1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בעניינה של כלל חברה לביטוח בע"מ.

תמצית בקשת האישור

1. נושא בקשת האישור הוא דמי הביטוח האחרונים (פרמיה) שמשלם מבוטח בביטוחים שאינם אלמנטריים (ביטוחי חיים, בריאות, נכות אובדן כושר וכיוצ"ב), לפני קרות מקרה הביטוח או לפני ביטול הפוליסה על ידי המבוטח, בגין החודש בו בוטל או נפסק הביטוח.

כמו כן, בקשת האישור עניינה בדמי הביטוח שנגבו לאחר מכן והשבתם.

(להלן: "בקשת האישור").

בקשת האישור הוגשה נגד חמש חברות ביטוח, החלטה זו נוגעת למשיבה 2 (להלן: "כלל").

1. הטענה כנגד המשיבות היא שהן אינן מחזירות למבוטחים או ליורשיהם את החלק היחסי של דמי הביטוח בגין יתרת ימי החודש שלאחר מועד הפסקת הביטוח, בין שההפסקה היא עקב קרות מקרה הביטוח ובין שההפסקה היא עקב ביטולה של הפוליסה על ידי המבוטח. טענה נוספת היא שבגין חודשים שלאחר חודש האירוע של הפסקת הביטוח מוחזרים דמי הביטוח בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית.
2. אין מחלוקת כי המשיבות אינן מחזירות את הפרמיה בגין חלק של חודש, שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה. אין גם מחלוקת כי המשיבות אינן זכאיות לפרמיה בגין החודשים שלאחר קרות מקרה הביטוח או ביטול הפוליסה.
3. הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהוא ו/או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח כלשהיא למעט פוליסת ביטוח רכוש או יורשו של מבוטח כזה ופוליסת הביטוח הופסקה מסיבה כלשהיא בין אם עקב ביטולה ע"י המבוטח ובין אם עקב קרות אירוע ביטוח".
4. עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הביטוח"); התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

תמצית החלטת האישור

1. ביום 23.6.2015 אישרתי את התובענה כייצוגית כנגד המשיבות, באופן חלקי (להלן: "החלטת האישור").
2. בהחלטת האישור קבעתי כי השאלות שבמחלוקת, העומדות להכרעה בבקשת האישור, הן:

א. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח.

ב. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר סיום או הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח.

ג. האם על המשיבות להשיב עודפי דמי ביטוח בערכם הריאלי או הנומינלי, אם בערכים ריאליים –האם הן זכאיות להצמיד את הסכומים גם למדדים שליליים. האם על המשיבות להשיב את דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. בחוק חוזה ביטוח.

ד. תקופת התיישנות.

1. ביחס לשאלה א' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב קרות מקרה הביטוח, קבעתי כדלקמן:

"עילת התביעה של המבקשים להשבת דמי הביטוח, בגין יתרת החודש שלאחר קרות מקרה הביטוח התבססה על סעיף 16(ב) בחוק חוזה הביטוח. משהגעתי למסקנה כי לא ניתן להסתמך על סעיף זה לעניין השבת דמי הביטוח בנסיבות של קרות מקרה הביטוח, אני קובעת כי התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה אינו מתקיים ועל כן אין לאשר את התובענה בעילה זו.

על כן אינני מאשרת את התביעות שמבוססות על העילה הנ"ל: התביעה של מבקשת 2 נגד מגדל הפניקס והראל; התביעות של מבקשים 3 ו-6 נגד כלל; התביעה של מבקש 5 נגד הפניקס." (סעיפים 78-77 בהחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ב' שבמחלוקת – השבת דמי הביטוח בגין יתרת החודש שלאחר הפסקת הביטוח עקב ביטולו של חוזה הביטוח על ידי המבוטח, קבעתי כדלקמן:

"130. לאור האמור עד כאן אני קובעת כי - בפוליסות בהן היתנו מנורה והפניקס בעניינם של מבקשים 1, 4 ו-7, על סעיף 10 בחוק וקבעו שהביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה - לא נהגו לכאורה המשיבות על פי ההסכמות וחייבו לכאורה את המבוטחים בדמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול. על כן לכאורה עומדת למבקשים עילה להשבה של דמי הביטוח בגין יתרת החודש.

131. לעניין מגדל - בעניינו של מבקש זה טענה מגדל כי המועד הקובע הוא מועד ההודעה בפועל, וגם טענה כי המבקש זכאי להפסקת תשלום דמי הביטוח בעד התקופה שלאחר הביטול (ר' ס' 116ב. בתגובה). עוד טענה כי יש לדחות את הבקשה משלושה טעמים, משמעות "התקופה שלאחר הביטול", אופן תמחור הפרמיה והפרקטיקה של המשיבות. על כן למעשה לא הכחישה מגדל כי אינה משיבה את דמי הביטוח בגין חודש הביטול מקום שיש התנייה כי הביטול ייכנס לתוקף עם קבלת ההודעה בחברה. לאור האמור, ככל שאקבע שמתקיימים כל תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, אבחן החלפת התובע לעניין מגדל בהתאם לסעיף 8(ג)(2).

132. מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו.

133. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה. על כן הצהרות מצהירי המשיבות כי המשיבות אינן מחייבות בדמי ביטוח במקרים אלה לא נסתרו לכאורה (מר אילוז מחברת מנורה אף הדגים זאת בדוגמאות נספח 1 לתצהירו בצירוף מש/8 (פוליסה מרב – הוני) את נספח 2 בצירוף מש/9 (פוליסת ביטוח מבנה) ואת נספח 3 ומש/10 (פוליסה מסוג מעורב) וגם גב' בנימיני מחברת הפניקס הביאה עשר דוגמאות (ר' ס' 23 בתצהירה).

134. בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 והודעת ביטול בגינן נמסרה לאחר ה-15 בחודש, לא קיים פסול בגביית דמי הביטוח עד תום החודש, נוכח נוסח סעיף 10 שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית לתובענה. על כן אינני מאשרת את התובענה לעניין אי השבת דמי ביטוח בגין חוזים שבוטלו, שבהם לא הייתה תניית ביטול מיידי, ואני קובעת כי בעניינים אלה לא מתקיים התנאי שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות." (סעיפים 134-130 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן:

"158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

אמנם סעיף 28(ג) מצוי בסימן ה' שכותרתו "תגמולי הביטוח", ואולם הסעיף דן ב"דמי ביטוח". דמי הביטוח הם אותם תשלומים שמשלם המובטח לחברת הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי ("חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (סעיף 1 בחוק חוזה הביטוח) (ההדגשות שלי - מ' נ')).

נראה כי ההתייחסות לדמי הביטוח באה בסעיף זה, מאחר שהמחוקק מצא להשוות את תנאי ההשבה של דמי הביטוח לתנאי ההשבה של תגמולי הביטוח, שעל כן מיקומו נבחר שם.

159. אני סבורה כי לשון סעיף 28(ג) היא ברורה לכאורה וכללית, והיא אינה מוגבלת רק להשבת דמי ביטוח במסגרת תגמולי ביטוח. מה גם שאינני רואה הגיון לדין שונה באשר להשבת דמי ביטוח אגב תשלום תגמולים להשבת דמי ביטוח "אחרת".

160. "מועד היווצר החיוב" הוא המועד הרלוונטי לתשלום ההצמדה. מועד זה, כאשר מדובר בפוליסה שבה תניית ביטול מיידי, הוא ביום קבלת ההודעה בחברת הביטוח הכל לפי לשון החוזה, ובפוליסה בה אין תניה כזו (על פי סעיף 10 כנוסחו במועד הרלבנטי לתביעה) הוא 15 יום לאחר הודעת הביטול. אשר להשבת דמי ביטוח שנגבו בחודשים שלאחר חודש אירוע מקרה הביטוח "מועד היווצר החיוב" הוא מועד גביית דמי הביטוח. תוספת הריבית חלה על פי החוק, החל מ- 30 יום לאחר מועד זה.

161. פסקי הדין אליהם הפנו המשיבות 3, 4 עסקו במצב בו לא הייתה הוראת חוק ספציפית לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לחוב הנטען, בעוד בעניינו יש כאמור הוראה ספציפית בחוק חוזה הביטוח.

162. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לעניין העילה של תשלום הפרשי הצמדה וריבית, במקרה של השבת דמי הביטוח שנגבו שלא כדין בגין יתרת החודש האחרון לאחר ביטול הפוליסה או בגין החודשים שלאחר חודש ביטול הפוליסה או אירוע מקרה הביטוח, מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיפים 162-158 להחלטת האישור).

עוד קבעתי, ביחס לכל משיבה כי:

"אני קובעת כי לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. תנאי זה מתקיים לגבי כל המשיבות: לגבי משיבות 5-2 בעניינם של המבקשים 1, 3, 4 ו-7. לגבי משיבה 1, מגדל, נוכח הודאתה הלכאורית כמפורט לעיל (בסעיף 145 לתגובה), אבחן את האפשרות להחלפת התובע, לאחר שמבקש 1 לא נמצא מתאים לשמש תובע ייצוגי נגדה. על כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו." (סעיף 164 להחלטת האישור).

לעניין המדדים השליליים קבעתי כי: "לעניין הצמדת דמי הביטוח למדדים שליליים, לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 172 להחלטת האישור).

לעניין ריבית מיוחדת – תחולת סעיף 28א בחוק על השבת דמי ביטוח, קבעתי כי: "לעניין השבת דמי הביטוח בצירוף ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א. לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה." (סעיף 177 להחלטת האישור).

1. ביחס לשאלה ד' שבמחלוקת – תקופה ההתיישנות, קבעתי כי אין אפשרות סבירה שהיא תוכרע לטובת הקבוצה (סעיף 181 להחלטת האישור).
2. לאור האמור לעיל, נקבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד מגדל, מנורה והפניקס - היא - "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח בגין יתרת חודש הביטול, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח, ממועד כניסת הביטול לתוקף".

וכי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית נגד כל המשיבות - היא "כל מי שהוא או שהיה מבוטח של אחת או יותר מן המשיבות בפוליסת ביטוח למעט פוליסת ביטוח רכוש אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, עד יום 14.3.12 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 5), ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודשים שלאחר חודש הביטול, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה ביטוח".

1. נקבע כי השאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה הן –

האם המשיבות (1, 3, 4) חייבות להשיב את יתרת דמי הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין חודש ביטול הביטוח, למבוטחים שביטלו את החוזה, כשבחוזה הייתה תניית ביטול לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח.

האם חייבות המשיבות להשיב את דמי הביטוח שגבו בגין החודשים שלאחר חודש ביטול חוזה הביטוח, או שלאחר קרות מקרה הביטוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק חוזה הביטוח.

