1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בעניינה של מנורה מבטחים ביטוח בע"מ.

תמצית בקשת האישור

1. נושא בקשת האישור הוא דמי הביטוח האחרונים (פרמיה) שמשלם מבוטח בביטוחים שאינם אלמנטריים (ביטוחי חיים, בריאות, נכות אובדן כושר וכיוצ"ב), לפני קרות מקרה הביטוח או לפני ביטול הפוליסה על ידי המבוטח, בגין החודש בו בוטל או נפסק הביטוח.

כמו כן, בקשת האישור עניינה בדמי הביטוח שנגבו לאחר מכן והשבתם.

(להלן: "בקשת האישור").

בקשת האישור הוגשה נגד חמש חברות ביטוח, החלטה זו נוגעת למשיבה 4 (להלן: "מנורה").

1. הטענה כנגד המשיבות היא שהן אינן מחזירות למבוטחים או ליורשיהם את החלק היחסי של דמי הביטוח בגין יתרת ימי החודש שלאחר מועד הפסקת הביטוח, בין שההפסקה היא עקב קרות מקרה הביטוח ובין שההפסקה היא עקב ביטולה של הפוליסה על ידי המבוטח. טענה נוספת היא שבגין חודשים שלאחר חודש האירוע של הפסקת הביטוח מוחזרים דמי הביטוח בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית.
2. אין מחלוקת כי המשיבות אינן מחזירות את הפרמיה בגין חלק של חודש, שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה. אין גם מחלוקת כי המשיבות אינן זכאיות לפרמיה בגין החודשים שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה.
3. הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהוא ו/או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח כלשהיא למעט פוליסת ביטוח רכוש או יורשו של מבוטח כזה ופוליסת הביטוח הופסקה מסיבה כלשהיא בין אם עקב ביטולה ע"י המבוטח ובין אם עקב קרות אירוע ביטוח".
4. עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הביטוח"); התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

תמצית החלטת האישור

1. ביום 23.6.2015 אישרתי את התובענה כייצוגית כנגד המשיבות, באופן חלקי (להלן: "החלטת האישור").
2. בהחלטת האישור קבעתי כי השאלות שבמחלוקת, העומדות להכרעה בבקשת האישור, הן:

א. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח.

ב. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח.

ג. האם על המשיבות להשיב עודפי דמי ביטוח בערכם הריאלי או הנומינלי, אם בערכים ריאליים –האם הן זכאיות להצמיד את הסכומים גם למדדים שליליים. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. בחוק חוזה ביטוח.

ד. תקופת התיישנות.

1. ביחס לשאלה א' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח, קבעתי כדלקמן:

"עילת התביעה של המבקשים להשבת דמי הביטוח, בגין יתרת החודש שלאחר קרות מקרה הביטוח התבססה על סעיף 16(ב) בחוק חוזה הביטוח. משהגעתי למסקנה כי לא ניתן להסתמך על סעיף זה לעניין השבת דמי הביטוח בנסיבות של קרות מקרה הביטוח, אני קובעת כי התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה אינו מתקיים ועל כן אין לאשר את התובענה בעילה זו.

על כן אינני מאשרת את התביעות שמבוססות על העילה הנ"ל: התביעה של מבקשת 2 נגד מגדל הפניקס והראל; התביעות של מבקשים 3 ו-6 נגד כלל; התביעה של מבקש 5 נגד הפניקס." (סעיפים 78-77 בהחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ב' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח, קבעתי כדלקמן:

"130. לאור האמור עד כאן אני קובעת כי - בפוליסות בהן היתנו מנורה והפניקס בעניינם של מבקשים 1, 4 ו-7, על סעיף 10 בחוק וקבעו שהביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה - לא נהגו לכאורה המשיבות על פי ההסכמות וחייבו לכאורה את המבוטחים בדמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול. על כן לכאורה עומדת למבקשים עילה להשבה של דמי הביטוח בגין יתרת החודש.

131. לעניין מגדל - בעניינו של מבקש זה טענה מגדל כי המועד הקובע הוא מועד ההודעה בפועל, וגם טענה כי המבקש זכאי להפסקת תשלום דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר הביטול (ר' ס' 116ב. בתגובה). עוד טענה כי יש לדחות את הבקשה משלושה טעמים, משמעות "התקופה שלאחר הביטול", אופן תמחור הפרמיה והפרקטיקה של המשיבות. על כן למעשה לא הכחישה מגדל כי אינה משיבה את דמי הביטוח בגין חודש הביטול מקום שיש התנייה כי הביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה. לאור האמור, ככל שאקבע שמתקיימים כל תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, אבחן החלפת התובע לעניין מגדל בהתאם לסעיף 8(ג)(2).

132. מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו.

133. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה. על כן הצהרות מצהירי המשיבות כי המשיבות אינן מחייבות בדמי ביטוח במקרים אלה לא נסתרו לכאורה (מר אילוז מחברת מנורה אף הדגים זאת בדוגמאות נספח 1 לתצהירו בצירוף מש/8 (פוליסה מרב – הוני) את נספח 2 בצירוף מש/9 (פוליסת ביטוח מבנה) ואת נספח 3 ומש/10 (פוליסה מסוג מעורב) וגם גב' בנימיני מחברת הפניקס הביאה עשר דוגמאות (ר' ס' 23 בתצהירה).

134. בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 והודעת ביטול בגינן נמסרה לאחר ה-15 בחודש, לא קיים פסול בגביית דמי הביטוח עד תום החודש, נוכח נוסח סעיף 10 שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית לתובענה. על כן אינני מאשרת את התובענה לעניין אי השבת דמי ביטוח בגין חוזים שבוטלו, שבהם לא הייתה תניית ביטול מיידי, ואני קובעת כי בעניינים אלה לא מתקיים התנאי שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות." (סעיפים 134-130 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן:

"158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

אמנם סעיף 28(ג) מצוי בסימן ה' שכותרתו "תגמולי הביטוח", ואולם הסעיף דן ב"דמי ביטוח". דמי הביטוח הם אותם תשלומים שמשלם המובטח לחברת הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי ("חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (סעיף 1 בחוק חוזה הביטוח) (ההדגשות שלי - מ' נ')).

נראה כי ההתייחסות לדמי הביטוח באה בסעיף זה, מאחר שהמחוקק מצא להשוות את תנאי ההשבה של דמי הביטוח לתנאי ההשבה של תגמולי הביטוח, שעל כן מיקומו נבחר שם.

159. אני סבורה כי לשון סעיף 28(ג) היא ברורה לכאורה וכללית, והיא אינה מוגבלת רק להשבת דמי ביטוח במסגרת תגמולי ביטוח. מה גם שאינני רואה הגיון לדין שונה באשר להשבת דמי ביטוח אגב תשלום תגמולים להשבת דמי ביטוח "אחרת".

160. "מועד היווצר החיוב" הוא המועד הרלוונטי לתשלום ההצמדה. מועד זה, כאשר מדובר בפוליסה שבה תניית ביטול מיידי, הוא ביום קבלת ההודעה בחברת הביטוח הכל לפי לשון החוזה, ובפוליסה בה אין תניה כזו (על פי סעיף 10 כנוסחו במועד הרלבנטי לתביעה) הוא 15 יום לאחר הודעת הביטול. אשר להשבת דמי ביטוח שנגבו בחודשים שלאחר חודש אירוע מקרה הביטוח "מועד היווצר החיוב" הוא מועד גביית דמי הביטוח. תוספת הריבית חלה על פי החוק, החל מ- 30 יום לאחר מועד זה.

161. פסקי הדין אליהם הפנו המשיבות 3, 4 עסקו במצב בו לא הייתה הוראת חוק ספציפית לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לחוב הנטען, בעוד בעניינו יש כאמור הוראה ספציפית בחוק חוזה הביטוח.

162. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לעניין העילה של תשלום הפרשי הצמדה וריבית, במקרה של השבת דמי הביטוח שנגבו שלא כדין בגין יתרת החודש האחרון לאחר ביטול הפוליסה או בגין החודשים שלאחר חודש ביטול הפוליסה או אירוע מקרה הביטוח, מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיפים 162-158 להחלטת האישור).

