בדוח המפרק מיום 1.7.22 פירט שהוגשה קבוצה של 86 תביעות חוב של דיירים החופפות לתביעות אזרחיות הנדונות במאוחד בתיקים 52936-02-17 ו- 43136-12-17, אשר הוגשו כנגד החברה ובעל השליטה, והדיון בהם עוכב כנגד החברה, אך ממשיך להתנהל כנגד בעל השליטה. המפרק עיין בכתבי בית דין בהליכים אלה, שבהם התקיימו הליכי ביניים, הוגשו תצהירים והתקיימו ישיבות הוכחות. לדבריו, בירור מקביל של התביעות בפני המפרק כרוך במשאבים עצומים לרבות שמיעת ראיות במקביל לבית המשפט הדן בהליך ממילא, ועל כן נכון להמתין לפסק הדין של בית המשפט הדן בהליך ולאחר מכן ליתן החלטה בתביעת החוב על בסיס פסק הדין שיינתן.

הדיירים המיוצגים על ידי עו"ד מילר הגישו ביום 25.7.22 את התנגדותם לעמדת המפרק לפיה יכריע בתביעות החוב רק לאחר ובכפוף להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעות שהם מנהלים. לטענתם, הליכים אלה אינם "הליך תלוי ועומד" משום שאין זהות בין הצדדים המתדיינים בבית המשפט לצדדים בתביעות החוב, ואין לעכב את הכרעת המפרק בתביעות החוב. דחיית ההכרעה בתביעות החוב עד פסק הדין אינה יעילה ותביא לדחיית ההכרעה לתקופה ארוכה ובלתי ידועה. בנוסף נטען, שאין זהות בעיקר הנושאים בין עילות התביעה בתביעות האזרחיות לבין עילות התביעה בתביעות החוב – אלה מתקיימות כלפי בעל השליטה ואלה מתקיימות כלפי החברה. הדיירים טענו שהתיקים האזרחיים רחוקים מסיום. החקירות הנגדיות של עדי התביעה טרם הסתיימו, ולא החלו החקירות הנגדיות של עדי ההגנה. לאחר תום העדויות יתבקשו הצדדים להגיש את סיכומיהם ולאחר מכן יינתן פסק דין ואין ספק שהצד המפסיד יערור לבית המשפט העליון, כך שהדיירים המצויים במצוקה גדולה וחריגה וממתינים לפיצוי מהחברה כבר יותר מ- 15 שנה יענשו בעיכוב נוסף. לטענתם, הנאמן הוא הערכאה הדיונית שעליה לבדוק ולהכריע בתביעות החוב, והמקרה היחיד שבו על הנאמן להמתין לפסק דין הוא המקרה שבו ניתן היתר להמשיך בהליך האזרחי נגד החברה.

בהתאם להחלטתי מיום 27.7.22, הגיש המפרק את העתק תביעות החוב, על מנת לאפשר לי לקבוע אם ההכרעה בהן דורשת שמיעת ראיות ומה הזיקה בינם לבין התביעה המתנהלת כנגד בעל השליטה. עוד לפני הגשת תביעות החוב, ביום 31.7.22, ראה ב"כ הדיירים זכות לעצמו להגיש טיעון נוסף לפיו דחיית הכרעת המפרק בתביעות החוב תדחה את סיומו של תיק הפירוק בכשנה וחצי עד שלוש שנים, משום שכל עוד לא יוכרעו תביעות החוב לא יהיה ידוע מה סך חובות החברה בפירוק לנושים. עיכוב השלמת פירוק החברה וחלוקת הכספים בין הנושים לתקופה כה ארוכה אינו סביר, אינו נכון ואינו צודק.

