לפניי בקשת התובעים להזמנת עד הזמה המוגשת לאחר תום פרשת ההגנה.

רקע וההליכים עד כה

1. עסקינן בתביעת לפיצוי בגין פרסום לשון הרע שהוגשה על ידי התובעים. על פי הנטען, הנתבעים פרסמו ברשת החברתית "פייסבוק" תמונה בה מצולמים התובעים יחד עם אנשים נוספים (להלן: התמונה הקבוצתית), ורשמו כיתוב פוגעני שיש בו כדי לקשור את המצולמים בתמונה לארגון הטרור דאע"ש. לגבי נתבע 1 (להלן: הנתבע) נטען כי ביום 18.8.2017 הוא פרסם בעמוד פייסבוק אותו הוא מנהל תחת השם "קריות אונליין" את הכיתוב הבא מעל התמונה הקבוצתית: "חוליה של דאע"ש נתפסה בתרשיחא, הם תכננו פיגוע בקניון במעלות כולם נעצרו מעצר מנהלי ע"י השב"כ". בכתב התביעה צוין כי התובעים פנו למשטרה והגישו תלונה נגד הנתבעים בגין הפרסומים האמורים. עוד נטען כי התמונה צולמה לרגל השתתפותם בחגיגת הולדת בנו של חברם, וכי הפרסום הוא שקרי ונועד להכפיש את שמם הטוב.
2. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא לא פרסם דבר בקשר לתובעים, וכי הוא לא ניהל את עמוד הפייסבוק הנטען. כמו כן, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בה טען כי הוגשה נגדו תלונת סרק במשטרה – דבר שמהווה בסיס לתביעת לשון הרע מצדו נגד התובעים. יצוין כי בהמשך הוריתי, לבקשת הנתבע, על מחיקת התביעה שכנגד שהגיש נגד התובעים (ראו פסק דין מיום 1.11.2020). עוד יצוין כי ביום 31.5.2020 התרתי לנתבע לתקן את כתב הגנתו על ידי הוספת טענת הגנה של "אמת בפרסום", וזאת לאחר שהוא טען כי נודע לו כי שני אנשים המצולמים בתמונה הקבוצתית הם בעלי רקע בפעילות חבלנית עוינת שתועדה בתיקים פליליים או ביטחוניים שהתנהלו בבית המשפט.
3. לשלמות התמונה יצוין כי לבקשת התובעים נמחקה התביעה נגד הנתבע 3 ביום 3.7.2018. כן יצוין כי נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה מטעמו, ולאור בקשת התובעים ליתן פסק דין בהיעדר הגנה נגדו, קבעתי ביום 10.7.2018 כי התובעים זכאים לפסק דין בהיעדר הגנה, אך נוכח המשך בירור התובענה נגד הנתבע, פסק הדין נגד הנתבע 2 יינתן בתום ההליך.
4. הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. לאחר מכן התקיימו שתי ישיבות לשמיעת ראיות: האחת התקיימה ביום 21.4.2021, בה העידו מומחה מטעם התובעים בתחום אבטחת מידע וניהול מערכות מידע וכן התובעים; הישיבה השנייה התקיימה ביום 12.7.2021, ובה העידו מומחה הנתבע בתחום המדיה; הנתבע בעצמו; והשוטר רס"ב בוטרוס רושרוש (להלן: השוטר) מיחידת ימ"ר צפון, אשר שימש כראש צוות החקירה ב"פרשת חוליית דעאש".
5. השוטר העיד מבלי שיוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית. בבקשה לזימון העד נטען כי התמונה הקבוצתית שפורסמה הגיעה מתוך תיק החקירה בעניינם של התובעים ויתר המצולמים בתמונה, שחלקם הורשעו בעבירות על ביטחון המדינה. על כן, נטען כי עדות השוטר נדרשת "לבירור תוכן הפרסום ונסיבותיו ובכך לעשיית צדק וגילוי האמת ביחס למקור הפרסום". התובעים התנגדו לזימון העד, וטענו כי בירור מקור התמונה לא רלוונטי לאור העובדה שהנתבע מכחיש את פרסומה. התובעים הוסיפו כי לאור העובדה שהנתבע אינו טוען להגנת "אמת דיברתי" אין רלוונטיות לשאלה מי מצולם בתמונה.
6. בהחלטה מיום 24.12.2020 נעתרתי לבקשה לזימון השוטר למתן עדות, אך זאת רק ביחס לשאלות הבאות: א) האם התמונה שמהווה בסיס לתביעה בתיק זה מצויה בתיק החקירה בפרשת חוליית דעאש?; ב) האם התמונה קשורה לחקירה שבוצעה בתיק האמור?; ג) האם התובעים או מי מהמצולמים בתמונה היו מעורבים בין אם כחשודים ובין אם בנאשמים בפרשת חוליית דאע"ש?.
7. כאמור, בישיבת ההוכחות השנייה שהתקיימה ביום 12.7.2021, העיד השוטר. בתום שמיעת הראיות ביקשו התובעים שהות לשם שקילת האפשרות להגיש ראיות הזמה.

