1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בעניינה של הפניקס חברה לביטוח בע"מ.

תמצית בקשת האישור

1. נושא בקשת האישור הוא דמי הביטוח האחרונים (פרמיה) שמשלם מבוטח בביטוחים שאינם אלמנטריים (ביטוחי חיים, בריאות, נכות אובדן כושר וכיוצ"ב), לפני קרות מקרה הביטוח או לפני ביטול הפוליסה על ידי המבוטח, בגין החודש בו בוטל או נפסק הביטוח.

כמו כן, בקשת האישור עניינה בדמי הביטוח שנגבו לאחר מכן והשבתם.

(להלן: "בקשת האישור").

בקשת האישור הוגשה נגד חמש חברות ביטוח, החלטה זו נוגעת למשיבה 3 (להלן: "הפניקס").

1. הטענה כנגד המשיבות היא שהן אינן מחזירות למבוטחים או ליורשיהם את החלק היחסי של דמי הביטוח בגין יתרת ימי החודש שלאחר מועד הפסקת הביטוח, בין שההפסקה היא עקב קרות מקרה הביטוח ובין שההפסקה היא עקב ביטולה של הפוליסה על ידי המבוטח. טענה נוספת היא שבגין חודשים שלאחר חודש האירוע של הפסקת הביטוח מוחזרים דמי הביטוח בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית.
2. אין מחלוקת כי המשיבות אינן מחזירות את הפרמיה בגין חלק של חודש, שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה. אין גם מחלוקת כי המשיבות אינן זכאיות לפרמיה בגין החודשים שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה.
3. הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהוא ו/או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח כלשהיא למעט פוליסת ביטוח רכוש או יורשו של מבוטח כזה ופוליסת הביטוח הופסקה מסיבה כלשהיא בין אם עקב ביטולה ע"י המבוטח ובין אם עקב קרות אירוע ביטוח".
4. עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הביטוח"); התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

תמצית החלטת האישור

1. ביום 23.6.2015 אישרתי את התובענה כייצוגית כנגד המשיבות, באופן חלקי (להלן: "החלטת האישור").
2. בהחלטת האישור קבעתי כי השאלות שבמחלוקת, העומדות להכרעה בבקשת האישור, הן:

א. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח.

ב. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח.

ג. האם על המשיבות להשיב עודפי דמי ביטוח בערכם הריאלי או הנומינלי, אם בערכים ריאליים –האם הן זכאיות להצמיד את הסכומים גם למדדים שליליים. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. בחוק חוזה ביטוח.

ד. תקופת התיישנות.

1. ביחס לשאלה א' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח, קבעתי כדלקמן:

"עילת התביעה של המבקשים להשבת דמי הביטוח, בגין יתרת החודש שלאחר קרות מקרה הביטוח התבססה על סעיף 16(ב) בחוק חוזה הביטוח. משהגעתי למסקנה כי לא ניתן להסתמך על סעיף זה לעניין השבת דמי הביטוח בנסיבות של קרות מקרה הביטוח, אני קובעת כי התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה אינו מתקיים ועל כן אין לאשר את התובענה בעילה זו.

על כן אינני מאשרת את התביעות שמבוססות על העילה הנ"ל: התביעה של מבקשת 2 נגד מגדל הפניקס והראל; התביעות של מבקשים 3 ו-6 נגד כלל; התביעה של מבקש 5 נגד הפניקס." (סעיפים 78-77 בהחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ב' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח, קבעתי כדלקמן:

"130. לאור האמור עד כאן אני קובעת כי - בפוליסות בהן היתנו מנורה והפניקס בעניינם של מבקשים 1, 4 ו-7, על סעיף 10 בחוק וקבעו שהביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה - לא נהגו לכאורה המשיבות על פי ההסכמות וחייבו לכאורה את המבוטחים בדמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול. על כן לכאורה עומדת למבקשים עילה להשבה של דמי הביטוח בגין יתרת החודש.

131. לעניין מגדל - בעניינו של מבקש זה טענה מגדל כי המועד הקובע הוא מועד ההודעה בפועל, וגם טענה כי המבקש זכאי להפסקת תשלום דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר הביטול (ר' ס' 116ב. בתגובה). עוד טענה כי יש לדחות את הבקשה משלושה טעמים, משמעות "התקופה שלאחר הביטול", אופן תמחור הפרמיה והפרקטיקה של המשיבות. על כן למעשה לא הכחישה מגדל כי אינה משיבה את דמי הביטוח בגין חודש הביטול מקום שיש התנייה כי הביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה. לאור האמור, ככל שאקבע שמתקיימים כל תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, אבחן החלפת התובע לעניין מגדל בהתאם לסעיף 8(ג)(2).

132. מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו.

133. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה. על כן הצהרות מצהירי המשיבות כי המשיבות אינן מחייבות בדמי ביטוח במקרים אלה לא נסתרו לכאורה (מר אילוז מחברת מנורה אף הדגים זאת בדוגמאות נספח 1 לתצהירו בצירוף מש/8 (פוליסה מרב – הוני) את נספח 2 בצירוף מש/9 (פוליסת ביטוח מבנה) ואת נספח 3 ומש/10 (פוליסה מסוג מעורב) וגם גב' בנימיני מחברת הפניקס הביאה עשר דוגמאות (ר' ס' 23 בתצהירה).

134. בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 והודעת ביטול בגינן נמסרה לאחר ה-15 בחודש, לא קיים פסול בגביית דמי הביטוח עד תום החודש, נוכח נוסח סעיף 10 שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית לתובענה. על כן אינני מאשרת את התובענה לעניין אי השבת דמי ביטוח בגין חוזים שבוטלו, שבהם לא הייתה תניית ביטול מיידי, ואני קובעת כי בעניינים אלה לא מתקיים התנאי שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות." (סעיפים 134-130 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן:

"158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

אמנם סעיף 28(ג) מצוי בסימן ה' שכותרתו "תגמולי הביטוח", ואולם הסעיף דן ב"דמי ביטוח". דמי הביטוח הם אותם תשלומים שמשלם המובטח לחברת הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי ("חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (סעיף 1 בחוק חוזה הביטוח) (ההדגשות שלי - מ' נ')).

נראה כי ההתייחסות לדמי הביטוח באה בסעיף זה, מאחר שהמחוקק מצא להשוות את תנאי ההשבה של דמי הביטוח לתנאי ההשבה של תגמולי הביטוח, שעל כן מיקומו נבחר שם.

159. אני סבורה כי לשון סעיף 28(ג) היא ברורה לכאורה וכללית, והיא אינה מוגבלת רק להשבת דמי ביטוח במסגרת תגמולי ביטוח. מה גם שאינני רואה הגיון לדין שונה באשר להשבת דמי ביטוח אגב תשלום תגמולים להשבת דמי ביטוח "אחרת".

160. "מועד היווצר החיוב" הוא המועד הרלוונטי לתשלום ההצמדה. מועד זה, כאשר מדובר בפוליסה שבה תניית ביטול מיידי, הוא ביום קבלת ההודעה בחברת הביטוח הכל לפי לשון החוזה, ובפוליסה בה אין תניה כזו (על פי סעיף 10 כנוסחו במועד הרלבנטי לתביעה) הוא 15 יום לאחר הודעת הביטול. אשר להשבת דמי ביטוח שנגבו בחודשים שלאחר חודש אירוע מקרה הביטוח "מועד היווצר החיוב" הוא מועד גביית דמי הביטוח. תוספת הריבית חלה על פי החוק, החל מ- 30 יום לאחר מועד זה.

161. פסקי הדין אליהם הפנו המשיבות 3, 4 עסקו במצב בו לא הייתה הוראת חוק ספציפית לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לחוב הנטען, בעוד בעניינו יש כאמור הוראה ספציפית בחוק חוזה הביטוח.

162. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לעניין העילה של תשלום הפרשי הצמדה וריבית, במקרה של השבת דמי הביטוח שנגבו שלא כדין בגין יתרת החודש האחרון לאחר ביטול הפוליסה או בגין החודשים שלאחר חודש ביטול הפוליסה או אירוע מקרה הביטוח, מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיפים 162-158 להחלטת האישור).

עוד קבעתי, ביחס לכל משיבה כי:

"אני קובעת כי לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. תנאי זה מתקיים לגבי כל המשיבות: לגבי משיבות 5-2 בעניינם של המבקשים 1, 3, 4 ו-7. לגבי משיבה 1, מגדל, נוכח הודאתה הלכאורית כמפורט לעיל (בסעיף 145 לתגובה), אבחן את האפשרות להחלפת התובע, לאחר שמבקש 1 לא נמצא מתאים לשמש תובע ייצוגי נגדה. על כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו." (סעיף 164 להחלטת האישור).

לעניין המדדים השליליים קבעתי כי: "לעניין הצמדת דמי הביטוח למדדים שליליים, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 172 להחלטת האישור).

לעניין ריבית מיוחדת – תחולת סעיף 28א בחוק על השבת דמי ביטוח, קבעתי כי: "לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 177 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ד' שבמחלוקת – תקופה ההתיישנות, קבעתי כי אין אפשרות סבירה שהיא תוכרע לטובת הקבוצה (סעיף 181 להחלטת האישור).
2. לאור האמור לעיל, נקבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד מגדל, מנורה והפניקס - היא - "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח, ממועד כניסת הביטול לתוקף".

וכי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד כל המשיבות - היא "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודשים שלאחר חודש הביטול, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח".

1. נקבע כי השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה הן –

האם המשיבות (1, 3, 4) חייבות להשיב את יתרת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין חודש ביטול הביטוח, למבוטחים שביטלו את החוזה, כשבחוזה הייתה תניית ביטול לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח.

