האם במסגרת תביעה לפירוק שיתוף יש מקום ליתן פסק דין חלקי לפיו יוגדרו חלקי התובעת בלבד, כאשר התביעה תמשיך להתברר ביחס לשאר השותפים (בעלים פרטיים).

1. עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף שהגישה התובעת, ביחס למקרקעין הידועים כגוש 10268 חלקה 73 בשפרעם בשטח של 30,648 מ"ר (להלן: "החלקה").
2. התובעת מדינת ישראל (רשות הפיתוח) רשומה כבעלים של מחצית מהזכויות בחלקה 4/8.
3. התובעת מבקשת כי ינתן פסק דין חלקי ולפיו ירשמו על שמה חלקות בשטח מצטבר הקטן ממחצית שטח החלקה, לאחר ניכוי הפרשות לצרכי ציבור. בנוסף מתוך סך המגרשים שירשמו על שמה, ירשם גם שטח בית העלמין המצוי בחלקה וכן מגרש נוסף המיועד לשצ"פ וזאת בהתאם להצעת החלוקה של המודד מטעמה מר שאדי איוב (תשריט מיום 06.08.21 – להלן:"תשריט המודד איוב").
4. לטענת התובעת לאחר שינתן פסק דין חלקי, תמשיך להתברר התביעה לפירוק שיתוף בין שאר בעלי הזכויות הפרטיים בחלקה, וזאת גם במסגרת תביעות נוספות שאוחדו עם התביעה הנוכחית.
5. כל שאר בעלי הזכויות מסכימים כי ינתן פסק דין חלקי כאמור, למעט הנתבעת מס' 6, חברת מ.ס. קרקעות הגליל בע"מ (להלן – "נתבעת 6").

נתבעת מס' 6, רשומה כבעלים של 250/3831 חלקים בחלקה המהווים שטח ברוטו של כ- 2,000 מ"ר, כאשר לטענתה היא אמורה לקבל מגרש בשטח נטו של 1,461 מ"ר (לאחר הפרשות, ר' סעיף 2 לסיכומי הנתבעים מיום 24.10.22).

1. לכך יש להוסיף כי ב"כ הנתבעת 6, עו"ד רביב מייצג נתבעים נוספים במסגרת ההליך הנוכחי (את הנתבעים 1, 2, ו-12) וגם שאר הנתבעים המיוצגים על ידו הודיעו כי החלוקה שהוצעה בתשריט המודד איוב מקובלת עליהם למעט ביחס לנתבעת מס' 6 (ר' הודעת הנתבעים מיום 05.09.21 וכן סעיף 5 לסיכומי הנתבעים).
2. נוכח אותה מחלוקת הוריתי לצדדים להגיש את סיכומיהם בעניין זה, כאשר עוד קודם לכן הוריתי לתובעת להגיש טיוטת פסיקתא לחתימתי כך שהנתבעים יוכלו להתייחס לכך במסגרת סיכומיהם. טיוטת פסיקתא הוגשה ביום 23.10.22 ולאחריה הוגשו סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים בתמצית

