1. בפניי בקשה עפ"י פקודת ביזיון ביהמ"ש לאכוף על המשיבים לקיים את פסה"ד שניתן בתיק זה כאמור בפסה"ד שניתן בערעור שהוגש עליו במסגרת ע"א 57550-11-11 (להלן: "פסה"ד).

2. בפס"ד נקבעו בין היתר הקביעות הבאות, לגביהן נטען כי לא קוימו או הופרו:

א. "הקביעה (בפסק של ביהמ"ש קמא – ר.א) אודות סילוק הסככה ממקומה, והשבת השביל (עליו הוקמה הסככה) למצבו הקודם, תיוותר על כנה. למען הסר ספק, ה"ה פרץ ישיבו את השביל למצבו הקודם, ובין היתר ימלאו כל תעלה או כל חפירה הצריכים מילוי, על מנת שהשביל יחזור וישמש את ה"ה בטיטו. כל זאת ייעשה בידי ה"ה פרץ, ועל חשבונם, בתוך 90 יום מהיום".

בבקשה נטען כי המשיבים לא ערכו מילוי מלא לשביל, וכי בור עמוק שנחפר בשטח ותוואי השביל, מולאו באופן זניח בלבד – צורפו תמונות.

כן נטען כי הסככה בתוואי השביל לא סולקה באופן מלא – לעניין זה צורף תשריט מודד ונטען כי עולה מהתשריט שבית הקירור והמנועים הצמודים אליו עדיין בנויים על תוואי השביל וכי יסודות הבניה – משטחי בטון וחומר בסיס לא פורקו ונותרו בשטח.

המבקשים טענו, כי קביעת ביהמ"ש השלום אשר נותרה על כנה, התייחסה לסככה- תוספת למבנה בית קירור החורגת משטח של 429 מ"ר וכי עפ"י תשריט המודד שצורף, היקף הסככה כיום הינו 494.128 מ"ר וגם בכך יש לתמוך טענתם כי הסככה לא סולקה באופן מלא.

ב. "ניתן צו מניעה קבוע, האוסר על כל פעילות במפעל של ה"ה פרץ בין השעות 22:00 ל- 06:00. נוסף על כך, בשעות היום אנו אוסרים כניסה של יותר משתי משאיות למפעל".

בבקשה נטען כי למרות ההגבלה על כניסת 2 משאיות ביום למפעל, בפועל פוקדים את המפעל בין 5 ל- 10 משאיות ביום – צורפו תמונות.

הבקשה הוגשה ע"י מנהל עיזבון המנוחים – הם התובעים לטובתם ניתן פסק הדין.

לאחר שהוגשה בקשה לסילוק על הסף, בין היתר, בטענה כי לא הוצג מינוי מנהל עיזבון – נטען כי המדובר ברישום מוטעה וכי למעשה הבקשה הוגשה בשם היורשים של המנוחים עפ"י דין ,צורפו ייפוי כוח מטעם היורשים ונתבקש תיקון כותרת הבקשה ע"י צירוף שמות כלל היורשים.

3. בתגובתם טענו המשיבים, כי יש לסלק את הבקשה על הסף בהעדר, מעמד למבקש. כן נטען כי מדובר בפס"ד אישי אשר לא הקנה זכות קניינית המהווה חלק מעיזבון המנוחים. בעניין זה הפנו המשיבים לפסיקה על פיה זכות מעבר שהינה זיקת הנאה מכוח שנים הינה זכות לטובת אדם ולא לטובת מקרקעין.

עוד טענו המשיבים, כי אין מקום לדון בבקשה במסגרת זו, שכן ניתן לבצע את פסה"ד באמצעות לשכת ההוצל"פ.

לגופם של דברים, טענו המשיבים, כי קיימו את פסה"ד למעט השלמת הכשרת שביל הגישה במלואו, שכן המנוחים עצמם מנעו סיום הכשרתו. בעניין זה, צירפו המבקשים בקשה שהגישו בעבר לביהמ"ש המחוזי, ואולם, לטענתם, לאחר שביהמ"ש המחוזי קבע שהמקום לדון בבקשה הוא ביהמ"ש שלום, לא המשיכו בניהול ההליך.