השתלשלות ההליך

1. ביום 29.9.2016 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (הסדר הפשרה נחתם בין הצדדים ביום 12.9.2016 (להלן: "הסדר הפשרה").

בהסדר הפשרה צוין כי לשני הצדדים, השגות על החלטת האישור שבגינן הם סבורים כי יש להם טענות ערעוריות טובות. אולם הצדדים העדיפו לנהל ביניהם משא ומתן בתום לב, לאור ההבנה כי הסיכויים והסיכונים בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת האישור וכן בהמשך ניהול התובענה הייצוגית הינם שקולים עבור כל צד.

לאחר משא ומתן ממושך שנוהל בין הצדדים הגיעו הצדדים להסדר פשרה, ובכלל זה כי טענת ההתניה על סעיף 10 תתייחס לכל המשיבות, לרבות כלל והראל, כך שמעשה בי-דין מכוחו של הסדר פשרה זה יהיה גם ביחס למבוטחי כלל והראל שהייתה בעניינם התניה על סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח בפוליסות הרלבנטיות, בתקופה הרלבנטית (כהגדרתם בהסדר הפשרה).

1. ביום 29.9.2016 הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, העתק מהסדר הפשרה והעתק מבקשת האישור למנהל בתי המשפט, ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקחת על הביטוח.

ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 1.11.2016 (הודעת המשיבות מיום 6.11.2016).

1. ביום 28.2.2017 הגישה המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה") את עמדתה בה טענה שיש להורות על תיקון הסדר הפשרה במספר סוגיות:
2. קיימת אי בהירות לגבי בקשת הצדדים למנות בודק בהליך. יש להבהיר כי בית המשפט הוא שימנה את הבודק ולא הצדדים.
3. קביעה מראש כי חברים בקבוצה המיוצגת אינם זכאים לפיצוי, בהתעלם ממנגנון הבודק, הופכת את ההסדר ללא ראוי ולא סביר ביחס לחברים אלו.
4. לא התקיימו התנאים לפיצוי חברי הקבוצה באמצעות מתן תרומה.
5. ככל שיאושר מנגנון התרומה – יש להעביר את סכום הפשרה לקרן לניהול כספים שנפסקו כסעד בתובענות ייצוגיות.
6. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עמדתו להסדר הפשרה ביום 2.3.2017 ואלה עיקריה:
7. ראוי למנוי בודק בטרם יאושר הסדר הפשרה.
8. אין לאפשר קביעת קיומו של מעשה בית דין כלפי בעלי דין שלא נכללו בבקשת האישור או בהחלטת האישור.
9. אין הצדקה להחריג פוליסות קבוצתיות ויש להחיל את ההסכם גם על מבוטחי פוליסות אלו.

לחילופין – מוצע שהבודק יבחן את הטענות כלפי הפוליסות הקבוצתיות.

1. יש לבצע את ההשבה ישירות לחברי הקבוצה ולא באמצעות תרומה לעמותות.

ככל שבית המשפט יורה על העברת הכספים לטובת הציבור – יש להורות על העברת הכספים לקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.

1. לאחר קבלת עמדות הצדדים לעמדות היועמ"ש והמועצה, הוריתי על מינויו של רו"ח אהוד רצאבי כבודק.

הבודק התבקש לפעול בהתאם למפורט בהסדר הפשרה, ולחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.

1. ביום 15.2.2018, ובהתאם לעמדות הצדדים, קבעתי כי המומחה יגיש את חוות דעתו בהתייחס לכל אחת מהמשיבות בנפרד.

עיקרי הסדר הפשרה

1. הגדרות

"התקופה הרלוונטית" – התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 14.3.2012 (מועד כניסתו לתוקף של תיקון מספר 5 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981).

"הפוליסות", "הפוליסות הרלוונטיות", "חוזה הביטוח" – פוליסת ביטוח כלשהיא, למעט פוליסת ביטוח אלמנטארי ולמעט פוליסות הכוללות רכיב חיסכון בלבד, ובכלל זה פוליסות ביטוח חיים, בריאות, נכות, אובדן כושר עבודה וכיוצ"ב.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול.

"הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה" – כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח.

1. מינוי בודק
   1. מוסכם כי ימונה בודק - רו"ח בהכשרתו.
   2. הבודק יתבקש לבדוק את סוגי הפוליסות נושא הסדר הפשרה ואת חישובי המשיבות ביחס לאומדן היקפי הגביה של הפרמיה, ככל שנגבתה ולא הוחזרה, בגין יתרת חודש הביטול, במקרים שבהם קיימת התניה על סעיף 10 ו/או פרמיה שנגבתה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול והוחזרה בערכה הנומינלי (מוסכם כי ערך נומינאלי הוא תשלום ללא הצמדה למדד; ובכל הקשור לריבית – תשלום ללא הוספת ריבית לאחר שחלפו 30 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרה שבו יש התניה על סעיף 10, או בחלוף 45 ימים ממועד קבלת הודעת הביטול במקרים בהם לא הייתה התניה על סעיף 10).
   3. הבודק יתבקש לבחון את נוסחי הפוליסות הקיימים בהיבט של ההתניה על סעיף 10 בחוק חוזה הביטוח, ולקבוע מה מספרן של הפוליסות שבוטלו על ידי המבוטחים בתקופה הרלוונטית ואשר קיימת בהן התניה כאמור, זאת בהתאם לנתונים שיועברו אליו מהמשיבות, שאת אמיתותם הוא יתבקש לוודא. ביחס לפוליסות שבהן קיימת התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, יתבקש הבודק לבדוק את שיעור הפוליסות שבהן נגבו דמי ביטוח בגין התקופה שלאחר הביטול בחודש הביטול ולא הושבו (כולם או חלקם) נוכח הביטול. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים כאמור תערך בדיקה על ידי הבודק, בדיקה על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   4. כמו כן, הבודק יתבקש לבדוק כמה פוליסות משתייכות לקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה. ככל שלא ניתן לאתר באופן מיכוני את הנתונים האמורים, תעשה בדיקה זו על ידי הבודק על דרך האומדן, לפי מדגם של פוליסות ו/או לפי הנחות מקובלות.
   5. הבודק יתבקש לקבוע בנוסף, ביחס לכל הפוליסות הרלוונטיות, מה היה שיעור הפרמיה החודשית הממוצעת (וככל שמדובר בפוליסה משולבת בחיסכון, יילקח בחשבון הסכום הממוצע של רכיב הריסק בלבד) במהלך התקופה הרלוונטית.
   6. הבודק יבחן בנוסף, על דרך האומדן ו/או באופן מדגמי:

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית הראשונה של החודש – הבודק יבחן האם לא נגבתה פרמיה מהמבוטח בגין החודש בו בוטלה הפוליסה או שנגבתה והושבה. בנוגע למקרים שבהם כך היה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר, ככל שיתברר, כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין אותם מקרים, ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של שלושת רבעי מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

בנוגע לביטולי פוליסות שנעשו במחצית השנייה של החודש – בנוגע לביטולים שבהם לא נגבתה פרמיה או שנגבתה והושבה, לא תהיה למבוטח זכאות להחזר בגין טענת ההתניה על סעיף 10. בנוגע למקרים שבהם יתברר כי נגבתה פרמיה ולא הושבה, ההחזר הנומינלי בגין מקרים אלה ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10, יהיה בשיעור של רבע מפרמיית הריסק החודשית הממוצעת במהלך התקופה הרלוונטית (ובלבד שמדובר בפוליסות שבהן נקבע כי הביטול ייכנס לתוקף מיידי תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח).

• 1. הבודק יתבקש לקבוע באמצעות כלים סטטיסטיים וממוצעים את ההיקף הכספי הנובע מעילת ההחזר הריאלי של הפרמיה בהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח (קרי הפרשי שערוך סכומי ההשבה של הפרמיה שהושבה).
  2. הבודק יתבקש לבסוף לשערך את סכומי ההיקף הכספי ביחס לשתי העילות שאושרו למועד הבדיקה ובהתאם לסעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.
  3. הבודק יתבקש לבדוק את נכונות טענת המשיבות כי בפוליסות קבוצתיות טענות בקשת האישור אינן רלוונטיות, לרבות מאחר שבפוליסות אלה אין קשר ישיר בין המבוטח לבין המבטח, אלא באמצעות בעל הפוליסה אשר הוא שמעדכן אותן בדבר שינויים החלים בביטוח הקבוצתי (לרבות גריעת מבוטחים מהביטוח בשל הפסקת מקום העבודה); וכן את טענות המשיבה כי בפוליסות קבוצתיות אין גבית פרמיה במקרה בו לא קיים סיכון ביטוחי והמשיבות אינן מחזיקות בפרמיה שלא ניתן כנגדה כיסוי ביטוחי. כמו כן, יתבקש הבודק לבדוק את הטענה כי אין בפוליסות אלו סעיף המחייב ביטול באופן מידי. אם וככל שימצא הבודק כי טענות המשיבות ביחס לפוליסות הקבוצתיות ולאופן ניהולן נכונות, ייקבע כי מבוטחי הפוליסות הקבוצתיות של המשיבות אינם זכאים לכל החזר מכוחו של הסדר זה, אך יקום מעשה בי-דין בעניינם.
  4. סעיף 25 להסדר הפשרה

הסדר הפשרה יחול על הקבוצות המפורטות להלן מבלי שמבוטחים אלה יהיו זכאים להחזר כלשהו מכוח טענת ההתניה על סעיף 10, ובהתייחס לקבוצות המנויות בתת סעיפים ב' ו-ג' להלן, מבלי שיהיו זכאיות להחזר מכוח העילה הנוגעת להשבת החזר ריאלי:

1. מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא;
2. מבוטחים בביטוחי סיעוד בהם קבועים ערכי סילוק, כך שפרמיה ששולמה לאחר מועד ביטול הפוליסה תיוחס לערכי הסילוק או הפדיון בפוליסה של המבוטח;
3. מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמרו על רצף ביטוחי באופן שלא היו זכאים להחזר;
4. פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול;
5. פוליסות ביטוח קבוצתי, בכפוף לממצאי בדיקתו של הבודק כמפורט לעיל.
6. ההטבה:

מוסכם כי בחלוף 120 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה:

1. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 – מגדל, מנורה ו-הפניקס יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק, ואילו כלל ו-הראל יתרמו 60% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.
2. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה – המשיבות יתרמו 80% מסכום ההחזר הכולל של כל אחת מהן, בהתאם לדוח הבודק.

סכום התרומה הינו סופי ומוחלט וכולל בתוכו כל מס ו/או תשלום אחר שחל (ככל שחל) על פי דין.

