1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בעניינה של הראל חברה לביטוח בע"מ.

תמצית בקשת האישור

1. נושא בקשת האישור הוא דמי הביטוח האחרונים (פרמיה) שמשלם מבוטח בביטוחים שאינם אלמנטריים (ביטוחי חיים, בריאות, נכות אובדן כושר וכיוצ"ב), לפני קרות מקרה הביטוח או לפני ביטול הפוליסה על ידי המבוטח, בגין החודש בו בוטל או נפסק הביטוח.

כמו כן, בקשת האישור עניינה בדמי הביטוח שנגבו לאחר מכן והשבתם.

(להלן: "בקשת האישור").

בקשת האישור הוגשה נגד חמש חברות ביטוח, החלטה זו נוגעת למשיבה 5 (להלן: "הראל").

1. הטענה כנגד המשיבות היא שהן אינן מחזירות למבוטחים או ליורשיהם את החלק היחסי של דמי הביטוח בגין יתרת ימי החודש שלאחר מועד הפסקת הביטוח, בין שההפסקה היא עקב קרות מקרה הביטוח ובין שההפסקה היא עקב ביטולה של הפוליסה על ידי המבוטח. טענה נוספת היא שבגין חודשים שלאחר חודש האירוע של הפסקת הביטוח מוחזרים דמי הביטוח בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית.
2. אין מחלוקת כי המשיבות אינן מחזירות את הפרמיה בגין חלק של חודש, שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה. אין גם מחלוקת כי המשיבות אינן זכאיות לפרמיה בגין החודשים שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה.
3. הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהוא ו/או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח כלשהיא למעט פוליסת ביטוח רכוש או יורשו של מבוטח כזה ופוליסת הביטוח הופסקה מסיבה כלשהיא בין אם עקב ביטולה ע"י המבוטח ובין אם עקב קרות אירוע ביטוח".
4. עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הביטוח"); התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

תמצית החלטת האישור

1. ביום 23.6.2015 אישרתי את התובענה כייצוגית כנגד המשיבות, באופן חלקי (להלן: "החלטת האישור").
2. בהחלטת האישור קבעתי כי השאלות שבמחלוקת, העומדות להכרעה בבקשת האישור, הן:

א. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח.

ב. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח.

ג. האם על המשיבות להשיב עודפי דמי ביטוח בערכם הריאלי או הנומינלי, אם בערכים ריאליים –האם הן זכאיות להצמיד את הסכומים גם למדדים שליליים. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. בחוק חוזה ביטוח.

ד. תקופת התיישנות.

1. ביחס לשאלה א' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח, קבעתי כדלקמן:

"עילת התביעה של המבקשים להשבת דמי הביטוח, בגין יתרת החודש שלאחר קרות מקרה הביטוח התבססה על סעיף 16(ב) בחוק חוזה הביטוח. משהגעתי למסקנה כי לא ניתן להסתמך על סעיף זה לעניין השבת דמי הביטוח בנסיבות של קרות מקרה הביטוח, אני קובעת כי התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה אינו מתקיים ועל כן אין לאשר את התובענה בעילה זו.

על כן אינני מאשרת את התביעות שמבוססות על העילה הנ"ל: התביעה של מבקשת 2 נגד מגדל הפניקס והראל; התביעות של מבקשים 3 ו-6 נגד כלל; התביעה של מבקש 5 נגד הפניקס." (סעיפים 78-77 בהחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ב' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח, קבעתי כדלקמן:

"130. לאור האמור עד כאן אני קובעת כי - בפוליסות בהן היתנו מנורה והפניקס בעניינם של מבקשים 1, 4 ו-7, על סעיף 10 בחוק וקבעו שהביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה - לא נהגו לכאורה המשיבות על פי ההסכמות וחייבו לכאורה את המבוטחים בדמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול. על כן לכאורה עומדת למבקשים עילה להשבה של דמי הביטוח בגין יתרת החודש.

131. לעניין מגדל - בעניינו של מבקש זה טענה מגדל כי המועד הקובע הוא מועד ההודעה בפועל, וגם טענה כי המבקש זכאי להפסקת תשלום דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר הביטול (ר' ס' 116ב. בתגובה). עוד טענה כי יש לדחות את הבקשה משלושה טעמים, משמעות "התקופה שלאחר הביטול", אופן תמחור הפרמיה והפרקטיקה של המשיבות. על כן למעשה לא הכחישה מגדל כי אינה משיבה את דמי הביטוח בגין חודש הביטול מקום שיש התנייה כי הביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה. לאור האמור, ככל שאקבע שמתקיימים כל תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, אבחן החלפת התובע לעניין מגדל בהתאם לסעיף 8(ג)(2).

132. מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו.

133. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה. על כן הצהרות מצהירי המשיבות כי המשיבות אינן מחייבות בדמי ביטוח במקרים אלה לא נסתרו לכאורה (מר אילוז מחברת מנורה אף הדגים זאת בדוגמאות נספח 1 לתצהירו בצירוף מש/8 (פוליסה מרב – הוני) את נספח 2 בצירוף מש/9 (פוליסת ביטוח מבנה) ואת נספח 3 ומש/10 (פוליסה מסוג מעורב) וגם גב' בנימיני מחברת הפניקס הביאה עשר דוגמאות (ר' ס' 23 בתצהירה).

134. בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 והודעת ביטול בגינן נמסרה לאחר ה-15 בחודש, לא קיים פסול בגביית דמי הביטוח עד תום החודש, נוכח נוסח סעיף 10 שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית לתובענה. על כן אינני מאשרת את התובענה לעניין אי השבת דמי ביטוח בגין חוזים שבוטלו, שבהם לא הייתה תניית ביטול מיידי, ואני קובעת כי בעניינים אלה לא מתקיים התנאי שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות." (סעיפים 134-130 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן:

"158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

אמנם סעיף 28(ג) מצוי בסימן ה' שכותרתו "תגמולי הביטוח", ואולם הסעיף דן ב"דמי ביטוח". דמי הביטוח הם אותם תשלומים שמשלם המובטח לחברת הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי ("חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (סעיף 1 בחוק חוזה הביטוח) (ההדגשות שלי - מ' נ')).

נראה כי ההתייחסות לדמי הביטוח באה בסעיף זה, מאחר שהמחוקק מצא להשוות את תנאי ההשבה של דמי הביטוח לתנאי ההשבה של תגמולי הביטוח, שעל כן מיקומו נבחר שם.

159. אני סבורה כי לשון סעיף 28(ג) היא ברורה לכאורה וכללית, והיא אינה מוגבלת רק להשבת דמי ביטוח במסגרת תגמולי ביטוח. מה גם שאינני רואה הגיון לדין שונה באשר להשבת דמי ביטוח אגב תשלום תגמולים להשבת דמי ביטוח "אחרת".

160. "מועד היווצר החיוב" הוא המועד הרלוונטי לתשלום ההצמדה. מועד זה, כאשר מדובר בפוליסה שבה תניית ביטול מיידי, הוא ביום קבלת ההודעה בחברת הביטוח הכל לפי לשון החוזה, ובפוליסה בה אין תניה כזו (על פי סעיף 10 כנוסחו במועד הרלבנטי לתביעה) הוא 15 יום לאחר הודעת הביטול. אשר להשבת דמי ביטוח שנגבו בחודשים שלאחר חודש אירוע מקרה הביטוח "מועד היווצר החיוב" הוא מועד גביית דמי הביטוח. תוספת הריבית חלה על פי החוק, החל מ- 30 יום לאחר מועד זה.

161. פסקי הדין אליהם הפנו המשיבות 3, 4 עסקו במצב בו לא הייתה הוראת חוק ספציפית לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לחוב הנטען, בעוד בעניינו יש כאמור הוראה ספציפית בחוק חוזה הביטוח.

162. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לעניין העילה של תשלום הפרשי הצמדה וריבית, במקרה של השבת דמי הביטוח שנגבו שלא כדין בגין יתרת החודש האחרון לאחר ביטול הפוליסה או בגין החודשים שלאחר חודש ביטול הפוליסה או אירוע מקרה הביטוח, מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיפים 162-158 להחלטת האישור).

עוד קבעתי, ביחס לכל משיבה כי:

"אני קובעת כי לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. תנאי זה מתקיים לגבי כל המשיבות: לגבי משיבות 5-2 בעניינם של המבקשים 1, 3, 4 ו-7. לגבי משיבה 1, מגדל, נוכח הודאתה הלכאורית כמפורט לעיל (בסעיף 145 לתגובה), אבחן את האפשרות להחלפת התובע, לאחר שמבקש 1 לא נמצא מתאים לשמש תובע ייצוגי נגדה. על כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו." (סעיף 164 להחלטת האישור).

לעניין המדדים השליליים קבעתי כי: "לעניין הצמדת דמי הביטוח למדדים שליליים, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 172 להחלטת האישור).

לעניין ריבית מיוחדת – תחולת סעיף 28א בחוק על השבת דמי ביטוח, קבעתי כי: "לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 177 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ד' שבמחלוקת – תקופה ההתיישנות, קבעתי כי אין אפשרות סבירה שהיא תוכרע לטובת הקבוצה (סעיף 181 להחלטת האישור).
2. לאור האמור לעיל, נקבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד מגדל, מנורה והפניקס - היא - "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח, ממועד כניסת הביטול לתוקף".

וכי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד כל המשיבות - היא "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודשים שלאחר חודש הביטול, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח".

1. נקבע כי השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה הן –

האם המשיבות (1, 3, 4) חייבות להשיב את יתרת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין חודש ביטול הביטוח, למבוטחים שביטלו את החוזה, כשבחוזה הייתה תניית ביטול לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח.

האם חייבות המשיבות להשיב את דמי הביטוח שגבו בגין החודשים שלאחר חודש ביטול חוזה הביטוח, או שלאחר קרות מקרה הביטוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק חוזה הביטוח.

