1. בפניי בקשת החייב להורות לנאמן להשיב לקופת פשיטת הרגל סכום של 45,236 ₪, ששולם לו מעבר לשכר טרחתו המאושר, מתוך כספי דיבידנד שחולק על ידו בתיק זה.

נימוקי הבקשה:

2. הנאמן היה בתחילת הדרך בא-כוחה של הנושה, הגב' אסתר גנות (להלן: "הנושה").

3. עובר לתחילת הליך הפש"ר במסגרת בקשת הנושה, נחתם ביום 11.3.10 הסכם שכר טרחה בין הנושה למשיב 1, על פיו בגין הטיפול המשפטי בהגשת בקשת נושה להכרזת החייב, תשלם לו הנושה כשכר טרחת עו"ד, סכום של 20% בצירוף מע"מ, מכל סך שיגבה בעבורה במסגרת הליך זה, וזאת מעבר לזכאותו לשכר כבעל תפקיד (ככל שימונה לבעל תפקיד).

להלן: "הסכם שכר הטרחה".

4. בהתאם, הוגשה על ידי המשיב 1 בקשת נושה בשם הגב' גנות, והחייב נכנס להליך הפש"ר והוכרז כפושט רגל.

המשיב 1 מונה כבעל תפקיד בתיק זה, והינו הנאמן.

5. במסגרת ההליך חולק דיבידנד ראשון, ונפסק לנאמן שכר טרחה בצירוף החזר הוצאות בסכום כולל של 111,826 ₪ (החלטה מיום 4.5.14).

6. בנוסף לסכום זה שקיבל הנאמן בהתאם לתקנות [והכוונה לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981], ולאחר חלוקת הדיבידנד, קיבל הנאמן מהנושה שכר טרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה בשיעור של 45,236 ₪.

7. סבור החייב כי סכום זה נטל הנאמן שלא כדין, בניגוד לתקנות (והכוונה לסעיף 10 (ג) לתקנות הקובע כי: "בעל תפקיד לא יקבל שכר או תמורה אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, נוסף על הקבוע בתקנות אלה בשל תפקידו בחברה, אלא באישור ביהמ"ש; קיבל בעל תפקיד שכר כאמור בלא אישור ביהמ"ש, רשאי כל נושה לפנות לביהמ"ש בבקשה להשבתו לחברה או לחלוקתו"), ולכן עליו להשיבו לקופת הפש"ר.

סבור החייב כי הסכם שכר הטרחה הופך את בעל התפקיד, לבעל עניין אישי בתיק, ואינו עולה בקנה אחד עם חובותיו כבעל תפקיד.

עוד הוסיף החייב כי הסכם שכר הטרחה גורם לבעל התפקיד לפעול כנגדו פעולות, שיש בהן כדי להגביר ולהעצים את הפגיעה האישית בו.

תגובת הנאמן:

8. הנאמן הגיב לבקשה וציין כי כדלקמן:

א. החייב אינו נפגע מהסכם שכר הטרחה, ולכן גם אין לו כל מעמד בהגשת הבקשה.

ב. אין בהסכם שכר הטרחה ובקבלת שכר מכוחו מהנושה, כדי להוות פעולה בניגוד לסעיף 10 (ג) לתקנות.

סעיף זה אינו מונע בעל תפקיד מקבלת שכר בעבר, בהווה או בעתיד כשכר טרחה מהלקוח, וכמייצג שלו.

תגובת הכונ"ר:

9. גם הכונ"ר הגיב לבקשה וציין כדלקמן:

א. הסכם שכר הטרחה בין המשיב 1 לבין הנושה, נחתם עובר למינויו של המשיב 1 כבעל תפקיד בהליך.

ב. תשלום על פי הסכם שכר הטרחה, הוא בגדר תשלום שבין עורך דין ללקוח (הנאמן והנושה), ואינו חלק מהליך פשיטת הרגל.

ג. התשלום על פי הסכם שכר הטרחה אינו גורע ו/או משולם מקופת הכינוס, אלא מדיבידנד ששולם לנושה.

