1. בפני בקשה להטלת קנס בהתאם להחלטה שניתנה ביום 15.2.15 (להלן: "ההחלטה")-החלטה בבקשה שהוגשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט לאכוף על המשיבים לקיים את פסק הדין שניתן בתיק זה.

2. בהתאם להחלטה נקבע, כי המשיבים יחויבו בקנס לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪ בגין כל יום ממועד קבלת ההחלטה בו ימשיכו לא לקיים את הצו לעניין כניסת יותר מ- 2 משאיות למפעל וכן יחויבו בקנס בסך 500 ₪ בגין כל יום בחלוף 20 יום מקבלת ההחלטה, בו ימשיכו לא לקיים את הצו לעניין השבת השביל למצבו הקודם.

בבקשה זו נטען כי עד למועד הגשת הבקשה-12.7.15, לא קיימו המשיבים את הצו לעניין השבת השביל למצבו הקודם והם אף הודו בכך בבקשה לעיכוב הליכים שהגישו לביה"מ המחוזי.

לפיכך, עתרו המבקשים לחייב את המשיבים בקנס לתקופה מאז 16.6.15-מועד מתן פסק הדין בערעור שהוגש על ההחלטה (וכתוצאה מכך הפסקת עיכוב ההליכים שחל עד אז) ועד 12.7.15.

3. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי עשו ככל שביכולתם על מנת להשיב את מצב השביל לקדמותו, אלא שעבודות אלו דרשו היערכות מראש,תיאום עם קבלנים, ואף הצריכו בדיקה האם מדובר בעבודות הטעונות היתר בניה(שהסתבר לבסוף כי אינו נדרש).לטענת המשיבים, מאחר שהחלו לפעול לקיום הצו,הרי שהטלת קנס תהווה חריגה מתכלית החוק שאינה עונשית.עוד הוסיפו המשיבים כי ביום 15.7.15 השלימו את השבת השביל לקדמותו והזמינו קבלנים לצורך יציקת מדרגות, אלא שהמבקשים הזמינו משטרה וסיכלו את ביצוע פסק הדין.

דיון

4. בפסק הדין מיום 21.6.12 שיודגש כי ניתן בהסכמת המשיבים (!!!), נקבע- "ה"ה פרץ ישיבו את השביל למצבו הקודם ובין היתר, ימלאו כל תעלה או כל חפירה הצריכים מילוי על מנת שהשביל יחזור וישמש את ה"ה בטיטו.

אכן כפי שטענו המבקשים, בבקשת המשיבים מיום 8.7.15 בתיק ע"פ 60383-03-15-בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בערעור על ההחלטה, טענו המשיבים, בין היתר, בסעיף 3ג' כי לא ניתן להכשיר את השביל "בן ליל" שכן דרוש לכך היתר בניה ובפאן המעשי היערכות מוקדמת. מבקשתם זו עולה כי המשיבים הודו שעד אותו מועד-8.7.15, לא בוצעו העבודות.

עוד לא יכולה להיות מחלוקת כי גם בהמשך ועד עד ליום 12.7.15 לא ביצעו המשיבים אחר הצו לעניין השבת השביל לקדמותו, שכן המשיבים בעצמם הודו, הן בתגובה לבקשה והן במהלך הדיון שהתקיים בפני כי גם לגישתם מילוי החפיר והשבת השביל לקדמותו הושלמה רק ביום 15.7.15 (ראה סעיף 10 לתגובה, סעיף 6 לתצהיר התומך בתגובה, וכן ראה בסיכומי בא כוח המשיבים).

השוואת התמונות שצורפו לבקשה מיום 23.3.15 (בקשה קודמת להטלת קנס מחמת אי מילוי פסק הדין- אשר התקבלה בהתאם להחלטה מיום 24.6.15),לתמונות שצורפו לבקשה דנא, מעלה כי המצב נותר כפי שהיה.המצהיר מטעם המבקשים לא נחקר כלל על התמונות שצורפו לבקשה ועל הטענה כי הן משקפות את המצב עד למועד הגשת הבקשה.

מר ישראל פרץ-מצהיר המשיבים נשאל אלו פעולות ביצע למן 16.6.15 ועד 12.7.15 ואישר כי המדובר בפעולות "מנהליות" ולא פעולות בשטח: "הפעולות שהתחלנו לעשות, זה לקבל הצעות מחיר מקבלנים, זה לוקח זמן, כולם תפוסים בקיץ. דבר שני, כל הנושא של לבדוק מבחינה משפטית האם זה פעולות הטענות היתר או לא, בדקנו את הצד המשפטי, כולל יועצים משפטיים ומהנדס. אכן, לא היינו צריכים היתר בניה לפעולות האלה. מדובר בפעולות פטורות. לכן קיימנו את פסק הדין."

הנה כי כן,שוכנעתי כעובדה,שעד 12.7.15 לא בוצע פסק הדין.

5. לא מצאתי כי המשיבים הוכיחו שביצוע פסק הדין לא התאפשר באופן המצדיק אי הטלת הקנס כפי שנקבע בהחלטה מיום 15.2.15. ראשית אציין כי בהחלטה מיום 24.6.15 כבר נקבע כי אין לקבל טענה כאילו לא היה ברור למשיבים מה עליהם לבצע.

