16 יוני 2022

לפני:

כב' השופטת מרב חבקין

החלטה

בסיום דיון שנערך היום עתר הנתבע לדון בבקשת ערובה שהוגשה עוד ביום 18.5.22 .

תגובת התובע לבקשה הוגשה ביום 7.6.22.

ביום 13.6.22 ניתנה החלטה בפתקית על גבי תגובת התובע לפיה העניין יתברר בדיון.

בפתח הדיון, ולאור המלצת ביה"ד, הסכים הנתבע לוותר על הכרעה בבקשת הערובה וזאת משעה שממילא התיק נקבע להוכחות והצדדים התייצבו לדיון.

יצוין, כי לא הוגשה קודם לדיון בקשה לדחייתו בשל בקשת ערובה תלויה ועומדת.

כל עדויות הצדדים והעדים נשמעו היום.

בסיום הדיון ניתנה החלטה המקבלת את בקשת התובע, כי סיכומי הצדדים יוגשו בכתב, הגם שהנתבע התנגד לבקשה ועתר לכך שהסיכומים יהיו בעל פה.

לאחר מתן ההחלטה בדבר הגשת סיכומים, הודיע ב"כ הנתבע, כי הוא עומד על הבקשה לערובה, שכן ההליך לא הסתיים בדיון ונדרש להגיש סיכומים בכתב.

ב"כ התובע השיב, כי משעה שחזר בו הנתבע מבקשת הערובה בתחילת הדיון והבקשה נמחקה, נדרש הנתבע להגיש בקשה חדשה.

מובהר, כי החלטתי זו היא החלטה דיונית בשאלה, האם ניתן להעביר את בקשת הנתבע להכרעה או שמא נדרשת בקשה חוזרת (אחרת) בכתב בטרם הבקשה תועבר להכרעה.

ולהכרעתי: הסכמת הנתבע בפתח הדיון היא הסכמה דיונית. מובהר גם כי לא ניתנה החלטה המורה על מחיקת הבקשה לערובה.

על פי הלכה פסוקה צד רשאי לחזור בו מהסכמה דיונית, אם כי אין להתיר זאת בנקל, ומנגד אין לכפות גישה נוקשה (להרחבה בנושא השווה בשינויים המחויבים: כב' הש' זלמנוביץ- גיסין בעניין סעש (ת"א) 13872-05-17‏ ‏ יצחק בן סימון נ' בנק לאומי לישראל בעמ (22.12.17)).

לפי המבחנים שנקבעו לעניין האמור, לא ראיתי מניעה להתיר לנתבע חזרה מהסכמה דיונית.

ראשית, ההודעה על חזרה מהסכמה באה מיד לאחר שהתברר, כי הנתבע נדרש להגיש סיכומים בכתב ואין מדובר בדיון שהסתייים מבחינת חובות הצדדים.

שנית, לא מצאתי, כי החזרה מהסכמה מקנה יתרון כלשהו לנתבע. מכל מקום, ברור כי החלטה בעניין ערובה תינתן על יסוד השלב הדיוני הנוכחי. התובע לא טען ליתרון דיוני לצד שכנגד עקב החזרה מההסכמה.

שלישית, לא מצאתי, כי בעצם החזרה מהסכמה יש לפגוע בתובע, שכן לא נטען לשינוי לרעה הנובע מההסכמה. תגובת התובע לעניין ערובה מצויה בתיק.

היות שהנתבע חזר בו מההסכמה לוותר על בקשתו ועומד על הכרעה בבקשה כפי שהוגשה וקיימת בתיק, אין אפוא הכרח לחייבו להגיש בקשה נוספת. הבקשה שתידון היא הבקשה הקיימת.

עוד יצוין כי ניתן לראות בטיעוני הצדדים כפי שנשמעו בדיון - לאחר ההחלטה על הגשת סיכומים – כהשלמת טיעונים לעניין הערובה.

עם זאת, ועל מנת להסיר כל ספק, מצאתי לאפשר לתובע, ככל שהוא מבקש לעשות כן, להשלים טיעוני תגובתו בהתייחס לבקשת ערובה שקיימת בתיק (בזיקה לשלב הדיוני הנוכחי) וזאת יעשה לא יאוחר מיום 21.6.22 ובהיקף שלא יעלה על 2 עמ'.

ככל שהתובע יגיש השלמת טיעונים רשאי הנתבע להשיב להשלמת הטיעונים עד ליום 26.6.22 בהיקף שלא יעלה על 2 עמ'.

יובהר, כי גם אילו התקבלה עמדת התובע שמדובר בבקשה חדשה (ואיני סבורה כן), אין מניעה, כי הנתבע יפנה לבקשה בכתב הקיימת בתיק. ככל שהבקשה הקיימת היא הבקשה שהנתבע מבקש כעת להעמיד לדיון אין הכרח לחייב את הנתבע להגיש את אותו המסמך בדיוק בשנית.

לסיכום, משעה שעתר הנתבע בסיום הדיון להכריע בבקשת הערובה הקיימת, יש להעביר את הבקשה להכרעת רשם, וזאת לאחר שתינתן רשות לצדדים להגיש טיעונים משלימים כמפורט לעיל.

המזכירות מתבקשת להעביר לרשם על פי סבב.

אין באמור לעיל כל הבעת דעה לגבי סיכויי הבקשה לגופה.

לעיוני 22.6.22.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשפ"ב, (16 יוני 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.