בענין: פקודת החברות [נוסח חדש] התש"ם-1980

הפקודה

ובענין: מקובר 24 (1995) בע"מ - בפירוק

החברה

ובענין: עו"ד ערן קאופמן

מנהל מיוחד

ובעניין: בנימין מקובר

על ידי ב"כ עו"ד ארז אסף

המבקש

ובענין: כונס הנכסים הרשמי

הכנ"ר

פסק דין

1. כללי

לפני בקשה לביטול הליכי הפירוק של חברת "מקובר 24 (1995) בע"מ", חברה קבלנית שעסקה בבנייה (להלן: "החברה") כשברקע מחלוקת סביב היקף חובות החברה (להלן: "הבקשה").

1. רקע

החברה הינה בבעלותם של דוד מקובר המחזיק ב-75% מהון מניותיה (להלן: "מקובר" או "בעל השליטה") ושל המבקש, בעל מניות מיעוט המחזיק ב-25% מהון מניות החברה.

בחודש מאי 1996 התקשרה החברה בהסכם קומבינציה (להלן: "הסכם הקומבינציה") עם ה"ה: הלפרין, בן צבי ונגר, הבעלים של שתי חלקות קרקע סמוכות שמצויות ברחוב מורדי הגטאות 23-25 בתל אביב (להלן: בהתאמה: "בעלי הקרקע" ו"הקרקע"). בהתאם למוסכם, התחייבה החברה לבנות על הקרקע בניין כשבתמורה יקבלו בעלי הקרקע חלק מהדירות. לטובת החברה נרשמה ביום 19.5.96 בפנקס רישום המקרקעין הערת אזהרה על זכויות הבעלים בכל אחת מהחלקות.

לצורך הבנייה קיבלה החברה מימון מ"בנק הפועלים בע"מ" (להלן: "הבנק") ובעלי הקרקע שעבדו את הקרקע לטובת הבנק להבטחת פירעון האשראי שהועמד לטובת החברה. מנגד, נרשמה לטובת הבנק משכנתא על זכויות הבעלים בכל אחת מחלקות הקרקע.

לימים הוקם על הקרקע בניין (להלן: "הבניין") אשר בהתאם לתכנית בניין עיר ולהיתר הבנייה מיום 9.4.97 אושרו לבנייה בו שבע יחידות דיור. בשלב מאוחר יותר, אושרה תוספת יחידת דיור אחת בהקלה קרי, בסך הכל אושרו שמונה יחידות דיור בבניין. בפועל נבנו תשע יחידות דיור, הגם שסך כל השטח שנבנה היה במסגרת קיבולת הבנייה המותרת.

בסופו של יום, הואיל והחברה לא פרעה את האשראי לבנק, הוגשה על ידי זה האחרון בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא למימוש השעבוד. רשם ההוצאה לפועל נעתר לבקשה ומינה את עו"ד שוהם לכונס נכסים לזכויות החברה. בתוך כך, ננקטו הליכים לפינוי הדירה שנרכשה על ידי בני הזוג נחום (להלן: בהתאמה: "דירת נחום" ו "נחום") מהטעם שלא שילמו את מלוא התמורה בסך 180,000 דולר על אף שקיבלו חזקה בדירה.

כאן המקום לציין כי הבנק חתם ביום 16.11.08 על הסכם עם יוסף סרוסי (להלן:"סרוסי") באמצעות עו"ד נבנצל לפיו רכש סרוסי חלק מהמשכנתאות בגין חוב החברה לבנק בסך 2 מיליון ₪, מתוך חוב כולל של 8,764,732 ₪. ודוק: הבנק המחה לסרוסי את השעבודים על דירת נחום ודירה נוספת שנבנתה ללא היתר ואח"כ אוחדה עם דירת נחום. את סרוסי ייצג עו"ד טוביה נבנצל שלימים התמנה לכונס נכסים למימוש השעבוד חלף עו"ד שוהם (להלן: "עו"ד נבנצל").

המנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול השעבוד מחמת שרכישתו על ידי סרוסי מהבנק הייתה למראית עין בלבד ומאחר שאת כספי הרכישה העמיד מקובר בעצמו ואילו סרוסי שימש כ"איש קש" בלבד. ביום 2.11.15 הכרעתי כי השעבוד לטובת סרוסי בטל, משמע שהחברה היא בעלת הזכויות בשטחים הנוספים ומבלי שרובץ על אלה שעבוד. סמוך לאחר מכן, הגיש יעקב אהרון אוסטרוביצקי (להלן: "אוסטרוביצקי") בקשה לעיכוב ההחלטה, לביטולה וכן לאפשר לו לממש את השעבוד (בקשה 10). ביצוע ההחלטה עוכב כפוף להפקדה כספית בסך 50,000 ₪. בהמשך, ביום 22.3.16 קבעתי כי מי שעמד מאחורי הסכם ההמחאה עם הבנק באמצעות סרוסי הוא מקובר בין בעצמו ובין באמצעות החברה. קרי, הוא זה שעשה שימוש ב"איש הקש" סרוסי, הוא ששילם לבנק את התמורה עבור רכישת השעבוד ובמקביל המשיך לנהל את ענייני החברה, לפעול בשמה להכשרת חריגות הבנייה ולגבות את דמי השכירות מהדיירים. ערעור שהוגש על ידי אוסטרוביצקי לבית המשפט העליון (ע"א 3926/16) נדחה ביום 2.1.19.

נחום נקטו בהליך ה"פ 175444/09 (שלום ת"א) ועתרו נגד מימוש המשכנתאות, תחילה נגד הבנק ולאחר מכן נגד סרוסי ובסופו של יום הגיעו להסכם פשרה עם עו"ד נבנצל לפיו תביעתם תדחה והם יפנו את דירתם. עוד הוסכם כי סכום השווה בשקלים ל- 80,000 דולר יוותר בנאמנות בידי עו"ד נבנצל וזאת להבטחת כל סכום שייפסק לטובת נחום ככל ותוגש על ידם תביעה שתתקבל (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה אושר ביום 18.11.09 ונחום מסרו את החזקה בדירה לעו"ד נבנצל ביום 18.1.10.

ביום 26.5.10 הוגשה בקשת פירוק על ידי נחום במסגרתה נטען כי החברה שאינה סולבנטית, לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיהם, גרמה להם נזקים ולמצער לא שילמה את חובה כלפיהם בסך 296,500 ₪ (להלן: "החוב לנחום").

ביום 21.10.10 ניתן צו פירוק לחברה, עו"ד ערן קאופמן מונה למנהל המיוחד של החברה (להלן: "המנהל המיוחד") ומקובר הוכרז כפושט רגל (פש"ר 28980-07-10). בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נדחתה וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון באותו עניין (רע"א 3374/11).

במקביל הגישו נחום תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לאכיפת הסכם מכר ולפיצויים (ת.א 32848-06-10) ובשלב מאוחר יותר הגישו למנהל המיוחד תביעת חוב ע"ס 598,648 ₪. ביום 16.6.15 הגיע המנהל המיוחד להסדר עם נחום לפיו הם יהיו זכאים לקבלת סכום החוב כנגד ויתור על תביעת החוב שלהם, ויתור על תביעתם בת.א 32848-06-10 וכנגד מחיקת הערת האזהרה שרשומה לטובתם (להלן: "ההסדר"). ההסדר אושר בהחלטה מיום 17.6.15 (עמ' 6) תוך הנחיה לכונס הנכסים לקבל את אישור רשם ההוצאה לפועל להסדר.

