1. הרקע לבקשה שבפניי (בקשה מס' 64) פורט כבר בהחלטות קודמות ותומצת בהחלטת בית-המשפט העליון מיום 21.5.2020 בע"א 2758/20, כדלקמן (בשינויים מחויבים):

המבקשת, קונגרגיישן בני יוסף (לשעבר חתם סופר) (להלן: "המבקשת"), טענה כי תרמה בשנות ה-70 של המאה הקודמת כספים לבית אולפנה לאימון מורים (אגודה עותומנית) (להלן: "האגודה"), אשר נוסדה לקידום מספר מטרות קונקרטיות. האגודה רכשה קרקע בבני-ברק, עליה הקימה בניין ובו שלוש דירות (להלן: "הנכס"). ברבות השנים זנחה האגודה את קידום הפעילות לשמה הוקמה, עד שבשנת 2003 החליטה האסיפה הכללית של האגודה על פירוקה והעברת הנכס לידי חבריה. תובענה שהגיש רשם ההקדשות - לביטול החלטה זו ולמתן צו מניעה האוסר על העברת הנכס על שמם של חברי האגודה - התקבלה ביום 2.9.2007 (ה"פ (מחוזי-ת"א) 1145/05 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' בית אולפנה לאימון מורים – אגודה עותומאנית ואח'), תוך שצוין בפסק-הדין כי בפירוקה, ככלל, חייבת אגודה להעביר את נכסיה לגוף אחר הפועל לקידום מטרותיה. ביום 15.3.2010 נמחק ערעור שהוגש לבית-המשפט העליון על ה"פ 1145/05 הנ"ל, בכפוף להסכמת האגודה כי תעביר את הנכס למוסד בעל מטרות דומות (ע"א 9345/07 בית אולפנה לאימון מורים – אגודה עותומאנית ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הפנים). ברם, פסקי-דין אלו לא קוימו על ידי האגודה, ובחלוף כתשע שנים נוספות ניתן על ידי, לבקשת רשם ההקדשות, ביום 10.2.2019, צו לפירוקה ולמינוי עו"ד עופר שפירא כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן: "המנהל המיוחד"). זאת, לאחר שקבעתי, בין היתר, כי האגודה השתמשה בנכס שלא למטרותיה המוצהרות.

1. בהמשך נמכר הנכס על-ידי המנהל המיוחד והבקשה שבפניי עוסקת בגורם שיקבע את זהותו של הגוף אליו תועבר תמורת מכר הנכס. במלים אחרות, אין בפניי מחלוקת כי הגוף אליו תועבר תמורת מכר הנכס צריך להיות גוף הפועל לקידום מטרות האגודה, והמחלוקת היא מי יהיה הגורם שיקבע את זהותו של אותו גוף (להלן: "הגורם הקובע").
2. בבקשה, שנתמכה בתצהירו של מר יעקב ברקוביץ, אמרכל במבקשת (להלן: "מר ברקוביץ"), טענה המבקשת כי היא צריכה להיות הגורם הקובע, וזאת מכוח תקנון האגודה הקובע כי:

במקרה של פרוק האגודה יועבר רכוש האגודה לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה שייקבע ע"י החברה וחברי האגודה לא יהיו זכאים לקבל כל חלק שהוא מרכוש האגודה.

כן הפנתה המבקשת לסעיפים 5(א), 7(יב) ו-8(יא) לתקנון האגודה (נספח 1 לבקשה), אשר לשיטתה נקבע בהם כי כלל ההחלטות אשר יתקבלו על-ידי מוסדות האגודה, לרבות בפירוק, יהיו טעונות אישור חתום של החברה. עוד טענה המבקשת כי דין תקנון האגודה כדין חוזה בין האגודה לבין המבקשת, וכי גם לגבי פירוש תקנון יש להתייחס לכוונת הצדדים בעת עריכתו, ובענייננו, לעובדה כי הנכס הוקם כולו מכספי המבקשת וכי במהלך השנים לא התווספו תורמים נוספים או נושים לאגודה.