באשר לטענה בדבר הבדיקות, או ההיערכות, שנדרשו מהמשיבים לצורך התחלת וסיום העבודות,הרי שפסק הדין ניתן בהסכמת המשיבים לפני יותר משלוש שנים!!. הבדיקה האם יש צורך בהיתר בניה,כמו גם הפניה לקבלת הצעות מחיר וההיערכות לביצוע העבודות הייתה אמורה ויכולה להתבצע ע"י המשיבים כבר לפני זמן רב.

ודוק,גם ההחלטה ע"פ פקודת ביזיון ביה"מ ניתנה עוד ביום 15.2.15,כך שבכל מקרה עד לביטול עיכוב ההליכים ביום 16.6.15,עמדו לתובעים 4 חודשים(!) לבדיקה המשפטית בדבר צורך בהיתר (שהתברר כי כלל אינו נדרש) ולהיערכות המעשית של פניה לקבלנים.

על המשיבים היה לשקול את האפשרות שהערעור על ההחלטה ידחה ולהכין עצמם,במהלך הזמן הרב שחלף,לביצוע העבודה. בעניין זה ראה גם דברי ביה"מ המחוזי בהחלטתו אשר דחתה את הבקשה הנוספת שהגישו המשיבים לעיכוב ביצוע,עת קבע שם (סעיף 5ה' להחלטתו מיום 12.7.15 ) כי המבקשים הוכיחו כבר לפני שנים את זכותם בשביל בפסק דין חלוט שניתן בהסכמה והמשיבים היו מודעים היטב לכך שעליהם להסיר את שבנו על השביל ולפנותו.

6. הטענה כאילו המבקשים הפריעו למשיבים בעבודות (בניית המדרגות), לא רק שאינה רלונטית לתקופה נשוא הבקשה,אלא שבכל מקרה הטענה כלל לא הוכחה.

טענת המבקשים בעניין זה, כפי שהועלתה בתגובה ובתצהיר התומך בה, התייחסה למועד שלאחר 15.7.15,אז הושלמה לטענת המשיבים הסדרת השביל ואז פנו לקבלנים לצורך ביצוע העבודות. לפיכך ברי כי כל האירוע הנטען-הזמנת המשטרה ומניעת ביצוע המדרגות, מתייחסת לתקופה שלאחר מועדי הבקשה.

בוודאי שההתנהלות הנטענת ביחס למועד שלאחר 15.7.15,לא יכולה הייתה לסכל עבודות במועדים שקדמו ליום 12.7.15.

למעלה מן הצורך אציין שהמשיבים גם לא הציגו בדל של ראיה להוכחת טענתם בדבר התערבות המשטרה, או בדבר החלטתה על הקפאת העבודות.

אם לא די באמור, המשיבים גם לא הציגו כל הסבר לכך שלא הציגו חשבוניות, או הזמנת עבודה מקבלנים- מסמכים אשר היה בהם כדי להוכיח שהחלו לבצע את העבודות מייד לאחר 16.6.15, וכאילו הביצוע סוכל ונמנע מהם.

7. אין לקבל את טענת ב"כ המשיבים בסיכומיו, כאילו יש למנות את אותם 20 ימים שנקבעו בהחלטה 15.2.15, החל מהמועד שבו בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי עיכב את ההליכים לצורכי הכרעה בערעור ועל כן משנדחה הערעור, יש לשוב להחלטה המקורית ולמועדים שנקבעו בה. בהחלטה מיום 24.6.15 (סעיף 7) כבר נקבע כי ההחלטה הומצאה למשיבים ביום 16.2.15, כך שעד לתאריך 9.3.15 אין לחייב בקנס וממועד זה היה על המשיבים לבצע את פסק הדין.

אמנם הביצוע עוכב כאמור,עד ליום 16.6.15 ואולם משפקע העיכוב, ברי כי אין לשוב ולמנות את אותם 20 יום שכבר חלפו עד ליום 9.3.15.

אכן המדובר ב 20 יום שניתנו למשיבים לצורך היערכות לביצוע העבודות,אלא שלאור המפורט לעיל ונוכח תקופת עיכוב הביצוע, עמדו למשיבים בפועל 4 חודשים(!!!) ולא רק 20 יום, להיערך בהתאם.

עוד אין לקבל את הטענה כאילו המדובר בצו שהיה אמור להיות מקוים במסגרת הליכי הוצל"פ. ההחלטה לעניין אכיפת פסק הדין במסגרת ההוצל"פ ניתנה רק ביחס לפירוק הסככה (ראה סעיף 4 להחלטה מיום 15.2.15 וכן סעיף 6 להחלטה מיום9.2.15). יחד עם זאת, הודגש שם כי הבקשה לפי פקודת ביזיון ביה"מ התקבלה ביחס לצו להשבת השביל לקדמותו ונפסק קנס ככל שפסק הדין לא יבוצע.

8. לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי אכן עד ליום 12.7.15 לא מילאו המשיבים אחר הצו להשבת השביל לקדמותו ומחייבת את המשיבים, בגין התקופה שמיום 16.6.15 ועד 12.7.15 בקנס בסך 12,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

בנוסף אני מחייבת את המשיבים בהוצאות הבקשה, (אשר נוכח אי קיום פסק הדין, גם לאחר ההחלטה הקודמת בבקשה להטלת קנס, נאלצו המבקשים להגיש פעם נוספת) בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.