לפני מספר בקשות שהגישו הצדדים בטרם הדיון המקדמי הראשון. בדיון הוסכם כי תינתן הצעת פשרה וככל שלא תושג הסכמה יוכרעו הבקשות שעל הפרק. מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות יש להכריע בבקשות.

התביעה עניינה דרישה למתן חשבונות ולצידה סעד כספי בסך של 500,000 ₪. לטענת התובע הוא זכאי לשכר יזמות בעקבות סיוע במציאת רוכש למקרקעין שנמכרו לבסוף על ידי הנתבעת 2. התובע טוען כי הנתבעת 2 התחייבה לשלם שכר ייזום לתובע, לנתבע 1 ולעו"ד גולדשטיין שהיה אף הוא מעורב בעסקה, וכי השלושה סיכמו כי שכר הייזום יחולק ביניהם שווה. נטען כי הנתבע 1 החל בשלב כלשהו למדר את התובע ולהתחמק ממנו, ובסופו של יום קיבל את שכרו מהנתבעת 2 ללא שניתנו לתובע הכספים המגיעים לו.

הנתבע 1 טוען כי לא היה כל הסכם בינו לבין התובע וגם אם היה הסכם הרי שמדובר בהסכם בלתי חוקי שכן התובע אינו מתווך במקרקעין, וכן מאחר שהתשלום שקיבל הנתבע 1 מהנתבעת 2 הינו עבור שכר טרחת עו"ד בעוד שהתובע אינו מתווך ואינו עורך דין.

הנתבעת 2 טוענת כי לא נכרת כל הסכם בינה לבין התובע וכי הסכסוך הוא בין התובע לנתבע 1.

התובע הגיש שלוש בקשות מקדמיות- הבקשה האחת עניינה בדחיית העיון בהקלטות של שיחות הנמצאות בידיו. עם זאת, בהמלצת בית המשפט הסכים למחיקת הבקשה.

הבקשה השניה הינה להורות לנתבע 1 להמציא תצהיר גילוי מסמכים כללי. מעיון בתצהיר הגילוי שהוגש מטעם הנתבע 1 עולה כי אכן הוגש מענה לדרישות הספציפיות של התובע בנוגע למסמכים מסוימים. באשר לתצהיר גילוי מסמכים כללי הוגש תצהיר לפיו מעבר למסמכים שאליהם היתה התייחסות בתצהיר הספציפי אין בידי הנתבע 1 מסמכים נוספים. בנסיבות אלו נראה כי די בכך על מנת לתת מענה כולל באשר למסמכים הרלוונטיים המצויים בידי הנתבע 1. לפיכך הבקשה נדחית.

הבקשה השלישית שהוגשה על ידי התובע הינה להורות לנתבעת 2 לאפשר עיון במסמכים שהוזכרו בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה ואשר היא טענה כי הם חסויים ללא פירוט באיזה חיסיון מדובר. הנתבעת 2 טוענת כי חל חיסיון עו"ד-לקוח. במהלך הדיון אף עלו טענות הנוגעות לעובדה שמדובר בתביעה למתן חשבונות. עיקר המסמכים שבמחלוקת הם הסכם שנערך בין הנתבע 1 לנתבעת 2; חשבוניות שניתנו בין הנתבעים, התכתבויות בין הצדדים ופרוטוקולים של ישיבות.

הן מכתב הגנתה של הנתבעת 2 והן מהנאמר בדיון המקדמי עולה כי היחסים בין הנתבע 1 לנתבעת 2 מורכבים ואינם רק יחסי עו"ד-לקוח. ב"כ הנתבעת 2 אמר מפורשות בדיון כי התמורה ששולמה לנתבע 1 ניתנה בחלקה בשל שירותים משפטיים וחלקה בשל החיבור עם רוכשי הקרקע. בנסיבות אלו ספק אם יש מקום לחיסיון עו"ד-לקוח עבור המסמכים שנראה כי הם מערבים את שני הכובעים בהם פעל הנתבע 1.

עם זאת, נראה כי השיקול המרכזי בשלב זה הוא העובדה שמדובר בתביעה למתן חשבונות.

כידוע, תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון נבחנת השאלה האם התובע זכאי למתן חשבונות מאת הנתבע. לפיכך במסגרת גילוי המסמכים יתאפשר גילוי של מסמכים אשר נדרשים לבירור השאלה האם יש להורות על מתן החשבונות ולא יתאפשר גילוי מסמכים שנועדו להוכחת התביעה עצמה (רע"א 1296/14 צוקר נ' דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (7.5.2014)).