בהקשר זה יצוין כי "החברה" הוגדרה בסעיף 5(א) לתקנון האוגדה בכתב-יד לא ברור באנגלית (לעיל ולהלן: "החברה"), והמבקשת טענה כי מדובר בה. לאור המסקנות אליה הגעתי להלן אין לי צורך להכריע בעניין זה, ואוכל להניח כי טענה זו נכונה, אך יודגש כי מדובר בהנחה בלבד לצורך החלטה זו וכי הדבר לא הובהר ולא הוכח בפניי.

המבקשת הפנתה עוד למכתב של עו"ד מריאן לייטס לביא מיחידת האכיפה והבקרה ברשות התאגידים מיום 22.1.2018 (נספח 2 לבקשה, להלן: "מכתב רשות התאגידים"), בו נכתב כי "ככל שימונה מפרק במסגרת הליך הפירוק, אשר יפעל תחת פיקוח בית המשפט, ניתן יהיה לשקול כל חלופה שתביא לשימוש המתאים ביותר בנכסי האגודה, לרבות חלופות שיוצעו על ידי מרשיך".

בנוסף הפנתה המבקשת לפסקי-הדין שקדמו לפירוק האגודה (ה"פ 1145/05 וע"א 9345/07 הנ"ל), וטענה כי פסקי-דין אלה עולים בקנה אחד עם בקשתה.

לבסוף טענה המבקשת כי ניסיונות קודמים שלה להצטרף להליך מכר הנכס ולהשפיע עליו נדחו על-ידי בית-המשפט וכי ניסיונותיה לבוא בדברים עם המנהל המיוחד נפלו על אוזניים ערלות וללא כל מענה מצידו.

1. בטרם הוגשה תגובת המנהל המיוחד לבקשה, נעתרתי ביום 18.7.2021 לבקשת המנהל המיוחד להורות למבקשת להפקיד ערובה כתנאי לדיון בבקשה, וזאת מן הטעמים שפורטו בהחלטתי דנן. עוד קבעתי בהחלטתי כי:

...לאור הקבוע בהחלטתי מיום 15.3.2020 בעניין מעמדה של המשיבה בהליך, על המשיבה למסור פרטים מלאים בדבר מעמדה, מעמד המצהיר, קרבת חברי המשיבה לחברי האגודה ולעמותת ישיבת אהל יוסף ע"י חתן סופר בני ברק (בפירוק) (שהליכי פירוקה אף הם נדונים בפניי במסגרת תיק פר"ק 72624-06-20). למותר לציין שהבהרות המשיבה יגובו בתצהיר ערוך כדין...

