15 פברואר 2022

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת הנתבע 2 (להלן גם – הנתבע) לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה ביום 20.5.19 (להלן – הבקשה).

התובע מתנגד לבקשה זו.

תמצית העובדות

1. ביום 18.12.18 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים בגין תקופת עבודתו במשך כ-10 חודשים. כתב התביעה מתייחס בעיקרו להפרשי גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות .

1. הואיל והתברר כי הנתבעת 1 ממילא בהליכי פירוק לא אתייחס לאישורי המסירה לגביה אך אציין כי האישורים שהוגשו גם לגביה מתייחסים להדבקת כתבי בי דין בכתובת הרשומה.
2. הנתבע בהתאם לתביעה היה מנהל ובעלים בנתבעת 1 בתקופת עבודתו של התובע. התובע הגיש אישור מסירה לפיו כתב התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה נמסרו לנתבע בדרך של הדבקה על הדלת ביום 12.2.19 (הודעה לתיק מיום 13.2.19) וזאת בכתובת פלורנטין 26 ת"א שהיא כתובתו הרשומה של הנתבע (במשרד הפנים) באותו מועד. בהמשך הוגשה בקשה למתן פסק דין ובהחלטה מיום 19.3.19 נקבע שיש לבצע מסירה של הבקשה וההחלטה לידי הנתבע בלבד וככל שמדובר בהדבקה נדרש לפרט את הסימנים לשאלת המגורים בפועל.
3. ביום 19.5.19 הוגשה הודעה נוספת על מסירה לנתבע 2 בכתובת הרשומה (ביום 7.4.19) וזאת בדרך הדבקה וצוין כי מדובר במקום בשיפוץ.
4. פסק הדין ניתן ביום 20.5.19 .
5. ביום 16.11.20 הוגש ייפוי כוח מטעם הנתבע וביום 25.11.20 הוגשה בקשת ביטול לה צורף תצהיר חתום של הנתבע. יצוין כי הבקשה התייחסה גם לעיכוב הליכי הוצל"פ ובנושא זה ניתנה החלטה מפורטת ביום 27.11.20 במסגרתה התקבלה הבקשה. בהמשך, ובהתאם להחלטה בעניין הוגשה טיוטת כתב הגנה.
6. ביום 1.2.21 התקיים דיון בו העיד השליח שביצע את ההדבקה ביום 7.4.19 מר שגיא גורבן (להלן – השליח). הצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון והכרעה

