1. זוהי בקשה נוספת להטלת קנס בהתאם להחלטה שניתנה ביום 15.2.15 (להלן: "ההחלטה")-החלטה בבקשה שהוגשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט לאכוף על המשיבים לקיים את פסק הדין שניתן בתיק זה.

בהחלטה נקבע, כי המשיבים יחויבו בקנס לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪ בגין כל יום ממועד קבלת ההחלטה בו ימשיכו לא לקיים את הצו לעניין כניסת יותר מ- 2 משאיות למפעל שאותו הם מפעילים כבית אריזה במושב אביבים.

כמו כן, נקבע שהמשיבים יחויבו בקנס לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪ בגין כל יום בחלוף 20 יום מקבלת ההחלטה, בו ימשיכו לא לקיים את הצו לעניין השבת השביל למצבו הקודם (מילוי כל תעלה או חפירה בו על מנת להשמישו, כמפורט בפסק הדין)

2. הבסיס לקביעות לעיל הינו בפסק הדין מיום 21.6.12 שניתן, מכוח הסכמת הצדדים, על ידי בית המשפט המחוזי , ובו נקבע- "ה"ה פרץ ישיבו את השביל למצבו הקודם ובין היתר, ימלאו כל תעלה או כל חפירה הצריכים מילוי על מנת שהשביל יחזור וישמש את ה"ה בטיטו."

כן נקבע כך: " נוסף על כך, בשעות היום אנו אוסרים כניסה של יותר משתי משאיות למפעל"

בהחלטתי מיום 6.9.15 קבעתי כממצא עובדתי שעד ליום 12.7.15 לא מילאו המשיבים אחר הצו להשבת השביל לקדמותו ולכן חייבתי אותם, בגין התקופה שמיום 16.6.15 ועד 12.7.15 בקנס בסך 12,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

3. בבקשה זו, מיום 8.2.16, טענו המבקשים כי המשיבים עדיין לא קיימו את פסק הדין. לטענת המבקשים, מהתמונות שצרפו עולה כי השביל לא הושב לקדמותו: אין תוואי של שביל; לא הוסרו לוחות בטון מעל משטח השביל ולא פורק המכשול במדרגות והבטון שמעליהם. כמו כן עדיין השביל חסום שכן,מהתמונות עולה,לטענתם, כי על תוואי השביל מונחים ארגזים ומשטחי בטון למשאיות. שטח המדרגות לעיתים קרובות חסום ולא הוסרו מוטות הברזל היוצאים מהמדרגה העליונה והמונעים שימוש סביר במדרגות.

לאור האמור עתרו המבקשים לחייב את המשיבים בקנס יומי של 500 ₪ למשך 224 ימים החל מיום 13.7.15 ועד מועד הגשת הבקשה סה"כ של 112,000 ₪.

בנוסף נטען בבקשה כי המשיבים המשיכו להפר את פסק הדין באופן שאת השטח פוקדות מעל 2 משאיות ביום ולכן טענו כי יש לחייב המשיבים בקנס נוסף של 112,000 ₪ .

4. המשיבים הגישו תגובה ארוכה והעלו מגוון רחב של טענות מבלי שפסחו על הרקע שקדם לבקשה זו ולהליכים הקודמים בין הצדדים. לגופו של עניין נכתב בתגובה כי בין התאריכים 13.7.15 ועד 8.2.15 חלפו 211 ימים ולא 224. המבקשים טענו כי לבקשה צורפו תמונות מטושטשות, לא ברורות שאינן נושאות תאריכים, על מנת להוכיח את הטענה כאילו את המתחם פוקדות יותר מ-2 משאיות ביום.לטענת המשיבים, דווקא ניתוח של התמונות מעלה כי פוקדת את שטח המפעל משאית אחת בלבד ואילו שאר המשאיות הנראות בתמונות חונות או עומדות מחוץ לשטח המפעל.

המשיבים הפנו לכך שהמבקשים לא עמדו בהנחיה שניתנה בהחלטה מיום 24.6.15 ולפיה ככל שבעתיד יופר פסק הדין ידאגו המבקשים לצלם את מספרי המשאיות ומיקומן של המשאיות ביחס למתחם כולו על מנת שניתן יהיה לבחון האם מדובר בהפרה של פסק הדין, אם לאו.

5. ביחס לטענה כי השביל לא הושב לקדמותו,טענו המשיבים כי עוד ביום 15.7.15 סיימו להכשיר את שביל הגישה ומילאו כל בור שדרש מילוי. המשיבים צרפו תמונות אשר מעידות לטענתם על השלמת עבודות השבת השביל לקדמותו ומילוי כל בור. המשיבים טענו כי ע"פ חוות דעת המודד שצרפו,השביל המופיע בתצ"א שצרפו המבקשים לבקשתם ובמפה שצורפה כנספח 3 לתצהיר המנוח במהלך ניהול התביעה וכן בתשריט-נספח א' לכתב התביעה שהגישו המנוחים, הינו שביל פתוח ואין עליו כל מחסום או מכשול.