עוד קבעתי, ביחס לכל משיבה כי:

"אני קובעת כי לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. תנאי זה מתקיים לגבי כל המשיבות: לגבי משיבות 5-2 בעניינם של המבקשים 1, 3, 4 ו-7. לגבי משיבה 1, מגדל, נוכח הודאתה הלכאורית כמפורט לעיל (בסעיף 145 לתגובה), אבחן את האפשרות להחלפת התובע, לאחר שמבקש 1 לא נמצא מתאים לשמש תובע ייצוגי נגדה. על כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו." (סעיף 164 להחלטת האישור).

לעניין המדדים השליליים קבעתי כי: "לעניין הצמדת דמי הביטוח למדדים שליליים, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 172 להחלטת האישור).

לעניין ריבית מיוחדת – תחולת סעיף 28א בחוק על השבת דמי ביטוח, קבעתי כי: "לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 177 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ד' שבמחלוקת – תקופה ההתיישנות, קבעתי כי אין אפשרות סבירה שהיא תוכרע לטובת הקבוצה (סעיף 181 להחלטת האישור).
2. לאור האמור לעיל, נקבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד מגדל, מנורה והפניקס - היא - "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח, ממועד כניסת הביטול לתוקף".

וכי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד כל המשיבות - היא "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודשים שלאחר חודש הביטול, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח".

1. נקבע כי השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה הן –

האם המשיבות (1, 3, 4) חייבות להשיב את יתרת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין חודש ביטול הביטוח, למבוטחים שביטלו את החוזה, כשבחוזה הייתה תניית ביטול לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח.

האם חייבות המשיבות להשיב את דמי הביטוח שגבו בגין החודשים שלאחר חודש ביטול חוזה הביטוח, או שלאחר קרות מקרה הביטוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק חוזה הביטוח.

השתלשלות ההליך

1. ביום 29.9.2016 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (הסדר הפשרה נחתם בין הצדדים ביום 12.9.2016 (להלן: "הסדר הפשרה").

בהסדר הפשרה צוין כי לשני הצדדים, השגות על החלטת האישור שבגינן הם סבורים כי יש להם טענות ערעוריות טובות. אולם הצדדים העדיפו לנהל ביניהם משא ומתן בתום לב, לאור ההבנה כי הסיכויים והסיכונים בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת האישור וכן בהמשך ניהול התובענה הייצוגית הינם שקולים עבור כל צד.

לאחר משא ומתן ממושך שנוהל בין הצדדים הגיעו הצדדים להסדר פשרה, ובכלל זה כי טענת ההתניה על סעיף 10 תתייחס לכל המשיבות, לרבות כלל והראל, כך שמעשה בי-דין מכוחו של הסדר פשרה זה יהיה גם ביחס למבוטחי כלל והראל שהייתה בעניינם התניה על סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח בפוליסות הרלבנטיות, בתקופה הרלבנטית (כהגדרתם בהסדר הפשרה).

1. ביום 29.9.2016 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסדר הפשרה והעתק מבקשת האישור למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקחת על הביטוח.

ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 1.11.2016 (הודעת המשיבות מיום 6.11.2016).

1. ביום 28.2.2017 הגישה המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה") את עמדתה בה טענה שיש להורות על תיקון הסדר הפשרה במספר סוגיות:
2. קיימת אי בהירות לגבי בקשת הצדדים למנות בודק בהליך. יש להבהיר כי בית המשפט הוא שימנה את הבודק ולא הצדדים.
3. קביעה מראש כי חברים בקבוצה המיוצגת אינם זכאים לפיצוי, בהתעלם ממנגנון הבודק, הופכת את ההסדר ללא ראוי ולא סביר ביחס לחברים אלו.
4. לא התקיימו התנאים לפיצוי חברי הקבוצה באמצעות מתן תרומה.
5. ככל שיאושר מנגנון התרומה – יש להעביר את סכום הפשרה לקרן לניהול כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות.
6. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עמדתו להסדר הפשרה ביום 2.3.2017 ואלה עיקריה:
7. ראוי למנוי בודק בטרם יאושר הסדר הפשרה.
8. אין לאפשר קביעת קיומו של מעשה בית דין כלפי בעלי דין שלא נכללו בבקשת האישור או בהחלטת האישור.
9. אין הצדקה להחריג פוליסות קבוצתיות ויש להחיל את ההסכם גם על מבוטחי פוליסות אלו.

לחילופין – מוצע שהבודק יבחן את הטענות כלפי הפוליסות הקבוצתיות.

1. יש לבצע את ההשבה ישירות לחברי הקבוצה ולא באמצעות תרומה לעמותות.

ככל שבית המשפט יורה על העברת הכספים לטובת הציבור – יש להורות על העברת הכספים לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.

1. לאחר קבלת עמדות הצדדים לעמדות היועמ"ש והמועצה, הוריתי על מינויו של רו"ח אהוד רצאבי כבודק.

הבודק התבקש לפעול בהתאם למפורט בהסדר הפשרה, ולחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.

1. ביום 15.2.2018, ובהתאם לעמדות הצדדים, קבעתי כי המומחה יגיש את חוות דעתו בהתייחס לכל אחת מהמשיבות בנפרד.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הגדרות

"התקופה הרלוונטית" – התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 14.3.2012 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מספר 5 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981).

"הפוליסות", "הפוליסות הרלוונטיות", "חוזה הביטוח" – פוליסת ביטוח כלשהיא, למעט פוליסת ביטוח אלמנטארי ולמעט פוליסות הכוללות רכיב חיסכון בלבד, ובכלל זה פוליסות ביטוח חיים, בריאות, נכות, אובדן כושר עבודה וכיוצ"ב.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח.

1. מינוי בודק
   1. מוסכם כי ימונה בודק - רו"ח בהכשרתו.
   2. הבודק יתבקש לבדוק את סוגי הפוליסות נושא הסדר הפשרה ואת חישובי המשיבות ביחס לאומדן היקפי הגביה של הפרמיה, ככל שנגבתה ולא הוחזרה, בגין יתרת חודש הביטול, במקרים שבהם קיימת התניה על סעיף 10 ו/או פרמיה שנגבתה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול והוחזרה בערכה הנומינלי (מוסכם כי ערך נומינאלי הוא תשלום ללא הצמדה למדד; ובכל הקשור לריבית – תשלום ללא הוספת ריבית לאחר שחלפו 30 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרה שבו יש התניה על סעיף 10, או בחלוף 45 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרים בהם לא הייתה התניה על סעיף 10).
   3. הבודק יתבקש לבחון את נוסחי הפוליסות הקיימים בהיבט של ההתניה על סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח, ולקבוע מה מספרן של הפוליסות שבוטלו על ידי המבוטחים בתקופה הרלוונטית ואשר קיימת בהן התניה כאמור, זאת בהתאם לנתונים שיועברו אליו מהמשיבות, שאת אמיתותם הוא יתבקש לוודא. ביחס לפוליסות שבהן קיימת התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, יתבקש הבודק לבדוק את שיעור הפוליסות שבהן נגבו דמי ביטוח בגין התקופה שלאחר הביטול בחודש הביטול ולא הושבו (כולם או חלקם) נוכח הביטול. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים כאמור תערך בדיקה על ידי הבודק, בדיקה על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   4. כמו כן, הבודק יתבקש לבדוק כמה פוליסות משתייכות לקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים, תעשה בדיקה זו על ידי הבודק על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   5. הבודק יתבקש לקבוע בנוסף, ביחס לכל הפוליסות הרלוונטיות, מה היה שיעור הפרמיה החודשית הממוצעת (וככל שמדובר בפוליסה משולבת בחיסכון, יילקח בחשבון הסכום הממוצע של רכיב הריסק בלבד) במהלך התקופה הרלוונטית.
   6. הבודק יבחן בנוסף, על דרך האומדן ו/או באופן מדגמי:

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית הראשונה של החודש – הבודק יבחן האם לא נגבתה פרמיה מהמבוטח בגין החודש בו בוטלה הפוליסה או שנגבתה והושבה. בנוגע למקרים שבהם כך היה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר, ככל שיתברר, כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין אותם מקרים, ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של שלושת רבעי מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית השנייה של החודש – בנוגע לביטולים שבהם לא נגבתה פרמיה או שנגבתה והושבה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין מקרים אלה ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של רבע מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

