המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה בסך 36,017,206 ₪ בגין נזקים שגרמו לו לטענתו. עתה הוא מבקש פטור מתשלום אגרת משפט. המבקשים וכן המדינה מתנגדים לבקשה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הנספחים, הדין והפסיקה הבקשה נדחית.

תמצית ההליך

1. התובע והמשיבה 1 קיימו מערכת יחסים עסקית במסגרתה השקיעו במספר מיזמי נדל"ן, כולל מול משיבים 3 ו-5 בכובעיהם כמפרקים. משיב 4 הינו עו"ד אשר ייצג את המבקש.
2. לטענת המבקש, המשיבים התרשלו וגרמו לו הפסדים כספיים ניכרים. לדבריו השקיע בפרויקטים השונים סכום של 23,000,000 ₪ שירדו לטמיון, ולסכום זה הוא מצרף ריבית 2% והצמדה משנת 2008 וכך מגיע לסכום תביעה של כ-36 מיליון ₪.
3. אין זה הליך משפטי ראשון או יחיד בו קשורים הצדדים. המשיבה 1 מנהלת תביעה כנגד המשיב ובני משפחתו בטענה כי גרמו לה נזק של כ-62,000,000 ₪ (ת"א 36792-07-18). כמו כן נוהלו במשך השנים מספר הליכים בין הצדדים במסגרת הליכי חדלות פירעון שחלקם הגיע לבית-המשפט העליון.
4. המבקש הגיש כאמור בקשה לפטור אותו משתלום אגרת משפט בטענה כי הוא נעדה יכולת כלכלית לשלם את האגרה שכן אין לו נכסים והכנסות כלשהם, ונכסיו הקיימים עוקלו על ידי משיבה 1 במסגרת ההליך שהיא מנהלת מולו.

דיון

1. תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, קובעת כי בעל דין המבקש פטור מאגרה נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה והליך המגלה עילה. תנאים אלו מאזנים בין זכות הגישה לערכאות שעלולה להיחסם בשל האגרה לבין החשש מפני ניצול לרעה של ההליך המשפטי והגשת תביעות סרק או תביעות מופרזות שגורמות נזק לנתבעים ולציבור כולו (רע"א 9567/08 כרמל אולפינים נ' תעשיות אלקטרוכימיות (2011); רע"א 2037/12 ששון נ' בנק לאומי (2012); ש' לוין פרוצדורה אזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 – תשס"ח-2008) 46-45).

יישום הדין והפסיקה מוביל לדחיית הבקשה.

1. קושי כלכלי – המבקש טוען כי הוא ורעייתו הנם אנשים מבוגרים, שהגיעו לגבורות, המתפרנסים מקצבאות ביטוח לאומי בסכומים זעירים (תצהיר בבקשה ותצהיר מ-23/2/20). אולם עיון בכתבי הטענות מעלה כי למבקש ורעייתו בית מגורים פרטי בו הם מתגוררים וכן נכסים נוספים כולל חצי דירה ומניות. עוד עולה כי לילדי המבקש או יורשיהם מספר דירות בבעלות משותפת עם המשיבה 1, שנרכשו במסגרת העסקים שבין המבקש לבין המשיבה 1 (המשיבים טוענים כי למבקש ובני משפחתו נכסים וכספים רבים המוסתרים בארץ ובחו"ל, אך המבקש הכחיש ולא הוצגו ראיות לקיומם של נכסים אלו).
2. המבקש טוען כי הנכסים שבבעלותו אינם מאפשרים תשלום האגרה שכן עוקלו על ידי המשיבה 1 במסגרת תביעתה ומשום שילדיו אינם מסכימים להלוות כספים לטובת ההליך הנוכחי. אך המבקש לא הוכיח שאינו יכול ללוות כספים כנגד בית-המגורים או נכסים אחרים בשל העיקול, לא הציג תמונה מלאה של העיקולים, לא הראה כי פנה למוסדות פיננסיים לקבלת הלוואה כנגד הנכסים ונדחה ולא פנה לבית-המשפט בהליך הנוסף לצמצום העיקול ולקבלת היתר ללוות סכומי האגרה כנגד הנכסים. גם הטענה שילדיו אינם מסכים להלוות כספים אינה סבירה, שכן הם הנהנים מן העסקאות שביצע עם המשיבה 1 וזכו מכוחם לרכוש רב (שלטענת המשיבים הוא של המבקש). אציין כי לעניין זה לא צורפו תצהירי רעיית המבקש או הילדים או יורשיהם.

