פוטנציאל חשיפה בשנים 1969-1972 בלבד למתכות כרום ניקל ומנגן, וכן חשיפה זניחה בלבד לחומרים אחרים. עוד טוען הנתבע כי חוות הדעת מנומקת ומפורטת ויש לדחות את טענות התובע בנוגע למשקל שיש לייחס לקביעותיו של הגהותן או בנוגע למידע החלקי.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת, שוכנענו כי יש להורות על מינוי מומחה רפואי, וזאת מהנימוקים הבאים:
2. אכן, חלפו שנים רבות מאז עבד התובע במחלקות השונות במפעל, וחלקן כלל אינן קיימות כיום וגם אין ניטורים או נתונים המלמדים על היקף החשיפה, אם בכלל, לחומרים הנטענים. עם זאת, אין בכך כדי לעמוד לרועץ לתובע להעביר את עניינו לבחינה של מומחה רפואי. בעב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה – המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.10.2017), בחן בית הדין הארצי את אופן הדיון בעילת מיקרוטראומה עת התשתית העובדתית היא חשיפה לחומרים מסוכנים, כמפורט להלן: "ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מיקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה "ימיה כמעט כימי הלכת המיקרוטראומה בבית הדין. מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהווה שרשרת של אירועים המהווים פגיעות חוזרות ונישנות"[1]. בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה"[2]. כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים. בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן  בעניין אודת פאנוס[3], מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים? שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה? דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק)[4]. על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי"[5]. אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי. במקרים מתאימים יתכן שלאור חוות הדעת יהיה צורך לחדד את התשתית העובדתית ולהשלימה[6]".
3. בית הדין הארצי חזר על הגישה המקלה במקרים של חשיפה לחומרים, כאשר אין בנמצא נתונים מלאים אודות מהות החשיפה והיקפה. כך נקבע בעב"ל (ארצי) 30126-03-17 שמשון ברק - המוסד לביטוח לאומי (10.07.18): "אין לקבל גישה, השוללת באופן גורף את תביעות העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו - על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין - יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק (עב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקבי-המוסד לביטוח לאומי (25.2.18) (להלן: עניין "חנה יעקבי")). גישה זו לוקחת בחשבון את הקשיים הכרוכים בנגישות הנפגעים לידע המקצועי המורכב, הנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו, או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים, ובמהלך תקופות שונות, וזאת ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל התמחות ספציפית. כמו כן, יש להביא בחשבון את הקושי הנובע מהשינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות (עניין חנה יעקבי). מכאן במקרה בו מבוטח לא מוכיח את מידת החשיפה לחומרים מסוכנים, אין הדבר יוביל בהכרח לדחיית התביעה, אלא יש צורך בהפעלת שיקול דעת שמקל עם המבוטח, תוך מתן ביטוי לכך, בין השאר, בשאלות שיוצגו למומחה, כמו למשל במידת המובהקות של המחלה כפועל יוצא של תנאי העבודה והחשיפה לחומרים המסוימים." ראו גם עב"ל (ארצי) 21703-04-20 איגור אינטרבריק נ' המוסד לביטוח לאומי (15.07.2021).
4. במקרה דנן, עולים מחוות דעתו של הגהותן הנתונים הבאים ביחס למחלקות השונות בהן עבד התובע במהלך השנים:
5. מסגרייה (1969-1972): הגהותן קבע כי התובע עסק בהשחזה וחיתוך חלקי מתכת בדיסק חשמלי. ביחס לעבודה זו, קבע הגהותן כי חלק מהעבודות שביצע התובע היו בחללים סגורים, לרוב בטנקים, וכי "במקרים בהם עובד מבצע תהליך השחזה בדיסק בתוך חלל סגור, תיתכן הצטברות חלקיקי מתכת באוויר בריכוזים משמעותיים ואף חריגים". מדברי התובע עולה כי תדירות העבודה בחללים סגורים היתה יום-יומית. עוד קבע הגהותן כי "אפשר בסבירות גבוהה לקבוע את פוטנציאל החשיפה הממשי למתכות כרום, ניקל, ברזל ומנגן בעת עבודתו בחללים הסגורים. יחד עם זאת, אין באפשרותי להגדיר את רמת החשיפה באופן כמותי".