המשיבים הוסיפו כי פסק הדין לא הטיל עליהם חובה להכשיר את גרם המדרגות שכן, זה מצוי בסופו של השביל ואינו מהווה חלק ממנו, ואולם למעלה מן הצורך ובכדי שלא יועלו טענות בעניין, שכרו המשיבים שירותיו של קבלן לשיקום גרם המדרגות, אלא שהמבקשים או מי מטעמם, סיכלו את ביצוע פסק הדין ומנעו מהקבלן להשיב המצב לקדמותו.

המשיבים טענו כי בעקבות התנהלות המבקשים, שסיכלו את ביצועו של פסק הדין, הגיע למקום שוטר אשר הורה על עצירת המשך ביצוען של העבודות.

הכרעה:

6. בבית המשפט נחקר מר ישראל פרץ (להלן: "ישראל") מטעם המשיבים. כמו כן נחקרו מר סברה שחאדה וכן המודד , מר קראקרה אברהים (להלן: "המודד"),אשר הגיש חוות דעת מטעם המשיבים.

7. תוואי השביל-אינני מקבלת את טענת המבקשים כאילו מהתמונה בעמ' 4 לנספח א'3 התחתונה,עולה כי תוואי השביל אינו מאפשר גישה.גם אם ישנם הפרשי גבהים עם השכן, אין המדובר בחסימה של תוואי השביל באופן שמונע גישה. על מנת להמחיש את האמור אפנה בעניין זה לתמונות בצבע שצירפו המבקשים לבקשתם הקודמת מיום 12.7.15. בתמונות שצורפו שם אכן ניכר היה בצורה ברורה כי אין תוואי שביל כלל שמאפשר מעבר, ומדובר בהפרשי גבהים ניכרים כאשר כל האזור מסולע ואיננו מאפשר תנועה סבירה. זאת היא אחת הסיבות בגינה הבקשה הקודמת נתקבלה. לעומת זאת, התמונות אשר צולמו על ידי ישראל (נספח ה' לתגובה) ממחישות את עבודות המילוי שהתבצעו. תמונות ה' ו- ו מלמדות שישנו שביל כורכר שבו ניתן ללכת.

כמו כן ולמרות הנטען בבקשה, בכל התמונות שצירפו המבקשים לא ניתן לראות חסימה של המדרגות במיטלטלין כלשהם. בתמונה הנוספת שצורפה לבקשה מיום 12.7.15 רואים חסימה של המדרגות בארגזים כתומים,מה שלא נראה בתמונות שצורפו לבקשה דנן. לא מצאתי גם בתמונה השנייה שצורפה לא'3, ובה נראים שתילים ארעיים (שכן אינם שתולים, אלא ניכר כי מונחים לצורך העברה),כאילו מדובר בחסימת המעבר למי שעולה או יורד מהמדרגות ולא מצאתי כי יש בהנחתם העראית הפרה של פסק הדין.

עוד אוסיף כי המבקשים לא סתרו את טענת ישראל כי הבטונודות המשתקפות מהתמונה בעמ' 4-5 לנספח א' 3,אשר אותן אישר המודד כי ראה בביקורו במקום (עמ' 174 שורות 13-14) ומוקפות בעגול בתשריט שערך, אינן עוברות בתוואי השביל או מפריעות למעבר.ראה בעדות ישראל בעמ' 146 שורה 19-20 וכן בעמ' 147 שורות 1-3:"עניתי לך ואמרתי לך, שהבטונדה נועדה לתת חיזוק. זה שייך לבטונדה. השכן ביקש לתמוך לו את המגרש של הלול עם בטונדה, ועשיתי את זה בתור טובה, אבל זה לא שייך לתוואי של השביל".כאמור,עדות ישראל נתמכה במיקום הבטונדות מחוץ לתוואי השביל בתשריט שערך המודד.בעניין המשקל שיש ליתן לתשריט המודד בלבד,בניגוד לממצאי או מסקנותיו ראה להלן בסעיף 11. משמונח בפני תשריט,אשר הינו בתחום מומחיותו של המודד,בו סימן את מיקום הבטונדות בהן חזה בשטח ואשר לא נסתר,הרי טענת המבקשים העומדת בניגוד לטענת ישראל והמודד, לא הוכחה ברמה הנדרשת בהליך מעין פלילי זה.

8. אינני מקבלת את טענת המשיבים כאילו בית המשפט לא הטיל על המשיבים חובה להכשיר את גרם המדרגות המצוי בסופו של השביל, או כאילו אינו מהווה חלק ממנו. על פי נספח א' לתגובה-אותו תשריט שצורף לכתב התביעה של המנוחים,השביל המסומן בצהוב מסתיים בדיוק היכן שממוקמות המדרגות. גם על פי המקרא של התשריט הנ"ל המופיע בו, השביל כולל "מצעים ומדרגות" ולכן השביל כולל אף את המדרגות שבמוקד. השבת השביל לקדמותו נועדה על מנת לאפשר גישה ראויה למשקם של המנוחים כפי שהדבר ניכר ממיקום המדרגות כאשר באמצעותן ניתן להגיע למשק 34 וללול. דווקא המפה המצבית שצירפו המשיבים, ואשר בה סומן השביל בצבע וורוד על ידי המודד מצביעה בצורה ברורה על החשיבות שבהכשרת גרם המדרגות המקשר בין הלול לשביל ולחלקת בטיטו, ולהפך.