האם חייבות המשיבות להשיב את דמי הביטוח שגבו בגין החודשים שלאחר חודש ביטול חוזה הביטוח, או שלאחר קרות מקרה הביטוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק חוזה הביטוח.

השתלשלות ההליך

1. ביום 29.9.2016 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (הסדר הפשרה נחתם בין הצדדים ביום 12.9.2016 (להלן: "הסדר הפשרה").

בהסדר הפשרה צוין כי לשני הצדדים, השגות על החלטת האישור שבגינן הם סבורים כי יש להם טענות ערעוריות טובות. אולם הצדדים העדיפו לנהל ביניהם משא ומתן בתום לב, לאור ההבנה כי הסיכויים והסיכונים בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת האישור וכן בהמשך ניהול התובענה הייצוגית הינם שקולים עבור כל צד.

לאחר משא ומתן ממושך שנוהל בין הצדדים הגיעו הצדדים להסדר פשרה, ובכלל זה כי טענת ההתניה על סעיף 10 תתייחס לכל המשיבות, לרבות כלל והראל, כך שמעשה בי-דין מכוחו של הסדר פשרה זה יהיה גם ביחס למבוטחי כלל והראל שהייתה בעניינם התניה על סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח בפוליסות הרלבנטיות, בתקופה הרלבנטית (כהגדרתם בהסדר הפשרה).

1. ביום 29.9.2016 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסדר הפשרה והעתק מבקשת האישור למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקחת על הביטוח.

ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 1.11.2016 (הודעת המשיבות מיום 6.11.2016).

1. ביום 28.2.2017 הגישה המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה") את עמדתה בה טענה שיש להורות על תיקון הסדר הפשרה במספר סוגיות:
2. קיימת אי בהירות לגבי בקשת הצדדים למנות בודק בהליך. יש להבהיר כי בית המשפט הוא שימנה את הבודק ולא הצדדים.
3. קביעה מראש כי חברים בקבוצה המיוצגת אינם זכאים לפיצוי, בהתעלם ממנגנון הבודק, הופכת את ההסדר ללא ראוי ולא סביר ביחס לחברים אלו.
4. לא התקיימו התנאים לפיצוי חברי הקבוצה באמצעות מתן תרומה.
5. ככל שיאושר מנגנון התרומה – יש להעביר את סכום הפשרה לקרן לניהול כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות.
6. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עמדתו להסדר הפשרה ביום 2.3.2017 ואלה עיקריה:
7. ראוי למנוי בודק בטרם יאושר הסדר הפשרה.
8. אין לאפשר קביעת קיומו של מעשה בית דין כלפי בעלי דין שלא נכללו בבקשת האישור או בהחלטת האישור.
9. אין הצדקה להחריג פוליסות קבוצתיות ויש להחיל את ההסכם גם על מבוטחי פוליסות אלו.

לחילופין – מוצע שהבודק יבחן את הטענות כלפי הפוליסות הקבוצתיות.

1. יש לבצע את ההשבה ישירות לחברי הקבוצה ולא באמצעות תרומה לעמותות.

ככל שבית המשפט יורה על העברת הכספים לטובת הציבור – יש להורות על העברת הכספים לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.

1. לאחר קבלת עמדות הצדדים לעמדות היועמ"ש והמועצה, הוריתי על מינויו של רו"ח אהוד רצאבי כבודק.

הבודק התבקש לפעול בהתאם למפורט בהסדר הפשרה, ולחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.

1. ביום 15.2.2018, ובהתאם לעמדות הצדדים, קבעתי כי המומחה יגיש את חוות דעתו בהתייחס לכל אחת מהמשיבות בנפרד.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הגדרות

"התקופה הרלוונטית" – התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 14.3.2012 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מספר 5 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981).

"הפוליסות", "הפוליסות הרלוונטיות", "חוזה הביטוח" – פוליסת ביטוח כלשהיא, למעט פוליסת ביטוח אלמנטארי ולמעט פוליסות הכוללות רכיב חיסכון בלבד, ובכלל זה פוליסות ביטוח חיים, בריאות, נכות, אובדן כושר עבודה וכיוצ"ב.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח.

1. מינוי בודק
   1. מוסכם כי ימונה בודק - רו"ח בהכשרתו.
   2. הבודק יתבקש לבדוק את סוגי הפוליסות נושא הסדר הפשרה ואת חישובי המשיבות ביחס לאומדן היקפי הגביה של הפרמיה, ככל שנגבתה ולא הוחזרה, בגין יתרת חודש הביטול, במקרים שבהם קיימת התניה על סעיף 10 ו/או פרמיה שנגבתה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול והוחזרה בערכה הנומינלי (מוסכם כי ערך נומינאלי הוא תשלום ללא הצמדה למדד; ובכל הקשור לריבית – תשלום ללא הוספת ריבית לאחר שחלפו 30 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרה שבו יש התניה על סעיף 10, או בחלוף 45 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרים בהם לא הייתה התניה על סעיף 10).
   3. הבודק יתבקש לבחון את נוסחי הפוליסות הקיימים בהיבט של ההתניה על סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח, ולקבוע מה מספרן של הפוליסות שבוטלו על ידי המבוטחים בתקופה הרלוונטית ואשר קיימת בהן התניה כאמור, זאת בהתאם לנתונים שיועברו אליו מהמשיבות, שאת אמיתותם הוא יתבקש לוודא. ביחס לפוליסות שבהן קיימת התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, יתבקש הבודק לבדוק את שיעור הפוליסות שבהן נגבו דמי ביטוח בגין התקופה שלאחר הביטול בחודש הביטול ולא הושבו (כולם או חלקם) נוכח הביטול. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים כאמור תערך בדיקה על ידי הבודק, בדיקה על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   4. כמו כן, הבודק יתבקש לבדוק כמה פוליסות משתייכות לקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים, תעשה בדיקה זו על ידי הבודק על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   5. הבודק יתבקש לקבוע בנוסף, ביחס לכל הפוליסות הרלוונטיות, מה היה שיעור הפרמיה החודשית הממוצעת (וככל שמדובר בפוליסה משולבת בחיסכון, יילקח בחשבון הסכום הממוצע של רכיב הריסק בלבד) במהלך התקופה הרלוונטית.
   6. הבודק יבחן בנוסף, על דרך האומדן ו/או באופן מדגמי:

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית הראשונה של החודש – הבודק יבחן האם לא נגבתה פרמיה מהמבוטח בגין החודש בו בוטלה הפוליסה או שנגבתה והושבה. בנוגע למקרים שבהם כך היה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר, ככל שיתברר, כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין אותם מקרים, ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של שלושת רבעי מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית השנייה של החודש – בנוגע לביטולים שבהם לא נגבתה פרמיה או שנגבתה והושבה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין מקרים אלה ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של רבע מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

• 1. הבודק יתבקש לקבוע באמצעות כלים סטטיסטיים וממוצעים את ההיקף הכספי הנובע מעילת ההחזר הריאלי של הפרמיה בהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח (קרי הפרשי שערוך סכומי ההשבה של הפרמיה שהושבה).
  2. הבודק יתבקש לבסוף לשערך את סכומי ההיקף הכספי ביחס לשתי העילות שאושרו למועד הבדיקה ובהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.
  3. הבודק יתבקש לבדוק את נכונות טענת המשיבות כי בפוליסות קבוצתיות טענות בקשת האישור אינן רלוונטיות, לרבות מאחר שבפוליסות אלה אין קשר ישיר בין המבוטח לבין המבטח, אלא באמצעות בעל הפוליסה אשר הוא שמעדכן אותן בדבר שינויים החלים בביטוח הקבוצתי (לרבות גריעת מבוטחים מהביטוח בשל הפסקת מקום העבודה); וכן את טענות המשיבה כי בפוליסות קבוצתיות אין גבית פרמיה במקרה בו לא קיים סיכון ביטוחי והמשיבות אינן מחזיקות בפרמיה שלא ניתן כנגדה כיסוי ביטוחי. כמו כן, יתבקש הבודק לבדוק את הטענה כי אין בפוליסות אלו סעיף המחייב ביטול באופן מידי. אם וככל שימצא הבודק כי טענות המשיבות ביחס לפוליסות הקבוצתיות ולאופן ניהולן נכונות, ייקבע כי מבוטחי הפוליסות הקבוצתיות של המשיבות אינם זכאים לכל החזר מכוחו של הסדר זה, אך יקום מעשה בי-דין בעניינם.
  4. סעיף 25 להסדר הפשרה

הסדר הפשרה יחול על הקבוצות המפורטות להלן מבלי שמבוטחים אלה יהיו זכאים להחזר כלשהו מכוח טענת ההתניה על סעיף 10, ובהתייחס לקבוצות המנויות בתת סעיפים ב' ו-ג' להלן, מבלי שיהיו זכאיות להחזר מכוח העילה הנוגעת להשבת החזר ריאלי:

1. מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא;
2. מבוטחים בביטוחי סיעוד בהם קבועים ערכי סילוק, כך שפרמיה ששולמה לאחר מועד ביטול הפוליסה תיוחס לערכי הסילוק או הפדיון בפוליסה של המבוטח;
3. מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמרו על רצף ביטוחי באופן שלא היו זכאים להחזר;
4. פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול;
5. פוליסות ביטוח קבוצתי, בכפוף לממצאי בדיקתו של הבודק כמפורט לעיל.
6. ההטבה:

מוסכם כי בחלוף 120 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה:

1. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 – מגדל, מנורה ו-הפניקס יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק, ואילו כלל ו-הראל יתרמו 60% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.
2. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה – המשיבות יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.

