19 אוגוסט 2014

לפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

נציג ציבור (עובדים): מר משה קרבצקי

נציג ציבור (מעסיקים): מר מיכאל רוזנברג

החלטה

1. לפנינו תביעת התובע מר ארקדי ארשינוב (להלן- "התובע") להכיר במחלותיו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), בדרך של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.

מחלות התובע בהן הוא מבקש להכיר כפגיעה בעבודה הן:

WEGENER'S GRANULOMATOSIS (להלן- "W.G") .

VASCULITIS WITH C-ANCA POSITIVE (להלן- "VCP" או "המחלה השנייה").

(להלן- "המחלות").

1. ענייננו הוא החלטה על התשתית העובדתית בתיק, בטרם ימונה מומחה רפואי בהתאם להסכמת הנתבע בהודעתו לבית הדין מיום 1.3.10.

יוער כי מסיכומי הנתבע עלה כי הסכמתו הנ"ל מתייחסת למינוי מומחה רפואי בעילת המיקרוטראומה בלבד.

רקע:

1. התובע יליד 1951, עבד בחברת "ישקר בע"מ" (להלן- "המפעל") כמפעיל מכונות השחזה משנת 1994 ועד 2001.
2. בחודש 4/08 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן- "הנתבע") להכיר במחלות מהן הוא סובל כפגיעה בעבודה, כמשמעותה לפי החוק. לטענתו, המחלות נגרמו כתוצאה מחשיפתו לחומרים מסוכנים בזמן עבודתו.
3. במכתבו מיום 23.12.08 הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו כיוון שעל פי המסמכים שהונחו לפניו, לרבות חוות דעת מומחה ברפואה תעסוקתית מטעם הנתבע- פרופ' כראל (נספח ג' לכתב ההגנה), לא ניתן להניח כי חשיפות תעסוקתיות במהלך עבודתו הן הסיבות להתפתחות מחלת WEGENER'S GRANULOMATOSIS ממנה הוא סובל.

יוער כי פרופ' כראל וגם החלטת הנתבע מיום 23.12.08 התייחסו רק למחלת W.G  ולא למחלה השנייה לה טוען התובע.

1. בעקבות הודעתו זו של הנתבע, הגיש התובע התביעה שבפנינו.
2. תחילה נדונה התביעה בפני כב' השופטת בדימוס מרגלית פיקרסקי.

ביום 1.3.10 הגיש מטעמו הנתבע הצעה לעובדות מוסכמות ואף הודיע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה הפנימית.

בתגובתו הסכים התובע רק לחלק מהעובדות שבהצעתו של הנתבע וביקש לקבוע עובדות נוספות.

1. בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 11.4.10 עלה כי המחלוקות העיקריות בין הצדדים מתייחסות להימצאות חומר הסיליקה במפעל ולמידת חשיפת התובע אליו, וכן לתקופת עבודתו של התובע במפעל לרבות ימי עבודתו ושעות עבודתו.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:

1. ראשית יובהר, כי מהבקשות וההודעות מטעם הצדדים, כפי שתוארו לעיל, הגדירו הצדדים שתי מחלוקות עיקריות ביניהם: עצם חשיפת התובע לחומר הסיליקה במפעל ולמידת חשיפת התובע אליו, וכן אופן העסקתו של התובע - לטענת התובע הוא עבד בין 12 ל- 15 שעות ליום. מנגד לטענת הנתבע, התובע עבד כ- 9.5 שעות ביום ולעיתים נדרש לעבוד גם בשעות נוספות.

יחד עם זאת, מקריאת סיכומי הצדדים עלה כי קיימות מחלוקות עובדתיות נוספות ביניהם אשר רלוונטיות למתן הכרעה, כגון שימוש התובע בכפפות מגומי ומסכה בעת עבודתו. לפיכך, נבחן להלן המסמכים והעדויות שלפנינו מעבר לשתי המחלוקות אשר הוגדרו על ידי הצדדים.

גרסת התובע בטופס התביעה שהוגש לביטוח לאומי ביום 14.5.08:

1. לטופס התביעה צירף התובע נספח מפורט (מוצג נ/2). תחת תיאור המקרה כתב התובע כי עבד "בתפקיד מפעיל מכונות השחזה (אני במקצועי הנדסאי מכונות). בתחילה, המדובר היה במכונות ישנות ופתוחות שהתיזו שמן ובשלב מאוחר יותר הוכנסו לשימוש מכונות חדשות ורובוטים לצד המכונות הישנות."
2. לגבי החומרים אליהם נחשף בעבודתו כתב כי היה חשוף "לשמן מינרלי וריכוזים שונים של מתכות קשות (להלן: "החומרים המסוכנים") כמו כן, היו מקרים בהם הפילטר במכונת ההשחזה היה נדלק ומתלקח לכדי שריפה שהיתה גורמת לענן עכור".
3. באשר לשעות עבודתו כתב "12 שעות עבודה ביום ולעיתים אף 16 שעות עבודה ביום".
4. בנוסף, התובע ציין בטופס התביעה את שתי המחלות מהן הוא סובל, לטענתו, כתוצאה מהעבודה, היינו את W.G ו- V.C.P.

הודעת התובע בפני חוקר הנתבע מיום 21.7.2008 (מוצג נ/3):

1. התובע העיד בפני החוקר כי עבד במפעל כמפעיל מכונות השחזה. הוא עבד עם מתכת (עמ' 1, ש' 10, 12) והיה חשוף לשמן מינרלי שהוא אינו יודע את סוגו (עמ' 2, ש' 16-19). כמו כן, הוסיף התובע כי עבד בתוך מחלקה של מכונות שעובדות כל הזמן, ולעיתים היו מרססים את המכונות בחול, פעולה אשר גרמה לו להרגיש לא טוב, קשיי נשימה וחולשה בכל הגוף (עמ' 2, ש' 6-10).
2. כאשר נשאל על ידי החוקר מהי המחלה ממנה הוא סובל, השיב שזו מחלת W.G ולא ציין את מחלת הVCP (עמ' 2, ש' 2-4). התובע סיפר כי לראשונה אובחנה מחלתו בשנת 2001 (שם, ש' 19).
3. בהתייחס למספר שעות עבודתו סיפר התובע כי הוא עובד בדרך כלל בין 12 ל- 15 שעות ביום (עמ' 2, ש' 2-4).

הגרסה בתביעה לבית הדין :

1. התובע חזר בכתב התביעה על גרסתו בטופס התביעה לנתבע ובהודעתו לחוקר מטעם הנתבע.
2. התובע הוסיף כי חלקי ההשחזה שהיו מגעים על מגשים היו מכוסים "חול" ובעת הפיכת המגשים לצורך סידור החלקים במכונות ההשחזה היה התובע נחשף לענן אבק של אותו חול.
3. באשר לזמני עבודתו, טען התובע כי עבד 12 שעות עבודה ביום ולעיתים אף 16 שעות עבודה ביום.
4. יצוין, כי בכתב תביעתו התייחס התובע לשתי המחלות שנגרמו לו כתוצאה מתנאי עבודתו.

גרסת התובע בתצהירו מיום 27.6.11:

1.  בתצהירו חזר התובע על האמור בכתב התביעה, אולם הוסיף וחידד כי גם כאשר הוכנסו בשלב מסוים לשימוש מכונות חדשות, הוא עבד במקביל גם על המכונות הישנות אשר "הטילו" שמן רב.

התובע הוסיף, כי החלקים של מכונות ההשחזה היו מגיעים מלוכלכים עם חול ותמיד אפף את המקום ריח של שמן ואבק באוויר.

1. בתצהירו ציין התובע לראשונה, כי הוא נחשף לחומר מסוכן בשם סיליקה. התובע ציין כי הוא נחשף לסיליקה גבישית חופשית אשר היתה פזורה על חלקי המתכת.

"חלקי ההשחזה שהיו מגיעים על מגשים היו מכוסים "חול" ובעת הפיכת המגשים לצורך סידור החלקים במכונות ההשחזה נחשפתי, יחד עם חבריי לעבודה, לענן אבק של אותו "חול". ברצוני להבהיר כי החלקים של מכונות ההשחזה היו מגעיים מלוכלכים עם חול. למיטב זכרוני, תמיד אפף את המקום ריח של שמן ואבק באוויר, גם לאחר שהייתי מסיים לסדר את החלקים.

...

במהלך עבודתי נחשפתי לחומרים שונים ומסוכנים, ביניהם, שמן מינרלי וריכוזים שונים של מתק"ש (מתכות קשות) וסיליקה.

ברצוני לציין כי נחשפתי במהלך עבודתי בין היתר לחול שכיסה את חלקי המתכת ואשר הסבירו לי אח"כ שהוא סיליקה גבישית חופשית אשר היתה פזורה על חלקי המתכת עליהם עבדתי.

1. התובע הצהיר כי המפעל מעולם לא סיפק לו אמצעי מיגון על מנת למנוע את חשיפתו לחומרים מסוכנים, הוא לא השתמש בכפפות, משקפים, נעלי מגן וכיסוי לראש.
2. התובע הוסיף עוד, כי הוא סובל ממגבלות תפקודיות בחיי היום יום  ולאחר שאובחן כחולה במחלות נאלץ להפסיק עבודתו במפעל.

העדויות שניתנו בפני בית הדין בתאריך 11.7.12:

עדותו של התובע

1. התובע העיד בהתייחס לאופן העסקתו כי עבד במפעל 6 ימים בשבוע, בדרך כלל בין השעות 7:00-19:00. בימי ו' עבד משעה 7:00 ועד השעה 13:00. בנוסף, העיד כי עבד במוצאי שבת (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.12, ש' 31-34; עמ' 10 , ש' 1-2).
2.  התובע נשאל לאילו חומרים לטענתו נחשף בעבודתו במפעל והשיב "באים אלי מגשים מריסוס חול. לא תמיד באים במגשים עטופים כמו שצריך עם תחתית למטה. מגיעים אלי ערימות גבוהות של מגשים כדי שאני אכניס אותם לתוך המכונה, אני צריך דבר ראשון לקחת מגש ריק ולהפוך אותו." (עמ' 10, ש' 25-28).
3. בהמשך נשאל התובע לגבי החול הזה:

"ש. באיזה צבע החול הזה?

