1. בפני בקשת התובע אשר הושמעה בסופו של דיון שעניינו בקשה לביטול צו עיקול זמני.

2. התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 500,000 ₪. לטענתו, במסגרת עסקת יזמות שניהל, הנתבעים הציגו כלפיו מצגי שווא והכל במטרה לשלול ממנו את התמורה המגיעה לו. ביום 13.7.20 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת אורית אביגיל יהלומי ליתן צו עיקול זמני בתיק. הנתבע הגיש בקשה לביטול העיקול והבקשה נידונה בפני ביום 20.10.20.

3. לפני הדיון, הגיש התובע הודעה על המצאת תמצית תשובה בבקשה לביטול עיקול. במסגרת ההודעה, צירף התובע במסגרת נספח ב' להודעה, תמליל שיחה בין התובע לבין הנתבע 1. לתמליל לא צורפה ההקלטה באמצעות מדיה דיגיטלית. במסגרת תצהירו של התובע ניתן הסבר קצר באשר למהות ההקלטה וכיצד נעשתה על ידי התובע.

4. לקראת סופו של הדיון בבקשה לביטול העיקול שהתקיים בפניי ביום 20.10.20 ביקש ב"כ התובע, להשמיע את ההקלטה נשוא התמליל. התובע ציין, כי הנתבע לא העלה כל טענה הן במסגרת תצהירו והן במסגרת הדיון כנגד התמליל, ובשל כך, לטעמו, אין כל מניעה להשמיע את ההקלטה. מנגד ב"כ הנתבע 1 התנגד לבקשת התובע. לטענתו, לאחר שנסתיימו החקירות, מבקש התובע לערוך מקצה שיפורים וזאת אין לקבל. כן טען, כי התובע לא הציג כל סיבה מדוע לטעמו ההקלטה הרלוונטית לא צורפה במסגרת הבקשה להטלת העיקול.

5. במהלך הדיון סירבתי לבקשתו של התובע להשמיע לנתבע את ההקלטה. כן קבעתי כי אתן החלטה נפרדת בדבר הבקשה.

6. ביום 21.10.20, ובהמשך להחלטתי, הגיש הנתבע 1 הודעה בכתב ובה פירט מדוע
לטעמו אין על בית המשפט לאפשר את השמעת ההקלטה. הנתבע 1 טען, כי במסגרת
החקירות התובע בחר שלא לשאול דבר אודות ההקלטה. כן טען, כי ככל ורצה התובע כי
ההקלטה תהווה ראיה במסגרת הבקשה, היה עליו לצרפה במסגרת הבקשה להטלת עיקול
במעמד צד אחד. הנתבע 1 הוסיף וטען, כי התמליל שצורף במסגרת תשובתו לבקשה
להטלת עיקול, אינו מהווה ראיה כיוון שהוגש ללא ההקלטה באמצעות מדיה דיגיטלית.

7. התובע השיב להודעה וטען, כי על בית המשפט לאפשר לו להשמיע לעד את ההקלטה.
התובע טען, כי בנוגע לטענת הנתבע 1 אשר סבר כי היה על התובע להגיש את ההקלטה
במסגרת הבקשה לעיקול זמני, אין כל בסיס משפטי. התובע טען, כי בשלב זה בקשתו
הייתה לעמת את העד עם אמירותיו המוקלטות במסגרת חקירתו, וכי אין כל מניעה בדין
או בפסיקה לעמת עד עם הקלטה, במסגרת עדותו וחקירתו, אף אם אותה הקלטה לא
הוצגה קודם לכן, קל וחומר שמדובר בהליך ביניים בו הרף הראייתי הינו ראיות לכאורה.

8. לאחר עיון בטענות ובראיות שהוצגו בפני, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

9. תמליל ההקלטה הינו כלי עזר בלבד ואינו מהווה ראיה אלא רק בצירוף להקלטה הרלבנטית. לעניין זה יפה קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה במסגרת עע (ארצי) 36076-06-10‏ ‏ י. קל-לי תעשיות בע"מ נ' דמיטרי מלי:

"..דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשת סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. ככלל יש לצרף לכך גם תמליל, שישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שביה"ד יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו. האמור לעיל הנו דרך המלך, אך ייתכנו לה חריגים בתלות בסוג ההליך המתנהל ובכלל נסיבות העניין. הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך", הכול תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק."

10. סיכום ההלכות בעניין זה ניתן בעניין תמ"ש (ת"א) 50090/08 פלוני נ' עזבון המנוח ז"ל וכך נאמר:

"בעת מתן החלטה בדבר קבילותה של ראיה – דוגמת הקלטת או לייתר דיוק "קלטת הלקט" והתמליל במקרה שלפנינו – עלינו להדריך עצמנו בהתאם לעקרונות הכלליים של פקודת הראיות והכללים הראיתיים המקובלים במערכת בתי המשפט....

פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979 (י' קדמי, על הראיות – חלק שני, להלן – קדמי, עמ' 1141).....

מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח "כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" (קדמי, בעמ' 1143). התנאים שנקבעו בפסיקה ושיש להוכיחם כדי להכשיר את קבילות סרט הקלטה מטרתם להבטיח, כי הסרט משקף נכונה את האירוע שהתרחש והוקלט וכי הוא מציג נכונה בצורה חוזרת ומדויקת את האירוע כפי שהתרחש. לצורך זה יש חשיבות להוכיח, כי המכשיר היה תקין בטרם ובעת ההקלטה, וכי לאחריה לא נעשו בסרט שינויים טכניים או אחרים שיש בהם לפגום באמיתות המוקלט וברציפותו. דיוק בכל אלה עשוי לרוב גם ללמד, אם האירוע היה טבעי והשיחה שהוקלטה נתקיימה מרצונם החופשי של משתתפיה.

על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו (ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77). "

עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו - "השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" (ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561 (1980)).

11. לעיצומם של דברים לא היה מקום להציג את ההקלטה בפני הנתבע במהלך הדיון ולהלן אנמק החלטתי:

12. ראשית, אני סבור שככל שרצה התובע להשמיע את ההקלטה בפני הנתבע, צריך היה להקדים ולהציג את המדיה הדיגיטלית בפני בית המשפט ובפני הנתבע מבעוד מועד. כאשר הקלטה מוצגת בהפתעה במהלך דיון ללא התרשמות הצד שכנגד ובדיקת המדיה הדיגיטלית קיים חשש מובנה כי התמליל נערך תוך הפרת התנאים שמנתה הפסיקה:

תנאי טכני הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה;

תנאי מהותי המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה;

ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר. הצגת הקלטה שאינה בהתאם לתנאים האמורים ובהפתעה עלולה להטעות את הצד שכנגד וזאת אין להתיר. די בעניין זה בלבד כדי לדחות את הבקשה.

13. שנית, יש לזכור כי בשלב הנוכחי של הדיון אין צורך בניתוח מקיף של הראיות וכי הרף המבוקש הוא ראיות מהימנות לכאורה. בעניין שהתברר בפני בית המשפט המחוזי תל אביב, תא (ת"א) 7439-09-12 שון (שלום) שר נ' דוד דרויש נפסק כדלקמן:

"בשלב זה, בית משפט אינו דן בניתוח מקיף של הראיות, ודי בכך שהוכח, כי התביעה אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. (ראה למשל: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ - ההחלטה מיום 28/6/10 בסעיף 10 להחלטה)."

14. שלישית, אני סבור שגם מטעמים של תום לב היה מקום להגיש את המדיה הדיגיטלית לפני הדיון, כך שתהיה אפשרות הוגנת לצד שכנגד להתייחס לעניין זה לפני הדיון. לא מן המותר לצטט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי רע"א (חי') 13516-05-17 דלהום זגגות ושירותי רכב בע"מ נ' תיור וסיור הגליל ולפיו:

" אין להתערב בהחלטת כב' הרשמת הבכירה בדחותה את הבקשה להתיר את הגשת תמליל השיחה בדיון מיום 4.5.17, שעה שהייתה זו חובתה של המבקשת לצרף את התמליל לבקשה להטלת עיקול מיום 5.4.17, בהינתן העובדה שלא הייתה למשיבות אפשרות להתייחס לתמליל זה בבקשתן לביטול העיקולים שהוגשה ביום 24.4.17. "

15. רביעית, ההפניה של ב"כ הנתבע לעניין תפ"ח 31343-04-19 מדינת ישראל נ' אברג'יל הוגשה ללא רשות ועל כן יש לדחותה. מעל לצורך ייאמר, כי אין זהות בין המקרים. במסגרת עניין אברג'יל, סלע המחלוקת שהוגדר על ידי בית המשפט שדן בתיק היה כדלקמן: " השאלה שיש להכריע בה היא האם יש לקבל כראיה במשפט שיחות טלפון (מוצגים ת/2211 – ת/2214) שהתקיימו בין עד המדינה י.מ לבין אחיו נאשם 15 במסגרת חקירה שהתבצעה על ידי רשויות החקירה בארה"ב במה שמכונה "התיק האמריקאי". מדובר בפעולת חקירה יזומה ומבוקרת על ידי הרשויות בארה"ב שבמסגרתה נשלח י.מ - שעמו נחתם הסכם עד מדינה גם על ידי הרשויות בארה"ב - לבצע שיחות טלפון עם נאשם 15 ועם גורמים נוספים בתיק החקירה שם." יתר על כן הודגש כי "כך, על רקע דברים אלה, ללא כל התנגדות מטעם ההגנה, הוגשו תמלילי כל השיחות המבוקרות בין השניים, ארבע במספר (מתוכן שתיים שמפאת תקלה טכנית בהן, נשמע רק קולו של עד המדינה הדובר בשיחה) וסומנו כמוצגים ת/2211 עד ת/2214."

16. מכל המקובץ, דין הבקשה להידחות. התובע יישא בהוצאות הנתבע 1 בסך של 2,500 ש"ח אשר ישולמו תוך 20 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"א, 13 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.