1. כאשר בית הדין בוחן, האם יש מקום לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד עליו לבחון, האם נדרש ביטול פסק הדין מחמת הצדק, היינו פגם שנפל בפסק הדין. ככל שלא כך הוא הדבר, יש לבחון, האם מוצדק לבטל את פסק הדין מחמת שיקול דעת, קרי, סיבת מחדלו של בעל הדין וסיכוייו בהליך, כאשר משקלו של השיקול האחרון גדול יותר.
2. בהליך זה טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח איחור בהגשתה ומפנה להחלטה בעניין ברע (ארצי) 60866-07-19 לילנבלום 1 בע"מ - Ral Akout Reang Akout (3.11.19)(להלן – פרשת לילנבלום).
3. בתגובה לבקשה נטען עוד, כי אזהרה בהליכי הוצל"פ הומצאה בכתובת הרשומה של הנתבע ביום 11.3.20 וכי ביום 13.10.20 פנה ב"כ הנתבע למשרד ב"כ התובע בעניין פסק הדין. לשיטת התובע הבקשה הוגשה באיחור ביום 25.11.20.
4. אין מחלוקת כי לא הוגשה בקשת הארכת מועד בכתב. עם זאת טיעוני הצדדים נשמעו בדיון בנושא זה.
5. מדברי ב"כ הנתבע עולה כי בעת ניהול הליכי מו"מ עם ב"כ התובע לא סברה שיש מקום להגיש את בקשת הביטול ורק לאחר שהליכים אלה לא העלו דבר הגישה את הבקשה (פרו' עמ' 2 ש' 32 – עמ' 3 ש' 8).
6. בהתאם לתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 יש להגיש בקשת ביטול לגבי החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד בתוך 30 ימים לאחר ההמצאה. לא ברור אימתי נודע לנתבע על פסק הדין שכן עניין זה זכה להתייחסות עמומה בתצהיר, אך שני הצדדים בדיון התייחסו לעיתוי הפנייה של ב"כ הנתבע לב"כ התובע כמועד הרלבנטי ממנו יש למנות את פרק הזמן להגשת הבקשה.
7. ככל שנלקח נתון זה בחשבון הרי שהאיחור בהגשת הבקשה אינו רב ובנוסף, וזה העיקר, הצדדים ניהלו באותה תקופה מו"מ לפתרון המחלוקת לגופה. נכון הוא כי הליכי מו"מ אינם מאריכים את המועד, אך לא ניתן להתעלם מנתון זה אשר בזמן אמת הביא את הנתבע להתנהלות מסוימת, גם אם בדיעבד התנהלות זו מתבררת כשגויה.
8. בפרשת לילינבלום התייחס בית הדין הארצי גם לבקשה לגופה והדגיש כי אין טענה ממשית לפגם בהמצאה וכי בקשת הביטול לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין. נסיבות אלה אינן מתקיימות במקרה זה, שכן הנתבע כפר במסירה כדין, הציג את נימוקי הגנתו וגם צירף לבקשתו תצהיר ערוך כדין.
9. מסיבות אלה דומני שיש הצדקה לאבחן מקרה זה מההחלטה בפרשת לילנבלום ואין הצדקה לדחות את הבקשה על הסף רק בשל עיתוי הגשתה.
10. לפי הפסיקה,  במסגרת השאלה, האם יש מקום להאריך את המועד יש לבחון גם סיכוייו של ההליך. נפסק, כי סיכויי הערעור עשויים  כשלעצמם  להתגבש לטעם מיוחד להארכת מועד ( ראה דבע נז/98-9 שלום כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת  (12.2.97)). הואיל ואני סבורה כי דין בקשת הביטול להתקבל לגופה כפי שיפורט להלן הרי שממילא ברור כי הסיכויים גבוהים.
11. עוד יש לזכור, כי שעה שמדובר בביטול פסק דין במעמד צד אחד קיים מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות ( ראו: רעא 1957/12 ‏ ‏ זהרה חלה נ' יוסף כהן , [פורסם בנבו] (22.5.12)). בסופו של יום, ההכרעה בבקשה נקבעת בהתאם לאיזון בין השיקולים השונים, כאשר נקודת המוצא היא שפגם פרוצדורלי לא יגבר על זכות חוקתית למיצוי הדין (ד"ר י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 14, עמ' 25).
12. ובזיקה לבקשת הארכת מועד גם נפסק כי "...יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כלשעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד..." (עא"ח (ארצי) 1005/02 הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת (19.6.2002)).
13. מהסיבות שמניתי לעיל, היינו הרקע לאיחור בבקשה (הליכי מו"מ), העובדה כי לא הוכח שמדובר באיחור רב במיוחד, וכן סיכויי הבקשה הגבוהים כאשר על הכף גם סוגיה הקשורה בזכות הגישה לערכאות, מדובר בטעמים המצדיקים בהצטברם הארכת מועד להגשת הבקשה. ממילא נושא עיכוב בהגשת הבקשה יכול וימצא ביטוי בשאלת ההוצאות.
14. ולבקשה לגופה: לא נסתרה טענת הנתבע, כי במועד הדבקת המסמכים בכתובת הרשומה הוא לא התגורר בכתובת המדוברת שכן הבניין היה בשיפוצים וריק מכל אדם (סעיפים 7 – 8 לתצהיר הנתבע). גם בתצהיר השליח נרשם כי מדובר בבניין בשיפוצים.
15. לעניין הדבקת מסמכים בכתובת רשומה כאשר בפועל אין מגורים במקום זה, אני סבורה כי אין לקבל את הטענה לפיה הדבקה במען הרשום במשרד הפנים היא מסירה כדין ללא כל תלות בשאלה האם בפועל מתגורר הנמען בכתובת.
16. גישה זו נוגדת את הפסיקה שהתייחסה לתקנה 489 לתקנות סדר הדין בנוסח הקודם ואת לשון התקנה.
17. בספרו של יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021) בפרק י"ד עמ' 551 נרשם כי "אם הנמען אינו מתגורר בכתובת הרשומה ככתובתו במשרד הפנים, בין אם מכיוון שהוא לא עדכן את הכתובת ובין אם מסיבה אחרת, לא יוכל הממציא לטעון כי ההמצאה הייתה כדין". אמנם האמור מתייחס לתקנות המעודכנות אלא שלנושא מסירה בהדבקה לא חל שינוי מהותי בהגדרות (עוד ראה לדוגמה בלבד : בשא (י-ם) 4460/05‏ ‏ חניוני גבעתי בע"מ נ' עיריית ירושלים (10.7.2005) ואסמכתאות נוספות שם).