כן טענו המשיבים, כי קיים שביל חלופי באיכות טובה יותר ואין טעם בהתעקשות על השביל הנידון שממילא כבר לא נעשה בו שימוש. לטענת המשיבים המדובר באובססיביות כנגדם, מצד בן המנוחים – מר אשר בטיטו. בנוסף, טענו המשיבים כי שביל הגישה אינו עובר בבית הקירור ולכן, אין לקבל את הטענה כי היה עליהם לפנות את המנועים והחלק הנטען. המשיבים צרפו תצ"א המתארת את המצב לפני ואחרי פירוק הסככה ואשר מראה, לטענתם, כי הסככה פורקה. לעניין הפרת האיסור של כניסת משאיות, נטען כי בפסה"ד נאסר על כניסת שתי משאיות במקביל ואיסור זה לא הופר. המשיבים הפנו לפרוטוקול הדיון בביה"מ המחוזי וטענו כי עולה ממנו כוונת הצדדים, לאסור רק על כניסת 2 משאיות במקביל. עוד נטען, כי התמונות שצורפו ע"י המבקש ובהן נראות 3 משאיות, אינן רלוונטיות, שכן משאית אחת מבין השלוש מקולקלת ובעניין זה צורף תצהיר קצין בטיחות על פיו מדובר במשאית מושבתת.

4. המבקש הגיש תשובה לבקשה וצירף כאמור יפויי כוח שלטענתו ניתנו מטעם כלל היורשים – הילדים של המנוחים.

המבקש הכחיש את הטענה כי השימוש בשביל הינו זכות אישית והפנה לדברי ביהמ"ש השלום בפסק דינו, אשר ציין כי מדובר בשביל גישה סטטוטורי וציבורי אשר שירת את משפחת בטיטו ומהווה שביל מעבר מביתם ללול. לפיכך, נטען כי אין המדובר בזכות אישית, אלא כפי שנקבע בשביל ציבורי סטטוטורי שנועד לשמש את משפחת בטיטו למעבר ללול וגם היורשים זכאים באותה מידה לעשות שימוש בשביל כדי להגיע ללול שירשו. המבקש התייחס בתשובה גם ליתר טענות המשיבים בתגובתם.

גם לגופם של דברים התייחסו המבקשים בתגובתם.

בתאריך 4.1.15 התקיים דיון בבקשה ומאחר שלתגובת המשיבים לא צורף תצהיר (אלא רק מטעם קצין הבטיחות לעניין הרכב), נחקר רק מר אשר בטיטו על תצהירו.

דיון:

5. כבר בראשית הדברים אציין, כי יש לקבל את טענתם המקדמית של המשיבים למחיקת הבקשה על הסף בהעדר מעמד למבקש ומאחר שאף בצירוף ייפוי הכוח מטעם יתר ילדי המנוחים אין די.

ב"כ המבקש הפנה להוראת חוק הירושה הקובעות יורשים עפ"י דין וטען כי הזכויות נגזרות עפ"י הוראות אלו בחוק הירושה. אכן הוראת חוק הירושה הן הקובעות מי הם היורשים במות המוריש, אלא שעדיין לצורך קביעה כי אלו ואף אלו בלבד היורשים, יש צורך בהכרזת הרשות המוסמכת לאחר הליך תקין והוצאת צו ירושה.

בתי המשפט כבר הביעו דעתם כי אין די בטענה הלכאורית כי מדובר ביורשים, כל עוד אין בנמצא צו ירושה, לא ניתן לדעת כי אין יורשים נוספים (אף בהעדר ידיעה מטעם הטוענים להיותם יורשים על קיומם של יורשים/ילדים, נוספים) או אחרים, ככל שהושארה צוואה שאינה ידועה לצדדים. לכן כבר נקבע כי רק צו עפ"י דין הוא המאפשר אישור חליפים לצד בהליך. יצוין כי הדברים נאמרו הן ביחס להחלפת צדדים בהליך והן לאחר שכבר ניתן פסק דין וצד עתר לקביעת חליפים במסגרת הליכי ערעור ואף במסגרת הליכי הוצל"פ.