השתלשלות ההליך

1. ביום 29.9.2016 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (הסדר הפשרה נחתם בין הצדדים ביום 12.9.2016) (להלן: "הסדר הפשרה").

בהסדר הפשרה צוין כי לשני הצדדים השגות על החלטת האישור שבגינן הם סבורים כי יש להם טענות ערעוריות טובות. אולם, הצדדים העדיפו לנהל ביניהם משא ומתן בתום לב, לאור ההבנה כי הסיכויים והסיכונים בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת האישור וכן בהמשך ניהול התובענה הייצוגית הינם שקולים עבור כל צד.

לאחר משא ומתן ממושך שנוהל בין הצדדים הגיעו הצדדים להסדר פשרה, ובכלל זה כי טענת ההתניה על סעיף 10 תתייחס לכל המשיבות, לרבות כלל והראל, כך שמעשה בי-דין מכוחו של הסדר פשרה זה יהיה גם ביחס למבוטחי כלל והראל שהייתה בעניינם התניה על סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח בפוליסות הרלבנטיות, בתקופה הרלבנטית (כהגדרתם בהסדר הפשרה).

1. ביום 29.9.2016 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסדר הפשרה והעתק מבקשת האישור למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקחת על הביטוח.

ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 1.11.2016 (הודעת המשיבות מיום 6.11.2016).

1. ביום 28.2.2017 הגישה המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה") את עמדתה בה טענה שיש להורות על תיקון הסדר הפשרה במספר סוגיות:
2. קיימת אי בהירות לגבי בקשת הצדדים למנות בודק בהליך. יש להבהיר כי בית המשפט הוא שימנה את הבודק ולא הצדדים.
3. קביעה מראש כי חברים בקבוצה המיוצגת אינם זכאים לפיצוי, בהתעלם ממנגנון הבודק, הופכת את ההסדר ללא ראוי ולא סביר ביחס לחברים אלו.
4. לא התקיימו התנאים לפיצוי חברי הקבוצה באמצעות מתן תרומה.
5. ככל שיאושר מנגנון התרומה – יש להעביר את סכום הפשרה לקרן לניהול כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות.
6. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עמדתו להסדר הפשרה ביום 2.3.2017 ואלה עיקריה:
7. ראוי למנוי בודק בטרם יאושר הסדר הפשרה.
8. אין לאפשר קביעת קיומו של מעשה בית דין כלפי בעלי דין שלא נכללו בבקשת האישור או בהחלטת האישור.
9. אין הצדקה להחריג פוליסות קבוצתיות ויש להחיל את ההסכם גם על מבוטחי פוליסות אלו.

לחילופין – מוצע שהבודק יבחן את הטענות כלפי הפוליסות הקבוצתיות.

1. יש לבצע את ההשבה ישירות לחברי הקבוצה ולא באמצעות תרומה לעמותות.

ככל שבית המשפט יורה על העברת הכספים לטובת הציבור – יש להורות על העברת הכספים לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.

1. לאחר קבלת עמדות הצדדים לעמדות היועמ"ש והמועצה, הוריתי על מינויו של רו"ח אהוד רצאבי כבודק.

הבודק התבקש לפעול בהתאם למפורט בהסדר הפשרה, ולחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.

1. ביום 15.2.2018, ובהתאם לעמדות הצדדים, קבעתי כי המומחה יגיש את חוות דעתו בהתייחס לכל אחת מהמשיבות בנפרד.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הגדרות

"התקופה הרלוונטית" – התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 14.3.2012 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מספר 5 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981).

"הפוליסות", "הפוליסות הרלוונטיות", "חוזה הביטוח" – פוליסת ביטוח כלשהיא, למעט פוליסת ביטוח אלמנטארי ולמעט פוליסות הכוללות רכיב חיסכון בלבד, ובכלל זה פוליסות ביטוח חיים, בריאות, נכות, אובדן כושר עבודה וכיוצ"ב.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח.

1. מינוי בודק
   1. מוסכם כי ימונה בודק - רו"ח בהכשרתו.
   2. הבודק יתבקש לבדוק את סוגי הפוליסות נושא הסדר הפשרה ואת חישובי המשיבות ביחס לאומדן היקפי הגביה של הפרמיה, ככל שנגבתה ולא הוחזרה, בגין יתרת חודש הביטול, במקרים שבהם קיימת התניה על סעיף 10 ו/או פרמיה שנגבתה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול והוחזרה בערכה הנומינלי (מוסכם כי ערך נומינאלי הוא תשלום ללא הצמדה למדד; ובכל הקשור לריבית – תשלום ללא הוספת ריבית לאחר שחלפו 30 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרה שבו יש התניה על סעיף 10, או בחלוף 45 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרים בהם לא הייתה התניה על סעיף 10).
   3. הבודק יתבקש לבחון את נוסחי הפוליסות הקיימים בהיבט של ההתניה על סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח, ולקבוע מה מספרן של הפוליסות שבוטלו על ידי המבוטחים בתקופה הרלוונטית ואשר קיימת בהן התניה כאמור, זאת בהתאם לנתונים שיועברו אליו מהמשיבות, שאת אמיתותם הוא יתבקש לוודא. ביחס לפוליסות שבהן קיימת התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, יתבקש הבודק לבדוק את שיעור הפוליסות שבהן נגבו דמי ביטוח בגין התקופה שלאחר הביטול בחודש הביטול ולא הושבו (כולם או חלקם) נוכח הביטול. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים כאמור תערך בדיקה על ידי הבודק, בדיקה על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   4. כמו כן, הבודק יתבקש לבדוק כמה פוליסות משתייכות לקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים, תעשה בדיקה זו על ידי הבודק על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   5. הבודק יתבקש לקבוע בנוסף, ביחס לכל הפוליסות הרלוונטיות, מה היה שיעור הפרמיה החודשית הממוצעת (וככל שמדובר בפוליסה משולבת בחיסכון, יילקח בחשבון הסכום הממוצע של רכיב הריסק בלבד) במהלך התקופה הרלוונטית.
   6. הבודק יבחן בנוסף, על דרך האומדן ו/או באופן מדגמי:

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית הראשונה של החודש – הבודק יבחן האם לא נגבתה פרמיה מהמבוטח בגין החודש בו בוטלה הפוליסה או שנגבתה והושבה. בנוגע למקרים שבהם כך היה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר, ככל שיתברר, כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין אותם מקרים, ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של שלושת רבעי מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית השנייה של החודש – בנוגע לביטולים שבהם לא נגבתה פרמיה או שנגבתה והושבה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין מקרים אלה ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של רבע מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

• 1. הבודק יתבקש לקבוע באמצעות כלים סטטיסטיים וממוצעים את ההיקף הכספי הנובע מעילת ההחזר הריאלי של הפרמיה בהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח (קרי הפרשי שערוך סכומי ההשבה של הפרמיה שהושבה).
  2. הבודק יתבקש לבסוף לשערך את סכומי ההיקף הכספי ביחס לשתי העילות שאושרו למועד הבדיקה ובהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.
  3. הבודק יתבקש לבדוק את נכונות טענת המשיבות כי בפוליסות קבוצתיות טענות בקשת האישור אינן רלוונטיות, לרבות מאחר שבפוליסות אלה אין קשר ישיר בין המבוטח לבין המבטח, אלא באמצעות בעל הפוליסה אשר הוא שמעדכן אותן בדבר שינויים החלים בביטוח הקבוצתי (לרבות גריעת מבוטחים מהביטוח בשל הפסקת מקום העבודה); וכן את טענות המשיבה כי בפוליסות קבוצתיות אין גבית פרמיה במקרה בו לא קיים סיכון ביטוחי והמשיבות אינן מחזיקות בפרמיה שלא ניתן כנגדה כיסוי ביטוחי. כמו כן, יתבקש הבודק לבדוק את הטענה כי אין בפוליסות אלו סעיף המחייב ביטול באופן מידי. אם וככל שימצא הבודק כי טענות המשיבות ביחס לפוליסות הקבוצתיות ולאופן ניהולן נכונות, ייקבע כי מבוטחי הפוליסות הקבוצתיות של המשיבות אינם זכאים לכל החזר מכוחו של הסדר זה, אך יקום מעשה בי-דין בעניינם.
  4. סעיף 25 להסדר הפשרה

הסדר הפשרה יחול על הקבוצות המפורטות להלן מבלי שמבוטחים אלה יהיו זכאים להחזר כלשהו מכוח טענת ההתניה על סעיף 10, ובהתייחס לקבוצות המנויות בתת סעיפים ב' ו-ג' להלן, מבלי שיהיו זכאיות להחזר מכוח העילה הנוגעת להשבת החזר ריאלי:

1. מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא;
2. מבוטחים בביטוחי סיעוד בהם קבועים ערכי סילוק, כך שפרמיה ששולמה לאחר מועד ביטול הפוליסה תיוחס לערכי הסילוק או הפדיון בפוליסה של המבוטח;
3. מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמרו על רצף ביטוחי באופן שלא היו זכאים להחזר;
4. פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול;
5. פוליסות ביטוח קבוצתי, בכפוף לממצאי בדיקתו של הבודק כמפורט לעיל.
6. ההטבה:

מוסכם כי בחלוף 120 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה:

1. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 – מגדל, מנורה ו-הפניקס יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק, ואילו כלל ו-הראל יתרמו 60% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.
2. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה – המשיבות יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.

סכום התרומה הינו סופי ומוחלט וכולל בתוכו כל מס ו/או תשלום אחר שחל (ככל שחל) על פי דין.

כל אחת מן הנתבעות תתרום כספים לעמותות, לפי בחירתה, בהתאם להודעה נפרדת שתוגש לבית המשפט ביחס לתרומה ולעמותות אליה מבקשת הנתבעת הרלוונטית לבצע את התרומה על פי הסדר זה.