1. התובעת טוענת, כי אין כל מניעה ליתן פסק דין חלקי לפירוק שיתוף כאשר בהמשך במסגרת ההליך הנוכחי תתברר התביעה לפירוק שיתוף בין בעלי הזכויות הפרטיים וינתן פסק דין משלים. עוד הדגישה כי מתן פסק דין חלקי רק יטיב את מצבם של שאר בעלי הזכויות בחלקה שכן פסק דין חלקי "יותיר בידי הנתבעים שטח גדול יותר לחלוקה ביניהם" וכי יש במתן פסק דין חלקי כדי לסייע ולקדם את פתרון המחלוקות בין הצדדים. עוד הדגישה כי כל טענות הנתבעת 6 ביחס לטיב הזכויות שהוקצו לה בהתאם לתשריט המודד איוב ימשיכו לעמוד לה בהמשך ההתדיינות בין בעלי הזכויות הפרטיים ואין בפסק הדין החלקי כדי להכריע בזכויותיה.
2. הנתבעים 1, 2 6 ו-12, מתנגדים למתן פסק דין חלקי שכן לטענתם בהתאם לתשריט המודד, הוקצה לנתבעת 6 מגרש 73/7 בשטח של 585 מ"ר בלבד, שבו בנוי בית המוחזק על ידי משפחת מוטווע, כך שהיא נושלה מכל זכויותיה ונותר לה להתמודד לבד עם תביעה לסילוק ידה של משפחת מוטווע(נתבעים 25 – 37), הגם שמדובר בבעיה של כלל בעלי הזכויות בחלקה. משכך לטענתה, לא היה מקום להקצות לה מגרש זה, וזאת גם ללא חיוב בדמי איזון. לטענתה יש למנות מודד / שמאי מטעם בית משפט שיציע חלוקה הגיונית ושוויונית יותר. לחילופין ביקשה לאמץ תשריט שהוכן על ידי הוועדה המקומית. הנתבעים הוסיפו והפנו לשורת פסקי דין שחזרו והדגישו, כי אין מקום ליתן פסק דין המורה על פירוק חלקי בלבד של השותפות וכי לא ניתן לכפות על בעל זכויות, המשך שותפות עם בעלי זכויות אחרים ללא הסכמתו (סעיף 41(ב) לחוק המקרקעין).

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, מצאתי כי בנסיבות המיוחדות שבפני מתן פסק דין חלקי יסייע, יקדם וייעל גם לאחר מכן את התביעה לפירוק שיתוף שבין בעלי הזכויות הפרטיים. משום כך, ובשעה שהנתבעת 6 לא הצביעה על פגיעה ממשית בזכויותיה, יש מקום ליתן פסק דין חלקי, כאשר לאחריו תמשיך להתברר התביעה לפירוק שיתוף בין בעלי הזכויות הפרטים במסגרת אותו הליך, לרבות טענות הנתבעת ביחס למגרש שהוקצה לה בהתאם להצעת המודד, וכן תבחן שאלת תשלום דמי איזון, כאשר אפשר שגם התובעת תחויב בתשלום שכזה.

מסגרת נורמטיבית - כללי

1. נקודת המוצא לדיון היא, כי בעל זכות במקרקעין משותפים, רשאי לדרוש את פירוק השיתוף. עקרון זה מעוגן בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), לפיו "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".

פרופ' דויטש מציין בספרו כי:

"הזכות של כל שותף לפירוק השיתוף היא זכות יסודית....זכות זו יוצרת בלמים פנימיים ....הדין מבקש לעודד ככל הניתן את פירוק השיתוף, ובכך להוביל לידי חיסולו של מצב השיתוף אשר נתפס כמצב בלתי רצוי, לאור ההכבדה שהוא יוצר על ניצול ראוי של הנכס"(מיגל דויטש, קניין, כרך א', הוצאת בורסי, התשנ"ו – 1997, להלן: "דויטש", בעמ' 595).

ובהמשך:

"כל שותף זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף ולקבל צו מתאים מבית המשפט. הזכות לפירוק שיתוף היא זכות שבדין , שאינה מותנית בהפעלת שיקול דעת על ידי בית המשפט. כך נפסק לא אחת... משמעות היעדרות של שיקול דעת לבית המשפט היא, בין היתר, כי שיקולים של תועלת כלכלית לא יוכלו לעכב את הפירוק... כך גם שיקולים שעניינים בדיני המשפחה לא ימנעו את הפירוק... עוד נפסק, כי קיומם של הליכים משפטיים מקבילים ביחס לנכס, לא יעכב את הליך הפירוק" (דויטש בעמ' 596).

פרופ' דויטש מוסיף ומציין כי גם סעיף 43 לחוק המקרקעין המחייב התחשבות במשאלות מקצת השותפים לקיום השותפות, אין בו כדי להצדיק שלא ליתן צו פירוק (עמ' 596).