כך לדוגמא נקבע בת"א (מחוזי חיפה) 359480-02-10, תקלה מועלם נ. עזבון המנוחה ביפא מינא יעקוב סוכר ז"ל מיום 5.10.10:

"בעיקרון שבסעיף 1 לחוק הירושה, קובע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", או בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המבקשת בבקשתו, אין כדי להועיל למבקשת, שכן עדיין יש צורך לקבוע מיהם כל יורשיהם הטבעיים של המנוחים וקביעה כזו יכולה להיעשות, כאמור, רק על פי דין, שאחרת – מי לידינו כף יתקע שאין למנוחים יורשים נוספים, אשר לא צויינו (בין בידיעה ובין שלא בידיעה) ע"י מי מהצדדים לתיק?, או שהמנוחים לא השאירו צוואה שאינה ידועה לצדדים?

קביעת יורשיו של אדם יכולה להיעשות רק על פי דין, דהיינו – על פי הכרזת הרשות המוסמכת (הרשם לענייני ירושות וצוואות או בית המשפט לענייני משפחה), לאחר הליך תקין (ופרסום שנעשה במסגרתו), בין על ידי הוצאת צו ירושה ובין על ידי מתן תוקף לצוואה שהמנוחים הותירו אחריהם. כך – לגבי יורשי הנתבעת 1 וכל יורשי יורשיה ויורשיהם. ב"ידיעה" מיהם יורשיו על פי סדר הירושה בחוק הירושה, או ב"רישום" היורשים אצל המועצה המקומית, אין די" (ההדגשה שלי ר.א).

כן ראה רע"א 3402/03 יהודה אלמליח ז"ל ואח' נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה אשר התייחס להחלפת "זוכה" בהליכי הוצל"פ (והדבר מתאים גם לעניינו המתייחס לאכיפת פס"ד בשם חליפי הזוכים).

"אין מנוס לבא כוח המבקשים אלא מלבסס כי מדובר בחליפים של הזוכים על דרך המצאה ללשכת ההוצאה לפועל של ייפוי כוח יורשיהם החוקיים של הזוכים בצירוף הוכחה על היותם היורשים, דהיינו צו ירושה או קיום צוואה" (ההדגשה שלי ר.א).

ועוד ראה רע"צ 43702-04-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ. מינתאמיד מולה:

"המבקש טוען כי זכותם של יורשים לרשת את המנוח קמה להם עם מותו של המוריש, כהוראת סעיף 1 לחוק הירושה ואולם גם בסעיף זה אין כדי להועיל למבקש. מועד נפילת נכסיו של נפטר לידי יורשים הוא מועד הפטירה ואולם, ללא צו ירושה כלל לא ידוע מי הם היורשים.

המבקש יוצא מהנחה כי הקטינים הינם היורשים הבלעדיים של המנוחים, הוריהם, ואכן הדעת נותנת כי זהו המצב ואולם בהעדר צו ירושה שיקבע מי הם היורשים לא ניתן להסתמך על ההנחה וכבר היו דברים מעולם ואין להתייחס אל מי שנחזים להיות יורשים בתור יורשים שמא יתברר אח"כ כי קיימים יורשים אחרים או נוספים (ההדגשה שלי ר.א).

וכן ראה ה"פ (מחוזי ת"א) 1363/94 בש"א 5254/05 קידר נ. United Ciucle Inc ואח'.

"המבקשת טוענ ת כי היא היורשת היחידה של המנוח, אך לא ניתן להסתמך על טענה זו כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה. אומנם על פי סעיף 1 לחוק הירושה עובר עזבון המוריש ליורשיו עם מותו. אך כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה, אין ליורש עילת תביעה בגין נכסים שירש (ראה: ת.א. (ת"א) 768/91 גרגוריו ברץ נ' ד"ר ריקרדו ברץ, תק-מח 91(3) 928; ת.א. (נצ') 1006/01, בש"א 3297/02 חרבי נ' עזבון המנוח עבד אלכרים שמאסי, תק-מח 2003(1) 36679). כך גם בענייננו: כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה, לא ניתן להסתמך על טענת המבקשת כי היא היורשת היחידה של המנוח, וכי היא רשאית לבוא בנעליו בעניין נכסי התביעה".