ישראל אישר כי בתמונות שצורפו כנספח א' 3, לבקשה נראות המדרגות המדוברות ומתמונות אלו אכן ניתן להסיק כי בהיעדר הריסה של הבטון החוסם את המדרגות, לרבות הריסה והורדה של קוצי הברזל, ומוט הברזל האופקי החוסם את גרם המדרגות, לא ניתן להגיע לחלק העליון, יתרה מזאת, כל ניסיון לטפס, הוא בבחינת סכנה.

יחד עם זאת,מצאתי ליתן אימון בגרסת ישראל , לפיה ניסו המשיבים לבצע את השלמת ביצוע פסק הדין ואילו בטיטו מנע זאת מהם. ע"פ תצהיר ישראל,אילו היו המבקשים מאפשרים לו או למי מטעמו לבצע את העבודה שהתעתד לבצע ביום 15.7.15, ניתן היה להכשיר את השביל באופן שיתאפשר לעלות במדרגות בבטחה וכפי שהעיד בבית המשפט,אילו היה מתאפשר לו להשלים אתהביצוע, ניתן היה לטפס במדרגות לאיזור קו הקרקע,ע"י השינוי שביקשו לעשות (עמ' 143 שורות 19-20).

"אם היו מאפשרים לי לבצע את העבודה כמו שרציתי לבצע, ניתן היה לעלות ללא בעיה. התכוונתי לחצוב את הבטון ולזהות את המדרגות הקיימות ולהקים את הכל, מה שצריך לעשות נעשה, אם צריך לבטן נבטן. נעשה כל מה שצריך בבטחה. נעשה כל מה שצריך כדי לרדות ולעלות בבטחה, אפילו מעקה" (עמ' 143 שורות 25-22).

גם עדותו של סברה שחאדה-פועל הבניין,נצאה מהימנה בעיני ולא מצאתי אנטרס בגינו יעיד עדות שאינה אמת. ע"פ עדות זו,הגיע שחאדה על פי הנחיית מעסיקו, ביום 15.7.15 למושב יחד עם עובד נוסף על מנת לשקם את המדרגות. הוא נדרש לחתוך את הברזלים במעלה גרם המדרגות בכדי לאפשר גישה מהמפלס העליון לתחתון.שחאדה הוסיף כי במידת הצורך נדרש לבנות מדרגות על מנת לקשר כדבעי בין שני המפלסים. הוא אף נדרש לבצע מדידות על מנת להתאים את גובה המדרגות לגובה של משטח הבטון:

ש. אני מפנה אותך לסעיף 5 בתצהירך, תאשר לי- בגלל שהיה בגובה של הארץ את היציקת בטון היה בעצם גובה גדול בין החלק התחתון של המדרגות לבין המשטח בטון. זה נכון? העבודה שרצית לעשות היא להשלים את בניית המדרגות.

ת. כן, להשלים את המדרגות מהמפלס התחתון למפלס העליון.

גם בתצהירו הצהיר שחאדה במפורש(ראה סעיף 4 ),כי ישראל ביקש ממנו, הן להשלים את גרם המדרגות,הן לחתוך את הברזלים במעלה גרם המדרגות ו"הכל על מנת לאפשר גישה מהמפלס העליון ללול הממוקם במפלס התחתון" ובהמשך תצהירו(סעיף 6 ),הצהיר כי נדרש להפסיק את העבודה בטענה כי השטח לא שייך לישראל-עדות התואמת את תצהיר ישראל ,ממנו עולה בבירור זהות אותו דורש. עדותו בתוספת עדות ישראל,אשר לא נסתרו בביה"מ,שכנועוני כי המשיבים אכן ניסו להשלים את ביצוע פסק הדין גם ביחס למדרגות, ואולם, המבקשים סיכלו ומנעו מהם ביצוע זה.