1. אין מחלוקת כי זכות זו לפירוק שיתוף כפופה לדוקטרינת תום הלב ולעקרון האוסר על עשיית שימוש לרעה בזכות על פי הוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין. "המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה - או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה - ובהיעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות" (רע"א 1017/97 רידלביץ ואח' נ' י. מודעי ואח', פ"ד נב(4) 625, 632). דוקטרינה זו של תום הלב חלה על כלל השותפים, בעלי הרוב והמיעוט גם יחד.
2. סעיף 38(א) לחוק המקרקעין קובע, כי "פירוק השיתוף יהיה על-פי הסכם בין השותפים...", ובאין הסכם על-פי צו בית-המשפט בהתאם לסעיפים 39 עד 43 לחוק המקרקעין (פירוק דרך חלוקה בעין, פירוק דרך מכירה, פירוק דרך הפיכה לבית משותף). בית המשפט מצווה להתחשב ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השיתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של השותפים (סעיף 43 לחוק המקרקעין) (בעניין זה ר' גם ת"א (י-ם) 19168/91 מוסא אחמד חסין מוסא אלעבסי נ' עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד (פורסם בנבו).

בית המשפט העליון הוסיף וקבע לא אחת כי:

"התפיסה היא שקיומם של יחסי שותפות, מקום בו השותפים מסוכסכים אינו רצוי, שכן יכולתה של מערכת המשפט להשכין שלום בין שותפים השרויים במחלוקת, או לכפות עליהם שיתוף פעולה, היא מוגבלת. פירוק השיתוף אף נתפס כמעודד ניצול יעיל יותר של המקרקעין, בעוד שהבעלות המשותפת הנגועה ביחסים עכורים מכבידה על פיתוח הנכס ופוגעת בסחירותו... ביטוי לתפיסה זו נמצא בסעיף 37 לחוק המקרקעין המורה כי לכל אחד מהשותפים קיימת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק השותפות" (רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6684 נ' ויסמן (2010, פורסם בנבו, ביום 25.07.10).

פירוק שיתוף חלקי

1. אכן ככלל הלכה מורה, כי בית משפט לא יורה על פירוק שיתוף בחלק מהמקרקעין בלבד תוך הותרת שאר בעלי הזכויות שותפים בעל כורחם ללא הסכמתכם.

עניין זה עולה מהוראותיו של סעיף 41 לחוק המקרקעין אשר עניינו פירוק במקרים מיוחדים. סעיף 41(ב) הקובע כי: "הייתה מניעה לחלוקה בעין בין כל השותפים אך אין מניעה לחלוקה זאת אם שותפים אחדים יטלו חלקיהם במשותף ואותם שותפים הסכימו לכך, יחולקו המקרקעין לפי זה".

מכאן שלפי סעיף זה חייבת להיות הסכמה של אותם שותפים המסכימים להמשך השותפות, על מנת לקיים חלוקה בעין ביחס לחלק מהשותפים בלבד, וזאת בהתאם לסיפא של הסעיף האמור.

1. בית המשפט העליון קבע חזר לאחרונה על ההלכה בעניין זה ברע"א 2021/20 שלמה אליעזר בנדיקט ו-11 אח' נ' שמואל חיים בנדיקט (פסק דין מיום 18.08.20 פורסם בנבו) כדלקמן:

"כבר לפני שנים רבות קבע בית משפט זה בע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' אנגלנדר, פ"ד כז(1) 334 (1973) כי "הסכמת השותפים להישארותם בעלים משותפים הוא תנאי להסדר כזה" (שם, בעמ' 335). העקרונות הנוגעים לכך פורטו גם בפסקי דין מאוחרים יותר (ראו והשוו: רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' ויסמן [פורסם בנבו] (25.7.2010)). הדברים הם ברורים. אין מקום "לגלגל" את השותפים שאינם מעוניינים בהמשך השיתוף לדרך ייסורים של פירוק שיתוף נוסף, עניין הכרוך בהכרח בעלויות נוספות, ואף עלול להיות כרוך בתנאים פחות טובים (מאחר שהחלקה הנותרת היא קטנה יותר)." (להלן: "פרשת בנדיקט")

בעניין זה ר' גם את הסקירה המקיפה והמעמיקה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מושא הערעור – ע"א (ת"א) 48773-06-18 יעקב גרשון בנדיקט נ' שמואל חיים בנדיקט (פורם בנבו) שהפנה, בין היתר, לע"א 8318/96 קוצר נ' ציתיאת, פ"ד נג(4) 849; 861, וכן רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' ויסמן [פורסם בנבו] (25.7.10) אלא שבאותו מקרה נדונה שאלת פירוק שיתוף בדרך של מכירה ונפסק כי: "ככלל, פירוק השיתוף בדרך של מכירה יעשה כך שהנכס כולו ימכר..." (פסקה 11).