ת. תלוי איזה חול. יש הרבה סוגים של חול. סוג של צבע כסף מטלי.

ש. באיזה גודל היו הגרגרים?

ת. יותר קטנים מחול ים. בריסוס חול הם יוצאים מדיזות בלחץ. חול ים הוא עבה מידי בשביל זה." (שם, עמ' 13, ש' 5-11).

1. עוד העיד התובע כי במחלקה בה הוא עובד יש ריח של שמן חם (שם, ש' 29-30), וכי בזמן שניקה בסוף המשמרת שעבד, הוא נחשף ל "דטרגנטים – שהם חומרי ניקוי" (שם, עמ' 11, ש' 1-4).
2.  לקראת סוף עדותו נשאל התובע האם ד"ר מלנקי (נותן חוות הדעת מטעם התובע) קיבל ממנו את המידע לגבי החומרים ותהליכי הייצור אותם הזכיר בחוות דעתו. בית הדין הקריא לתובע שמות של חומרים שנזכרו בחוות דעתו של ד"ר מלנקי, והתובע השיב שהוא אינו מכיר את השמות האלה (שם, עמ' 12, ש' 14, 31-32). עוד העיד התובע כי אינו מכיר את חומר הסיליקה ואינו יודע איך הוא נראה (עמ' 13, ש' 1-2).

כאשר נשאל התובע מי הסביר לי כי מדובר בחומר סיליקה, הוא ענה "עורך הדין שלי".

1. התובע העיד בנוסף, כי הוא עבד באולם גדול "מעריך פי 4-5" מהאולם בבית הדין. באולם היו חלונות אולם אלה היו סגורים, למעט בלילה. התובע נשאל האם היו מערכות נידוף באולם, והשיב "בהתחלה היו מסננים על המכונות ויוצא עשן מהמכונות...לא היו מכשירים ששאבו אוויר מהמכונה. היה רק מסנן". התובע גם נשאל האם היה מיזוג אויר והשיב כי היה אך בדרך כלל לא עבד  (שם, עמ' 11, ש' 13-24).
2. בהתייחס למבנה ומיקום המחלקות במפעל העיד התובע כדלקמן:

"ש. כל מחלקה היא מחלקה ענקית.

 ת. יש הרבה מחלקות וכל מחלקה היא בתפקיד שלה ובגודל שלה. המחלקה הקטנה לפי הערכה שלי – היא בגודל של האולם וחצי אולי כפליים מהאולם.  

ש. המחלקות נפרדות אחת מהשניה בקירות?

ת. כן.

ש. איפה הייתה מחלקת ציפויים?

ת. ליד המחלקה שלנו היתה מח' אריזה ומח' הציפויים היתה סמוכה למח' אריזה. כך זה היה בזמן האחרון. לפעמים היו משנים את מקום המחלקות" (שם, עמ' 11, ש' 25-33).

1. בנוסף, נשאל התובע בחקירתו הנגדית לגבי אמצעי הגנה שהשתמש בהם בזמן עבודתו, והעיד  "כן. עבדתי עם אמצעי הגנה, אך אני רוצה להגיד שזה קשה מאוד. אי אפשר לנשום. היתה לי מסכה מבד. היו לי כפפות מגומי." (שם, עמ' 12, ש' 6-8).
2. יוער, כי במסגרת הדיון שהתנהל בבית הדין ביום 2.7.12 עלה כי במקביל לתביעה שבפנינו מתנהל תיק אזרחי כנגד המפעל, ולפיכך ביקש הנתבע כי יומצאו לידיו כל חוות הדעת עם כל המידע הרלוונטי המצוי בתיק האזרחי. בהחלטת בית הדין מאותו היום התקבלה בקשתו של הנתבע ונקבע כי יומצאו לו מסמכים אלה.

עדותו של ד"ר בני מלנקי, נותן חוות הדעת מטעם התובע

1. ד"ר בני מלנקי (להלן- "ד"ר מלנקי"), גיהותן, יועץ בכיר לבטיחות, בריאות תעסוקתית וסביבתית, הגיש חוות דעתו מטעם התובע. חוות הדעת הראשונה הוגשה ביום 9.9.07 (מוצג ת/1) וחוות דעת נוספת הוגשה ביום 18.5.09, בה הגיב לחוות הדעת של ד"ר כראל שצורפה למכתב דחיית תביעתו מטעם הנתבע (מוצג ת/2).
2. בחוות הדעת מיום 9.9.07 קבע ד"ר מלנקי כדלקמן:

"החלקים שאותם היה צריך להפוך ולסדר במכונות ההשחזה...היו מגיעים מלוכלכים עם חול (אין מידע אם מדובר בצורן דו חמצני גבישי – סיליקה) שפעמים רבות היה בשימוש במפעלי מתכת או בתחליף כגון אלומיניום אוקסיד.

בבדיקות הניטור הסביבתי שהומצאו ע"י הפיקוח על העבודה ומבצע המדידות לא מופיע אם בוצעו מדידות של סיליקה באויר.

אין ספק שאם מדובר בשימוש בסיליקה (חול ים) היה צריך להתבצע ניטור סביבתי תקופתי מסודר...

בכל מקרה בעת הפיכת המגשים היתה חשיפה לענן של אבק של אותו "חול". 

בעת עבודתו היה מר ארשינוב חשוף לרמות משתנות של שמן מינרלי ולריכוזים שונים של מתק"ש שהינו על פי התקנות "תקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים במתכות מסוימות), תשנ"ג-1993" מצריכים פיקוח רפואי גם אצל עובדים העובדים עם מתכות קשות (קובלט, טונגסטן, טנטאלום ונדיום וניקל). החל משנת 2002 עובדים בייצור מתק"ש או כלי עבודה ממתק"ש נחשבים לעובדי מתק"ש ללא תלות ברמת החשיפה".

• 1. בעת מהלך עבודתו היו מקרים שפילטר השמן במכונת השחזה היה נדלק ופורצת שריפה שגרמה לענן עכור אליו נחשפו העובדים.

בעת אירועים מעין אלה, אין כלל מידע לאיזה חומרים רעילים נחשפים העובדים..."

(ההדגשות שלי- א.ש.ב) (עמ' 3 לחוות הדעת מיום 9.9.07).

1. יצוין כי בחוות דעתו של ד"ר מלנקי היו גם קביעות רפואיות אשר אינן רלוונטיות לענייננו שכן לאחר קביעת התשתית העובדתית ימונה מומחה אובייקטיבי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי בין החשיפה במהלך השנים של מר ארשינוב לבין מחלתו.
2. בעדותו בפני בית הדין העיד ד"ר מלנקי כי מעבר לחשיפתו של התובע למתכות קשות הוא אף נחשף לחול ואבק חול וסיליקה גבישית חופשית, ושמן קירור שהוא שמן מינרלי. מאחר ופרצו שריפות הרי שהתובע נחשף לאותו שמן מינרלי במצב של עשן (שם, עמ' 6, ש' 9-13).
3. ד"ר מלנקי העיד כי בחוות הדעת מטעמו התבסס על מסמך של ד"ר שאול דוברנסקי, מפקח רפואי אזור הצפון של משרד התמ"ת, וכן כל המסמכים המפורטים בסעיף א' לחוות דעתו. מדובר, בין היתר, בדוחות ניטור של המכון לבריאות תעסוקתית אשר בוצעו במחלקתו של התובע אולם לא על התובע עצמו; מכתבים מהמכון לרפואה תעסוקתית של קופת חולים כללית משנת 2005  ופגישות עם התובע (שם, עמ' 6, ש' 21-31).

יוער כי בהחלטת בית הדין מאותו היום, נקבע כי התובע ימסור לנתבע את כל המסמכים וכך היה (ראו הודעתו של התובע מיום 19.7.12).

1. בחקירתו נשאל ד"ר מלנקי כיצד הוא מסתמך בחוות הדעת מטעמו על מאמרים רפואיים כשאינו רופא בעצמו, והוא השיב כי "יש לי דוקטורט, וממה שלמדתי אני יכול להוציא את ההקשר והחשיפה למחלה. זה התפקיד של הבריאות התעסוקתית או לבעיות רפואיות" (שם, עמ' 7, ש' 1-5).
2. עוד נשאל ד"ר מלנקי ממה הסיק כי התובע נחשף לסיליקה בעבודתו, והשיב "אני מסיק את זה מכמה דברים. מזה שהתובע הצהיר וסיפר לי על כך שהכוסיות שהגיעו ממחלקת הניקוי היו מלאות באבק. בגלל זה בחוות הדעת אני כתבתי, שאם זה סיליקה אז זו בעיה. אני גם מסיק ענין זה מפסק הדין. גם בתגובה לחוות הדעת של פרופ' כראל שטען שאם לא בדקו סיליקה  סימן שאין סיליקה- אני לא מסכים עם כך. לפי נסיוני רב השנים בתור בודק, מה שבדקו במפעלים נקבע על ידי המפעל. רק מלפני שנה הבודק הוא זה שקובע מה לבדוק"(שם, עמ' 7,ש' 12-17).
3. באשר לפסק הדין המוזכר בעדותו לעיל, הסביר קודם לכן ד"ר מלנקי כי ישנו מסמך המאשר כי בתהליכים אשר ביצע התובע היה סילקון אוקסי שמכיל סיליקה. המדובר במסמך המופיע בפסק הדין שניתן בתיק בעניינו של מר מרדכי בלום (להלן- "מר בלום") (ב"ל 2070-07 מפי כבוד סגנית הנשיא, השופטת איטה קציר; ערעור על תיק זה- עב"ל 81-10) (שם, עמ' 7, ש' 8-10; ש' 20).