יצויין כי לאחר שהוגשה תגובת המבקשים,בה הועלתה טענת הסיכול והמניעה שהסבו המבקשים עצמם להשלמת ביצוע פסר הדין,לא ביקשו המבקשים להגיש ראיות נוספות, או תצהיר משלים מטעמם על מנת לסתור טענה זו של המשיבים. בחקירתו עומת ישראל עם הטענה לפיה מר בטיטו סירב לביצוען של העבודות משום שהוא רצה לבנות את המדרגות בכוחות עצמו והשיב בשלילה לטענה זו. הטענות כאילו בטיטו דרש בזמן שהיה בשטח שכדי לקיים את פסק הדין צריך להביא את גובה המדרגות למקום מסויים וכאילו הסיבה בגינה התנגד לעבודות הייתה רצונו לבצע את "המדרגות שלו כמו שהיו פעם" (שאלת ב"כ המבקשים, בעמ' 144 שורות 16-15),הועלו בחקירת ישראל בלבד ואין בפני כל ראיה (תצהיר/עדות), מטעם המבקשים בעניין. עדות ישראל,כאילו בטיטו לא איפשר השלמת הביצוע ,עדות אשר נמצאה מהימנה בעיני ואף נתמכה בעדות שחאדה ,לא נסתרה. בטיטו, לא ציין בתצהירו מהי סיבה בגינה סירב לעבודות שהתעתדו המשיבים לבצע ולמעשה למעט טענה סתמית, כי גרם המדרגות אינו נגיש, אין בפני כל ראיה מצד המבקשים ביחס לטענות המשיבים,אשר לא נסתרו בעניין. דווקא משאלות ב"כ המבקשים את ישראל לעניין,הסיבה המוצדקת לגישתו, בגינה התנגד בטיטו לעבודות,יש כדי לתמוך בטענת המשיבים כי בטיטו אכן התנגד ומנע השלמת העבודות,בעוד שלטעם בגינו מנע את הביצוע,לא הוגשה כל ראיה מטעם המבקשים.

המבקשים הקדישו בסיכומיהם הקדישו פרק שלם לטענה כאילו המשיבים ניסו, בניגוד להוראות פסק הדין, להתאים את גרם המדרגות , על ידי הוספת מדרגות שיתאימו למשטחי הבטון. כלומר, המבקשים הודו בסיכומיהם כי התנגדו לביצוען של העבודות, אולם זאת מכיוון שלשיטתם, היה על המשיבים לסלק את משטחי הבטון (בעיקר סעיפים 4, 10-9,12). טענה זו יש לדחות כמפורט להלן:

9. משטחי הבטון- לא מצאתי כי קיימת הצדקה לקבוע שיש להרוס את שטח הבטון בתוואי השביל, ודי שהשביל קיים ומאפשר גישה, שהרי גם בית המשפט המחוזי קבע כי יש להשיב את השביל למצבו הקודם..." על מנת שהשביל יחזור וישמש את ה"ה בטיטו". בפסק הדין של בית משפט השלום התייחס בית המשפט לטענות המבקשים ביחס לשביל וכל שצוין שם היה שהבנייה (שלבינתיים הוסרה) ועבודות החפירה וההנמכה, מנעו שימוש באותו שביל:

"בתצהירים ובחוות הדעת מטעמם טענו בטיטו, כי במהלך ביצוע עבודות תשתית ובניה שלא כדין על ידי פרץ, נבנו בית הקירור ובית האריזה באופן חלקי על שביל הגישה, וכן בוצעו עבודות חפירה והנמכה של הקרקע באזור שביל הגישה באופן שלא מאפשר להם לעשות שימוש באותו שביל גישה".

בעניין זה אדגיש כי בפסק הדין שניתן בביה"מ שלום נקבע כי יש להרוס את מבנה בית האריזה בשטח שצוין שם ואת המשטח התפעולי בשטח שצוין שם, שנבנו ללא היתר בניה, וכן את התוספת החורגת למבנה בית הקירור. דא עקא שקביעה זו בוטלה על ידי ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי החלק בפסק הדין קמא, שציווה על הריסת "המפעל", יבוטל.הנה כי כן,המשיבים לא היו אמורים להרוס את משטחי הבטון בגין היותם חלק מהמפעל,אלא רק להשיב את השביל למצבו הקודם באופן שיאפשר את שימוש המבקשים. אילו היו המבקשים מאפשרים למשיבים להשלים את המדרגות ולחברם לשביל,לא היה נמנע שימוש המבקשים.

בעניין זה אפנה לכך שבניגוד לאמור בפסק הדין לעניין מילוי כל תעלה או חפירה,לא נזכר בהסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, העניין של הסרת משטחי בטון ולא נאמר:"לרבות הסרת משטחי בטון". אילו גם להסרת המשטחים כוונה הסכמת הצדדים,חזקה שהדברים היו נרשמים, כפי שנרשמו לעניין מילוי כל תעלה או בור.

עוד אוסיף כי לא ברור לי כיצד ,במצב בו היו המשיבים מחברים כדבעי בין משטח הבטון לגרם המדרגות (אלמלא התנהלות המבקש), הייתה נגרמת "סכנה של ממש לחיי אדם", שכן "במקום שביל להולכי רגל הוקמה פלטפורמה מבטון לשימוש משאיות". (סע' 14 לסיכומי המבקשים ). ברור כי תנועה על גבי המשטח דווקא (כמשתקף משלל התמונות שצורפו) אינה בגדר סיכון חיים ואם לעצם תנועת משאיות הכוונה,הרי זו לא נאסרה בפסק הדין ובמסגרת הליך זה לא ניתן להוסיף על האמור בפסק הדין.לאור האמור טענת המבקשים כי השביל מיועד להולכי רגל בלבד ולכן משטחי הבטון המאפשרים תנועת משאיות מהווים הפרה של פסק הדין,הינה טענה החורגת מהליך זה במסגרתו נדרש ביה"מ לבחון אך ורק האם בוצע פסק הדין. קביעה כנטען,לעניין איסור שימוש בשביל לנסיעה,כלל לא נקבעה בפסק הדין. הריסת משטח הבטון משמעה כי המבקשים ינועו על משטח לא סלול. עיון בתמונות מעלה כי משטח הבטון חלק, נקי וחסר כל מהמורות.לפיכך אין אלא לקבל את האמור בסיכומי המשיבים, כי המשטחים מקלים בפועל על המבקשים בתנועתם, או למצער אין בקיומם כדי למנוע מהם מעבר (סע' 76 לסיכומי המשיבים).