מן הכלל אל הפרט

למקרא הפסיקה והוראות החוק עולה, כי נסיבות המקרה שלפני שונות בתכלית, ומכאן שהוראות סעיף 41 לחוק המקרקעין אינן חלות, ואפילו חלות, יש לאבחן את המקרה שלפני מפרשת בנדיקט והלכת גן בועז, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

1. בנסיבות שבפני לא קיימת מניעה לחלוקה בעין בין כל השותפים, שכן לפי הצעת החלוקה גם הנתבעת 6 תקבל מגרש בשטח של 585 מ"ר, הגם שהוא קטן יותר ולטענתה תפוס שלא כדין, מנגד בפרשת גן בועז דובר במקרה שבו: "(ש)בין המשיבים יש כאלה שחלקיהם קטנים מכדי לאפשר את חלוקתם בעין על-פי דיני התכנון". חרף האמור, יש להעדיף בנסיבות המיוחדות לפרק את השיתוף בשני שלבים, כאשר תחילה ינתן פסק דין חלקי ביחס לתובעת ולאחר מכן פסק דין משלים לפירוק שיתוף בין הפרטיים וזאת במסגרת אותו הליך.

בכל מקרה שאלת המגרש שתקבל הנתבעת 6 ו/או תשלומי איזון תוכרע מאוחר יותר במסגרת פסק דין משלים. המודד וגם שאר בעלי הזכויות אינם טוענים כי קיימת מניעה לחלוקה בעין, גם ביחס לנתבעת 6, שכאמור על פי הרשום זכאית לכאורה לקבל שטח של כ-1.4 דונם.

1. ויוטעם, במקרה שלפני, פירוק השיתוף בשני שלבים, נועד להקל ולאפשר את פירוק השיתוף גם בין הפרטיים בשלב השני, וזאת לאור העובדה שמדובר בחלקה גדולה יחסית (כ-30 דונם) כאשר אחד השותפים המרכזיים (התובעת שבעלת מחצית מהזכויות) מוכנה ליטול על עצמה (במסגרת פסק הדין החלקי בלבד) "שטחים ציבוריים" בשיעור לא מבוטל מעבר לחלקה היחסי, ומעבר לחלקם היחסי של הבעלים הפרטיים וכן לקבל שטח נטו (לאחר הפרשות) הקטן מהחלק היחסי המגיע לה.
2. לכך יש להוסיף כי המחלוקות הקנייניות שבין בעלי הזכויות הפרטיים (בין חלקם) אינן נוגעות ואינם קשורות כלל לתובעת, שכן היא אינה צד לאותן עסקאות ואינה קשורה אליהן.
3. בפרשת בנדיקט, הגדיר בית משפט המחוזי את השאלה שבמחלוקת במצב שבו בעלי הזכיות האחרים מתנגדים לחלוקה לשתי חטיבות קרקע:

" השאלה הנשאלת, האם בעת שחלק מהשותפים בוחרים בדרך זו, ניתן להותיר את השותפים האחרים כשותפים, כאשר האחרונים לא רק שלא הסכימו לכך אלא אף מתנגדים לכך".

