בפניי בקשה שהוגשה ע"י המבקש (להלן: "החייב"), להורות על הפחתת התשלום החודשי אשר הועמד על סך של 3,500 ₪ למשך 6 חודשים ולאחר מכן הוגדל לסך של 5,000 ₪ במסגרת החלטתי מיום 29.5.12 (להלן: "ההחלטה").

יצוין, כי הבקשה הוגשה בעטייה של החלטת כב' בית המשפט העליון מיום 19.10.12 אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש החייב על ההחלטה האמורה.

טענות הצדדים:

החייב טוען כי בהתאם לשכר שהוא משתכר כיום ולאחר ניכוי הוצאותיו אין ביכולתו לעמוד בתשלום החודשי שהושת עליו.

בנוסף, טוען החייב כי מציאת עבודה חלופית בה ישולם לו שכר העולה על שכרו הנוכחי הינה משימה בלתי אפשרית ולכן יש להיעתר לבקשתו ולהפחית את התשלום החודשי לסך של 2,500 ₪.

החייב מפרט כי לשם מציאת עבודה חלופית פנה ל-10 חברות העוסקות בתחום פעילותו בשוק ההון ואשר הן כמעט כל הגורמים הרלוונטיים להעסקתו כעובד שכיר, אך פניותיו לא נענו בטענה כי אין לחברות עניין בגיוס עובדים חדשים עת הם עוסקים בצמצום פעילותם.

כמו כן, טוען החייב כי הצעות עבודה שאיתר אצל גורמים אחרים היו בסכומים של פחות מ-6,000 ₪, היינו פחות מהשכר אותו הוא משתכר כיום ועל כן, אין טעם לקבלן.

לאור האמור, טוען החייב כי יש להיעתר לבקשתו ולהפחית את התשלום החודשי לסך של 2,500 ₪.

הכונ"ר מתנגד לבקשה וטוען כי בקשת החייב להפחתת התשלום החודשי נסמכת על הטענה כי שכרו הוקטן ע"י מעבידו.

בעניין זה טוען הכונ"ר כי אין חולק כי בין החייב לבין מעסיקו שוררים "יחסים מיוחדים" החורגים מיחסי עובד מעביד רגילים ולפיכך, הסכמת החייב בשתיקה ומבלי לקבל פיצוי על ההרעה בתנאי שכרו, שעה שהוא שרוי בהליכי פשיטת רגל, הינה התנהלות בחוסר תום לב.

גם הנאמן מתנגד לבקשה וטוען כי מדובר בבקשה נוספת מיני רבות בהליך שתכליתה התשת הנאמן, הכונ"ר והנושים.

לטענת הנאמן בקשת החייב הינה ערעור תמוה על החלטת כב' בית המשפט העליון מיום 19.10.12, כאשר לא חל כל שינוי מהותי בנתונים העובדתיים בבסיס בקשת החייב.

עוד טוען הנאמן כי החייב המציא תלושי שכר לפיהם עבד בין החודשים מאי – אוקטובר 2012 בכ-3/4 משרה ועל כן, יכול החייב לעבוד בעבודה נוספת על מנת לפרוע חובותיו.

לאור האמור, טוען הנאמן כי אין להיעתר לבקשה במיוחד כאשר ישנן הכרעות של שתי ערכאות שדנו בסוגיה, רק לאחרונה.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה ובתגובות שהוגשו לא מצאתי להיעתר לבקשה בנסיבות בהן לא חל כל שינוי נסיבות ולא חל שינוי בנתונים מאז ניתנה ההחלטה מיום 29.5.12 וההחלטה מיום 19.10.12 ע"י כב' בית המשפט העליון.

עוד אציין, כי אין בידי לקבל את טענות החייב כי אין באפשרותו להגדיל הכנסותיו שעה שמאמציו התמקדו בפנייה לחברות שלא פרסמו כלל הצעות עבודה.

דומני, כי על החייב היה להפנות מאמציו לחיפוש עבודה אצל חברות אשר מחפשות עובדים בתחום ואף להרחיב חיפושיו למקומות עבודה אשר עוסקים בתחומים הנושקים לתחום מומחיותו.

אשר על כן, בנסיבות בהן אין כל שינוי בטענות הנטענות ואין כל נתונים חדשים שלא עמדו בפניי בעת מתן ההחלטה מיום 29.5.12, סבורני כי אין לקבל את הבקשה, ועל כן היא נדחית.

יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, מצאתי לנכון להורות כי החייב ימשיך וישלם סך של 3,500 ₪ למשך 3 חודשים נוספים על מנת לאפשר לחייב להגדיל את היקף הכנסותיו בהתאם לפוטנציאל השתכרותו, ולחילופין להגיע להבנה עם מעסיקו כי לא תהא הפחתה של השכר בגין אותה עבודה שמבצע החייב.

לאחר שלושה חודשים יוגדל התשלום החודשי לסך של 5,000 ₪.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ג, 20 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.