1. בתגובה להחלטה זו מסרה המבקשת תצהיר נוסף מאת מר ברקוביץ. בתצהיר נאמר כי המבקשת היא אישיות משפטית עצמאית המאוגדת כדין תחת דיני ארצות-הברית, כי היא אינה צד להליכים המשפטיים שהתנהלו בקשר לפירוק האגודה ולפירוק עמותת ישיבת אהל יוסף ע"י חתן סופר בני ברק, וכי "היא נפרדת מהגורמים אשר היו צד לאותם הליכים ועצמאית בהחלטותיה ובפעולותיה". עוד פירט התצהיר את בעלי-התפקידים המכהנים למועד עריכת התצהיר במבקשת וציין כי בנוסף לבעלי-תפקידים אלה, המבקשת מורכבת מלמעלה מ-120 חברים נוספים, שהם חברי קהילת מתפללים בבית-הכנסת בארצות-הברית בו פועלת המבקשת. מר ברקוביץ ציין עוד בתצהירו כי בני משפחת פרנקל וקפלן מהווים מיעוט מכלל חברי המבקשת ואינם מכהנים כבעלי תפקידים בה. עוד הצהיר מר ברקוביץ כי, למיטב ידיעתו, "המקור המוחלט של כספי הקונגרגיישן היו כספים שהועמדו על ידי הרב שבתי פרנקל, במישרין ו/או באמצעות נכסי נדל"ן שהכנסות שוטפות שהתקבלו מנכסים אלו הן שהחזיקו את הקונגרגיישן. מדובר בסכומים שמגיעים להערכתי לעשרות מיליונים".
2. לאחר הפקדת ערובה על-ידי המבקשת בהתאם להחלטתי, הגיש המנהל המיוחד את תגובתו לבקשה והתנגד לקבלתה. המנהל המיוחד טען כי הבקשה מהווה מיחזור של טענות אשר נטענו כבר על-ידי המבקשת בבקשות קודמות מטעמה וכי עניינה של הבקשה הוכרע זה מכבר בהחלטות קודמות של בית-משפט זה. עוד עתר המנהל המיוחד לחייב את המבקשת בהוצאות משמעותיות בשל הטרחה הרבה שגורמות בקשותיה החוזרות ונשנות.
3. הכונס הרשמי הגיב אף הוא לבקשה וציין בתגובתו כי "ממקרא טענות הצדדים אכן נראה לכונס הרשמי, כי בגדר החלטתו של בית המשפט הנכבד מתאריך 15.03.2020 (פסקה 15) הכריע בית המשפט בזהות הגורם שייעד את כספי התמורה לגוף בעל מטרות זהות לאלו של האגודה – המנהל המיוחד – ועל כן אין לקבל את הבקשה".

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.
2. ראשית, צודקים המנהל המיוחד והכונס הרשמי בטענתם כי, למעשה, העניין שהועלה בבקשה הוכרע זה מכבר בהחלטותיי הקודמות.

תחילה, בפסק-הדין המקיף מיום 10.1.2019 בו הוריתי על פירוק האגודה וקבעתי, בין היתר, כי (סעיף 101 לפסק-הדין):

...יצוין עוד כי לא מצאתי מקום לקבל אף את טענתה החלופית של האגודה לפיה בעת פירוקה יוכלו חבריה להחליט מה ייעשה בנכסיה, כפי שעולה לכאורה מפסק-הדין בהמרצת הפתיחה.

כידוע, דיני חדלות פירעון קובעים כי בעת פירוקו של תאגיד, ההחלטה מה ייעשה בנכסיו מסורה לבעל התפקיד בלבד, ואין לראות בפסק-הדין בהמרצת הפתיחה כמתנה על דינים אלה. מכל מקום, במסגרת פסק-הדין בהמרצת הפתיחה אישר בית-המשפט את החלטת האסיפה הכללית של האגודה לפיה בעת פירוקה של האגודה – חבריה הם אלה שיחליטו מה דינו של הנכס ובלבד שהחלטה זו תעלה בקנה אחד עם ההוראה כי הנכס יועבר לגוף בעל מטרות דומות, וכפי שכבר הראינו לעיל, האגודה לא פעלה להעברת הנכס לגוף בעל מטרות דומות, וברור כי בעל תפקיד שימונה יפעל לעשות כן במקום האגודה שלה אינטרסים אחרים ושונים.

אף לו ניתן היה לראות בפסק הדין בהמרצת הפתיחה כמבקש לאפשר לאגודה לקבוע מה ייעשה בנכסיה בעת פירוקה ללא התנאות כלשהן, הרי שהוכח כי האגודה חילקה טובות הנאה לחבריה עוד טרם פירוקה, פעלה לדחות את המועד לפירוקה, פעלה להקנות את נכסיה לחבריה שלא כדין באופן אשר יש בו כדי להפנות עורף לתורמים אשר הזרימו לידה כספים לטובת המטרה הציבורית, פעלה לניצול טובות הנאה ופטור מאגרות, מיסים וחובת דיווח שהוענקו לה על-ידי המדינה, וחטאה לציבור אשר לתועלתו ורווחתו הוקמה. פעולות אלה של האגודה לבטח מלמדות כי אין ליתן בידה את הכוח להחליט מה ייעשה בנכסיה בעת פירוקה.

