1. המדובר בבקשה עפ"י פקודת ביזיון ביהמ"ש לאכוף על המשיבים לקיים את פסה"ד שניתן בתיק זה כאמור בפסה"ד שניתן בערעור שהוגש עליו במסגרת ע"א 57550-11-11.

מאחר שהמבקשים סיכמו טענותיהם במהלך הדיון שהתקיים ואילו המשיבים ביקשו להגיש סיכומים בכתב, ניתנה למבקשים אפשרות חריגה להשיב לסיכומי המשיבים תוך 24 שעות מקבלתם. דא עקא מאחר שאין המדובר בנוהל שבשגרה, נשמט מלפני ההיתר שניתן למבקשים ולפיכך, לאחר שהמבקשים הודיעו כי לא קיבלו את סיכומי המשיבים ולכן לא מיצו את זכות התשובה, נקבע על ידי בהחלטתי מיום 10.2.15 כי החלטתי מיום 9.2.15 אינה סופית ורק לאחר הגשת סיכומי התשובה, תינתן החלטה נוספת אשר תבהיר האם מצאתי לשנות מאותה החלטה.

אציין כי אינני מקבלת את טענת המשיבים כאילו אין בסמכותי לתקן את החלטתי. אין המדובר בפסק דין, אלא בהחלטה אחרת ,אשר ניתנה בבקשה ע"פ פקודת ביזיון ביה"מ לאחר שפסק הדין בתיק כבר ניתן. ביה"מ מוסמך לשוב ולעיין בהחלטה אחרת שנתן ובמיוחד בנסיבות אלו, כשמדובר בהחלטה שניתנה בטעות, בטרם חלף המועד להגשת תשובת המבקשים, מצאתי לקבוע כי ההחלטה אינה סופית ואשוב ואעיין בה לאחר הגשת תשובת המבקשים. בעניין זה אוסיף כי בהתאם לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, רשאי ביה"מ לתקן בכל עת, פגם או טעות, בכל הליך. משההחלטה ניתנה בטעות, בטרם ניתנה למבקשים אפשרות להשיב, מצאתי להורות כי יש לתקן פגם זה ובהתאם ניתנה החלטה מפורשת כי לאור האמור, ההחלטה שניתנה יום קודם לכן, אינה סופית. בעניין זה אוסיף כי מאחר שמימלא המבקשים רשאים להגיש בקשה חדשה ע"פ הפקודה, בכל עת בה מופר פסק הדין ומאחר שלא נטען ע"י המשיבים כי בינתיים פסקו ההפרות הנטענות, אינני מוצאת טעם להתעלם מאישור מינוי מנהל העיזבון הזמני שצורף לתשובה.

2. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שעיינתי באישור מינוי מר אשר בטיטו כמנהל עיזבון זמני של המנוחה-גב' סימי בטיטו ז"ל(אישור אשר צורף במועד הגשת סיכומי התשובה)-בהתאם להחלטת הרשמת לענייני ירושה בנצרת, אני מוצאת לשנות מההחלטה מיום 9.2.15, אשר בבסיסה עמדה ההנחה כי טרם מונה מנהל עיזבון או ניתן צו ירושה וזאת כדלקמן:

מאחר שכיום קיים צו מינוי מנהל עיזבון זמני, הרי גם אם הצו צורף בדיעבד, אינני מוצאת עוד טעם במחיקת הבקשה. כאמור, המדובר בבקשה ע"פ פקודת ביזיון ביה"מ, אשר ברי כי המבקשים רשאים להגישה בכל יום וזאת לאור טענת ההפרה הנטענת ולמטרת אכיפת פסק הדין. אינני מוצאת לבזבז מזמנם של הצדדים ומזמנו של ביה"מ ולאלץ את המבקשים להגיש בקשה חדשה אליה יצורף הצו המעיד כי כיום, אכן קיימת סמכות למר אשר בטיטו כמנהל העיזבון הזמני להגיש את הבקשה.

המשיבים טענו כי המדובר בצו פגום שכן הסמכות למנות מנהל עיזבון זמני מסורה לביה"מ ולא לרשם לענייני ירושה. אכן יש גישה התומכת בעמדת המשיבים. אולם, קיימת גישה נוספת על פיה, מאחר שבהתאם לסעיף 78 (ב) לחוק הירושה, כאשר המדובר בבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר (כל היורשים הפוטנציאלים), רשאי הרשם לענייני ירושה למנות מנהל עיזבון, הרי ש: "סמכות זו היא גם למינוי מנהל עיזבון זמני(ראו החלטה בתיק 17102 עיזבון ב.פ (פורסם בנבו, ניתן ביום 20.7.08) וכן ש.שילה פירוש לחוק הירושה התשכ"ה-1965(כרך שלישי 2002),ע"מ 119,אך יש גם דעה אחרת...." (מתוך ב"ש 34318 עיזבון המנוחה ט.ו ז"ל) וכן ראה ב"ש 31861 עזבון המנוח מ.ג ז"ל, שם הובהר כי לאור ההרמוניה החקיקתית ותכלית החוק, אין לקבוע שהרשם לענייני ירושה לא מוסמך למנות מנהל עיזבון זמני, אלא כפי שרשאי למנות מנהל עיזבון כשמדובר בבקשה בהסכמה, כך גם רשאי למנות, כשמדובר בבקשה בהסכמה, מנהל עיזבון זמני.

לאור האמור, משהומצא בפני צו מינוי אינני סבורה כי במסגרת הליך זה, על ביה"מ לבדוק האם הבקשה למתן הצו הוגשה בהסכמת כל הנוגעים ומשניתן הצו הרי לכאורה, נבדקה הבקשה ע"י כב' הרשמת והיא מצאה שבסמכותה ליתנו.