• 1. הבודק יתבקש לקבוע באמצעות כלים סטטיסטיים וממוצעים את ההיקף הכספי הנובע מעילת ההחזר הריאלי של הפרמיה בהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח (קרי הפרשי שערוך סכומי ההשבה של הפרמיה שהושבה).
  2. הבודק יתבקש לבסוף לשערך את סכומי ההיקף הכספי ביחס לשתי העילות שאושרו למועד הבדיקה ובהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.
  3. הבודק יתבקש לבדוק את נכונות טענת המשיבות כי בפוליסות קבוצתיות טענות בקשת האישור אינן רלוונטיות, לרבות מאחר שבפוליסות אלה אין קשר ישיר בין המבוטח לבין המבטח, אלא באמצעות בעל הפוליסה אשר הוא שמעדכן אותן בדבר שינויים החלים בביטוח הקבוצתי (לרבות גריעת מבוטחים מהביטוח בשל הפסקת מקום העבודה); וכן את טענות המשיבה כי בפוליסות קבוצתיות אין גבית פרמיה במקרה בו לא קיים סיכון ביטוחי והמשיבות אינן מחזיקות בפרמיה שלא ניתן כנגדה כיסוי ביטוחי. כמו כן, יתבקש הבודק לבדוק את הטענה כי אין בפוליסות אלו סעיף המחייב ביטול באופן מידי. אם וככל שימצא הבודק כי טענות המשיבות ביחס לפוליסות הקבוצתיות ולאופן ניהולן נכונות, ייקבע כי מבוטחי הפוליסות הקבוצתיות של המשיבות אינם זכאים לכל החזר מכוחו של הסדר זה, אך יקום מעשה בי-דין בעניינם.
  4. סעיף 25 להסדר הפשרה

הסדר הפשרה יחול על הקבוצות המפורטות להלן מבלי שמבוטחים אלה יהיו זכאים להחזר כלשהו מכוח טענת ההתניה על סעיף 10, ובהתייחס לקבוצות המנויות בתת סעיפים ב' ו-ג' להלן, מבלי שיהיו זכאיות להחזר מכוח העילה הנוגעת להשבת החזר ריאלי:

1. מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא;
2. מבוטחים בביטוחי סיעוד בהם קבועים ערכי סילוק, כך שפרמיה ששולמה לאחר מועד ביטול הפוליסה תיוחס לערכי הסילוק או הפדיון בפוליסה של המבוטח;
3. מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמרו על רצף ביטוחי באופן שלא היו זכאים להחזר;
4. פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול;
5. פוליסות ביטוח קבוצתי, בכפוף לממצאי בדיקתו של הבודק כמפורט לעיל.
6. ההטבה:

מוסכם כי בחלוף 120 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה:

1. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 – מגדל, מנורה ו-הפניקס יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק, ואילו כלל ו-הראל יתרמו 60% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.
2. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה – המשיבות יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.

סכום התרומה הינו סופי ומוחלט וכולל בתוכו כל מס ו/או תשלום אחר שחל (ככל שחל) על פי דין.

כל אחת מן הנתבעות תתרום כספים לעמותות, לפי בחירתה, בהתאם להודעה נפרדת שתוגש לבית המשפט ביחס לתרומה ולעמותות אליה מבקשת הנתבעת הרלוונטית לבצע את התרומה על פי הסדר זה.

1. התחייבות לגבי העתיד:

הסדר הפשרה יחול גם על כל ביטול של פוליסה רלוונטית (בה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, במובן זה שמבוטח המבטל את הפוליסה שלו באמצע חודש ויש בפוליסה שלו התניה על סעיף 10 לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת ההודעה על הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.

1. ויתור, סילוק ומעשה בית דין:

עם אישור הסדר הפשרה, יתגבש אוטומטי ויתור סופי, מלא ומוחלט של כל אחד מחברי הקבוצה, ומעשה בית דין כלפי המשיבה הרלוונטית לתביעתו וכל תאגיד שבשליטתה, במישרין או בעקיפין, וכל תאגיד השולט בה לרבות כל נושאי המשרה בהם, על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מי ו/או סוג כלשהוא ביחס לעילות נושא הטענה להתניה על סעיף 10 ו/או הטענה ו/או ביחס להחזר ריאלי של הפרמיה וביחס לכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי (ובכלל זה הליך בוררות) ו/או תביעה שנובעת מן המעשים והמחדלים הנטענים בתובענה ובבקשת האישור.

1. גמול ושכר טרחה:

הצדדים ממליצים כי שכר הטרחה המומלץ לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של הנתבעת הרלוונטית, כפי שייקבע על ידי הבודק, אשר ישולם על ידי כל נתבעת לתובע/ים אשר תבע/ו אותה.

חוות דעת הבודק בעניין חברת מנורה

1. ביום 14.6.2017 מונה רו"ח אהוד רצאבי כבודק. כאמור, הבודק התבקש לפעול בהתאם לסעיפים 18-12 ו- 22-20 בהסדר הפשרה. הבודק התבקש לחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.
2. ביום 4.8.2020 הוגש דו"ח הבודק ביחס לחברת מנורה.
3. תוך כדי עבודת הבודק התגלעו מספר מחלוקות בין ב"כ הצדדים:
4. זהות החברות שצריכות להיכלל בבדיקה (מנורה-מבטחים, מנולייף-מנורה ושומרה)

פעילות מנורה כוללת, בין היתר, תיקי ביטוח שהיא רכשה מעת לעת מצדדים שלישיים.

ב"כ מנורה הסכימו לכלול בבדיקה את פוליסות החברות מנורה, מנורה-מבטחים ומנולייף-מנורה, אך התנגדו לכלול בה פוליסות של חברת שומרה שנרכשה על ידי מנורה אך לא מוזגה לתוכה, מהטעם שמדובר ביישות משפטית נפרדת שאינה חלק מהתביעה.

לאחר דין ודברים בין ב"כ הצדדים הוסכם כי שומרה לא תיכלל בבדיקה.

1. היש לכלול בבדיקה בקשות של סילוק ובקשות לפדיון של פוליסות?

בפוליסה הכוללת רכיב של ריסק ורכיב של חיסכון, מבוטח רשאי לפנות לחברת הביטוח ולבקש את סילוק הפוליסה. היינו, לבקש להפסיק לשלם את הפרמיות עבור אותה פוליסה מבלי למשוך את הסכום שנצבר לו בקופת החיסכון. כמו כן, מבוטח רשאי לפנות לחברת הביטוח ולבקש לפדות את הפוליסה, היינו לבקש להפסיק לשלם את הפרמיות עבור אותה פוליסה ולמשוך את הסכום שנצבר לו בקופת החיסכון. עלתה השאלה האם בקשה לסילוק או פדיון של פוליסה עונה לקריטריון של בקשה לביטול (וצריכה להיכלל בתחשיבים)?

לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים, הוסכם - לצרכי הסדר הפשרה ומבלי להכיר בסילוק או פדיון של פוליסות כביטול ייזום - כי גם מקרים אלו יילקחו בחשבון בתחשיבי הנזק כ"ביטול ייזום".

1. תמהיל של פוליסות משולבות ריסק וחיסכון

קיימים תמהילים שונים בין רכיב הריסק לבין רכיב החיסכון בפוליסות שונות. בסעיף 15 בהסדר הפשרה הבודק התבקש לקחת בחשבון בפוליסות המשלבות ריסק וחיסכון את החלק בפרמיה המיוחס לרכיב הריסק בלבד.

לאחר דין ודברים בין באי כוח הצדדים, הוסכם כי החלוקה בין רכיב החיסכון לרכיב הריסק תיעשה בהתאם לבדיקה שנערכה על ידי מר אבי אייכלר, יועץ פנסיוני מורשה, שמונה כבודק בתיק 1429/06 ברוט יהושע ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ. אבי אייכלר קבע שם כי בפוליסות משולבות בחיסכון הפרמיה המתייחסת לרכיב הריסק תיאמד כך: פרט – 15%, עצמאים – 13%, מעורב – 20%. למיטב ידיעת באי כוח הצדדים, חלוקה זו תקפה גם ביחס לתובענה דנן.

1. אופן ביצוע תחשיבי גביית היתר בעניין מנורה, וההחזר

ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10 הסכם הפשרה התווה מתודולוגיה מפורטת לחישוב הנזק ומנורה לקחה על עצמה לבצע את התחשיבים בהתאם לנ"ל. הנחת העובדה הייתה כי סכומי ההחזר הפרטניים ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10 עשויים להיות נמוכים, לכן הותוותה מתודולוגיה של ביצוע חישוב מקורב לפי שיטת ממוצעים וכלים סטטיסטיים נוספים. מנורה יישמה את מנגנון החישוב הסטטיסטי המקורב שהוצע בפשרה.