6. ביחס לעבודה במסגרייה, קבענו בתשתית העובדתית כי התובע עסק בעבודות ריתוך, וזאת על סמך עדותו בפנינו. בחוות הדעת ציין הגהותן כי התובע ציין בפניו במהלך הסיור במפעל כי לא עסק בריתוך מתכת וכי היה עוזר רתך בלבד. אולם, אין זה מתפקיד הגהותן לברר את העובדות שכבר התבררו בפני בית הדין, והיה עליו להסתמך על הנתונים כפי שפורטו בתשתית העובדתית. ביחס לעבודת ריתוך, תיאר הגהותן כך: "הרתך במהלך העבודה נמצא עם הפנים בענן נדפי מתכות וגזים, שמתפזרים מנקודת הריתוך ... גודלם של נדפי מתכת בעשן הריתוך פחות מ-10 מיקרון". גם אם נקבל את עמדת הגהותן כי התובע עסק רק כעוזר-רתך, הרי שהוא מציין ביחס לתפקיד זה כי "רוב חלקיקי המתכת שנוצרים במהלך של תהליך ההשחזה מתפזרים מחוץ לאזור הנשימה של העובד, כאשר חלקיקים האלו רובים גדולים מ-20 מיקרון, ולכן לא חודרים עמוק למערכת הנשימה של העובד ולפיכך לא עלולים לגרום נזק לריאות של העובד". כפי שטוען התובע, בדברים אלו חרג הגהותן מגדר סמכותו ומומחיותו, שכן אינו מומחה לרפואה ואינו מוסמך להביע עמדה ביחס לאופן השפעת החלקיקים על הריאות. כל שנדרש הגהותן הוא לזהות את התהליכים שמתרחשים ביחס למתכות בתהליך הריתוך וההשחזה. למעשה, מדבריו עולה כי בתהליך ההשחזה נחשף התובע לחלקיקים הגדולים מ-20 מיקרון. מאחר וקבענו כי התובע גם עסק בריתוך עצמו, יש לקבוע כי נחשף גם לנדפי מתכת בעשן הריתוך הקטנים מ-10 מקרון.
7. מחלקת תח"לים: הגהותן קבע כי התובע עסק בעיבוד מכני וציפוי כמוסות אלומיניום בלכה, כאשר מדובר בתהליך חריטה ידנית אשר בוצע בעזרת סכין חד ודק. עוד קבע הגהותן כי "במהלך התהליך נוצרו שבבי אלומיניום בגודל עד 0.1-2 מילימטרים". לא נעלם מעינינו כי הגהותן קבע כי שבבים אלו לא יכולים לחדור לדרכי הנשימה והריאות של העובד, אולם מדובר בקביעות רפואיות-תעסוקתיות שאינן במומחיותו. עוד קבע הגהותן כי בסוף תהליך החריטה הידנית, התובע ביצע ניקוי של הכמוסות שנמצאות על המגשים, בעזרת אוויר דחוס, תוך חשיפה לחלקיקי אלומיניום, מחוץ למחלקה באוויר הפתוח במשך זמן קצר של מספר דקות. לפי קביעת הגהותן, משקל שבבי האלומיניום במגש הינו גרמים בודדים. אכן, הגהותן קבע כי מדובר בחשיפה "זניחה" לאלומיניום שכן לעמדתו מרבית מהחלקיקים הגדולים אינם יכולים לחדור למערכת נשימה, אך כאמור מדובר בקביעה רפואית-תעסוקתית, ואין לקבלה.
8. בכל הנוגע לציפוי כמוסות בלכה במחלקה זו, יש לקבל את קביעת הגהותן כי בפעולה זו "האפשרות להיווצרות אווירסול טיפתי אפסית והיווצרות האדים – קטנה", שכן מדובר בתחום מומחיותו. כך גם בנוגע לעבודה עם מגשי אבש"ש (אבק שריפה שחור), לגביה ציין הגהותן כי התהליך מתבצע 2-3 פעמים בשבוע ולא עלול לגרום לחשיפתו של התובע לחומר כלשהו. הגהותן התבקש להבהיר את הקביעות האמורות במסגרת שאלות ההבהרה, ובתשובותיו חזר והסביר כי "בשל כמות הלכה הקטנה שנמצאת בשימוש (כ 5-7 מיליליטרים למשמרת), משך השימוש מוגבל (כ-60 דקות במשמרת) ואופי השימוש בלכה (ציפוי במברשת קטנה), ניתן להתייחס לפוטנציאל החשיפה של התובע בתהליך ציפוי הכמוסות כזניח שאינו מחייב אמצעי הגנה מיוחדים או איתור בבדיקה סביבתית". גם מתשובותיו הנוספות של הגהותן בהקשר לעבודה עם אבש"ש עולה כי "לא אותרו רמות חריגות של אבש"ש בדוחות ניטור שהוצגו" וכי העבודה עם אבק השריפה לא יצרה חשיפה לחומרים מסוכנים.