כל תוצאה אחרת יהא בה כדי לעודד חברי גוף הפועל למטרות ציבוריות לצבור רווחים ונכסים לטובתם האישית, במקום לתעל אותם לטובת הפעילות הציבורית הוולונטארית, ולקטוף את פירותיהם בעת פירוקה, תוך שלשול הפירות לכיסם.

האגודה אמנם חזרה בה מרצונה לחלק את נכסיה לחבריה (ככל הנראה לצרכי פשרה) וביקשה להעבירם לגוף אחר עם מטרות דומות, ברם, מהטענות שהושמעו על-ידה נראה כי היא מבקשת לייצר מנגנון באמצעותו ייבחרו חברים חדשים לאגודה או לגוף אליו תועבר פעילותה, באופן שיאפשר לחברי האגודה הנוכחיים או לאלה שייבחרו על-ידם, להמשיך ולשלוט בנכסיה, וזאת אין לאפשר.

ובהמשך לכך, קבעתי במפורש בחלק ההוראות האופרטיביות שבפסק-הדין כי (סעיף 111):

דוח מטעם המנהל המיוחד יוגש עד ליום 1.5.2019 ובו המלצות בנוגע להמשך הליכי פירוק האגודה, נכסיה, פעולות חקירה דרושות, לרבות המלצות באשר לשימוש שיעשה בנכסיה. בהקשר זה יצוין כי על המנהל המיוחד לפעול בעצה אחת עם הרשם והכונס הרשמי בנוגע לייעוד כספי תמורת הנכס והכל בהתאם להוראות הדין.

יצוין כי על פסק-דין זה לא הוגש ערעור.

וכך גם בהחלטתי המפורטת מיום 15.3.2020, בה דחיתי את בקשת המבקשת להצטרף כצד להליך הפירוק של האגודה ושבתי וקבעתי, בין היתר, כי (סעיף 15 להחלטה):

במקרה דנן לא מצאתי כי יש בצירוף המבקשת כדי לסייע בהכרעה יעילה ושלמה בהליך דנן, שכן צו הפירוק בעניינה של האגודה ניתן במסגרת פסק-הדין עוד ביום 10.2.2019 ולאחר שעמדו בפניי כלל טענות הצדדים, ובגדרו הוריתי כי המנהל המיוחד הוא שיפעל להעברת הנכס או ייעד את כספי התמורה לגוף בעל מטרות זהות למטרותיה המקוריות של האגודה, והכל בעצה אחת עם נציגי הכונס הרשמי ורשם ההקדשות (ראו פסקאות 101 ו-111 לפסק-הדין).

[ההדגשה אינה במקור – א.ל.ע.]

יצוין כי, כאמור, על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט העליון (ע"א 2758/20) בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי. הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה, כאמור, על-ידי בית-המשפט העליון בהחלטה מפורטת מיום 21.5.2020, ובהמשך נמחק הערעור לבקשת המבקשת עצמה.