1. התחייבות לגבי העתיד:

הסדר הפשרה יחול גם על כל ביטול של פוליסה רלוונטית (בה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, במובן זה שמבוטח המבטל את הפוליסה שלו באמצע חודש ויש בפוליסה שלו התניה על סעיף 10 לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת ההודעה על הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.

1. ויתור, סילוק ומעשה בית דין:

עם אישור הסדר הפשרה, יתגבש אוטומטי ויתור סופי, מלא ומוחלט של כל אחד מחברי הקבוצה, ומעשה בית דין כלפי המשיבה הרלוונטית לתביעתו וכל תאגיד שבשליטתה, במישרין או בעקיפין, וכל תאגיד השולט בה לרבות כל נושאי המשרה בהם, על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מי ו/או סוג כלשהוא ביחס לעילות נושא הטענה להתניה על סעיף 10 ו/או הטענה ו/או ביחס להחזר ריאלי של הפרמיה וביחס לכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי (ובכלל זה הליך בוררות) ו/או תביעה שנובעת מן המעשים והמחדלים הנטענים בתובענה ובבקשת האישור.

1. גמול ושכר טרחה:

הצדדים ממליצים כי שכר הטרחה המומלץ לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של הנתבעת הרלוונטית, כפי שייקבע על ידי הבודק, אשר ישולם על ידי כל נתבעת לתובע/ים אשר תבע/ו אותה.

חוות דעת הבודק בעניין חברת הראל

1. ביום 14.6.2017 מונה רו"ח אהוד רצאבי כבודק. כאמור, הבודק התבקש לפעול בהתאם לסעיפים 18-12 ו- 22-20 בהסדר הפשרה. הבודק התבקש לחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.
2. ביום 22.12.2019 הוגש דו"ח הבודק ביחס לחברת הראל.
3. תוך כדי עבודת הבודק התגלעו מספר מחלוקות בין באי כוח הצדדים:
4. זהות החברות שצריכות להיכלל בבדיקה (דקלה ואליהו)

פעילות הראל כוללת, בין היתר, תיקי ביטוח שהיא רכשה מעת לעת מצדדים שלישיים.

לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים, הוסכם כי הפוליסות של החברות דקלה ואליהו לא יכללו בבדיקה. לגבי דקלה – מהטעם שמדובר בישות משפטית נפרדת, שאינה חלק מהתביעה, ומהטעם שהפעילות שלה הועברה להראל רק לאחר התקופה הרלוונטית לתביעה. לגבי אליהו – מהטעם שהראל רכשה את התיק הביטוחי שלה לאחר תום התקופה הרלוונטית לתובענה.

1. היש לכלול בבדיקה מקרים של סילוק של פוליסות

בפוליסה הכוללת רכיב של ריסק ורכיב של חיסכון, מבוטח רשאי לפנות לחברת הביטוח ולבקש לסלק את הפוליסה. היינו, לבקש להפסיק לשלם את הפרמיות עבור אותה הפוליסה (באופן מלא או חלקי) מבלי למשוך את הסכום שנצבר לו בקופת החיסכון. עלתה השאלה, האם בקשה לסילוק של פוליסה עונה לקריטריון של בקשה לביטול (וצריכה להיכלל בתחשיבים)?

לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים, הוסכם לצרכי הסדר הפשרה כי מקרים אלו יכללו בתחשיבים על אף שהראל סבורה כי אין מדובר במקרים אלו בביטול.

1. תמהיל של פוליסות משולבות ריסק וחיסכון

קיימים תמהילים שונים בין רכיב הריסק לבין רכיב החיסכון בפוליסות שונות. בסעיף 15 בהסדר הפשרה הבודק התבקש לקחת בחשבון בפוליסות המשלבות ריסק וחיסכון את החלק בפרמיה המיוחס לרכיב הריסק בלבד.

לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים, הוסכם כי תיקבע חלוקה אחידה של 20% ריסק ו-80% חיסכון, ביחס לכל הפוליסות משולבות חיסכון. חלוקה זו התבססה על בדיקות שנעשו בתובענות ייצוגיות אחרות בהן עלתה סוגיה זו. למיטב ידיעת באי כוח הצדדים היא תקפה גם ביחס לתובענה שבפנינו.

1. האם יש לכלול בתחשיבי הנזק מקרים שבהם הראל השיבה פרמיות למעסיק שהודיע באיחור על ביטול של פוליסה של עובד שעזב את מקום עבודתו

במסגרת התחשיבים של עילת ההשבה הריאלית של פרמיה, התגלו מקרים שבהם הראל השיבה כספים בסכומים משמעותיים שהגיעו עד כדי עשרות אלפי שקלים. נציגי הראל בדקו מדגמית את המקרים הללו והגיעו למסקנה כי כשמדובר בהשבה של סכומים כה משמעותיים, הדבר בדרך כלל נעשה בנסיבות שאינן רלוונטיות (לדבריהם) לטענת ההשבה הריאלית של פרמיה. כך, לדוגמא, הם מצאו כי ברובם המכריע של המקרים שנבדקו דובר במעסיק שלא הודיע להראל על כך שעובד שלו עזב את מקום עבודתו והמשיך לשלם עבור העובד את דמי הביטוח מדי חודש בחודשו; כשהדבר התגלה למעסיק הוא עדכן את הראל וביקש לבטל את הפוליסה, ובעקבות זאת הראל השיבה למעסיק את דמי הביטוח, רטרואקטיבית למועד הפסקת העבודה של המבוטח.

לטענת נציגי הראל, מקרה זה אינו רלוונטי לטענת ההחזר הריאלי של פרמיה, בין היתר משום שמדובר בהשבה של פרמיות שנגבו לפני שנמסרה הודעת הביטול (רטרואקטיבית), ולא בהשבה של פרמיות שהראל ממשיכה לגבות לאחר הודעת הביטול.

לטענת באי כוח המבקשים, מקרים כגון אלה כן עונים על הגדרת הקבוצה המיוצגת לעניין ההחזר הריאלי של פרמיה, ומכאן שנדרש לכלול גם אותם בתחשיבי הנזק.

עקב המחלוקת הציג הבודק את תחשיבי הנזק בשני תרחישים שונים, לפי עמדת כל צד במחלוקת. )לבסוף הושגה הסכמה בעניין זה כפי שיפורט להלן).

1. מתודולוגיית שליפת הנתונים בטענת ההתניה על סעיף 10

נתוני הראל נשלפו בחלוקה לשני ענפי ביטוח, ענף ביטוחי חיים וענף ביטוחי בריאות.

בענף החיים נציגי הראל שלפו את אוכלוסיית כל הביטולים והפדיונות שאירעו במהלך התקופה הרלוונטית, כשלשיטתם לא ניתן היה (מבחינה מיכונית) לייצר אבחנה בין פוליסות שבוטלו לבקשת המבוטח לבין פוליסות שבוטלו שלא לבקשת המבוטח.

בענף הבריאות נציגי הראל שלפו את אוכלוסיית הכיסויים שבוטלו בתקופה הרלוונטית , בענף זה ניתן היה לאבחן בין פוליסות שבוטלו לבקשת המבוטח לבין פוליסות שבוטלו שלא לבקשת המבוטח (נציגי הראל שלפו אך ורק את אוכלוסיית הביטולים לבקשת המבוטח).

לצד כל ביטול ופדיון של פוליסה, צוין מה היה המספר המזהה של הפוליסה (או כתב השירות) שבוטלו, והביטולים והפדיונות קובצו בהתאם למספרים המזהים הנ"ל.

נציגי הראל בדקו את נוסחי הפוליסות והכיסויים הביטוחיים שבהם נצפו מרב הביטולים, לאיתור כתבי פוליסה (וכתבי השירות) שכללו התניה על סעיף 10.

בשני הענפים היו מספרים מזהים (פוליסות וכיסויים) שכמות הביטולים בהם הייתה נמוכה יחסית. מאחר שמדובר במאות ואלפי נוסחי פוליסות וכיסויים, הראל הגדירה רף של כמות ביטולים מינימלית, שתחתיה לא נערכה בדיקה לקיומה או היעדרה של התניה על סעיף 10 בנוסח של פוליסה פרטנית. במקרים אלה, המייצגים שיעור לא משמעותי מכלל הביטולים, נערך תחשיב מקורב, בשיטת הממוצעים, באופן הבא: הונח כי שיעורי הביטול המזכים בהשבה כספית באוכלוסייה זו מתפלגים בהתאם ליתר האוכלוסייה (שכן נבדקה בצורה פוזיטיבית), הן לגבי כמות המקרים המזכים, הן לגבי גובה הפרמיה הממוצעת הן לגבי משך הזמן ממועד בקשת הביטול ועד לביטול בפועל.

מאוכלוסיית הביטולים נגרעו כל המקרים שבהם הפוליסה לא כללה התניה על סעיף 10.

מאוכלוסיית הביטולים נגרעו מקרים נוספים שאינם רלוונטיים לתובענה, לדוגמא: מקרים בהם הביטול נעשה כחלק ממעבר של המבוטח לכיסוי ביטוחי אחר, תוך שמירה על רצף כיסויי; מקרים שבהם מועד הביטול קדם למועד בקשת הביטול; מקרים שבהם הפרמיה עמדה על 0 ₪; מקרים שבהם דובר בביטול של פוליסת משכנתא.

לצד כל מקרה שנותר נשלף המידע הבא: תעריף הפרמיה החודשים של הפוליסה או הכיסוי; מועד קבלת הודעת הביטול; מועד הסיום בפועל של הכיסוי הביטוחי.

עבור כל מקרה חושב הנזק לכאורה בהתאם למכפלה של: (1) החלק היחסי בחודש, ממועד בקשת הביטול ועד למועד הביטול בפועל ב-(2) הפרמיה החודשית.

בענף החיים, בפוליסות שכללו רכיב של חיסכון וריסק, הונח כי מרכיב הריסק מהווה 20% מהפרמיה החודשית.