1. הנה כי כן, משהוכח שהנתבע לא גר בפועל בכתובת בה בוצעה הדבקה שכן היה מדובר בבניין ריק, לא מדובר במסירה כדין ודי בכך להביא לביטולו של פסק הדין מחמת הצדק.
2. למעלה מהצורך יובהר, כי גם אילולא מצאתי שיש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק היה מקום להיעתר לבקשה, ואפרט.
3. כאשר אין מדובר בביטול מחמת הצדק אלא בביטול הנתון לשיקול דעת, השיקולים בעת שדן בית הדין בבקשה לביטול פסק דין הם הטעם למחדל המבקש וכן סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי (ראו: ד"ר י. לובוצקי, שם, פרק 14 עמ' 24).
4. אשר לסיכויי ההגנה, שעה שמדובר בשאלת אחריות הנתבע מכוח הרמת מסך הרי שיש לברר סוגיות כבדות משקל כדי להרים את נטל ההוכחה ומדובר בסוגיות שיש לברר לגופן. אין לומר, כי סיכויי ההגנה אפסיים. אני ערה לטענה בתביעה שיש לראות את הנתבע כמעסיק שכן שילם שכר במזומן אך התלושים הונפקו על ידי נתבעת 1 ולא על ידי הנתבע. גם הנטל להוכיח כי נוצרו יחסי עובד מעסיק בין מנהל הנתבעת 1 שהנפיקה תלושים (הנתבע) ובין התובע באופן ישיר מוטל על התובע במלואו. לסיכום: אין לומר, כי סיכויי הההגנה קלושים במידה כזאת שלא יהיה בביטול פסק הדין לשנות את התוצאה הסופית. אין בכך להביע דיעה לגבי סיכויי התביעה או ההגנה והדברים נאמרים ברמה הלכאורית כמתחייב משלב זה של ההליך.
5. לנוכח המפורט לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 20.5.19.
6. אשר להוצאות - כמפורט בהרחבה לעיל, לא נחה דעתי לגבי המצאה כדין של המסמכים הנדרשים. מנגד, יש לזכור, כי הנתבע לא פעל כנדרש ממנו בכל הנוגע לשינוי כתובת שכן מענו הרשום במשרד הפנים נותר כתובת המסעדה ככתובת מגוריו (פרו' עמ' 2 ש' 18). הנתבע לא מצא לנכון לשנות את הכתובת גם כאשר ידע כי מדובר בבניין ריק וגם לא ציין כי דאג להגיע למקום לאסוף דואר. במצב דברים זה, אני סבורה שיש הצדקה לחייב את הנתבע בהוצאות לנוכח אשם מסוים בגרימת הסיטואציה שתוארה. כמו כן יש לקחת בחשבון את האיחור בהגשת הבקשה.
7. על כן, יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. מובהר כי תשלום ההוצאות הוא תנאי לביטולו של פסק הדין. ב"כ הנתבע תגיש הודעה עד 19.3.22 בדבר ביצוע תשלום.
8. משבוטל פסק הדין תתקבל טיוטת כתב ההגנה לתיק ככתב הגנה.

לא נדרש לקיים דיון נוסף והתיק יועבר לשלב הוכחות.

על מנת שניתן יהיה להעביר את התיק לשלב הוכחות, עד יום 20.3.22 ישלימו הצדדים הליכי גילוי מסמכים כללי באופן בו כל צד יעביר למשנהו הדדית תצהיר גילוי מסמכים כללי, ולתצהיר יצורפו המסמכים שמצוינים בו.

ב"כ התובע יודיע עד אותו מועד אם מוסכם לוותר על רכיב הודעה לעובד וכי נושא זה יילקח בחשבון במסגרת הוצאות, וזאת מבלי לגרוע מכל טענה עובדתית/משפטית הנובעת מעצם הטענה שלא ניתנה הודעה לעובד.

התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 31.5.22 שעה 12.00 .

הדיון נקבע כפוף להגשת ההודעה מטעם התובע ובהיעדר הסכמה הדיון יבוטל. הצורך לקבוע מועד בשלב זה הוא בשל עומס יומן ומנגד דחיפות הדיון בהליך.

לעיוני 21.3.22

ניתנה היום, י"ד אדר א' תשפ"ב, (15 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.