1. בהמשך להודעות ב"כ הצדדים בת.א. 1475-12-18 כי הם מסכימים לדחיית התביעה ואולם חלוקים בעניין ההוצאות, ובהמשך לטיעונים המשלימים שהגישו בעניין ההוצאות, אני מוצאת לנכון להורות על דחיית התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעת, צמח זם, בסך 15,000 ₪ ואנמק.
2. ההכרעה העקרונית באשר לחבות בהוצאות משפט מבוססת על מספר מגמות ועקרונות יסוד שיש לאזן זה עם זה והם הבטחת זכות הגישה לערכאות; שמירה על זכות הקניין של הפרט; שמירה על שוויון בין בעלי הדין, וניהול יעיל של משאבי מערכת השפיטה (ר' למשל בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.06.2005), להלן – "עניין תנובה").
3. כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר הוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד ולא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי.
4. גם על פי עמדתה העקרונית של הפסיקה לפיה יש לפסוק הוצאות ריאליות, עדיין מוכפפת הקביעה בעניין זה להיותן של ההוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות. הדרישה לסבירות ולמידתיות נועדה למנוע מצב בו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי דין, ליצירת חוסר שוויון, לייקור הליכים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות. פסיקת הוצאות משפט מיועדת אפוא לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, בהם מניעת תביעות סרק, מניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב (ר' רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (28.12.2020().
5. שיקולים נוספים שמנתה הפסיקה לעניין קביעת שיעור ההוצאות הם התעריף המינימלי – המהווה רף תחתון; התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהולו; הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת; קיומו של יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש  - והסעד שנתקבל - ובין שכר הטרחה וההוצאות; מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; חשיבות העניין עבור בעלי הדין וכיו"ב.  כל מקרה – כך נפסק – צריך להיבחן לנסיבותיו (ר' עניין תנובה לעיל).
6. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן "התקנות החדשות") מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151 לתקנות החדשות), וכי בקביעת שיעור ההוצאות על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (ר' תקנה 153(ג) לתקנות החדשות). התקנות החדשות מעבירות מסר שלפיו ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות. הכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים (ר' ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.02.2022) להלן – "עניין אייזלר")).
7. עוד קבעה הפסיקה שהתייחסה לעניין לאחר התקנת התקנות החדשות כי: " הערכאה הדיונית היא שחשופה ישירות ל"ניחוח השדה" של התיק, לפרטים הקטנים ולניואנסים, לנפשות הפועלות ולאופן התנהלותן, אם לפרוטוקול ואם מחוץ לפרוטוקול, ולא תמיד ניתן לתרגם את הדברים למילה הכתובה בהחלטה או בפסק הדין.... לא אמרתי דברים שאמרתי, אלא על מנת להדגים עד כמה קשה "להַבְנוֹת" את שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בפסיקת הוצאות, כל תיק על מכלול נסיבותיו: וכפי שנאמר בעניין תנובה לעיל: 'ניסיון לקבוע מסמרות בעניין זה לא יצלח, נוכח ריבוי המקרים והנסיבות שניתן להעלות על הדעת כמו גם אלו שמציאות החיים צופנת לה בחיק העתיד'". (ר' עניין אייזלר לעיל, פס' 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית).
8. ובענייננו - לא נעלמו מעיניי טענות הנתבעת לכך שדבקו פגמים באופן התנהלות התובעת שמלכתחילה השתהתה בהגשת התביעה המקורית משך כארבע שנים, וביקשה את תיקון כתב התביעה על דרך צירופה של הנתבעת צמח זם שנתיים מאוחר יותר; פגמים בכך שהתובעת לא וידאה כי שרידי פיקוד המזגן יישמרו; ופגמים בכך שהתובעת לא פעלה לקבלת דו"ח רשויות כיבוי האש - באופן שהסב לנתבעת נזק ראייתי והקשה על ניהול ההליך כולו.
9. גם לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת כי מאז קבלת כתב ההגנה יחד עם חוות הדעת והסרטון שצורפו על ידי הנתבעת – לא פעלה התובעת למשיכת התביעה וזאת למרות הערותיו של בית המשפט (לרבות בדיון מיום 12.7.21), וכי גם ללא כל קשר לתשובותיו של מומחה בית המשפט לשאלות ההבהרה שהופנו אליו בעקבות הדיון מיום 2.2.22 עדיין עמדו בפני התובעת משוכות רבות עליהן הייתה צריכה להתגבר. לא נעלמה מעיניי גם טענת הנתבעת כי למעשה כל החסכון שהסכמת התובעת לדחיית התביעה כיום מניב הוא חסכון של יום דיונים אחד (ישיבת ההוכחות).