בהמשך נשאל ד"ר מלנקי באיזו מחלקה עבד מר בלום מרדכי, והוא השיב כי אינו יודע ואין לכך חשיבות. ד"ר מלנקי טען לרלוונטיות של פסק הדין לענייננו ואמר "פסק הדין מוכיח שלמרות שהמפעל טוען שלא עבדו בסיליקה, למעשה כן עבדו בסיליקה" (שם, עמ' 7, ש' 20-24).

1. בנוסף, העיד ד"ר מלנקי כי התובע עבד במחלקת השחזות שטח אולם החשיפה של התובע לחומר הסיליקה נבעה ממה שהגיע ממחלקת ניקוי (שם, עמ' 7, ש' 21-22). בהמשך עדותו העיד, כי היה במפעל לפני הרבה שנים ואינו יודע היכן ממוקמות המחלקות השונות במפעל (שם, עמ' 7, ש' 30-31).

כשנשאל ד"ר מלנקי מדוע עובד במחלקה אחת יכול להיחשף לחומרים שעובדים בהם במחלקה השנייה השיב "קודם כל זה יכול להיות בגלל הסמיכות, אם המחלקות סמוכות זה לזה. הדבר השני – החלקים עוברים ממחלקה למחלקה והם מגיעים מזוהמים, במקרה הזה עם חול. לכן, יתכן שהתובע נחשף גם לחומר, שמבחינה תיאורטית, הוא לא היה אמור להיחשף אליו" (שם, עמ' 8, ש' 1-5).

1. בסוף עדותו התבקש ד"ר מלנקי להסביר מהי הידיעה שלו כמומחה על תהליכי ייצור במפעל והוא השיב: "גהותן – תפקידו לבדוק סביבת עבודה ולקבוע את מידת החשיפה של עובדים ובמסגרת עבודתי אני הייתי אחראי על פרויקט שסקר 7200 מפעלים בארץ במגוון רחב ביותר של תהליכים וענפים, שעובדים עם חומרים שונים.(שם, עמ' 8, ש' 7-11).
2. מעדותו של ד"ר מלנקי עלה עוד כי משנות ה-90 אין אישור בישראל לעבוד בהתזת חול בסיליקה ללא אישור מיוחד של מפקח עבודה איזורי.

עדותו של עד הנתבע - מר משה מידז'נסקי מתאריכים 27.5.13 ו- 30.6.13

1. מר משה מידז'נסקי ז"ל, עבד כממונה הבטיחות של המפעל, בין השנים 1979-1988, וכן משנת 1996 ועד לפטירתו (להלן- "מר מידז'נסקי") (ראה עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 27.5.13, ש' 1-26). מר מיסז'נסקי העיד מטעם הנתבע. בחקירתו הנגדית הבהיר מר מידז'נסקי כי הוא אינו מהנדס חומרים או כימאי, אלא  בהכשרתו הוא טכנאי מכונות (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.13, ש' 5-10).
2.  מר מידז'נסקי נשאל באלו חומרים נעשה שימוש בתהליך הייצור במפעל, ובתגובה הגיש לבית הדין טבלה MSDS של אלומניום אוקסייד (מוצג נ/4).

מר מידז'נסקי נשאל האם החומרים שבטבלה הם מתכות והשיב כי מדובר במחצבים שהם אבקתיים (שם, עמ' 19, ש' 30-33).

1. בהמשך הופנה מר מידז'נסקי למכתב ששלח לנתבע מיום 25.9.08, בו רשם כי החומרים הם מתקש, היינו מתכות קשות. לכן הבהיר מר מידז'נסקי כי בהליכי הייצור במפעל הם עבדו עם "המתכות הקשות שהם תערובת של המתכות שמפורטות ב- MSDS. תערובת שעוברת תהליכים טכנולוגיים שבשלב מסוים בחלק השלישי הם מתלכדות והופכות למתכת קשה"  (שם, עמ' 20, ש' 17-25).
2. באשר לעבודתו של התובע במחלקת ההשחזות סיפר מר מידז'נסקי כי "רוב התהליך הוא אוטומטי. יש שימות מיוחדות שצריך להניח אותם ידנית." (שם, ש' 26-29).

בהמשך פירט מר מידז'נסקי כי  "תהליך ההשחזה הוא אוטומטי בכל המקרים. תהליך ההזנה לכיון הדלת, להכנס לתא ההשחזה ברוב המיקרים – מעל ל- 95% זו הזנה באמצעות רובוט ו- 5% יש צורך להזין שימות ידנית...זה קורה שהשימות קטנות מידי או שהסדרות קטנות מידי" (שם, עמ' 49, ש' 32-37).

1. בנוסף, התבקשה התייחסותו של מר מידז'נסקי לתיאור אופן העבודה על ידי התובע, לפיו הוא נדרש במסגרת העבודה להפוך חלקים ולסדר אותם בתוך מכונת ההשחזה והחלקים האלה היו מגיעים אליו מלוכלכים עם חול או אבק כלשהו (שם, ש' 30-33).

מר מידז'נסקי אמר כי כשהתובע מדבר על חלקים, לדעתו הכוונה לשימות. הוא אף הביא עמו דוגמאות לשימות על מנת להראות לבית הדין כי מדובר בחלקים שאחרי תהליך הקשייה (מוצג נ/7).

בנוסף, העיד מר מידז'נסקי  "הסידור הידני להעביר את השימות בתוך לולים – טבעות שיש להם פורמטים של השימות והן שלוקחות את השימות לתהליך ההשחזה." (שם, עמ' 21, ש' 7-8).

בהמשך הוסיף מר מידז'נסקי כי "התפקיד של התובע - ההשחזה היתה השחזת שטח. תפקידו מבחינת ההפעלה השוטפת היא להחליף מגשים, לוודא שהמידות תקינות, להחליף אופן, לכוון את המכונה בזמן החלפה של מוצר וכמובן עבודות תחזוקה וניקיון" (שם, עמ' 28, ש' 17-19).

1. מר מידז'נסקי התייחס גם לטענת התובע כי החלקים היו מגיעים אליו מלוכלכים בחול ואמר "המושג של ריסוס חול שאותו ציינת הוא מושג סלנגי כי אין ריסוס חול בישקר. מה שיש – יש מחלקת טיפולי שטח שמבצעת התזת אלומיניום אוקסיד על השימות. מדובר בתערובת אלומניום וברזל ולזה כנראה התכוון התובע כשבית הדין מפנה אותי לכך כשהוא דיבר על סוג של חול בצבע כסף מטיאלי" (שם, עמ' 21, ש' 1-12).
2. עוד סיפר מר מידז'נסקי כי תפקיד התובע היה "בגדול להפעיל מכונות השחזה. לכוון אותו, להחליף אופני השחזה. לעשות התאמה בין השימות לאופן, שזה עושים גם דרך המחשב וגם ידנית ולטפל בכל מערכות שעוטפות את הפעילות, כמו מערכת שמן, טיפול בלולי אחיזה." מר מידז'נסקי העיד כי התובע עבד עם השימות, והוא קיבל אותן ממחלקת טיפולי שטח.  (שם, ש' 13-19).

באשר לאופן ייצור השימות הסביר מר מידז'נסקי כי "השימה הולכת לפי תחנות. התהליך הראשון – זה העירוב של האבקות, אחר כך- זה לחיצה לפורמט הראשוני, לאחר מכן, זה תהליך סינתור (תהליך אפייה שבו החומר מתקשה) ואחר כך תהליך של ריסוס אלומיניום אוקסיד. לאחר מכן תהליך של השחזה (שזה השלב של התובע).

השלב הבא אחרי זה וזה לא בהכרח – תהליך של ציפוי, כשיש 2 סוגי ציפויים. לאחר מכן- ביקורת ואריזה." (שם, ש' 20-25).

1. בנוסף, מעדותו של מר מידז'נסקי עלה כי השימות עוברות ממחלקת ההשחזה למחלקת ציפויים (שם, עמ' 27-28).
2. מר מידז'נסקי נשאל לעניין טענת התובע כי האבק/חול אליו הוא נחשף החיל סיליקה, ומר מידז'נסקי השיב "לא החיל סיליקה" (שם, ש' 29-32).

בתשובתו לשאלת בית הדין אמר מר מידז'נסקי כי אין לו השכלה כימית אולם במקצועו הוא טכנאי מכונות אשר עובד במפעל במחלקות שונות גם בייצור וגם באחזקה. כן העיד כי אומנם אינו מומחה בחומר הסיליקה, "אך 30 שנה בתחום לימדו אותי שיטות עבודה וביניהם – לדרוש ולחקור MSDS של יצרנים." (שם, בעמ' 22, ש' 1-4; ש' 27-29).

1. מר מידז'נסקי הפנה את בית הדין ל- MSDS של אותו אלומניום אוקסיד, אשר הביא איתו לדיון (מוצג נ/6), שלטענתו "מסביר במפורש מה זה כולל וכפי שכתוב אפשר לראות שאין בזה סיליקה. שני MSDS של אלומניום אוקסיד"(שם, ש'3-32).
2.  בנוסף, מר מידז'נסקי העיד כי הוא מוודא שאין סיליקה במפעל בעזרת מעבדות מורשות על ידי משרד התמ"ת שמגיעות למפעל ועושות בדיקות ניטור. הוא סיפר כי הם מגיעים אליו ומתקינים משאבות או על העובד או בשטח כדי לבדוק למה העובדים חשופים (שם, בעמ' 23, ש' 1-3).
3. מר מידז'נסקי הגיש חבילה של בדיקות ניטור שנעשו במחלקה שבה עבד התובע בין השנים 1995 ועד 2001 (שם, ש' 5-10; עמ' 29, ש' 12-13; מוצג נ/8).
4. בחקירתו הראשית הופנה מר מידז'נסקי לגבי מסמך מיום 26.1.97, המהווה חלק מדו"ח ניטור 97/09 מיום 30.1.1997 (להלן- "מסמך מיום 26.1.97"), והוא סיפר כי מדובר במעבדה אובייקטיבית של המכון הגיאולוגי, ולפי הממצאים בדו"ח "לא נמצא קוורץ או פאזה סיליקטית אחרת בריכוז בר מדידה" (שם, עמ' 31, ש' 12-16).  
5. בחקירתו הנגדית נשאל שוב לגבי הדו"ח הנ"ל ומר מידז'נסקי הסביר כי במפעל לא בוצעו בדיקות לסיליקה, אלא "בוצעו בדיקות נוכחות של אלומיניום אוקסידי ונלקחה דגימה לבדיקת סיליקה במכון מורשה שזה המכון הגיאולוגי. המכון הגיאולוגי הוא זה ששלח למעבדת וש" (שם, עמ' 41, 17-20).  