נציגי מנורה בדקו בתחילה את נוסחי כל הכיסויים והביטוחים בפוליסות פרט שבוטלו במהלך התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 14.3.2012, לאיתור הנוסחים שכללו התניה על סעיף 10.

בבדיקה התברר כי קיימים בסך הכל 336 נספחי כיסוי שונים, מתוכם 170 נספחים הכוללים התניה על סעיף 10, ו-166 נספחים שאינם כוללים התניה על סעיף 10.

מנורה שלפה רשימה הכוללת את אוכלוסיית כל פוליסות הפרט שבוטלו ו/או סולקו בתקופה הרלוונטית לתביעה, מכל סיבה שהיא, ובסה"כ כ-540,000 פוליסות מבוטלות.

מאוכלוסיית הפוליסות המבוטלת נגרעו כל הפוליסות שלא כללו אף כיסוי עם נספח שהנוסח שלו מתנה על סעיף 10.

בנוסף נגרעה גם אוכלוסיית הפוליסות המבוטלות מסוג "ריסק משכנתא".

לאחר גריעת שתי אוכלוסיות אלה נותרו כ-380,000 פוליסות מבוטלות.

נגרעו עוד אוכלוסיות שאינן רלוונטיות להסדר הפשרה, כגון: פוליסות שלא שולמו ממועד הקמתן, פוליסות שבוצעו בהן המרה לפוליסה אחרת תוך שמירה על רצף ביטוחי, פוליסות מסוג "ביטוח מנהלים" שלאור מאפייניהן הייחודים אינן מתבטלות באופן מידי, פוליסות חיסכון ועוד.

לאחר גריעה זו נותרו כ-291,600 פוליסות מבוטלות שרלוונטיות להסדר הפשרה.

מדובר בפוליסות שבוטלו הן לפי בקשת מבוטח והן שלא לפי בקשת מבוטח. לטענת נציגי מנורה, בשנים הרלוונטיות לתביעה לא היה קיים במערכות המיכון שלה שדה מהימן ביחס לאופי הביטול. הביטולים סווגו לביטולים אוטומטיים (ביטולים שנרשמו בנסיבות שונות, לדוגמא כאשר מבוטח מפסיק לשלם את הפרמיה החודשית) וביטולים ידניים (ביטולים שנרשמו בנסיבות אחרות, לדוגמא כאשר מדובר בביטול יזום לפי בקשת מבוטח).

על מנת לאמוד את מספר הפוליסות המבוטלות לבקשת המבוטח נבדקה התפלגות הביטולים בין השנים 2017-2014. הביטולים האוטומטיים היוו כ-35.4% מכלל הביטולים, והביטולים הידניים היוו כ-64.6% מכלל הביטולים. נציגי מנורה הניחו שכל הביטולים הידניים נרשמו בעקבות בקשת מבוטח, ועל כן אמדו את שיעור הביטולים בעקבות בקשת מבוטח בכ-64.6% מכלל הביטולים.

על פי הנחת עבודה זו, נציגי מנורה הסיקו כי קיימות כ-188,400 פוליסות ביטוח רלוונטיות לתובענה, שבהן מופיעה תניה על סעיף 10 בחוק הביטוח ואשר בוטלו על ידי מבוטחים בתקופה הרלוונטית לתובענה.

אשר לפרמיה החודשית הממוצעת ביחס לכל הפוליסות הרלבנטיות בתקופה הרלבנטית לתובענה -

לטענת מנורה, לא קיים במערכות המיכון שלה מידע מטויב אודות סכום הפרמיה האחרונה המשולמת טרם ביטול כל פוליסה.

כדי לאמוד נתון זה, נציגי מנורה ביצעו שליפה של פוליסות שעודן בתוקף במועד הבדיקה, לצורך בדיקת הפרמיה החודשית הממוצעת העדכנית המשולמת על ידי מבוטחי מנורה בכיסויים ביטוחיים ששווקו במהלך שנות התובענה. נלקחו בחשבון גורמים כגון: גיל המבוטח, מין המבוטח, מעשן/לא מעשן. כמו כן ב"כ הצדדים הסכימו על אומד רכיב הריסק בפרמיה. בהתאם להנחות עבודה אלה אמדה מנורה את הפרמיה החודשית הממוצעת של הכיסויים שנכללו בפוליסות שבוטלו לבקשת המבוטח בכ-170 ₪.

סכום הפרמיות בפוליסות שכללו התניה על סעיף 10 והתבטלו לבקשת המבוטח הסתכמו בחודש הביטול בכ-31,940,000 ₪.

אשר לשיעור מקרי הביטול במחצית הראשונה של החודש ושיעורי מקרי הביטול במחצית השנייה של החודש -

נציגי מנורה מסרו כי בהתאם לנהלי החברה שהיו בתוקף בתקופה הרלוונטית לתובענה, אם פוליסה בוטלה במחצית הראשונה של החודש, פרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון (ככל שנגבתה) הושבה במלואה למבוטחיה. אם פוליסה בוטלה במחצית השנייה של החודש – פרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון לא הושבה כלל למבוטחיה (גם לא באופן חלקי).

נציגי מנורה ביצעו מדגם ידני (בהיעדר אפשרות ממוכנת) והתברר כי בכל המקרים שנבדקו ההתחשבנות עם המבוטחים אכן נעשתה בהתאם לעקרונות אלו.

על כן, נציגי מנורה הניחו כי שיעור ההחזר של מנורה יקבע כך: ביחס לפרמיה שנגבתה בגין פוליסות שבוטלו במחצית הראשונה של החודש – מנורה לא תידרש להשבה כלשהיא; ביחס לפרמיה שנגבתה בגין פוליסות שבוטלו במחצית השנייה של החודש – מנורה תידרש לבצע השבה בשיעור של 1/4 מסך הפרמיה החודשית; בשקלול שתי הקבוצות, ובהנחה כי אוכלוסיית הביטולים מתפלגת באופן נורמלי במהלך כל חודש, סכום ההשבה (100%) ייאמד ב-1/8 מסך הפרמיה שנגבתה בחודש הביטול.

הנזק בגין טענת ההתניה על סעיף 10 –

על פי בדיקות מנורה, הנזק יחושב בהתאם למכפלה של סכום הפרמיה הכוללת שנגבתה בחודש הביטול (כ-31,940,000 ₪) בשיעור ההשבה הממוצע (1/8 מסך הפרמיה שנגבתה בחודש הביטול), כך שהנזק עומד על סך של כ-3,990,000 ₪. על פי הסדר הפשרה, מנורה תידרש להעביר כתרומה 80% מסך הנזק ובסה"כ כ-3,190,000 ₪.

1. בדיקת תחשיבי מנורה על ידי הבודק – טענת התניה על סעיף 10

הבודק וצוותו בדקו את תחשיבי מנורה, לרבות באמצעות מומחים מתחום מערכות המידע.

הבודק בדק את שלמות מסד הנתונים ששימש לצורך ביצוע התחשיבים ו-וידא כי מדובר במסד נתונים הכולל את כל הכיסויים שבוטלו בפוליסות פרט בתקופה הרלוונטית. הבודק מצא כי מסד הנתונים היה שלם ומלא.

הבודק וצוותו בדקו את העבודה שביצוע נציגי מנורה לאיתור כתבי הפוליסה הכוללים התניה על סעיף 10. במקביל, ב"כ המבקשים ביצעו בדיקה עצמאית מטעמם. הבודק וצוותו ערכו השוואה בין הנספחים שאותרו על ידי ב"כ המבקשים לבין הנספחים שאותרו על ידי מנורה. הבדיקה העלתה כי ב"כ המבקשים איתרו 9 נספחים "חשודים" שלא אותרו בבדיקות מנורה. התברר כי מדובר בנספחים שבנוסח המלא שלהם לא הייתה התניה על סעיף 10, אך בנוסח המקוצר כן נכללה התניה כזו.

נציגי מנורה הסכימו לכלול גם את נספחים אלו במסגרת תחשיבי הנזק. כתוצאה מכך, נוספו לאוכלוסיית הביטולים בתקופה הרלבנטית, כ-130,000 ביטולים של כיסויים ביטוחיים (להבדיל מפוליסות) שלא אותרו קודם על ידי מנורה.

הבודק וצוותו מצאו כי האופן בו נציגי מנורה גרעו את האוכלוסיות שאינן רלוונטיות לתובענה (פוליסות שבוטלו ביוזמת מנורה, פוליסות שלא שולמו ממועד הקמתן, פוליסות שבוצעו בהן המרה לפוליסה אחרת תוך שמירה על רצף ביטוחי, פוליסות חיסכון ועוד) – נעשה באופן מדויק ונאות.