כל אחת מן הנתבעות תתרום כספים לעמותות, לפי בחירתה, בהתאם להודעה נפרדת שתוגש לבית המשפט ביחס לתרומה ולעמותות אליה מבקשת הנתבעת הרלוונטית לבצע את התרומה על פי הסדר זה.

1. התחייבות לגבי העתיד:

הסדר הפשרה יחול גם על כל ביטול של פוליסה רלוונטית (בה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, במובן זה שמבוטח המבטל את הפוליסה שלו באמצע חודש ויש בפוליסה שלו התניה על סעיף 10 לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת ההודעה על הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) לחוק חוזה הביטוח.

1. ויתור, סילוק ומעשה בית דין:

עם אישור הסדר הפשרה, יתגבש אוטומטי ויתור סופי, מלא ומוחלט של כל אחד מחברי הקבוצה, ומעשה בית דין כלפי המשיבה הרלוונטית לתביעתו וכל תאגיד שבשליטתה, במישרין או בעקיפין, וכל תאגיד השולט בה לרבות כל נושאי המשרה בהם, על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מי ו/או סוג כלשהוא ביחס לעילות נושא הטענה להתניה על סעיף 10 ו/או הטענה ו/או ביחס להחזר ריאלי של הפרמיה וביחס לכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי (ובכלל זה הליך בוררות) ו/או תביעה שנובעת מן המעשים והמחדלים הנטענים בתובענה ובבקשת האישור.

1. גמול ושכר טרחה:

הצדדים ממליצים כי שכר הטרחה המומלץ לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של הנתבעת הרלוונטית, כפי שייקבע על ידי הבודק, אשר ישולם על ידי כל נתבעת לתובע/ים אשר תבע/ו אותה.

חוות דעת הבודק בעניין חברת כלל

1. ביום 14.6.2017 מונה רו"ח אהוד רצאבי כבודק. כאמור, הבודק התבקש לפעול בהתאם לסעיפים 18-12 ו- 22-20 בהסדר הפשרה. הבודק התבקש לחוות דעתו גם באשר להצדקה להחרגת ארבעת הקבוצות הראשונות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.
2. ביום 25.7.2021 הוגש דו"ח הבודק ביחס לחברת כלל.
3. הסכמות בין ב"כ הצדדים:
4. זהות החברות שצריכות להיכלל בבדיקה – הוסכם כי בתחשיבי כלל יכללו, לצד פוליסות של כלל, גם תיקי ביטוח שכלל רכשה לאורך השנים של הכשרת היישוב, אררט, איתן, אריה, עילית הסנה, כלל בריאות וצור שמיר.
5. האם יש/אין לכלול בבדיקה בקשות לסילוק של פוליסות ובקשות לפדיון של פוליסות – הוסכם, מבלי להכיר בסילוק או בפדיון של פוליסות כביטול ייזום, כי גם מקרים אלו יילקחו בחשבון בתחשיבי הנזק כ"ביטול ייזום".
6. תמהיל של פוליסות משולבות ריסק וחיסכון – הוסכם כי תיקבע חלוקה אחידה של 20% (ריסק) ו-80% (חיסכון), ביחס לכל הפוליסות משולבות חיסכון.
7. תחשיבי כלל – טענת ההתניה על סעיף 10

נציגי כלל שלפו את הנתונים הדרושים כדי ליישם את הסכם הפשרה בחלוקה לשני ענפי ביטוח, ענף ביטוחי בריאות וענף ביטוחי חיים.

ענף ביטוחי החיים – נשלף מסד נתונים הכולל את כל הפוליסות והכיסויים הביטוחיים שבוטלו במהלך התקופה שמיום 1.4.2003 ועד ליום 1.4.2012 (התקופה הרלוונטית לתביעה),למעט פוליסות וכיסויים המשתייכים לביטוחים קולקטיביים ופוליסות ביטוחי חיים משכנתא.

לצד כל ביטול של פוליסה או כיסוי ביטוחי שלפו נציגי כלל את הנתונים הבאים:

סטטוס הפוליסה המבוטלת – האם מדובר בפוליסה שהסתיימה עקב מות המבוטח, פוליסה מסולקת, פוליסה שבוטלה/נפדתה בעקבות עזיבת מקום עבודה או פוליסה שבוטלה בנסיבות אחרות.

סיבת הביטול – באחת המערכות ניתן היה ללמוד מה הייתה סיבת הביטול ובשנייה לא.

קוד תעריף – הכיסוי הביטוחי המלמד מה היה נוסח הכיסוי הביטוחי שבוטל והאם הוא התנה על סעיף 10.

סכום הפרמיה בפוליסה - על כל הכיסויים שנכללו תחתיה.

מהאוכלוסייה נוטרלו אוכלוסיות שלטענת נציגי כלל אינן רלוונטיות לתובענה: פוליסות שלא בוטלו לבקשת המבוטח, ביטוחי מנהלים שבוטלו אגב עזיבת מקום העבודה, פוליסות שבוטלו כתוצאה מאירוע ביטוחי.

מהאוכלוסייה שנותרה נגרעו הביטולים של הפוליסות שלא כללו התניה על סעיף 10. בשל אילוצים מיכוניים, די בכך שאחד הכיסויים בפוליסה כלל התניה על סעיף 10 כדי שהפוליסה בכללותה תילקח בחשבון על ידי נציגי כלל. שיטת עבודה שמרנית זו הביאה לכך שתחשיבי הנזק בענף החיים יכללו פוליסות וכיסויים רבים שלא הייתה בהן התניה על סעיף 10.

לאחר גריעה זו נותרו במסד הנתונים כ-31,000 ביטולי פוליסות שכללו כ-155,000 כיסויים ביטוחיים, שהוגדרו כביטולים רלוונטיים לתובענה. הפרמיה הממוצעת בפוליסות אלו עמדה על כ-266 ₪ (נומינאלי).

ענף ביטוחי בריאות – נשלף מסד נתונים הכולל את כל הפוליסות והכיסויים הביטוחיים שבוטלו במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה, למעט פוליסות וכיסויים המשתייכים לביטוחים קולקטיביים ופוליסות סיעוד, שנציגי כלל הניחו שאינן רלוונטיות לתובענה.

לצד כל ביטול של פוליסה או כיסוי ביטוחי נציגי כלל שלפו את: סיבת הביטול – האם מדובר בביטול לבקשת מבוטח או שמדובר בביטול מסיבה אחרת; קוד תעריף – הכיסוי הביטוחי המלמד מה היה נוסח הכיסוי הביטוחי שבוטל; סכום הפרמיה של כל כיסוי ביטוחי – לא ניתן היה לשלוף נתון זה בשל אילוצים מיכוניים שונים. כתוצאה מכך, נציגי כלל בענף הבריאות השתמשו במחירי המחירון של כל כיסוי ביטוחי במועד בו בוטל.

מהאוכלוסייה נוטרלו אוכלוסיות שלטענת נציגי כלל לא רלוונטיות לתביעה: פוליסות שלא בוטלו לבקשת המבוטח, פוליסות שבוטלו במסגרת המרה של הפוליסה לפוליסה אחרת, פוליסות שבוטל כתוצאה מקרות אירוע ביטוחי ועוד.

נציגי כלל בדקו את נוסחי פוליסות הביטוח של האוכלוסייה שנותרה, לאיתור כתבי הפוליסה והכיסויים הביטוחיים שכללו התניה על סעיף 10, וגרעו את כל הביטולים שלא כללו התניה על סעיף 10. לאחר גריעה זו נותרו במסד הנתונים כ-132,000 ביטולי פוליסות שכללו כ-501,000 כיסויים ביטוחיים שהוגדרו כביטולים רלוונטיים לתובענה. הפרמיה הממוצעת בפוליסות אלו עמדה על כ-102 ₪ (נומינאלי).

בסה"כ נציגי כלל איתרו בשני ענפי הביטוח כ-163,000 פוליסות שעשויות להיות רלוונטיות לטענת ההתניה על סעיף 10 הכוללות כ-656,000 כיסויים ביטוחיים בפרמיה חודשית כוללת של כ-21,700,000 ₪.

נציגי כלל הדגישו כי התחשיב ביחס לענף החיים הוא מחמיר מבחינת כלל משני טעמים: האחד – די בכך שאחד הכיסויים בפוליסה מסוימת כלל התניה על סעיף 10 כדי שתילקח בחשבון הפרמיה בגין כל הפוליסה על כל הכיסויים שנכללו בה, השני – נלקחו בחשבון בתחשיב פוליסות רבות שלא בוטלו לבקשת המבוטח עקב מגבלות מיכוניות במערכות המידע ששימשו את כלל בתקופת התובענה.

נציגי כלל בענף החיים טענו כי בהתאם לנוהל הביטולים המחמיר שהיה בתוקף לאורך התקופה הרלוונטית לתובענה, כשמבוטח שלח בקשה לבטל פוליסה, כלל לא גבתה פרמיות כלשהן בחודש הביטול, בין אם בקשת הביטול התקבלה במחצית הראשונה של החודש ובין אם במחצית השנייה.

נציגי כלל בענף הבריאות טענו כי בהתאם לנוהל הביטולים שהיה בתוקף בתקופה הרלוונטית לתובענה – אם הבקשה לביטול הגיעה במחצית הראשונה של החודש, הפרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון של הפוליסה (ככל שנגבתה) הושבה במלואה למבוטחיה; אם הבקשה לביטול הגיעה במחצית השנייה של החודש, הפרמיה שנגבתה בגין החודש האחרון של הפוליסה לא הושבה כלל למבוטחיה (גם לא באופן חלקי).

לטענת כלל, בשני הענפים אין אפשרות לאמת בצורה ממוכנת את נכונות טענה זו, שכן מערכות המידע לא כוללות תיעוד ממוכן של מועד קבלת בקשת הביטול. בנסיבות אלה נדרש לבצע בדיקה ידנית מדגמית לאיתור מסמך הביטול, מועד קבלתו בכלל ומועד ביטול הפוליסה בפועל.

נציגי כלל בענף החיים ביצעו בדיקה מדגמית ומצאו כי כלל אכן יישמה את נוהל הביטולים המחמיר בכ-90% מהמקרים שנבדקו. ביתר המקרים הנוהל לא יושם ככל הנראה בשל טעויות אנוש נקודתיות. במקרים בהם הנוהל המחמיר לא יושם בקשת הביטול בדרך כלל התקבלה לקראת סוף החודש, ובממוצע הנזק למבוטחים במדגם שיקף כ-7 ימי כיסוי ביטוחי בלבד.

נציגי כלל בענף הבריאות ביצעו בדיקה מדגמית ומצאו כי כלל אכן יישמה את נוהל הביטולים כנטען על ידה.