הטענה כי מצבו הקודם של השביל היה ללא משטחי הבטון,הינה טענה פרשנית ביחס לציווי להשיב את השביל למצבו הקודם תוך התעלמות מהסיפא לציווי "על מנת שהשביל יחזור וישמש את ה"ה בטיטו" . בכל מקרה יצוין כי בבקשותיהם הקודמות ע"פ פקודת ביזיון ביה"מ לא העלו המבקשים כל טענה בעניין וגם מכאן שלא ראו בבטון חלק ממה שיש לסלק על מנת להשיב את מצב השביל לקדמותו.

עוד אוסיף כי צודקים המשיבים בטענתם (סעיפים 6-13 לסיכומיהם) כי משמדובר בהליך מעין פלילי,הרי כל ספק בדבר משמעות צו ביה"מ צריך לפעול לטובת הנתבע שלא הפר את הצו ככל שלא הבין משמעותו.כבר נפסק כי הליך ע"פ פקודת ביזיון ביה"מ הינו הליך מעין פלילי ולפיכך,מדיניות משפטית ראויה הינה שסעד על פיו יינתן רק כאשר ברור כי מדובר בהפרה של פסק הדין ולא כשפסק הדין אינו חד משמעי וברור בהוראתו. אין ספק כי טענה על פיה מצב השביל אינו מאפשר גישה לחלקת המבקשים, או כי קיימות עדיין עבודות חפירה וההנמכה המונעים את הגישה,הינה טענה הראויה להליך זה ביחס להפרה של פסק הדין ולפיכך נבחנה לגופה. יחד עם זאת במקרה בו מתעורר חוסר בהירות באשר לפעולות שיש לבצע כדי שייחשבו המשיבים כמי שקיימו את פסק הדין וישיבו את המצב לקדמותו, לא ניתן לעשות שימוש בסנקציה החריפה של ביזיון בית המשפט לשם אכיפת הפסק.

10. אציין כי תמוה בעיני, וזה בלשון המעטה (!!),מדוע לא נעשתה פניה לביה"מ כבר בסמוך למועד הויכוח בין הצדדים בענין-15.7.15 והמבקשים העדיפו להמתין למעלה מחצי שנה לאחר החלטתי מיום 6.9.15. לכאורה,ניתן לחשוד כי המתנה זו לא נועדה אלא כדי להכשיר דרישה לחייב המשיבים בקנס עצום של למעלה ממאה אלף ₪ בגין טענה להפרה זו.

מכל מקום,מאחר ששוכנעתי כי המשיבים ניסו להשלים את ביצוע פסק הדין ואולם, המבקשים מנעו אפשרות זו,הרי יש להורות על דחיית הבקשה (ככל שזו נוגעת לשביל הגישה) למעט 3 ימי איחור.בעניין זה ראה ברמ 5657/12 דידי יאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה

" מטרת הליכי בזיון אינה עונשית, ומטרתם העיקרית להוביל לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה פני עתיד. נוכח מטרה זו, נפסק שחוסר יכולת לבצע חיוב שבפסק דין משמש הגנה במסגרתם (ע"פ 221/88 פנחסי נ' חזקי, פ"ד מב(2) 722, 724 (1988))." הדגשה שלי ר.א.

ב"כ המבקשים הפנה את ישראל לתמונה מס' 9 לנספח א3. אכן בתמונה זו נראית רצועת ברזל מעל החומה שלא הוסרה יחד עם הסככה שהוסרה.יחד עם זאת,בהתאם לעדות ישראל רצועת הברזל שממוקמת לכיוון שמאל של התמונה, ממוקמת מעל החומה ונועדה לכפר על הפרשי הגבהים ולמנוע סכנה (עדות ישראל, עמ' 152 שורה 28 , וראו תמונה מס' 10 ראשונה מלמעלה).רצועת הברזל אותה יש להסיר היא אך רצועת הברזל שחוסמת את מעבר המדרגות ובכך מונעת שימוש בשביל. אילו היו המבקשים מניחים לעובדים שהגיעו לשטח לבצע את המדידות ולהשלים את עבודתם כראוי, ייתכן שהעבודות אשר היו מבוצעות היו מניחות את דעתם.ככל שהמבקשים סברו עוד לפני ביצוע העבודות,כי אופן ביצוען לא ייעשהכראוי,היו יכולים בקשה למתן הוראות בעניין,אולם מניעת ביצוע העבודות והעלאת טענה בדיעבד ולאחר תקופה ממושכת דומני כי,יש בה משום חוסר תום לב.