נציגי מנורה טענו כי לפוליסות ביטוחי מנהלים יש מאפיינים ייחודיים, בהיותן מוצר פנסיוני, ועל כן לא קיימת בהן פרקטיקה של ביטולים מידיים. הבודק וצוותו בדקו טענה זו באמצעות בדיקה מדגמית של ביטולי פוליסות ביטוחי מנהליים שנכללה בהן התניה על סעיף 10. הבודק וצוותו מצאו כי ניתן לקבל את טענת מנורה בעניין זה (הכוונה לפוליסות ביטוחי מנהלים המשולמות על ידי מעסיקים בלבד – ולא פוליסות פרט ועצמאים שכן נכללו בתחשיבי הנזק).

הבודק וצוותו מצאו כי התחשיב שנערך על ידי מנורה, לצורך אמידת הפרמיה החודשית הממוצעת, נערך בצורה מדויקת ונאותה.

בכל נוגע לאוכלוסיית הביטולים הנוספת שנמצאה בעקבות עבודת ב"כ המבקשים – נמצא כי הפרמיה החודשית הממוצעת בכיסויים אלו נאמדת בכ-27.5 ₪ בלבד, סכום הנמוך משמעותית מהפרמיה שצוינה ביחס לאוכלוסיית הביטולים העיקרית (כ-170 ₪). הבודק וצוותו מצאו כי ניתן לקבל הערכה זו וכי הפער המשמעותי בין הסכומים נובע מכך שבעוד באוכלוסיית הביטולים המקורית מדובר בביטולים של פוליסות, באוכלוסיית הביטולים הנוספת מדובר בביטולים של כיסוי ביטוחי אחד בלבד. כמו כן, באוכלוסייה הנוספת נכללו גם נספחי בריאות, שהפרמיה שלהם הייתה נמוכה יחסית.

מנורה מסרה כי בהתאם לנהליה - אם פוליסה בוטלה במחצית הראשונה של החודש, פרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון הושבה במלואה למבוטחים, ואם בוטלה במחצית השינה של החודש הפרמיה שנגבתה בגין החודש אחרון לא הושבה. הבודק וצוותו ביצעו מדגם אקראי ומייצג של מקרי הביטול של פוליסות, במגוון מוצרים, ונוכחו לדעת כי ברוב המכריע של המקרים שנבדקו (למעלה מ-90%) יושם נוהל הביטולים, הנטען על ידי מנורה, וההתחשבנות עם המבוטחים נערכה לפיו. הבודק וצוותו מצאו כי במקרים שבהם הנוהל לא ייושם, מדובר היה בדרך כלל בבקשת ביטול שהתקבלה במנורה במחצית השנייה של החודש, ולמרות זאת הפוליסה בוטלה מתחילת אותו החודש והפרמיה בגין חודש הביטול כלל לא נגבתה מהמבוטח.

הבודק וצוותו מצאו כי התחשיבים שנערכו על ידי מנורה אינם מאפשרים ליישם את הוראות הסדר הפשרה, ונדרש לערוך התאמות כדי להתאים את תוצאות התחשיבים להסדר הפשרה. מאחר שלפי הנהוג במנורה הפרמיות צמודות למדד המחירים לצרכן, אזי הפרמיות בתחשיבים כבר כוללות הפרשי הצמדה. על כן מנורה הציעה לתקן את התחשיבים ולכלול בהם את רכיב הריבית בשיעור של כ-37% (שיעור הריבית בתקופת התובענה) הבודק וצוותו מצאו כי יש לקבל את הצעת מנורה בעניין.

1. נערכו תיקונים של החישובים של מנורה, בין היתר בשל: הוספת הכיסויים הנוספים שבוטלו ושלא אותרו בבדיקות שערכה מנורה; תיקונים נוספים שהגדילו את סכום הפרמיה בחודש הביטול בכ-441,000 ₪; ושערוך הנזק כך שיכלול ריבית כדין.

נמצא כי הנזק לכאורה שנגרם למבוטחי מנורה כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10 עומד על כ-6,170,000 ₪, כולל הצמדה וריבית כדין עד לחודש מרץ 2020.

סכום ההשבה המתוקן, בהתאם לשיעורים שנקבעו בהסדר הפשרה (80%) נאמד בכ-4,940,000 ₪.

1. בדיקת החרגת הקבוצות

החרגת הפוליסות הקבוצתיות (סעיף 22 בהסדר הפשרה) – ככלל, למבוטחי מנורה בפוליסות קבוצתיות לא נגרם נזק כתוצאה מעילת ההתנייה על סעיף 10, בשל כך שברובם המכריע של הפוליסות כלל לא התאפשר למבוטחים לפנות למנורה ולבקש ביטול מידי של פוליסת הביטוח. במיעוט המקרים שבהם כן התאפשר הדבר, לא נכללה בפוליסה התניה על סעיף 10 ולכן לא נגרם למבוטחים נזק. רק בפוליסה אחת פוליסת הר"י התאפשר למבוטחים לבקש ביטול מידי והייתה התניה על סעיף 10. בפוליסה זו הנזק למבוטחים, ככל שנגרם, נאמד לכל היותר בכ-25 אלף ₪.

1. בדיקת החרגת בעלי פוליסות הביטוח שצוינו בסעיף 25 בהסדר הפשרה

הגריעה של יתר האוכלוסיות שהוחרגו מהסדר הפשרה היא מוצדקת:

מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא – מנורה אינה רשאית לבטל את חוזה הביטוח באופן מידי, גם אם המבוטח מבקש זאת, נוכח הוראת סעיף 45(ב) בחוק חוזה הביטוח.

מבוטחים בביטוחי סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק, כך שהפרמיה ששולמה לאחר מועד ביטול הפוליסה תיוחס לערכי הסילוק או הפדיון בפוליסה של המבוטח – אוכלוסייה זו לא הוחרגה במסגרת התחשיבים של מנורה ועל כן אין משמעות מעשית לסעיף 25ב' בהסדר הפשרה בכל הנוגע למנורה.

מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמר על רצף ביטוחי – הפרמיה ששילם המבוטח בגין הפוליסה המבוטלת שימשה כדי לשלם את הפרמיה בגין הפוליסה החדשה ולכן לא נוצר מצב לפיו המבוטח היה זכאי להשבה של פרמיה.

פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול – לא אותרו פוליסות כאלו במנורה.

מסקנת הבודק הייתה כי קיימת הצדקה להחריג את האוכלוסיות שנזכרות בסעיף 25 בהסדר הפשרה, למעט המבוטחים בביטוח סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק (סעיף 25ב) אשר ממילא נזכרו בתחשיבי הנזק של מנורה, ולמעט הפוליסה הקבוצתית של הר"י שהנזק בגינה (כ-25,000 ₪) מהווה סכום לא מהותי בראייה כוללת.

1. התייחסות לתחשיב באי כוח המבקשים

באי כוח המבקשים ערכו תחשיב לכימות הנזק בגין ההתניה על סעיף 10 ומצאו כי הנזק עומד בטווח של כ-23,000,000 ₪ (לעומת כ-4,000,000 ₪ בלבד בדו"ח הבודק).

באי כוח המבקשים לא נהנו מגישה למערכות המחשוב הפנימיות של מנורה, וכתוצאה מכך הם נדרשו להניח הנחות עבודה רבות וניכר כי התחשיבים שערכו כללו אי דיוקים רבים ביחס לנתוני האמת, שחלקם הביאו להערכת יתר בסכומים משמעותיים וחלקם להערכת חסר.

1. תחשיבי מנורה – טענת ההחזר הריאלי של הפרמיה

מנורה טענה כי במערכת התפעולית של מנורה קיים סימן ייעודי להחזרי פרמיה שבוצעו במהלך התקופה הרלוונטית לתובענה. על כן, מנורה ערכה בתחילה שליפה של כל המקרים בהם מנורה ביצעה השבה של פרמיה למבוטחיה מכל סיבה שהיא במהלך תקופת התובענה.

כאשר מדובר בהשבה של פרמיה שנעשית בעקבות ביטול חוזה ביטוח ו/או בעקבות קרות מקרה הביטול, השבת הפרמיה נעשית בסמיכות זמנים למועד בו הפוליסה מבוטלת במערכת המחשוב של מנורה. על כן, מנורה הגדירה מבחן לפיו רק פרמיות שהושבו בפער של עד חודש ימים ממועד רישום ביטול הפוליסה במערכות המחשוב של מנורה הן פרמיות רלוונטיות.