נציגי כלל הניחו כי אוכלוסיית הביטולים מתפלגת באופן שווה לאורך החודש, ולכן בממוצע טענת ההתניה על סעיף 10 הסבה נזק למחצית מאוכלוסיית הביטולים בלבד שהתקבלו במחצית השנייה של החודש. הנזק לאוכלוסייה זו נאמד ב-1/4 מסכום הפרמיה האחרונה. מכאן, בהתאם לסעיף 16 בהסדר הפשרה, נציגי כלל הניחו כי הנזק עומד על שמינית חודש בלבד.

נציגי כלל אמדו את הנזק בגין טענת ההתניה על סעיף 10 בכ-1,880,000 ₪ ואת התשלום לקרן בכ-1,130,000 ₪ (נומינאלי).

1. בדיקת תחשיבי כלל על ידי הבודק – טענת ההתניה על סעיף 10

הבודק וצוותו בדקו את תחשיבי כלל, לרבות באמצעות מומחים מתחום מערכות המידע.

הבודק וצוותו בדקו את שלמות הנתונים, בכך שביצעו שליפה מחדש של הנתונים.

הם בדקו את העבודה שביצעו נציגי כלל לאיתור כתבי פוליסה שכללו התניה על סעיף 10 מתוך כלל כתבי הפוליסה והשירות תוך עיון בעשרות רבות של מסמכים. במקביל ערכו גם ב"כ המבקשים בדיקה עצמאית באתר של כלל. הבודק השווה בין הפוליסות שאיתרו ב"כ המבקשים לאלה שאיתרה כלל.

לעניין יישום נוהל הביטולים בדק הבודק את המדגמים שערכו נציגי כלל – הבדיקות התבססו על בחינה בעין של מסמכים שהיו זמינים במערכות המידע של כלל.

לעניין הסתמכות על מחירי המחירון - נבחן היחס בין מחירי המחירון (במועד הביטול של כל פוליסה) לבין התעריפים בפועל.

לעניין אוכלוסיות לא רלבנטיות - נבדקה הטענה כי אוכלוסיות מסוימות אינן רלוונטיות לתובענה ונאותות הגריעה של אוכלוסיות אלו תוך ווידוא שלא נגרעו אוכלוסיות נוספות שצריכות להיכלל בתחשיבים.

הבודק בדק את תחשיבי הנזק.

ממצאי הבודק

שלמות הנתונים – נמצא כי מערכות המידע של כלל מתעדות כ-1,670,000 ביטולים של כיסויים ביטוחיים בפוליסות פרט חיים ובריאות שבוטלו, סולקו או נפדו מכל סיבה שהיא במהלך תקופת התובענה. שוחזרו הסינונים של אוכלוסיות שאינן רלוונטיות לתחשיבי הנזק והתברר כי האוכלוסייה שנותרה תואמת את אוכלוסיית הנזקש עליה מתבססים תחשיבי כלל, כך שעולה כי התחשיבים מתבססים על מסד נתונים שלם ומלא.

איתור הנספחים הכוללים התניה על סעיף 10 – בענף הבריאות, נוכח טענת כלל כי הרוב המכריע של הפוליסות שבוטלו כללו התניה על סעיף 10, הבודק וצוותו וידאו כי הפוליסות המעטות שנגרעו אכן לא כללו התניה על סעיף 10; בענף החיים, אותרו 12 נספחים עם התניות שלא נמצאו בבדיקות של כלל. תחת נספחים אלו תועדו כ-40,000 ביטולים של כיסויים ביטוחיים. הבודק וצוותו וידאו כי כיסויים אלו נלקחו בחשבון בתחשיבים המתוקנים שביצע.

בדיקת נהלי העבודה בבקשת לביטול ובבקשות לפדיון – הבודק וצוותו בדקו את העבודה המדגמית שערכה כלל בענף החיים ביחס ל-260 מקרים אקראיים שנבחרו בהתאם להנחיות הבודק. נמצא כי כלל יישמה את נוהל הביטולים המחמיר בכ-90% מהמקרים שנבדקו (לא גבתה כלל פרמיות בחודש הביטול, ואם גבתה – השיבה למבוטח). מסקנה זו מתבססת על בחינה בעין של מסמכים (כגון: המחאות שנשלחו למבוטחים והוראות תשלום שכלל העבירה לצדדים שלישיים להשבה של פרמיות למבוטחים). בכ-10% נוהל הביטולים המחמיר אכן לא יושם, כשבמקרים אלו בקשת הביטול הגיעה בדרך כלל לקראת סוף החודש וגביית היתר הממוצעת עמדה על כ-7 ימי פרמיה. הבודק וצוותו ביצעו בדיקה משלימה, במסגרתה עיינו בנהלי העבודה שהיו נהוגים בענף החיים בשנים הרלוונטיות לתובענה, ונוכחו לדעת כי נוהל הביטולים המחמיר אכן עוגן בנהלי העבודה בשנים הרלוונטיות; בבדיקות מדגמיות שבוצעו ביחס לענף הבריאות לא עלו ממצאים חריגים, כך שמסקנת הבודק היא כי בענף הבריאות כלל אכן יישמה את נוהל הביטולים לאורך כל תקופת התובענה.

בדיקת הנחת העבודה שניתן להסתמך על מחירי המחירון – מאחר שבענף הבריאות לא ניתן היה לשלוף את הפרמיות ששולמו בפועל על ידי המבוטחים בחודש הביטול, נציגי כלל הניחו בתחשיבי הנזק את מחירי המחירון של חברת כלל. הבודק וצוותו בחנו מה היחס בין התעריפים בפועל לבין מחירי המחירון. לא ניתן היה לבדוק זאת באמצעות נתונים משנות התובענה, ועל כן נבחנו נתוני שנת 2019. התברר כי בממוצע, מחיר המחירון היה גבוה יותר מהפרמיות בפועל בפוליסות שבוטלו, דבר המלמד על כך שמדובר בהנחת עבודה סבירה (ואף מחמירה מבחינת כלל).

פוליסות ביטוחי מנהלים שבוטלו אגב עזיבת מקום עבודה – נציגי כלל טענו כי פוליסות אלו אינן רלוונטיות לתחשיבי הנזק. הבודק וצוותו בדקו טענה זו באמצעות בדיקה מדגמית של כ-40 ביטולי פוליסות מנהלים והתברר כי: בחלק הארי של המקרים נמצא כי פוליסות שבוטלו או סולקו לאחר שהמעסיק עדכן את כלל על עובד שסיים את עבודתו, בהודעה שבדרך כלל נשלחה לכלל מספר חודשים לאחר שהעובד סיים את עבודתו. במקרים אלו לא נגרם למבוטחים כל נזק כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10;

במספר מקרים נוספים שנדגמו הפוליסה בוטלה או סולקה ביוזמת כלל, לאחר שבמשך מספר חודשים לא התקבלו מהמעסיקים פרמיות ולא נשלחה הודעה מעדכנת כלשהי לגבי הפוליסה. גם במקרים אלו לא נגרם למבוטחים כל נזק כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10;

בקשת ביטול אחת נקבה בתאריך עתידי. גם במקרה זה לא נגרם למבוטח או למעסיק כל נזק כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10;

במקרה אחד בלבד (המהווה פחות מ-3% מכלל המקרים שנבדקו) כלל קיבלה לידיה בקשת ביטול שנשלחה בזמן אמת, באופן שאפשר לבטל את הפוליסה מידית. במקרה הזה הפוליסה אכן בוטלה בחודש שבו נשלחה ההודעה, בהתאם לנוהל הביטולים המחמיר שהיה נהוג בכלל בענף החיים.

תיקונים בתחשיבים - הבודק מצא כי נדרשו תיקונים בתחשיבי הנזק ובבסיס הנתונים:

1. בענף החיים נבדקו כל הנספחים של כיסויים ביטוחיים שבוטלו במהלך תקופת התובענה, ואותרו 12 נספחים שכללו התניה על סעיף 10, שלא אותרו בבדיקות שבוצעו על ידי נציגי כלל. תחת 12 נספחים אלה נרשמו כ-40 אלף ביטולים של כיסוים ביטוחיים (בעיקר ביטוחי מנהלים). ביטולים אלו הוספו לתחשיבי הנזק.
2. נמצא כי בענף הבריאות תחשיבי כלל לא כללו פוליסות סיעוד, שכן נציגי כלל סברו כי בהתאם לסעיף 25ב בהסדר הפשרה פוליסות אלו אינן רלוונטיות לתחשיבי הנזק. אוכלוסייה זו נכללה בתחשיבי הנזק.
3. נדרש לכלול בתחשיבי הנזק פוליסות מנהלים, וזאת לאחר שבבדיקה מדגמית נמצא כי בכ-3% מכלל הביטולים/סילוקים של פוליסות אלה נגרם למבוטל נזק שכן לא יושם נוהל הביטולים המחמיר.
4. נמצאו כ-22 אלף פוליסות שבוטלו/סולקו בענף החיים, שלא נבדקו על ידי נציגי כלל, וזאת לאחר שנציגי כלל לא מצאו במערכות המידע את מספרי הנספח של הכיסויים שנכללו בפוליסות. פוליסות אלו נכללו בתחשיבי הנזק. בהיעדר דרך מדויקת יותר, הבודק עשה זאת באמצעות עריכת יחס משולש בין פוליסות אלו לבין יתר הפוליסות שכן נכללו בתחשיבים (כחצי מיליון פוליסות).
5. נמצא כי בשני ענפי הביטוח, תחשיבי הנזק לא כלל הפרשי הצמדה וריבית, ממועד קרות הנזק ועד למועד החישוב. הבודק וידא כי התחשיבים יעודכנו לכלל רכיבים אלה.

סיכום תחשיב הבודק – סכום הנזק שנגרם למבוטחי כלל כתוצאה מטענת ההתניה על סעיף 10 עומד על כ-2,670,000 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לחודש מאי 2021). סכום התשלום לקרן הנגזר מכך (60%) עומד על כ-1,600,000 ₪.

1. טענת ההחזר הריאלי של הפרמיה –

התברר כי בענף החיים לא ניתן (מבחינה מיכונית) לשלוף נתונים מהימנים אודות הפרמיות שהושבו למבוטחים במהלך תקופת התובענה. זאת מאחר שהגם שמערכות המידע של כלל מתעדות תשלומים של כספים למבוטחים לאחר שפוליסות ביטוח מסתיימות ולעיתים קרובות הסכום ששולם מתועד במקשה אחת ולא ניתן לדעת מה הוא כולל.

בענף הבריאות לא הייתה מגבלה מיכונית על שליפת הנתונים. מסד הנתונים כלל כ – 17,000 פוליסות שבוטלו, שבהן תועדו כ-61,000 החזרי פרמיות. הנזק לאוכלוסייה זו הסתכם בכ-850,000 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית עד למועד החישוב).