1. די אפוא בדברים אלה לבדם כדי לדחות את הבקשה.
2. שנית, ומעבר לדרוש, הרי שאף בהתעלם מהחלטות קודמות אלו אין מקום לקבל את הבקשה. אכן, מושכלות-יסוד הן כי משעה שתאגיד נכנס להליכי פירוק ומתמנה לו בעל-תפקיד, הרי שכל זכויות הניהול הקודמות של התאגיד בטלות למעשה וכוח הניהול עובר לבעל-התפקיד. ראו, למשל, סעיף 43 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, הקובע כי "עם מינוי הנאמן יעברו לידיו הסמכויות הנתונות לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו, והוא ישתמש בהן במידה הדרושה לו לשם מילוי תפקידו"; והשוו, למשל, ע"א 1167/20 עו"ד עובדיה כהן נ' חברת יצחק י. גליק בע"מ ואח' (21.7.2021), בסעיף 8, בו הוסבר כי: "משנכנסת חברה להליכי חדלות פירעון וניתן בעניינה צו לפירוק, היא חדלה מלהיות אישיות משפטית עצמאית המסוגלת לנהל את ענייניה. לחברה מתמנה מפרק אשר בא בנעליהם של אורגני החברה"; ורע"א 7033/20 עמותת תושבים למען מבוא בית"ר ואח' נ' אור מבואות ירושלים בע"מ ואח' (11.11.2020), בסעיף 10:‏‏ "כידוע, משנכנסה החברה להליכי חדלות פירעון, וניתן בעניינה צו לפירוק, משתנים 'כללי המשחק' הדיוניים והמהותיים. מנקודת מבטה של החברה, זו חדלה מלהיות אישיות משפטית עצמאית המסוגלת לנהל את ענייניה ומתמנה לה מפרק, אשר בא בנעליהם של אורגני החברה, ו'תפקידו לסייע לבית המשפט להביא לפירוק יעיל וצודק של עסקי החברה'".

אשר-על-כן אך ברור הוא כי החלטות האגודה מעת שמונה לה מנהל מיוחד נעשות על ידיו, לרבות ההחלטה בנוגע לקביעת זהותו של הגוף (הפועל לקידום מטרות האגודה) אליו תועבר תמורת מכר הנכס.

דברים אלה יפים גם לגבי טענות המבקשת בנוגע לתקנון האגודה. ראשית, שעה שהאגודה נמצאת בהליכי פירוק ומונה לה מנהל מיוחד, הרי שבאופן מעשי התקנון שלה אינו רלוונטי עוד והתנהלות האגודה נעשית, כאמור, על-ידי המנהל המיוחד ובפיקוח בית-המשפט. ואמנם, שניים מסעיפי התקנון אליהם הפנתה המבקשת, כאמור לעיל (סעיפים 7(יב) ו-8(יא)), הינם סעיפים המחייבים אישור בכתב של החברה בנוגע להחלטות האסיפה הכללית וועד האגודה, בהתאמה. אלא שכאמור לעיל, אורגנים אלה של האגודה אינם רלוונטיים עוד וסמכויותיהם הועברו למנהל המיוחד, כך שגם סעיפים אלה של התקנון אינם רלוונטיים עוד.

1. אשר למכתב רשות התאגידים, הרי שברור על פניו כי אין בו דבר וחצי דבר התומך בעניינה של המבקשת והוא אינו יוצר כל זכות משפטית למבקשת. ראשית, אף-על-פי תוכנו, כמצוטט לעיל, אין בו משום כל התחייבות או דרך אחרת של הקניית זכות למבקשת; ושנית, על כל פנים, מדובר במכתב שנכתב עובר לפירוק האגודה וברור כי לרשות התאגידים אין כל סמכות להקנות זכויות כלשהן למבקשת במסגרת הליך הפירוק.
2. כך גם לגבי פסקי-הדין שקדמו לפירוק האגודה (ה"פ 1145/05 וע"א 9345/07 הנ"ל), לרבות הציטוטים שהובאו על-ידי המבקשת בבקשתה, הרי שגם בהם אין דבר התומך בטענות המבקשת, וכל שנקבע בהם הוא כי הגוף אליו תועבר תמורת מכר הנכס צריך להיות גוף הפועל לקידום מטרות האגודה – עניין שכאמור כלל אינו שנוי במחלוקת.

סוף דבר

1. הבקשה נדחית.
2. המנהל המיוחד הוא שיקבע את זהותו של הגוף (הפועל לקידום מטרות האגודה) אליו תועבר תמורת מכר הנכס, וזאת בעצה אחת עם הרשם והכונס הרשמי.
3. המבקשת תישא בהוצאות קופת הפירוק בסך של 30,000 ₪, אשר ייגבו באמצעות חילוט הערובה שהפקידה המבקשת.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשפ"ב, 23 יוני 2022, בהעדר הצדדים.