1. מתודולוגיית שליפת הנתונים בטענת החזר ריאלי של פרמיה

שליפות הנתונים נעשו בנפרד עבור שני ענפי הביטוח הרלוונטיים, ענף הבריאות וענף ביטוחי החיים.

נשלפה אוכלוסיית כל הפוליסות והכיסויים שבוטלו בתקופת התביעה שבהן בוצע החזר פרמיה לאחר ביטול הפוליסה/כיסוי.

נגרעו אוכלוסיות שאינן רלוונטיות לתובענה, כגון ביטולי פוליסה/כיסוי ביטוחי שנעשו רטרואקטיבית מיום תחילת הפוליסה, ביטולי פוליסה/כיסוי ביטוחי בהן ההחזר נעשה קודם למועד הביטול ועוד.

עבור כל מקרה שנותר בוצע תחשיב של רכיב הריבית, ממועד ביטול הפוליסה (לבקשת המבוטח או עקב קרות האירוע הביטוחי), ועד למועד ההשבה בפועל של הפרמיה. בתחשיבים לא נלקחו בחשבון הפרשי הצמדה, לאור טענת הראל כי היא נוהגת (ונהגה לאורך תקופת התובענה) לבצע את ההשבה בתוספת הפרשי הצמדה.

לאחר ביצוע התחשיבים, נציגי הראל נוכחו כי במסדי הנתונים המתייחסים לענף ביטוחי החיים נכללו רשומות רבות שהניבו תוצאות גבוהות ולא סבירות (המצביעות על נזק לכאורה של מאות ואלפי ₪. כדי לבדוק זאת, נציגי הראל ערכו מדגם, שהתמקד במקרים בהם הסכום שהוחזר למבוטח היה גבוה מ-3 חודשי פרמיה (שכן באוכלוסייה זו נצפו מרבית הרשומות הגבוהות). במדגם התברר כי מקרים רבים שנכללו בתחשיבי הנזק אינם רלוונטיים לתובענה (לטענת נציגי הראל) בשל מגוון סיבות. נמצא כי בממוצע כ-36% מהמקרים שנבדקו בלבד היו רלוונטיים לתובענה, והיתר לא היו רלוונטיים לתובענה. מאחר שלא ניתן היה לבצע בדיקה פרטנית ביחס לכל מקרה בו הסכום שהוחזר למבוטח היה גבוה מ-3 חודשי פרמיה, נציגי הראל אמדו את תוחלת הנזק (בכלל המקרים בהם הסכום שהוחזר למבוטח היה גבוה מ-3 חודשי פרמיה) בהתאם לשיעור של 36%.

לסכומי הריבית שהתקבלו הוסיפו נציגי הראל \הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד למועד החישוב (30.9.2017).

1. בדיקת תחשיבי הראל

הבודק וצוותו בדקו את תחשיבי הראל, לרבות באמצעות מומחים מתחום מערכות המידע.

הבודק בדק את שלמות הנתונים; את נאותות השליפות לאיתור הפרמיה האחרונה ששולמה בפוליסות ובכיסויים שבוטלו; את העבודה שביצעו נציגי הראל לאיתור כתבי הפוליסה והשירות שכללו התניה על סעיף 10 מתוך כלל כתבי הפוליסה והשירות.

במקביל, ב"כ המבקשים ערכו בדיקה נפרדת באתר האינטרנט של הראל לאיתור פוליסות הכוללות התניה על סעיף 10 והעבירו לעיון הבודק קלסרים הכוללים את הפוליסות שאיתרו. הבודק, בסיוע נציגי הראל, השווה בין הפוליסות שאיתרו ב"כ המבקשים לבין הפוליסות שאיתרו נציגי הראל, כבדיקה נוספת לעבודת האיתור שבוצעה בהראל.

הבודק בדק את האופן שבו נציגי הראל גרעו את האוכלוסיות שאינן רלוונטיות לתובענה ווידא שהגריעות היו מוצדקות ונעשו בצורה נאותה; בדק את האופן שבו נציגי הראל טיפלו במקרים שבהם ההשבה למבוטח הייתה גבוהה מ-3 חודשי פרמיה; בדק את שלמות בסיס הנתונים שנותר לאחר הגריעות ואת אופן ביצוע תחשיבי ההשבה, ההצמדה והריבית, ווידא כי אלה תקינים; בדק את טענת הראל כי פרמיות שהוחזרו למבוטחים במהלך תקופת התובענה שולמו בתוספת הפרשי הצמדה, ונוכח כי ניתן לקבל אותה.

במהלך עבודת הבודק עלו מספר נושאים שבעקבותיהם הראל ביצעה תיקונים בבסיס הנתונים:

אותרו מספר כתבי פוליסה שהנוסח שלהן לא היה חד משמעי בשאלת ההתניה על סעיף 10, אך כדי לייעל את העבודה נציגי הראל ניאותו לכלול פוליסות אלו במסגרת החישוב; נמצא כי עקב טעות ביטולים של פוליסות משכנתא נוטרלו גם במסגרת תחשיבי טענות ההחזר הריאלי של הפרמיה, בעוד שמקרים אלה לא צריכים להיות מנוטרלים. התחשיבים תוקנו בהתאם; בתחשיבי טענת ההחזר הריאלי של פרמיה נמצא כי נפלה טעות באופן חישובי הריבית וההצמדה במקרים המתייחסים להשבה של מעל ל-3 חודשי פרמיה. נציגי הראל תיקנו את התחשיבים; בתחשיבי טענת ההחזר הריאלי של פרמיה נצפו בענף הבריאות כמה עשרות מקרים שבהם סכומי הריבית עמדו על היקפים גבוהים ולא סבירים. לבקשת הבודק נציגי הראל ערכו בדיקה חוזרת בה התברר כי במקרים אלה לא דובר בהשבה של פרמיות ומקרים אלו נוטרלו מבסיס הנתונים.

1. ריכוז הממצאים לאחר בדיקת הבודק – בהנחה כי במחלוקת בין הצדדים (לעניין השבת פרמיות למעסיק שהודיע באיחור על ביטול פוליסה של עובד) תתקבל עמדת הראל

לפי בדיקת הבודק, התובענה תחול על כ-91,000 פוליסות וכיסויים שבוטלו במהלך השנים 2012-2003.

סכום הנזק בגין עילת ההתניה על סעיף 10 ייאמד בכ-1.64 מיליון ₪. סכום הנזק בגין עילת החזר ריאלי של פרמיה ייאמד בכ-1.16 מיליון ₪. בסה"כ סכום הנזק בגין שתי עילות התביעה ייאמד בכ-2.80 מיליון ₪.

בהתאם לנתונים אלה, סכום הפיצוי בגין עילת ההתניה על סעיף 10 ייאמד בכ-986,000 ₪ (60% מהנזק לכאורה). בגין עילת ההחזר הריאלי של הפרמיה בכ-928,000 ₪ נוספים (80% מהנזק לכאורה). בסה"כ סכום הפיצוי יעמוד על כ-1.91 מיליון ₪.

הסכום הנ"ל הוא במונחי חודש ספטמבר 2017, הוא המועד המקורי אליו נציגי הראל ביצעו את תחשיביהם. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחודש ספטמבר 2017 ועד למועד חוות הדעת (חודש דצמבר 2019), בשיעור של כ-3.7% נוספים, כך שהסכום הכולל מגיע לכ-1.99 מיליון ₪.

1. ריכוז הממצאים לאחר בדיקת הבודק – בהנחה כי במחלוקת בין הצדדים תתקבל ב"כ המבקשים

אם עמדה זו תתקבל, יהיה צורך "להחזיר אחורה את הגלגל" ביחס לתחשיב אותו ערכה הראל, במסגרתו היא הכפילה את הנזק (במקרים בהם ההשבה למבוטחים שיקפה מעל ל-3 חודשי פרמיה), במקדם של 36%; לאחר פעולה זו, המקרים הנ"ל יכללו במסגרת תחשיבי הנזק בערכם המלא. ככל שזה ייעשה, הנזק בגין טענת ההשבה הריאלית של פרמיה יגדל בסכום שיכול להגיע עד כ-550 אלף ₪. הסכום המדויק יתברר לאחר בחינה נוספת של כל המקרים בהם ההשבה למבוטחים שיקפה מעל ל-3 חודשי פרמיה.

1. בדיקת החרגת בעלי פוליסות הביטוח שצוינו בסעיף 25 להסדר הפשרה

מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא

ב"כ הצדדים הסבירו לבודק כי ההחרגה של מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא מתביעת פרמיה אחרונה היא פועל יוצא של סעיף 45(ב) בחוק חוזה ביטוח. בביטוחי חיים משכנתא אכן נקבע מוטב שאינו המבוטח (הבנק שמעמיד את המשכנתא), ולכן חברת הביטוח אינה רשאית לבטל את חוזה הביטוח באופן מידי, גם אם המבוטח מבקש זאת. שכן, לפי סעיף 45(ב) לחוק, חברת הביטוח שמקבלת ממבוטח בקשה להפסיק את חוזה הביטוח חייבת לפנות לבנק ולהציע לו לאמץ את החוזה על זכויותיו וחובותיו. במהלך תקופת הבירור מול הבנק חברת הביטוח מחויבת להמשיך לספק את הכיסוי הביטוחי, למבוטח ולמוטב הבלתי חוזר, והיא לא רשאית להפסיק אותו. בנסיבות אלה, לא נוצר מצב לפיו המבוטח יכול להיות זכאי להשבה של פרמיה בחודש בו הפוליסה מבוטלת.

הבודק סבור כי הסבר זה מניח את הדעת, כי קיימת הצדקה להחריג את המבוטחים בביטוחי חיים משכנתא.