כן ראה בהחלטות לגבי הליכי ערעור בשם מנוחים אשר חייבו המצאת צווי ירושה או צווים לקיום צואה לגבי בעלי דין שפטרו – ע"א 4138/07 נעימה אברהם נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, ע"א 5404/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. דוד עדרי ואח'.

לאור כל האמור, ומשלא צורף צו ירושה ביחס ליורשי המנוחים והמבקש אף הבהיר בחקירתו כי עוד לא הוגשה בקשה לצו ירושה, אני מורה על מחיקת הבקשה.

אציין כי להודעת המבקשים מיום 4.2.15,צורף אישור על פתיחת בקשה לאחרונה, למינוי מנהל עיזבון זמני. יחד עם זאת, בהעדר החלטת מינוי בעניין, הרי שבשלב זה דין הבקשה להימחק.

עוד אוסיף כי בנסיבות אלו, שעה שהבקשה לא הוגשה ע"י המוסמכים להגישה, לא מצאתי להתעמק בטענות המשיבים בסיכומיהם לעניין האפשרות להוריש את הנחלה ליותר מיורש אחד, זאת כאמור גם נוכח העובדה שע"פ הודעת המבקשים בחרו בהליך למינוי מנהל עיזבון ולא להוצאת צווי ירושה.

4. למעלה מן הצורך ולמרות שדין הבקשה להימחק בהעדר ראיה לסמכות הגשתה בשם המנוחים, אבהיר כי אילו היו מוצגים צווי ירושה כנדרש בדין, היה דין הבקשה להתקבל בחלקה:

הבקשה ככל שהיא מתייחסת להפרת פסק הדין לסילוק הסככה דינה להימחק, שכן ההלכה הינה שבמדרג הדרכים לאכיפת פסק דין, ההליך עפ"י פקודת ביזיון ביהמ"ש הינו החמור ביותר והוא סעד שיורי. ההלכה הינה כי אין לנקוט בהליך על פי הפקודה ככל שקיימת דרך אחרת לביצוע הצו השיפוטי. מקום שפתוחות בפני הזוכה דרכים אחרות לאכיפה כגון באמצעות הליכי הוצל"פ, דין הבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט להידחות על הסף. בהתאם להלכה זו, הליכים על פי הפקודה, נועדו בעיקרם לצווים מסוג "לא תעשה" ולצווים אחרים הדורשים שיתוף פעולה אישי מצד החייב. ראה ד. בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שישית עמ' 254-255).

במקרה דנן, קיימים בפסק הדין מס' צווים. אמנם ביחס לצו האוסר כניסת 2 משאיות למפעל ואף ביחס לסעד של מילוי השביל והשבתו לקדמותו, לא מצאתי כי הינם מתאימים לביצוע על פי חוק ההוצל"פ.

יחד עם זאת, ככל שהבקשה מתייחסת להוראה לפירוק הסככה על כל הנובע מכך, המדובר בצו שהינו למעשה צו לסילוק הסככה אשר ניתן לאכיפה במסגרת ההוצל"פ (אם במסגרת הליכים לפינוי וסילוק יד ובמקרה שמדובר בהליך יותר מורכב, באמצעות מינוי כונס נכסים).

אציין כי אינני מוצאת כי קיימת מניעה כלשהיא כי האכיפה של סעדים שונים בפסק דין תעשה בערכאת שונות וזאת בהתאם לכוונת המחוקק ועמדת הפסיקה, כי ככל שניתן להוציא סעד לפועל בדרכים שלא על פי הפקודה, הרי עדיפה דרך זו. ראה לדוגמא בענין זה ת"א (רחובות) 1627/07 מנהל מקרקעי ישראל נ. קוסטה בע"מ ואח':

"באשר לטענת בא-כח המשיבות בדבר איסור פיצול אכיפה של סעדים בערכאות שונות, אני סבורה כי יש לדחות גם טענה זו. אין כל מניעה שצו הפינוי ייאכף במסגרת הליכי הוצאה לפועל כפי שנהוג ונקבע בפסיקה והדבר אף תואם את סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, בעוד שהצו לאיסור שימוש ייאכף במסגרת הליכי ביזיון. שאם לא כן, מה טעם במתן צווים מסוגים שונים אם לא ניתן לאוכפם, אף בדרך המצריכה פיצול".

