1. בפניי בקשת הקונגרגיישן בני יוסף (לשעבר חתם סופר) (להלן: "המבקשת") להצטרף כצד להליך הפירוק של אגודת בית אולפנה לאימון מורים (אגודה עותמנית) (בפירוק) (להלן: "האגודה" ו"הבקשה").
2. בפסק-דין מפורט מיום 10.2.2019 הוריתי על מתן צו לפירוק האגודה ועל מינויו של עו"ד עופר שפירא כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן בהתאמה: "פסק-הדין מיום 10.2.2019" ו"המנהל המיוחד").
3. בפסק-הדין נסקרו בהרחבה ההליכים בעניינה של האגודה, על כן לא מצאתי לשוב ולפרטם.
4. במסגרת הבקשה דנן עותרת המבקשת להורות על צירופה להליך מאחר והיא בגדר בעלת דין דרוש בהליך בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") וכן מכוח סעיף 273 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות").

בתמצית יצוין כי לטענת המבקשת בחודש אפריל 1970, או בסמוך לכך, העבירה לידי האגודה סך של כ-34,000 דולר לצורך רכישת מגרש הידוע כגוש 6192 חלקות 135, 136, 137 ו-138, ברחוב בן זומא 9 בבני ברק, עליו נבנה נכס האגודה (להלן: "הנכס") אשר ישמש את האגודה בהתאם למטרותיה.

לימים, ומשנקבע בפסק-הדין כי האגודה ביצעה שימוש בנכס שלא בהתאם למטרותיה המוצהרות, ומאחר ובכוונת המנהל המיוחד לפעול כעת למכירתו של הנכס, פעלה המבקשת להגשת הבקשה דנן בטענה כי היא הנפגעת העיקרית מכך שהאגודה פעלה בניגוד למטרותיה (סעיף 17 לבקשה).

1. אשר למעמד הכספים שהעבירה המבקשת לאגודה נטען כי מדובר בכספי תרומה שיש לראותם כמתנה עם תנאי מפסיק. מפאת חשיבות הדברים יובאו טענות המבקשת בעניין זה כלשונן:

הקונגרגיישן תטען כי תרומת הכספים לרכישת ולבניית הנכס לצורך הפעלות למטרות ספציפיות שהוגדרו מהווה מתנה עם תנאי מפסיק, לפיו במידה ולא ייעשה שימוש בנכס למטרות שהוגדרו - לקיים את המקום ולהפעילו בהתאם למטרותיו ובכלל זה סמינר מורים ולימודי תורה - תפקע המתנה. כך גם במידה והתרומה תועבר לגורם אחר, אליו לא הועברה התרומה מלכתחילה ולשימוש שלא הוסכם על ידה.

בנסיבות העניין בהן נקבע על ידי בית המשפט הנכבד כי לכאורה לא נעשה שימוש בנכס בהתאם למטרות האגודה באופן אשר לא עולה בקנה אחד עם מטרת התרומה ויעודה, הרי שההסכם פקע בשל היותו מותנה בתנאי מפסיק כאמור שהתקיים ו/או שהפרתו מאפשרת לקונגרגיישן לבטלו, באופן המעניק לה את הזכות לדרוש את השבת הנכס.

אף אם תחשב התרומה כמתנה בחיוב, הרי שזכאית הקונגרגיישן על פי חוק לדרוש ממקבל המתנה את מילוי החיוב בהתאם לסעיף 5 לחוק המתנה... ככל שהופר החיוב, (וכפי שנקבע על ידי בית משפט נכבד זה החיוב הופר) זכאית הקונגרגיישן לדרוש את קיום החיוב או לכל הפחות לאכוף את הפרת התנאי באמצעות דוקטרינת הביצוע בקירוב (סעיפים 19 ו-20 לבקשה).

1. יצוין כי המבקשת לא צרפה תצהיר התומך בנטען בבקשה ובפרט בכל הנוגע לקיומו של הסכם המתנה הנטען, ואף לא צרפה את ההסכם עצמו.
2. לצד זאת עתרה המבקשת לסעדים נוספים וביניהם: להורות כי הנכס שנרכש ונבנה מכספי המבקשת (לטענתה) יועבר למבקשת שתפעילו בהתאם למטרות שלשמם נתרמו הכספים לרכישתו ובנייתו ובכלל זה לקיום והחזקת בתי מדרש ובתי מגורים לתלמידים ומורים; לחלופין, עתרה להורות כי הנכס יועבר ללא תמורה לגוף ללא מטרות רווח, בעל מטרות דומות למטרות האגודה ואשר פועל תחת הנהגה רוחנית ודתית דומה שמוסכמת על המבקשת ואשר זהותו תהיה מקובלת עליה, וכן, להורות כי המועד להגשת המלצות המנהל המיוחד בנוגע לנכס יידחה עד להכרעה בבקשה זו, על מנת שיובאו בפני בית-המשפט כל השיקולים הנדרשים ועל מנת לייעל את הדיון ולייתר הוצאות מיותרות.