1. בדיקת תחשיב כלל - הבודק וצוותו בדקו את תחשיבי כלל, לרבות באמצעות מומחים מתחום מערכות המידע: בדקו את שלמות הנתונים ונוכחו לדעת כי מסד הנתונים שעליו בוצעו התחשיבים היה שלם ומלא; בדקו את הלוגיקות של השליפות לרבות האופן שבו סיננו נציגי כלל שדות שאינם רלוונטיים לתחשיבי הנזק ממסדי הנתונים; בענף החיים נבדקו מדגמית מקרים שסוננו מבסיס הנתונים בטענה שמדובר בהשבה של פרמיות למעסיקים ששילמו את הפרמיות מיוזמתם, והפוליסה סולקה רטרואקטיבית למועד עזיבת העובד את מקום עבודתו; בענף הבריאות נצפו מקרים בהם הנזק הפרטני חושב לסכומים גבוהים מאוד ובוצעו בדיקות מדגמיות ביחס לאוכלוסייה זו; נבדקה שלמות בסיס הנתונים שנותר לאחר הסינונים ואת אופן ביצוע תחשיבי ההשבה, ההצמדה והריבית.

הבודק מצא כי עלו מספר נושאים שהצריכו תיקונים בתחשיבים

ביחס לענף הבריאות – עקב אי הבנה נציגי כלל בענף הבריאות כללו בחישובים רק ביטולים של פוליסות וכיסויים ביטוחיים שכללו התניה על סעיף 10. הבודק וצוותו הנחו את נציגי כלל לבצע מחדש את התחשיבים כך שיכללו את כל הביטולים, לרבות של פוליסות וכיסויים ביטוחיים בהם לא הייתה התניה על סעיף 10, ווידאו שנושא זה תוקן;

בוצעו בדיקות מדגמיות ביחס לחלק מהמקרים שנכללו במסד הנתונים. נמצא כי נשלפו בין היתר מקרים שאמנם זוהו במערכת המידע כהשבה של פרמיות למבוטחים, אך בפועל לא היה מדובר בהשבה של פרמיות ונדרש לגרוע מקרים אלו מבסיס הנתונים. בבדיקות מדגמיות שנערכו לאחר מכן התברר כי נציגי כלל לא הצליחו לנפות את כל המקרים האלו והדרך היחידה לעשות זאת היא בעבודה ידנית;

נמצא כי נציגי כלל כללו בתחשיב את רכיב הריבית בלבד ללא הפרשי הצמדה. נושא זה תוקן.

ביחס לענף החיים – נמצא כי בפוליסות הכוללות ריסק וחיסכון נציגי כלל כללו בתחשיבים רק את רכיב הריסק. הבודק וצוותו הנחו את נציגי כלל לתקן את התחשיבים;

אותרו מקרים שבהם כלל השיבה למבוטחיה פרמיות בצירוף הפרשי הצמדה. נציגי כלל הודיעו כי קיים קושי מיכוני לאתר מקרים אלו כיום והדבר יצריך השקעת תשומות רבות, ועל כן העדיפו משיקולי עלות תועלת לכלול בתחשיבים את כל המקרים גם אם הדבר יביא לפיצוי יתר.

סיכום תחשיב הבודק – טענת ההחזר הריאלי רלוונטית ביחס לכ-92,000 מקרים שבהם כלל השיבה פרמיה למבוטחיה במהלך תקופת התובענה. סכום הנזק שנגרם למבוטחי כלל בשל טענה זו מגיע לסך של כ-1,080,000 ₪ (נכון לחודש מאי 2021). התשלום לקרן בגין טענה זו מסתכם בכ-647,000 ₪.

1. החרגת פוליסות קבוצתיות – הבודק וצוותו עיינו בעשרות הסכמים של פוליסות קולקטיביות גדולות שהיו בתוקף בתקופת התובענה. בכל ההסכמים הללו נוכחו לראות כי מדובר בפוליסות לא אישיות, המנוהלות על ידי בעל הפוליסה באמצעות רשימות מבוטחים (ולכן בפוליסות אלה למבוטחים אין קשר ישיר עם חברת הביטוח), בכל ההסכמים לא הופיעה התניה על סעיף 10, ותקופות הביטוח הסתיימו בהן במועד שלא יכול לייצר נזק למבוטחים.

לדעת הבודק, טענת ההתניה על סעיף 10 אינה רלוונטית כשעסקינן בפוליסות קולקטיביות. ניתן לקבוע כי מבוטחי כלל בפוליסות קולקטיביות לא יהיו זכאים לכל החזר מכוחו של הסכם הפשרה, ויקום כנגדם מעשה בית דין.

1. החרגת בעלי פוליסות ביטוח בהתאם לסעיף 25 בהסדר הפשרה –

מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא – כפי שנטען על ידי נציגי כלל, כשמדובר בביטוח חיים משכנתא כלל אינה רשאית לבטל את חוזה הביטוח באופן מידי, גם אם המבוטח מבקש זאת, משום שסעיף 45(ב) בחוק חוזה הביטוח מחייב אותה להמשיך ולספק את הכיסוי הביטוחי, עד שהבנק שממנו נלקחה ההלוואה יחליט אם הוא מעוניין לאמץ את חוזה הביטוח. הסבר זה הניח את דעת הבודק, שכן לא נוצר מצב לפיו המבוטח יכול להיות זכאי להשבה ל פרמיה בחודש שבו הפוליסה בוטלה.

מבוטחים בביטוחי סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק –נציגי כלל טענו שהפרמיה בגין חודש הביטול נלקחת בחשבון במסגרת ערכי הסילוק (מגדיל אותם), ולכן למבוטחים המשתייכים לאוכלוסייה זו לא נגרם נזק.

לפי בדיקת הבודק ערכי הסילוק מתעדכנים ברמה חודשית. על כן קיבל את טענות כלל כי הפרשמיה בגין יתרת החודש (ממועד הביטול ועד סוף החודש) נלקחת בחשבון לצורך חישוב ערכי הסילוק. עם זאת מצא כי יש פוליסות סיעוד עם ערכי סילוק, שלגביהן מוגדת בתחילת חיי הפוליסה תקופה ראשונית, שבה הפוליסה עדיין לא מתחילה לצבור ערכי סילוק, ובמקרה בו מבוטח מבקש לבטל את הפוליסה במהלך התקופה הראשונית, הפרמיה בגין יתרת החודש לא מגדילה את ערכי הסילוק. לאור זאת, יש לכלול את המקרים הנ"ל במסגרת תחשיבי הנזק.

מבוטח שהמיר פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמר על רצף ביטוחי – במקרים אלה, הפרמיה ששילם המבוטח בגין הפוליסה המבוטלת שימשה כדי לשלם את הפרמיה בגין הפוליסה החדשה, ולכן לא נוצר מצב לפיו המבוטח היה זכאי להשבה של פרמיה.

בנסיבות אלה, לדעת הבודק, אין קושי עם ההחרגה של מבוטחים שהמירו פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמרו על רצף ביטוחי.

פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש שלאחר המועד בו קיבלה חברת הביטוח את הודעת הביטול – לא אותרו מקרים כאלו.

1. התייחסות לעמדת היועמ"ש –

במקרה של כלל קיים קושי ליישם מנגנון של פיצוי פרטני ביחס להתניה על סעיף 10, שכן מערכות כלל אינן מאפשרות לאתר באופן ממוכן את מועד קבלת בקשת הביטול. לכן לא נערכו תחשיבי נזק פרטניים אל תחשיב מצטבר לגבי כל המבוטחים.

לטענת ההחזר הריאלי -של פרמיה –

בענף ביטוחי חיים – לא ניתן ליישם את מנגנון הפיצוי הפרטני בשל אילוצים מיכוניים.

בענף ביטוחי הבריאות – תחשיב הנזק נערך ברמת כל מבוטח. על כן ניתן לשקול את האפשרות לקבוע מנגנון של פיצוי פרטני ביחס אליהם, ביחס לנתונים כדלקמן:

1. בכ-79% מהמקרים מדובר בפיצוי שנע בין 0.01 ל-20 ₪ למבוטח. סכום הפיצוי המצטבר לקבוצה זו נאמד בכ-31,000 ₪ המהווים כ-6% מהפיצוי בכללותו.
2. בכ-9% מהמקרים מדובר בפיצוי שנע בין 21 ל-50 ₪ למבוטח.
3. בכ-12% מהמקרים מדובר בפיצוי שעולה על 50 ₪ למבוטח. בתוך קבוצה זו יש גם מקרים בהם הפיצוי מגיע לסכומים משמעותיים של אלפי ₪. סכום הפיצוי המצטבר לקבוצה זו נאמד בכ-474,000 ₪, המהווים כ-88% מהפיצוי בכללותו.

נוכח נתונים אלו, ניתן לשקול לקבל את עמדת היועמ"ש במנגנון של חלוקת פרטנית של הפיצוי. אלא שהניסיון מלמד כי מנגנונים של חלוקה פרטנית נושאים בחובם עלויות נלוות, שלעיתים הופכים את החלוקה הפרטנית ללא כדאית. בנסיבות אלו, יש לשקול רף מינימאלי שרק מעליו תתבצע השבה פרטנית. הבודק ממליץ לקבוע רף מינימאלי של 50 ₪ לחברי קבוצה שעודם בחיים, שרק מעליו תתבצע השבה פרטנית, וכי סכומי פיצוי שלא יושבו בהשבה פרטנית (לרבות לחברי קבוצה שלא יאותרו), יושבו במסגרת התשלום לקרן. ככל שמדובר בחבר קבוצה שנפטר – הבודק ממליץ לקבוע רף מינימאלי של 200 ₪.

1. סיכום חוות דעת הבודק –סכום הפיצוי אותו תידרש כלל לשלם עומד על כ-2,470,000 ₪, בשקלי חודש מאי 2021.
2. לאחר הגשת חוות דעת הבודק, הגישו המבקשים את התייחסותם וטענו טענות שונות.

עמדת היועמ"ש

1. ביום 23.12.2021 הוגשה עמדת היועמ"ש ביחס לדו"ח הבודק, שזו תמציתה:

מנגנון פיצוי פרטני –

ביחס לכלל הפוליסות למעט הקבוצה שבה נערכו תחשיבים ביחס לכל מבוטח – יש להורות לבודק לבדוק חלופות נוספות לכימות ערך הנזק ביחס לכל מבוטח, תוך התייחסות לאפשרות השבה ממוצעת למבוטחים חלף העברה לקרן, וכן להתייחס לסוגיית קשיי ועלויות האיתור.