ההליך מצוי כעת בשלב הראשון, דהיינו בשאלה האם התובע זכאי למתן חשבונות מאת הנתבעים. לשם כך על התובע להוכיח כי אכן נכרת הסכם בינו לבין מי מהנתבעים, טענה המוכחשת על ידם. יש להפריד אם כן בין מסמכים הנדרשים להוכחת הסכם זה וזכותו של התובע לתשלום כלשהו, לבין מסמכים הנדרשים להוכחת גובה הסכום לו זכאי התובע.

דומה כי ההסכם בין הנתבע 1 לנתבעת 2 באשר לתשלום התמורה לנתבע 1 (הסכם שהועבר לעיוני), וכן החשבוניות שהוחלפו בין הנתבעים אינם רלוונטיים לשלב זה של ההליך ולכן אין מקום לחייב גילויים בשלב זה. אם יוכיח התובע כי נכרת הסכם בינו לבין הנתבע 1 או בינו לבין הנתבעת 2 לתשלום דמי ייזום, ולאחר שיובהר מה מהותו של הסכם זה, אז יהיה מקום לבחון גילויים של מסמכים אלו על מנת לבחון את גובה הסכום לו זכאי התובע ואת טענות הנתבעים כי למצער חלק מהסכום שולם עבור שכר טרחת עו"ד.

שונה המסקנה בנוגע להתכתבויות בין הצדדים וכן בנוגע לפרוטוקולים של ישיבות הקיבוץ. מסמכים אלו בהחלט עשויים להיות רלוונטיים להוכחת עצם זכותו של התובע למתן חשבונות. לפיכך מסמכים אלו ייחשפו ככל שהם רלוונטיים להליך זה. הנתבעת 2 תוכל להשחיר כל עניין הנוגע לסכומים ששולמו לנתבע 1 וכן עניינים הנוגעים ישירות ליחסי עו"ד-לקוח בינה לבין הנתבע 1. ככל שתהיה מחלוקת באשר לחלקים שהושחרו העניין יובא להכרעתי. המסמכים יועברו תוך 14 יום.

הנתבעת 2 הגישה אף היא שתי בקשות מקדמיות. בקשה אחת נוגעת לחשיפת ההקלטות שבידי התובע. מאחר שהתובע ויתר על בקשתו לדחיית העיון בהקלטות השיחות שבידיו, עליו להעבירם לעיון הנתבעים תוך 10 ימים.

בקשתה השניה של הנתבעת 2 הינה לחייב את התובע במתן מענה מלא וענייני לשאלון שנמסר לו. התובע סבור כי השיב באופן ענייני ומלא לשאלון. התובע עומד על כך שלא נחתם הסכם בכתב ולפיכך רבות מהשאלות אינן רלוונטיות. אין לקבל טענה זו.

הנתבעת 2 לא שאלה דווקא בנוגע להסכם בכתב, וככל שטוען התובע להסכם בעל-פה אל מול הנתבעת 2, היא זכאית לדעת מה טוען התובע לגביו, מה פרטי ההסכם הנטענים, מול מי הוא סוכם וכדומה. התובע ענה באופן חלקי על השאלות שנשאל ודומה כי יש להשלים מתן מענה מפורט על מנת שהנתבעת 2 תדע מול אילו טענות היא מתמודדת, כאשר אכן נראה שהטענות מול הנתבעת 2 אינן ברורות עד תום. כך למשל לא הובהר מה בדיוק הובטח במסגרת ההסכם, מי היה נוכח בעת ההבטחה, מה הם עיקרי ההסכם וכדומה. לפיכך התובע ישלים מתן מענה מפורט לשאלון תוך 14 יום תוך התייחסות גם לטענותיו להסכם בעל-פה ותוך התייחסות לכלל סעיפי המשנה של השאלון.

ככל שלא תוגש בקשה נוספת בעניין ההליכים המקדמיים תוך 30 יום אסיק כי הצדדים השלימו הליכים מקדמיים ואורה על הגשת ראיות.

כמו כן, ככל שמי מהצדדים מעוניין להגיש בקשה לאיחוד דיון עם התיק המקביל המתנהל, יעשה זאת תוך 30 יום.

מאחר שחלק מבקשותיו של כל צד נענו לא מצאתי כי יש לעשות צו להוצאות.

לעיון 30.1.22.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ב, 27 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.