10. ואולם, יש לזכור כי תיקון כתב התביעה על ידי התובעת וצירופה של צמח זם כנתבעת נעשה בעקבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, ולאחר קבלת חוות דעתו המקורית. בנסיבות, אין לומר כי הגשת התביעה כנגד צמח זם באופן ובעיתוי בהם נעשתה הייתה בלתי מובנת, וודאי שלא ניתן לומר עליה כי הייתה מופרכת לחלוטין.
11. בנוסף, לזכותה של התובעת ייאמר כי כבר ממועד צירופה של צמח זם כנתבעת, ביקשה התובעת לייעל ולחסוך בעלויות. בקשתה להפנות שאלות הבהרה למומחה בדיון מיום 12.7.21 אמנם לא התקבלה והתיק נקבע להגשת ראיות, ואולם בדיון מיום 2.2.22 בית המשפט נעתר לבקשתה שהועלתה שנית, וזאת בניסיון כן לחסוך בעלויות נוספות.
12. בעקבות מענה המומחה על שאלות ההבהרה, הסכימה התובעת לדחיית התביעה לאחר שקלול סיכון וסיכוי ובעקבות המלצת בית המשפט בעניין זה.
13. אמנם צמח זם טענה כי היא חברה משפחתית שהוקמה בעשר אצבעותיו של מר שמואל צמח אשר משך שנתיים נשא על כתפיו את העלויות הכרוכות בהתגוננות מפני התביעה, כמו גם את הפגיעה במוניטין הנתבעת, הנובעת מעצם היותה של תביעה תלויה ועומדת כנגדה. צמח זם גם צירפה קבלה בסך 13,000 ₪ (לפני מע"מ, מדובר בחברה) ששילמה עבור עריכת חוות דעת מטעמה, כמו גם הסכם שכר טרחה בו התקשרה עם באי-כוחה בסך 50,000 ₪ (לפני מע"מ) וקבלות בסך כ – 290 ₪ בגין הוצאות משפט נוספות שלטענתן הוציאה לצורך ניהול ההליך.
14. ואולם, יש לזכור כי עד למתן פסק דין וכל עוד לא הסתיים ההליך – תמיד מרחפת לה מעל ראשו של כל נתבע באשר הוא "עננת סיכון". גם בהתעלם מכך שהסכם שכר הטרחה שצירפה הנתבעת לטיעוניה התייחס לטיפול כולל בתביעה, ללא הפרדה בין שלבי הטיפול השונים ולשלבים אפשריים של סיום ההליך, ברי כי דחיית התביעה (העומדת על סכום של למעלה מ – 220,000 ₪) כנגד הנתבעת כבר בשלב זה תפוגג כבר עתה את "עננת הסיכון" המרחפת מעל לראשה של הנתבעת באופן שמגלם, כשלעצמו, שווי כספי לא מבוטל עבורה. כל זאת, כמובן, מעבר לחסכון בעלויות נוספות הכרוכות בהמשך ניהולו של ההליך.
15. משכך, בהתחשב בסכום התביעה המונח על הכף ובסיכון שנחסך מהנתבעת בדחיית התביעה כנגדה כבר עתה מצד אחד, אך גם בהתחשב בטרדה שנגרמה לנתבעת מעצם הגשת התביעה ומהצורך להתגונן מפניה על כל העלויות הכרוכות בכך מן הצד שני, אני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בהוצאותיה של הנתבעת צמח זם בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו לה תוך 30 יום.
16. ודוקו – לא נעלמה מעיניי טענת התובעת כי אין זה ראוי לחייב בהוצאות במקרה דנן או כי יש לפסוק לכל היותר הוצאות סמליות מקום שמבוקש לקדם מדיניות משפטית המעודדת ניסיונות פשרה עתידיים. ואולם אני סבורה כי סכום ההוצאות שנפסק איננו עומד בסתירה למדיניות משפטית מעין זו, שכן ככל שהיה מנוהל הליך זה עד תום וככל שהתביעה הייתה נדחית לאחר ניהול הליך הוכחות והגשת סיכומים בכתב - סכום ההוצאות שהיה נפסק היה גבוה משמעותית.
17. המזכירות מתבקשת לסגור גם את ת.א. 1475-12-18, ולבטל התז"פים הקבועים בו.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"ב, 17 יולי 2022, בהעדר הצדדים.