לפניי בקשת התובעים שכנגד למחוק את התביעה שכנגד. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, להלן החלטתי:

לעניין הסוגיה אם יש לדחות את התביעה או למחוק אותה – לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להורות על מחיקת התביעה ולא על דחייתה. למעשה, מדובר במצב בו התובעים שכנגד מבקשים להפסיק את התובענה במובן תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 535 (2012)). על פי תקנה 154(ג) לתקנות, בית המשפט רשאי לדחות את התביעה מקום שבית המשפט סירב לבקשת התובע להפסיק את התובענה והתובע "לא המשיך בתובענה". כלומר, סמכות בית המשפט לדחות את התביעה קמה רק במידה והוא דחה את בקשת התובע להפסיק את התובענה והתובע שבקשתו נדחתה, לא המשיך בה. אין זה המצב במקרה שלפנינו, שכן אין בכוונת בית המשפט לדחות את הבקשה להפסיק את התובענה. לפיכך, יש למחוק את התביעה שכנגד (השוו להסדר שיחול בעקבות כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, תקנה 44).

אשר להוצאות – לאחר ששקלתי את טענות התובעים שכנגד מזה ואת טענות הנתבעים שכנגד מזה, לא מצאתי לפסוק הוצאות לאף אחד מן הצדדים.

קצרו של דבר, שאני מורה על מחיקת התביעה שכנגד ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

תשומת לה המזכירות: אין לסגור את התיק שכן התביעה העיקרית עדיין מתנהלת.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"א, 01 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.