מנורה טענה כי חלק מהפרמיות שהושבו למבוטחים שולמו במסגרת פרויקט "טיוב נתוני זכויות עמיתים בגופים מוסדיים", פרויקט שנערך במהלך תקופת התובענה לפי דרישת המפקח על הביטוח במשרד האוצר, במטרה לטייב את הרישומים במערכות המחשוב והתפעול של חברות הביטוח. בסיום עבודת מיון וטיוב הנתונים נמצא כ-55,000 פוליסות שבוטלו, שהפרמיה שהושבה במסגרתן עמדה על סך של כ-37,000,000 ₪.

מנורה טענה כי בתקופה הרלוונטית לתובענה לא היה קיים במערכות המחשוב שלה שדה ממוכן מהימן למועד בו התקבלה בפועל בקשת הביטול בחברה, ובנסיבות אלה לא ניתן לאמוד את משך הזמן הממוצע הדרוש להשלמת הטיפול בביטול של כל פוליסת ביטוח. עם זאת, החל משנת 2015 קיים מידע מהימן אודות מועד זה ובבדיקה שבוצעה ביחס לפוליסות שבוטלו במהלך 2017-2015 נמצא כי התקופה הממוצעת בין מועד הבקשה לבין מועד הביטוח בפועל והשבת הפרמיה למבוטח עומדת על כחודשיים ימים.

מנורה טענה כי לאורך כל תקופת התובענה, פרמיה שמנורה השיבה למבוטחיה כללה הפרשי הצמדה. על כן, בעת ביצוע התחשיב יש להוסיף את רכיב הריבית בלבד.

על פי תחשיב מנורה, הנזק לכאורה (100%) בגין טענת ההחזר הריאלי של פרמיה נאמד בסך של כ-318,000 ₪ נכון לחודש מרץ 2018. הסכום שאותו עליה לשלם לקרן (80%) עומד על כ-254,000 ₪.

1. בדיקת תחשיב מנורה – טענת החזר הריאלי

הבודק וצוותו בדקו את תחשיבי מנורה. לאחר ביצוע תיקונים נמצא כי סכום הנזק בגין טענת ההחזר הריאלי של הפרמיה נאמד בסך של כ-681,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית עד לחודש מרץ 2020. התשלום שעל מנורה לשלם לקרן לפי 805 מהנזק, עומד על כ-545,000 ₪.

1. התייחסות הבודק לעמדת יועמ"ש

התחשיבים של מנורה מבוססים על הנחות עבודה רבות שנועדו לפשט אותם.

הגם ששיטת החישוב מניבה תוצאה ברמת מהימנות מספקת באשר לנזק לכאורה בראייה כוללת, קשה לקבוע באמצעותה ברמת מהימנות מספקת מהו הנזק עבור כל מבוטח ומבוטח ברמה הפרטנית. בנסיבות אלה, יש ליישם מנגנון של פיצוי שלא מתבסס על השבה פרטנית, כמו באמצעות הקרן.

1. סיכום דו"ח הבודק

סכום הפיצוי עומד על כ-4,940,000 ₪ בגין טענת ההתניה על סעיף 10 ועל סך של כ-545,000 ₪ בגין טענת ההחזר הריאלי של פרמיה. סה"כ כ-5,500,000 ₪ נכון לחודש מרץ 2020.

הבודק סבור כי הסכם הפשרה ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

1. לאחר הגשת חוות דעת הבודק הגישו המבקשים התייחסותם וטענו טענות שונות, ומנורה השיבה.

עמדת היועמ"ש

1. ביום 28.12.2020 הוגשה עמדת היועמ"ש הראשונית (להלן: "העמדה הראשונית"), שבה מספר הסתייגויות לעניין סכומי הפרמיה, מנגנון תשלום הפיצוי והחרגות של הקבוצות בסעיפים 22 ו-25 בהסדר הפשרה.
2. ביום 21.1.2021 השיבה מנורה לעמדה הראשונית.
3. ביום 12.8.2021 הוגשה עמדת היועמ"ש הסופית ביחס לדו"חות הבודק, בין היתר בעניינה של מנורה (להלן: "העמדה הסופית") שזו תמציתה:

לעניין סכומי הפרמיה –יש למצוא פתרון שישקף נאמנה את הסכומים ששולמו למנורה בתקופה הרלוונטית. בדיקת הסכומים בחודש מרץ 2018 אינה משקפת את הסכומים שנגבו בפועל מחברי הקבוצה.

לעניין מנגנון תשלום הפיצוי – יש למצוא דרך לאתר את המבוטחים וליישם מנגנון של פיצוי פרטני. במקרה כאן הקשר עם המבוטח קיים וזהותו ידועה, על כן יש להעביר את הכסף ישירות אליו.

יש להורות לבודק לבדוק חלופות נוספות לכימות ערך הנזק עבור כל מבוטח, תוך התייחסות לאפשרות השבה ממוצעת למבוטחים חלף העברה לקרן.

ככל שיוחלט על השבה פרטנית, יש לקשור בין שכר טרחת ב"כ המבקשים לבין סכומי הפיצוי שיועברו בפועל למבוטחים.

לעניין החרגת קבוצות מאוכלוסיית ההשבה – יש לקבל את המלצות הבודק ולהחריג את הקבוצות שהבודק המליץ על החרגתן, אולם אין לקבל את עמדת הבודק לעניין החלת מעשה בית דין על כולן.

יש לקבל הבהרה מהבודק לעניין התייחסותו לעילת ההצמדה והריבית. ככל שעמדת הבודק ביחס לעילה זו היא שונה ביחס לעילת ההתניה על סעיף 10 – הבודק מתבקש להרחיב את התייחסותו בעניין.

ביחס לקבוצת המבוטחים שבסעיף 25(א) בהסדר הפשרה – אין להחריג את הקבוצה תוך החלת מעשה בית דין עליה שכן אף שסביר שמדובר בקבוצה קטנה ייתכן שעדין קיימים מבוטחים בקבוצה זו.

היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק, לפיה אין הצדקה להחריג את הקבוצה המנויה בסעיף 25(ב) להסדר הפשרה – מבוטחים בפוליסת ביטוח סיעודי עם ערכי סילוק, שכן הם נכללו בתחשיבי הנזק של מנורה ובאו לידי ביטוי בשיעור הנזק.

ביחס לקבוצת המבוטחים בסעיף 25(ג) להסדר הפשרה – יש לקבל את המלצת הבודק לעניין ההחרגה וכן לעניין החלת מעשה בית דין עליה, לאור מאפייני הפוליסה ולאור הבדיקה שערכה רשות שוק ההון.

באשר להמלצת הבודק להחריג את קבוצת המבוטחים בפוליסות עם מועד ביטול (סעיף 25(ד) להסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק ביחס להחרגת הקבוצה אך מתנגד להחלת מעשה בית דין עליה.

באשר להמלצת הבודק להחריג את קבוצת המבוטחים בפוליסות קבוצתיות (סעיף 25(ה) להסדר הפשרה) – (א) היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק ביחס להחרגה ולהחלת מעשה בית דין ביחס לפוליסות קבוצתיות שהן בגבייה מרוכזת על ידי המעסיק, מאחר שהן מנוהלות על ידי המעסיקים ובקשות הביטול כלל לא נעשות על ידי המבוטחים, בפוליסות אלו אין התניה על סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח, אין אפשרות לביטול מיידי; (ב) היועמ"ש מקבל את המלצת הבודק שלא להחריג את הפוליסות הקבוצתיות של הר"י. בפוליסות אלו התאפשר למבוטחים לפנות ישירות למנורה ולבקש לבטל מיידית את פוליסת הביטוח. גם נכללה התניה לפי סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח. לפי בדיקת הבודק, הנזק שנגרם לחברי הקבוצה עומד על 25,000 ₪ לכל היותר. (ג) היועמ"ש אינו מקבל את המלצת הבודק להחרגה ולהחלת מעשה בית דין על פוליסות קבוצתיות שהן בגבייה פרטנית שבהן הייתה למבוטח אפשרות לבטל את הפוליסה באופן מיידי. אין להחיל מעשה בית דין על קבוצה זו.

1. ביום 1.9.2021 הגישו המבקשים את התייחסותם לעמדה הסופית.

לעניין סכומי הפרמיה – המבקשים מסכימים עם היועמ"ש.