עוד התייחס  למשמעות הממצא "ריכוז בר מדידה" והסביר  "זה אומר שזה מתחת למינימום שהמכשירים יכולים לקרוא" (שם, עמ' 41, ש' 24-26).  

1. מד מידז'נסקי אישר כי מעולם לא בוצעה בדיקה להמצאות סיליקה במפעל, למעט הדוח הזה שגם הוא כלל לא מעיד על בדיקת סיליקה (שם, עמ' 31, ש' 21-23).

אולם בהמשך הביא את הסיבה לכך: מר מידז'נסקי העיד כי בתפקידו כממונה בטיחות הוא חייב לקרוא את MSDS שמסופקים לו על ידי היצרנים והספקים, וברגע "שהוא מקבל מידע על אלומניום אוקסיד אשר אינו מוגדר מראש כחומר המכיל סיליקה, אזי אני לא מבצע מהלכים לאיתור משהו שמראש מוצהר על ידי היצרן שאיננו". הסיבה לכך שבכלל בדק בדו"ח הנ"ל את המצאותו של הסיליקה היא "שבאותה תקופה בדיוק הייתה תביעה של עורך דין אחר ששמע את המושג של ריסוס חול ושאף לתבוע אותנו גם בקטע של הקוורץ" (שם, עמ' 42, ש' 1-9).

1. מר מידז'נסקי נשאל מדוע אין מדידה דווקנית של התובע בבדיקות הניטור והוא השיב כי  "ברגע שאני מבצע בדיקות ניטור אישי זה לא משנה לאיזה עובד אני מצמיד את המנטר כי כל עובד או מפעיל במחלקה מייצג את החשיפה האישית של כל מי שבאותה מחלקה באותו קו ובאותו סוג מכונה".
2. בחקירתו הנגדית נשאל מר מידז'נסקי האם אין זה תפקידו של מהנדס חומרים במפעל להעיד שאין שימוש במפעל בחומר המכיל סיליקה, והוא השיב כי זה התפקיד של הממונה על  הבטיחות במפעל, שהוא ממלא, וגם מכוח תפקידו הוא מכיר את כל החומרים אשר משתמשים בהם במפעל (שם, עמ' 40, ש' 15-26).
3. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 30.6.13 הגיש מר מידז'נסקי MSDS נוספים (מוצג נ/9) לעניין השמן שהתובע עבד איתו וכן לחומרי ניקוי שנמצאים במחלקה.

מר מידז'נסקי העיד כי במהלך תהליך ההשחזה מתפזרים אדי שמן ויש אבק מתק"ש, וכן מתכות כגון טונגסטן, קובלט, טנטלום וניוביום. הוא הפנה לרשימה המלאה ב MSDS שהגיש. אולם, מר מידז'נסקי הדגיש כי התובע בעבודתו לא היה קשור ולא עסק בתהליך ההתזה של האלומיניום אוקסיד, ובכל מקרה תהליך ההתזה נעשה במכונה סגורה (שם, עמ' 30, ש' 23-32).

עוד עלה מעדותו של מר מידז'נסקי כי ההתזה נעשית במחלקת טיפולי שטח אשר רחוקה ממחלקת ההשחזה, הן נמצאות בשתי קצוות של המבנה במפלסים שונים. (שם, עמ' 32, מיום 30.6.13, ש' 27-29; עמ' 36, ש' 14-16).

1. מר מידז'נסקי נשאל לגבי המכונה עמה עבד התובע, והוא השיב כי מדובר במכונה שברובה סגורה, "אזור ההשחזה ואזור הריחוף של השמן סגור ורק אזור ההזנה של המגשים עם השימות הוא פתוח בהתאם לתמונה שהגשנו." (שם, עמ' 29, ש' 1-3; מוצג נ/8).
2. בנוסף, הוא נשאל לגבי הסינון שיש במכונה עמה עובד התובע, והוא השיב "יש במכונות ההשחזה שתי מערכות. מערכת אחת- שאוספת את השמן כנוזל, מסננת אותו ומקררת אותו ומחזירה אותו לשימוש ויש מסנן הידרוסטטי שאוסף את האדים ומחזיר אותו בחזרה למכונה."  (שם, עמ' 29, ש' 6-8).

יוער כי העד מסר תמונות לבית הדין של המכונה עמה עבד התובע וסביבת עבודתו (מוצג נ/8). אומנם התמונות צולמו כעשור לאחר שהתובע סיים לעבוד שם, אולם העד אמר כי לא היה כל שינוי.

בנוסף, סיפר כי התובע בכל משמרת, עבד על 3-4 מכונות (שם, עמ' 38, ש' 1-6).

1. עוד העיד מר מידז'נסקי כי המכונות עליהם עבד התובע בשנים 1994-1997 היו מכונות ישנות מהדגמים הישנים אבל הן עדיין עובדות. ביצעו בהן שיפורים אולם לא לענין היפלטות אבק ומיצי שמן מינרלי, שכן כבר אז המשחזת הייתה אטומה לגמרי . (שם, עמ 44,  ש' 17-31).
2. בהמשך נשאל מר מידז'נסקי אילו מערכות יניקה יש באולם בו עבד התובע, הוא השיב "יש מערכות מיזוג שמכניסות אוויר נקי ומוציאות אוויר מזוהם מכל המיבנים. יש מערכות יניקה ייעודיות למכונות שתפקידם ייעודי. במכונה שהתובע עבד בה לא הייתה מערכת יניקה ייעודית אלא רק יונק אלקטרוסטטי" (שם, עמ' 29, ש' 27-30).

בהמשך הבהיר כי בנוסף למערכת המיזוג יש מערכת של הזרמת אוויר טרי, אשר יונקת אוויר ישן ומכניסה אויר טרי (שם, עמ' 45, ש' 16-18).

בהמשך הוסיף כי לא כל המחלקות מקבלות את אותו מיזוג אויר (שם, עמ' 36, ש' 3-7).

1. מעבר לכך, לגבי המקום בו עבד התובע העיד מר מידז'נסקי כי התובע עבד בתוך מחלקה של 209 מ"ר, בתוך אולם גדול של 900 מטר אשר היו בו מחלקות נוספות. בין מחלקה למחלקה יש קירות המגיעות עד התקרה, יש מערכות מיזוג אולם החללים לא אטומים לחלוטין שכן לפעמים פותחים דלת או חלון  (שם, עמ' 29, ש' 20-26).
2. מר מידז'נסקי העיד כי המפעל עובד לפי תקנים של התמ"ת, ובמידה שיש ספקות עובדים לפי התקן האמריקאי-איגוד ההגיינסיטים ACGIH.
3. לגבי אמצעי המיגון בהם השתמש התובע בעבודתו, העיד מר מידז'נסקי כי מדובר  "באמצעי ההגנה שמסופקים למחלקה של התובע באופן שוטף – כפפות, משחות מגן ומסכות חד פעמיות אף-פה, במידה ויש עבודות בתחנות יעודיות".

יחד עם זאת, כשנשאל האם ביצע בדיקה שבועית או יומיומית לגבי השימוש באמצעים אלה, השיב בשלילה (שם, עמ' 45, ש' 8-11), ובהמשך אף עלה מעדותו כי רוב העובדים לרבות התובע כלל לא השתמשו במסכות פילטר אויר שסופקו להם ולא בכפפות:

"ש. אתה יודע שרוב העובדים כולל התובע בשנים שאתה היית במחלקה לא שמו על פניהם את פילטר האוויר שסיפקתם.

ת. הם לא היו צריכים. לגבי הכפפות – העדפתי לתת לעובדים קרם הגנה וקרם הזנה במקום כפפות.

ש. ואתה יודע שקרם ההגנה הופך את השמנים המינרליים ללא חדירים?

ת. כן. אני יודע זאת מאחר ואני ממונה בטיחות " (עמ' 46, ש' 1-6).

1. כמו כן העיד כי הם שומרים על הניקיון ועל שאיבת אבק (שם, עמ' 31, ש' 16-23).

עדותו של ד"ר מיימן מטעם הנתבע

1. ד"ר מיכאל מיימן, אשר העיד מטעם הנתבע, הוא במקצוע גיהותן תעסוקתי (להלן- "ד"ר מיימן"). היום הוא בעל חברה פרטית ועובד כיועץ חיצוני למשרדי ממשלה שונים כגון משרד הבריאות. (עמ' 52, ש' 22-33). יצוין, כי הנתבע הביא את ד"ר מיימן כקונטרה לעדותו של ד"ר מלינקי מטעם התובע.
2. ד"ר מיימן העיד כי התחום שלו והתואר שלו מקבילים וזהים לאלו של ד"ר מלנקי שהעיד מטעם התובע, וכי הוא מכיר אותו היטב (עמ' 53, ש' 8-11).
3. יוער כי במסגרת עדותו ביקש הנתבע להגיש לבית הדין חוות דעת שנתן ד"ר מיימן בהליך האזרחי, אולם לאחר התנגדותו של התובע ועיון בחוות הדעת ניתנה החלטת בית הדין בה לא התיר הגשתה של חוות הדעת שכן מרביתה חוזרת על עובדות אשר כבר העיד עליהן מר מידז'נסקי. יחד עם זאת קבע בית הדין כי ככל שיבקש ב"כ הנתבע לשאול שאלות את העד בחקירה ראשית אשר יהיה בהן לחדש לבית הדין, הוא רשאי לעשות כן (עמ' 52,ש' 11-15).
4. ד"ר מיימן העיד על תהליך הניקוי המתבצע במפעל והסביר כי קיימים 2 תהליכים: תהליך התזה ותהליך שטיפה. תהליך ההתזה מתבצע עם "חומר בשם אלמוניום אוקסיד, במכונה סגורה. השימות שהם החלקים שאותם צריך לנקות מגיעות מכונה במגשים. התהליך מתבצע בתוך המכונה באופן אוטומטי ולאחר מכן מתבצע ניקוי באמצעות אויר דחוס ואחר כך המגשים עם השימות מוציאים מהמכונה."