1. כמו כן, בפרשת בנדיקט לא אישר בית המשפט את החלוקה שאושרה על ידי בית המשפט השלום בין היתר מהטעם שבעקבות אותה חלוקה, מצאו עצמם התובעים (המערערים) באותו מקרה, במצב גרוע מזה שבו היו מלכתחילה טרם הוגשה התביעה (ר' בעניין זה פסיקה 68 לפסה"ד המחוזי בפרשת בנדיקט). בנוסף באותו מקרה בסופו של יום אישר בית המשפט את פירוק השיתוף על דרך מכירה במקום חלוקה בעין זאת לבקשת חלק מבעלי הזכויות. בענייננו כל בעלי הזכויות, לרבות הנתבעת 6, אינם מבקשים פירוק שיתוף באמצעות מכירה, אלא חלוקה בעין. בנוסף בשונה מפרשת בנדיקט בעניינו, הנתבעת 6 לא תמצא שותפה (בעקבות פסק הדין החלקי) עם בעלי זכויות אחרים, שכן גם לפי הצעת המודד תקבל מגרש יחיד (בכפוף למחלוקת הקניינית עם צדדי ג' ובכפוף לטענותיה נגד המגרש שהוקצה לה).
2. זאת ועיקר, בשונה מפרשת בנדיקט שבו היו שתי קבוצות, חלקם תמכו בפירוק בעין וחלקם התנגד, הרי שבענייננו רוב רובם של בעלי הזכויות בחלקה (לרבות נתבעים אחרים המיוצגים על ידי ב"כ הנתבעת 6 ובסה"כ -90% מבעלי הזכויות הרשומים) מסכימים, כי ינתן פסק דין חלקי שבו יוגדרו המגרשים שתקבל התובעת, למעט נתבעת 6. אותה נתבעת לא הצביעה על כך שפסק הדין החלקי, יגרע מזכויותיה. באשר להסכמתם של כל שאר בעלי הזכויות בחלקה ר' עמ' 90 ש' 18 – 20 לפרוט' מיום 28.09.22.
3. עוד נקבע בפרשת בנדיקט כי מתן פסק דין לפירוק שיתוף חלקי, כאשר שאר בעלי הזכויות נותרים שותפים תוביל למצב שבו ידרשו להליך פירוק נוסף: " בתנאים פחות טובים (מאחר שהחלקה הנותרת היא קטנה יותר)"
4. גם שיקול זה אינו חל בענייננו – בעניינו מתן פסק דין חלקי, רק יטיב את מצבם של שאר בעלי הזכויות ויותיר בידיהם, שטח גדול יותר לחלוקה, כמו גם שטחים שערכם גבוה יותר בשים לב ליעוד החל על חלק מהמגרשים שתקבל התובעת, כמפורט להלן:
5. בהתאם לפסק הדין החלקי ולהצעת החלוקה, סך כל השטח שתקבל התובעת כולל בית העלמין והפחת התכנוני עדיין קטן ב-260 מ"ר מהשטח לו היא זכאית על פי חלקה היחסי במקרקעין, וזאת על פי החישוב הבא:

סך שטח החלקה - 30.648 דונם מתוך שטח זה הופרש לטובת דרך, בהתאם לתב"ע החלה ולתשריט שטח של 8.26 דונם (הדרך מהווה מעל 25% משטח החלקה). יתרת שטח החלקה לאחר ניכוי מגרש הדרך עומד על 22.388 דונם מתוך שטח זה בהיות התובעת בעלים של מחצית החלקה, היא זכאית לקבל שטח של 11.194 דונם (לאחר הפרשות).

1. למרות זאת במסגרת פסק הדין החלקי מוכנה התובעת להסתפק בקבלת שטח כולל של 10.934 דונם בלבד במקום שטח של 11.194 דונם, כלומר היא מוותרת על שטח של 260 מ"ר. זאת ועיקר, מתוך אותו שטח מופחת שהתובעת תקבל (10.934). מסכימה התובעת בשלב זה ליטול על עצמה באופן בלעדי את כל שטח בית העלמין שבחלקה - מגרש 73/6 בשטח של 0.908 דונם –ובנוסף עוד מגרש אחד המיועד לשצ"פ בשטח של 0.557 דונם (מגרש 73/5). לכך יש להוסיף כי בחלקה אין מגרשים נוספים המיועדים לשצ"פ. לא זו אף זו התובעת אף מוכנה לטול על עצמה מגרש נוסף המיועד למגורים הגם ששטח המגרש קטן משמעותית (מגרש 73/3 בשטח של 211 מ"ר בלבד) משאר מגרשי המגורים שבחלקה (המגרש הקטן ביותר הוא כ- 467 מ"ר).

בנוסף התובעת הייתה מוכנה לקבל את מגרש 73/2 שנמצא צפונית לכביש ומנותק למעשה מהחלקה.

