1. במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגד החייב, נגזר דינו ביום 20/2/17 (ת"פ 35535-02-14), לעשרה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננת בסכום של 250,000 ₪.

המתלוננת בתיק הפלילי היא הנושה המבקשת בהליך דנן, הגב' אסתר גנות.

2. במסגרת הבקשה דנן (בקשה 52), ביקש החייב להכיר בסכום הפיצוי האמור כחוב בר תביעה, שכן נובעים מהתנהגותו שקדמה לבקשת הכינוס ולצו הכינוס.

בכל מקרה ביקש החייב לדעת כיצד עליו לשלם חוב זה אם הוא במאסר, וכל נכסיו מוקנים לנאמן.

3. הנאמן והכונ"ר הגיבו לבקשה וציינו כי עסקינן בחוב שאינו בר תביעה, שכן נוצר לאחר צו הכינוס.

4. במסגרת ישיבת יום 9/4/17, אף השיב הנאמן לשאלת החייב כיצד ישלם את החוב אם לא יוכר כחוב בר תביעה, בכך שיוכל לשלמו מכספים שאינם מוקנים לנאמן, דוגמת כספי פנסיה, ולחילופין לאחר קבלת הפטר.

הכונ"ר הצטרף לעמדה זו של הנאמן.

דיון והכרעה

5. סבורני כי פיצויים לקורבן עבירה שהוטלו על חייב בהליך פלילי לאחר מתן צו כינוס, אינם ברי תביעה בהליך הפש"ר, כבמקרה דנן.

להלכה זו שורשים עמוקים, החל מע"א 106/60 שכטר נ' הנאמן פד"י נ"ו (1) 173;

ע"א 11141/08 בועז יונה נ' מדינת ישראל, עמ' 8 (17/7/11); פש"ר(חי') 8009-01-12 לוגסי נ' כונס הנכסים (17/7/14).

6. הפנייתו של ב"כ החייב להחלטתו של כב' השופט נאסר ג'השאן מיום 8/3/17 בתיק פש"ר(חי')

17980-09-16 אינה במקומה. שם דובר על קנס שהוטל על החייב במשפט פלילי לפני מתן צו כינוס שאז דינו כחוב בר תביעה.

במקרה דנן כאמור עסקינן בפיצויים שהוטלו על החייב, שדינם כקנס (ולכך אתייחס להלן) לאחר מתן צו הכינוס, וההבדל משמעותי לעניין אי הכרה בהם כחוב בר תביעה.

7. את השאלה כיצד ישלם החייב למתלוננת בהליך הפלילי את סכום הפיצויים שנפסקו לזכותה, ושצריכים להיגבות באמצעות המרכז לגביית קנסות, יש להפנות לחייב עצמו, שהיה צריך לצפות, טרם ביצוע העבירה הפלילית, כי יידרש לפצות את קורבן העבירה.

בכל מקרה, סבורני כי החייב יוכל לשלם את סכום הפיצוי מנכסים שאינם מוקנים לנאמן, ולחילופין לאחר מתן הפטר לחייב, שלא יפטור את סכום הפיצויים, שדינם כדין קנס (ראה סעיף 77(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977), מכוח סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל.

8. גם לא ברורות לי טענותיו של החייב לעניין עמדתה של ב"כ הכונ"ר כפי שהוגשה במסגרת בקשה זו.

בתשובתו לתגובת הכונ"ר טען החייב כי מדובר בעמדה אישית של ב"כ הכונ"ר ולא בעמדה רשמית של כונס הנכסים הרשמי.

על כך השיבה ב"כ הכונ"ר בישיבת יום 9/4/17, כי תגובת ב"כ הכונ"ר כמוה כעמדת כונס הנכסים הרשמי עצמו.

עמדתה זו של ב"כ הכונ"ר מקובלת עלי.

אני רואה את עמדתה כפי שהוגשה בתגובתה, כעמדת כונס הנכסים הרשמי, ואין צורך בכל עמדה אחרת נוספת.

9. על כן אני דוחה הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.