סכום התרומה הינו סופי ומוחלט וכולל בתוכו כל מס ו/או תשלום אחר שחל (ככל שחל) על פי דין.

כל אחת מן הנתבעות תתרום כספים לעמותות, לפי בחירתה, בהתאם להודעה נפרדת שתוגש לבית המשפט ביחס לתרומה ולעמותות אליה מבקשת הנתבעת הרלוונטית לבצע את התרומה על פי הסדר זה.

1. התחייבות לגבי העתיד:

הסדר הפשרה יחול גם על כל ביטול של פוליסה רלוונטית (בה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, במובן זה שמבוטח המבטל את הפוליסה שלו באמצע חודש ויש בפוליסה שלו התניה על סעיף 10 לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת ההודעה על הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.

1. ויתור, סילוק ומעשה בית דין:

עם אישור הסדר הפשרה, יתגבש אוטומטי ויתור סופי, מלא ומוחלט של כל אחד מחברי הקבוצה, ומעשה בית דין כלפי המשיבה הרלוונטית לתביעתו וכל תאגיד שבשליטתה, במישרין או בעקיפין, וכל תאגיד השולט בה לרבות כל נושאי המשרה בהם, על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מי ו/או סוג כלשהוא ביחס לעילות נושא הטענה להתניה על סעיף 10 ו/או הטענה ו/או ביחס להחזר ריאלי של הפרמיה וביחס לכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי (ובכלל זה הליך בוררות) ו/או תביעה שנובעת מן המעשים והמחדלים הנטענים בתובענה ובבקשת האישור.

1. גמול ושכר טרחה:

הצדדים ממליצים כי שכר הטרחה המומלץ לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של הנתבעת הרלוונטית, כפי שייקבע על ידי הבודק, אשר ישולם על ידי כל נתבעת לתובע/ים אשר תבע/ו אותה.

חוות דעת הבודק בעניין חברת הפניקס

1. ביום 14.6.2017 מונה רו"ח אהוד רצאבי כבודק. כאמור, הבודק התבקש לפעול בהתאם לסעיפים 18-12 ו- 22-20 בהסדר הפשרה. הבודק התבקש לחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.
2. ביום 7.12.2020 הוגש דו"ח הבודק ביחס לחברת הפניקס.
3. בין ב"כ הצדדים הושגו הסכמות כדלקמן:
4. זהות החברות שצריכות להיכלל בבדיקה –

באי כוח הצדדים הסכימו כי בתחשיבי הפניקס יכללו, לצד פוליסות של הפניקס, גם הפוליסות של חברות: הדר, דולב, לה נסיונל, נגה וארד.

1. היש לכלול בבדיקה מקרים של סילוק של פוליסות או פדיון של פוליסות –

בפוליסה הכוללת רכיב של ריסק ורכיב של חיסכון, מבוטח רשאי לפנות לחברת הביטוח ולבקש לסלק את הפוליסה. דהיינו, לבקש להפסיק לשלם את הפרמיות עבור אותה הפוליסה (באופן מלא או חלקי) מבלי למשוך את הסכום שנצבר לו בקופת החיסכון.

כמו כן, מבוטח רשאי לפנות לחברה הביטוח ולבקש לפדות את הפוליסה. דהיינו, לבקש להפסיק לשלם את הפרמיות עבור אותה הפוליסה ולמשוך את הסכום שנצבר לו בקופת החיסכון.

הוסכם בין הצדדים, לצרכי הסדר פשרה זה בלבד ומבלי להכיר בסילוק או פדיון של פוליסות כביטול יזום, כי מקרים אלו יילקחו בחשבון בתחשיבי הנזק כ"ביטול יזום".

1. תמהיל של פוליסות משולבות ריסק וחיסכון –

בפוליסה הכוללת רכיב ריסק ורכיב חסכון קיימים תמהילים שונים בין רכיב הריסק לבין רכיב החיסכון. בסעיף 15 בהסדר הפשרה הבודק התבקש לקחת בחשבון בפוליסות המשלבות ריסק וחיסכון את החלק בפרמיה המיוחס לרכיב הריסק בלבד.

הצדדים הסכימו כי תיקבע חלוקה אחידה של 20% ריסק ו-80% חיסכון, ביחס לכל הפוליסות משולבות חיסכון. חלוקה זו התבססה על בדיקות שנעשו בתובענות ייצוגיות אחרות שבהן עלתה סוגיה זו. למיטב ידיעת באי כוח הצדדים היא תקפה גם ביחס לתובענה שבפנינו.

1. תחשיבי הפניקס – טענת ההתניה על סעיף 10

נציגי הפניקס שלפו את הנתונים הדרושים ליישום הסדר הפשרה בחלוקה לשני ענפי ביטוח – ענף ביטוחי חיים וענף ביטוחי בריאות.

ענף ביטוחי חיים – נציגי הפניקס שלפו את אוכלוסיית כל הפוליסות אשר בוטלו או סולקו מכל סיבה שהיא, במהלך התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 14.3.2012 ("התקופה הרלוונטית לתביעה"). בסה"כ דיווחו על כ-330,000 ביטולים (של פוליסות פרט, לרבות ביטוחי מנהלים, אך לא של פוליסות בקולקטיבים).

ממסד הנתונים נוטרלו אוכלוסיות לא רלוונטיות לתובענה (לטענת הפניקס), כגון: פוליסות שהתבטלו עקב תום תקופת הביטוח ופוליסות שהתבטלו עקב קרות אירוע ביטוחי; המרות – פוליסות שבוטלו ולאחר מכן הופקו פוליסות חדשות במקומן; פוליסות מנהלים; פוליסות משכנתא; פוליסות שנפדו; פוליסות שצברו חוב/ פוליסות שבמועד הביטול היו בפיגור בתשלום; פוליסות מסולקות – פוליסות שקודם למועד בקשת הביטול שלהן כבר היו מסולקות, כך שבחודש הביטול לא שולמה פרמיה בגינן.

נציגי הפניקס איתרו 36 נספחי פוליסות מהתקופה הרלבנטית, שכללו התניה על סעיף 10.

נציגי הפניקס גרעו מהאוכלוסייה ביטולים של פוליסות שהנוסח שלהן לא כלל התניה על סעיף 10, ולאחר מכן נותרו במסד הנתונים 614 מקרי ביטול בלבד הכוללים התניה על סעיף 10. כל הפוליסות היו פוליסות משולבות של ריסק וחסכון. לטענת הפניקס, הסיבה שנותרה כמות מעטה של פוליסות מבוטלות שכללו התניה על סעיף 10 היא שבענף החיים הרוב המכריע של הפוליסות שבוטלו במהלך תקופת התובענה לא כללו התניה על סעיף 10.

נציגי הפניקס מסרו כי בהתאם לנוהל הביטולים שהיה בתוקף לאורך כל התקופה הרלוונטית לתובענה, הפניקס פעלה באופן הבא: אם הבקשה לביטול הגיעה במחצית הראשונה של החודש – הפרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון של הפוליסה (ככל שנגבתה) הושבה במלואה למבוטחיה; אם הבקשה לביטול הגיעה במחצית השנייה של החודש – הפרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון של הפוליסה לא הושבה כלל למבוטחיה (גם לא באופן חלקי).

נציגי הפניקס טענו כי אין אפשרות לאמת בצורה ממוכנת את נכונות טענתם בעניין זה, שכן מערכות המידע של הפניקס לא כוללות תיעוד של מועד קבלת בקשת הביטול. בנסיבות אלו, נדרש לבצע בדיקה ידנית מדגמית לאיתור מסמך הביטול, מועד קבלתו בפניקס ומועד ביטול הפוליסה בפועל. נציגי הפניקס ביצעו את בדיקה מדגמית (לגבי 100 מתוך ה-614) ומצאו כי הנוהל אכן יושם בכל המקרים שנבדקו. נציגי הפניקס מצאו כי הפרמיה הממוצעת בפוליסות עמדה על כ-581 ₪, ורכיב הריסק בהן (20%) נאמד בכ-116 ₪.

תחשיב הנזק בענף ביטוחי חיים, על פי נציגי הפניקס, עומד על סך של כ-8,750 ₪.

ענף ביטוחי בריאות – כמות ביטולי פוליסות שבהן הופיעה התניה על סעיף 10 - נציגי הפניקס שלפו את אוכלוסיית הפוליסות שבוטלו בתקופה הרלוונטית לבקשת מבוטח, בהתאם לפרמטרים הבאים: בשליפה נכללו פוליסות בריאות פרט ופוליסות סיעוד פרט; השליפה לא כללה פוליסות בריאות קבוצתיות (קולקטיבים) ופוליסות סיעוד פרט בפרמיה קבועה, הכוללות ערכי סילוק. בשליפה נמצאו כ-85,000 ביטולי פוליסה לבקשת מבוטח בתקופה הרלבנטית.

נציגי הפניקס מצאו כי רובן המכריע של הפוליסות שבוטלו לבקשת המבוטח אכן כללו סעיף ביטול המתנה על סעיף 10, כשהנוסח השכיח קבע כי הביטול ייכנס לתוקף 5 ימים לאחר מועד מסירת הודעת הביטול. נמצא כי בכ-74,000 ביטולים הפוליסות כללו הוראה לפיה הביטול ייכנס לתוקף 5 ימים לאחר מועד מסירת הודעת הביטול; בכ-1,600 ביטולים הפוליסות כללו הוראה לפיה הביטול ייכנס לתוקף במועד קבלת הודעת הביטול אצל המבטחת; וב-9,000 ביטולים בלבד הפוליסות לא כללו התניה על סעיף 10.