מבוטחים בביטוחי סיעוד בהם קבועים ערכי סילוק

נציגי הראל טענו כי כשמדובר בביטוחי סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק, המבוטח צובר זכאות לקבלת תגמולי הביטוח כתלות במשך הזמן שבו הוא שילם את הפרמיה עבור הכיסוי הביטוחי. לפי בדיקתם, למעט כמה יוצאים מן הכלל, פוליסות סיעוד עם ערכי סילוק בהראל אינן כוללות התניה על סעיף 10. במיעוט הפוליסות שכן נכללה התניה – נרשמו במהלך תקופת התובענה מ ביטולים בודדים בלבד שעשויים להיות רלוונטיים לתובענה.

הבודק מצא במסגרת עבודתו ביחס למשיבות אחרות, כי קיימת אפשרות שתהיינה פוליסות סיעוד עם ערכי סילוק, בהן ערכי הסילוק יחלו להיצבר לטובת המבוטחים רק בחלוף כמה שנים ממועד הקמת הפוליסה. בפוליסות אלה, הפרמיות המשולמות בשנים הראשונות לחיי הפוליסה לא מזכות את המבוטחים בערכי סילוק, ומכאן שאין לגרוע מהסדר הפשרה את הפוליסות הנ"ל.

יחד עם זאת, נוכח הכמות המזערית של ביטולים של פוליסות סיעוד עם ערכי סילוק בהראל, אשר כללו התניה על סעיף 10, מצא הבודק כי אכן אין צורך להעמיק הבדיקות ביחס לסוגיה זו מול הראל, שכן ממילא גם אם הפוליסות לא יוחרגו – הדבר לא ישפיע על תחשיבי הנזק.

מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמרו על רצף ביטוחי

כשמדובר במבוטח שהמיר פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמר על רצף ביטוחי, הפרמיה שהוא שילם בגין הפוליסה המבוטלת שימשה לתשלום הפרמיה בגין הפוליסה החדשה, ולכן לא נוצר מצב לפיו המבוטח היה זכאי להשבה של פרמיה.

בנסיבות אלה, לדעת הבודק אין קושי עם ההחרגה של מבוטחים אלו.

פוליסות ביטוח שבהן כתוב באופן מפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש העוקב למועד קבלת הודעת הביטול

הבודק לא איתר מקרים רבים שבהם היה כתוב בפוליסה באופן מפורש, כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש העוקב למועד קבלת הודעת הביטול.

בפוליסות כאלה אין חשש מפני נזק שעלול להיווצר למבוטחים מכוח עילת ההתניה על סעיף 10, וזאת לאור נוהל העבודה שהיה קיים בכל חברות הביטוח, שבמסגרתו בקשות לביטולי פוליסה שהגיעו עד ל-15 לחודש נכנסו לתוקף מתחילת אותו החודש, ובקשות לביטולי פוליסה שהגיעו לאחר ה-15 לחודש נכנסו לתוקף בתחילת החודש העוקב. לפיכך, לדעת הבודק, אין קושי עם ההחרגה של מבוטחים אלו.

1. מבוטחים בפוליסות קבוצתיות

הבודק נוכח כי הפוליסות הקבוצתיות אכן נוטרלו במסגרת תחשיבי הראל.

תוך כדי עבודת הבודק, ב"כ המבקשים הציגו בפניו מסמכים, המלמדים כי ייתכן שבכל זאת קיים קשר ישיר בין המבוטח לבין המבטח, למרות טענת הראל בעניין זה. המסמכים שאותרו מתייחסים להסכמי פוליסה לביטוח חיים קבוצתי שנחתמו בין הראל לבין ארגון נכי צה"ל עבור השנים 2007-2006, כאשר בסעיף 5.3 להסכמים נכתב: "הביטוח לפי הסכם זה יפוג לגבי כל מבוטח לפי המוקדם מבין: בעת שמלאו לו 75... מיד כשהודיע בכתב על רצונו להפסיק את הביטוח, בתום תקופת הביטוח הקבוצתי כהגדרתה בסעיף 2...". מדברים אלו למדו ב"כ המבקשים כי מדובר בפוליסה קבוצתית הכוללת התניה על סעיף 10, כאשר מנוסח ההסכמים הם למדו כי קיים קשר ישיר בין המבוטח להראל, ולנוכח הקשר הישיר לכאורה התאפשר למבוטח לבטל את פוליסת הביטוח באופן מיידי, בהודעה בכתב להראל. מכאן כי קיימת אפשרות כי גם מבוטחי פוליסות קבוצתיות בהראל ניזוקו כתוצאה מעילת ההתניה על סעיף 10.

לפי ההסברים שקיבל הבודק, בהראל קיימים שני סוגים של פוליסות קבוצתיות: פוליסות קבוצתיות קבוצתיות ("פוליסות ק"ק") ופוליסות קבוצתיות אישיות ("פוליסות ק"א"):

פוליסות קבוצתיות קבוצתיות – מדובר בפליסה קבוצתית (הנערכת מול גורם המייצג מספר מבוטחים). מי שמנהל בפועל את הפוליסה זה הגורם המייצג, שכן הוא זה שמידי חודש מעביר להראל רשימה שמית של פרטי המבוטחים שמבוטחים בהסכם והוא הגורם שמשלם את הפרמיה להראל, במרוכז עבור כל המבוטחים. ככלל, בפוליסות אלה לא מתקבלות בהראל בקשות ביטול ממבוטחים פרטניים. בנסיבות אלה, נציגי הראל מסרו לבודק כי פוליסות ק"ק אינן רלוונטיות לתובענה.

הבודק וצוותו נפגשו עם מנהל תפעול הפוליסות הקבוצתיות בענף החיים בהראל, אשר הסביר כי כשמדובר בפוליסות ק"ק אין להראל קשר ישיר עם המבוטחים שכן כל ההתנהלות בפוליסות נעשית מול הגורם המייצג במרוכז, באמצעות רשימות המועברות להראל מדי חודש.

בהתאם לסעיף 22 בהסדר הפשרה, הבודק וצוותו ביקשו לבדוק את טענת הראל, כי היא לא מחזיקה בפרמיה שלא ניתן כנגדה כיסוי ביטוחי. נציגי הראל השיבו כי הגם שזאת היא שיטת העבודה הנהוגה בפוליסות ק"ק (שכל עוד נכלל מבוטח ברשימת המבוטחים, הוא מכוסה מבחינה ביטוחית) יש קושי להדגים זאת. ניתן רק להצביע על כך שקיימים הסכמים לביטוחים קולקטיביים, המציינים זאת מפורשות.

עוד ביקש הבודק לבדוק את טענת נציגי הראל, לפיה בפוליסות ק"ק אין סעיף המחייב ביטול באופן מיידי. בבדיקות שביצע הבודק, אשר התמקדו בפוליסות ק"ק הגדולות בהראל בשנים הרלוונטיות לתובענה, לא נמצא סעיף המחייב ביטול באופן מיידי.

לאור כל המפורט, נחה דעתו של הבודק כי טענותיה של הראל בסעיף 22 בהסדר הפשרה, ביחס לפוליסות ק"ק, עולות בקנה אחד עם המבוצע בפועל. על כן, ניתן לקבוע כי מבוטחי פוליסות ק"ק של הראל אינם זכאים להחזר מכוחו של הסדר הפשרה.

פוליסות קבוצתיות אישיות – מדובר בפוליסה קבוצתית (הנערכת מול גורם המייצג מספר מבוטחים), כאשר ההתחשבנות הפרטנית מול כל מבוטח לא נעשית מול הגורם המייצג אלא מול המבוטחים עצמם. על כן, פוליסות אלו יכולות להיות רלוונטיות לתובענה. אולם, מאחר שבדיקה שביצעו נציגי הראל העלתה כי אין פוליסות ק"א הכוללות התניה על סעיף 10 אזי גם פוליסות אלו אינן רלוונטיות לתובענה.

הבודק ביקש מנציגי הראל לערוך בדיקה נוספת של כל פוליסות ק"א, בהן נרשמו במהלך תקופת התובענה 200 ביטולים ומעלה, לאיתור פוליסות שכוללות התניה על סעיף 10. במהלך הבדיקה החוזרת מצאו נציגי הראל 3 כתבי שירות שכללו נוסח המתנה על סעיף 10 (מתוך מאות). סכום הפרמיות החודשי שנגבה עבור שלוש כתבי שירות אלה בתקופה הרלוונטית לתובענה נאמד ב-3,000 ₪ (והנזק בגינם עומד על כמה מאות ₪ בלבד).

הבודק בדק את עבודת נציגי הראל ונוכח כי ניתן לקבל את טענתם. מסקנתו הייתה כי גם למבוטחי הראל בפוליסות ק"א לא נגרם נזק כתוצאה מעילת התניה על סעיף 10.

מסקנת הבודק היא כי ניתן לקבל את טענת הראל ולקבוע כי למבוטחי הפוליסות הקבוצתיות של הראל (מכל סוג שהוא) לא נגרם נזק כתוצאה מטענת הפרמיה האחרונה (למעט סכום זניח של כמה מאות ₪). על כן, הבודק סבור כי מבוטחי הפוליסות הקבוצתיות לא יהיו זכאים להחזר מכוחו של הסדר הפשרה.

1. התייחסות הבודק לעמדת היועמ"ש והמועצה לצרכנות ( עמ' 30 בחוות הדעת מיום 22.12.19)

היועמ"ש והמועצה לצרכנות העלו טענה לפיה יש לבחון אפשרות לחלוקת הפיצוי בהשבה פרטנית.

הבודק בחן את גובה הפיצוי לכל מבוטח באשר לעילת ההתניה על סעיף 10, בהתאם למדרגות של סכומים, ומצא (ראו טבלה עליונה בעמוד 30 לחוות הדעת):

1. בכ-68% מהמקרים הפיצוי נע בין שקלים בודדים ל-20 ₪ למבוטח.
2. בכ-21% מהמקרים הפיצוי נע בין 50-21 ₪ למבוטח.
3. בכ-11% מהמקרים הפיצוי עולה על 50 ₪ למבוטח, בתוך קבוצה זו קיימים מקרים מועטים (כ-1%) שבהם הפיצוי מגיע ל-200 ₪ ויותר.