3. לעניין עצם סמכותו של מנהל עיזבון זמני להגיש בקשה מסוג זה אציין כי תכלית מינוי מנהל עיזבון זמני הינה לשמור ולנהל את נכסי העיזבון, כפי שאף נאמר בצו שצורף: "לכנס ולנהל את נכסי העיזבון". בנסיבות, אין לפרש זכות זו בצמצום וסבורתני כי כחלק מהסמכות לנהל את נכסי העיזבון, קמה סמכות למנהל העיזבון הזמני גם לדרוש אכיפת פסק דין העומד לטובת העיזבון.

בהתאם לתקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד (להלן: "התקנות"),רשאי ביה"מ למנות כחליפו של בעל דין לא רק מנהל עיזבון, אלא גם כל "חליף אחר" של בעל הדין. לאור תכלית התקנה ומאחר שמדובר בפסק דין חלוט אשר עומד לטובת העיזבון ,יש לראות את הדיבור מנהל עיזבון כחל גם על מנהל עיזבון זמני, או לחילופין, לראותו כ"חליף אחר" של המנוחה. בעניין זה ראה בר"ע (ים)3381/07 דרוקמן נ. עיזבון שרה דרוקמן- ביה"מ העליון אמנם מצא שם כי כערכאת ערעור אין מקום להתערבות בהחלטה של הערכאה הדיונית (שהפעילה את סמכותה ולא הסתפקה במינוי מנהל עיזבון זמני ) וזאת מאחר שאין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, אך קבע כי יש לפרש את הדיבור מנהל עיזבון או חליף, המופיע בסעיף 38 לתקנות ככולל גם מנהל עיזבון זמני.

טענת המשיבים בתשובתם, כי אין במינוי זה להואיל למבקשים, אלא כאילו, לצורך סמכות להגשת הבקשה, יש צורך בצו ירושה, או צו קיום צואה, נוגדת את טענתם בסיכומיהם, שם המשיבים עצמם, בסעיפים 15-16 ,הבהירו כי לצורך אכיפת פסק דין לטובת עיזבון, יש צורך במינוי מנהל עיזבון זמני.

פסקי הדין שאוזכרו בהחלטה מיום 9.2.15 התייחסו אמנם לצו ירושה, או צו קיום צואה, אולם, זאת מאחר שניתנה התייחסות לטענת המבקשים שטענו כי די בהסכמת היורשים ע"פ דין ואין צורך בצו ירושה, או בצו קיום צואה עצמו.

מאחר שעתה ברור כי מר אשר בטיטו מונה כמנהל עיזבון זמני, אין צורך בהחלטה נוספת מטעם הרשמת לענייני ירושה ואני סבורה כי מכוח מינויו כמנהל עיזבון זמני, יש להכיר בסמכותו להגיש, במקום המנוחים, בקשה זו ע"פ פקודת ביזיון ביה"מ.

4. לגופם של דברים ולעניין ההפרות הנטענות, אני מפנה להחלטתי מיום 9.2.15 (להלן: "ההחלטה").

לא מצאתי לקבל את טענות המבקשים לעניין אכיפת הצו לפירוק הסככה במסגרת הליך זה. גם אם קיימת סמכות לביה"מ בעניין זה, הרי בהתאם להלכה כפי שפורטה בסעיף 6 להחלטה ,המדובר בסעד שיורי ואחרון במדרג הדרכים לאכיפת פסק דין. בעניין הסעד של סילוק יד, דרך המלך הינה לפנות להליכי הוצל"פ (וראה גם סעיף 34 לסיכומי המשיבים). מאחר שההליך ע"פ הפקודה הינו הסנקציה החמורה ביותר ומאחר שמדובר בסילוק יד ופירוק סככה, כאשר בין הצדדים קיימת אף מחלוקת באשר לרכיבי ההריסה (האם כוללת רק את הסככה או גם מנועים וכיוב') ומאחר שמטרת הסעד אינה עונשית אלא להביא לביצוע פסק הדין, סבורתני כי בנוסף למדרג הראוי כאמור, הרי שגם הדרך היעילה להבטיח בסופו של דבר קיום פסק הדין, בנסיבות הצו דנן, הינה להגיש סעד זה לביצוע במסגרת ההוצל"פ. שוכנעתי כי סעד ע"פ הפקודה במקרה זה יהיה יעיל פחות מבחינת אכיפת הצו וכי על מנת לבצע את הצו במלואו עדיפה דרך הוצאתו לפועל במסגרת ההוצל"פ. רשם ההוצל"פ ישקול מינוי כונס נכסים לצורך מימוש פסק הדין ואף רשאי לפנות בשאלת הבהרה לביה"מ שנתן את פסק הדין.

5. יחד עם זאת ולאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בסעיפים 7-8,להחלטה מיום 9.2.15, ביחס לצווים להשבת השביל למצבו הקודם, לרבות מילוי כל תעלה או חפירה לצורך השמשת השביל וביחס לצו המניעה האוסר על כניסת יותר מ 2 משאיות למפעל, שוכנעתי כי המשיבים הפרו את הצווים נשוא פסק הדין.

לפיכך אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪ בגין כל יום ממועד קבלת החלטה זו, בו ימשיכו לא לקיים את הצו הצו לעניין כניסת יותר מ-2 משאיות למפעל .

כמו כן אני מחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪ בגין כל יום, מחלוף 20 יום מקבלת החלטה זו ,בו ימשיכו לא לקיים את הצו לעניין השבת מצב השביל לקדמותו.

בנוסף, אני מחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד בהוצאות המבקשים בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ה, 15 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.