הפוליסות שלא כללו התניה על סעיף 10 נגרעו ממסד הנתונים ונותרו כ-76,000 ביטולי פוליסות עם התניה על סעיף 10 שנמצאו רלוונטיים. הפרמיה הממוצעת בפוליסות אלה עמדה על כ-168 ₪, סכום הצמוד למדד המחירים לצרכן של חודש אפריל 2018.

לטענת נציגי הפניקס, גם בענף הבריאות אין אפשרות לדעת בבדיקה ממוכנת מתי הגיעה בקשת הביטול בכל מקרה והאם הפרמיה בחודש הביטול הושבה למבוטח או לא. בנסיבות אלו נדרש לבצע בדיקה מדגמית-ידנית.

נציגי הפניקס לא הניחו כי בענף הבריאות הפניקס יישמה את נוהל הביטולים, ולכן תחשיבי הנזק שלהם לא נערכו בהתאם לסעיף 16 בהסדר הפשרה (המבחין בין ביטולים במחצית הראשונה של החודש לבין ביטולים במחצית השנייה של החודש). נציגי הפניקס ערכו בדיקה מדגמית רחבת היקף לבדיקת שיעור המקרים שבהם הפניקס גבתה ממבוטחיה פרמיות בחודש הביטול בלי להשיב אותן לאחר מכן, בהתעלם מהשאלה האם בקשת הביטול הגיעה במחצית הראשונה או השנייה של החודש. לאחר מכן, נציגי הפניקס השתמשו בשיעור שנמצא במדגם כדי לאמוד את סכום הנזק ביחס לאוכלוסיית הביטולים בכללותה (הן במחצית החודש הראשונה הן במחצית החודש השניה).

בבדיקה המדגמית, שכללה כ-560 פוליסות שבוטלו במהלך התקופה, נמצא כי בכ-75% מהמקרים הפניקס לא גבתה מהמבוטח פרמיה בחודש הביטול (ואם גבתה – הפרמיה הושבה), ובכ-25% מהמקרים הפניקס גבתה מהמבוטח פרמיה בחודש הביטול ולא השיבה אותה.

נציגי הפניקס אמדו את הנזק בגין טענת ההתניה על סעיף 10 בענף הבריאות בכ-1,060,000 ₪, בהתאם לפרמטרים הבאים: נמצאו 74,312 פוליסות שבוטלו לבקשת המבוטח שבהן הייתה התניה לביטול תוך 5 ימים, ו-1,598 פוליסות שבוטלו לבקשת המבוטח שבהן הייתה התניה לביטול מיידי; הפרמיה הממוצעת עמדה על 168 ₪, בשקלי אפריל 2018; בממוצע, בכ-25% ממקרי הביטול מבוטחי הפניקס ניזוקו כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10 ונדרש לבצע השבה בגינם; מאחר שלא ניתן לדעת בבדיקה ממוכנת מתי הגיעה כל בקשת ביטול – נציגי הפניקס הניחו כי הודעות הביטול התפלגו באופן שווה לאורך כל החודש, כך שבממוצע הן הגיעו באמצע כל חודש; נציגי הפניקס הניחו כי ביחס לפוליסות שכללו התניה לביטול תוך 5 ימים – הפניקס נדרשת להשיב למבוטחים פרמיה בגין 10 ימים בממוצע, וביחס לפוליסות שכללו התניה לביטול מיידי – הפניקס נדרשת להשיב למבוטחים פרמיה בגין 15 ימים בממוצע.

1. בדיקת תחשיבי הפניקס על ידי הבודק –

הבודק וצוותו, לרבות מומחים מתחום מערכות המידע, בחנו את האופן שבו נציגי הפניקס ביצעו את שליפות הנתונים עליהם התבססו תחשיבי הנזק, ובכלל זה ביצעו שליפה מחדש של הנתונים. מטרת הבדיקה הייתה לבדוק את שלמות הנתונים.

הבודק וצוותו בדקו את העבודה שביצעו נציגי הפניקס לאיתור כתבי הפוליסה והשירות שכללו התניה על סעיף 10 מתוך כלל כתבי הפוליסה והשירות.

באי כוח המבקשים ערכו בדיקה עצמאית באתר האינטרנט של הפניקס לאיתור פוליסות הכוללות התניה על סעיף 10, והעבירו לעיון הבודק קלסרים הכוללים את הפוליסות שאיתרו. הבודק וצוותו ערכו השוואה בין הפוליסות שאיתרו ב"כ המבקשים לבין הפוליסות שאיתרו נציגי הפניקס.

הבודק וצוותו בדקו את האופן שבו נציגי הפניקס גרעו ממסדי הנתונים את הרשומות שלא כללו התניה על סעיף 10.

הבודק וצוותו בדקו את המדגמים שנציגי הפניקס ערכו להוכחת הטענה כי הפניקס יישמה את נוהל הביטולים/ השיבה למבוטחים פרמיות בחודש הביטול, וביצעו בדיקות מדגמיות נוספות. הבודק מצא כי יש לקבל את טענת הפניקס בעניין זה.

בדיקות הבודק וצוותו התבססו על בחינה בעין של מסמכים, כגון הוראות תשלום שהפניקס העבירה לצדדים שלישיים להשבה של פרמיות למבוטחים, ומכתבים שהפניקס שלחה למבוטחים המפרטים אודות ההשבה של פרמיות.

הבודק וצוותו בדקו את הטענה כי אוכלוסיות מסוימות אינן רלוונטיות לתובענה וכן את תחשיבי הנזק שנערכו על ידי הפניקס.

בדיקת שלמות ענף ביטוחי החיים – בבדיקת השלמות שערכו הבודק וצוותו אותרו פוליסות רבות שבוטלו במהלך תקופת התובענה, שמפאת טעות אנוש נשמטו בשוגג מתחשיבי הנזק של הפניקס. אותרו כ-613,000 ביטולים של פוליסות פרט בענף החיים, שבוטלו במהלך תקופת התובענה. נמצא כי מרבית הפוליסות הנוספות שאותרו לא היו רלוונטיות לתחשיבי הנזק (שכן מדובר בפוליסות שלא בוטלו לבקשת המבוטח אלא פוליסות שבוטלו על ידי חברת הביטוח כתוצאה מאי תשלום פרמיות; פוליסות שבוטלו כתוצאה מהגעת הפוליסה לתום תקופת הביטוח; פוליסות שבוטלו כתוצאה ממות המבוטח; פוליסות שבמועד ביטולן כבר היו מסולקות; ביטולים שלא ענו על הגדרת הקבוצה המיוצגת).

הבודק וצוותו וידאו כי תחשיבי הנזק יתבססו על מסד נתונים מלא, תוך ווידוא כי הניפוי של האוכלוסיות הלא-רלוונטיות נעשה בצורה מדויקת ונאותה.

בדיקת שלמות ענף ביטוחי בריאות – בבדיקת השלמות שערכו הבודק וצוותו אותרו פוליסות שבוטלו במהלך תקופת התובענה, שמפאת טעות אנוש נשמטו בשוגג מתחשיבי הנזק של הפניקס. אותרו כ-191,000 ביטולים של פוליסות בריאות (פרט) במהלך תקופת התובענה (בהשוואה לכ-85,000 ביטולים שדווחו על ידי הפניקס).

נמצא כי הביטולים הנוספים שנמצאו אינם רלוונטיים לתובענה ולא צריכים להיחשב בתחשיבי הנזק: כ-27,000 ביטולים נרשמו בפוליסות שלא הוקמו מעולם ובכ-79,000 ביטולים הביטול לא היה לבקשת המבוטח (בעיקר עקב אי תשלום פרמיות).

בבדיקות שבוצעו אותרו כ-20,000 ביטולים נוספים של פוליסות בריאות (סיעוד) שלא נכללו בנתוני ענף הבריאות אלא בענף החיים ולא נכללו בתחשיבי הנזק בשל טעות.

על כן המסקנה היא כי הנתון של 85,000 פוליסות בריאות שבוטלו בתקופה הרלבנטית הוא חסר ובפועל קיימים עוד כ-20,000 ביטולים נוספים של פוליסות סיעוד שנרשמו בתקופת התובענה. ביטולים אלה נכללו בחישוב הנזק של הבודק.

בדיקת נאותות עבודת איתור הנספחים הכוללים התניה על סעיף 10 – נמצא כי עבודת נציגי הפניקס הייתה נאותה.

בדיקת נהלי העבודה בבקשות לביטול ובקשות לפדיון של פוליסות – הבודק וצוותו בדקו את המדגם שנערך על ידי נציגי הפניקס (בענף החיים), ביצעו בדיקות עצמאיות לרבות בחינה בעין של אסמכתאות ומסמכים, ונמצא כי הפניקס אכן יישמה את נוהל הביטולים.

בענף הבריאות שנבדק גם באמצעות אסמכתאות נמצא כי ב-75% מהביטולים הפניקס אכן לא גבתה פרמיות בחודש הביטול (או לחלופין גבתה והשיבה) וב-25% מהביטולים הפניקס כן גבתה פרמיות בחודש הביטול ולא השיבה למבוטחים.

בענף החיים – נבדקו פוליסות שבוטלו אגב בקשה לפדיון של פוליסה. נמצא כי ברוב המכריע של המקרים שנדגמו אכן לא נגבתה פרמיה בחודש הביטול (ואם נגבתה אז הפרמיה גם הושבה), אך בשיעור נמוך מהמקרים (כ-7% מכלל המקרים שבדקו) נמצא כי הפניקס גבתה פרמיה בחודש הביטול ולא השיבה אותה למבוטח (ככל הנראה בשל טעות אנוש מקומית). אוכלוסייה זו נכללה במסגרת תחשיבי הנזק של הבודק, על דרך האומדן.