המנהל המיוחד עתר למכירת דירה שבבעלות החברה (בקשה 41). אציין שמדובר ביחידת מגורים בת 8 חדרים בקומת הקרקע של הבניין אשר חולקה לשתי יחידות ללא שניתן לכך היתר. נוכח בעייתיות זו, נאטם חלקה הצפוני של הדירה כך שבפועל היא מהווה דירת 4 חדרים, היא דירת נחום, שאליה צמוד החלק האטום (להלן: "הנכס"). כספי השכירות של הנכס החל מחודש ינואר 2010 ועד יולי 2015 נגבו על ידי מקובר אשר השתמש בהם לעצמו. המבקש התנגד למכירה ובהחלטתי מיום 21.12.16 קבעתי, לפנים משורת הדין, כי יש לעכב את הליכי המכירה, בכפוף להפקדת הסכום של 300,000 ₪ על ידי המבקש. ביום 17.1.17, לאחר שלא בוצעה הפקדה על ידי המבקש ובכלל, ובהינתן השיקולים העניינים שפורטו בהחלטה, אישרתי את מכירת הנכס תמורת הסכום של 1,950,000 ₪ ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת גובה חובות החברה. ביום 3.5.17 נחתמה פסיקתא.

על פי דו"ח המנהל המיוחד מיום 3.5.18 (להלן: "הדו"ח") לחברה נצברו חובות בסך 2,436,684 ₪, אושרו תביעות חוב בסכום כולל של 2,224,847 ₪ מתוכם 1,076,202 בדין קדימה וסך הכל נגבה סכום של 2,092,300 ₪ לקופת הפירוק.

1. תמצית הבקשה

עניינה של הבקשה בביטול הליכי הפירוק לאור נסיבות חדשות שנוצרו לטענת המבקש וביניהן מכירת הנכס והחזקת הכספים אצל המנהל המיוחד וכן לאור אישורים לטענתו בדבר היעדר חובות מאת מיסוי מקרקעין ועיריית תל אביב. עוד נטען כי קיימת מחלוקת מהותית שהועלתה לאורך כל הדרך בנוגע לחובות הנושים כפי שאושרו על ידי המנהל המיוחד. המבקש מפרט את השגותיו ביחס לכל חוב ואלה הן בעיקרן;

באשר לחוב למיסוי מקרקעין; המבקש טוען שלחברה ניתן פטור ממס שבח לאחר הגשת טופס 50 מאחר ומדובר בחברה קבלנית שמכרה דירות כמלאי עסקי ולא כנישום הכפוף למס שבח. הפטור בוטל בעקבות פניית המנהל המיוחד ולאחר מכן חודש. משכך, גם לא ייתכן אליבא המבקש כי יהיה חוב מקביל הן למס שבח והן למס הכנסה. עוד נטען בהקשר זה כי הונפקו ארבע שומות, לגבי שלוש מהן הוצאו אישורי מיסים כי "אין יתרה לתשלום" (נספח 4 לבקשה) ולגבי השומה הרביעית, בגין עסקת דירת נחום, לא נמסר דווח על ידי המנהל המיוחד על מנת ל"אפס" את החוב למרות שהעסקה בוטלה כאמור. בכל מקרה, לפי אישור מס שבח מיום 3.9.18 קיימת לחברה יתרת זכות בסך 264 ₪ (נספח 6 לבקשה) (להלן: "אישור מס שבח").

באשר לחוב לעיריית תל אביב (להלן: "העירייה"); המבקש מבהיר שבהתאם להסכם הקומבינציה נרשמו כל הדירות בבניין ע"ש החברה. חלק מהדיירים הסדירו את הרישום, למעט ארבע דירות שנותרו רשומות ע"ש החברה ורובץ עליהן חוב: דירת נחום - חוב בסך 25,396.66 ₪ עבור התקופה שבין 10/99 -12/01, בה עברו נחום להתגורר בדירה ועל כן עליהם לשאת בחוב; דירת הלפרין - חוב בסך 134,360.42 ₪ על התקופה שבין 10/99-30.4.09, חוב שעל הלפרין לשאת בו; דירת בן צבי - חוב בסך 28,570.14 ₪ על תקופה שבין 10/99 -1/00. החוב שייך לבעלי הקרקע, בן צבי. לגישתו, המנהל המיוחד צריך היה לדווח לעירייה מי הם המחזיקים בדירות, הגם שבפועל העירייה ויתרה על החובות הנ"ל.