עוד הוסיף "הטענה שבתהליך הזה היה שימוש בסיליקה אינה נכונה. מה שנמסר לי במפעל מההתחלה של קיום התהליך הזה במפעל, החומר שהיה בשימוש הוא אלומניום אוקסיד." (עמ' 54, ש' 15-22).

1. ד"ר מיימן גם התייחס לממצאי המסמך מיום 26.1.97 והסביר כי מדובר במסמך רשמי מהמכון המוסמך והמקצועי,  השם "קוורץ" המוזכר בדוח זה משמעו "סיליקון דו חמצני שהשם האחר שלו סיליקה, חומר מסוכן והתשובה שהמדגם אינו מכיל קוורץ בריכוז בר מדידה בעצם אומרת שבכל השיטות שהשתמשו לבדיקת החומר הזה, החומר לא נמצא" (עמ' 55, ש' 1-3).
2. כמו כן הוא העיד כי "תהליך התזת חול נולד מזה שהשתמשו פעם בקוורץ...במדינת ישראל אחרי שיצאה התקנה ב- 1984 המתייחסת לעבודה עם אבק מזיק, שימוש בסיליקה מאותו תאריך- אסור. הטענה שהשתמשו בחול בתהליך הזה, בשנת 1990 ומשהו במפעל ישקר היא טענה לא הגיונית."

עוד ציין כי  "אלומניום אוקסיד הוא גם נראה כמו חול"(שם, עמ' 60, ש' 11-17).

1. ד"ר מיימן נשאל כיצד הוא יודע על המצב במפעל והשיב "במפעל ישקר קיים מהלך ניהול בטיחות והוא מבין המפותחים במדינת ישראל. אני ראיתי מסמכים המעידים שהמהלך הזה נמצא ברמה גבוהה. אני אישית הייתי במפעל בשנת 1992 לא בתור גהותן אלא עשיתי שם קורס והמפעל הוצג לנו כאחד המפעלים המפותחים מבחינת הבטיחות בארץ." (עמ' 55, ש' 11-16).

בהמשך עדותו התברר כי את הסיור, בין היתר, ערך לד"ר מיימן ואנשים נוספים ד"ר מידז'נסקי. "המידע על המפעל התקבל מהסיור ומשאלות ששאלתי במקום העבודה – שאלתי עובדים ובעלי תפקיד ובין היתר, גם ממר מדגינסקי" (עמ' 59, ש' 1-3).

1. כמו כן הוא נשאל כיצד מתבצעת מדידה נכונה של החשיפה לחומרים והשיב "יש 2 סוגים של מדידות – מדידת שטח ומדידה אישית"ולגבי מדידה אישית הוסיף  "אין צורך לבדוק את כל העובדים. בדיקה זו מתבצעת בצורה מדגמית בקבוצה הומוגנית של העובדים מבחינת חשיפות. אם מדדתי את יוסי זה בזבוז למדוד גם את ברוך שעושה את אותו דבר"(עמ' 56, ש' 4-11).
2. בנוסף חיזק את עדותו של מר מיד'ז'נסקי לגבי מערכות היניקה והאויר, ד"ר מיימן העיד כי האולם מצויד במערכת כללית של אוורור מאולץ, יש גם הכנסת אויר וגם הוצאות אוויר, ויש גם מיזוג אויר (עמ' 56, ש' 12-16).
3. יצוין, כי בחקירתו הנגדית העלה ב"כ התובע טענה של ניגוד עניינים כנגד ד"ר מיימן - כי מחד הוא עובד כרשם המחלות במשרד התמת ומנגד הוא נותן חו"ד למפעלים אשר אמור לפקח עליהם כרשם המחלות . ד"ר מיימו טען לחופש העיסוק.
4. מעדותו עלה עוד, כי הוא הגיש חוות דעת בהליך האזרחי וכינה אותה רפואית בעוד שאינו רופא, כך שלמעשה זו חוות דעת גהותית (עמ' 57, ש' 11-14).

טענות הצדדים

טענות התובע

1. בראשית סיכומיו מבהיר ב"כ התובע כי יש הסכמה לגבי מרבית העובדות בתיק ואף מסכים לעובדות אשר נוסחו ברשימת המוסכמות של הנתבע, כאשר העובדות לגביהן יש מחלוקת הינן לגבי שעות עבודתו של התובע וחשיפתו לסיליקה.
2. מעבר לכך, מבקש התובע לראות את הנתבע כמי שאינו חולק על העובדות הרשומות בהודעתו של הנתבע מיום 1.3.10, לפיהן התובע עבד כפועל השחזה ובא במגע עם מתכות קשות תערובות מוקשות שמנים ונוזלי קירור למכונות, אבק מתכות קשות ולעיתים אף לאבק חול. וכן כי התובע עבד 5 ימים בשבוע כ- 12 עד 15 שעות ביום.
3. לטענת התובע הוכח כי הוא נחשף בזמן עבודתו לחומרים מסוכנים, לשמן מינרלי, מתק"ש, אבק חול, אוקסיד אלומיניום ולסיליקה וזאת מהמגשים שכיסו את חלקי המתכת עמם עבד וכל אלה עלולים להוות את הגורם למחלותיו.

לחיזוק טענתו זו בדבר החומרים אליהם נחשף התובע במפעל, הגיש התובע את חוות דעת של ד"ר גפן טמיר (להלן- "ד"ר גפן") אשר הוגשה מטעמו בתיק האזרחי המתנהל כנגד המפעל.

1. התובע טען, כי לא נעשו בדיקות להימצאות סיליקה במפעל. במהלך שבע שנות עבודתו של התובע לא בוצעה אף לא בדיקת ניטור אחת אישית. מבדיקות הניטור עולה כי העד והמפעל דגמו אך 3 מכונות בלבד, לא דגמו את התובע ואף לא את המכונות עליהן עבד.
2. לא סופקו לתובע אמצעי מיגון נאותים למניעת ולצמצום חשיפתו לחומרים מסוכנים.
3. אין להסתמך על עדותו של מר מידז'נסקי שכן כלל לא עבד במפעל בשנים הראשונות לעבודתו של התובע.
4. התובע טוען כי נפגעו זכויותיו הדיוניות לאור עדותו של ד"ר מיימן, ובכל מקרה אין להתייחס לעדותו של ד"ר מיימן, אשר אינו עוסק בתחום החומרים המסוכנים והסתמך רק על מידע שקיבל ממר מידז'נסקי. כמו כן ד"ר מיימן מעולם לא עבד על המכונות עליהן עבד התובע ורוב עדותו מבוססת על מידע לא מקצועי. ד"ר מיימן אף העיד כי מומחיותו היא בתחום הרעש.
5. מעבר לכך, לטענת התובע הוגשו לבית הדין רק חלק מתוצאות הבדיקות שבוצעו בתאריכים 11.9.96 ו- 2.10.96 (מוצג ת/3). לדידו, בדף התוצאות כתוב בכתב יד "כן לצלם רק דף" ומכאן משתמע שנעשתה סלקציה בניירת והוגשו רק חלק מהדפים כיוון שככל הנראה היו תוצאות חריגות כלשהן.

בדומה ציין התובע כי ישנו מסמך שכותרתו דו"ח מסכם לניטור סביבתי מס' A02/098 גם בו מצוין בכתב יד "אין תוצאות חריגות של קובלט נמצאה תוצאה חריגה (עם קו על מילה זו. הערה שלי- א.ש.ב)  ברמת הפעולה שדורשת לבצע בדיקות..." (מוצג ת/3). לטענתו מדובר בבדיקה שתוצאתה חריגה ולא נחשף המידע.

טענות הנתבע

1. הנתבע מסכים למינוי מומחה בתחום התעסוקתי על מנת לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו.
2. הנתבע ביקש מבית הדין לשקול בשנית החלטתו לא לצרף את חוות דעתו של ד"ר מיימן לתיק בטרם ימונה מומחה רפואי. הנתבע חוזר על טענותיו מהדיון ביום 30.6.13 .
3. עוד טוען הנתבע כי אין להעביר את חוות דעתו של ד"ר מלנקי למומחה שכן היא מתבססת על הנחות לא נכונות כי התובע היה חשוף לסיליקה, וכי אי העברת חוות דעתו של ד"ר מלנקי למומחה תתקן את המצב על פיו לא הותר לנתבע להגיש חוות דעתו של ד"ר מיימן.
4. באשר ל"עובדה" שצוינה בהודעת הנתבע מיום 1.3.10 לפיה התובע בא במגע לעיתים עם חול, טוען הנתבע כי הוכח שלא מדובר בחול אלא בחומר אלומיניום אוקסיד, שגם לגביו טוען הנתבע כי התובע לא נחשף אליו כלל, שכן התובע עבד במחלקת השחזה, והריסוס באמצעות אלומיניום אוקסיד נעשה במחלקה אחרת בה לא עבד ואין לו קשר אליה.

לדידו, ניסיון התובע להיתפס באמור בהודעה הנ"ל אשר הוגשה בטרם נשמעו ראיות דינו להידחות.

1. בנוסף, לטענת הנתבע התובע לא הוכיח חשיפתו לסיליקה בזמן עבודתו ויתרה מכך במפעל לא היה קיים כלל חומר סיליקה.

העדים שהעידו מטעם הנתבע היו אמינים ועדותם לא נסתרה על ידי התובע. מעדותם עולה חד משמעית כי התובע לא נחשף לסיליקה.