בדיקת פוליסות מנהלים – הבודק וצוותו ביצעו בדיקה מדגמית של פוליסות מנהלים שבוטלו ו/או נפדו במהלך תקופת התובענה. בכל המקרים שנדגמו לא נמצא כי נגרם נזק למבוטח. על כן, נמצא כי בפוליסות מנהלים תוחלת הנזק אכן נמוכה עד אפסית.

ממצאים חריגים ותיקונים בתחשיבים –

1. לפי בדיקה מדגמית, בכ-7% מהביטולים שנעשו במסגרת בקשות לפדיון של פוליסות חיים-פרט, הפניקס גבתה מהמבוטחים פרמיות עבור חודש הביטול ולא השיבה אותן למבוטחים. הנזק בגין אוכלוסייה זו עומד על כ-74,772 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית עד לחודש ספטמבר 2020.
2. בבדיקת השלמות בענף החיים איתרו הבודק וצוותו 2,958 פוליסות נוספות הכוללות התניה על סעיף 10 (בנוסף ל- 614 שאתרו נציגי הפניקס), שבוטלו לבקשת המבוטח ולא אותרו על ידי נציגי הפניקס. הנזק הכולל בגין אוכלוסייה זו עומד על כ-58,938 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית עד לחודש ספטמבר 2020.
3. משליפות הנתונים ביחס לענף הבריאות נשמטו בשוגג ביטולים של כ-20,000 פוליסות סיעוד, מתוכם כ-7,500 היו לבקשת המבוטח והפוליסות כללו התניה על סעיף 10. הפרמיה הממוצעת עמדה על כ-121 ₪. בבדיקה מדגמית שנערכה נמצא כי בכ-33% מהביטולים נגבו מהמבוטחים פרמיות בחודש הביטול מבלי שיושבו למבוטחים. הנזק הנוסף בגין אוכלוסייה זו נאמד בסך של כ-88,000 ₪.
4. סעיף 16 בהסדר הפשרה קובע כי חישוב הנזק יתבסס על מחצית הפרמיה בחודש הביטול, קרי כ-15 ימי פרמיה. במדגם רחב היקף שנערך בפניקס בענף הבריאות נמצא כי בפועל, הנזק למבוטחים עמד על כ-17 ימי פרמיה בממוצע, שפחתו לכ-12 ימים לאחר שניתן ביטוי לעובדה כי ברוב המכריע של הביטולים תניית הביטול בפוליסות קבעה כי הביטול ייכנס לתוקף 5 ימים לאחר מועד קבלת בקשת הביטול. מטעמי זהירות תחשיבי הנזק בוסס על נתון של כ-12 ימים פרמיה ולא על כ-10 ימי פרמיה כפי שנקבע בהסדר הפשרה.
5. סעיף 18 בהסדר הפשרה קובע כי סכומי הנזק ישוערכו בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה. נציגי הפניקס לא יישמו הוראה זו במסגרת תחשיבי הנזק, אלא הוסיפו הפרשי הצמדה בלבד. הבודק וצוותו וידאו כי בתחשיבי הנזק המתוקנים תתווסף גם הריבית עד לחודש ספטמבר 2020.
6. תחשיבי הבודק לעניין טענת ההתניה–

בענף החיים סכום הנזק בגין טענת ההתנייה על סעיף 10 הוא כ-134 אלף ₪. הנזק הנמוך הוא תולדה של העובדה כי בענף החיים ברוב המכריע של הפוליסות שבוטלו בפניקס במהלך תקופת התובענה, לא הופיעה התניה על סעיף 10.

בענף הבריאות הנזק שנגרם למבוטחים בגין טענה ההתניה על סעיף 10 עומד על כ-1,670,000 ₪ (כולל ריבית והצמדה עד לחודש ספטמבר 2020).

סכום הנזק שנגרם למבוטחי הפניקס כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10 (ענף הבריאות וענף החיים) עומד על כ-1,810,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לחודש ספטמבר 2020. התשלום לקרן שנגזר מכך (80%) עומד על כ-1,450,000 ₪.

1. טענת ההחזר הריאלי של הפרמיה –

נציגי הפניקס שלפו את כל הפוליסות שבוטלו או סולקו ובוצע בגינן החזר של פרמיות לאחר תאריך הביטול/סילוק. נציגי הפניקס לא יכלו לדעת באמצעות בדיקה ממוכנת אם בכל מקרה פרטני שנכלל במסד הנתונים הפרמיה שהושבה כללה הפרשי הצמדה וריבית, או שלא;

נציגי הפניקס גרעו ממסדי הנתונים אוכלוסיות שאינן רלוונטיות לתובענה;

עבור כל מקרה שנותר נציגי הפניקס ביצעו תחשיב של הפרשי ההצמדה, ממועד גביית הפרמיה ועד למועד השבתה, ושל הריבית, ממועד גביית הפרמיה בתוספת 30 ימים ועד למועד השבתה;

מקרים בהם הנזק למבוטח הניב תוצאה שלילית נגרעו מבסיס התחשיבים;

לטענת נציגי הפניקס הייתה נהוגה פרקטיקה של השבת פרמיות בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אולם הדבר לא נעשה בצורה עקבית ושיטתית. מאחר שהפרשי ההצמדה והריבית לא נוספו אוטומטית במסגרת נוהלי העבודה בפניקס, לא ניתן לדעת על פי בדיקה ממוכנת באלו מהמקרים שנכללו במסד הנתונים כללה ההשבה למבוטחים הפרשי הצמדה וריבית ובאלו לא.

על כן, נציגי הפניקס ביצעו מדגמים לבדיקת שיעור המקרים שבהם נוספו הפרשי הצמדה וריבית שהעלו כי בענף החיים בכ-63% מהמקרים שנדגמו ההשבה נעשתה בשקלים נומינליים או כללה הפרשי הצמדה בלבד, ובכ-37% מהמקרים ההשבה נעשתה כדין. בענף הבריאות נמצא כי בכ-46% מהמקרים שנדגמו ההשבה נעשה בשקלים נומינליים או שכללה הפרשי הצמדה בלבד, ובכ-54% מהמקרים ההשבה נעשתה כדין.

על פי תחשיבי הפניקס, סכום הנזק בענף החיים נאמר בכ-331,000 ₪ ובענף הבריאות בכ-173,000 ₪.

בדיקת תחשיבי הפניקס - הבודק וצוותו, לרבות מומחים מתחום מערכות המידע, בדקו את שליפות הנתונים וביצעו שליפה מחדש של הנתונים; בדקו את האופן בו נציגי הפניקס גרעו אוכלוסיות לא רלוונטיות, את שלמות בסיס הנתונים שנותר ואופן ביצוע תחשיבי ההשבה, ההצמדה והריבית, וכן את המדגמים שנציגי הפניקס ביצעו לעניין השאלה מהו שיעור המקרים שבהם הפניקס שילמה הפרשי הצמדה וריבית. הבודק וצוותו ביצעו בדיקות מדגמיות נוספות, לרבות בחינה בעין של מסמכים ואסמכתאות.

במהלך עבודת הבודק התברר כי קיימים מספר נושאים שהצריכו לבצע תיקונים בתחשיבים: בקבצי אקסל נפלו מספר טעויות בנוסחאות ובתחשיבים; הנזק שחושב ביחס לענף החיים ביטא את הנזק הנומינאלי ללא הפרשי ריבית והצמדה; הנזק בגין הריבית בשני הענפים חושב בהתאם לשיעור ריבית חשכ"ל במועד ההשבה של הפרמיה, בעוד שסביר יותר לחשב את הריבית בהתאם לשיעורה הממוצע, בין מועד גביית הפרמיה ועד למועד השבתה; מהמדגמים שבוצעו עצמאית עולה כי החל מאמצע שנת 2013 הפניקס אכן החלה לשלם הפרשי הצמדה וריבית על פרמיות שהיא השיבה למבוטחיה, אולם עד לאותו מועד הפניקס שילמה הפרשי הצמדה וריבית בשיעור נמוך מזה שדווח על ידי נציגיה: בענף החיים – בכ-92% מהמקרים ההשבה נעשתה בשקלים נומינליים או כללה הפרשי הצמדה בלבד ובכ-8% מהמקרים ההשבה נעשתה כדין. בענף הבריאות – בכ-67% מהמקרים ההשבה נעשתה בשקלים נומינליים או כללה הפרשי הצמדה בלבד ובכ-33% מהמקרים ההשבה נעשתה כדין.

על פי בדיקת הבודק, הנזק בגין טענת ההחזר הריאלי של הפרמיה עומד על כ-829,000 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית עד לחודש ספטמבר 2020, והתשלום לקרן עומד על סך של כ-663,000 ₪.

1. החרגת פוליסות קבוצתיות –

הבודק וצוותו קיבלו רשימה הכוללת את כל הקולקטיבים שנוהלו בפניקס לאורך תקופת התובענה. הבודק וצוותו ביקשו מנציגי הפניקס את נוסחי הפוליסות של הקולקטיבים כדי לבדוק אם נכללה בהן התניה על סעיף 10.

מאחר שמדובר במאות קולקטיבים, התמקדה הבדיקה בקולקטיבים הגדולים בלבד, המהווים כ-80% מכלל הפרמיות מקולקטיבים בענף ביטוחי החיים בתקופת התובענה וכ-75% מכלל הביטולים שנרשמו בקולקטיבים בענף הבריאות. בכל הפוליסות שנבדקו לא נכללה התניה על סעיף 10.

הבודק וצוותו ביצעו במקביל בדיקה מדגמית במסגרתה בחנו את אופן התפעול של מספר פוליסות קולקטיביות ונוכחו לדעת כי התפעול של הפוליסות אכן נעשה באמצעות רשימות של מבוטחים המועברות על ידי מעסיקים ופרמיה ששולמה במרוכז עבור כולם.