ביחס לקבוצת ענף ביטוח הבריאות שבה התחשיבים נערכו ביחס לכל מבוטח – בכל הנוגע לחברי קבוצה שעודם מבוטחים בכלל, יש להעביר את הפיצוי ישירות אליהם, ללא קשר לגובה סכום הפיצוי, שכן לכלל יש קשר מתמשך עימם ועל כן ביכולתה לאתרם באופן ודאי ובעלות נמוכה. ביחס למבוטחי עבר ולמבוטחים שנפטרו – יש לבחון את הרף המוצע על ידי הבודק ולהורות לבודק להתייחס לסוגיית הקושי באיתור מבוטחים ולבצע בדיקה שתראה מהן עלויות האיתור.

בהשבה פרטנית ביחס לקבוצת ענף ביטוח בריאות או ככל שיוחלט על השבה פרטנית ביחס לשאר הקבוצות, יש לקשור את שכר טרחת באי כוח המבקשים בהשלמת התהליך מול המבוטחים באופן שרק לאחר שהמבוטחים יקבלו את הכסף יקבלו באי כוח המבקשים את מלוא שכר טרחתם.

החרגת בעלי פוליסות ביטוח –

מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא (סעיף 25(א) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את המלצת הבודק בנוגע להחרגת הקבוצה, שכן בשל העובדה שבמקרים רבים חברות הביטוח לא מבטלות את הביטוח באופן מידי אלא מחכות עד שיעבור המועד שבו המוטב הבלתי חוזר יכול להחליט אם להיכנס בנעלי המבוטח, וסביר שמדובר בקבוצה קטנה. עם זאת, אין להחיל מעשה בית דין על קבוצה זו.

מבוטחים בביטוח סיעודי עם ערכי סילוק (סעיף 25(ב) בהסדר הפשרה) – המלצת הבודק היא שלא להחריג קטגורית מבוטחים בביטוח סיעוד שבהם קבועים ערכי סילוק, ובמקום זאת יש לקבוע כי תוחרגנה רק פוליסות סיעוד שבהן קבועים ערכי סילוק אשר בוטלו לאחר שהסתיימה התקופה הראשונית שבה הפוליסה לא צוברת ערכי סילוק. היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק.

מבוטח שהמיר פוליסה מבוטלת בפוליסה אחרת ושמר על רצף ביטוחי (סעיף 25(ג) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק, הן בנוגע להחרגת קבוצה זו הן בנוגע להחלת מעשה בית דין עליה לאור מאפייני הפוליסה. נערכה בדיקה מעמיקה ומקיפה על ידי רשות שוק ההון שהגיעה למסקנה מקצועית חד משמעית שאין בסיס לעילת התביעה בהקשר זה ועל בסיסה אין ליועמ"ש התנגדות להחלת מעשה בית דין על קבוצה שלא קיבלה סעד במסגרת הסדר הפשרה.

פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש העוקב למועד קבלת הודעת הביטול (סעיף 25(ד) בהסדר הפשרה) – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק בעניין החרגת הקבוצה ללא החלת מעשה בית דין עליה, מאחר שייתכן שקיימות פוליסות עם מועד ביטול שלא אותרו בבדיקת הבודק ומכיוון שדו"ח הבודק לא מתייחס לנוהל הביטולים של החברה לא ניתן לדעת בוודאות מה מדיניות הביטול של החברה בכל אחד מהמקרים.

פוליסות ביטוח קבוצתי (סעיף 25(ה) בהסדר הפשרה – היועמ"ש מקבל את עמדת הבודק לעניין החרגת קבוצת הפוליסות הקבוצתיות וכן לעניין החלת מעשה בית דין עליה.

1. ביום 6.1.2022 הגישה כלל את תשובתה לעמדת היועמ"ש:

ההליך מתקיים למעלה מעשור. הסדר הפשרה נחתם לפני 5 שנים. הליך הבדיקה הממושך ארך 4 שנים והיה מקצועי ומעמיק. במהלכו התבקשו על ידי הבודק נתונים ומסמכים רבים, אשר "נשלפו" ממערכות המידע של כלל בהתאם להנחיות הבודק ובנוכחות נציגיו.

כלל העבירה לידי הבודק מאות מסמכים וקבצי נתונים, בליווי הסברים מפורטים והוכחות לנכונותם. כלל השקיעה משאבים בהיקף עצום בהליך הבדיקה – הן כחלק מתשלום שכר טרחתו של הבודק הן בהשקעת מאות שעות עבודה של עובדיה.

היועמ"ש בהערותיו מבקש לפתוח מחדש שלל נושאים ובדיקות שהסתיימו זה מכבר, ולהחזיר את התיק שנים אחורה. קבלת חלק מדרישותיו תדרוש ביצוע בדיקות יקרות, ממושכות ומיותרות, אשר עשויות להוביל לדחיית סופו של ההליך בעוד שנים רבות.

ההליך מיצה את עצמו והגיעה העת להביאו לסיומו.

מנגנון פיצוי פרטני וקבוצת ענף הבריאות – כלל מתנגדת לעמדת היועמ"ש לפיה יש להורות לבודק לבדוק חלופות נוספות לכימות ערך הנזק ביחס לכל מבוטח.

ההסכמות בין הצדדים לעניין אי ביצוע תשלומים פרטניים בסכומים נמוכים הן תנאי יסודי להסכמת כלל בהסדר הפשרה. אין כל הצדקה להתערב בהסכמה זו, עת התובעים הייצוגים עצמם תומכים בעמדת כלל; בשים לב לכך שחלפו שנים רבות מאז שנושא זה הועלה לראשונה, ובעיקר נוכח עמדת הבדוק אשר אימתה ואישררה את טענותיה של כלל לגבי אי היתכנות של ביצוע השבה פרטנית.

הבודק ייחד פרק נפרד בדוח כלל, בו הוא הבהיר כי אין מקום לחייב את כלל בהשבה פרטנית ביחס לסכומים נמוכים. למרות שהבודק כבר התייחס באופן מפורש לסוגיית מנגנון תשלום פיצוי פרטני, ולמרות שמדבריו עולה שקיים מחסום אובייקטיבי שאינו מאפשר פיצוי פרטני בנסיבות עניינה של כלל, היועמ"ש עותר לכך שהבודק יבדוק פעם נוספת את הסוגיות עליהן כבר השיב הבודק בשלילה.

הדבר נכון גם ביחס לקבוצת ענף ביטוח הבריאות. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, כלל מוכנה לקבל את עמדת היועמ"ש אך ורק בדבר השבה פרטנית לאותם חברי קבוצת ענף ביטוח הבריאות שעודם מבוטחים פעילים בפוליסות בריאות בכלל, ביחס לעילה השנייה בלבד (טענת ההחזר הריאלי) ובהתאם לסכום המינימום הנזכר בסעיף 148.2 בדוח הבודק – על מנת לקצר ולייעל את ההליכים.

החרגת בעלי פוליסות הביטוח – מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא – עמדת היועמ"ש אינה סבירה, לא רק בשל כך שאין בתיק ראיות לקיומה של קבוצה מעין זו, אלא שעשוי להשתמע מעמדת היועמ"ש כי לא יוחל מעשה בית דין גם על מבוטחים שלא בוצע בעניינם ביטול מידי של הפוליסה.

1. ביום 11.1.2022 הגישו המבקשים את התייחסותם לעמדת היועמ"ש :

עמדת היועמ"ש מתעלמת מכל הפגמים, הכשלים והתהיות שהועלו בתגובת המבקשים לדוח הבודק.

לעניין מנגנון פיצוי פרטני – המבקשים סבורים כי המנגנון שנקבע ביחס לכלל משקף את גישה הפסיקה. בנסיבות העניין, סביר שבמרבית המקרים אין קשר בין המבוטח ובין כלל. מדובר בביטולים שאירעו עד שנת 2012 מה שמחדד את הסבירות להיעדר קשר היום. המבקשים מותירים את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

ב"כ המבקשים אינו מתנגד לכך שחלק משכר הטרחה יעוכב עד להשלמת ביצוע התשלום לחברי הקבוצה ולקרן.

לעניין החרגת בעלי פוליסות מסוימות – הסיבה להחרגת פוליסות מסוימות הייתה העובדה שלא ייתכן ביטול באמצע החודש (סעיפים 25(א), 25(ג)-(ה) להסדר הפשרה) או שאין משמעות (נזק) לגבייה נוספת (סעיף 25(ב) להסדר הפשרה).

במקרים של סעיפים 25(א), (ד)-(ה) – ככל הייתה גבייה גם בחודש שאחרי חודש הביטול, היה אמור להיות החזר והוא היה אמור להיות בערכים ריאליים. לא מדובר רק בסוגיית הפרשי ההצמדה אלא גם בעניין הפרמיה עצמה (הקרן). המבקשים סברו שזו גם הייתה עמדת הבודק ושכך פעל בעת הבדיקה. ככל שלא כך – על הבודק להשלים את בדיקתו ולעדכן את חוות דעתו.

בית המשפט מתבקש להורות לבודק להשיב לשאלה כיצד נערכה הבדיקה ביחס לפוליסות המוחרגות.

לעניין החלת מעשה בית דין – המבקשים מקבלים את עמדת היועמ"ש.

1. ביום 8.5.2022 הגישו המבקשים הודעה לקראת דיון שהתקיים, בין היתר לעניין כלל כדלקמן:

ביטולים במחצית הראשונה של החודש – הענקת 7 ימי ביטוח חינם למבטלי פוליסות - התברר שבכלל היה נוהל כתוב. עיון בנוהל מגלה כי הוא לא חל על פוליסות הכוללות רכיב חיסכון. אף על פי כן, הבודק קיבל את טענת נוהל הביטולים בתחום ביטוח החיים אצל כלל גם ביחס לפוליסות הכוללות רכיב חיסכון.

להחלת הנוהל על פוליסות הכוללות רכיב חיסכון יש משמעות כספית אדירה, שכן פוליסות אלו הן פלח משמעותי של הפוליסות הרלוונטיות לתובענה. על כן, החלת הנוהל על כל הפוליסות בתחום ביטוח החיים של כלל תמוהה. בשונה מיתר המשיבות, שלפי קביעת הבודק ויתרו על פרמיה שמגיעה להן כדין (למרות שלא היה להם נוהל כתוב), אצל בכלל קביעת הבודק סותרת נוהל כתוב שחל אצלה.

החלת הסדר הפשרה גם במקרים של ביטול במחצית הראשונה של החודש הייתה מגדילה את סכום חוות דעת הבודק פי 4; יש לוודא כי נוהל הביטולים הנטען אכן יושם באופן שיטתי.

תקינות הבדיקה ביחס לאוכלוסיות המוחרגות – נדרשת הבהרה בשאלה האם גם ביחס לאוכלוסיות מוחרגות היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול? ככל שכן – האם הוחזרה אותה פרמיה?