1. בהעדר פסק דין חלקי, הרי שגם אותם מגרשים המהווים פחת תכנוני ובית העלמין יושתו ויצמצמו את זכויותיהם של כל שאר בעלי הזכויות בחלקה. במילים אחרות שטח כולל של 1.725 דונם (הכולל את בית העלמין, 0.908 דונם + מגרש המיועד לשצ"פ בשטח 0.557 דונם, ושטח של 0.26 דונם עליו ויתרה) יחזור להיות חלק מהמחלוקת בין הצדדים וחלקם של הנתבעים כולם יקטן בהתאמה, כל אחד לפי חלקו היחסי.
2. לנתבעת 6, יש אמנם טענות ביחס למגרש שהוקצה לה בהתאם לתשריט המודד איוב, אך אין היא טוענת כי יש ליתן לה דווקא את המגרשים שיוקצו לתובעת במסגרת התביעה לפירוק שיתוף בפרט שישנם מגרשים אחרים שיוותרו עדיין ריקים ממבנים. הנתבעת 6 עצמה הודיעה בהודעתה מיום 05.09.21 כי אפשר שניתן לפתור את הבעיה בחיוב של שאר בעלי הזכויות בתשלום דמי איזון (ר' סעיף 6 לתגובה). יתרה מכך במצב שבו התובעת, המדינה, היא צד לפסק הדין החלקי, אין כל חשש כי זו לא תשלם דמי איזון ככל שבסופו של יום יקבע כי עליה לשאת בתשלומים אלה, הגם שבשלב זה לא הצביעה הנתבעת על התכנות שכזו.
3. לכך יש להוסיף, כי אין מדובר בפסק דין סופי שלאחריו יוותרו שאר בעלי הזכויות שותפים בעל כורחם, אלא פסק דין חלקי בלבד שלאחריו תמשיך להתברר התביעה לפירוק שיתוף בין בעלי הזכויות הפרטיים.
4. הנתבעת 6 לא הצביעה על כל בעיתיות או קושי בהקצאת המגרשים המסוימים שהתובעת תקבל במסגרת פסק הדין החלקי, לא טענה (ודאי לא הוכיחה) מדוע מגרש מסוים שהתובעת תקבל במסגרת פסק הדין החלקי יסכל או יקשה על המשך פירוק שיתוף בפרט שיש עוד מגרשים פנויים בחלקה שאינם מבונים.
5. באשר לטענת הנתבעים, כי מדובר במודד מטעם התובעת וכי יש למנות מודד מטעם בימ"ש, שיקבע חלוקה והקצאה חדשה, הרי שיש לדחות את הטענה בנסיבות העניין. הנתבעת 6 לא הצביעה על פגמים בחלוקה שהוצעה על ידי המודד איוב, אלא מתנגדת להקצאת מגרש 73/7 לנתבעת 6, כאשר כל שאר בעלי הזכויות מסכימים הן לחלוקה והן להקצאה לכל הפחות ככל שאלה נוגעים למגרשים שתקבל התובעת.
6. יתרה מכך ב"כ הנתבעת 6, מייצג כאמור גם בעלי זכויות נוספים הנתבעים 1, 2 ו-12 ונתבעים אלה כולם הודיעו ביום -5.09.21 כי הם מסכימים לחלוקה שהוצעה על ידי המודד איוב, עם השגה כאמור הנוגעת רק לנתבעת 6:

"כעקרון, החלוקה שהוצעה ע"י המודד מקובלת על הנתבעים למעט ביחס לנתבעת 6, חברת מ.ס. קרקעות הגליל בע"מ, אשר מסיבה שאינה ברורה במקום לייחס לה שטח נטו של 1,461 מ"ר (לאחר הפרשות) הקצה לה המודד שטח של 585 מ"ר בלבד ללא חיוב כלל הבעלים בדמי איזון" (סעיף 1 לתגובה מיום 05.09.21) כאשר על עמדה זו חזרו הנתבעים גם בסיכומיהם (ר' סעיף 5 לסיכומי הנתבעים).