באשר לחוב היטל השבחה בסך 61,000 ₪ עבור ההיתר לבניית הדירה השמינית המורכבת למעשה מדירה מס' 1 השייכת לבעלי הקרקע ומדירה מס' 2 השייכת לחברה ונמכרה לנחום, טוען המבקש שהנישומים, בעלי הקרקע שילמו מחצית מהיטל ההשבחה במזומן (נספח 13 לבקשה) ואילו עבור המחצית השנייה בסך 31,192 ₪ הועמדה ערבות בנקאית מאת אחד מבעלי הקרקע, שמעון נגר (נספח 14 לבקשה); זאת בשל ערעור תלוי ועומד שהגישו. אם יתקבל הערעור, השומה תופחת או תתבטל ואם ידחה, הכספים ייגבו מהערבות הבנאית המופקדת והחוב לא ימנה במצבת החובות של החברה.

באשר לחוב מס ערך מוסף (מע"מ); המבקש גורס שמדובר בחוב שרובו ככולו מורכב מקנסות וריביות בגין אי דיווח ביחס לתקופה שהחברה כלל לא הייתה פעילה. לחברה אף מגיע החזר בגין ביטול עסקת נחום.

באשר לחוב לנחום, שבהתאם להודעת יורשי המנוחים נחום מיום 19.6.19 קיבלו את סכום תביעת החוב, טוען המבקש שמאחר ולא ניתן אישור רשם ההוצאה לפועל אין תוקף להסדר. קרי, לגישתו לנחום אין פס"ד חלוט נגד החברה אלא רק טענה לחוב שלא היה מקום לאשרו. כמו כן, לא היה בירור של התביעה והכרעה בה, בניגוד להסכם הפשרה וממילא הייתה עומדת טענת קיזוז נגד נחום מאחר שהם לא שילמו דמי שכירות במשך תקופה של כעשור.

1. זה המקום לציין כי לבקשה צורפו כמשיבים המנהל המיוחד והכנ"ר, אך לא צורפו יתר הצדדים נגדם שוטח המבקש טענות כאמור. משנתבקש בעל התפקיד לזמן את הנושים לדיון, מסרו רשות המיסים והעירייה את עמדתן בכתב. טענותיהם של כל הצדדים תובאנה להלן;
   1. המנהל המיוחד

המנהל המיוחד מעלה מספר טענות ובראשן כי מדובר במעשה עשוי, שכן כבר חולקו דיבידנדים וכי בקשה קודמת באותו עניין עם טענות דומות (בקשה 32) נמחקה על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 3.7.16 תוך שכספי מימוש דירת נחום עוכבו. לגופם של דברים מציין המנהל המיוחד שכל הטענות נבחנו ונבדקו בזמן אמת על ידי רואה חשבון מטעמו (ר' נספח א' לדו"ח המנהל המיוחד שהוגש במסגרת בקשה 39), כי ניתנו מספר החלטות הדוחות את טענת המבקש בדבר העדר חובות לחברה, כדוגמת החלטה מיום 14.12.15 וכי נכון ליום 20.12.18 קיימת תביעת חוב של מס הכנסה על סך של 1,101,997 ₪. עוד מוסיף המנהל המיוחד וטוען כי החוב למס שבח הינו חוב חלוט משנת 1998 ומעבר לזה לא אושר לחברה טופס 50 משנת 2006. בשולי הדברים מציין המנהל המיוחד כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

המנהל המיוחד התבקש על ידי בית המשפט ליתן עמדתו להתייחס לכך שאושר חוב לרשות המיסים חרף הטענה שהחברה צברה הפסדים. בעמדתו מיום 5.8.19 הבהיר המנהל המיוחד שהטענה לפיה החברה צברה הפסדים לא הועלתה כלל בבקשה וממילא לא יכולים היו להיווצר הפסדים באותה פעילות, כאשר הפרויקט האחד בו עסקה החברה הניב לה רווחים. עוד הוא מוסיף כי אילו היו הפסדים ניתן היה לקזזם מחוב מס השבח, כי מכר הדירות לא חויב מעולם במס הכנסה אלא למס שבח בלבד וכי כיום בדיעבד אין כלל אפשרות להעביר חובות ממס שבח למס הכנסה מחמת התיישנות.

