1. לאחר עיון בטענות הצדדים,אני מקבלת את בקשת המשיבים להגיש את תצהיר המודד מטעמם כחוות דעת. אין המדובר בראיה "חדשה" אלא בעריכת תצהירו של המודד בדרך של חוות דעת.

סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, מאפשר להגיש חוות-דעת בכתב כתחליף לעדות המומחה בחקירה ראשית, אך אינו מחייב זאת. בעניין זה ראה בספרו של י' קדמי "על הראיות", חלק שני בעמ' 814: "אין בסיס לטענה כי הגשת חוות דעת מומחה- או תעודת רופא- בכתב, הינה תנאי לשמיעת עדותו בע"פ:"... התיקונים, שהוספו לפקודת הראיות.... לא ביטלו את ההסדר הקודם של עדות מומחה בע"פ אלא באו להוסיף לו.. תוספת זו באה לייעל את ההליך... כאשר חוות הדעת הכתובה מוגשת למעשה במקום החקירה הראשית". כלומר, קיימות שתי אפשרויות, האחת בדרך של הגשת תצהיר וחקירה ראשית עליו, והשנייה בדרך של הגשת חוות דעת ערוכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות. חוות הדעת בכתב שמוגשת לפי סעיף 24 פקודת הראיות נועדה למעשה להוות תחליף לחקירה ראשית.

2. בהתאם לאמור,אין בסיס לנטען ע"י המבקשים בדיון מיום 19.4.16, כאילו היה צריך להוציא את התצהיר מהתיק,שכן כאמור,המשיבים יכלו להגיש את עדות המודד בתצהיר, או בדרך של חוות דעת וראו עפא (ת"א) 80307/05 יוסף סוריאס נ' מדינת ישראל :

"באשר לטענה הנוספת של המערער כי לא הוגשה חוות-דעת מומחה מראש – גם אני סבורה, כמו בית משפט קמא, כי ויינברג העיד על המפה שערך כפי שמעיד כל עד על מסמך שערכו. על כן לא היה צורך בהגשת חוות דעת.... ויינברג הובא לבית המשפט כדי להציג את גרסתו העובדתית, כפי שזו עולה מן המסמך שערך (מב/1). ויינברג נחקר בחקירה ראשית ונגדית על גרסתו זו, וככל עד אחר, מהימנותו נבחנה על-ידי בית המשפט על בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מהופעתו לפניו. בהקשר זה ניתנה למערער ההזדמנות לסתור את עדותו של ויינברג, או למצער להפחית את משקלה. המערער אכן מימש את זכות החקירה ובאריכות והגנתו לא נתקפחה.  טעם נוסף הוא סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, המאפשר להגיש חוות-דעת בכתב כתחליף לעדות המומחה בחקירה ראשית, אולם אינו מחייב זאת. כך מציין י' קדמי בספרו כי "אין בסיס לטענה כי הגשת חוות דעת מומחה – או תעודת רופא – בכתב, הינה תנאי לשמיעת עדותו בע"פ" (י' קדמי, על הראיות, חלק שני, תשס"ד-2003, 661-662, 814), וכך גם נקבע בפסיקה, כי הגשת חוות דעת מומחה אינה תנאי לשמיעת העדות "בעל פה" (בש"א 7414/04 סאסי אברהם ואח' נ' מן גדעון ואח', תק-מח (1), 459, 462 (2005); ת"פ 217/95 מדינת ישראל נ' נחמיה גנות, תק-מח (3), 1870, 1872 (1997)).(הדגשה שלי ר.א).

בר"ע שהוגשה לביה"מ עליון  רעפ 6260/06 יוסף סוריאס נ' מדינת ישראל עירית הרצליה נדחתה.

בהערת אגב אוסיף כי אין ברע"א 2750/94 ע' עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא אלי, אליו הפנה ב"כ המבקשים לסייע בידם. באותו עניין המשיב הגיש תצהיר כעדות ראשית וצרף אליו את דו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר בו מפורטת חוות דעת הועדה בעניין אחוזי הנכות שנקבעו למשיב. ביה"מ קבע אמנם כי אין לקבל את הדו"ח,אך זאת מאחר שתוכנו הוא בבחינת עדות שמיעה שכן עורך הדו"ח לא נחקר בבית המשפט, וכפי שגם ציין שם כב' השופט אור: " יהיה זה בלי שהחתומים עליו נטלו עליהם אחריות בפלילים למקרה של קביעה בו שאינה אמת, ואין הנתבעים יכולים לחקרם בחקירה נגדית על האמור בדו"ח".

במקרה דנן עורך המדידה נתן תצהיר וברי כי אין המדובר בעדות שמיעה.

3. משתצהיר המודד אשר הינו כאמור,תצהיר קביל,צורף כבר לתגובת המשיבים והמבקשים יכלו לעיין בו ואף עמד להם די זמן לצרף גם תצהיר מודד מטעמם(!), אין למנוע מהמשיבים להגיש את אותה ראיה (קבילה),שלא בדרך תצהיר, אלא בדרך של חוות דעת, ולפיכך אני נעתרת לבקשה וקובעת כי חוות הדעת תשמש ראיה מטעם המשיבים חלף התצהיר.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ו, 27 מאי 2016, בהעדר הצדדים.