בעניין זה אוסיף כי אילו היה סעד זה מוגש לאכיפה באמצעות הליכי ההוצל"פ, הרי גם המחלוקת לעניין היקף ההריסה(ראה טענות המשיבים בסיכומיהם כאילו הצו לא כלל את הרצפה, הקיר והמנועים),הייתה באה על פתרונה באמצעות סמכות רשם ההוצל"פ לפנות במידת הצורך ובהתאם לשיקול דעתו, בבקשה להבהרה לביה"מ שנתן את פסק הדין.

5. יחד עם זאת וככל שהבקשה הייתה מוגשת על ידי המוסמכים להגישה, בהתאם לצווי ירושה או צווי קיום צוואה, סבורתני כי היה מקום להיעתר לבקשה ולקבוע קנס אשר יבטיח קיום פסק הדין ביחס ל- 2 הצווים האחרים שניתנו בפסק הדין:

בעניין זה אציין, כי המשיבים עצמם הודו כי השביל טרם הוכשר על ידם וכי אף הבור ("החפיר" בתגובתם) טרם מולא על ידם. טענת המבקשים כי צו זה טרם בוצע לאור התנהלות המנוחים לא הוכחה, שכן התגובה לא נתמכה בתצהיר ואין בפני אלא טענות בעלמא, שלא ניתן היה לחקור עליהם ובוודאי לא הוכחו. עצם הגשת הבקשה בעניין זה בעבר לבית המשפט המחוזי, אין בה די כדי לתמוך בטענה שכן הבקשה שם לא נידונה ולא הוכרעה.

גם לטענה כאילו מדובר בזכות אישית לא מצאתי בסיס. עיון בפסק דין של בית משפט השלום (אשר בעניין השבת השביל למצבו הקודם, נותר על כנו), מעלה כי אין המדובר בזיקת הנאה אישית, אלא בקביעה של בית המשפט כי מדובר בשביל שכבר בעת הקצאת הנחלות תוכנן עבור המנוחים (סעיף 66 לפסק הדין), וכי העבודות בוצעו על ידי המשיבים לא כדין תוך פגיעה בשביל גישה סטטוטורי וציבורי אשר משרת את המנוחים ומהווה שביל מעבר מביתם ללול.בית המשפט לא קבע כי מדובר בזיקת הנאה אישית מכוח שימוש של שנים, אלא כי מדובר בשביל סטטוטורי ציבורי ששימש את המנוחים ואשר המבקשים חסמו אותו וביצעו בו עבודות בניגוד לחוק וללא היתר בניה כדין (סעיף 68 לפסק הדין). משכך, הציווי בפסק הדין אינו אישי ואינו בטל עם פטירת המנוחים ובוודאי שליורשים אשר ירשו את הבית והלול, זכות לעמוד על כך שפסק הדין יבוצע והשביל אשר נקבע כי נחסם לא כדין, יוחזר לקדמותו.

גם טענת המשיבים כאילו קיים שביל חלופי אינה רלוונטית מאחר שהן בית משפט שלום והן בית משפט מחוזי קבעו כי יש להשיב את השביל למצבו הקודם (וזאת למרות שהמשיבים טענו כבר בפני בית משפט שלום כי הבטיחו שביל גישה חלופי (סעיף 68), ברי כי על המשיבים לקיים פסק דין זה ואין בסמכות מותב שיפוטי זה לשנותו.