1. בנוסף טוען הנתבע כי התובע השתמש בעבודתו במסכה מבד ועם כפפות מגומי.
2. באשר לטענות התובע לפיהן לא נחשף מידע ו/או כל המידע – דינן של טענות אלו להידחות שכן ככל שלדעת התובע יש מידע שלא נחשף אליו יכול היה לחקור אודותיו במהלך דיון ההוכחות. התובע גם יכול היה לבקש צווים ובקשות בעניין.
3. בסיום סיכומיו, טוען הנתבע כי חוות דעתו של ד"ר גפן אינה רלוונטית שכן היא ניתנה בהתבסס על מידע שגוי לפיו התובע נחשף לסיליקה וכן בחוות דעתו יש קביעות רפואיות אשר אין צורך להידרש אליהן שכן ימונה מומחה רפואי אובייקטיבי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין מחלתו.

הכרעה

1. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע, ובנוסף לכך, פותחה בפסיקה האפשרות להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה גם באמצעות תורת המיקרוטראומה.
2. בעניינו, התובע מבקש להכיר בשתי המחלות מהן הוא סובל כמחלת מקצוע או מיקרוטראומה.

הנתבע הסכים בהודעתו מיום 1.3.10 כי ימונה מומחה רפואי בעילת המיקרוטראומה בלבד, והוא מתנגד למינוי מומחה לבדיקת מחלת מקצוע שכן התובע לא הפנה לסעיף רלוונטי ברשימת מחלות המקצוע שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תש"ד – 1954.

אנו סבורים כי אין ממש בהתנגדותו זו של הנתבע, שהרי הוא הסכים למינוי מומחה רפואי בתיק ולפיכך נתיר לשיקול דעתו, מתוקף תפקידו כמומחה רפואי, את היות המחלות מחלות מקצוע או לאו.

1. נפנה לקביעת התשתית העובדתית בתיק.

שימוש בחומר הסיליקה

1. תחילה נציין, כי כמעט כל העובדות בתיק מוסכמות והעובדה היחידה שבאמת היתה במחלוקת בתיק היתה לגבי השימוש שנעשה בחומר הסיליקה על ידי התובע.
2. כן נציין כי הנטל להוכיח שימוש בסיליקה מוטל על התובע, וכי הוא לא עמד בנטל זה.

למעשה – התנהלות התובע בתיק זה היתה כשל אדם אשר זרק זיקוק לחדר ואחר כך בא בטענות ליתר השוהים בחדר על הרעש וחוסר הנוחות שנגרם כתוצאה מהאמור – ונבהיר.

התובע, בתצהירו, העיד על כך שבמסגרת עבודתו אצל מעסיקתו הוא בא לידי מגע עם חומר הסיליקה. התובע העיד על כך מבלי שתהיה לו בדל ראיה בענין זה (ומבלי שהוא בעצם יודע מהו חומר הסיליקה) וזאת בהתבסס על דברים שהוא שמע מעורך דינו.

כאשר נמסר לתובע על ידי המעסיק כי אותו חומר הוא אלומיניום אוקסייד ואף הובא ה-MSDS של חומר זה, התובע לא הסתפק בהסבר ובצורה שאינה מעוגנת במקור חוקי כלשהו, ביקש להעביר אל המעסיק/נתבע את הנטל להוכיח את טענותיו של התובע עצמו.

התובע לא עמד בנטלים המוטלים עליו. מי שהיה צריך להוכיח שימוש בחומר הסיליקה – הוא התובע, והוא אינו יכול להסתפק בהעלאת השערות לא מבוססות של בא כוחו עליהן בנה תילי תילים, כפי שעשה.

1. נקדים ונאמר כי לאור המסמכים שהוגשו ולאחר שמיעת העדויות בתיק אנו סבורים כי החומר אשר התובע בא איתו במגע הוא אלומיניום אוקסייד ולא סיליקה.
2. ראשית, התובע ציין לראשונה, כי נחשף לחומר בשם סיליקה רק בתצהירו לבית הדין ולפני כן כלל לא טען לענין זה.
3. לתמיכה בטענתו כי נחשף לסיליקה הביא התובע מטעמו את חוות דעתו של ד"ר מלנקי, אולם לא שוכנענו מחוות הדעת כי אכן נחשף לסיליקה. ההפך- מחוות הדעת עולה בבירור כי ד"ר מלנקי אינו יודע אם התובע אכן נחשף לסיליקה. כך למשל כתב בחוות דעתו כי החלקים עמם עבד התובע היו מלוכלכים בחול אולם "אין מידע אם מדובר בצורן דו חמצני גבישי – סיליקה", ובהמשך כתב "אין ספק שאם מדובר בשימוש בסיליקה.." (עמ' 3 לחוות הדעת של ד"ר מלנקי).
4. כמו כן, ד"ר מלנקי העיד כי את חוות דעתו ביסס, בין היתר, על מידע שקיבל מהתובע, בעוד שהתובע בעצמו העיד כי אינו מכיר את חומר הסיליקה ואינו יודע איך הוא נראה והוסיף כי עורך הדין שלו הסביר לו מהו סיליקה (עמ' 12, ש' 9-11; עמ' 13, ש' 1-2).
5. בחוות דעתו פירט ד"ר מלנקי מסמכים נוספים עליהם ביסס את חוות דעתו ולאחר שעיינו במסמכים אלה גם בהם לא מצאנו תמיכה לטענת התובע כי נחשף לסיליקה. כך למשל   סיכום החומרים עמם עבד התובע במפעל מתאריך 17.10.05 ודוחות הניטור של המכון לבריאות תעסוקתית מתייחסים למספר חומרים אולם לא מצוין כי התובע עבד או נחשף לסיליקה (צורפו כנספחים ג'-ה' להודעתו של התובע מיום 19.7.12).
6. מעבר לכך, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד במחלקת השחזות שטח ושם לא היה שימוש בסיליקה, אולם יתרה מזו- לא שוכנענו כי בכלל זה משתמשים במפעל בחומר הסיליקה.
7. בעדותו טען ד"ר מלנקי כי הוא סבור שהתובע נחשף לחומר הסיליקה בהסתמך על מסמך המאשר כי במפעל השתמשו בסילקון אוקסי שמכיל סיליקה. המדובר במסמך המופיע בפסק הדין שניתן בתיק בעניינו של מר מרדכי בלום (שם, עמ' 7, ש' 8-10; ש' 20). ואולם, ד"ר מלנקי או התובע לא הגישו מסמך זה. המסמך גם לא צוין או צורף לחוות דעתו של ד"ר מלנקי.

מנגד, מר מידז'נסקי, התייחס בעדותו לטענתו זו של ד"ר מלנקי והעיד כי המפעל מחולק לכמה מפעלים ומר בלום והתובע בכלל לא עבדו באותו מפעל. למפעל של בלום קראו מיקרו כלים והתובע עבד במפעל מתק"ש (שם, עמ' 32, ש' 30-32).

1. בנוסף, ד"ר מלנקי טען, בהתבסס על דבריי התובע, כי ייתכן והתובע נחשף לסיליקה מחלקים שהועברו ממחלקה אחרת והיו מלאים בחול/אבק, אולם מעדותו עולה שאינו יודע אם האבק הוא אכן מסיליקה:

"אני מסיק את זה מכמה דברים. מזה שהתובע הצהיר וסיפר לי על כך שהכוסיות שהגיעו ממחלקת הניקוי היו מלאות באבק. בגלל זה בחוות הדעת אני כתבתי, שאם זה סיליקה אז זו בעיה" (הדגשה שלי- א.ש.ב) (שם, עמ' 7,ש' 12-17).

1. ככל שעולה מהעדויות, בכינויים "חול" או "אבק" הכוונה היא לחומר אלומיניום אוקסיד ולא לסיליקה.
2. מר מידז'נסקי היה הממונה על הבטיחות במפעל, והעיד כי מכוח תפקידו הוא מכיר את כל החומרים אשר משתמשים בהם במפעל (שם, עמ' 40, ש' 15-26).
3. מר מידז'נסקי הציגMSDS  של החומרים איתם משתמשים במפעל ו"סיליקה" אינה ביניהם (מוצגים נ/4, נ/6) (שם, ש' 3-32).
4. מר מידז'נסקי הבהיר כי בהליכי הייצור במפעל הם עבדו עם "המתכות הקשות שהם תערובת של המתכות שמפורטות ב- MSDS. תערובת שעוברת תהליכים טכנולוגיים שבשלב מסוים בחלק השלישי הם מתלכדות והופכות למתכת קשה".  
5. בנוסף, הוא התייחס מפורשות לטענת התובע כי החלקים היו מגיעים אליו מלוכלכים בחול ואמר כי לא החילו סיליקה (שם, ש' 29-32).

התובע בעדותו תיאר את החול אליו נחשף כגרגירים קטנים מחול ים בצבע כסף מטאלי (שם, עמ' 13, ש' 5-11), ומר מדיז'נסקי העיד כי בהתאם לתיאור התובע ככל הנראה מדובר באלומניום אוקסיד:

 "המושג של ריסוס חול...הוא מושג סלנגי כי אין ריסוס חול בישקר. מה שיש – יש מחלקת טיפולי שטח שמבצעת התזת אלומיניום אוקסיד על השימות. מדובר בתערובת אלומניום וברזל ולזה כנראה התכוון התובע כשבית הדין מפנה אותי לכך כשהוא דיבר על סוג של חול בצבע כסף מטיאלי" (שם, עמ' 21, ש' 1-12).