• 1. העירייה

לטענתה, כל עוד לא נרשם הבית כבית משותף וכל עוד לא יוחדו הדירות על שם הרוכשים, החברה הינה בעלת הדירות לעניין החיוב בארנונה לפי סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). סעיף 325 לפקודה קובע כי כל עוד לא ניתנה הודעה על המחזיק בדירות יהיה המוכר חייב בארנונה שהקונה היה חייב לשלם ולא שילמו. טרם מתן צו הפירוק נרשמו הערות על זכויות הנכס בגין חיובי הארנונה כך שהחברה ידעה על כך היטב טרם הליכי הפירוק ולא עשתה מאום למחיקתו.

• 1. רשות המיסים

רשות המיסים מתנגדת לביטול הליכי הפירוק בהינתן שחובות החברה כלפי אגף מיסוי מקרקעין עומדים על סך של 990,156 ₪, מתוכם סך של 396,528 ₪ בדין קדימה. תביעת החוב המקורית הוגשה ע"ס 1,576,527 ₪ ובעקבות ביטול מכר אחת מארבע הדירות הוגשה ביום 18.12.18 תביעת חוב מתוקנת ע"ס 1,101,997 ש"ח. טופס 50 שהוצג על ידי המבקש נערך על ידי החברה אך לא אושר על ידי פקיד השומה במס הכנסה, כפי שנדרש (נספח 2 לבקשה) ועל כן אין מקום לבטל את שומות מס שבח. אישורי המסים שהוצגו על ידי המבקש לפיהם אין יתרות לתשלום (נספח 4 לבקשה) הוצאו במהלך שנת 2016 בכפוף להצהרת הרוכשים ששילמו את מלוא התחייבויותיהם בהליך רכישת הדירה. האישורים הוצאו על מנת לא להחזיק את הרוכשים כ"בני ערובה" בין חוב מס שבח של החברה אבל החוב עודנו שריר וקיים ולא נפרע כלפי רשות המיסים.

• 1. כנ"ר

הכנ"ר סבור שדין הבקשה להידחות שכן הטענות בדבר היעדר חובות לחברה נדחו במסגרת ההליך דנן ובבית המשפט העליון. המבקש בעצמו חזר בו מבקשתו לביטול הפירוק במסגרת הדיון מיום 3.7.16. ובאשר לתביעת החוב של מיסוי מקרקעין, מדובר בעדכון של תביעת חוב שהוגשה בדצמבר 2010 ומופיעה בדו"ח חובות החברה שהוגש על ידי המנהל המיוחד במסגרת בקשה 39.

1. דיון במעמד הצדדים

בדיון במעמד הצדדים חזרו הצדדים על טיעוניהם בכתבי הטענות, תוך שהמבקשים מדגישים שהם חולקים על החובות ששולמו לנושים וכי מאחר ומדובר בחברה בע"מ שהוקמה לצורך הפרויקט בלבד, לא ייתכן שבד בבד יהיו לה חובות למס הכנסה ולמס שבח, הכל כפי שפורט לעיל.

1. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות, בעמדת הכנ"ר, בהתייחסות בל התפקיד לשאלת בית

המשפט כאמור לעיל, יישמתי את הדין וההלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה ואבאר;

• 1. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 271 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג 1983 (להלן: "פקודת החברות") קובע כהאי לישנא:

"271 (א). ראה בית המשפט, לאחר מתן צו פירוק, על יסוד בקשה מאת נושה, משתתף, מפרק או הכונס הרשמי ועל סמך ראיות המניחות את דעתו, שיש לעכב את הליכי הפירוק, רשאי הוא לצוות על עיכוב ההליכים, לחלוטין או לזמן קצוב, בתנאים שייראו לו."