הבודק קבע כי ניתן לקבוע כי בפוליסות קולקטיביות לא החזיקה הפניקס בפרמיות שלא ניתן כנגדן כיסוי ביטוחי. על כן ניתן להחיל את הסכם הפשרה על מבוטחים בפוליסות קבוצתיות בפניקס, מבלי שהמבוטחים יהיו זכאים להחזר כלשהו מכוח הסכם הפשרה.

1. בדיקת החרגת בעלי פוליסות הביטוח שצוינו בסעיף 25 בהסדר הפשרה –

מסקנת הבודק היא כי יש הצדקה להחרגת ארבע הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 להסכם הפשרה להלן טעמיו:

מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא – בביטוח חיים משכנתא נקבע מוטב שאינו המבוטח ולכן חברת הביטוח אינה רשאית לבטל את חוזה הביטוח מידית גם אם המבוטח מבקש זאת. סעיף 45(ב) בחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 חברת ביטוח שמקבלת בקשה להפסיק את חוזה הביטוח חייבת לפנות לבנק ולהציע לו לאמץ את החוזה על זכויותיו וחובותיו. עד לסיום הבירור מול הבנק מחויבת חברת הביטוח לספק את הכיסוי הביטוחי למבוטח ולמוטב. על כן לא נוצר מצב שהמבוטח יהיה זכאי להשבת הפרמיה בחודש הביטול. לכן יש הצדקה להחריג מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא מתביעת פרמיה אחרונה.

מבוטחים בביטוחי סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק, כך שהפרמיה ששולמה לאחר מועד ביטול הפוליסה תיוחס לערכי הסילוק או הפדיון בפוליסה של המבוטח – הבודק מצא כי כאשר מבוטח ביקש לבטל פוליסה באמצע החודש ובפועל הפוליסה שלו בוטלה רק בתום החודש, התקופה שבין מועד בקשת הביטול ועד לסוף ששילם פרמיה עבור תקופה זו.

מבוטח שהמיר פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמר על רצף ביטוחי – במקרים אלה הפרמיה ששילם המבוטח בגין הפוליסה המבוטלת שימשה כדי לשלם את הפרמיה בגין הפוליסה החדשה, ולכן לא נוצר מצב שהמבוטח היה זכאי להשבה של פרמיה. בנסיבות אלה, אין קושי עם ההחרגה של מבוטחים אלו.

פוליסות ביטוח בהן כתוב באופן מפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול – אותרו מספר נספחים בודדים שבהם צוין כי מועד הביטוח ייכנס לתוקף ב-1 בחודש לאחר המועד שבו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול, שתחתיהם נרשמה כמות לא מהותית של ביטולים. על כן, ולאור העובדה כי במרבית הביטולים הפניקס אכן יישמה את נוהל הביטולים, נראה כי מדובר בנושא שאין לו משמעות מעשית בכל הנוגע לפניקס.

1. דרך ההשבה –

קיים קושי במקרה של הפניקס ליישם מנגנון של פיצוי פרטני, משום שמערכות המחשוב של הפניקס לא מאפשרות לאתר בצורה ממוכנת את מועד קבלת בקשת הביטול וכן לא מאפשרות לדעת אם פרמיות שהושבו כללו הפרשי הצמדה וריבית או שלא. לאור אילוצים אלה, נציגי הפניקס לא ערכו תחשיבי נזק פרטניים אלא ערכו תחשיב מצטבר עבור כל המבוטחים יחדיו, בהתאם לתוחלת הנזק שנמצאה בבדיקות המדגמיות שהם ערכו. בנסיבות אלה, קיים קושי אובייקטיבי המונע את האפשרות ליישם מנגנון של פיצוי פרטני.

1. סיכום חוות דעת הבודק –

הנזק שנגרם למבוטחי הפניקס בגין טענת ההתניה על סעיף 10 עומד על כ-1,810,000 ₪.

הנזק שנגרם למבוטחי הפניקס בגין טענת ההשבה הריאלית של פרמיה עומד על כ-829,000 ₪.

סה"כ הנזק עומד על כ-2,640,000 ₪ כולל ריבית והצמדה עד לחודש ספטמבר 2020.

הסכום שהפניקס נדרשת לשלם לקרן (80%) עומד על כ-2,110,000 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית עד לחודש ספטמבר 2020.

עמדת היועמ"ש

1. ביום 12.8.2021 הוגשה עמדת היועמ"ש ביחס לדו"חות הבודק בעניינן של הראל, מנורה, הפניקס ומגדל (להלן: "העמדה הסופית"). וזו התייחסותו לעניין הפניקס:

מנגנון תשלום הפיצוי – על מנת שניתן יהיה לגבש התייחסות מושכלת לטענת הבודק, לפיה קיים קושי ליישום מנגנון פיצוי פרטני במקרה של הפניקס, בית המשפט מתבקש להורות לבודק לבדוק חלופות נוספות לכימות ערך הנזק ביחס לכל מבוטח, תוך התייחסות לאפשרות השבה ממוצעת למבוטחים חלף העברה לקרן, וכן להתייחס לסוגיית קשיי ועלויות איתור. מבדיקת רשות שוק ההון עולה כי ניכר קושי באיתור מבוטחים שביקשו לבטל את הפוליסה באמצע חודש, בשליפה פשוטה. לכן, ביחס לקבוצה זו בלבד, מבין קבוצות חברת הביטוח הפניקס, ניתן לשקול יישום של מנגנון פיצוי באמצעות תשלום לקרן לניהול.

ככל שיוחלט על השבה פרטנית, יש לקשור בין שכר טרחת באי כוח המבקשים לבין סכומי הפיצוי שיועברו בפועל למבוטחים.

החרגת בעלי פוליסות הביטוח – יש לקבל את המלצות הבודק, למעט בנוגע לפוליסות סיעוד עם ערכי סילוק. על כן, ניתן להחריג את הקבוצות שהומלצו על ידי הבודק אולם אין לקבל את עמדת הבודק לעניין החלת מעשה בית דין על כולן:

(א) פוליסות ביטוח סיעודי עם ערכי סילוק (סעיף 25(ב) בהסדר הפשרה – היועמ"ש מתנגד להחרגת הפוליסות והחלת מעשה בית דין עליהן, שכן על פי בדיקת רשות שוק ההון, כאשר מבוטח ביקש לבטל את הפוליסה באמצע החודש ובפועל הפוליסה שלו בוטלה רק בתום החודש, התקופה שבין מועד בקשת הביטול ועד לסוף החודש לא נלקחה בחשבון לצורך חישוב ערכי הסילוק, כפי שמשתקף בטבלת ערכי הסילוק המפורסמת באתר הפניקס. יוצא כי המבוטח ניזוק כתוצאה מכך שהוא שילם פרמיה עבור תקופה זו.

פוליסות סיעוד שלא צברו ערכי סילוק כן נכללו בתחשיבי הנזק.

(ב) קבוצת המבוטחים בביטוח משכנתא (סעיף 25(א) בהסדר הפשרה) – ניתן להחריג את הקבוצה אך לא עם החלת מעשה בית דין עליה משום שייתכן שעדיין קיימים מבוטחים בקבוצה זו אף שמספרם קטן.

(ג) קבוצת המבוטחים בפוליסות שהומרו (סעיף 25(ג) בהסדר הפשרה) – יש לקבל את המלצת הבודק, לעניין ההחרגה וכן לעניין החלת מעשה בית דין עליה לאור מאפייני הפוליסה ולאור הבדיקה שערכה רשות שוק ההון.

(ד) קבוצת המבוטחים בפוליסות עם מועד ביטול (סעיף 25(ד) בהסדר הפשרה) – מכיוון שייתכן שקיימות פוליסות מסוג זה עם התניית ביטול, יש לשמור על זכות הגישה לערכאות משפטיות ביחס לקבוצה זו. היועמ"ש מקבל את המלצת הבודק ביחס להחרגת הקבוצה אך מתנגד להחלת מעשה בית דין עליה.

(ה) ביחס לפוליסות קבוצתיות (סעיף 25(ה) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את המלצת הבודק ביחס להחרגת פוליסות קבוצתיות שהן בגבייה מרוכזת על ידי המעסיק, והחלת מעשה בית דין ביחס אליהן, מאחר שהן מנוהלות על ידי המעסיקים ובקשות הביטול כלל לא נעשות על ידי המבוטחים, ובשים לב שבפוליסות אלו לא הייתה התניה על סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח ולמעשה לא הייתה אפשרות לבקש ביטול מידי.

1. ביום 1.9.2021 הגישו המבקשים את התייחסותם לעמדת היועמ"ש הסופית:

לעניין מנגנון תשלום הפיצוי – המבקשים מותירים העניין לשיקול דעת בית המשפט.

כל סכום שלא יושב פרטנית יועבר לקרן.

לעניין החרגת בעלי פוליסות מסוימות – במקרים של סעיפים 25(א),(ד) ו-(ה), ככל שהייתה גבייה גם בחודש שאחרי חודש הביטול היה אמור להיות החזר והוא היה אמור להיות בערכים ריאליים. ככל שלא כך הייתה עמדת הבודק – עליו להשלים בדיקתו ולעדכן את חוות הדעת.

1. ביום 7.11.2021 הגישה הפניקס את התייחסותה לעמדת היועמ"ש:

עמדת היועמ"ש חותרת תחת יסודות הסדר הפשרה עליו חתמו הצדדים.