באשר לעילת ההחזר הריאלי של הפרמיה מצא (טבלה תחתונה בעמ' 30 לחוו"ד):

1. בכ-92% מהמקרים הפיצוי נע בין שקלים בודדים ועד ל-20 ₪ למבוטח.
2. בכ-4% מהמקרים הפיצוי נע בין 50-21 ₪ למבוטח.
3. בכ-4% מהמקרים הפיצוי עולה על 50 ₪ למבוטח, כאשר בתוך קבוצה זו קיימים מקרים מועטים (כ-1%) שבהם הפיצוי מגיע ל-200 ₪ ויותר.

ממצאי הבודק לעניין שתי העילות יחדיו:

1. בכ-83% מהמקרים הפיצוי בין שקלים בודדים ועד ל-20 ₪ למבוטח. סכום הפיצוי המצטבר לקבוצה זו נאמד ב-367,000 ₪ המהווים כ-20% מהפיצוי בכללותו.
2. בכ-11% מהמקרים מדובר בפיצוי שבין 50-21 ₪ למבוטח.
3. בכ-7% מהמקרים הפיצוי עולה על 50 ₪ למבוטח, בתוך קבוצה זו קיימים מקרים מועטים (כ-1%) שבהם הפיצוי מגיע ל-200 ₪ ויותר. סכום הפיצוי המצטבר לקבוצה זו נאמד בכ-1.24 מיליון ₪, המהווים כ-65% מהפיצוי בכללותו.

הניסיון מלמד כי למנגנונים של חלוקה פרטנית יש עלויות נלוות, שלעיתים הופכים את החלוקה הפרטנית ללא כדאית (עליות איתור חברי הקבוצה, עלויות טיפול העברת הפיצוי לכל מהם, עלויות הכרוכות במימוש הפיצוי המוטלות על חברי הקבוצה). נדרש לקבוע סכום שמהווה רף מינימאלי המזכה בפיצוי פרטני. סכומי פיצוי שנמוכים ממנו לא ישולמו פרטנית אלא באמצעות הקרן לתובענות ייצוגיות.

הבודק ממליץ להעמיד את הרף המינימאלי על 50 ₪ (לחברי קבוצה שעודם בחיים במועד הפיצוי). סכומי פיצוי שלא יושבו בפיצוי פרטני יהיו בתשלום לקרן. המלצה זו, אם תיושם, תביא להשבה פרטנית של עד כ-65% מהפיצוי הכולל.

הבודק הוסיף כי ב"כ הצדדים מסרו לו כי הסכום הנ"ל מקובל עליהם כרף מינימאלי לצורך חלוקה פרטנית של פיצוי.

במקרה של חבר קבוצה שנפטר – המלצת הבודק היא לקבוע רף מינימאלי לפיצוי פרטני גבוה יותר, של 200 ₪, מאחר שבמקרים אלה הפיצוי בדר"כ מתחלק בין מספר יורשים ואז הפיצוי לכל יורש הוא נמוך יותר. כמו כן הטיפול באיתור היורשים וקבלת האישורים לביצוע התשלום הוא מורכב יותר מהטיפול של חבר קבוצה שעודו בחיים.

1. התייחסות לתחשיב ב"כ המבקשים.

ב"כ המבקשים העבירו לעיון הבודק תחשיב שערכו על בסיס נתונים פומביים שבדוחות השנתיים של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. הם אמדו בתחשיביהם את הנזק לחברי הקבוצה בגין טענת ההתניה על סעיף 10 בכ 17-11 מיליון ₪.

הבודק בחן את תחשיבי ב"כ התובעים ומצא שמקורם בטעויות שנפלו בתחשיביהם של ב"כ התובעים.

1. סיכום חוות דעת הבודק:

אם תתקבל עמדת הראל שבמחלוקת, סכום הנזק (לכאורה) שנגרם למבוטחי הראל כתוצאה משתי עילות התביעה ייאמד בכ-1,660,000 ₪ (במונחים נומינליים), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד לחודש דצמבר 2019 בסך של כ-2,910,000 ₪.

לפיכך, הסכום שהראל תידרש להעביר לקרן עומד על 1,990,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לחודש דצמבר 2019.

אם תתקבל עמדת באי כוח המבקשים במחלוקת, הנזק יגדל בסכום מוערך של כ-700,000 ₪ והפיצוי יגדל בסכום של כ-550,000 ₪.

אשר לחמש הקבוצות המוחרגות בסעיף 25 בהסדר הפשרה גריעת כל הקבוצות למעט הקבוצה של מבוטחים בפוליסות סיעוד עם ערכי סילוק, מוצדקת. גם קבוצת פוליסות הסיעוד אין לה נפקות בעניינה של הראל מאחר שקיימים מבוטחים בודדים בלבד שייתכן כי ניזוקו.

כפוף להכרעה במחלוקת בין הצדדים ולשינויים במנגנון חלוקת הפיצוי, הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

1. לאחר הגשת חוות דעת הבודק הגישו המבקשים התייחסותם וטענו טענות שונות, והראל השיבה.
2. ביום 24.5.2020 התקיים דיון בפניי במעמד הבודק.

הוחלט כי ב"כ המבקשים יודיעו לבית המשפט אם הם מקבלים את הסברי הבודק בעניין שתי ההסתייגויות הראשונות ואם אינם עומדים על הכללת פוליסות המעבידים שבוטלו בדיעבד. הובהר כי ככל שלא יהיו הסכמות – יהיה צורך בניהול ההליך.

1. ביום 1.6.2020 הודיעו המבקשים כדלקמן:

הם מקבלים את קביעת הבודק כי החזרי הפרמיה שבוצעו על ידי הראל בזמן אמת בוצעו בצירוף הפרשי הצמדה.

ביחס לפוליסות מעסיקים שבוטלו בדיעבד – לאור הערות בית המשפט בדיון, המבקשים חוזרים בהם מטענתם בעניין זה.

ביחס לקביעה כי הראל העניקה למבוטחים שביטלו את הפוליסה עד חצי חודש ביטוח בחינם – הם מבקשים שהבודק יבצע בדיקה מדגמית ויבקש לקבל לידיו את הראיות לביצוע הזיכוי בפועל.

1. ביום 22.6.2020 הודיעה הראל שהיא מתנגדת לבקשת המבקשים, בהיותה בלתי סבירה, וחורגת מההסכמות בהסדר הפשרה. לטענתה, הבודק פירט בדיון את הבדיקות המקימות שביצע אצל הראל. אין בבדיקה נוספת כל צורך או תועלת. רישומי הראל במערכותיה הן בגדר "רשומה מוסדית".
2. ביום 30.6.2020 הודיעו המבקשים כי הם מוותרים על בקשתם להורות על ביצוע בדיקות מדגמיות פיזיות נוספות ביחס להראל.
3. ביום 11.8.2020 הודיעו המבקשים כי הם מסכימים לדרך חלוקת הפיצוי בגין העבר, בהתאם למפורט בדו"ח הבודק ובשונה מהדרך שהותוותה בהסדר הפשרה.

עמדת היועמ"ש

1. ביום 28.12.2020 הוגשה עמדת היועמ"ש הראשונית (להלן: "העמדה הראשונית"), שעיקריה הם:

מנגנון פיצוי פרטני – בכל הנוגע לחברי הקבוצה שעוד מבוטחים בהראל – יש להעביר את הפיצוי ישירות אליהם אף אם סכום הפיצוי הוא נמוך, שכן להראל יש קשר מתמשך עימם והם עדיין משלמים לה פרמיות. על כן, ניתן לאתרם באופן ודאי.

בכל הנוגע למבוטחי עבר – יש לבחון את סכום הסף להחזר אל מול עלויות איתור חברי הקבוצה, על מנת לקבוע האם גובה הרף שנקבע סביר.

החרגת בעלי פוליסות הביטוח – היועמ"ש מבקש להתייחס לעניין לאחר קבלת כל הדוחות ביחס לכלל המשיבות. מכל מקום, אין מקום להחריג קבוצות שמצד אחד לא יהיו זכאיות לפיצוי בהתאם להסדר הפשרה, ומצד שני יחול עליהן מעשה בית דין. זאת, גם אם הנזק נאמד באלפי ₪ בודדים.

אסמכתא על העברת הכסף למבוטח – די באסמכתא המוצגת במחשבי הראל על מנת לוודא האם בוצע חיוב/זיכוי. אין צורך לבדוק את ההעברה במסמכי הבנק של המבוטחים.

1. ביום 14.1.2021 השיבה הראל לעמדה הראשונית וטענה כדלקמן:

פיצוי פרטני – היועמ"ש ציין את ת"צ 6860-06-16 ברליצהיימר נ' הראל, שם הסכימה הראל לתקן את הסדר הפשרה ולהעביר את הכסף ישירות למבוטחים. אלא שבמהלך יישום הסדר הפשרה שם, התברר להראל כי עלות ביצוע השבת כספים ישירות למבוטחים במקרים שבהם מדובר בסכומי כסף נמוכים, עולה בהרבה על התועלת שתצמח לחברי הקבוצה מביצוע ההשבה הפרטנית. הראל נאלצה לבצע פעולות רבות ששוויין עלה על שווי ההשבה הפרטנית.

למרות שהמשיבות הסכימו לבסוף להמלצת הבודק, לפיה השבה פרטנית תבוצע ביחס לסכומים העולים על 50 ₪, ההסכמות לעניין אי ביצוע תשלומים פרטניים בסכומים נמוכים הן תנאי יסודי להסכמת המשיבות בהסדר הפשרה.

הליך הבדיקה נמשך למעלה מ-3 שנים. לא ניתן לקבל דרישה לביצוע בדיקות נוספות לאחר שהליך הבדיקה בעניינה של הראל הושלם לפני למעלה משנה.

החרגת קבוצות מהסדר הפשרה – אין מקום לאפשר ליועמ"ש להתייחס לעניין לאחר קבלת כל הדוחות ביחס לכלל המשיבות. לא ניתן "לפתוח" את הסדר הפשרה סביב נושאים שכבר נדונו, הוסכמו ונבדקו במשך שנים.