לאור כל האמור עולה כי המשיבים כן מילאו אחר פסק הדין וניסו להשיב את השביל לקדמותו על מנת שיחזור וישמש את המבקשים. למעשה כל שנותר למבקשים לבצע, הוא הורדת הברזל (שתמך את הסככה בקטע שחוסם את המדרגות) , הריסת הבטון שחסם את המדרגות וקוצי הברזל, והתקנת מדרגות נוספות במידת הצורך, אשר יהיו בטיחותיות ויאפשרו גישה ראויה למשטח העליון. מאחר שאפשרות ביצוע עבודות אלו זו סוכלה על ידי המבקשים עצמם, אין להיעתר לבקשה דנא, ככל שזו נוגעת לחלק זה של פסק הדין.

11. כניסת משאיות- ראשית אציין כי לא מצאתי ליתן משקל לחוות דעת המודד לגופה הן לעניין המפורט ב"ממצאי בדיקתי",הן לעניין הטענה להפרת פסק הדין ביחס לשביל והן ביחס לכניסת משאיות,שכן מחקירת המודד עלה כי ערך את חוות דעתו במשותף עם ב"כ המשיבים לעניין מלל משפטי (עמ' 167 שורה 22 וכן ראה סעיפים 3 ו 17 לסיכומי המבקשים) וכן כי מסקנתו התבססה למעשה על מה שפרץ אמר לו שהוא "שטח המפעל" (עמ' 169 שורה 25-27).לאור האמור,ברי כי המסקנות והממצאים שפירט,כאילו עולים מהמדידה שערך, אינם בעלי משקל ולא מהווים עדות שבמומחיותו.

יחד עם זאת,אין חולק כי המודד הוא שערך את תשריט המדידה שצורף לחוות דעתו.אכן בתשריט אין מידות של כל המבנים שסומנו ואולם,הנתונים הרלונטיים לענייננו הינם קו הסיום של מבנה בית האריזה ושל מבנה המקלט (ולא שטח המבנים עצמם) ביחס למיקום המשאיות כפי שחזה בהן המודד בתמונות שצורפו לבקשה. בעניין זה עומד בפני תשריט מדידה אחד. עריכת תשריט הינה בתחום מומחיותו של המודד ותשריט זה לא נסתר בתשריט אחר.

בכל מקרה אדגיש כי הכרעתי דלהלן,מפנה לתשריט המודד בבחינת למעלה מן הצורך ואולם, גם בלעדיו,לא היה די בתמונות שצירפו המבקשים,כשלעצמן,כדי לשכנע בהוכחת ההפרה הנטענת.

ראשית יודגש כי על המבקשים היה להוכיח כי מדובר בכניסת 2 משאיות בשעות היום בתאריכים שלאחר 5.7.15,כפי שטענו בבקשתם (שהרי בהתאם להודעתם מיום 1.7.15 לא עמדו על הטענה לגבי התקופה הקודמת).

המבקשים צירפו 7 תמונות שצולמו לכאורה בזמנים שונים. מרבית התמונות אינן נושאות תאריך ושעה. רק התמונה השנייה נושאת תאריך - 27.7.15 והתמונה השביעית והאחרונה שנושאת תאריך 5.7.15., ואילו יתר התמונות אינן נושאות תאריך ושעת צילום. כבר בשל כך, אילו היו מתקבלות טענות המבקשים ,הרי לכל היותר היו המשיבים מחויבים בגין 2 הפרות בלבד ביחס לאותן 2 תמונות, שכן לגבי האחרות לא ניתן לדעת אם לא מדובר בתמונות ישנות אשר אינן רלוונטיות לתקופה נשוא הבקשה. כך לדוגמא ראה עדות ישראל ביחס לתמונה הראשונה בנספח ב' ,בה נראה מבנה שישראל העיד כי הינו מבנה שבעבר שימש אותו כמשרד וכבר פירק אותו "אני חושב שזה היה לפני שנה אולי, משהוא כזה" (עמ' 149 שורה 4) וכן ראה בעדות המודד כי "לא היה משרד שם כשהייתי" (עמ' 175 שורה 29). לאור האמור ומאחר שאין תאריך על התמונה ואף בתצהירו לא התייחס בטיטו למועד צילום התמונות, לא ניתן לקבוע שאין המדובר בתמונה ישנה מהתקופה בה עוד היה מוצב המשרד בשטח לפני שנה או בסמוך לכך (ראה גם בסיכומי המשיבים בסעיפים 20-34).