הבקשה שלפניי

1. כעת מונחת לפניי בקשת התובעים לזמן במסגרת עדות הזמה את מר איאד בכרי, מי שלפי הנטען, הצביע עליו השוטר בתמונה הקבוצתית וזיהה אותו כפאיז סויטאת.
2. הנתבע טוען כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, המדובר בבקשה לקונית, נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית, שאינה מלווה בתצהיר. לגופו של עניין נטען כי אין המדובר בעדות הזמה, שכן התמונה הקבוצתית נמצאה בידי התובעים מלכתחילה יחד עם כל חומר החקירה, וכעת מבקשים התובעים לזמן אדם למתן עדות על מנת שיטען שהוא אחד מן המצולמים בתמונה הקבוצתית, כך שלא מדובר בהזמה / הפתעה. נטען כי בישיבת ההוכחות השנייה, במסגרתה העיד השוטר, ציינו התובעים כי בכוונתם לשקול זימונו של העד פאיז סויטאת, וזאת על מנת להוכיח כי הוא אינו מופיע בתמונה הקבוצתית, ואולם נטען כי אין מקום להתיר עתה לתובעים לזמן עדים שיטענו שהם כן מצולמים בתמונה הקבוצתית. לבסוף נטען כי היעתרות לבקשה "פותחת את כל המשפט וכעת יחל זימון מומחים לזיהוי פרצופים ולצילומים". נטען כי אם בית המשפט ייעתר לבקשה, הנתבע יבקש להביא עדים נוספים מטעמו, ויעמוד על חקירת התובעים בשנית.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ושבתי ועיינתי בהליכים שהתקיימו עד כה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. נימוקיי יובאו להלן.
2. המסגרת הרלוונטית לדיון בבקשה מצויה בתקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). תקנה זו חלה מכוח הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג)(1) לתקנות (וראו תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות). תקנה 66 לתקנות החדשות קובעת כי: "באין קביעה אחרת המתחייבת מנסיבות העניין, בתחילה תבוא פרשת התביעה ולאחריה פרשת ההגנה; הבאת ראיות מפריכות טעונה רשות מבית המשפט". לפי תקנה זו בעל דין אמור להגיש ראיותיו במקשה אחת. סטייה מכלל זה תתאפשר רק במצבים שבהם בעל הדין מצביע על טעמים שמצדיקים זאת, ובית המשפט יתחשב, בין השאר, באופי הראיה הנוספת, בשלב בו מצוי ההליך, בשאלה אם המבקש ידע או צריך היה לדעת על ראיותיו של יריבו ועוד (ראו דברי ההסבר לתקנות החדשות).
3. תקנה 66 לתקנות נותנת ביטוי לפסיקה שנהגה עובר לכניסתן לתוקף של התקנות החדשות. כך, נקבע כי ככלל, על בעל דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" ולא ב"תפזורת". הגיונו של הכלל הוא להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ולשמור על ניהולו התקין של ההליך (רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ (פורסם בנבו, 27.3.2017)). אולם אין חולק על סמכותו של בית המשפט להתיר הגשת ראיות גם לאחר שהבאת הראיות הסתיימה תוך חריגה מסדרי הדין (רע"א 4579/15 כהן נ' טטיאנה (פורסם בנבו, 5.8.2015) (להלן: עניין כהן)); יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" המשפט יב 15 (2007)). אשר לאופן הפעלת הסמכות, פסיקת בית המשפט העליון שבה והדגישה כי רק במקרים חריגים יתיר בית המשפט סטייה מן הכלל תוך פגיעה בכללי הפרוצדורה