1. ביום 12.8.2021 הוגשה עמדת היועמ"ש ביחס לדו"חות הבודק בעניינן של הראל, מנורה, הפניקס ומגדל (להלן: "העמדה הסופית").

ביחס למנגנון פיצוי פרטני – היועמ"ש חוזר על האמור בעמדה הראשונית.

בכל הנוגע לחברי הקבוצה שעדיין מבוטחים בהראל – יש להעביר את הפיצוי ישירות אליהם, ללא קשר לגובה הפיצוי. להראל יש קשר מתמשך עימם וביכולתה לאתם באופן ודאי ובעלות נמוכה.

החרגת בעלי פוליסות ביטוח – לאחר בחינה נוספת, יש לקבל חלק מהמלצות הבודק לעניין החרגת הקבוצות, אולם אין לקבל את עמדת הבודק לעניין החלת מעשה בית דין על כולן.

מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא (סעיף 25(א) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את המלצת הבודק בנוגע להחרגת הקבוצה, שכן במקרים רבים חברות הביטוח לא מבטלות את הביטוח באופן מידי אלא מחכות עד שיעבור המועד בו המוטב הבלתי חוזר יכול להחליט אם להיכנס בנעלי המבוטח. סביר שמדובר בקבוצה קטנה ועל כן לא עולה שאלת ההשבה לגבי אותה התקופה. לעמדת היועמ"ש, אין להחיל מעשה בית דין על קבוצה זו, כי ייתכן שעדיין קיימים מבוטחים בקבוצה זו.

מבוטחים בביטוח סיעודי עם ערכי סילוק (סעיף 25(ב) בהסדר הפשרה) – לעמדת היועמ"ש, גם אם מדובר בקבוצה קטנה יחסית של מבוטחים מן הראוי שלא תוחרג מההסדר. מדובר בקבוצה קטנה שישנו חשש שככל שתוחרג תתקשה לממש את הזכויות המגיעות לה. אם יוחלט להחריגה – אין להחיל עליה מעשה בית דין.

מבוטח שהמיר פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמר על רצף ביטוחי (סעיף 25(ג) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק, הן ביחס להחרגת הקבוצה הן בנוגע להחלת מעשה בית דין עליה לאור מאפייני הפוליסה. נערכה בדיקה מקימה על ידי רשות שוק ההון, שהגיעה למסקנה שאין בסיס לעילת תביעה בהקשר זה.

פוליסות ביטוח שבהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב1 בחודש העוקב למועד קבלת הודעת הביטול (סעיף 25(ד) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק, הן בנוגע להחרגת הקבוצה הן בנוגע להחלת מעשה בית דין עליה, מהטעמים שפורטו לעיל.

פוליסות ביטוח קבוצתי (סעיף 25(ה) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק ביחס להחרגת קבוצת הפוליסות הקבוצתיות – פוליסות קבוצתיות שבהן הטיפול בכל הקשור לגבייה וביטול מול הראל נעשה על ידי הגורם המייצג את הקבוצה המבוטחת ולמבטחת אין קשר עם מי שבוטח + פוליסות קבוצתיות שבהן היה קשר ישיר בין המבוטח לבין הראל. הבודק מקבל את עמדת הבודק להחלת מעשה בית דין ביחס לתת קבוצת המבוטחים בפוליסות "קבוצתיות – קבוצתיות". היועמ"ש אינו מקבל את עמדת הבודק להחלת מעשה בית דין ביחס לתת קבוצת המבוטחים בפוליסות "קבוצתיות – אישיות", כיוון שעילת תביעתם שרירה וקיימת. למרות שמדובר במיעוט מבוטחים – אין הצדקה להחיל עליהם מעשה בית דין ויש לשמור על זכות גישתם לערכאות.

1. ביום 1.9.2021 הגישו המבקשים את התייחסותם לעמדה הסופית.

לעניין השבה פרטנית – המנגנון שנקבע ביחס להראל משקף את עמדת הפסיקה. בנסיבות ענייננו, סביר כי במרבית המקרים אין קשר בין המבוטח לבין הראל. מדובר בביטולים שאירעו עד 2012. המבקשים מותירים לשיקול דעת בית המשפט.

לעניין ההחרגות בסעיף 25 בהסדר הפשרה – הסיבה להחרגת פוליסות מסוימות הייתה העובדה שלא ייתכן ביטול באמצע החודש (סעיפים 25(א), (ג)-(ה) בהסדר הפשרה), או שאין משמעות (נזק) לגבייה נוספת (סעיף 25(ב) בהסדר הפשרה).

במקרים של סעיפים 25(א), (ג)-(ה) – ככל שהייתה גבייה גם בחודש שאחרי חודש הביטול, היה אמור להיות החזר בערכים ריאליים קרן והפרשי הצמדה וריבית. ככל שלא כך נבדק על ידי הבודק – יש להשלים את הבדיקה ולהשלים את חוות הדעת.

בית המשפט מתבקש להורות לבודק להשיב כיצד נערכה הבדיקה ביחס לפוליסות המוחרגות.

המבקשים מקבלים את עמדת היועמ"ש לעניין ה"מעשה בית דין".

1. ביום 14.10.2021 הגישה הראל את התייחסותה לעמדה הסופית:

מנגנון פיצוי פרטני – הראל מתנגדת לעמדת היועמ"ש להעדפת פיצוי ישירות לחברי הקבוצה שעודם מבוטחים בהראל. הראל חוזרת על האמור בהתייחסותה לעמדה הראשונית. היועמ"ש התעלם מהתייחסות זו של הראל.

הבודק ייחד פרק נפרד בדוח, במסגרתו הבהיר כי לטענתו אין מקום לחייב את הראל בהשבה פרטנית ביחס לסכומים נמוכים.

ביחס למבוטחים בביטוחי חיים משכנתא – עמדת היועמ"ש אינה סבירה, מכיוון שאין ראיות לקיומה של קבוצה מעין זו, ומשום שעשוי להשתמע מעמדת היועמ"ש כי לא יוחל מעשה בית דין גם על מבוטחים שלא בוצע בעניינם ביטול מידי של הפוליסה.

ביחס למבוטחים בפוליסות ביטוח קבוצתי, שבהן היה קשר ישיר בין המבוטח לבין הראל – הבודק קבע כי למבוטחי הפוליסות הקבוצתיות של הראל, מכל סוג, לא נגרם כל נזק – למעט סכום זניח של כמה מאות שקלים ביחס למבוטחים בפוליסות ק"א, אותו הבודק כלל בתחשיבי הנזק. שעה שהנזק הזניח נכלל בחישובי הנזק שערך הבודק, יש להחיל מעשה בית דין גם ביחס לבעלי פוליסות ק"א.

1. ביום 8.5.2022 הגישו המבקשים הודעה לקראת דיון שהתקיים, כששני עניינים בה נוגעים להראל, כדלקמן:

ביטולים במחצית הראשונה של החודש – הענקת 7 ימי ביטוח חינם למבטלי פוליסות - התגלה כי מלבד בחברת כלל, לא היה נוהל כתוב בנושא הביטולים אצל המשיבות האחרות והדבר אושר על ידן; הנוהל הכתוב בכלל לא חל על פוליסות הכוללות רכיב חיסכון; החלת הסדר הפשרה גם במקרים של ביטול במחצית הראשונה של החודש הייתה מגדילה את סכום חוות דעת הבודק פי 4; יש לוודא כי נוהל הביטולים הנטען אכן יושם באופן שיטתי.

תקינות הבדיקה ביחס לאוכלוסיות המוחרגות – נדרשת הבהרה בשאלה האם גם ביחס לאוכלוסיות מוחרגות היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול? ככל שכן – האם הוחזרה אותה פרמיה?

1. ביום 15.5.2022 הגיש הבודק את התייחסותו לעמדת היועמ"ש.

מנגנון השבה: ביחס לחברי קבוצה בעילת התניה על סעיף 10 – פתרון של השבה פרטנית ממוצעת (חלף העברה לקרן) הוא לא ישים ולא כדאי. ביחס לחברי קבוצה בעילת ההשבה הריאלית של פרמיה – במקרים בהם נערך חישוב פרטני ניתן לשקול השבה פרטנית ללקוחות קיימים (גם בסכומים נמוכים), והשבה פרטנית ללקוחות עבר, אם מדובר בסכום מעל לרף מינימאלי, שייקבע על ידי בית המשפט.

השאלה אם לייצר מעשה בי-דין ביחס לאוכלוסייה כזו או אחרת היא שאלה משפטית באופייה, והיא חורגת מתחום מומחיות הבודק.

1. ביום 16.5.2022 התקיים דיון בפניי במעמד הבודק וב"כ היועמ"ש.

בדיון נדונה האפשרות לעניין החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות – באופן שלא ייחסמו התביעות הפרטניות אלא שלא תינתן אפשרות להגשת תובענות ייצוגיות.

ב"כ היועמ"ש התבקש ליתן עמדתו בעניין זה, והובהר כי פסק הדין יינתן גם אם לא תתקבל תגובה בתוך הזמן שנקבע.

עוד התבקשו המבקשים להודיע עמדתם בעניין אישור הסדר הפשרה, לאור הערות באי-כוחם.

1. ביום 26.5.2022 הודיעו המבקשים כי בנסיבותיו המיוחדות של הליך זה הם מבקשים לאשר את הסדר הפשרה.

המבקשים ביקשו כי מאחר שחוות דעת הבודק כנגד המשיבות ניתנו במועדים שונים, החל משנת 2019 ועד שנת 2021, יש להורות לבודק לשערך את סכומי חוות הדעת (הוספת ריבית והצמדה) מהמועד הקובע בכל אחת מחוות הדעת ועד היום.

1. המשיבות הודיעו ביום 15.6.2022 כי הן מתנגדות לכל שינוי בהסדר הפשרה.