נמצא כי למבקש רכוש בשווי ניכר וכי לא עשה מאמצים של ממש להשיג את סכום האגרה. סוגיה זו משמעותית במיוחד נוכח סכום התביעה הגבוה בו נדון בהמשך. בנסיבות אלו לא הוכח כי קיים קושי כלכלי המונע תשלום האגרה.

1. הליך המגלה עילה – אף שיש קושי לדון בסיכויי ההליך בשלב מוקדם זה, ולא ניתן לשלול כי למבקש עילת תביעה לפחות נגד משיבה 1 (ומובן שאינני קובע דבר בנושא) ניתן לקבוע כבר עתה כי קיימות שתי טענות המקשות מאוד על בקשת המבקש לפטור מאגרה.
2. טענה ראשונה נוגעת לסכום התביעה הגבוה. האגרה מהווה גם מחסום בפני הגשת תביעות מופרזות שבעל הדין שנדרש לשלם אגרה לא היה מגיש באותן נסיבות ובית-המשפט נדרש לשקול את גובה הסכום וסבירותו בעת מתן החלטה לפטור מאגרה (רע"א 9567/08 לעיל; רעא 8111/13 ‏ ‏ אמינוב נ' אלביט (13/4/14)). עיון בכתב התביעה מעלה כי המבקש טוען אמנם כי שילם כספים בסכום של כ-23,000,000 ₪ (ב-2008) אך אין, בשלב זה, אינדיקציה לתשלום בסכום כה גבוה, והסכומים שפורטו בסעיפים אחרים אינם מגיעים לסכום זה. מובן שהתובע רשאי לתבוע את הסכום ולהוכיח את טענותיו, אך בשלב זה לא נמצאו ראיות כי מדובר בסכום תביעה ריאלי וכי התובע היה מגיש תביעה בסכום כה גבוה אם היה נדרש לשלם אגרה. בנסיבות אלו אין מקום לפטור אותו משתלום האגרה.
3. טענה שניה נוגעת למשיבים 3 ו-5 והעובדה שהם נתבעים בשל פעולות שעשו במסגרת תפקידם כמפרקים, היינו – כבעלי תפקיד מטעם בית-המשפט בהליכי חדלות פירעון. אמנם ניתן להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד במקרים מתאימים, אך קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאפשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד, וכעקרון אף נדרש אישורו של בית-המשפט של חדלות הפירעון להגשת תביעה שכזו (רע"א 9227/12 גרנות נ' שפייזר (27/8/13)). די בכך כדי לעורר קושי רב בתביעה, למצער מול חלק מהנתבעים, אולם אוסיף כי במקרה הנוכחי, כפי שטוענים משיבים 3 ו-5, בתי המשפט כבר נדרשו לטענות השונות של המשיב כנגדם במסגרת הליכי הפש"ר ואלו נדחו.

סוף דבר

1. המבקש הגיש תביעה בסכום גבוה. למבקש מספר נכסים וטענותיו כי אין באפשרותו לגייס כנגדם את סכום האגרה לא הוכחו. ומנגד קיימים קשיים מסויימים עם התביעה ועם שיעורה. בנסיבות אלו נמצא כי המבקש לא הוכיח את שני התנאים הנדרשים לקבלת פטור מתשלום אגרה ולכן בקשתו נדחית.
2. נוכח גובה האגרה והאפשרות כי יידרש לפנות לקבלת הלוואה או לבית-המשפט בהליך הנוסף הוא רשאי לשלמה עד 4/4/20. אם לא תשולם האגרה התביעה תמחק.

תז"פ 5/4/20.

ניתן בסמכותי כרשם

ניתנה היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.