ד. לכן התשלום על פי הסכם שכר הטרחה אינו סותר את סעיף 10 (ג) לתקנות, ואינו אסור על פיו.

דיון והכרעה

10. ביקשתי וגם קיבלתי מהנאמן את העתק הסכם שכר הטרחה. עיון בו מלמד כי אין בו דברים חדשים מעבר למה שכבר צוין ברובו בתגובת הנאמן לבקשה.

11. אני מצטרף לעמדת הכונ"ר בסוגיה נשוא הבקשה, וסבור כי הסכם שכר הטרחה, שנחתם כאמור טרם הכניסה להליך הפש"ר, משקף התחשבנות שבין המשיב 1 לנושה, כמייצגה בהגשת בקשת הנושה.

כפי שהמשיב 1 היה יכול לגבות סכום חד פעמי בכניסה להליך, עובר להגשת הבקשה, הוא יכול להתנות זאת בתשלום באחוזים מכל סכום שהנושה תקבל במסגרת ההליך כדיבידנד.

12. התשלום על פי הסכם שכר הטרחה גם אינו גורע מקופת הכינוס ואינו משולם ממנה. לכן לטעמי סעיף 10 (ג) לתקנות אינו חל בנדון.

סעיף 10 (ג) על פי לשונו, מכוון לכך כי הנאמן לא יקבל מקופת הפש"ר ו/או על חשבון קופת הפש"ר, כספים העודפים על האמור בתקנות.

כאמור המקרה דנן אינו כזה. מקור הכספים על פי הסכם הטרחה הוא מכיסה הפרטי של הנושה, ולא מקופת הפש"ר או על חשבון קופת הפש"ר, במישרין או בעקיפין.

13. באשר לחשש עליו מצביע החייב, כי הסכם שכר הטרחה הופך את הנאמן לבעל עניין אישי בתוצאות ההליך, באופן שגם מדרבן אותו להגביר או להעצים את הפגיעה האישית בו, סבורני כי מדובר בחשש שאינו מבוסס דיו מטעמים כדלקמן:

א. כל פעולותיו של הנאמן מבוקרות הן על ידי הכונ"ר והן על ידי ביהמ"ש, וכל טענה לפעולה דורסנית מצד הנאמן כלפי החייב, יכולה להיות מופנית לגורמים הנ"ל.

ב. בכל מקרה לנאמן אינטרס להעשיר את קופת הכינוס, שהרי שכרו גם על פי התקנות נגזר באחוזים מהסכום שנצבר בקופה. לכן, החשש כי הסכם שכר הטרחה יהווה דרבון יתר, אינו חשש של ממש.

ההיפך – לכאורה יש חשש כי הסכם שכר הטרחה יגרום לנאמן שלא לפעול יתר על המידה נגד החייב, שהרי אפילו אם יקבל שכר טרחה נמוך מקופת הפש"ר, הוא יגדיל את הכנסתו מהכספים שיגבה על פי הסכם שכר הטרחה מהנושה.

היות והנושה הסכימה לכך בחתימתה על הסכם שכר הטרחה, חשש זה "נרפא" בהסכמתה, וזאת מעבר לעובדה כי כל פעולותיו של הנאמן מבוקרות על ידי ביהמ"ש והכונ"ר, ואף על ידי יתר הנושים.

ג. גם ספק בעיניי אם לחייב זכות עמידה בבקשה הנידונה. סעיף 10 (ג) לתקנות מתיר רק ל"נושה" לפנות בבקשה להשבת כספים שגבה בעל התפקיד מעבר לשכר טרחתו על פי התקנות, אך לא ל"חייב" (ראה ציטוט סעיף 10 (ג) לעיל).

14. יצוין כי החייב ביקש בבקשתו, כי הבקשה תועבר לכונס הנכסים הרשמי בעצמו, פרופ' דויד האן, כיוון שמדובר בשאלה עקרונית.

עם כל הכבוד, לא ראיתי לנכון להעתר לבקשה זו, ומבחינתי תגובת הכונ"ר בבקשה זו די בה.

15. לאור כל האמור לעיל אני דוחה הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.