9. מחלקת מילוי: הגהותן מצא כי בהתאם לתוצאות הניטורים, לא אותרו חריגות בריכוזי חומר נפץ באוויר מעל התקן, כי המחלקה מצוידת במערכת אוורור כללית ובנוסף קיימת מערכת יניקה מעל עמדות המילוי.
10. מחלקת מרעום: הגהותן קבע כי השימוש בחומר טריכלור נעשה באתר הראשי של המפעל ולא במפעל התחמושת בו הוצב התובע. גם בתשובות לשאלות הבהיר הגהותן כי על פי המידע שאסף, השימוש בחומר טריכלור נעשה במחלקת מרעום באתר הראשי, כאשר התובע עבד במרחק כשלושה ק"מ ממנו, במחלקת מרעום במפעל תחמושת.
11. מחלקת הידראוליקה: התובע ביצע מילוי שמנים וביחס לכך קבע הגהותן כך: "ביצוע תהליך מילוי שמנים בטמפרטורת הסביבה באוויר הפתוח לא עלול לגרום להיווצרות אווירוסול טיפתי של שמן באוויר ולכן לא מהווה פוטנציאל חשיפה ממשית לעובד".
12. מכל האמור עולה כי במסגרייה התובע עסק בהשחזה וריתוך והיה חשוף באופן ממשי למתכות כרום, ניקל, ברזל ומנגן בעת עבודתו בחללים סגורים, באופן יומיומי, אף שהגהותן אינו יכול להגדיר את רמת החשיפה באופן כמותי. בתהליך ההשחזה נחשף התובע לחלקיקים הגדולים מ-20 מיקרון. בריתוך התובע נחשף לנדפי מתכת בעשן הריתוך הקטנים מ-10 מקרון. בנוגע למחלקת תח"ל, התובע עסק בעיבוד מכני וציפוי כמוסות בלכה, תוך חריטה ידנית במהלכה נוצרו שבבי אלומיניום בגודל עד 0.1-2 מילימטרים, וכן ניקוי בעזרת אוויר דחוס באוויר הפתוח למשך מספר דקות תוך חשיפה לחלקיקי אלומיניום בגודל עד 0.1-2 מילימטרים. לגבי שאר המחלקות, אין ממצאים בדבר חשיפה לחומרים מסוכנים.
13. אכן, מדובר בתשתית עובדתית כללית, ללא פירוט מדויק של משך החשיפה, אולם בהתאם לפסיקה די בנתונים אלו על מנת למנות מומחה רפואי, במיוחד נוכח דברי הגהותן עצמו אשר ציין את הקושי לקבוע את היקפי החשיפה לחומרים, בין היתר בשל העדר מידע והשנים שחלפו, כמו גם העובדה כי לא כל המחלקות בהן עבד התובע קיימות כיום במפעל. נציין כי לא שוכנענו כי יש לקבל את טענות התובע בסיכומיו לעניין חשיפה לממיסים, שמנים ומדללים. הגהותן לא מצא ממצאים בנוגע לטענות אלו, ולא ניתן לקבלן על יסוד תצהיר התובע בלבד. אין גם לקבל את בקשת התובע לקבל את התביעה ללא מינוי מומחה, שכן אין די בעובדה כי נמצאו חלקיקי אלומיניום בריאות אלא יש לבחון עתה את שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה.
14. על כן, אנו קובעים כי התובע הוכיח חשיפה לחומרים, ויש למנות מומחה רפואי על יסוד התשתית העובדתית הבאה:
15. התובע יליד 1953.
16. בשנת 1969 החל התובע לעבוד בסולתם, אשר שינתה את שמה לאלביט מערכות (להלן: המפעל).
17. בשנים 1969-1972 עבד התובע במחלקת מסגרות, שם ביצע עבודה של ריתוך והשחזה של חלקי מתכת. בתקופה זו העבודה התבצעה בתוך טנק וגם מחוץ לטנק. העבודה התבצעה באולם שבו היו 10-15 טנקים, כאשר לאולם היו דלתות הזזה.