בהערת אגב אציין כי טענות המשיבים להתעמרות וחוסר תום לב, למרות שאינן רלוונטיות כאמור, כבר זכו למענה בפסק הדין של בית משפט השלום עת קבע "זכותם של בטיטו להתעקש על שביל הגישה המאושר ואין לראות בהתעקשות זו חוסר תום לב כפי שניסו פרץ לטעון בתצהיריהם ובסיכומים מטעמם" (סעיף 68 לפסק הדין). בית המשפט גם קבע עניינית שם, כי השביל החלופי אינו ראוי כחלופה לשביל הגישה המקורי.

6. לעניין הפרת האיסור על כניסת יותר משתי משאיות למפעל בשעות היום- על פי סעיף 18 לתצהיר שצורף לבקשה, במהלך היום פוקדים את המפעל בין 5-10 משאיות. משהמשיבים לא הגישו תצהיר נגדי, לא נסתרה טענה זו. אמנם, לתגובת המשיבים צורף תצהיר מטעם קצין בטיחות רכב על פיו אחת משלושת המשאיות הנראות בתמונה שצורפה לבקשה, הינה משאית מושבתת העומדת במקומה באופן קבוע. אולם, לא רק שקצין הבטיחות לא התייצב להיחקר על תצהירו אלא שגם כאמור, מלבד טענה זו לא הוגש כל תצהיר נגדי הסותר את הטענה כי נכנסות מעל 2 משאיות למפעל במהלך היום. העובדה שבתמונות שצורפו לבקשה נראות רק 3 משאיות, אין בה כדי לגרוע מהטענה שהועלתה בתצהיר כאמור (לעניין כניסת משאיות נוספות) ואשר בהעדר תצהיר נגדי, לא נסתרה.

לעניין הטענה כאילו פסק הדין אסר רק על כניסת 2 משאיות בו זמנית וכאילו "לא ניתן לפגוע בקניינו של אדם ללא הסמכה מפורשת"-מתוך סיכומי המשיבים, הרי שבניגוד לדעת המשיבים, סבורתני כי פסה"ד ברור ואינו נתון לפרשנות המשיבים: מאחר שבפסק הדין נקבע רק- "נוסף על כך, בשעות היום אנו אוסרים כניסת של יותר משתי משאיות למפעל", ללא כל הגבלה, או סייג, כי מדובר בכניסה בו זמנית של 2 משאיות, לא ניתן לקבל את פרשנות המשיבים המבקשים להוסיף על מה שלא נאמר בפסק הדין.

גם בדברי ב"כ הצדדים כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי, לא מצאתי ולו רמיזה לתנאי האמור, אשר לטענת המשיבים הוסכם עליו. וראה שם דברי ב"כ המשיבים:

"עו"ד בן אור- אני מצהיר ומתחייב שרק שתי משאיות ייכנסו משם בשעות היום".

הנה כי כן, גם ב"כ המשיבים, לא הוסיף להצהרותיו את המילה "במקביל" או את המילה "בו זמנית".

טענת המשיבים כאילו הגבלה על כניסת 2 משאיות בכל שעות היום הינה אבסורדית (שכן תביא לשיתוק המפעל), יכולה הרי להיטען גם על ידי המבקשים, כך שאיסור רק על כניסת 2 משאיות במקביל הינה אבסורדית ויכולה להביא לכך שייכנסו עשרות משאיות בכל יום למפעל באופן שבכל פעם כשתצא אחת מ- 2 המשאיות תכנס משאית נוספת, כך שהפעילות בכל שעות היום תהיה רבה ועניפה. מכל מקום, כאמור, משפסק הדין ברור ונהיר, אין צורך לבחון את ההשלכות של האיסור עליו הסכימו הצדדים ואשר ונקבע בפסק הדין ללא כל תנאי מסייג.

7. יחד עם זאת, כאמור, מאחר שהבקשה לא הוגשה על ידי היורשים על פי צו ירושה כדין, או על ידי מנהל העיזבון ע"פ צו כדין למינויו, דין הבקשה להימחק וכך אני מורה.

בשל כל האמור לעיל, ואשר על פיו אילו הייתה הבקשה מוגשת על ידי חלופי המבקשים כדין, הייתה מתקבלת בחלקה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ה, 09 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.