לעניין השבה פרטנית – המנגנון שנקבע משקף את עמדת הפסיקה. סביר שבמרבית המקרים אין קשר בין המבוטח לבין החברה. כל סכום שלא יושב פרטנית יועבר לקרן.

לעניין החרגת בעלי פוליסות מסוימות – במקרים של סעיפים 25(א), (ד), (ה) – ככל שהייתה גביה בחודש שאחרי חודש הביטול היה אמור להיות החזר בערכים ריאליים. לא מדובר רק בסוגיית הפרשי הצמדה וריבית אלא גם בעניין הפרמיה עצמה (הקרן). המבקשים סברו כי זו הייתה גם עמדת הבודק ושכך פעל בעת הבדיקה. ככל שלא כך – יש להשלים את הבדיקה ולעדכן את חוות הדעת.

1. ביום 17.10.2021 הגישה מנורה את התייחסותה לעמדה הסופית:

סכומי הפרמיה –בשל היעדר נתונים במערכות המיכון של מנורה, לצורך בדיקת הפרמיה החודשית הממוצעת בכיסויים ביטוחיים ששווקו בתקופת התביעה, בוצעה שליפה של פוליסות שהופקו בתקופת התביעה (2010-2003) ונותרו בתוקף במועד הבדיקה (מרץ 2018). הפוליסות שנבדקו בחודש מרץ 2018 היו בתוקף במועד הבדיקה (שחל לאחר הרפורמה שנערכה בשנת 2016 והביאה להפחתת מחירי מוצרי הביטוח). ואולם מדובר רק בפוליסות שהופקו בתקופת התביעה (2003 – 2012), ולא ו נעשה כל שימוש במוצרי ביטוח חדשים שהופקו לאחר מכן. מכיוון שתקופת התביעה כולה חלה טרם הרפורמה האמורה הרי שממילא הפוליסות שנבדקו לא הושפעו ממנה.

מנגנון פיצוי התשלום – מדובר בלקוחות עבר של מנורה, אשר ביטלו את הפוליסות שלהם בין השנים 2012-2003. כיום אין ברשותה של מנורה הפרטים של לקוחות עבר אלה. הקושי בקיום מנגנון פיצוי פרטני היווה תנאי יסודי להסכמתה של מנורה להסדר הפשרה, שכן איתור פרטני יביא להכבדה משמעותית ובלתי סבירה.

היועמ"ש ביקש להורות לבודק לבדוק חלופות נוספות לכימות ערך הנזק עבור כל מבוטח. קבלת בקשה זו משמעה לחזור אחורה ולערוך מחדש עשרות בדיקות נוספות, תוך השתת עלויות משמעותיות על מנורה, ומבלי שהועלה טעם מוצדק לשוב ולערוך בדיקות שכבר בוצעו בהנחיית הבודק ובפיקוחו.

החרגת קבוצות מאוכלוסיית ההשבה – היועמ"ש הסכים להחרגה אך לא להחלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות. יצירת מעשה בית דין היוותה תנאי יסודי ובסיסי להסדר הפשרה ולהסכמתה של מנורה להשקעת המשאבים הרבים שהושקעו על ידה במסגרת עבודת הבודק. מדובר בקבוצות שעניינן נדון ונבדק באופן מקצועי במסגרת עבודת הבודק, בסופה קבע הבודק כי קיימת הצדקה מהותית להחרגתן. אם בכלל ולכל היותר, מדובר במספר מצומצם של מבוטחים ויש להניח שעניינם כבר נשקל והובא בחשבון במסגרת דוח הבודק.

1. ביום 8.5.2022 הגישו המבקשים הודעה לקראת דיון שהתקיים, כשהעניינים בה הנוגעים למנורה הם כדלקמן:

ביטולים במחצית הראשונה של החודש – הענקת 7 ימי ביטוח חינם למבטלי פוליסות - התגלה כי מלבד בחברת כלל, לא היה נוהל כתוב בנושא הביטולים אצל המשיבות האחרות והדבר אושר על ידן. החלת הסדר הפשרה גם במקרים של ביטול במחצית הראשונה של החודש הייתה מגדילה את סכום חוות דעת הבודק פי 4; יש לוודא כי נוהל הביטולים הנטען אכן יושם באופן שיטתי.

בדו"ח מנורה צוין כי אותרו כ -130,000 ביטולים שלא אותרו ע"י נציגי מנורה שאותרו על ידי בא כוח המבקשים. הבודק למעשה הסתמך על נציגי מנורה בעוד שהיה מצופה שיערוך הבדיקות בעצמו. בנוסף אותרו פוליסות קבוצתיות שנשמטו מזכרון נציגי מנורה.

שאלת החזר פרמיית חודש הביטול והשבתה הריאלית – מדו"ח מנורה עולה כי נציגי מנורה מסרו שבשנים הרלבנטיות לא היה קיים שדה מהימן במערכת המיכון לעניין סוג ביטול הפוליסות, לעניין סכום הפרמיה האחרונה ולעניין מועד קבלת בקשת הביטול בפועל. אם לטענת נציגי מנורה לא ידוע מי ביטל את הפוליסות, או מתי בוטל ואף לא מה גובה הפרמיה שנגבתה, כיצד ניתן לדעת שהחזר מסוים הוא דווקא של הפרמיה בגין חודש הביטול ולא בגין החודש שלאחר הביטול? עוד לא ניתן לדעת האם הסכום שהושב הוא ריאלי ולא נומינלי.

תקינות הבדיקה ביחס לאוכלוסיות המוחרגות – נדרשת הבהרה בשאלה האם גם ביחס לאוכלוסיות מוחרגות היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול? ככל שכן – האם הוחזרה אותה פרמיה?

1. ביום12.5.2022 וביום 15.5.2022 הגיש הבודק את התייחסות לעמדת היועמ"ש ולהתייחסות המבקשים:

שאלת החזר פרמיית חודש הביטול והשבתה הריאלית – בשל אילוצים טכניים במערכות המחשוב של מנורה לא ניתן היה לשלוף את הנתונים שהמבקשים ציינו בצורה ממוכנת ורחבת היקף עבור כלל המבוטחים של מנורה. אילוצים אלו הגבילו את יכולת הבודק לבצע את החישובים ברמת הקבוצה בכללותה וחייב פתרונות יצירתיים. העובדה שלא ניתן היה לשלוף את הנתונים בצורה ממוכנת לא היה בה כדי למנוע כניסה לתיקים פרטניים, וביצוע בדיקות מדגמיות נקודתית עבור מבוטחים ספציפיים כדי ללמוד על שיטת העבודה של מנורה (לדוגמא ביחס ליישום של נוהל הביטולים או לשאלת ההצמדה של פרמיה למדד).

ביחס לשאלה האם נבדק, ביחס לאוכלוסיות מוחרגות, אם היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול – הבקשה אינה ברורה. תחשיבי הנזק ביחס לעילת ההחזר הריאלי של הפרמיה כוללים את כל החזרי הפרמיות, בכל הפוליסות של המשיבות שנגבו בחודשים שלאחר תום תקופת הביטוח ולאחר מכן הוחזרו למבוטחים.

מנגנון השבה: ביחס לחברי קבוצה בעילת התניה על סעיף 10 – פתרון של השבה פרטנית ממוצעת (חלף העברה לקרן) הוא לא ישים ולא כדאי. ביחס לחברי קבוצה בעילת ההשבה הריאלית של פרמיה – במקרים בהם נערך חישוב פרטני ניתן לשקול השבה פרטנית ללקוחות קיימים (גם בסכומים נמוכים), והשבה פרטנית ללקוחות עבר, אם מדובר בסכום מעל לרף מינימאלי, שייקבע על ידי בית המשפט.

השאלה אם לייצר מעשה בי-דין ביחס לאוכלוסייה כזו או אחרת היא שאלה משפטית באופייה, והיא חורגת מתחום מומחיות הבודק.

1. ביום 16.5.2022 התקיים דיון בפניי במעמד הבודק וב"כ היועמ"ש.

בדיון נדונה שאלת החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות – באופן שלא ייחסמו התביעות הפרטניות אלא שלא תינתן אפשרות להגשת תובענות ייצוגיות.

ב"כ היועמ"ש התבקש ליתן עמדתו בעניין זה, והובהר כי פסק הדין יינתן גם אם לא תתקבל תגובה בתוך הזמן שנקבע.

עוד התבקשו המבקשים להודיע עמדתם בעניין אישור הסדר הפשרה, לאור הערות באי-כוחם.