18. על פי חוות דעת גהותן, במסגרייה התובע עסק בהשחזה וריתוך והיה חשוף באופן ממשי למתכות כרום, ניקל, ברזל ומנגן בעת עבודתו בחללים סגורים, באופן יומיומי, אף שהגהותן אינו יכול להגדיר את רמת החשיפה באופן כמותי. בתהליך ההשחזה נחשף התובע לחלקיקים הגדולים מ-20 מיקרון. בריתוך התובע נחשף לנדפי מתכת בעשן הריתוך הקטנים מ-10 מקרון.
19. בשנים 1972-1975 היה התובע בשירות צבאי.
20. בשנת 1975 חזר התובע לעבודה במפעל, למחלקת פנאומטיקה שם ביצע עבודה של הרכבת שסתומים וצילינדרים. מחלקה זו נעשתה באולם שגודלו 40 מ"ר לערך. העבודה התבצעה בישיבה ליד שולחן. על פי חוות דעת גהותן, במחלקה זו התובע לא נחשף לחומרים מסוכנים.
21. בשנת 1976 עבר התובע לעבוד במחלקת מרעום – מילוי חומר נפץ. גם מחלקה זו היתה באולם שגודלו 40 מ"ר לערך. על פי חוות דעת גהותן, במחלקה זו התובע לא נחשף לחומרים מסוכנים.
22. בשנים 1977-1980 עבד התובע במחלקת שכפול בהרכבה של מכונות שכפול וכן בהרכבה של צילינדרים ושסתומים. העבודה התבצעה בהאנגר/מוסך עם דלתות הזזה גדולות. על פי חוות דעת גהותן, במחלקה זו התובע לא נחשף לחומרים מסוכנים.
23. בשנים 1981-2000 עבד התובע לסירוגין במחלקת פנאומטיקה המוזכרת בסעיף ה' לעיל, וכן במחלקת הידראוליקה, שם ביצע התובע עבודה על פגושים של טנקים (מילוי הפגוש בשמן). מחלקת הידראוליקה היתה בחלל גדול בו בוצעה עבודה של הרכבות והשחזות. על פי חוות דעת גהותן, במחלקה זו התובע לא נחשף לחומרים מסוכנים.
24. משנת 2000 עבד התובע לסירוגין בשלוש מחלקות – מחלקת מילוי, מחלקת מרעום ומחלקת תח"ל, כאשר משנת 2006 עבד התובע מרבית הזמן במחלקת תח"ל.
25. במחלקת המילוי, עבד התובע בעמדת שרלק (מילוי חומר נפץ) וכן בעמדה שנקראה 'עמדת תוספות' ועמדת 'גמר1' בו בוצעה הלחמה. כמו כן, במחלקת מילוי היתה עמדת מרעום בגודל 40 מ"ר.
26. מחלקת תח"ל היתה בגודל 80 מ"ר לערך, כאשר הדלתות והחלונות נותרו סגורים במהלך העבודה. במחלקה היה מזגן. במחלקה זו עבד התובע בעמדות שונות.
27. על פי חוות דעת גהותן, במחלקת תח"ל התובע עסק בעיבוד מכני וציפוי כמוסות בלכה, תוך חריטה ידנית במהלכה נוצרו שבבי אלומיניום בגודל עד 0.1-2 מילימטרים, וכן ניקוי בעזרת אוויר דחוס באוויר הפתוח למשך מספר דקות תוך חשיפה לחלקיקי אלומיניום בגודל עד 0.1-2 מילימטרים.
28. בסמוך לשנת 2008 קודם התובע לתפקיד אחראי מחלקה. במסגרת תפקיד זה, היה התובע נמצא כשעה ביום בחדר נפרד שכונה על ידו 'בונקר אטום', ובשאר הזמן היה במחלק תח"ל בהשגחה על העמדות השונות.
29. בנוסף, עבד התובע בתחנה של מריחת לקה אקרילית.
30. התובע סיים את עבודתו בחודש דצמבר 2016.
31. הנתבע יודיע תוך 14 ימים איזה חומר רפואי הוא מבקש להזמין. לאחר שיוגש החומר הרפואי לתיק, תינתן החלטה על מינוי מומחה רפואי.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ב (31 ינואר 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.