הסדר הפשרה קובע כי ישולם שיעור מסוים מהסכום שימצא הבודק, ולא קיימת חובת שיערוך לאחר סיום הבדיקה ולא בכדי. אין לסטות מהוראות ההסדר שעה שהמבקשים אלו שהביאו לעיכובים בתיק מאז המועד שנקבע.

1. ביום 13.7.2022 הוגשה עמדת היועמ"שית שאין מקום להחיל מעשה בית דין ייצוגי מכיוון שבנסיבות העניין ניתן להניח שלנוכח סכום הפיצוי הנמוך שלו זכאי כל חבר קבוצה, חברי הקבוצה לא יגישו בפועל תביעה אישית, בהיעדר כדאיות כלכלית לכך.
2. ביום 28.7.2022 הודיעו הצדדים על תיקון הסדר הפשרה בקשר לאופן ביצוע החזר/תרומת סכומי ההחזר, כך שהיכן שקבע הבודק כי ניתן לבצע החזר פרטני – יבוצע החזר פרטני (בגבולות הסכומים שהומלצו על ידי הבודק) וביתר המקרים התרומה תהיה לקרן הייעודית שהוקמה על ידי חוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן"). עוד הגיעו הצדדים להסכמה בעניין השיערוך. והכל כמפורט להלן:
3. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 –

הראל תשיב או תתרום סך כולל של שישים אחוזים (60%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע ביחס אליה בדו"ח הבודק. בכלל זאת, הראל תבצע השבה פרטנית בגובה שישים אחוזים (60%) מהסכום המגיע למבוטח, רק אם החזר האמור עולה על 50 ₪; וככל שמדובר ביורשים – רק כאשר ההחזר האמור בגובה 60% עולה על 200 ₪ ליורשים יחד. את היתרה (השלמה לשישים אחוזים מסכום ההחזר הכולל שנקבע בדו"ח הבודק) תתרום הראל לקרן.

1. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה –

הראל תשיב או תתרום סך כולל של שמונים אחוזים (80%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע בדו"ח הבודק. בכלל זאת, הראל תבצע השבה פרטנית בגובה שמונים אחוזים (80%) מהסכום המגיע למבוטח, רק אם ההחזר האמור עולה על 50 ₪; וככל שמדובר ביורשים – רק כאשר ההחזר האמור בגובה 80% עולה על 200 ₪ ליורשים יחד. את היתרה (השלמה לשמונים אחוזים מסכום ההחזר הכולל שנקבע בדו"ח הבודק) תתרום הראל לקרן.

1. הוסכם כי כל סכום שיש לשלם על פי הסדר הפשרה יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 1.6.2021, וממועד זה יישא הפרשי הצמדה למדד בלבד.
2. הוסכם כי הסכום שעל הראל לשלם, נכון ליום 1.6.2021 הוא: 2,020,733 ₪.

סכום ההשבה הכולל הינו סופי ומוחלט ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד 8.8.2022 עומד על סך של 2,120,868 ₪.

דיון

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה:

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10– כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול".

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה – "כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח."

1. העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
2. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור: השבה של דמי הביטוח שנגבו ביתר בגין חודש הביטול בגין חוזים בהם הייתה תניית ביטול מיידי. תשלום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח בגין דמי ביטוח שהוחזרו ללא הפרשי הצמדה וריבית.
3. היועמ"ש הגיש התנגדותו להסדר הפשרה, כפי שפורט לעיל. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות נוספות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מהקבוצה שעליה הוא חל .
4. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
5. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

1. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על מטרות חוק תובענות ייצוגיות המנויות בסעף 1 בחוק, וכי הוא ראוי וסביר והוגן.
2. הסדר הפשרה מפצה את חברי הקבוצה בגין חיובי היתר – פיצוי כספי לפי מקדם פשרה של 60% בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 ולפי מקדם פשרה של 80% בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. הפיצוי הוא באמצעות תשלום פרטני ותשלום לקרן בהתאמה, כפי שפורט לעיל. סכום הפיצוי הכולל, לרבות ריבית והצמדה עד ליום 1.6.2021 עומד על סך של 2,020,733 ₪ (ובצירוף הצמדה עד ליום 8.8.2022 על סך של 2,120,868 ₪).
3. הסדר הפשרה קובע הסדרה לעתיד – באופן שכל ביטול של פוליסה רלוונטית (בה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, מבוטח המבטל פוליסה באמצע החודש – לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת הודעת הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח.
4. אשר לעמדת היועמ"ש:

לעניין הפיצוי הפרטני - אכן, דרך המלך היא פיצוי כספי לכל אחד מחברי הקבוצה. עם זאת סעיף 20(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע גם:

"(ג) (1) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין;

(2) הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה".

בענייננו, לאחר ששמעתי את הבודק, כמו גם את טיעוני המשיבות, אני סבורה כי מנגנון הפיצוי שהוסכם בין הצדדים - שלפיו הראל תבצע השבה פרטנית ככל שההחזר עולה על 50 ₪, וכשמדובר ביורשים – ככל שההחזר עולה על 200 ₪ ליורשים יחד – הוא מנגנון פיצוי ראוי בנסיבות העניין. זאת, בשים לב לזמן הרב שחלף מאז שהוגשה התובענה ושהתגבשו העילות הפרטניות בגין הפוליסות שבוטלו על ידי חברי הקבוצה, התקופה הרלבנטית כהגדרתה בהסדר הפשרה, ולאור הניסיון המצטבר בתובענות הייצוגיות, כי חברי קבוצה בתובענות הייצוגיות אינם פודים שיקים בסכומים נמוכים, ונוכח העלות הכספית הגבוהה הנדרשת לשם מימוש השבה פרטנית.

אני סבורה כי לעניין הסכומים הנמוכים, התועלת שתצמח מתשלום סכום הפשרה לקרן, לצורך מטרה ציבורית, תהיה גדולה מהתועלת האישית שתצמח לכל חבר קבוצה מקבלת סכום הפשרה האישי.

אשר לקבוצות המוחרגות – היועמ"ש בעמדה הסופית מיום 12.8.2021 (ס' 10) קיבל את עמדת הבודק בעניין הראל, לעניין ההצדקה להחרגת כל קבוצות המבוטחים שבסעיף 25 בהסדר הפשרה.

עם זאת היועמ"ש הביע דעתו כי אין מקום להחיל מעשה בית דין לגבי קבוצות המבוטחים בביטוחי חיים משכנתא בביטוח סיעודי ובפוליסות "קבוצתיות אישיות" (מאחר שעדיין יתכן שקיימים מבוטחים בקבוצה זו אף אם מספרם קטן, שהפוליסה שלהם בוטלה מידית).

לאחר ששקלתי את התנגדות היועמ"ש לעניין החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות בהסדר הפשרה, אני מקבלת אותה באופן חלקי בלבד.

בעניין זה מצאתי לאמץ את דרך הביניים שהציעו הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 16.5.2022, ולפיה לא יחול מעשה בי-דין על תביעות פרטניות של חברי הקבוצות האמורות, אך כן יחול מעשה בית דין ייצוגי במובן זה שחברי הקבוצות האמורות לא יוכלו להגיש תביעות ייצוגיות כנגד המשיבות.

אני סבורה כי דרך ביניים זו מאזנת כראוי בין חברי הקבוצות, שזכותם הפרטנית לא תיפגע, לבין הנתבעת הראל, בהתחשב בעובדה שהקבוצות המוחרגות האמורות ככל שקיימות הן קטנות, במשך הזמן הרב שחלף מאז הגשת התובענה, ובכך שיש לשים סוף לתובענה זו (ר' לעניין זה ת"צ 42901-01-18 עטר נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2021) פסקה 43 לפסה"ד שם).

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים המליצו כי שכר הטרחה לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של הראל, כפי שייקבע על ידי הבודק.

1. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה :

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד)

1. ולענייננו.

שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הסדר הפשרה הביא להסדרה עתידית של התנהלות המשיבה, בכל הנוגע לאופן החזרת הפרמיה העודפת למבוטחים. בנוסף הראל תשלם פיצוי בסך של 2,020,733 ₪ נכון ליום 1.6.2021, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד יום פסק הדין, וזאת בהשבה פרטנית ובתשלום לקרן הכל כפי שפורט לעיל.

שיקולי תשומה – השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובאי כוחה. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן וכישורים בהגשת בקשת האישור, בניהול ההליך לאחר אישור בקשת האישור, בגיבוש הסדר הפשרה ובהתנהלות מול הבודק. אשר לסיכון – אני סבורה כי המבקשים נשאה בסיכון, כי התובענה תידחה וכי יחויבו בהוצאות.

שיקולי הכוונה ציבורית – חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית הביאה לאכיפת הדין, להשבת סכומים שנגבו ביתר ולמימוש זכות הגישה לבית המשפט של חברי הקבוצה.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת ולתועלת הקבוצה.

1. לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המומלצים, כדלקמן:

הגמול למבקשים יהיה בשיעור של 3% מהשווי הכולל של הפיצוי והתרומה ובסה"כ – 63,626 ₪ והוא ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

שכ"ט ב"כ המבקשים יהיה בשיעור 17% מהשווי הכולל של הפיצוי ובתוספת מע"מ (בכפוף להנפקת חשבונית מס כדין), ובסה"כ - 421,841 ₪.

שכר הטרחה ישולם בשלבים, באופן הבא: 70% מסכום שכר הטרחה ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. יתרת הסכום תשולם לאחר הגשת הודעה המשיבה, באמצעות בעל סמכות במשיבה, על העברת מלוא כספי הפיצוי לחברי הקבוצה ולקרן, בהתאמה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 76 לעיל.
3. אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות. בהודעה יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות.
4. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 ימים מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורו, ישלחו בא-כוח הקבוצה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.
5. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.
6. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

ת.פ. לקבלת נוסח ההודעה ליום 11.9.2022.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"ב, 10 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.