1. ביום 26.5.2022 הודיעו המבקשים כי בנסיבותיו המיוחדות של הליך זה הם מבקשים לאשר את הסדר הפשרה.

המבקשים ביקשו שבית המשפט יורה לבודק לשערך את סכומי חוות הדעת (הוספת ריבית והצמדה) מהמועד הקובע בכל אחת מחוות הדעת ועד היום. זאת נוכח העובדה שחוות דעת הבודק כנגד המשיבות ניתנו במועדים שונים, החל משנת 2019 ועד שנת 2021.

1. המשיבות הודיעו ביום 15.6.2022 כי הן מתנגדות לכל שינוי בהסדר הפשרה. הסדר הפשרה קובע כי ישולם שיעור מסוים מהסכום שימצא הבודק, ולא קיימת חובת שיערוך לאחר סיום הבדיקה ולא בכדי. אין לסטות מהוראות ההסדר שעה שהמבקשים אלו שהביאו לעיכובים בתיק מאז המועד שנקבע.
2. ביום 13.7.2022 הוגשה עמדת היועמ"שית שאין מקום להחיל מעשה בית דין ייצוגי מכיוון שבנסיבות העניין ניתן להניח שלנוכח סכום הפיצוי הנמוך שלו זכאי כל חבר קבוצה, חברי הקבוצה לא יגישו בפועל תביעה אישית, בהיעדר כדאיות כלכלית לכך.
3. ביום 28.7.2022 הודיעו הצדדים על תיקון הסדר הפשרה בקשר לאופן ביצוע החזר/תרומת סכומי ההחזר, כך שהיכן שקבע הבודק כי ניתן לבצע החזר פרטני – יבוצע החזר פרטני (בגבולות הסכומים שהומלצו על ידי הבודק) וביתר המקרים התרומה תהיה לקרן הייעודית שהוקמה על ידי חוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן"). עוד הגיעו הצדדים להסכמה בעניין השערוך כמפורט להלן:
4. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 וכן בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה, מנורה תתרום שמונים אחוזים (80%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע ביחס אליה בדו"ח הבודק לקרן.
5. הוסכם כי כל סכום שיש לשלם על פי הסדר הפשרה יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 1.6.2021, וממועד זה יישא הפרשי הצמדה למדד בלבד.
6. הוסכם כי הסכום שעל מנורה לשלם, נכון ליום 1.6.2021 הוא: 5,615,484 ₪.

סכום ההשבה הכולל הינו סופי ומוחלט ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד ליום 30.8.2022 עומד על סך של 5,960,538 ₪ .

דיון

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה:

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10– כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול".

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה – "כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח."

1. העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
2. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור: השבה של דמי הביטוח שנגבו ביתר בגין חודש הביטול בגין חוזים בהם הייתה תניית ביטול מידי. תשלום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח בגין דמי ביטוח שהוחזרו ללא הפרשי הצמדה וריבית.
3. היועמ"ש הגיש התנגדותו להסדר הפשרה, כפי שפורט לעיל. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות נוספות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מהקבוצה שעליה הוא חל .
4. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
5. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

1. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על כל מטרות החוק המנויות בסעף 1 בחוק, וכי הוא ראוי וסביר והוגן.
2. הסדר הפשרה מביא להשבה של חיובי היתר לפי מקדם פשרה של 80% בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 ובכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. ההשבה היא באמצעות תשלום לקרן, כפי שפורט לעיל. סכום ההשבה הכולל, לרבות ריבית והצמדה עד ליום 1.6.2021 עומד על סך של 5,615,484 ₪ (ובצירוף הצמדה עד ליום 30.8.2022 על סך של 5,960,538 ₪).
3. הסדר הפשרה קובע הסדרה לעתיד – באופן שכל ביטול של פוליסה רלוונטית (שבה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, מבוטח המבטל פוליסה באמצע החודש – לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת הודעת הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח.
4. אשר לעמדת היועמ"ש:

לעניין הפיצוי הפרטני - אכן, דרך המלך היא פיצוי כספי לכל אחד מחברי הקבוצה. עם זאת סעיף 20(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע גם:

"(ג) (1) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין;

(2) הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה".

בענייננו, אני מקבלת את המלצת הבודק שבשל העובדה שתחשיבי מנורה לא נעשו ברמת כל מבוטח (בשל הקושי לאתר את הנתונים הדרושים לביצוע התחשיבים) , אין דרך מעשית ליישם מנגנון של פיצוי פרטני ואין מנוס אלא מהשבה שאינה פרטנית. אשר לקבוצות המוחרגות – היועמ"ש בעמדה הסופית מיום 12.8.2021 (ס' 17) קיבל את עמדת הבודק בעניין מנורה, לעניין ההצדקה להחרגת כל קבוצות המבוטחים שבסעיף 25 בהסדר הפשרה, ולמעט הפוליסות הקבוצתיות של הר"י (סעיף 21(ב) לעמדת היועמ"ש הסופית).

עם זאת היועמ"ש הביע דעתו כי אין מקום להחיל מעשה בית דין לגבי הקבוצות המוחרגות.

לאחר ששקלתי את התנגדות היועמ"ש לעניין החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות בהסדר הפשרה, אני מקבלת אותה באופן חלקי בלבד.

בעניין זה מצאתי לאמץ את דרך הביניים שהציעו הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 16.5.2022, ולפיה לא יחול מעשה בי-דין על תביעות פרטניות של חברי הקבוצות האמורות, אך כן יחול מעשה בית דין ייצוגי במובן זה שחברי הקבוצות האמורות לא יוכלו להגיש תביעות ייצוגיות כנגד המשיבות.

אני סבורה כי דרך ביניים זו מאזנת כראוי בין חברי הקבוצות, שזכותם הפרטנית לא תיפגע, לבין הנתבעת מנורה , בהתחשב בעובדה שהקבוצות המוחרגות האמורות ככל שקיימות הן קטנות, במשך הזמן הרב שחלף מאז הגשת התובענה, ובכך שיש לשים סוף לתובענה זו (ר' לעניין זה ת"צ 42901-01-18 עטר נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2021) פסקה 43 לפסה"ד שם).

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים המליצו כי שכר הטרחה לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של מנורה, כפי שייקבע על ידי הבודק.

1. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה :

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד)

1. ולענייננו.

שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הסדר הפשרה הביא להסדרה עתידית של התנהלות מנורה, בכל הנוגע לאופן החזרת הפרמיה העודפת למבוטחים. בנוסף מנורה תשלם לקרן 80% מסכום גביית היתר בסך של 5,615,484 ₪ נכון ליום 1.6.2021, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד יום פסק הדין, וזאת בתשלום לקרן הכל כפי שפורט לעיל.

שיקולי תשומה – השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובאי כוחה. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן וכישורים בהגשת בקשת האישור, בניהול ההליך לאחר אישור בקשת האישור, בגיבוש הסדר הפשרה ובהתנהלות מול הבודק. אשר לסיכון – אני סבורה כי המבקשים נשאו בסיכון, כי התובענה תידחה וכי יחויבו בהוצאות.

שיקולי הכוונה ציבורית – חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית הביאה לאכיפת הדין, להשבת סכומים שנגבו ביתר ולמימוש זכות הגישה לבית המשפט של חברי הקבוצה.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת ולתועלת הקבוצה.

1. לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן:

הגמול למבקשים יהיה בשיעור של 3% מהשווי הכולל של הפיצוי והתרומה ובסה"כ – 178,816 ₪ והוא ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

שכ"ט ב"כ המבקשים יהיה בשיעור 17% מהשווי הכולל של הפיצוי ובתוספת מע"מ (בכפוף להנפקת חשבונית מס כדין), ובסה"כ 1,185,551 ₪.

שכר הטרחה ישולם בשלבים, באופן הבא: 70% מסכום שכר הטרחה ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. יתרת הסכום תשולם לאחר הגשת הודעה של מנורה, באמצעות בעל סמכות, על העברת מלוא כספי הפיצוי לחברי הקבוצה ולקרן, בהתאמה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. מנורה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 71 לעיל.
3. אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות. בהודעה יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות.
4. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 ימים מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורו, ישלחו בא-כוח הקבוצה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.
5. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.
6. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

ת.פ. לקבלת נוסח ההודעה 25.9.2022.

ניתן היום, ג' אלול תשפ"ב, 30 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.