1. בנוסף, מר מידז'נסקי תמך עדותו במסמך מיום 26.1.97. המדובר במסמך שהינו חלק מדו"ח שהוגש למפעל על ידי מעבדת וש המורשת על ידי משרד התמ"ת. המעבדה פנתה למכון הגיאולוגי לבדיקת נוכחות קוורץ באלומניום אוקסיד, ונמצא כי  "לא נמצא קוורץ או פאזה סיליקטית אחרת בריכוז בר מדידה" ומר מידז'נסקי הסביר  "זה אומר שזה מתחת למינימום שהמכשירים יכולים לקרוא" (עמ' 41, ש' 24-26).  
2. לא נעלם מעינינו כי מר מידז'נסקי העיד כי לא עבד בשנים הראשונות במפעל לעבודתו של התובע (עמ' 34, ש' 9-17), יחד עם זאת אמר כי עדותו מתייחסת גם לשנים בהם עבד במפעל וגם לשנים בהם לא עבד, שכן כממונה בטיחות הוא נעזר בדוחות ניטור שבוצעו גם על ידי קודמיו בתפקיד (עמ' 38, ש' 9-14).
3. בנקודה זו יוער כי במהלך העדויות והסיכומים נשמעו טענות בהתייחס לעמידת המפעל בתקנים ו"בתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים במתכות מסוימות) תשנ"ג - 1993" ולגבי העובדה שלא נערכו דוחות ניטור לסיליקה וכי התובע לא נוטר בעצמו. אולם נדגיש בעניין שלפנינו אנו בוחנים תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה ולכן אין רלוונטיות לעמידה בתקנות הבטיחות לענייננו.

יתרה מכך, גם אם המפעל לא עמד בתקנים (ואין אנו מחווים דעה בענין זה) – הרי שאין בכך כל הוכחה לכך שהתובע נחשף לסיליקה.

1. מעבר לכך, תמיכה לדבריו של מר מידז'נסקי כי לא משתמשים בסילקה במפעל וכי השתמשו באלומניום אוקסיד , מצאנו בעדותו של ד"ר מיימן אשר, כאמור, הכשרתו זהה להכשרתו של ד"ר מלנקי.
2. ד"ר מיימן העיד כי החל משנת 1984 אסור השימוש בסיליקה על פי התקנות ולכן "הטענה שהשתמשו בחול בתהליך הזה, בשנת 1990 ומשהו במפעל ישקר היא טענה לא הגיונית."(עמ' 60, ש' 7-11).
3. בנוסף, הוא התייחס לממצאי המסמך מיום 26.1.97 והסביר כי מדובר במסמך רשמי מהמכון המוסמך והמקצועי, אשר ממנו עולה כי חומר הסיליקה לא נמצא (עמ' 55, ש' 1-3).
4. מלבד זאת, ד"ר מיימן הסביר מאין הגיע המונח התזת חול ואמר "תהליך התזת חול נולד מזה שהשתמשו פעם בקוורץ..." ובהמשך ציין כי  "אלומניום אוקסיד הוא גם נראה כמו חול"(עמ' 60,  ש' 11-17).

דבריו אלה של ד"ר מיימן עולים בקנה אחד עם דבריו של מר מידז'נסקי, אשר העיד כי כאשר התובע השתמש במושג "ריסוס חול" ותיאר חשיפתו לחול בצבע כסף מיטאלי כוונתו הייתה לאלומניום אוקסיד (שם, עמ' 21, ש' 1-12).

1. נחזור ונציין, כי לא די בכך שהתובע העלה השערה שעשו שימוש בחומר סיליקה במפעל – חומר אשר הינו אסור לשימוש על פי התקנות, כדי שנקבל את טענותיו. הנטל להוכיח שימוש בחומר זה – מוטל על התובע והתובע לא הביא ולו תחילת ראיה המלמדת על השימוש בחומר זה. התובע יכול היה באותה קלות לטעון שעשו שימוש באסבסט או בכספית במפעל ולדרוש שיוכיחו לו ההיפך. לטעון טענות זה קל – אבל טענות אלו צריך גם להוכיח – ואת זה – התובע לא עשה.
2. לסיכום, שוכנענו כי התובע לא נחשף לסיליקה. בנוסף, מהעדויות עלה כי החומר בו השתמשו במפעל ואליו התייחס התובע היה אלומניום אוקסיד.

תפקיד התובע ומידת החשיפה לאלומניום אוקסיד במסגרתו

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד במחלקת ההשחזה ובאופן כללי תפקידו היה להפעיל את מכונות ההשחזה. כמו כן אין חולק כי השתמשו באלומניום אוקסיד במחלקת טיפולי שטח (מחלקת התזה).
2. אולם לטענת התובע הוא נחשף במהלך עבודתו לאלומניום אוקסיד ומנגד הנתבע טוען כי התובע במסגרת תפקידו לא נחשף כלל לאלומניום אוקסיד.
3. התובע העיד כי במסגרת תפקידו היה מקבל מגשים עם חלקים אותם היה צריך לסדר במכונות ההשחזה, והחלקים האלו היו מלאים אבק של אותו חול, שכאמור הבהרנו לעיל כי מדובר באלומניום אוקסיד.

תיאורו זה תואם את עדותו של ד"ר מידז'נסקי.

1. ד"ר  מידז'נסקי הסביר בעדותו כי באומרו "חלקים" מתכוון התובע לשימות, ופירט לגבי תפקידו השוטף של התובע: להחליף מגשים, להחליף אופן, לוודא התאמה בין השימות לאופן, שזה נעשה גם דרך אוטומטית וגם ידנית, לכוון את המכונה בזמן החלפה של מוצר, ולטפל בכל מערכות שעוטפות את הפעילות, כמו מערכת שמן, טיפול בלולי אחיזה, וכן עבודות תחזוקה וניקיון (עמ' 28 ,13-19).
2. בנוסף, מר מידז'נסקי הסביר את אופן ייצור השימות איתם עבד התובע כדלקמן:

"השימה הולכת לפי תחנות. התהליך הראשון – זה העירוב של האבקות, אחר כך- זה לחיצה לפורמט הראשוני, לאחר מכן, זה תהליך סינתור (תהליך אפייה שבו החומר מתקשה) ואחר כך תהליך של ריסוס אלומיניום אוקסיד. לאחר מכן תהליך של השחזה (שזה השלב של התובע).

השלב הבא אחרי זה וזה לא בהכרח – תהליך של ציפוי, כשיש 2 סוגי ציפויים. לאחר מכן- ביקורת ואריזה." (שם, ש' 20-25).

הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה כי לאחר שהשימות עברו תהליך של ריסוס אלומניום אוקסיד במחלקת ההתזה, בשלב הבא הן היו מגיעות למחלקה של התובע לשם השחזתן.

בנוסף, עולה כי התובע היה צריך לוודא התאמה בין השימות לאופן באופן ידני כך שהוא בא במגע עם השימות שקודם רוססו באלומניום אוקסיד.

1. אולם- מר מידז'נסקי העיד כי רוב התהליך של ההשחזה הוא אוטומטי ורק כשמדובר בשימות מיוחדות אז הניח אותן התובע במכונה באופן ידני, כך שחשיפתו של התובע מוגבלת (שם, ש' 26-29).

"תהליך ההשחזה הוא אוטומטי בכל המקרים. תהליך ההזנה לכיון הדלת, להכנס לתא ההשחזה ברוב המיקרים – מעל ל- 95% זו הזנה באמצעות רובוט ו- 5% יש צורך להזין שימות ידנית...זה קורה שהשימות קטנות מידי או שהסדרות קטנות מידי" (שם, עמ' 49, ש' 32-37).

כמו כן, מר מידז'נסקי הדגיש כי התובע בעבודתו לא היה קשור ולא עסק בתהליך ההתזה של האלומיניום אוקסיד, ובכל מקרה תהליך ההתזה נעשה במכונה סגורה (עמ' 30, ש' 23-32).

1. לפיכך- נסכם ונאמר כי שוכנענו שבמסגרת תפקידו הגיעו אל התובע מגשים עם שימות אשר עברו תהליך של ריסוס אלומיניום אוקסיד.
2. לגבי אפשרות חשיפתו של התובע לאלומיניום אוקסיד ממחלקת ההתזה, מקובלת עלינו עדותו של התובע. נציין, כי מצאנו שעדותו של התובע היתה אמינה (למעט בענין חשיפתו לסיליקה, כאשר ברוב הגינותו העיד התובע כי הוא כלל לא יודע מה זה סיליקה) וכי עדותו בענין כך שהוא נחשף לסיליקה מתבססת על כך שזה מה שאמר לו עורך דינו.
3. בכל מקרה – התובע לא נחשף מהשימוש שעשו באלומיניום אוקסייד במחלקות אחרות.

המכונה עליה עבד התובע

1. מעדויות התובע ומר מידז'נסקי עלה כי המכונה שעליה עבד התובע לא הייתה אטומה. מר מידזנסקי הסביר כי המכונה הייתה ברובה סגורה – כאשר אזור ההשחזה ואזור הריחוף של השמן היה סגור ורק אזור ההזנה של המגשים עם השימות היה פתוח.
2. בנוסף, מוסכם בין הצדדים כי בשלב כלשהו הוכנסו מכונות חדשות למפעל, אולם התובע המשיך לעבוד גם על המכונות הישנות. בעדותו של מר מידז'נסקי צורפו תמונות של המכונה עמה עבד התובע.

אמצעי מיגון בהם השתמש התובע

1. תחילה טען בתצהירו התובע כי המפעל מעולם לא סיפק לו אמצעי מיגון על מנת למנוע את חשיפתו לחומרים מסוכנים, הוא לא השתמש בכפפות, משקפים, נעלי מגן וכיסוי לראש.

מאידך בעדותו חזר בו מדבריו אלה ואמר כי עבד עם מסכה מבד וכפפות מגומי (שם, עמ' 12, ש' 6-8).

1. לפיכך אנו מסתמכים בעניין זה על עדותו של מר מידז'נסקי ממנה עלה כי התובע כלל לא השתמש במסכות פילטר אויר שסופק לו ולא בכפפות, אלא בקרם הגנה ההופך את השמנים המינרלים ללא חדירים (עמ' 46,  ש' 1-6).

