לפניי בקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטתי מתאריך 13.1.2020, במסגרתה חויבה המבקשת בהוצאות בסך 2,500 ₪ הואיל ובקשתה למתן סעדים זמניים להבטחת ביצועו של פסק דינו של כבוד השופט (בדימוס) בנימין ארנון, התייתרה, והואיל ואף קבעתי כי זו היתה מיותרת מלכתחילה.

בתמצית יצוין כי בתאריך 13.11.2019 ניתן פסק דינו המשלים של כבוד השופט ארנון במסגרתו חויב המשיב בתשלום סכומים שונים לתובעת.

בתאריך 20.11.2019 הגישה המבקשת את בקשתה דנן, בהתאם לתקנה 363 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. בו ביום אף הגישה בקשה לחתימת פסיקתה וזו נחתמה בתאריך 27.11.2019.

כפי שעלה מתשובת המשיב לבקשה, יום לאחר חתימת הפסיקתה, בתאריך 28.11.2019, נשלחה למבקשת באמצעות שליח המחאה על סכום פסק הדין, אשר זמן פירעונה לתאריך 12.12.2019.

לימים הודע לבית המשפט כי ההמחאה נפרעה ומשכך כפי שאף סברה המבקשת, הבקשה התייתרה, כאשר כל צד טען כי יש להטיל הוצאות על משנהו.

כאמור, בתאריך 13.1.2020 קבעתי, בין היתר, כי הואיל והבקשה התייתרה והואיל וממילא סבורני כי זו היתה מיותרת מלכתחילה, שכן ובין היתר, ניתן היה להקדים פניה לבקשה, חויבה המבקשת בהוצאות המתונות האמורות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

כפי שהבהיר בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט דנציגר), כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, או במקרים נדירים כאשר בית המשפט מגלה כי נתן החלטה מוטעית, לא ייעתר בית המשפט לבקשה לעיון מחדש, והדרך לתקיפה ההחלטה היא באמצעות הגשת ערעור:

"ככלל הדרך לתקיפת החלטות של בית המשפט אינה באמצעות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה – וכאשר הטענות העולות בבקשה לעיון מחדש הן למעשה ערעוריות באופיין. כן נקבע כי במקרים נדירים תהא הערכאה הדיונית רשאית לשנות את החלטתה גם ללא שהתקיים שינוי נסיבות, וזאת כאשר התברר לבית המשפט שהוא נתן החלטה מוטעית, ובייחוד כאשר התיקון לא יפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד (ראו רע"א 1574/11 שטראוס שיווק נ' אורמן, [פורסם בנבו] פיסקה 13 (14.7.2011); וראו גם: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); רע"א 8210/11 גיל נ' אלקיים, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (22.1.2012)). [רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (18.10.2015)]

במקרה דנן, לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, והדבר אף לא נטען. אף איני סבור כי עסקינן במקרה נדיר בו נפלה טעות בהחלטתי, שכן לא היה מקום להגשתה של הבקשה מלכתחילה, כפי שקבעתי בהחלטתי מתאריך 13.1.2020, ואף סבורני כי ההוצאות שנפסקו הן הוצאות מתונות.

לנוכח כל האמור, דין הבקשה להידחות, והיא נדחית. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.