1. לפניי בקשת המבקשות לחייב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן.
2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לה אני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה ולחייב את המשיבה, גב' מירי סויסה (התובעת בת.א. 19171-09-16) להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאותיהן של המבקשות (הנתבעות 1-2 בתביעה האמורה) וזאת עד ליום 17.2.21, ואנמק.
3. הבקשה הוגשה במקור מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות הישנות") ואולם הסמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבעים קיימת גם מכוח תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – "התקנות החדשות"). תקנה 157 לתקנות החדשות קובעת כי:

"(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה."

1. תקנה 519 לתקנות הישנות לא פירטה את הקריטריונים בהם יעשה בית המשפט שימוש בעת הכרעה בבקשה להפקדת ערובה וגם תקנה 157 לתקנות החדשות אינה מפרטת את הקריטריונים האמורים. לצד זאת, הפסיקה גיבשה כללים מדריכים לעניין זה.
2. עם השיקולים הרלוונטיים שמנתה הפסיקה לעניין זה נמנים, בין היתר, סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של התובע, מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים והתנהלותם (ר' למשל רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990); רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מ"י (26.7.2010); רע"א 1007/08 עזבון ג'אליה נ'מ"י31.1.2010); וכיו"ב).
3. דומה כי אין ולא צריך שיהיה שינוי בשיקולים הרלוונטיים לבקשות מסוג זה גם על פי התקנות החדשות.
4. בענייננו מדובר בתביעה שאוחדה עם שתי תביעות נוספות ואשר עניינה נזקי שריפה שאירעה בדירת התובעת ביום 14.9.14.
5. לאחר גלגולים מגלגולים שונים שעברה התביעה, לרבות איחודה עם שני הליכים נוספים שעניינם אותו אירוע שריפה, ביום 2.6.19 מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הגורם האחראי לשריפה ולנזקיה.
6. לאחר עיכובים שונים שחלקם נעוצים במשיבה עצמה ובפרטים שלא מסרה למומחה מטעם בית המשפט או אשר עיכבה את מסירתם (ר' הודעת המומחה מיום 23.7.20), בסופו של יום בחודש 11/20 פרסם המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו וקבע באופן קונקלוסיבי כי החלפת השלט וכרטיס הפיקוד של המזגן בדירת המשיבה הם שגרמו לשריפה, ואין כל אחריות בעניין זה על המבקשות.
7. בנסיבות אלו דומה כי סיכויי התביעה כנגד המבקשות קלושים מאוד. בהינתן קביעות אלו, קל וחומר בשילובן עם האופן בו כלכלה המשיבה את צעדיה במסגרת ההליך דנן; בשילוב עם העובדה שמדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2016 תוקנה בחודש מרץ 2019, ותוקנה בשנית על ידי התובעת זה לא מכבר; כמו גם בשילוב עם עיכוב התובעת בתשלום שכר המומחה מטעם בית המשפט שלא הוכחש בתשובתה ולא ניתן לו מענה מניח דעת וודאי שהוא רלוונטי לענייננו - הבקשה מתקבלת.
8. התובעת תפקיד אפוא ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאותיהן של המבקשות (הנתבעות 1-2) וזאת עד ליום 17.2.21. סכום הערובה נגזר מסכום התביעה על פי כתב התביעה המתוקן (שהועמד על 230,000 ₪) ומאופן ניהול ההליך עד כה, שוודאי ישליך על סכום ההוצאות שייפסק עם מתן פסק דין ככל שהתביעה כנגד הנתבעות 1-2 תידחה בסופו של יום.
9. ככל שלא תופקד הערובה עד למועד הנקוב – תימחק התביעה כנגד המבקשות ללא התראה נוספת.
10. בשלב זה אינני מוצאת לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשות בגין הגשת הבקשה, ואולם ככל שהתביעה כנגדן תימחק בסופו של יום בשל אי הפקדת הערובה במועד - זכותן לטעון להוצאות שמורה להן.
11. תז"פ 18.2.21

ניתנה היום, כ' שבט תשפ"א, 02 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.