1. ביום 15.5.2022 הגיש הבודק את התייחסותו לעמדת היועמ"ש ולהתייחסות המבקשים:

ביחס לבקשה להורות לבודק לציין מה היו הנחיותיו בנוגע לאפיון המדגמים – הנתון של 1,670,000 ביטולים מתייחס לכיסויים ביטוחיים שבוטלו ולא לפוליסות. בפועל פוליסות רבות כוללות כמה כיסויים ביטוחיים (ובממוצע 4 כיסוים ביטוחיים). הנתון בדבר 451,000 פוליסות שבוטלו מתייחס לביטולים מכל סיבה שהיא ולא רק ביטולים לבקשת המבוטח. השיעור שנמצא כרלוונטי לטענת ההתניה על סעיף 10 עומד לכל הפחות על כ-41% ולא 10% בלבד, שיעור הדומה לשיעור הנטען על ידי המבקשים (50%-40%).

גם הנתון שציינו ב"כ המבקשים ביחס לעילת ההחזר הריאלי (2.5%) אינו נכון. בפועל מדובר בנתון של כ-10%.

צורפו דוגמאות של מקרי ביטולים שבהם הוחל נוהל הביטולים. נציגי כלל צירפו את נהלי העבודה בהם עיין הבודק.

ביחס לבקשה להורות לבודק לבצע הוספה של מקדם לפרמיה הממוצעת ולערוך מחדש את חישובי ההחזר – הנתונים שהוצגו בחוות הדעת כוללים גם הנחות מסחריות ועל כן לא נדרש להוסיף מקדם לפרמיה שהונחה בתחשיבים ולא נדרש לערוך מחדש את חישובי ההחזר לחברי הקבוצה.

ביחס לבקשה להורות לבודק לצרף לתחשיבי הנזק את נזקם של 3% מהמבוטחים שביטלו ביטוחי מנהלים – כפי שצוין בדו"ח, נזקם כלול בחוות הדעת.

ביחס לבקשה להורות לבודק לבצע בדיקה של ביטולי הפוליסה הקבוצתית שצורפה – הבודק וצוותו דגמו פוליסות קבוצתיות שנבחרו בהתאם להיקפן. בפוליסות אלו לא נמצאה התניה על סעיף 10. הבודק וצוותו לא דגמו את כל הפוליסות הקבוצתיות וייתכן שהיו פוליסות בנוסח שונה שלא עלו בבדיקות המדגמיות שבוצעו. הפוליסה הספציפית שצוינה על ידי המבקשים אינה רלוונטית לענייננו.

ביחס לבקשה להורות לבודק להשלים את בדיקתו בעניין עילת ההחזר הריאלי ביחס להחזרי חלק יחסי של פרמיה שנגבתה בגין חודש הביטול – התחשיבים כללו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ביחס לבקשה להורות לבודק לבצע תחשיב של הפרשי ההצמדה ושל הריבית (החזר ריאלי) ביחס למקרים שבהם מעבידים הודיעו באיחור על ביטול הפוליסה עקב עזיבת העובד – נמצא כי מדובר בתוספת של כ-270,000 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ביחס לבקשה להורות לבודק לאשר כי עילת ההחזר הריאלי נבדקה גם ביחס לאוכלוסיות המוחרגות – עילת ההחזר הריאלי של פרמיה נבדקה ביחס לאוכלוסיות המוחרגות, כולל פוליסות סיעוד עם ערכי סילוק ולמעט פוליסות ביטוח קבוצתי, המנוהלות באמצעות רשימות של מבוטחים.

ביחס לבקשה להורות לבודק לבצע חישוב מחדש של זכאות חברי הקבוצה שביטלו פוליסות סיעוד שהיו קבועים בהן ערכי סילוק – הסוגיה נבדקה פעם נוספת עם אקטוארים של כלל. לפי ההסבר שהתקבל כל יתרת הפרמיה (בחודש הביטול) משמשת להגדלת ערכי הסילוק. לכן, לא אין קושי ולא נדרש לבצע חישוב מחדש של זכאות חברי הקבוצה שביטלו פוליסות אלו.

ביחס לביטולים במחצית הראשונה של החודש והענקת 7 ימי ביטוח בחינם למבטלי פוליסות –נוהל כלל בו עיין הבודק חל גם לגבי פוליסות עם רכיב חיסכון. בפוליסות אלה תאריך הסילוק (ביטול) נקבע ל-1 בחודש קבלת הבקשה ועל כן גם בפוליסות אלו יושם בכלל נוהל הביטולים המחמיר.

ביחס לשאלה האם נבדק, ביחס לאוכלוסיות מוחרגות, אם היו מקרים של גביית פרמיה בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול – הבקשה אינה ברורה. תחשיבי הנזק ביחס לעילת ההחזר הריאלי של פרמיה כוללים את כל החזרי הפרמיות בכל הפוליסות של המשיבות שנגבו בחודשים שלאחר תום תקופת הביטוח, ולאחר מכן הוחזרו למבוטחים.

מנגנון השבה: פתרון של השבה פרטנית בסכום ממוצע הוא לא ישים ולא כדאי. כך ביחס לעילת ההתניה על סעיף 10 – נדרש יהיה לבצע שלם מקדים לאיתור המבוטחים שביטלו את פוליסות הביטוח במחצית השנייה של החודש. מאחר שאין לכלל חיווי ממוכן של מידע זה, נדרש יהיה להיכנס לתיקי המבוטחים ולבדוק אותם אחד-אחד. שלב זה יחייב השקעה של משאבים רבים מאוד. לחילופין, ניתן יהיה להחליט על פיצוי לכלל המבוטחים שביטלו פוליסות במהלך תקופת התובענה, אך כך יפוצו גם מבוטחים שלא ניזוקו. בשתי האפשרות מדובר בקבוצה גדולה הכוללת עשרות אלפי מבוטחים.

השלב הבא הוא עבודה האיתור עצמה, שיש להניח שתעורר קשיים רבים לאיתור המבוטחים מכיוון שמדובר באירועים מלפני שנים רבות (2012-2003) וייתכן שנותק הקשר עם המבוטח בעקבות ביטול הפוליסות שלו.

במקרה של כלל הפיצוי עומד על פחות מ-10 ₪ בממוצע למבוטח ועל כן מדובר בסכום שאינו מצדיק את העלויות הכבדות באיתור המבוטחים. חריג לכך הם חברי קבוצה בענף הבריאות, ביחס לעילת ההחזר הריאלי של פרמיה, אשר מבוטחים בכלל כיום ולגביהם אין מניעה לקבוע מנגנון השבה פרטני, גם בסכומי פיצוי נמוכים, שכן אין בכך השקעת משאבים רבים מצידה של כלל.

הקושי באיתור מבוטחים: כדי לאתר את חברי הקבוצה שניזוקו מטענת ההתניה על סעיף 10 יהיה צורך להיכנס לתיקי המבוטחים שביטלו פוליסות במהלך תקופת התובענה ולבדוק מהו המועד בו התקבלה בקשת ביטול הפוליסה בעניינם. דרישה זו הופכת את הנושא ללא רלוונטי משום שהיא תצריך אלפי שעות עבודה של נציגי כלל. לחילופין, ניתן יהיה לקבוע כי כלל המבוטחים שביטלו פוליסות ביטוח בתקופת התובענה יפוצו, אך כך יהיו מבוטחים רבים שיקבלו פיצוי למרות שלא נגרם להם נזק.

בשלב הבא, הפעולות לאיתור של כל חבר קבוצה יכללו: שיחות טלפון למספרי הטלפון הרשומים במערכות המידע של כלל; שליחת מכתבים למען הרשום המערכות המידע של כלל; מעקב אחר מכתבים חוזרים בשל מען שגוי; איתור כתובות עדכניות ברשם האוכלוסין; ועוד.

מדובר במשימה שאין בה כדאיות, המחייבת השקעת משאבים רבים ותייצר עלויות שיגולגלו על מבוטחי כלל. מוצדק להשקיע אותן רק ביחס למעט המקרים שבהם ידוע מראש כי מדובר בפיצוי פרטני בסכום משמעותי למבוטח.

הבודק לא מחווה דעתו ביחס לשאלה מהו הרף המינימלי המצדיק פיצוי פרטני בהיותה שאלה המערבת שיקולים החורגים מתחום מומחיותו.

התייחסות הבודק לעילות התביעה – מתחשיבי עילת ההחזר הריאלי של הפרמיה הוחרגו: פוליסות קולקטיב שבהן לא היה קשר ישיר בין המבוטחים לחברת הביטוח, פוליסות ביטוחי מנהלים (המשולמות על ידי מעסיקים). פרט לאוכלוסיות אלו נכללו כל יתר האוכלוסיות המנויות בסעיף 25 בהסדר הפשרה.

השאלה אם לייצר מעשה בית דין ביחס לאוכלוסיות היא שאלה משפטית באופייה, החורגת מתחום מומחיותו של הבודק.

1. ביום 16.5.2022 התקיים דיון בפניי במעמד הבודק וב"כ היועמ"ש.

בדיון נדונה שאלת החלת מעשה בית דין על הקבוצות המוחרגות – באופן שלא ייחסמו התביעות הפרטניות אלא שלא תינתן אפשרות להגשת תובענות ייצוגיות.

ב"כ היועמ"ש התבקש ליתן עמדתו בעניין זה, והובהר כי פסק הדין יינתן גם אם לא תתקבל תגובה בתוך הזמן שנקבע.

עוד התבקשו המבקשים להודיע עמדתם בעניין אישור הסדר הפשרה, לאור הערות באי-כוחם.

1. ביום 26.5.2022 הודיעו המבקשים כי בנסיבותיו המיוחדות של הליך זה הם מבקשים לאשר את הסדר הפשרה.

המבקשים ביקשו שבית המשפט יורה לבודק לשערך את סכומי חוות הדעת (הוספת ריבית והצמדה) מהמועד הקובע בכל אחת מחוות הדעת ועד היום. זאת נוכח העובדה שחוות דעת הבודק כנגד המשיבות ניתנו במועדים שונים, החל משנת 2019 ועד שנת 2021.