בנוסף,אין לקבל את ניסיון של המבקשים לטעון כי די בתמונות שצורפו על מנת להכריע כי בכל הימים פוקדות את המפעל מעל 2 משאיות. הנטל על המבקשים להוכיח כי בכל יום ויום בו מבקשים כי ייפסק קנס בגין הפרה,נכנסו יותר מ2 משאיות למפעל. אעיר כי טענתם של המבקשים בדבר הקושי במעקב אחר המתחם בכל שעות היום (סעיף 16 לסיכומיהם), תמוהה נוכח העובדה שבסע' 12 לכתב ההגנה בתיק 976-10-15,(צורף לתגובה) טענו המבקשים: "המצלמות שהוצבו, הוצבו על שטחם הפרטי של המנוחים, כאמצעי יחיד שניתן באמצעותו לוודא אכיפת פסק הדין שצוין לעיל, זאת לאחר שתובעים הקימו חומת ענק של מיכלים שנועדה למנוע אפשרות בחינה של מספר המשאיות שנכנסות למתחם התעשייתי וע"י כך ניתן היה לבחון קיום פסק הדין" (הכוונה לפסק הדין מושא הליך זה- 12625-01-09 (ההדגשות וההערה שלי- ר' א').

12. הלכה פסוקה היא כי הנטל להוכיח הפרה של פסק הדין מוטל על המבקשים, ומדובר בנטל כבד יותר מנטל המוטל על תובע בהליך אזרחי רגיל, שכן בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט נושאת סממנים פליליים. ראו דברי בית המשפט המחוזי ב- תא (חי') 20259-07-14 תמיר בוזי נ' עמל חיפה שרות מוניות עירוני ובין עירוני בע'מ

"בהקשר זה יש לזכור כי הנטל להוכיח את ההפרה מוטל על כתפי המבקש, וכי הנטל בהקשר זה אינו כנטל ההוכחה האזרחי הרגיל, אלא "נטל מוגבר" - וזאת לאור ההשלכות של קבלת בקשה כגון זו והאפשרות להשית עונשים פליליים על המפר. לכן, יש ליתן צו כאמור רק כאשר ביהמ"ש משוכנע שההחלטות שלו לא קוימו – והמקרה דכאן אינו כזה (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004), רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש – מפסקי כרם שלום, פ"ד מה(1) 617, 619 (1990), ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא(1) 661 (1997); ע"פ 7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' מנחם קופיץ, מאגר נבו (2011))."

במקרה דנן,לא הוכיחו המבקשים כי אכן נכנסו יותר מ2 משאיות למפעל בתקופה הרלוונטית. עיון בפסק דינו של ביה"מ שלום מעלה כי שטח המפעל אליו התייחס ביה"מ הינו המתחם הכולל מתחם אריזה,מיון וקירור לרבות משטח תפעולי. ראה סעיף 63 לפסק הדין:

"פרץ הקימו מתחם אריזה, מיון וקירור בניגוד לתוכניות החלות במקום, הרחיבו את מבנה בית הקירור והקימו מבנה אריזה ומשטח תפעולי ללא היתרים כדין..." לשטח זה התייחס ביה"מ שלום כמתחם המפעל. עיון בנספח א לתגובה הוא התשריט שצורף לתביעת המבקשים עצמם מעלה כי בתשריט מטעמם, מייד בסמוך למקלט הציבורי (המקלט הציבורי ועליו הקראוון שסומן ע"י המבקשים שם, בריבוע שחור),מצויה דרך שהוגדרה ע"י המבקשים עצמם בתשריטם שלהם כ"דרך אספלט" כשבהמשכה מצד ששמאל נרשם ע"י המבקשים עצמם "מצעים" וניתן לראות כי אינם שייכים לקו המתחם בו מצויים בית הקירור והאריזה.

לאור האמור,ככל שהמשאיות אינם עומדות בתוך המיתחם הסמוך לבית האריזה,במקביל או בכניסה אליו, אלא בדרך האספלט או בשטח המצעים,אין המדובר במשאיות הנמצאות בשטח המפעל. בעניין זה אציין כי כפי שכבר פורט,בהתאם להלכה הפסוקה אין אוכפים מכוח פקודת בזיון בית המשפט אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד", על פסק הדין להיות "ברור וחד משמעי" (רע"א 388/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, עמ' 60). לפיכך, ככל שאין המדובר בשטח שברור כי הינו חלק מבית הקירור, בית האריזה והמשטח התפעולי, לא ניתן לקבל טענה כי הימצאות משאית שלישית שם מהווה הפרה של פסק הדין.

13. להלן ייבחנו התמונות שצורפו כנספח ב' לבקשה,כאשר כאמור,למעט לגבי 2 תמונות,הדברים נאמרים למעלה מן הצורך,שכן, בהעדר עדות ביחס למועד צילומן, לא ניתן לדעת כי מתייחסות למועד הרלוונטי לבקשה.

תמונה 1-נעדרת תאריך ולכן,לא הוכחה הפרה ממועד 5.7.16,כנטען. מעיון בתמונה וגם אם אתייחס לקצה הרחוק של האיסכורית הלבנה המצויה בגג בית האריזה,לא ניתן לקבוע כי 2 המשאיות עומדות במקביל לשטח בית האריזה ולא במיקום לאחר קצה האיסכורית הלבנה.התמונה צולמה במבט הצופה מרחוק קדימה ולא ניתן לקבוע ע"פ התמונה כי 2 המשאיות הנ"ל (שכן אין חולק כי משאית שלישית מצויה בשטח המפעל),עומדות במקביל לבית האריזה, או כמו שניסה ב"כ המבקשים לטעון,בין האיקס המסומן בעט כחול לאיקס המסומן במרקר תכלת. אדגיש כי לצורך הקביעה על פיה המבקשים לא הוכיחו טענתם ביחס לתמונה זו אינני נדרשת כלל לחוות דעת המודד ואולם למעלה מן הצורך אוסיף כי גם ע"פ התשריט שערך (שרק אליו יש להתייחס מתוך חוות הדעת),הרי שהמשאיות המסומנות 1-ב',1-ג' לא מצויות במקביל לבית האריזה,אלא לאחר שכבר הסתיים, האחת מצויה בשטח המצעים שכאמור לעיל אינו חלק משטח המפעל והאחרת, חלקה בשטח המצעים וחלקה בשטח חקלאי.