מנגנון תשלום הפיצוי, החרגת קבוצות האוכלוסייה והחלת מעשה בית דין עליהן היוו תנאים בסיסיים ויסודיים להסכמתה של הפניקס להסדר הפשרה. שינוי תנאים אלו, שנים רבות לאחר חתימת הסדר הפשרה ולאחר העבודה המשמעותית שבוצעה על ידי הפניקס מהווה שינוי מהותי של האיזון הפנימי שבהסדר הפשרה שאין לאפשר. קבלת עמדת היועמ"ש עשויה להטיל על הפניקס עלויות תפעוליות כבדות ומשמעותיות ביישומו של הסדר הפשרה, באופן המרוקן מתוכן את הסכמות הצדדים. בתנאים אלו, לא הייתה הפניקס מסכימה להסדר הפשרה במתכונת בה הוגש לבית המשפט.

לעניין מנגנון הפיצוי – לאור מגבלות מיכוניות במערכות הפניקס, אשר אינן מאפשרות לאתר את האוכלוסייה באופן פרטני, ובהתאם להסכמות הצדדים – נערכו בדיקות מורכבות כדי לכמת סכומים מוערכים של הקבוצה המיוצגת. במשך חודשים ארוכים גובשה מתודולוגיה מורכבת ובוצעו שליפות נתונים מורכבות, הכל בפיקוחו של הבודק.

טענת היועמ"ש בדבר מנגנון תשלום הפיצוי כבר הועלתה ונבחנה על ידי הבודק, אשר קבע כי מנגנון כאמור אינו אפשרי בנסיבות העניין.

קבלת בקשת היועמ"ש בשלב מתקדם זה, משמעותה לערוך מחדש עשרות בדיקות נוספות, תוך השתת עלויות משמעותיות נוספות על הפניקס – מבלי שהועלה טעם מוצדק לשוב ולערוך בדיקות שכבר בוצעו בהנחיית הבודק ובפיקוחו.

גם השבה פרטנית "ממוצעת" למבוטחים, כפי שמבקש היועמ"ש, אינה אפשרית בנסיבות העניין. מדובר בלקוחות עבר של הפניקס, אשר ביטלו את הפוליסות שלהם בין השנים 2003 – 2012 (ורכשו אותה קודם לכן). עתה, יותר מעשור לאחר מועד הביטול, לא מצויים ברשות הפניקס פרטיהם של לקוחות עבר אלו. ככל שקיימים נתונים, הם בוודאי אינם נתונים מלאים או מדויקים ולא ניתן להתבסס עליהם לצורך השבה פרטנית.

הפניקס עמדה על הקושי בקיום מנגנון פיצוי פרטני. עניין זה היווה תנאי יסודי להסכמתה להסדר הפשרה. הפשטות התפעולית ביישום התשלום באמצעות הקרן היווה אחד מהשיקולים המרכזיים מצד המשיבות להתקשר בהסדר הפשרה במתכונת שהוגשה לבית המשפט, ובכלל זה לעניין קביעת מקדם הפשרה.

לעניין החרגת בעלי פוליסות הביטוח – החרגת מבוטחים בפוליסות ביטוח סיעודי עם ערכי סילוק – טענת היועמ"ש לעניין פוליסות אלו אינה נכונה ואינה מתיישבת עם בדיקות הבודק כפי שנערכו במסגרת הדוח ולא עם קביעותיו ומסקנותיו.

במקרים של ביטוחי סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק, המבוטח צובר זכאות לקבלת תגמולי הביטוח כתלות במשך הזמן בו שילם את הפרמיה עבור הכיסוי הביטוחי. נתון זה נמדד ביחידות זמן שלמות (חודשים ו/או שנים) ולא ביחידות זמן חלקיות. הבודק קבע כי כאשר מבוטח ביקש לבטל פוליסה באמצע החודש ובפועל הפוליסה שלו בוטלה רק בתום החודש, התקופה שבין מועד בקשת הביטול ועד לסוף החודש דווקא נלקחה בחשבון לצורך חישוב ערכי הסילוק.

עפ"י הבדיקות שערך הבודק, ערכי הסילוק מחושבים ברמה חודשית, בהתאם לכמות החודשים שחלפו ממועד תחילת הפוליסה ועד לסוף החודש שבו היא בוטלה. החישוב נעשה ביחס לחודש מלא, ועל כן התקופה בין מועד הביטול ועד לסוף החודש אכן באה לידי ביטוי בערך הסילוק. ומסקנת הבודק היא כי המבוטח לא ניזוק כתוצאה מכך ששילם פרמיה עבור תקופה זו.

לעניין מעשה בית דין – יצירת מעשה בית דין היוותה תנאי יסודי ובסיסי להסדר הפשרה ולהסכמת הפניקס להשקעת המשאבים הרבים והמשמעותיים שהושקעו על ידה במסגרת דוח הבודק. מדובר בקבוצות שעניינן נדון ונבדק באופן מקצועי במסגרת עבודת הבודק, ובסופה קבע כי קיימת הצדקה מהותית להחרגתן.

גם לגישת היועמ"ש, מדובר במספר מצומצם של מבוטחים. יש להניח שעניינם נשקל והובא בחשבון במסגרת דוח הבודק ובמסגרת כלל השיקולים שעמדו בבסיס קביעותיו.

1. ביום 8.5.2022 הגישו המבקשים הודעה לקראת דיון שהתקיים, כשהעניינים בה הנוגעים לפניקס הם כדלקמן:

ביטולים במחצית הראשונה של החודש – הענקת 7 ימי ביטוח חינם למבטלי פוליסות - התגלה כי מלבד בחברת כלל, לא היה נוהל כתוב בנושא הביטולים אצל המשיבות האחרות והדבר אושר על ידן. לא ברור עד כמה נכונות קביעות הבודק לגבי החלת נוהל הביטול במשיבות האחרות. החלת הסדר הפשרה גם במקרים של ביטול במחצית הראשונה של החודש הייתה מגדילה את סכום חוות דעת הבודק פי 4. יש לוודא כי נוהל הביטולים הנטען אכן יושם באופן שיטתי.

תקינות הבדיקה ביחס לאוכלוסיות המוחרגות – נדרשת הבהרה בשאלה האם גם ביחס לאוכלוסיות מוחרגות היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול? ככל שכן – האם הוחזרה אותה פרמיה?

1. ביום 15.5.2022 הגיש הבודק את התייחסותו לעמדת היועמ"ש ולהתייחסות המבקשים:

ביטולים במחצית הראשונה של החודש – הענקת 7 ימים ביטוח בחינם למבטלי פוליסות: לפי בדיקת הבודק וצוותו, בענף חיים הפניקס יישמה באופן שיטתי את שיטת העבודה המתוארת בנוהל הביטולים (גם אם לא מדובר בנוהל כתוב), ובענף הבריאות הפניקס יישמה את שיטת העבודה המתוארת נוהל הביטולים (גם אם לא מדובר בנוהל כתוב) בכ-75% מביטולי הפוליסות.

לשאלת המבקשים, האם נבדק ביחס לאוכלוסיות המוחרגות אם היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול – הבקשה אינה ברורה. תחשיבי הנזק ביחס לעילת ההחזר הריאלי של פרמיה כוללים את כל החזרי הפרמיות, בכל הפוליסות של המשיבות (לרבות באוכלוסיות המוחרגות), שנגבו בחודשים שלאחר תום תקופת הביטוח, ולאחר מכן הוחזרו למבוטחים.

לשאלה מה "נבחן בעין" על ידי הבודק – אסמכתאות המלמדות כי החברות השיבו כספים למבוטחים, במגוון דרכים (העברות בנקאיות; המחאות; הוראות תשלום לחברות אשראי; מכתבים שנשלחו למבוטחים המציינים השבה של כספים; ועוד). הבודק וצוותו וידאו שמדובר בהשבה של פרמיות בגין חודש הביטול (ולא בהשבה של פרמיות בגין חודשים שלאחר חודש הביטול) באמצעות עיון בכרטיס החו"ז של המבוטח והתחקות אחר התשלומים שבוצעו בחשבונו.

לבקשה להכללת פוליסות מנהלים בתחשיב הנזק – הטענה אינה ברורה. בהתייחס לביטוחי מנהלים, המעסיק הוא הגורם שמעביר את התשלומים לחברת הביטוח בהתאם לשכרו של העובד. אם עובד מפסיק את עבודתו באמצע החודש, הפרמיה המשולמת נגזרת מהשכר בפועל בגין תקופת ההעסקה בפועל בחודש האחרון. על פי רוב, עובד המפסיק את עבודתו במקום מסוים גורר את פוליסת המנהלים אל המעסיק החדש, ובתקופת הביניים ממשיך להיות מכוסה בכיסוי ריסק זמני.

הבודק מציין כי התייחס לכל הפוליסות (כולל חברות שונות ומהדורות של פוליסות) שנכללו בקלסר שנמסר לו על ידי ב"כ המבקשים.

מנגנון השבה: ביחס לחברי קבוצה בעילת התניה על סעיף 10 – פתרון של השבה פרטנית ממוצעת (חלף העברה לקרן) לא ישים ולא כדאי. ביחס לחברי קבוצה בעילת ההשבה הריאלית של פרמיה – במקרים שבהם נערך חישוב פרטני ניתן לשקול השבה פרטנית ללקוחות קיימים (גם בסכומים נמוכים), והשבה פרטנית ללקוחות עבר, אם מדובר בסכום מעל לרף מינימאלי, שייקבע על ידי בית המשפט.

מתחשיבי עילת ההחזר הריאלי של פרמיה שנערכה לפניקס הוחרגו פוליסות קולקטיב שבהן לא היה קשר ישיר בין המבוטחים לחברת הביטוח, וכן פוליסות ביטוחי מנהלים (המשולמות על ידי מעסיקים). פרט לאוכלוסיות אלו, בתחשיבים המתייחסים לעילת ההחזר הריאלי נכללו כל יתר האוכלוסיות המנויות בסעיף 25 להסדר הפשרה.