מלשון הסעיף עולה כי הרשאים להגיש בקשה הינם נושה, משתתף, מפרק או כנ"ר.

אימתי יעוכבו ההליכים?

"ככלל בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 271 לפקודת החברות ויורה על עיכוב הליכי הפירוק מקום שבו פרעה החברה את מלוא החובות לנושים, הגיעה להסדר נושים, או אם התברר כי בקשת הפירוק נעשתה שלא כדין (הוגשה שלא בסמכות או לא נמסרה לחברה)..." (רע"א 3019/12 תמיר יובל נ' יהודה פרל ואח', פורסם המאגרים המשפטיים, 9.5.12). יפים לעניין זה גם דבריה של המלומדת פרופ' ציפורה כהן בספרה דלעיל בעמ' 257: "לבית המשפט מוקנית סמכות להורות על עיכוב הליכי הפירוק, לאחר מתן צו פירוק, על יסוד בקשה מאת נושה, משתתף מפרק או הכונס הרשמי. עיכוב ההליכים יכול שייעשה לחלוטין או לזמן קצוב. ...בהפעלת סמכות זו רשאי בית המשפט לשחרר את המפרק מתפקידו ולאפשר לדירקטורים ליטול את הפיקוד על ניהול עסקי החברה - כאילו לא ניתן צו פירוק"

6.2 מן הכלל אל הפרט

עתירת המבקש הינה לעיכוב הליכים מוחלט קרי, לביטול הליכי הפירוק שכן לגישתו לא זו בלבד שאין לחברה חובות אלא יתרות כספיות, קל וחומר לאחר מכירת הנכס. טענות אלה ברובן הועלו במסגרת בקשות המבקש לביטול פסק הדין שניתן ביום 21.10.10 (ראה סעיפים 15- 25 לבקשה 32) כשלאחר דיון ולנוכח דברי המבקש בחקירתו וביניהם כי השקיע בחברה כמה עשרות אלפי דולרים עם היווסדה אבל לא היה פעיל בה ולא בדק את דוחותיה באופן שוטף (עמ' 6 -7 לפרוטוקול הדיון מיום 3.7.16), הוא קיבל את הצעת בית המשפט למחיקת הבקשה ללא צו להוצאות (החלטה מיום 3.7.16). בנסיבות אלו, מדובר דה פקטו בשחזור של מרבית הטענות; תביעות החוב נבחנו לעומק על ידי רואה חשבון "אביאל ושות'", אושרו על ידי המנהל המיוחד, הן חלוטות והמבקש לא השיג עליהן במועד ובכלל; מרבית הכספים כבר חולקו והחובות לא כוסו במלואם (ר' עמ' 2 ש' 8 -10 לפרוטוקול הדיון), יש מקום לדחות את הבקשה כעמדת המנהל המיוחד והכנ"ר.

6.3 חיזוק למסקנה זו נעוץ בדחיית יתר טענות המבקש כמפורט להלן;

6.3.1 טענות המבקש בקשר לתביעת נחום - מדובר בטענות קלושות בהינתן שההסדר כאמור אושר על ידי בית המשפט וממילא נקבע בהקשר זה שאין משמעות לאחיזה בפסק דין חלוט (רע"א 3374/11 מקובר 24 [1995] בע"מ ואח' נ' בנימין נחום ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 25.7.11).

הוא הדין באשר לטענת הקיזוז בגין אי תשלום דמי השכירות במשך עשור. טענה זו לא רק שלא הועלתה בזמן אמת, אלא שבהסכם הפשרה סוכם מראש על ויתור טענות בגין החזר דמי שימוש או דמי שכירות ראויים לתקופת השימוש בדירה (סעיף 5 להסכם הפשרה), כך שממילא לא ניתן להעלותן בדיעבד.