תמונה 2- למעשה, מקומן של המשאיות זהה לכאורה למקומן של המשאיות בתמונה הראשונה. לכן, לאור המפורט לעיל, לא הוכח ששתי משאיות היו בתוך שטח המפעל. יצוין כי לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ המבקשים בחקירתו את המודד כאילו מהתמונה עולה שמשאית אחת במגע קו עם המקלט. לא רק לפי זוית ראית המודד (כפי שהשיב עמ' 176 שורה 6-7),אלא גם לפי הזוית של ביה"מ המשאיות מצויות מעבר לקו המקלט, כאשר בוודאי שהמשאית הימנית יותר נראית בתמונה אפילו רחוקה יותר ובוודאי שאינה בקו המקלט. לכן בכל מקרה גם אם האחרת כן הייתה בקו המקלט ,עדיין אין המדובר ביותר מ 2 משאיות.

תמונה 3- נעדרת תאריך ולכן,לא הוכחה הפרה ממועד 5.7.16,כנטען.

עיון בתמונה זו מעלה שלמצער משאית אחת (שסומנה בתשריט המודד 3-ג') ממוקמת הרחק מאחור באופן שאפילו בתמונה מס' 3 קשה לזהותה ומכאן שממילא, אין יותר משתי משאיות בתוך השטח.

תמונה 4- התמונה הרביעית (למעלה מצד ימין) זהה לתמונה השלישית ואציין כי התנהלות זו של המבקשים אשר שצירפו שתי תמונות זהות לחלוטין,אינה ראויה. בשתי התמונות ניתן לחזות במלגזה שבסמוך אליה ארגז שלידו עומד אדם שלובש חולצה כהה ומרים את ידו השמאלית לעבר הארגז ומאחוריו אדם נוסף עם חולצה לבנה. כאמור מאותם טעמים שבהם אין בתמונה השלישית לראות הפרה,הרי גם בתמונה זו לא נראות יותר מ-2 משאיות בשטח המפעל (השלישית בקושי נראית בקצה התמונה).

תמונות 5-6 בתמונה החמישית ניתן לחזות במשאית אחת בלבד, הוא הדין ביחס לתמונה מס' 6, שבה ניתן לחזות במשאית אחת בלבד. לכן ממילא לא ברור כיצד יש בתמונות אלו משום הוכחה שמדובר בהפרה של פסק הדין שהרי פסק הדין אוסר כניסת יותר מ2 שתי משאיות. הוא הדין ביחס לתמונה מס' 6 שבה ניתן לחזות במשאית אחת בלבד.

תמונה 7- ניכר בהחלט שמשאית אחת מרוחקת מאוד ומיקומה דומה למיקום של המשאית בתמונה השלישית (בתשריט המדידה סומנה כ7 ב' בסמוך ל 3 ג'), מכאן שגם אם בתמונה זו ניתן היה לראות 3 משאיות (ויודגש כי ביה"מ כלל לא הצליח לזהות משאית שלישית), ממילא, אחת מהן מחוץ לשטח המפעל, כך שאין הפרה של פסק הדין.

בהערת אגב אציין כי המבקשים בסיכומיהם התייחסו אך ורק לתמונה הראשונה, ולמעשה זנחו את יתר התמונות ולא הבהירו בסיכומיהם כיצד יש ביתר התמונות משום הפרה של פסק הדין.

14. לאור כל האמור לעיל הבקשה ברובה, נדחית.

אני מחייבת את המשיבים בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪ בלבד עבור שלושה ימים עד להשלמת תוואי השביל עד למועד בו סוכלה השלמת הביצוע (מאחר שבהתאם להחלטה מיום 6.9.15 כבר חויבו המשיבים בקנס עד ליום 12.7.15,הרי מדובר בהפרה מיום 13.7.15 עד 15.7.15).

בנסיבות שפורטו לעיל ומשהמבקשים עתרו לחייב המשיבים בקנס של כרבע מיליון ₪,והבקשה התקבלה ביחס לקנס בסך של 1,500 ₪ בלבד,לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

מובהר לצדדים, כי על המבקשים להשלים את שנותר להשלים ונמנע מהם בעבר כפי שפורט לעיל וזאת עד ליום 1.8.16.

המשיבים ימנעו מלהפריע לביצוע העבודה הנדרשת.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ו, 11 יולי 2016, בהעדר הצדדים.