השאלה אם לייצר מעשה בי-דין ביחס לאוכלוסייה כזו או אחרת היא שאלה משפטית באופייה, והיא חורגת מתחום מומחיות הבודק.

1. ביום 16.5.2022 התקיים דיון בפניי במעמד הבודק וב"כ היועמ"ש.

בדיון נדונה האפשרות לעניין החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות – באופן שלא ייחסמו התביעות הפרטניות אלא שלא תינתן אפשרות להגשת תובענות ייצוגיות.

ב"כ היועמ"ש התבקש ליתן עמדתו בעניין זה, והובהר כי פסק הדין יינתן גם אם לא תתקבל תגובה בתוך הזמן שנקבע.

עוד התבקשו המבקשים להודיע עמדתם בעניין אישור הסדר הפשרה, לאור הערות באי-כוחם.

1. ביום 26.5.2022 הודיעו המבקשים כי בנסיבותיו המיוחדות של הליך זה הם מבקשים לאשר את הסדר הפשרה.

המבקשים ביקשו להורות לבודק לשערך את סכומי חוות הדעת (הוספת ריבית והצמדה) מהמועד הקובע בכל אחת מחוות הדעת ועד היום. זאת מאחר שחוות דעת הבודק כנגד המשיבות ניתנו במועדים שונים, החל משנת 2019 ועד שנת 2021,.

1. המשיבות הודיעו ביום 15.6.2022 כי הן מתנגדות לכל שינוי בהסדר הפשרה.

הסדר הפשרה קובע כי ישולם שיעור מסוים מהסכום שימצא הבודק, ולא קיימת חובת שיערוך לאחר סיום הבדיקה ולא בכדי. אין לסטות מהוראות ההסדר שעה שהמבקשים אלו שהביאו לעיכובים בתיק מאז המועד שנקבע.

1. ביום 13.7.2022 הוגשה עמדת היועמ"שית שאין מקום להחיל מעשה בית דין ייצוגי מכיוון שבנסיבות העניין ניתן להניח שלנוכח סכום הפיצוי הנמוך שלו זכאי כל חבר קבוצה, חברי הקבוצה לא יגישו בפועל תביעה אישית, בהיעדר כדאיות כלכלית לכך.
2. ביום 28.7.2022 הודיעו הצדדים על תיקון הסדר הפשרה בקשר לאופן ביצוע החזר/תרומת סכומי ההחזר, כך שהיכן שקבע הבודק כי ניתן לבצע החזר פרטני – יבוצע החזר פרטני (בגבולות הסכומים שהומלצו על ידי הבודק) וביתר המקרים התרומה תהיה לקרן הייעודית שהוקמה על ידי חוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן"). עוד הגיעו הצדדים להסכמה בעניין השערוך. והכל כמפורט להלן:
3. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 וכן בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה, הפניקס תתרום שמונים אחוזים (80%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע ביחס אליה בדו"ח הבודק לקרן.
4. הוסכם כי כל סכום שיש לשלם על פי הסדר הפשרה יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 1.6.2021, וממועד זה יישא הפרשי הצמדה למדד בלבד.
5. הוסכם כי הסכום שעל הפניקס לשלם, נכון ליום 1.6.2021 הוא: 2,146,226 ₪.

סכום ההשבה הכולל הינו סופי ומוחלט ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד ליום 31.8.2022 עומד על סך של 2,278,105 ₪ .

דיון

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה:

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10– כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול".

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה – "כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח."

1. העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
2. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור: השבה של דמי הביטוח שנגבו ביתר בגין חודש הביטול בגין חוזים בהם הייתה תניית ביטול מיידי. תשלום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח בגין דמי ביטוח שהוחזרו ללא הפרשי הצמדה וריבית.
3. היועמ"ש הגיש התנגדותו להסדר הפשרה, כפי שפורט לעיל. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות נוספות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מהקבוצה שעליה הוא חל .
4. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
5. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

1. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על כל מטרות החוק המנויות בסעף 1 בחוק, וכי הוא ראוי וסביר והוגן.
2. הסדר הפשרה מחייב השבה של חיובי היתר, לפי מקדם פשרה של 80% בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 ובכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. זאת באמצעות תשלום לקרן בהתאמה, כפי שפורט לעיל. סכום הפיצוי הכולל, לרבות ריבית והצמדה עד ליום 1.6.2021 עומד על סך של 2,146,226 ₪ (ובצירוף הצמדה עד ליום 31.8.2022 על סך של 2,278,105 ₪).
3. הסדר הפשרה קובע הסדרה לעתיד – באופן שכל ביטול של פוליסה רלוונטית (בה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, מבוטח המבטל פוליסה באמצע החודש – לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת הודעת הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח.
4. אשר לעמדת היועמ"ש:

לעניין הפיצוי הפרטני - אכן, דרך המלך היא פיצוי כספי לכל אחד מחברי הקבוצה. עם זאת סעיף 20(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע גם:

"(ג) (1) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין;

(2) הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה".

בענייננו, אני מקבלת את המלצת הבודק לעניין העברת כספי חיוב היתר לקרן, בשל העובדה שקיים קושי אובייקטיבי במקרה של הפניקס ליישם מנגנון של פיצוי פרטני (משום שמערכות המחשוב של הפניקס לא מאפשרות לאתר בצורה ממוכנת את מועד קבלת בקשת הביטול וכן לא מאפשרות לדעת אם פרמיות שהושבו כללו הפרשי הצמדה וריבית או שלא).

אשר לקבוצות המוחרגות – היועמ"ש בעמדה הסופית מיום 12.8.2021 (ס' 17) קיבל את עמדת הבודק בעניין הפניקס כי יש הצדקה להחרגת כל קבוצות המבוטחים שבסעיף 25 בהסדר הפשרה, למעט פוליסות ביטוח סיעודי עם ערכי סילוק (סעיף 25(ב) בהסדר הפשרה).

בעניין פוליסות ביטוח סיעודי עם ערכי סילוק אני מקבלת את טענות ב"כ הפניקס כפי שהובאו לעיל בסעיף 40.

ב"כ היועמ"שית הביעה דעתה כי אין מקום להחיל מעשה בית דין לגבי הקבוצות המוחרגות.

לאחר ששקלתי את התנגדות היועמ"ש לעניין החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות בהסדר הפשרה, אני מקבלת אותה באופן חלקי בלבד.

בעניין זה מצאתי לאמץ את דרך הביניים שהציעו הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 16.5.2022, ולפיה לא יחול מעשה בי-דין על תביעות פרטניות של חברי הקבוצות האמורות, אך כן יחול מעשה בית דין ייצוגי במובן זה שחברי הקבוצות האמורות לא יוכלו להגיש תביעות ייצוגיות כנגד המשיבות.

אני סבורה כי דרך ביניים זו מאזנת כראוי בין חברי הקבוצות, שזכותם הפרטנית לא תיפגע, לבין הנתבעת הפניקס, בהתחשב בעובדה שהקבוצות המוחרגות האמורות ככל שקיימות הן קטנות, במשך הזמן הרב שחלף מאז הגשת התובענה, ובכך שיש לשים סוף לתובענה זו (ר' לעניין זה ת"צ 42901-01-18 עטר נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2021) פסקה 43 לפסה"ד שם).

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים המליצו כי שכר הטרחה לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של הפניקס, כפי שייקבע על ידי הבודק.

1. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה :

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד)

1. ולענייננו.

שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הסדר הפשרה הביא להסדרה עתידית של התנהלות הפניקס, בכל הנוגע לאופן החזרת הפרמיה העודפת למבוטחים. בנוסף הפניקס תשלם לקרן סך של 2,146,226 ₪ נכון ליום 1.6.2021, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד יום פסק הדין, וזאת בהשבה פרטנית ובתשלום לקרן הכל כפי שפורט לעיל.

שיקולי תשומה – השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובאי כוחה. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן וכישורים בהגשת בקשת האישור, בניהול ההליך לאחר אישור בקשת האישור, בגיבוש הסדר הפשרה ובהתנהלות מול הבודק. אשר לסיכון – אני סבורה כי המבקשים נשאה בסיכון, כי התובענה תידחה וכי יחויבו בהוצאות.

שיקולי הכוונה ציבורית – חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית הביאה לאכיפת הדין, להשבת סכומים שנגבו ביתר ולמימוש זכות הגישה לבית המשפט של חברי הקבוצה.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת ולתועלת הקבוצה.

1. לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן:

הגמול למבקשים יהיה בשיעור של 3% מהשווי הכולל של הפיצוי והתרומה ובסה"כ – 68,343 ₪ והוא ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

שכ"ט ב"כ המבקשים יהיה בשיעור 17% מהשווי הכולל של הפיצוי ובתוספת מע"מ (בכפוף להנפקת חשבונית מס כדין), ובסה"כ 453,115 ₪.

שכר הטרחה ישולם בשלבים, באופן הבא: 70% מסכום שכר הטרחה ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. יתרת הסכום תשולם לאחר הגשת הודעה הפניקס, באמצעות בעל סמכות, על העברת מלוא כספי הפיצוי לחברי הקבוצה ולקרן, בהתאמה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. הפניקס תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 66 לעיל.
3. אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות. בהודעה יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות.
4. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 ימים מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורו, ישלחו בא-כוח הקבוצה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.
5. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.
6. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

ת.פ. לקבלת נוסח ההודעה 28.9.2022.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"ב, 31 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.