שעות עבודה

1. בטופס התביעה, בהודעתו לחוקר הנתבע ובתצהירו כתב התובע כי הוא עבד חמישה ימים בשבוע בין 12 ל- 16 שעות ביום. מנגד, בעדותו בפני בית הדין אמר התובע כי הוא בדרך כלל עבד במפעל 12 שעות, אולם טען כי עבד שישה ימים בשבוע.
2. לטענת הנתבע בהודעתו לבית הדין מיום 24.10.10 וכן בסיכומים מטעמו, התובע עבד 5 ימים בשבוע כ- 9.5 שעות ביום (משעה 6:45-16:10) ולעיתים נדרש לעבוד גם בשעות נוספות, כך שעבד כ- 12 שעות ליום ולעיתים אף 15 שעות ליום.
3. לפיכך,  אנו קובעים כי התובע עבד חמישה ימים בשבוע , בדרך כלל 12 שעות ליום.

התייחסות לטענות נוספות

1. באשר לבקשת הנתבע להוספתה של חוות דעתו של ד"ר מיימן לתיק והעברתה למומחה, יצויין שוב כי ניתנה החלטה מפורטת של בית הדין אשר לא התירה הגשתה של חוות הדעת שכן מרביתה חוזרת על עובדות אשר כבר העיד עליהן מר מידז'נסקי. יחד עם זאת אפשר בית הדין לב"כ הנתבע לשאול שאלות את העד בחקירה ראשית אשר יהיה בהן לחדש לבית הדין.
2. בנוסף, בניגוד לטענת הנתבע כי הסכים שעניינו של התובע ייבחן אך לפי תורת המיקרוטראומה ולא מחלת המקצוע, איננו מקבלים טענה זו וסבורים כי יש להתיר לשיקול דעת המומחה את אופן קביעת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למצבו הרפואי של התובע.
3. בהתייחס לטענת התובע בדבר אי חשיפה מידע- התובע  טען כי הוגשו לבית הדין רק חלק מתוצאות הבדיקות שבוצעו בתאריכים 11.9.96 ו- 2.10.96 (נספח ג' לסיכומי התובע), וכן טען כי ישנו מסמך שכותרתו דו"ח מסכם לניטור סביבתי מס' A02/098 המעיד לטענתו כי מדובר בבדיקה שתוצאתה חריגה ולא נחשף המידע.

בית הדין איננו עוסק בספקולציות ובטח שלא יכול להתייחס לטענות מבלי שהתובע מציג  ראיות ממשיות לטענותיו.

סוף דבר

1. מכל המפורט לעיל – התשתית העובדתית אשר תופנה למומחה היא כדלקמן:
   1. התובע הוא יליד 26.3.51.
   2. התובע החל בעבודתו במפעל ישקר החל מחודש 12/94 ועד 9/01 (בתקופה מיום 20.12.94 ועד 31.3.95 עבד התובע במפעל באמצעות חברת כוח אדם, ומחודש 4/95 ועד חודש 9/01 עבד כעובד המפעל. בשתי התקופות הוא עבד באותו תפקיד).
   3. התובע עבד במשך 5 ימים בשבוע כ 12 שעות בממוצע ביום.
   4. התובע עבד כמפעיל מכונות השחזה במחלקת השחזה.
   5. התובע עבד במחלקה בגודל של כ- 209 מ"ר. בין המחלקה של התובע למחלקות אחרות באותו אולם (שסה"כ גודלו היה כ- 900 מ"ר) היו קירות עד לתקרה, בגובה של כ- 5-6 מ'.
   6. במפעל ייצרו כלים לעיבוד שבבי. בהליכי הייצור במפעל הם עבדו עם שימות שהן למעשה תערובת של אבקות שעוברות תהליכים טכנולוגיים שבשלב מסוים הן מתלכדות והופכות למתכת קשה.

מצ"ב MSDS של החומרים בהם נעשה שימוש בתהליך הייצור במפעל כדי להכין את השימות, נספח א' להחלטה זו (מוצג נ/4).

כמו כן, מצ"ב דוגמה של שימות- חלק מתכתי קטן מלבני וקשה, כנספח ב' להחלטה זו (מוצג נ/7).

• 1. אופן ייצור השימות הוא כדלקמן: התהליך הראשון – זה העירוב של האבקות; אחר כך- זה לחיצה לפורמט הראשוני; לאחר מכן, זה תהליך סינתור (תהליך אפייה שבו החומר מתקשה); אחר כך תהליך של ריסוס אלומיניום אוקסיד במחלקת ההתזה; לאחר מכן תהליך של השחזה, שזה היה תפקידו של התובע.
  2. התובע קיבל את השימות לאחר תהליך של התזה של אלומניום אוקסיד לשם השחזתן.

מצ"ב שני MSDS של האלומניום אוקסיד כנספח ג' להחלטה זו. (מוצג נ/6).

• 1. המגשים עם השימות שהגיעו אל התובע היו מכוסים באלומניום אוקסיד ותפקיד התובע היה להחליף מגשים, להחליף אופן, לוודא התאמה בין השימות לאופן, שזה נעשה גם דרך אוטומטית וגם ידנית, לכוון את המכונה בזמן החלפה של מוצר, ולטפל בכל מערכות שעוטפות את הפעילות, כמו מערכת שמן, טיפול בלולי אחיזה, וכן עבודות תחזוקה וניקיון.

יודגש- כי התובע בא במגע ישיר עם אלומניום אוקסיד, ובפרט בעת הפיכת המגשים לצורך סידור החלקים במכונות ההשחזה היה התובע נחשף לענן אבק של אותו אלומניום אוקסיד.

• 1. בנוסף, לעיתים היו מקרים בהם הפילטר במכונת ההשחזה היה נדלק ומתלקח לכדי שריפה שהיתה גורמת לענן עכור, כאשר לגרסת התובע תמיד אפף את המקום ריח של שמן ואבק באוויר, גם לאחר שהתובע היה מסיים לסדר את החלקים.
  2. תהליך ההשחזה הוא אוטומטי בכל המקרים, ותהליך ההזנה ברוב המקרים – מעל 95% זו הזנה באמצעות רובוט ו-5% יש צורך להזין שימות ידנית – כאשר השימות קטנות מדי או שהסדרות קטנות מדי.
  3. תהליך ההתזה התרחש במכונה סגורה.
  4. התובע עבד על מכונות השחזה ישנות וגם לאחר שהוכנסו מכונות חדשות המשיך התובע לעבוד על מכונות הישנות.
  5. במכונות ההשחזה שתי מערכות. מערכת אחת- שאוספת את השמן כנוזל, מסננת אותו ומקררת אותו ומחזירה אותו לשימוש ויש מסנן הידרוסטטי שאוסף את האדים ומחזיר אותו בחזרה למכונה.
  6. המכונה שעליה עבד התובע הייתה ברובה סגורה, כאשר אזור ההשחזה ואזור הריחוף של השמן היה סגור ורק אזור ההזנה של המגשים עם השימות היה פתוח.

מצ"ב תמונות כנספח ד' להחלטה זו. (מוצג נ/8).

התמונות צולמו ביום 6.1.13 ביום עבודה טיפוסי, למרות שהתמונות צולמו שנים לאחר תום עבודת התובע, לא היה בהן שינוי מאז תום עבודתו ולפחות עד למועד בו צולמו.

בתמונה 1.1 הגוש מאחור זוהי מכונת ההשחזה וכל הגידור האפור זה אמצעי אבטחה לרובוט שאוסף את השימות.

בתמונה 1.2 רואים את החזית של אותה מערכת שהיא נקודת השליטה וההפעלה על המכונה. יש בה מקלדת, פתח הוצאת שימות ושלט לכיוונים ידניים.

תמונה 1.3 צולמה בתוך החלק המגודר ובה רואים את תחנות ההמתנה של המגשים, רואים מאחור עמוד עגול שזה הרובוט, ומצד שמאל לרובוט היכן שיש נקודה אדומה זה פתח הכניסה לאזור ההשחזה.

תמונה 1.4 רואים תקריב - השחזה חסומה עם דלת אוטומטית. לפני הדלת רואים מגש עם שימות שנמצאים בהמתנה.

• 1. בתהליך ההשחזה מתפזרים אדי שמן ואבק מתכות קשות (מתק"ש) כדלמן: טונגסטן, קובלט, טנטלום, ניוביום. רשימת המתכות מופיעה ב- MSDM שצורף כנספח א'.
  2. מצ"ב MSDS של השמן עמו עבד התובע וכן של חומרי הניקוי שנמצאים במחלקה, נספח ה' להחלטה זו. (מוצג נ/9).
  3. מצ"ב מסמך מיום 26.1.97 שהינו בדיקת ניטור מהמכון הגיאולוגי, כנספח ו' להחלטה זו. ממצאי המכון היו כי באלומניום אוקסיד לא נמצא קוורץ או פאזה סיליקטית אחרת בריכוז בר מדידה, דהיינו זה מתחת למינימום שהמכשירים יכולים לקרוא.

מצ"ב דוחות ניטור נוספים שנערכו במפעל, כנספח ז' להחלטה זו.

• 1. ישנה מערכת מיזוג שמכניסה אוויר נקי ומוציאה אוויר מזוהם מכל המבנים. לעיתים היו תקלות במיזוג שאיבת אויר אולם לא בוצעו בדיקות ניטורים כאשר מערכת המיזוג לא עבדה.
  2. בנוסף, יש מערכות יניקה ייעודיות למכונות שתפקידם ייעודי. במכונה שהתובע עבד בה לא הייתה מערכת יניקה ייעודית אלא רק יונק אלקטרוסטטי.
  3. בזמן עבודתו התובע כלל לא השתמש במסכות פילטר אויר שסופקו לו ולא בכפפות, אלא בקרם הגנה ההופך את השמנים המינרלים ללא חדירים.

1. להחלטה זו תצורף החלטה על מינוי מומחה רפואי ובה התשתית העובדתית כפי שנקבעה בהחלטה זו.
2. באשר לחוות הדעת השונות אשר הוגשו על ידי הצדדים, אנו סבורים כי יש מקום להעביר חוות דעת אלו למומחה, תוך הפנית תשומת לבו, כי עליו להתייחס אך ורק לחלקים בחוות הדעת המתייחסים לחומרים המוזכרים בתשתית העובדתית או שהוזכרו ב-MSDS שצורפו.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ד, (19 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.