1. המבקש הינו עורך דין בישראל, אשר לטענתו אף חווה נסיבות אישיות טראגיות (סעיף 54 לבקשה) מהן התאושש תודה לאל, והוא שב לעבוד כעו"ד פעיל, בעל משרד עצמאי, נשוי ואב לילדים.
2. דרך המלך הינה קביעת דיון "דחוף" במהלך הפגרה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, ביצוע חקירות נגדיות לצדדים בקשר לטענותיהם בתצהירי בקשת העיקול ובקשת הביטול, וקביעה מיותרת מאוד לשיטתי, בשלב מוקדם זה של ההליך, אף לפני הליך המהו"ת שצפוי להתקיים בקרוב (במהלכו יעשה ניסיון להגיע את הצדדים להסכמות), של ממצאים ומסקנות בין היתר בסוגיית סיכויי ההליך, ההכבדה ומאזן הנוחות, ממצאים שעשויים להכיל מעצם טיבם וטבעם גם מסקנות וקביעות בשאלות של מהימנות ואמינות.
3. אציין עם כל הזהירות הראויה הנדרשת להליך מקדמי זה, ומבלי לקבוע כל מסמרות, כי בכל הנוגע לסיכויי ההליך, תלוי ועומד הליך שבו נקט הקיבוץ לסילוק התביעה על הסף שם נטענו באופן כללי אותן טענות מקדמיות של המבקש בנוגע להיותו של התובע עובד רשות המיסים (עובד מדינה) וחוסר יכולתו לעסוק בעיסוק נוסף, וכן על היותו נעדר רישיון תיווך (סעיף 15) - ככל שטענות אלה יתקבלו, ייתכן שהתביעה תמחק על הסף, או לכל הפחות, ניתן יהיה לשוב ולעתור באופן מיידי לביטול העיקול תוך הסתמכות על מסקנות בית המשפט בעניין סיכויי ההליך כאמור. יחד עם זאת, בשלב זה ישנן לא מעט אמירות נגדיות הן מצד המבקש והן מצד הקיבוץ שמצביעות ולו לכאורה על זכות כזו או אחרת של התובע לקבלת תגמול ונשאלת השאלה האם אין די בכך כדי לבסס ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה לצורך הותרת הסעד הזמני על כנו (ראה למשל סעיפים 16 ו 20 לבקשת הביטול וסעיפים 6, 7, 11, לכתב ההגנה שהגיש הקיבוץ וקשר בין התובע לנתבע 1).
4. לכל האמור אוסיף את העובדה כי מבחינת רכיב ההכבדה ומאזן הנוחות (שמתקשרים גם לטענת המבקש בעניין השיהוי), המצב העובדתי נכון להיום הינו שהמבקש "עדיין" מצוי לשיטתו בחזקת מי שהודה והורשע בעבירות חמורות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט ושימוש במסמך מזוייף, כאשר טענותיו של המבקש לגבי נקיטה בהליך של "בקשה לאישור חזרה מהודאה ולביטול הכרעת דין" בה נקט המבקש ממש לאחרונה, (סעיף 54 לבקשה) לא רלוונטיות, משעה שההליך תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי וטרם הוכרע, ומשכך דומני כי גם הבקשה שהוגשה על ידו במקביל להגשת ראיה חסויה בתיק זה בעניין חזרתו מן ההודאה כאמור, אינה רלוונטית לטעמי, שהרי הממצא היחיד הרלוונטי בשלב זה להליך שלפניי וקשור באופן ישיר לרכיב ההכבדה ומאזן הנוחות - הינו שהמבקש הודה והורשע בעבירות חמורות - וכל עוד הדבר לא בוטל, ספק אם ניתן לטעון כי לא מתקיים רכיב ההכבדה הנדרש, כאשר להווי ידוע כי מדובר ברף הנמוך ביותר שיש לעמוד בו בצו עיקול זמני.(תוחלת ההכבדה שיש להוכיחּ בגדרי העיקול הזמני, היא הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים).
5. לכל המצב העובדתי הנ"ל שמתקיים נכון להיום, אוסיף את סוגיית מאזן הנוחות, כאשר אין חולק כי מדובר בעיקול על זכויותיו של המבקש בבית מגוריו, ומלבד טענה כוללנית לפגיעה בשמו הטוב, לא מצאתי כל טענה לגבי נזק שנגרם לו כתוצאה ממתן צו העיקול הזמני, כאשר טענות לגבי מצב כלכלי איתן וטוב והעדר חשש להכבדה, צריכות להיות מגובות בראיות מצד המבקש בהיותו הצד בעל הגישה הטובה ביותר (ואף היחיד) לראיות בנוגע למצבו הכלכלי, ואולם המבקש לא צירף ראיות כאמור, כאשר מנגד די בסוגיית ההודאה וההרשעה בפלילים (שטרם בוטלה) ביחד עם העיקול "הלא מכביד" שהוטל על בית מגוריי המבקש, כדי להטות לכאורה את הכף לעבר התובע בסוגיית מאזן הנוחות ובשלב המאוד מאוד מקדמי הזה של ההליך, לפני שהוכרעו הטענות לסילוק על הסף, ולפני שהתקבלה הכרעה בבקשתו של המבקש לחזור בו מן ההודאה ומן ההרשעה.
6. נכון הוא, כפי שמנסה המבקש לטעון, כי הנטל על התובע להוכיח קיומם של שני התנאים המצטברים הנדרשים עפ"י הדין והפסיקה לצורך הותרת הצו על כנו, בנוגע לראיות לכאורה לסיכויי תביעה, הכבדה ומאזן נוחות, ואם יקבע שהוא לא עמד בנטל אף לגבי אחד מהם, תדחה בקשת העיקול ואולם רצוי וראוי לטעמי כי בשלב זה לא ילקחו סיכונים מיותרים, כאשר נדמה כי הנזק עשוי להיות רב מן התועלת.
7. מצאתי לנכון ליתן "החלטת ביניים" זו על מנת ליתן למבקש שהות קצרה נוספת להחליט, האם נכון יהיה מצידו להסכים כי בשלב זה הוא לא יעמוד על בקשת הביטול, וזאת כמובן מבלי להודות במי מטענות התובע הן בכתב התביעה והן בבקשת העיקול ואף מבלי לגרוע מזכותו לשוב ולעתור בבקשה מתאימה בהמשך, ככל שיחול שינוי נסיבות כזה או אחר שיהיה רלוונטי לעניות דעתו.
8. עמדת המבקש לאמור תוגש בתוך 7 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.