באשר לסעדים הנוספים טענה המבקשת, כי היעתרות להם עולה בקנה אחד עם פסיקות בתי-המשפט השונים שניתנו ברבות השנים בעניינה של האגודה וביניהן פסק-הדין שניתן בה"פ (מחוזי-ת"א) 1145/05 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' בית אולפנה לאימון מורים – אגודה עותומאנית (6.9.2007) וכן פסיקת בית-המשפט העליון שניתנה בע"א 9345/07 בית אולפנה לאימון מורים-אגודה עותומאנית נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (15.3.2010).

עוד טענה המבקשת כי מכירת הנכס משמעה אובדן שווי ופגיעה בערך הכלכלי של הנכס ללא כל הצדקה, בעוד שהעברתו ללא תמורה לידיה תוביל לתוצאה המתבקשת. בהקשר זה טענה המבקשת כי בהתאם לחוות דעת מומחה לענייני מס אשר צורפה לבקשה, מכירת הנכס תצריך תשלומי מסים נכבדים שיובילו לאובדן שווי כלכלי ניכר. כך, למשל, מכירת הנכס תחויב בתשלום מס שבח בסך 2.7 מיליון ₪. לעומת זאת, העברת הנכס ללא תמורה ובהתאם למטרותיה המקוריות של האגודה תאפשר פטור מתשלום מס, וגם מטעם זה יש לאסור את מכירת הנכס.

1. בהחלטתי מיום 21.11.2019 הוריתי למבקשת כי עליה להפקיד סך של 50,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות המנהל המיוחד בהתאם לבקשתו מיום 11.6.2019. לאחר שהופקדה הערובה הועברה הבקשה לתגובת המנהל המיוחד.
2. המנהל המיוחד בתגובתו מיום 31.12.2019 סבר כי דין הבקשה להידחות וזאת בשל כך שקיימת זהות בין הגורמים שיזמו את הגשת הבקשה דנן, לבין חברי האגודה אשר הינם צד להליך דנן. היינו, מאחר וחברי המבקשת הינם קרובי משפחה של מייסדי וחברי האגודה, הרי שאין מקום להורות על צירוף המבקשת שכן ממילא טענותיה נשמעו ונדחו במסגרת פסק-הדין מיום 10.2.2019. לגישת המנהל המיוחד היעתרות לבקשה ולסעדים הנוספים שהתבקשו בגדרה מהווה ניסיון פסול לעקוף את הקביעות בפסק-הדין לפיהן אין להעביר את הנכס לידי חברי ומייסדי האגודה ומשכך דין הבקשה להידחות.
3. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המנהל המיוחד במסגרתה חזרה על טענותיה כי דחיית הבקשה תפגע בזכות הגישה של המבקשת לערכאות כמו גם הסבת נזק כלכלי רב לערך הנכס. לתשובתה צרפה המבקשת תצהיר מטעמו של מר יהושוע נוסבאום, אשר אף הוא אינו מניח כל תשתית עובדתית בנוגע לקיומו של הסכם מתנה בין המבקשת לבין האגודה.

עוד יצוין כי המבקשת הכחישה קיומה של זהות בין חבריה לבין מייסדי וחברי האגודה. לשיטתה, היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מחבריה ואין כל משמעות לכך כי קיימת קרבה משפחתית זו או אחרת בין חבריה לבין חברי האגודה, ומכל מקום, טענות המנהל המיוחד בעניין זה לא גובו ולו בראשית ראייה ועל כן יש להתעלם מהן.

1. הכונס הרשמי בעמדתו מיום 23.2.2020 סבר אף הוא כי דין הבקשה להידחות מאחר ובפסק-הדין שניתן ביום 10.2.2019 נקבע כי האגודה פעלה בניגוד לחוק ולמטרותיה, ניצלה לרעה את צורת התאגדותה ולא מיצתה את פוטנציאל הכנסותיה מהנכס. ככל שלמבקשת היה עניין בשימוש שנעשה בנכס, הרי שהיה מצופה שהמבקשת תפקח על עמידת האגודה במטרותיה בזמן אמת ולא כעת לאחר מתן צו הפירוק לאגודה. בהתאם לקבוע בפסק-הדין, הנכס נרשם על שם האגודה לפני 34 שנים, ואין בבקשה כל אינדיקציה לפיה המבקשת פנתה לאגודה לבירור הנעשה בנכס. לא כל שכן, בדוח שהוגש עוד ביום 17.10.2018, עמד המנהל המיוחד על האפשרות למכירת הנכס, והמבקשת לא העלתה כל טענה בעניין.
2. במאמר מוסגר יצוין כי גם רשם ההקדשות בעמדתו מיום 18.8.2019 עמד על דחיית הבקשה מהטעמים הנזכרים בעמדת המנהל המיוחד והכונס הרשמי.
3. לאחר עיון בבקשה ותגובות מצאתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
4. ראשית, בהתאם להוראת סעיף 305 לפקודת החברות, משניתן צו פירוק לנכסי האגודה, הרי שכל נכסיה מוקנים למנהל המיוחד ואין בכספים שהעבירה המבקשת (ככל שהעבירה) לאגודה לפני כחמישה עשורים כדי לשנות מהדין החל בעניין. ככל שלמבקשת טענה בדבר חיוב כספי נגד האגודה, הרי שמקומה היה להתברר על-פי הדין במסגרת תביעת חוב ולא על דרך בקשת הצטרפות להליך.
5. שנית, המבקשת לא הניחה כל תשתית משפטית שבגינה ניתן להיעתר לבקשה כפי שיפורט להלן.