1. הנתבעים גם לא הגישו כל חוות דעת שמאית שמלמדת, כי הקצאת הזכויות כפי שהציע המודד איוב, ואישרו מרבית בעלי הזכויות בחלקה, תפגע בזכויותיה של הנתבעת 6. הנתבעים גם לא טענו ודאי לא הוכיחו מדוע המגרשים שיוקצו לתובעת בהתאם לפסק הדין החלקי עדיפים או עולים על חלקים היחסיים של התובעת שהיא כאמור בעלים של מחצית הזכויות.
2. זאת ועוד, אין חולק כי המדינה / התובעת לא התקשרה בעסקאות עם בעלי זכויות פרטיים שאינם רשומים בנסח או עם בעלי הזכויות שקיימת לגביהם מחלוקת קניינית ו/או חוזית, ואינה צד לאותה מחלוקת קניינית והמחלוקת עם בני משפחת מוטווע (נתבעים 25 – 37) אינה נוגעת למדינה. כך גם עולה מסיכומי הנתבעת 6, ומההודעה שהוגשה על ידה ביום 05.09.21 ואף בתגובה נוספת שהוגשה על ידה ביום 06.11.22 (בתגובה לבקשת חלק מהנתבעים להורות למודד איוב ליתן חוות דעת משלימה). עולה מכל אלה כי המחלוקת עם משפחת מוטווע אפשר שהיא נוגעת לנתבעים 1, 2 6 -12 כמו גם למשפחת בחוס, כאשר הנתבעים מאשרים כי הם רכשו במועדים שונים את זכויותיהם בחלקה מהמנוח יוסף בחום ז"ל והמנוחה פורטונה בת עיסא אברהים לבית בחוס ז"ל ובית המשפט המחוזי נתן ביום 21.10.17 תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין חלק מהנתבעים לבין המנוח יוסף חנא בחוס (פסק הדין והסכם הפשרה צורפו להודעת הנתבעים מיום 05.09.21) כאשר המדינה לא הייתה צד לאותו להליך.
3. יתר על כן כאמור, פסק הדין החלקי לא יחסוך מהתובעת את הצורך בתשלומי איזון, ככל שיקבע בסופו של יום, כי שווי המגרשים שקיבלה עולה על השווי היחסי של שאר המגרשים, הגם שכאמור הנתבעת לא הצביעה בשלב זה על התכנות שכזו שכן הדין החלקי רק יטיב את מצבם של יתר בעלי הזכויות בחלקה.
4. על הצורך במתן פסק דין חלקי ניתן גם ללמוד מהמאמצים הרבים שנעשו כדי להביא את הצדדים להסכמות (לרבות על ידי בית המשפט בהחלטות שונות שניתנו), ניסיונות שלא עלו יפה ו"השיתוק" ו/או ה"קיפאון" שנוצר באפשרויות של פירוק שיתוף ללא פסק דין חלקי.
5. קבלת גישת הנתבעת 6 תוביל לכך שבעלי המיעוט יכפו את דעתם על רוב בעלי הזכויות בחלקה וזאת מבלי שהצביעו על פגיעה בזכויותיהם, ובכך למעשה יסכלו אפשרות לקדם פירוק שיתוף בעין. בע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' יהודית זיידה (פורסם בנבו) קבע בית המשפט העליון, כי הן הרוב והן המיעוט חייבים לפעול בדרך מקובלת ובתום-לב. אמנם פסק הדין עוסק בענייני ניהול הרכוש המשותף (סעיף 30 לחוק המקרקעין) ולא בחלוקת המקרקעין, אלא שעקרונות אלה המתייחס לסעיפים 14 לחוק המקרקעין וסעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים רלבנטיים גם לעניינו. בעניין זה גם מציין המלומד פרופ' דויטש בספרו כי: "זכות הקניין המשותפת, כפי שראינו, מטבעה היא חלשה יותר מזכות הקניין הייחודית, ובעל הקניין המשותף, נזקק להתחשב בשותפים האחרים בהקשרים שונים של דיני השיתוף. יש מקום אפוא להחלטה של עקרונות ההגינות על הזכות לפירוק" (דויטש בעמ' 597)
6. באשר לבקשת הנתבעים לקבל או לקדם תשריט חלוקה שהכינה הוועדה המקומית (ר' הודעת הנתבעים מיום 19.07.22) הרי שבעניין זה התובעת הודיעה, כי היא מתנגדת לאותו תשריט שהוועדה ניסתה לקדם חרף קיומו של ההליך הנוכחי ומשום כך אותו הליך הוקפא לטענת התובעת וטענה זו לא נסתרה. בכל מקרה הנתבעת 6 לא הסבירה מדוע אותו תשריט עדיף על התשריט של המודד איוב, כאשר אין מחלוקת שבאותו תשריט אין הקצאה של המגרשים לבעלי הזכויות השונים. נראה שהפניית הנתבעת 6 לאותו תשריט נועדה רק לעכב את הליך הפירוק.