1. המשיבות הודיעו ביום 15.6.2022 כי הן מתנגדות לכל שינוי בהסדר הפשרה. הסדר הפשרה קובע כי ישולם שיעור מסוים מהסכום שימצא הבודק, ולא קיימת חובת שיערוך לאחר סיום הבדיקה ולא בכדי. אין לסטות מהוראות ההסדר שעה שהמבקשים אלו שהביאו לעיכובים בתיק מאז המועד שנקבע.
2. ביום 13.7.2022 הוגשה עמדת היועמ"שית שאין מקום להחיל מעשה בית דין ייצוגי מכיוון שבנסיבות העניין ניתן להניח שלנוכח סכום הפיצוי הנמוך שלו זכאי כל חבר קבוצה, חברי הקבוצה לא יגישו בפועל תביעה אישית, בהיעדר כדאיות כלכלית לכך.
3. ביום 28.7.2022 הודיעו הצדדים על תיקון הסדר הפשרה בקשר לאופן ביצוע החזר/תרומת סכומי ההחזר, כך שהיכן שקבע הבודק כי ניתן לבצע החזר פרטני – יבוצע החזר פרטני (בגבולות הסכומים שהומלצו על ידי הבודק) וביתר המקרים התרומה תהיה לקרן הייעודית שהוקמה על ידי חוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן"). עוד הגיעו הצדדים להסכמה בעניין השיערוך כמפורט להלן:
4. בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10, כלל תתרום שישים אחוזים (60%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע ביחס אליה בדו"ח הבודק, לקרן.
5. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה בנוגע לביטוחי חיים - כלל תתרום שמונים אחוזים (80%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע ביחס אליה בדו"ח הבודק לקרן.
6. בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה בנוגע לביטוחי בריאות - כלל תשיב או תתרום סך כולל של שמונים אחוזים (80%) מסכום ההחזר הכולל שנקבע ביחס אליה בדו"ח הבודק. כלל תבצע השבה פרטנית בגובה שמונים אחוזים (80%) מהסכום המגיע למבוטח, רק למבוטחים שעודם מבוטחים בחברה, ורק אם ההחזר עולה על 50 ₪. ככל שמדובר ביורשים – רק כאשר ההחזר עולה על 200 ₪ ליורשים יחד. את היתרה תתרום כלל לקרן.
7. הוסכם כי כל סכום שיש לשלם על פי הסדר הפשרה יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 1.6.2021, וממועד זה יישא הפרשי הצמדה למדד בלבד.
8. הוסכם כי הסכום שעל כלל לשלם, נכון ליום 1.6.2021 הוא: 2,478,518 ₪.

סכום ההשבה הכולל הינו סופי ומוחלט ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד ליום 4.9.2022 עומד על סך של 2,630,815 ₪ .

דיון

1. סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

1. הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה:

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת ההתניה על סעיף 10– כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, במהלך התקופה הרלבנטית, כאשר בחוזה תנייה לפיה הביטול נכנס לתוקף עם קבלת ההודעה על ידי המבטח או עם מסירת הודעת הביטול למבטח תוך התניה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ולא קיבל השבה של דמי הביטוח (להלן גם: "הפרמיה") בגין יתרת חודש הביטול, וככל שמדובר בפוליסה הכוללת רכיבי ריסק וחיסכון (להלן: "פוליסה משלבת בחיסכון"), לא קיבל השבה של דמי הביטוח המיוחסים לרכיב הריסק בגין יתרת חודש הביטול".

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה – "כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו התבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוונטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח."

1. העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 התנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.
2. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור: השבה של דמי הביטוח שנגבו ביתר בגין חודש הביטול בגין חוזים בהם הייתה תניית ביטול מיידי. תשלום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח בגין דמי ביטוח שהוחזרו ללא הפרשי הצמדה וריבית.
3. היועמ"ש הגיש התנגדותו להסדר הפשרה, כפי שפורט לעיל. לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות נוספות להסדר הפשרה או בקשות ליציאה מהקבוצה שעליה הוא חל .
4. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).
5. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

"(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

1. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על כל מטרות החוק המנויות בסעף 1 בחוק, וכי הוא ראוי וסביר והוגן.
2. הסדר הפשרה מחייב השבה של חיובי היתר, לפי מקדם פשרה של 60% בכל הקשור לטענת ההתניה על סעיף 10 באמצעות תשלום לקרן. כמו כן, בכל הקשור לטענת ההחזר הריאלי של הפרמיה ההשבה תהיה לפי מקדם פשרה של 80%, כאשר בביטוחי חיים ההשבה תהיה לקרן ובביטוחי בריאות ההשבה תהיה פרטנית למבוטחים שעודם מבוטחים בכלל והיתרה- לקרן. סכום הפיצוי הכולל, לרבות ריבית והצמדה עד ליום 1.6.2021 עומד על סך של 2,478,518 ₪ (ובצירוף הצמדה עד ליום 4.9.2022 על סך של 2,630,815 ₪).
3. הסדר הפשרה קובע הסדרה לעתיד – באופן שכל ביטול של פוליסה רלוונטית (שבה קיימת התניה על סעיף 10) שאירע לאחר מועד אישור הסדר הפשרה, מבוטח המבטל פוליסה באמצע החודש – לא תגבה ממנו פרמיה החל ממועד קבלת הודעת הביטול, וככל שתגבה ממנו פרמיה בגין חודשים מאוחרים יותר היא תוחזר בערכה הריאלי בהתאם להוראות סעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח.
4. אשר לעמדת היועמ"ש:

לעניין הפיצוי הפרטני - אכן, דרך המלך היא פיצוי כספי לכל אחד מחברי הקבוצה. עם זאת סעיף 20(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע גם:

"(ג) (1) מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין;

(2) הורה בית המשפט על מתן סעד כספי לטובת הציבור, יורה על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א; בית המשפט ייעד את הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה; נוכח בית המשפט כי העברת הכספים לתחום קרוב כאמור אינה מתאפשרת בנסיבות העניין, רשאי הוא להורות כי הכספים ייועדו לתחום אחר, הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה".

בענייננו, אני מקבלת את דעת הבודק כי פתרון של השבה פרטנית בסכום ממוצע אינו ישים ואינו כדאי מנימוקיו, וכי אין מנוס מהשבה שאינה פרטנית. זאת למעט בעילת ההחזר הריאלי לגבי מבוטחים שעודם מבוטחים בביטוחי בריאות. אני מקבלת את עמדת הבודק שסכום הפיצוי הפרטני הנמוך לא מצדיק את העלויות הכבדות של איתור חברי הקבוצה הרלוונטיים.

אשר לקבוצות המוחרגות – היועמ"ש בעמדתו מיום 23.12.2021 קיבל את עמדת הבודק בעניין כלל, לעניין ההצדקה להחרגת קבוצות המבוטחים שבסעיף 25 בהסדר הפשרה ולמעט מבוטחים בביטוח סיעודי עם ערכי סילוק (באופן שההחרגה תחול רק על פוליסות סיעוד בהם קבועים ערכי סילוק אשר בוטלו לאחר שהסתיימה התקופה הראשונית שבה הפוליסה לא צוברת ערכי סילוק).

עם זאת היועמ"ש הביע דעתו כי אין מקום להחיל מעשה בית דין לגבי הקבוצות המוחרגות הבאות: מבוטחים בביטוחי חיים משכנתא (סעיף 25(א)), בעלי פוליסות ביטוח בהן כתוב במפורש כי מועד הביטול ייכנס לתוקף ב-1 בחודש העוקב (סעיף 25(ד)).

לעניין אי החרגת המבוטחים בביטוח סיעודי עם ערכי סילוק לפני שהסתיימה התקופה הראשונית ב"כ היועמ"ש חזר בו מהתנגדותו בדיון שהתקיים ביום 16.5.22.

לאחר ששקלתי את התנגדות היועמ"ש לעניין החלת מעשה בית דין על חלק מהקבוצות המוחרגות בהסדר הפשרה, אני מקבלת אותה באופן חלקי בלבד.

בעניין זה מצאתי לאמץ את דרך הביניים שהציעו הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 16.5.2022, ולפיה לא יחול מעשה בי-דין על תביעות פרטניות של חברי הקבוצות האמורות, אך כן יחול מעשה בית דין ייצוגי במובן זה שחברי הקבוצות האמורות לא יוכלו להגיש תביעות ייצוגיות כנגד המשיבות.

אני סבורה כי דרך ביניים זו מאזנת כראוי בין חברי הקבוצות, שזכותם הפרטנית לא תיפגע, לבין כלל, בהתחשב בעובדה שהקבוצות המוחרגות האמורות ככל שקיימות הן קטנות, במשך הזמן הרב שחלף מאז הגשת התובענה, ובכך שיש לשים סוף לתובענה זו (ר' לעניין זה ת"צ 42901-01-18 עטר נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.2021) פסקה 43 לפסה"ד שם).

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים המליצו כי שכר הטרחה לב"כ התובעים המייצגים יהיה בשיעור של 17% בצירוף מע"מ כדין, משיעור ההחזר שייקבע על ידי הבודק.

שיעור הגמול המומלץ לתובעים המייצגים יהיה בשיעור של 3% משיעור ההחזר של כלל, כפי שייקבע על ידי הבודק.

1. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

1. סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

1. סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה :

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד)

1. ולענייננו.

שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. הסדר הפשרה הביא להסדרה עתידית של התנהלות המשיבה, בכל הנוגע לאופן החזרת הפרמיה העודפת למבוטחים. בנוסף כלל תשיב סך של 2,478,518 ₪ נכון ליום 1.6.2021, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד עד יום פסק הדין, וזאת באופן שפורט לעיל.

שיקולי תשומה – השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובאי כוחה. הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן וכישורים בהגשת בקשת האישור, בניהול ההליך לאחר אישור בקשת האישור, בגיבוש הסדר הפשרה ובהתנהלות מול הבודק. אשר לסיכון – אני סבורה כי המבקשים נשאו בסיכון, כי התובענה תידחה וכי יחויבו בהוצאות.

שיקולי הכוונה ציבורית – חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. התובענה הייצוגית הביאה לאכיפת הדין, להשבת סכומים שנגבו ביתר ולמימוש זכות הגישה לבית המשפט של חברי הקבוצה.

התובענה נוהלה בצורה יעילה והוגנת ולתועלת הקבוצה.

1. לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן:

הגמול למבקשים יהיה בשיעור של 3% מהשווי הכולל של הפיצוי והתרומה ובסה"כ – 78,924 ₪ והוא ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

שכ"ט ב"כ המבקשים יהיה בשיעור 17% מהשווי הכולל של הפיצוי ובתוספת מע"מ (בכפוף להנפקת חשבונית מס כדין), ובסה"כ 523,269 ₪.

שכר הטרחה ישולם בשלבים, באופן הבא: 70% מסכום שכר הטרחה ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. יתרת הסכום תשולם לאחר הגשת הודעה המשיבה, באמצעות בעל סמכות, על העברת מלוא כספי הפיצוי לחברי הקבוצה ולקרן, בהתאמה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
2. המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 67 לעיל.
3. אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות. בהודעה יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר הפשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות.
4. נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 ימים מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורו, ישלחו בא-כוח הקבוצה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.
5. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.
6. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

ת.פ. לקבלת נוסח ההודעה 12.9.22.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"ב, 05 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.