ענייננו במועד ההכרעה בתביעות החוב, ולא במועד התשלום לנושים או במועד סיום הפירוק. אכן, לא ניתן לסיים את הפירוק לפני התשלום לנושים, ולא ניתן לשלם לנושים לפני ההכרעה בתביעות החוב, אך הדיון הוא בהכרעה בתביעות החוב, וגם לאחר שיוכרעו תביעות החוב אין וודאות שיהיה תשלום מידי. בהקשר זה אציין, כי תביעות החוב הוגשו בשנת 2018, ולא רק שהמפרקים לא דנו בהם כלל, אלא שב"כ הדיירים סבר שפעולתם זו ראויה ולא הגיש כל בקשה לצוות עליהם לדון בתביעות החוב עד אשר הצטוו על ידי בית המשפט לדון בתביעות החוב לפני כמה חודשים. הוא גם לא סבר שפעולתם של המפרקים שלא קיימו את ההוראה לדון בתביעות החוב מצריכה דרישה שלו שהמפרקים יבצעו את חובתם, ולמצער יקיימו את החלטת בית המשפט בעניין זה. עכשיו כשעולה הנושא לדיון כאשר המפרק מבצע את חובתו לדון בתביעות החוב, טוען ב"כ הדיירים שיש למהר ולעשות זאת, משום שהדיירים ממתינים מאז 2018, ואף מוסיף וטוען שהם ממתינים מזה 15 שנה. לא ניתן טעם מדוע לא טען ב"כ הדיירים טענות אלה בשנת 2019, שנה לאחר שהגישו את תביעות החוב, כאשר המתינו למגיע להם רק 12 שנה לטענתם, או 9 שנים כעולה מהטענה בתביעות החוב שהם ממתינים מזה 8 שנים.

אני דוחה את טענת ב"כ הדיירים בדבר "הליך תלוי ועומד". אין מדובר בעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד. מה שביקש המפרק הוא להימנע מטעמי יעילות מבירור עובדתי של תביעות החוב, כאשר במקביל נערך בירור עובדתי בנושאים הדרושים להכרעה בתביעות החוב במסגרת התביעות האזרחיות. לשם כך ביקשתי לעיין בתביעות החוב, על מנת לברר את הדמיון בנושאים הנדונים, ואת הצורך בבירור עובדתי של תביעות החוב. עיון בתביעות החוב מעלה שהן כוללות את התביעות האזרחיות, ונטען במפורש בסעיף 5 שתביעות החוב "נסמכות על אותן עובדות ועניינן אותן הפרות שנעשו על ידי החברה וגרמו לנושים נזקים גדולים ביותר" על פי הנטען בתביעות האזרחיות. יש דמיון ניכר בנושאים הנדונים בתביעות החוב ובתביעות האזרחיות, אף לאחר צמצום התביעות האזרחיות לתביעות כלפי בעל השליטה, משום שבעל השליטה יהיה חייב בתשלום בנסיבות שבהן החברה הייתה חייבת בתשלום. כמו כן, בעניין סכום הנשייה, זה מורכב בעיקר מדמי שכירות אבודים לתקופה של 8 שנים, שהנושים טענו שיוכיחו בנקל, ומפיצוי עבור פגיעה בקניין ועוגמת נפש באי רישום זכויות והמשך קיום הערת אזהרה לטובת החברה. בירור תביעות החוב מצריך בירור עובדתי פרטני לגבי כל אחד מהנושים שיוכיח את זכותו, בין אם חתם על הסכם עם החברה ובין אם לאו, אובדן דמי השכירות והפגיעה בקניין ועוגמת הנפש. לפחות לגבי חלק מהעובדות שיש לברר לצורך הכרעה בתביעות החוב, בעיקר לגבי קיום חובות לנושים, נערך בירור עובדתי במסגרת בירור התביעות האזרחיות.

על פי מסקנות אלה, על מנת להימנע מכפילות בלתי יעילה בשמיעת ראיות על ידי המפרק במקביל לבית המשפט, יעיל יותר ומוצדק יותר להמתין לסיום שמיעת הראיות בתיקים האזרחיים, ולקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי בתיקים האזרחיים. המפרק אינו כפוף לקביעת בית המשפט המחוזי בפסק הדין כנגד בעל השליטה, אך יש טעם רב בהתייחסות בעלת השפעה ניכרת לקביעות העובדתיות שיקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ששמע וישמע את העדויות. להסיר ספק, על פי החומר שעיינתי בו, היריעה העובדתית הנפרשת בפני בית המשפט המחוזי אינה כל היריעה העובדתית הדרושה להכרעה בתביעות החוב, ואפשר שלאחר הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, יהיה צורך בכל זאת בשמיעת ראיות על ידי המפרק. המפרק לא ימתין להכרעה בערעור אם יוגש, אלא להכרעה בעובדות על ידי בית המשפט המחוזי, ולאחריה ידון בתביעות החוב.

לפיכך, יודיע ב"כ הדיירים למפרק ולבית המשפט את פסק הדין בתביעות האזרחיות, כך שלאחריו ימשיך המפרק בבירור תביעות החוב של דיירים אלה.

ניתנה היום, כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.