סעיף 273 לפקודת החברות נושא כותרת "התחשבות בנושים ומשתתפים" מורה כדלקמן: "בכל ענין הנוגע לפירוק רשאי בית המשפט להתחשב במשאלות הנושים והמשתתפים ככל שיוכחו לו בראיות מספיקות". בענייננו, טוענת המבקשת כי אין לאגודה נושים (עמ' 3 לבקשה). כלומר, משמע מהאמור כי אף היא אינה בגדר נושה.

בנוסף, מתנגדת המבקשת לטענה כי קיימת זהות כלשהי בינה לבין מי מחברי האגודה, ועל כן היא איננה אף בגדר משתתפת.

במצב דברים זה, אני סבורה כי המבקשת אינה עומדת בתנאי סעיף 273 שמכוחו רשאית היא להצטרף להליך, קל וחומר אין מקום להתחשב בבקשותיה כלשון הסעיף.

כך אף בנוגע להוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי המסדירה את עניין מחיקה והוספת בעלי-דין לפיה:

בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

כידוע, על בית-המשפט הדן בבקשת בעל-דין להצטרף להליך, לבחון האם מדובר בצד שנוכחותו דרושה לצורך הכרעה יעילה ושלמה בכל השאלות הכרוכות בתובענה. ברם, אין המדובר בשיקול יחיד שכן יש לתת את הדעת אף למועד בו הוגשה הבקשה ולשלב הדיוני בו מצוי ההליך, שמא צירוף העותר יוביל לסרבול ההליך והכבדה על המשך ניהולו (ראו והשוו: ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.2015), בפסקה 33; רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד (25.6.2007); רע"א 10176/09 אוטוורקס בע"מ נ' סוכנויות אפק-רקורד בע"מ (7.3.2010).

במקרה דנן לא מצאתי כי יש בצירוף המבקשת כדי לסייע בהכרעה יעילה ושלמה בהליך דנן, שכן צו הפירוק בעניינה של האגודה ניתן במסגרת פסק-הדין עוד ביום 10.2.2019 ולאחר שעמדו בפניי כלל טענות הצדדים, ובגדרו הוריתי כי המנהל המיוחד הוא שיפעל להעברת הנכס או ייעד את כספי התמורה לגוף בעל מטרות זהות למטרותיה המקוריות של האגודה, והכל בעצה אחת עם נציגי הכונס הרשמי ורשם ההקדשות (ראו פסקאות 101 ו-111 לפסק-הדין). בתוך כך מקובלת עלי עמדת הכונס הרשמי לפיה היה מצופה מהמבקשת לעתור בבקשה להצטרף להליך עוד בטרם ניתן צו הפירוק לאגודה כפי שעשו הרב נפתלי קפלן וחברת ההוצאה לאור שבתאי פרנקל בע"מ (ראו בקשה מס' 9 מיום 2.5.2018), או למצער לבקש להצטרף להליך לאחר שהוגש דוח המנהל המיוחד ביום 17.10.2018 ובו התייחסות למכירת הנכס.

משהתברר בפניי כי למבקשת אין כל מעמד שכן איננה נושה או משתתפת באגודה ואף איננה בגדר בעל-דין דרושה בהליך, אזי שלא מצאתי מקום להורות על צירופה.

1. שלישית, המבקשת אף לא הניחה כל תשתית עובדתית וראייתית להסכם המתנה או להיווצרות מסגרת משפטית מסוג זה וכן תצהיר התומך בקיומו ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.

יצוין במלוא הזהירות כי אף לו היה מוגש הסכם כזה, הרי שהיה מקום לבחון את מעמדו ובתוך כך האם מדובר בתרומה או במתנה (המבקשת בבקשתה עושה שימוש בשני המונחים), ברם, בירור כזה יש לקיים במסגרת דיונית אחרת, כגון, למשל, במסגרת תביעה למתן פסק-דין הצהרתי.

אין באמור כדי לקבוע כל עמדה ביחס להליך כזה ככל שיינקט, ברם, אין להתעלם מכך שהמבקשת לא פעלה במשך שנים רבות לפקח על קיום תנאי המתנה הנטענת, ומשכך פנייתה לוקה בשיהוי רב המתווסף לכלל הטעמים לעיל.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות המנהל המיוחד בסך של 20,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.

ניתנה היום, י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.