הפסד ניכר לשותפים

1. אכן מקום בו סבור בית המשפט כי "חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם", רשאי הוא להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה במקום חלוקה בעין של הנכס (סעיף 40(א) לחוק המקרקעין; רע"א 1017/97 רדילביץ נ' מודעי וכן רע"א 5243/09 זייף נ' רג'ואן, פס' 20 ([פורסם בנבו], 9.7.2009)). אלא שבעניינו כאמור הנתבעים לא הצביעו על "הפסד ניכר" לא ביקשו כלל להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה, אלא ביקשו לקבל מגרש אחר.
2. אך כאמור וזאת העיקר, הנתבעת לא הצביעה כיצד זה חלוקה בעין ומתן פסק דין חלקי יגרום לנתבעת הפסד ממשי כלשהי, ולמעשה עיקר טענותיה מופנות כנגד המגרש שיוקצה לה, עניין שטרם הוכרע וידון רק בשלב הבא לאחר מתן פסק הדין החלקי.

התוצאה:

1. ניתן בזאת פסק דין חלקי, כמבוקש לפירוק שיתוף בעין של המקרקעין הידועים כחלקה 73 בגוש 10268 בשפרעם. חלקי התובעת יוקצה לה בהתאם לתשריט החלוקה של המודד מר שאדי איוב מיום 06.08.21 כמפורט בסעיף 2 לפסיקתא שהוגשה לחתימתי.
2. במקביל ייחתם על ידי תשריט המודד איוב שעל מיום 06.08.21 שעל בסיסו ניתן פסק הדין החלקי וכן תחתם טיוטת הפסיקתא שהוגשה בכפוף לשינוי בעניין דרישה להיתר פיצול סעדים באשר לתביעה לדמי שימוש.
3. פירוק השיתוף ביחס ליתר הבעלים הפרטיים במקרקעין, ימשיך להתברר בין שאר בעלי הדין במסגרת ההליך הנוכחי וינתן פסק דין משלים.
4. כמו כן, ניתן צו לרשם המקרקעין לרשום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין בדבר קיומו של פסק הדין החלקי.
5. התובעת גם רשאית לנהוג מנהג בעלים במקרקעין ובשטחים שהוקצו לה בהתאם לפסק הדין החלקי והכל כמפורט בסעיף 4 לפסיקתא.
6. ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לעשות שימוש כלשהו בשטחי הרשות בהתאם לפסק הדין החלקי.
7. ניתן צו לסילוק ידם של הנתבעים משטחי הרשות שהוקצו לה במסגרת פסק הדין החלקי, כאשר יהיה עליהם לסלק את ידם מהמקרקעין שהוקצו לתובעת וזאת תוך 30 ימים מהיום.
8. כאמור אפשר שבמסגרת התביעה ופסק הדין המשלים תחויב התובעת בתשלום דמי איזון. משום כך, באחריות התובעת להמשיך ולהתעדכן בהחלטות / חוות דעת שיוגשו לתיק, ולהגיש במידת הצורך עמדות / תגובות מטעמה.
9. באשר לסעיף 7 לפסיקתא - לא מצאתי שיש מקום להתיר לתובעת לפצל סעדים ולהגיש תביעה לדמי שימוש בגין שימוש ככל שנעשה בחלק מהחלקות לפני ייחוד חלק מהחלקות לתובעת מכוח פסק הדין החלקי.
10. במקביל תחתם הפסיקתא שהוגשה ביום 23.10.22, בכפוף למחיקת סעיף 7 לפסיקתא (כאשר לאותה פסיקתא גם צורף עותק מהתשריט).

הנתבעים 1, 2 6 ו-12 ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום. כל הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תסרוק בנוסף את התשריט שנחתם על ידי בתיק ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין החלקי.

ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ג, 05 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.