6.3.2 טענות המבקש ביחס לחיובים כלפי העירייה עבור ארנונה, מים, הוצאות ועיקולים - הטענות מועלות ביחס לחובות ישנים שנוצרו עוד טרם הליכי הפירוק בגלל מחדלי החברה שלא טרחה לדווח כנדרש אודות המחזיקים, הכל כמפורט בתשובת העירייה ועל כן אין בהם עילה לעיכוב הליכי הפירוק קל וחומר כאשר מדובר בחובות חלוטים בסכום של 241,253 ₪ שהעירייה לא ויתרה עליהם.

6.3.3 טענות המבקש ביחס לחוב המע"מ בגין צבירת ריבית וקנסות בעת שהחברה לא הייתה פעילה - דין טענות אלה שנטענו בלשון רפה וללא אסמכתאות להידחות שעה שתביעת החוב אושרה על ידי המנהל המיוחד (113,175 ₪) והמבקש לא השיג על כך במועד ובכלל.

6.3.4 טענות המבקש בקשר לחוב למיסוי מקרקעין - מדובר בטענות שיש לדחותן לנוכח עמדת רשות המיסים כדלהלן; ראשית, אין המדובר בחוב כפול הן למס שבח והן למס הכנסה, שכן כפי שעולה מהודעת רשות המיסים מיום 3.7.05 (נספח 2 לבקשה) שניתנה עוד טרם הליכי הפירוק, "השומות של מס שבח יבוטלו רק לאחר המצאת אישור סעיף 50 מאושר ע"י פקיד השומה במס הכנסה". המבקש ככל הנראה היה מודע לבעייתיות שנוצרה שכן מתברר כי בחודש מרץ השנה פנה אל פקיד השומה בבקשה לקבלת הסברים אודות ביטול טופס 50 וככל שסבר כי הפטור ממס שבח בוטל על ידי המנהל המיוחד שומה עליו היה לפעול ובזמן אמת. שנית, וזה העיקר, אין רלוונטיות למקור החוב, בין אם מיסוי מהכנסה ובין אם מס שבח אלא לעצם קיומו של חוב. אליבא דמבקש שאלת החבות במס הועברה למסגרת מס הכנסה (סעיף 29 לבקשה לביטול הליכי הפירוק) וכפי שניתן להיווכח, המנהל המיוחד לא אישר תביעת חוב לפקיד השומה אלא למיסוי מקרקעין בלבד בגין השומות דלעיל ובהתאם לנסיבות שנוצרו כמפורט בדו"ח רואי החשבון וכפי שיובא להלן; מיסוי מקרקעין הוציאו ארבע שומות מס שבח בגין מכירת ארבע הדירות שנמכרו על ידי החברה. ביום 29.6.05 הגישה החברה בקשה לפטור לפי סעיף 50 במסגרתה טענה שהדירות נבנו ונמכרו על ידי חברה קבלנית שמדווחת על רווחיה במסגרת הדיווחים למס הכנסה ועל כן יש לבטל את שומות מס שבח, בהינתן שהרווח כבר נכלל בדו"ח למס הכנסה לשנת המס 1999. דא עקא, שתיק החברה במס הכנסה נסגר כבר ביום 31.12.98 ולא הוגשו דוחות כספיים לאחר מכן, בכלל וכאלה שכללו את הרווח בגינו נדרש הפטור לפי סעיף 50, בפרט. הבקשה לא אושרה על ידי פקיד השומה ושומות השבח לא בוטלו, הפכו חלוטות ובגינן אף נרשמו שתי הערות לטובת מיסוי מקרקעין טרם הליכי הפירוק. בשנת 2016 התקבלה הודעת פקיד השומה על טופס 50 בגין שלוש מתוך ארבע שומות מס שבח ועל כן הוקפאו הליכי מיסוי המקרקעין ולמנהל המיוחד הוגשה תביעת חוב מתוקנת הכולל מס שבח של דירה אחת בסך 725,458 ₪. או אז התברר שטופס 50 ניתן אך כדי לאפשר לרוכשי הדירות לקבל אישור מס כנדרש לצורך הסדרת רישום הדירות על שמם לאחר שהחברה הגיעה לחדלות פירעון. מאחר ולמיסוי מקרקעין לא הייתה כל כוונה לוותר על החוב דלעיל, ביום 15.12.16 התקבלה הודעה על ביטול טופס 50. משכך, לאחר ביטול טופס 50, הומצאה ביום 26.12.16 תביעת חוב בסך 1,576,527 ₪ עבור שומות מס השבח דלעיל. תביעה זו אושרה בחלקה על ידי המנהל המיוחד ( 850,348 ₪) והמבקש לא השיג על כך, כפי שגם לא ביקש לקזז את הפסדים מחוב מס השבח כקבוע בסעיף 48ב(א)(1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג 1963.