ובשיקולים דיוניים, זאת מקום שתרומתה של הראיה לגילוי האמת רבה ומשמעותית (רע"א 3863/15 רחמני נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פסקה 14 (פורסם בנבו, 9.11.2015); עניין כהן, פסקה 8). בהפעילו את הסכמות הנתונה בידיו, בית המשפט מונחה על ידי מספר שיקולים ובכללם: אופייה של הראיה הנוספת; השלב שאליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר; וכן תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 743-742 (1992) (להלן: עניין רוזין); רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ, פסקה 4 והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 20.6.2016)). כאשר עסקינן בהבאת ראיה מפריכה מטעם התובע, נראה כי יש לשים דגש מיוחד על השאלה אם התובע הופתע מהראיה שהגיש הנתבע, אשר הוא מבקש להגיש ראיה נוספת להפרכתה (ע"א 4494/97 סלאח‎ ‎נ' סלאח (פורסם בנבו , 4.1.200).
4. בקשת התובעים לזימון עד במסגרת הבאת ראיה מפריכה, היא בזיקה לעדותו של השוטר. במהלך עדות השוטר, הוצגה לו התמונה משוא התביעה וציין כי אחד האנשים המופיעים בתמונה הוא פאיז סויטאת שהיה חשוד בפרשה האמורה, אך בסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום.
5. בתום עדותו השוטר ציינו התובעים כי הם מבקשים לשקול הגשת עדויות הזמה, אחד משני אלה: האדם שמופיע בתמונה וזוהה על ידי השוטר כפאיז סויטאת, או את אותו פאיז סויטאת. בבקשתם הנוכחית מבקשים התובעים לזמן לעדות הזמה את איאד בכרי, כדי להוכיח כי הוא האדם שזוהה על ידי השוטר.
6. לעמדתי, המדובר במקרה מובהק בו יש להתיר הבאת ראיות הזמה. אכן התמונה הקבוצתית הייתה בידי התובעים מלכתחילה, ולכאורה הם לא הופתעו מן התמונה. ואולם, הראיה שהתובעים מבקשים להציג לא נוגעת לתמונה הקבוצתית באופן כללי, אלא לעדות השוטר באופן ממוקד בה זיהה את אחד האנשים כמי שנחשד בפלילים באותה פרשה. עד לעדותו של השוטר התובעים (ובמידה מסוימת גם הנתבע) לא יכלו לדעת את טענת השוטר כי אחד המצולמים קשור בפרשה ואת זהותו של אותו אדם (ואינני מתעלם מכך שהשוטר העדי בהליך מקביל שמתנהל בבית המשפט בחיפה).
7. אמנם קיימים שיקולים שמושכים לכיוון דחיית הבקשה, ובראשם השלב הדיוני בו מצוי ההליך, אולם את הדגש יש לשים על תרומתה הראייתית האפשרית של הראיה המפריכה. התובעים מבקשים להביא ראיה לפיה אותו אדם עליו הצביע השוטר, אינני האדם שהשוטר ציין, אלא אדם אחר. לשיקול זה יש להוסיף את הגמישות הדיונית שבית המשפט גילה כלפי הנתבע בהליך ובכלל זה תיקון כתב התביעה בשלב מאוחר לצורך הוספת טענה, שאם לא הייתה מתווספת, לא היה נדרש הדיון בבקשה זו.
8. לפיכך, אני מקבל את הבקשה.
9. אני קובע ישיבת הוכחות לשמיעת עדותו אל איאד בכרי ליום 4.10.2021 שעה 10:30. ככל שהתובעים יבקשו לזמן את העד באמצעות בית המשפט, עליהם להגיש בקשה מתאימה תוך 10 ימין (פגרה במניין).

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, תזמנם לדיון ותקבע את התיק ביומני.

ניתנה היום, כ"ז אב תשפ"א, 05 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.