זה המקום לציין שלאור בקשת ההבהרה מבית המשפט, עדכן המנהל המיוחד כי יתרת הזכות ע"ס 264 ₪ לה זכאית החברה (נספח 6 לבקשה) נוצרה כתוצאה משומת מס שבח בגין מכירת דירת נחום. ודוק: לאור העובדה שדובר במכירה שבוצעה במהלך הפירוק, מס השבח בגינה שולם על ידי המנהל המיוחד מקופת הפירוק ולאחר קבלת השומה הסופית התברר שנותרה יתרת זכות קטנה, זאת להבדיל משלוש השומות האחרות שהוצאו בגין מכירת שלוש הדירות אשר מכרה החברה טרם פירוקה ובגין מכירות אלה הוצאו השומות מושא תביעת החוב. משכך, וכפי שהובהר על ידי המנהל המיוחד,אין בהודעה על החזר מס כדי להוות הוכחה שלחברה אין חוב למס שבח.

6.3.5 טענות המבקש באשר לחוב היטל השבחה לועדה מקומית לתכנון ובניה - מדובר בתביעות חוב שאושרו על ידי המנהל המיוחד, חלקן בדין קדימה עבור חוב היטל השבחה בגין הקלה לבניית הדירה השמינית וכן הוצאות שנפסקו לטובת הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב וועדת ערר מחוזית במסגרת עת"מ 1739/09. על פי האסמכתאות שהציג המבקש, שומת היטל ההשבחה בגין ההקלות נכון ליום 8.12.10 עמדה על 61,000 ₪ (נספח 12 לבקשה) (להלן: "שומת היטל ההשבחה"). הנישומים, בעלי הקרקע, הסדירו תשלום במזומן בשיעור של כמחצית החוב הנ"ל (נספח 13 לבקשה) ובגין היתרה הומצאה ערבות בנקאית (נספח 14 לבקשה), הכל בסמוך למועד הוצאת שומת היטל ההשבחה וכתנאי להגשת ערר. לא ברור אפוא מהו אותו ערר "תלוי ועומד" עליו מבקש המבקש להסתמך ומה עלה בגורלו. כך גם לא הוברר מה הקשר בינו לבין תביעת החוב שאישר המנהל המיוחד עבור חוב היטל השבחה בגין הקלה לבניית הדירה השמינית בסכום של 107,270 ₪. גם כאן המבקש שהינו כזכור בעל מניות בחברה, לא השיג על הכרעת המנהל המיוחד בתביעה זו ואין לו אלא להלין על עצמו.

1. סוף דבר

לאור האמור לעיל, עם דחיית כלל טענות המבקש ובהינתן שחובות החברה לא כוסו במלואם, אין מקום להורות על עיכוב הליכי הפירוק והבקשה אפוא נדחית.

המבקש יישא בהוצאות ההמנהל המיוחד בסך 7,190 ₪ ובהוצאות הכנ"ר בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ט, 16 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.